הכול דיבורים

12 diburim

אמנות ה'ספוקן וורד' מגיחה מן השוליים אל המיינסטרים * רבים החלו לכתוב טקסטים מחורזים (או לא), סאטירות פוליטיות ואנקדוטות יומיומיות ולעלות על הבימה לחמש דקות של הופעה קצבית ובלתי נשכחת * באמנות הזאת יש לטקסטים ולהופעה משקל שווה, כלומר השאלה היא לא רק איך אתם כותבים את הטקסט אלא גם איך אתם מציגים אותו * שירה חתרנית או מיינסטרים? עתידה עוד לפניה או שיאה מאחוריה? יצאנו לבדוק

נדב גדליה

עם כל הכבוד לפופ המענג, אני מעדיף את הצעקה שבאה משוחות הלב. מאז פגשתי את הספוקן וורד נשמתי לרווחה. סוף סוף מתכנסים לפונדק אחד חברה'לך שיש להם משהו להגיד, ונשמות המופיעים מתרוצצות על הבמה עד שאפשר לגעת בהן ולחוש כי אמת בקרבם.

הספוקן וורד – יעני, מילה מדוברת – כשמה כן היא: הופעה של טקסטים מדוברים. זו מעין שירה מדוברת המוצגת בסגנון של מספרי סיפורים. בעולם הספוקן וורד אין צורך בכלי נגינה או בחריזה מדויקת. כל אדם מוזמן לעלות אל הבמה ולדקלם טקסט מרעיד לבבות מחיי היום-יום המציקים שלו בשפה שירית מעורבת בשפת הרחוב. המיקרופון פתוח והשפתיים גועשות, ורק הן יגלו אם על הבמה מסתתר פסידו-אמן או נפש חבוטה. הדגש הוא על ההופעה, ולכן הטקסט הוא לעתים רק ההתחלה.

בערבי ספוקן וורד עולים על הבמה כמה אמנים, ובהם גם חובבים שזו להם הפעם הראשונה על הבמה. הם מדברים על הכול וקוצרים תשואות. מילותיהם האישיות אינן מותירות מקום לערעור על שמדובר באמנות אמת, אך למרות הסגנון הרחובי והמאפשר, גם לספוקן וורד יש ליגה של גדולים.

בראש הפירמידה ניצב 'פואטרי סלאם', ליגת המקצוענים של עולם הספוקן וורד. בערבים אלו, המתקיימים בערים מרכזיות כתל-אביב, ירושלים וחיפה, חלק מהקהל משמש שופט ומנקד כל קטע המוצג על הבמה. בסיום הערב מקבל הזוכה את 'מיקרופון הזהב' – זכות המילה האחרונה המכתירה אותו בתואר המנצח של הערב.

בלי פילטרים

אבי טאוב (32), נשוי ואב לארבעה המתגורר ביפו, הגיע במקרה לעולם הספוקן וורד. את רוב חייו הבוגרים השקיע בלימוד תורה בישיבות גבוהות, מתורת החיים דרך רמת גן וכוכב השחר ועד יפו. "זה כמו שאתה נתפס לספר טוב ולא יכול להפסיק לקרוא. נכנסתי לזה וזה תפס אותי נורא חזק", הוא מסביר.

צביה מרגליות: "הלוואי שהספוקן וורד היה חתרני. לפעמים אמני ספוקן וורד הרבה יותר מלקקים לקהל מהאליטות הישנות. בסופו של דבר התיאטרון והאליטות ממומנים מלמעלה, ולא תלויים כל כך בקהל. לעומת זאת הספוקן וורד חייב למצוא חן בעיני הקהל כדי לצמוח. לדעתי יכול להיות שהספוקן וורד בכלל יתפגר בעוד כמה שנים"

את ילדיך אתה מחנך לכתיבה יוצרת?

"אמנות היא מכשיר חינוכי שנמצא בבית ואני מנסה להטעים ממנה לילדים, אף שבעיניי צריך איזה רעב של חסך יצירתי כדי ליצור. כשאתה אומר לילד 'תיצור, תיצור', הוא לא מרגיש שהוא צריך לצעוק מהבטן את היצירה שלו, ומשהו בזה לא עובד".

נולד באבסורד ומת בבנליות

מה סוד הקסם של ספוקן וורד?

"זו אמנות שוליים, אמנות חתרנית. משהו שאנשים עושים לעצמם. היא לא עוברת דרך הצינורות המקובלים. פה אתה יכול להיות כוכב בלי לשלם יחסי ציבור. אתה יודע, בתעשיית האמנות צריך לשלם הרבה מסים כדי שייתנו לך במה, וכאן ההליך הרבה יותר זריז. אתה כותב, משנה, משנן, עולה לבמה ומוחאים לך כפיים. מדהים שאדם יכול לדבר היום חמש דקות בלי הפסקה ויקשיבו לו עד הסוף בלי להוציא דברים מהקשרם. זה חלק מהקסם.

"ספוקן וורד נגיש וזול בהרבה מכל דבר אחר. מה צריך? רק אולם ואנשים. מודעה בפייסבוק, 'בואו לשמוע אותי', וזהו. לדעתי הספוקן וורד נתן מכת חשמל לכל הטרנד הזה של מילים ושירה. הוא הגנום של מילים ושירה".

ואולי גם הספוקן וורד הוא אופנה חולפת?

"כל רעיון נולד באבסורד ומת בבנליות", מחייך טאוב. "זה התחיל מאנשים שהתקבצו כדי להקשיב לאחרים שמספרים על עצמם ואחר כך מוחאים להם כפיים. עכשיו לדעתי יש הרגשה של ריתמוס. כבר עושים פרודיות על ספוקן וורד. צוחקים על כמה צפוי שיש פאוזה וקצב מסוים ומראים שהקצב של הספוקן וורד צפוי. ספוקן וורד הוא כמו בלוז. מגניב, כן, אבל אי אפשר לשמוע כל הזמן בלוז כי הוא מורכב ממבנה קבוע של שתים עשרה תיבות, וכל קטע נשמע מוכר לך תמיד מאיפשהו... זה מטגן את המוח.

"מצד שני סוף סוף אפשר לדבר על הכול עד הסוף. כולם: אימהות, יזמים, חייל עם טראומה, אנשי היי-טק. כל אחד מספר את הסיפור שלו, וחמש דקות כולם אתו. זה צריך להישאר פה לנצח".

מהם חוקי הזהב בספוקן וורד?

"אמנות הספוקן משלבת וידוי, יכולות פואטית ותיאטרלית ומוכנות להיחשף כאדם. לא כל אחד מסוגל להיחשף, אבל הסביבה תומכת. יש משוררים שעולים על הבמה ובפעם הראשונה מדברים מול קהל, ויש שחקנים שגילו פתאום שהם יודעים לכתוב, ויש אנשים רגילים, והם צריכים להיחשף עם משהו מכאיב, מכעיס או קשה. למשל, אם חד-הורית, גרושה, ערבי, מישהו שונה שיספר סיפור שעשוי מחומר אנושי מעניין. האדם הרגיל הופך סיפור, וזו תמצית האמנות".

האם בריא לאדם להיחשף כך בפומבי?

"הקהל מורכב מאנשים שלא מרגישים בנוח לעשות את זה, והכול בסדר. הם לא עולים לתת קטע. הכול עניין של מינונים. הכרח אמנותי הוא רצון לקבל אהבה בגלל או למרות מה שעבר עליי. זה מה שמביא אנשים להיחשף חשיפה מרתקת ומביכה. יש סיפור ידוע על פדגוג שנטש חמישה ילדים, וכדי להצדיק את עצמו הוציא על זה חיבור אוטוביוגרפי. ככה הדברים עובדים לפעמים באמנות וקהל".

מה בעיניך ההבדלים המרכזיים בין שירה לספוקן וורד?

"שירה מתבטאת בעיקר בקריאה והיא יותר מצב רוח מסוים שבו אתה פוגש טקסט והוא נוגע בך. שיר קיים הרבה זמן אחרי שאתה מתבונן בו, וגם אחרי כמה קריאות אפשר לגלות בו דברים חדשים. ספוקן וורד הוא יותר מבחן על במה כאן ועכשיו. בערבי שירה כל מי שעולה ומקריא שיר ימחאו לו כפיים. ספוקן וורד הוא יותר רחובי, מתקשר עם הקהל, מובן לכולם, מרתק, הרבה יותר תובעני משירה. המתח גבוה על הבמה".

הרכיב המרכזי בספוקן וורד הוא להביא פיסת חיים אותנטית. איך אפשר לדעת שמי שעולה לבמה אכן מביא את חייו כמות שהם ולא מכוון לפרובוקציה שתסחט תשואות?

"השאלה הזאת מפרנסת הרבה פילוסופים באקדמיה", אומר טאוב, "וזו שאלה שנוגעת לכל תחום בחיים. כל הקבצנים כבר רוששו אותי", הוא צוחק. "בעיניי כל אדם הוא מקרה לגופו. במסילת ישרים כתוב שגאוותן שמסתיר את עצמו דומה לתבן שמציץ מחורי האסם. מגלים אותו. מי שרוצה תשומת לב וכאילו לא רוצה, מזהים את זה עליו. אבל מי שמבקש את תשומת הלב בכנות יקבל אותה, וזה בסדר גמור".

אישה בשביס יורה מילים

צביה מרגליות (35), ירושלמית, נשואה ואם לארבעה, היא אחת מאמניות הספוקן וורד הבולטות במגזר הדתי. חוץ מפינה קבועה בערוץ 10, שבה היא מטיחה לעבר האומה את מילותיה הנוקבות, היא מנחת סדנאות ספוקן וורד למי שחשקה נפשו להתמקצע בתחום.

צביה גדלה בפתח תקווה, ואחרי לימודי משחק בסמינר הקיבוצים עסקה שנים רבות בכתיבת מחזות ושירה. עולם הספוקן וורד בשבילה הוא כר נפלא לביטוי יצירתי שאינו מצריך התעמתות ישירה עם גבולות ההלכה והשביס.

"ידעתי תמיד שאהיה שחקנית יוצרת ולא אשתלב בתעשייה קיימת. זה מעניין אותי יותר, והמשחק הוא תחביב", היא מספרת. "הייעוד שלי בעולם הוא הכתיבה, והשילוב בין הכתיבה למשחק בספוקן וורד הוא בדיוק בשבילי. להשתלב בתעשייה חילונית גם אפשרי פחות כדתייה. ספוקן וורד הוא ורבלי יותר ופיזי פחות. אני מלמדת במכללת אמונה כתיבה וביצוע, ומופעי ספוקן וורד הם הדבר היחיד שפתוח לקהל מעורב של גברים ונשים. זה אומר משהו.

"כל הדרך שלי היא לא משהו שמאפיין את המגזר הדתי. למדתי משחק בסמינר הקיבוצים, שמרתי נגיעה ושבת. זה לא דבר רגיל. הקהל החילוני היה טבעי לי והחברים שלי משם. לפני שבע שנים, כשהסצנה הייתה בחיתוליה, הייתי בדיוק בהיריון הראשון שלי".

אילו תגובות נשמעות כשאישה בכיסוי ראש עולה על הבמה ושורפת אותה?

"מגיבים סבבה. מתייחסים למה שאני אומרת. אם כבר יש הרמת גבה, זה לחיוב. מרענן שסוף סוף מישהי מדברת על משפחה ועל ילדים. הכלל בספוקן וורד הוא שככל שאתה מביא יותר את עצמך, המופע יותר עצמתי ומוצלח".

למה התחום תופס יותר משאר אמנויות הבמה?

"התחום הזה נותן במה לאמנות ישראלית עמוקה יותר מהשיח בפוליטיקה. השיח בספוקן וורד רגשי יותר, וזה חסר לנו. מצד שני זו לא השירה הרגילה, שיכולה להיות קשה למאזינים".

נעשינו רגישים יותר למילים בזמן האחרון?

"לא, לא, לא", מוחה מרגליות במהירות. "הפלטפורמה של יוטיוב ופייסבוק גם תרמו להצלחה. אנשים מעלים קטעים, וזה רץ. להצלחת התופעה תרם גם השיח האמנותי בחברה הישראלית, שלצערי לא ממש מתאפשר במקומות אחרים, כמו בתיאטרון. הציבור הדתי יודע שהאליטות המצומצמות שולטות, ובספוקן וורד כל אדם כמעט יכול לתת חמש דקות בלי עלות של הפקה. ככה סוף סוף עולים לבמה קולות חדשים ומרעננים.

"היום התיאטרון בארץ הוא פיל לבן מת. אין שם כלום. הוא לא רענן ולא רלוונטי. האליטות מקבלות מימון, ומה קורה שם?! ממחזרים מחזות מתורגמים... כמעט אין חומר מקורי למרות התקציבים הגדולים. יש מין אילמות כזאת".

אז הספוקן וורד הוא ברירת המחדל של אמנים שנותרו בלי התקציבים של האליטות.

"כמה דברים חוברים למהפכה. יש הסבר כלכלי, כמובן, אבל יש גם צימאון למשהו חדש שצומח מלמטה ומדבר את השטח ולא תלוש כמו שירה, למשל".

אפשר להתפרנס מספוקן וורד?

"יהרגו אותי אם אני אגיד שאפשר להתפרנס מאמנות בארץ, כי יש המון אמנים רעבים לצערי, אבל כן. זה אפשרי. ולא רק מספוקן וורד.

"היום אני כותבת ספר על ההיסטוריה של תנועת עזרא, למשל. לא הכול אצלי הוא ספוקן וורד, וגם בזה יש יצירתיות. הפרנסה שלי משולבת מהופעות של חומרים שלי, מכתיבה מוזמנת מכל מיני סוגים. יצא לי ב"ה שילוב טוב של הכישרון שלי שהוא בדיוק מה שהעולם צריך כרגע. חסרה בעולם כתיבת תוכן. יש רקדנים מדהימים, באמת, אבל אף אחד לא מתעניין במופעי מחול. הם לא יושבים על צורך, ולכן אין להם פרנסה".

אמני אליטה מעריכים את הספוקן וורד, שנחשב חתרני ובשוליים?

"הלוואי שהספוקן וורד היה חתרני", נאנחת לרגע מרגליות, "לפעמים אמני ספוקן וורד הרבה יותר מלקקים לקהל מהאליטות הישנות. בסופו של דבר התיאטרון והאליטות ממומנים מלמעלה, ולא תלויים כל כך בקהל. לעומת זאת הספוקן וורד חייב למצוא חן בעיני הקהל כדי לצמוח. אמנם התחום נולד ממחאת האפרו-אמריקנים, אבל יש מגמות שמראות שהוא מתמסחר. לדעתי יכול להיות שהספוקן וורד בכלל יתפגר בעוד כמה שנים. לך תדע. חוץ מזה, עשיתי ספוקן וורד בבית הנשיא. נו, עד כמה זה יכול להיות חתרני?! עצם ההזמנה לבית הנשיא מראה שהממסד מכבד מאוד את התחום".

 

אבי טאוב: "אמנות הספוקן משלבת וידוי, יכולות פואטית ותיאטרלית ומוכנות להיחשף כאדם. לא כל אחד מסוגל להיחשף, אבל הסביבה תומכת. יש משוררים שעולים על הבמה ובפעם הראשונה מדברים מול קהל, ויש שחקנים שגילו פתאום שהם יודעים לכתוב, ויש אנשים רגילים, והם צריכים להיחשף עם משהו מכאיב, מכעיס או קשה. האדם הרגיל הופך סיפור, וזו תמצית האמנות"

 

איך מתרחש תהליך הכתיבה של קטע ספוקן וורד?

"כל התורה על רגל אחת? לא יודעת, עושים את זה. אני אישית מתחילה לכתוב מה שבא לי בספונטניות, ואז קוראת ומנסה להבין על מה כתבתי ומה רציתי לומר. ברגע שהבנתי אני שוב כותבת ומחדדת את הנקודה. אין בזה חוקים. הכתיבה יכולה להיות הטחת הראש בקיר שבועות או חודשים, ולפעמים זה פשוט בא. אחר כך יש מי שעושים חזרות כדי לזכור את הטקסט. אצלי זה קצת אחרת. מאוד קל לי לזכור טקסטים שכתבתי וישבתי עליהם הרבה זמן".

כל אחד יכול להיות אמן ספוקן וורד?

"כן ולא. האדם הוא 'מדבר', זו האנושיות של כל אדם. מצד שני יש 'דַבַּר' אחד לדור, לא שניים, ככה שלמעשה לא כל אחד יכול להיות ה'דבר' של הדור. הספוקן וורד יושב על זה, נותן את האפשרות שלא רק אנשים מלמעלה יעשו ספוקן וורד. כל הזמן מרעננים את המופיעים ושמים יד על הדופק כדי לבדוק מה קורה בשטח ולהביא לבמה את האנשים שמדברים בצורה עכשווית. מצד שני, מצד ה'דבר' לא כל אחד הוא 'דבר' של הדור. כל מי שרוצה לעשות ספוקן וורד צריך לבדוק אם יש בו 'דבר' או לא".

לתגובות: נדב גדליה בפייסבוק

------------------------------------------------------------

צביה מרגליות

אני כאילו מהמגזר אבל אני מורכבת. זאת אומרת אני מורכבת, אי אפשר להגדיר אותי, אי אפשר להגזיר אותי, למה מי זה הפרופסור שינסה. נניח, אני פמיניסטית. אבל אני הכי ההפך מפמיניסטית, אני שונאת פמיניזם. ממש. אני די שמרנית בסופו של דבר, אבל אני לא. אני ממש. אני חדשנית. משוחררת. מבשרת דור חדש. אני גבר בגוף של אישה. והגוף קובע. וימנית אבל גם שמאלנית, תלוי באיזה עניין, יש שני צדדים למטבע, ויותר מכול אני דיווה שנמנעת מלשיר מטעמי צניעות, אני עפה על עצמי עכשיו וגם זה מתוך צניעות, ולגבי צניעות, אני כל כך מורכבת שאי אפשר לדעת אם אני מתכוונת בישר או באירוניה, כי זאת כל הסימפוניה בעולמו של ריבונו ובטקסטים של כבודי, שהדבר והיפוכו הם שניהם מתאחדים, ואני כל כך מורכבת שאני מסוגלת להכיל את כל זה תחת מטפחת שטוחה אחת. ואתם? אתם גם?

יש פה דמויות שטוחות במקרה? אני צריכה כאלה בדחיפות לכמה תפקידים משניים בחיים שלי. כל המורכבות הזאת, נורא מורכב לי, לא נשאר לי זמן. לא, אה? גם אתם מורכבים. נו מה רציתי, בית אביחי. כאילו שבמקום אחר זה אחרת.

מי יכול להזדהות עם המגזר עד הסוף. זה מביך. יסתכלו לכם על המטפחת ויגידו שכל מה שמתחת, שנדמה לכם שזה אמת וחיים, זאת בעצם עבודה של רבנים מזוקנים ושמנים ושמרנים שמזינים לכם את המוח ות'לב ות'נשמה בחומרים שיש במטריקס, ואם אתם מורכבים וחושבים ואוהבים אתם הכי מסוכנים, כי זה סימן שהם יודעים גם שם לשבת במקומות הפנימיים והכי חילוניים. הם מבצעים בכם הדתה, ועכשיו אתם הדמון של החופש לכאורה שאחריו החשכה, וככל שתדברו יותר מורכב הם יבינו שהרב הגיע רחוק עם כל החוק שלו, רחוק מאוד, מדי, היה צריך לשרוף אתכם כשעוד הייתם קטנים עם שפם.

אז זהו, שאף אחד לא באמת אומר את זה. אולי קצת. אבל זה קצת נכון. אבל ממש הרבה לא נכון. חבל שלאף אחד אין זמן לטו מאץ' אינפורמיישן של הנשמה האינסופית שלכם. בשביל זה יש מותגים, אין דבר כזה כלל-ישראלי. כמו מזרחים דור שני בשנות השבעים שהתביישו שמדברים אצלם בבית ערבית. מתוסבכים. איזו חומה? ואיזה כור היתוך צריך היום כדי להיות כלל-ישראלי? מה, נלבש חאקי? ואם אתה מקריח מתחת לכיפה ומעביר ת'שערות מצד אחד לצד שני ורק שם בשפם השערות שלך צפופות ואתה הכי מזיע בריקודגלים מתחת לציצית ולחולצה המכופתרת ולאינסוף השירים החדגוניים שהם כולם אותו הביט והם כולם איזה פסוק ששמת בריפיט שלושים שנה וככה טוב לך וככה זה נעים, אז אתה לא ישראלי? ישראלי אבל שטוח, לא מורכב? מה מורכב? סטטיק ובנאל? תנוח.

אני מאז הפרסומת לכפכפי טבע יודעת, את הכי יפה כשנוח לך, כשאת מה שאת, זוהרת מבפנים תחת המטפחת וחולצת הבסיס עם עיגולי הזיעה תחת השחי, טוב, אולי זה פחות, אבל זה רק בגלל שחולצת הבסיס נועדה לאפשר לך ללבוש מעליה בגדים כלל-ישראליים, שלא תהיה חומה, שלא תמצאי את עצמך קונה בחנויות של דתיות, ואת רצית להתנחל בלבבות.

אני לא מתנחלת. גם לא בלבבות. אני פשוט יושבת טוב. וכשבא אליי אדם אני מנסה לראות נשמה. אינסופית. זה לא פשוט אמנם, גם אין לי הרבה זמן, אבל אם זה עובד הוא מסתכל בחזרה. לא צריך להתפשט בשביל זה.

----

תְּפִלָּה לַמְּאַחֵר לַעֲלוֹת עַל יְצוּעוֹ

אבי טאוב

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ

בּוֹרֵא הַתְחָלוֹת

שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל

לֹא יָנוּם וְלֹא יִישַׁן

בַּלֵּילוֹת מַטֶּה אֹזֶן

לַחֲשֵׁכוֹת גְּדוֹלוֹת שׁוֹמֵעַ

תְּפִלּוֹת עוֹלוֹת עוֹלוֹת

לִהְיוֹת אוֹ לֹא

לִהְיוֹת כְּגַחְלִילִיּוֹת שׁוֹמֵעַ

תְּפִלּוֹת זֶה הָאָדָם

הַנִּרְדָּם הַמְּדַבֵּר

לְפָנֶיךָ בְּנִסִּים וְאוֹתוֹת

בְּעֵינַיִם טְרוּטוֹת

שֶׁיִתְגַּבֵּר כַּאֲרִי לַעֲמֹד בַּבֹּקֶר

לַעֲבוֹדַת בּוֹרְאוֹ שֶׁיְּהֵא הוּא מְעוֹרֵר

(הַיְּלָדִים וּמוֹרֵחַ שׁוֹקוֹלָד) הַשַּׁחַר

בַּכְּרִיכִים וּבְלִבּוֹ מַנְגִּינָה

תֵּן בַּיְּרָקוֹת שֶׁבַּנַּיְלוֹן טַעַם גִּנָּה

תֵּן חַיּוּת אֲמִתִּית

בַּחֲבִיתָה

תֵּן חֵשֶׁק

לַמּוֹרָה בַּכִּתָּה

עֲשֵׂה בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים

שֶׁיָּקוּם זֶה הַגּוֹנֵב לְנֶגֶד עֵינֶיךָ

שְׁעוֹת שֵׁנָה

עֲשֵׂה לְמַעַן שִׁמְךָ

שֶׁיָּקוּמוּ הַיְּלָדִים

וְלֹא יִהְיוּ עֲצוּבִים

לִלְמֹד לִקְרֹא וְלִכְתֹּב וְלַחְשֹׁב חִשּׁוּבִים

וּלְשַׂחֵק בַּהַפְסָקוֹת

יֵלְכוּ בְּדַרְכָּם שֶׁלֹּא לָלֶכֶת מַכּוֹת

בְּהַפְסָקַת עֶשֶׂר

מְשׁוֹךְ חוּט שֶׁל חֶסֶד

הוּא גּוּמִי מִשְׂחַק הַיְּלָדוֹת הַמְּתוּקוֹת

שְׁלַח בְּרָכָה רְוָחָה וְהַצְלָחָה בַּפְּקָקִים

אֲרִיכוּת אַף לְרַמְזוֹרִים יְרֻקִּים

וְאַל תְּבִיאֵנוּ לִידֵי תַּקָּלָה

וְלֹא לִידֵי תְּאוּנָה

וְלֹא לִידֵי מַשָּׂאִית זֶבֶל

וְלֹא לִידֵי שִׁירִים גְּרוּעִים

אוֹ וִכּוּחִים שֶׁל הֶבֶל

בְּדֶרֶךְ

כְּלָל

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
ענווה ועוצמה

  הרב שמואל אליהו מספיד...

שינוי פני העיר

  נתנאל אחיטוב מארגון 'חותם'...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם