"יש לי אג'נדה שמרנית"

8 nave

יש לי אג'נדה שמרנית ונבחרתי כדי לממש אותה
ראש לשכת עורכי הדין אפי נוה מודע לכוח הרב המסור בידיו מתוקף תפקידו, ולא מתנצל לרגע על כך שהוא מנצל אותו * המהפכה המתחוללת בוועדה למינוי שופטים לא הייתה מתרחשת בלי העבודה המשותפת שלו ושל שרת המשפטים. הבלמים שיצר בשוק עורכי הדין בישראל מטרידים את מכללות המשפט, וגם יצרו שם מבוכה בכל הקשור לאיכות היוצאת משם. ואפילו אירועים דרמטיים כמו 'פסקת ההתגברות' עוברים אצלו ברשימת ההכרעות * ריאיון עם אחד השחקנים הכי משמעותיים בעיצובה של מערכת המשפט בישראל

רועי אהרוני

עו"ד אפי (אפרים) נוה נבחר לפני כשלוש שנים לעמוד בראש לשכת עורכי הדין, הגוף המאגד את כל עורכי הדין בישראל. תפקידי הלשכה, בין השאר, הם להסמיך עורכי דין חדשים, לפקח על מתמחים בעריכת דין, לקיים את השיפוט המשמעתי לעורכי הדין ולמתמחים ולהגן על ענייניהם המקצועיים בכלל ועל הסגת גבול המקצוע בפרט.

ראש לשכת עורכי הדין, כמו שאר נבחרי הציבור בלשכה, לא מקבל שכר על פעילותו בלשכה. אשר על כן, נוה מחלק את יומו לשני חלקים: בבוקר הוא עובד במשרד עורכי הדין שבו הוא שותף, "אטיאס-נוה-כהן", העוסק בדיני ביטוח ונזיקין; ובצהריים הוא מגיע ללשכת עורכי הדין.

"אני חושב שהעובדה שראש הלשכה לא מתנתק מהפרקטיקה של המקצוע יש בה יתרון", אומר נוה. "כדי להתמודד עם הדברים שנתקל בהם ראש לשכה, עליו להיות עורך דין בעל ניסיון ברמה המקצועית, ולא אדם שישב כל הזמן במגדל השן של האקדמיה. הבעיות שעורכי הדין והשופטים מעלים בפניי הן בעיות שאני מכיר מניסיוני האישי".

נוה לא חושש לדבר גלויות על כך שיש לו אג'נדה, בפרפראזה לדברי השופט אהרן ברק על רות גביזון. "כשנכנסתי לתפקיד, לא באתי להעביר את הזמן, באתי לקדם מטרות", הוא מכריז. "עד לפני שלוש שנים הלשכה הייתה משוסעת, מפולגת ולא דיברה בקול אחד מכיוון שלא הייתה לה אג'נדה ברורה. לכן היא לעתים קרובות לא השמיעה את קולה בסוגיות הרלוונטיות שעל הפרק. לשמחתי הבאנו את הלשכה למקום מכובד שבו היא משמיעה קול ברור".

אבל מדובר בגוף מקצועי ולא במפלגה פוליטית. מדוע צריכה להיות לו אג'נדה?

"אני מאוד שמרן בדעותיי. אני לא חושב שאנחנו צריכים להיכנס לפוליטיקה ואני נזהר מזה מאוד. אבל לפעמים יש עמדות שאתה צריך להציג אותן בציבור, גם אם יש שיאמרו שיש להן נגיעה פוליטית. לשכת עורכי הדין נדרשת להביע עמדה בנושאים כמו פסקת ההתגברות, שהם בראש ובראשונה משפטיים, גם אם יש להם נגיעה פוליטית. הלשכה לא יכולה להרשות לעצמה שלא להביע עמדה בעניין כמו מערכת היחסים שבין הרשות המבצעת למחוקקת; אבל אני לא קם בבוקר וחושב שאני צריך להגיב על כל נושא שעל סדר היום".

הברית השמרנית

המקום שבו נמצאות טביעות אצבעותיו המסקרנות ביותר של נוה הוא כנראה הוועדה לבחירת שופטים. ועדה זו היא שקובעת מי יתמנו לשופטים במדינת ישראל – ובכללם בבית המשפט העליון, ועל מינויים אלו כמובן ניטשים הקרבות הקשים ביותר.

הוועדה מורכבת משלושה חלקים: שופטי בית המשפט העליון, ובהם הנשיאה ועוד שני שופטים; נבחרי הציבור, ובהם שרת המשפטים ושני חברי כנסת; ונציגי לשכת עורכי הדין, שבאחרונה הצטרף אליהם נוה.

כפי שנחשף בכתבתו של עמרי אסנהיים בתכנית "עובדה", לראשונה בתולדות הוועדה כרתה שרת המשפטים איילת שקד ברית עם לשכת עורכי הדין, ובכך יצרה רוב מול השופטים שעד אז היו הקול הדומיננטי בוועדה. הברית נבעה קודם כול משיתוף אידיאולוגיות ואינטרסים בין שרת המשפטים ובין יו"ר הלשכה נוה, אולם גם מחברות שנוצרה בין השניים.

גם כאן, נוה לא מתבלבל ואומר מפורשות בדיוק כמו שקד – אני בא לבצע את האג'נדה שלשמה נבחרתי. "באופן גס, השיטה המשפטית מתחלקת בין שתי גישות לגיטימיות: אקטיביסטית ושמרנית", הוא פורש את משנתו. "אני אוחז בגישה השמרנית. תפיסת העולם שלי אומרת שבית המשפט העליון לא צריך להיכנס לשאלות של פוליטיקה ומדיניות; הוא צריך להכריע בסכסוכים משפטיים.

"יתרה מזאת: ברגע שהוא נכנס למגרש הפוליטי, הוא פוגע בעצמו, כי בהכרח רק חלק מהציבור יהיה מרוצה מכניסה זו – החלק שאוחז באותה עמדה, ואנחנו רוצים בית משפט שזוכה לאמון רחב ככל האפשר מהציבור. בנוסף, צריך לשמור על עקרון הפרדת הרשויות. יש לנו בחירות לכנסת וממשלה נבחרת, והן האחראיות לניהול חיי היומיום שלנו ולמדיניות ולא בית המשפט העליון.

"ניקח לדוגמה את נושא ההתנתקות מעזה. ממשלה נבחרת החליטה להתנתק מעזה וזכתה לאישור הכנסת. מדובר בשאלה פוליטית-מדינית לחלוטין, אין פה שאלה משפטית. בכל זאת הוגשה עתירה, ובית המשפט העליון נדרש אליה, וכתב פסק דין ארוך של מאות עמודים. לדעתי זו עתירה שבית המשפט העליון לא היה צריך להידרש אליה. היה עליו לומר שהוא לא יתעסק בה מכיוון שהיא שאלה פוליטית-מדינית ולא משפטית".

פתרון או קריצה לימין?

אף שנוה מתנגד לאקטיביזם שיפוטי, הוא השמיע קול נחרץ נגד פסקת ההתגברות שמאפשרת לכנסת להתגבר על הכרעת בית המשפט אם פסל חוקים. "להבנתי, פסקת ההתגברות חייבת להיות בהסכמה מרובעת של נשיאת בית המשפט העליון, היועץ המשפטי לממשלה, שרת המשפטים וראש הממשלה", אומר נוה. "הדרך להגיע לפתרון שיהיה מוסכם על כולם עוברת רק חוק יסוד החקיקה. אתה לא יכול לעשות כל מיני קיצורים ומעקפים שבסופו של יום מסרסים את בית המשפט.

"האם אנחנו באמת מחוקקים את פסקת ההתגברות כי אנחנו רוצים להביא פתרון, או כדי לקרוץ לאלקטורט הימני שישמח שאנחנו נלחמים בבג"ץ? אני לא פוסל את פסקת ההתגברות, אלא את הדרך שבה היא הגיעה לשולחן הדיונים. צריך לשבת ולהגיע להסכמות, ולא בדרך של כיפופי ידיים. אם המבחן הוא מי יותר ימני או מי נלחם בבג"ץ, אז אנחנו לא נמצאים שם. והעובדה שאנחנו לא נמצאים שם לא אומרת משהו על דעתנו הפוליטית, אלא על דעתנו על הדרך".

"יש לתקן את החוק כך שכאשר עולה דרישה לבטל חוק מסוים, בית המשפט צריך לשבת בהרכב מורחב של 11 או 13 שופטים. כינוס כזה לא יהיה דבר של מה בכך, וממילא לא יקרה הרבה. כשיש שישה שופטים שהם לכאורה בעלי אוריינטציה שמרנית, הנטייה להתערב ולפסול חוקים תהיה מצומצמת. תיקון כזה לא נוטל מונע מבית המשפט את הסמכות להתערב, ולכן אין לי ספק שבית המשפט לא יתנגד"

כלומר, אם הייתה הסכמה מרובעת, היית תומך בפסקת ההתגברות?

"בוודאי, ברגע שיושבים ומגיעים לנוסחה מוסכמת בשאלה איך נותנים לכנסת את היכולת להתגבר על פסיקה של בית המשפט העליון שביטלה חוק של הכנסת – אין לי שום בעיה עם זה".

לדעתך, יחסי הכוחות הקיימים היום בין הכנסת לבין מערכת המשפט באמת לא מאוזנים?

"אני לא בטוח בזה. אני מבין ומכיל את דעתם של אלו שחושבים שצריך לעשות הסדרה כלשהי. אני בא ואומר – אם אתם חושבים שצריך לעשות הסדרה, אז אפשר לעשות אותה בקלות ובהסכמה. למה ללכת ראש בראש בכל הכוח ולשפוך את התינוק עם המים?"

נוה סבור שיש בידיו פתרון שיכול להיות מקובל גם על נבחרי הציבור וגם על שופטי בית המשפט העליון. "יש לתקן את החוק כך שכאשר עולה דרישה לבטל חוק מסוים, בית המשפט צריך לשבת בהרכב מורחב של 11 או 13 שופטים מתוך 15 שופטי בית המשפט העליון. ביטול חוק הוא לא דבר שעושים 'על הדרך' בהרכב של שלושה שופטים או חמישה. תיקון כזה לא מונע מבית המשפט את הסמכות להתערב ולבטל חוק, ולכן אין לי ספק שבית המשפט לא יתנגד לפתרון הזה.

"כינוס של 11 או 13 שופטים לצורך ביטול חוק לא יהיה דבר של מה בכך, וממילא זה לא יקרה הרבה. בנוסף, מכיוון ששרת המשפטים מינתה בקדנציה שלה שישה שופטים שהם לכאורה בעלי אוריינטציה שמרנית ואינם נוטים להתערב בהליכי חקיקה, הפועל היוצא יהיה שהנטייה להתערב ולפסול חוקים תהיה מצומצמת יותר. בצורה כזו אנו משיגים את אותה תוצאה, ללא כל המלחמות המיותרות ובלי ליצור אנטגוניזם או לפגוע בבית המשפט העליון".

לשקד ולי יש תפיסת עולם משותפת

כאמור, בין נוה ושקד נוצרה ברית מקצועית של שותפים לדרך, אולם עד מהרה, לדברי שניהם, הברית הזאת הפכה לחברות. "הקשר עם השרה שקד התחיל כקשר מקצועי לחלוטין", מעיד נוה. "לא הכרתי את איילת לפני כן, ולא הייתי פעיל בבית היהודי; גם לא היו לי אִתה ממשקי עבודה קודמים ולא היכרות אישית. אבל אנחנו בני אדם. ברגע שנחשפנו זה לזה ברמה האנושית ואחרי שעות של עבודה יחד – נוצרה חברות. גיליתי בן אדם. אנחנו נפגשים עם בני הזוג לארוחות משותפות ולבילויים משותפים.

"היא לא עורכת דין, וזה אולי אפילו יתרון כי היא לא מקובעת בכל מיני נוסחאות ותיאוריות. היא בן אדם שבא לעבוד. היא מסורה מאוד לתפקיד של שרת המשפטים – שלא כמו שרי משפטים שזה היה אצלם 'על הדרך'.

"גיליתי מישהי קשובה. אתה יכול לדבר אִתה על רפורמות ומהלכי חקיקה שאתה חושב שנכון לקדם, והיא לא באה עם דעה מוקדמת אלא מקשיבה ושואלת את השאלות הנכונות, ומרשה לעצמה להשתכנע.

"זה לא אומר שאני חושב שכל מה שהיא עושה הוא נכון. למשל, היא הטילה אגרות על 'בקשות ביניים' שמגישים לבתי משפט, והעלתה את האגרות על תביעות ייצוגיות בצורה משמעותית. אבל באופן כללי, בנושאים רבים יש לנו תפיסת עולם משותפת ואנחנו מסכימים בהרבה מאוד דברים.

"אם אתה שואל אותי, היא שרת משפטים מעולה. נכנסנו בערך באותו זמן לתפקיד, ואני רואה כל הזמן איך היא מטביעה חותם במערכת המשפט. יש אנשים מהשמאל שלא מצליחים להתנתק מהשיוך הפוליטי שלה, ולכן קשה להם לפרגן לשרת משפטים מטעם הבית היהודי. אבל אם הם יצליחו להפריד בין הדברים ויסתכלו רק ברמה המקצועית – הם יהיו חייבים להודות שהיא שרת משפטים מצוינת".

הגיוני שהם לא ינתקו בין השיוך הפוליטי להצלחה המקצועית, מכיוון שחלק מההצלחה שלה הוא במינוי שופטים ימנים ושמרנים; בעיניך זו הצלחה, בעיני השמאל זה כישלון.

"נכון. אבל עליהם להודות שהיא הצליחה ליישם את העמדה שלה, שהיא עמדה לגיטימית, בהצלחה מרובה".

מתי הבנתם שאתם יכולים לקדם יחד את האג'נדה השמרנית?

"ללשכה יש ממשקי עבודה מול משרד המשפטים ויש לה נציגויות בוועדות הסטטוטוריות שבוחרות שופטים, דיינים וקאדים. עם הזמן נוצרה בינינו שותפות. איילת באה ממקום של 'אני רוצה לשתף פעולה', ואני באתי מאותו מקום. בדרך כלל אומרים על פוליטיקאים שאתה לא יכול לסכם אתם שום דבר, כי הם 'מתהפכים' ושוכחים. איילת היא אדם שאם אתה מסכם אתו משהו, אז זה סיכום".

כשאתם מגיעים לוועדה לבחירת שופטים, אתם כבר שותפים? נכרתה פה ברית חסרת תקדים בין הלשכה למשרד המשפטים.

"זו אכן הפעם הראשונה שנוצרו יחסים מאוד קרובים בין ראש הלשכה ושרת המשפטים. בימים עברו, אני לא יודע אם בגלל ראשי הלשכה או בגלל שרי המשפטים, הקשר היה פחות קרוב, ואני חושב שזו טעות".

מה שנתן בעבר לשופטים יותר כוח בוועדה, ומאז הברית ביניכם – זה נגמר.

"זה נכון, אבל ככלל, ההתנהלות בין שלוש הצלעות במשולש – משרד המשפטים, לשכת עורכי הדין ובית המשפט העליון – הייתה התנהלות הרמונית. היו לנו יחסים מצוינים עם הנשיאה נאור, וכולנו עבדנו בהרמוניה ובשיתוף. היו לנו גם מפגשים חברתיים עם הנשיאה ובעלה. גם איילת וגם אני היינו מאוד קרובים לנשיאה נאור וממש אהבנו אותה".

ובכל זאת, היו מלחמות בתוך הוועדה.

"עזוב את מה שאתה קורא בתקשורת", הוא מכריז. "כשיש מחלוקת על אקטיביזם או שמרנות, אלו מחלוקות לגיטימיות, בתוך כללי המשחק. פעם יש ראש לשכה שמאמין באקטיביזם שיפוטי והיום יש ראש לשכה שפחות מאמין באקטיביזם שיפוטי, ושניהם בסדר".

כשעורכי הדין בחרו בך לראש הלשכה, הם היו מודעים לאג'נדה שלך? הם ידעו שהם בוחרים ראש לשכה שמרן?

"בכל חוג בית שהופעתי בו – ומדובר בעשרות אם לא מאות – ובכל מקום שהנושא הזה עלה, עמדתי הייתה שאני לא דוגל באקטיביזם שיפוטי. מי שבחר בי לא קנה חתול בשק".

לא רלוונטי לשאול שופט על קרבתו לערכים יהודיים

ברם, גם נוה יודע כי לא מדובר רק בוויכוח של שמרנים מול אקטיביסטיים, אלא על עצם העניין שהשופטים ממנים את עצמם ורוצים לצדם אנשים מ"פס הייצור" שלהם. "בשיטת המשפט שלנו השופטים הם חלק מהוועדה", הוא אומר. "הם מונים שליש מחברי הוועדה. היו תקופות שבהן ההשפעה שלהם הייתה הרבה יותר גדולה מחלקם היחסי, היא הייתה כמעט מוחלטת. לא לכך התכוון המחוקק כשרצה שיהיו בוועדה גם נבחרי ציבור ונציגי לשכה. הוא רצה שגם להם תהיה השפעה.

"אנחנו מביאים לוועדה את הידע המקצועי הייחודי שלנו. אם לדוגמה רוצים למנות לשופט עורך דין מהתחום הפלילי, אני יושב עם הפורומים הפליליים שלנו, שמורכבים מפרקליטות, מתביעה משטרתית, מסנגוריה ציבורית, מסנגורים פרטיים. כשאתה שומע מהפורום הזה, שמונה עשרות עורכי דין, חוות דעת על המועמד – אתה יכול לדעת די בברור אם מדובר בבחירה טובה או לא.

"עם זאת, ההתנהלות שונה כשאנו מדברים על מינוי לבית המשפט העליון. בשופטים של ערכאות נמוכות יותר, של בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי, לא ממנים אותם לפי הדעות הפוליטיות שלהם. אלו נושאים שאף פעם לא עולים, אתה אף פעם לא שואל אותם בראיונות. אבל כשאנחנו ממנים שופטים לבית המשפט העליון, אנחנו כן נותנים משקל לאקטיביזם או לשמרנות השיפוטית. אלו נושאים שמעניינים אותנו כלשכה, וכך גם את הפוליטיקאים ואני מאמין שגם את השופטים".

שמתם את הוויכוח הזה על השולחן? משהו בסגנון – אתה מציע שופט כי הוא שמרן, נאור מסרבת כי הוא לא אקטיביסט וכדומה?

"אני לא רוצה להיכנס לזה יותר מדי. לכל גורם בוועדה יש מועמדים המועדפים עליו, וזה לגיטימי".

"עזוב את מה שאתה קורא בתקשורת. כשיש מחלוקת על אקטיביזם או שמרנות, אלו מחלוקות לגיטימיות, בתוך כללי המשחק. פעם יש ראש לשכה שמאמין באקטיביזם שיפוטי והיום יש ראש לשכה שפחות מאמין באקטיביזם שיפוטי, ושניהם בסדר. בכל מקום שהנושא הזה עלה, עמדתי הייתה שאני לא דוגל באקטיביזם שיפוטי. מי שבחר בי לא קנה חתול בשק"

בכתבה ב"עובדה" העדת שהשופטים אמרו על השופט יוסף אלרון, שהוא לא קורץ מהחומר המתאים לבית המשפט העליון. למה הם התכוונו?

"אני באמת ניסיתי להבין מדוע הם חשבו שהוא לא מתאים. הרי הוא היה הנשיא המוערך של בית המשפט המחוזי השני בגודלו בארץ, הוא כיהן במגוון רב של תפקידים והסטטיסטיקה של בית המשפט שלו הייתה מעולה".

בכתבה ההיא ניסה נוה לרמוז ש"החומר המתאים" הוא החומר האשכנזי משכונת רחביה, אולם הוא גם מציע שהדבר לא היה משנאת המן אלא מאהבת מרדכי: "היו שותפים שהעדיפו את המועמד שהתמודד מולו על אותו משבצת – השופט רון סוקול. סוקול הוא חתנו של שופט בית המשפט העליון לשעבר תיאודור אור. מן הסתם העדיפו את החתן שלו".

וזה נשמע למישהו הגיוני?

"לי זה לא נשמע הגיוני, ולכן תמכנו באלרון. אני שמח שבסופו של דבר אלרון נבחר. כשיש ארבעה מקומות לאייש בבית המשפט העליון, אז כל גורם השפיע על בחירתו של שופט אחר. כך צריך להיות".

האם רק שמרנותו של השופט עלתה לדיון בוועדה, או גם מידת קירובו לערכים יהודיים, כדי לדעת איך יפסוק בענייני דת ומדינה המגיעים תדיר לבית המשפט?

"זה לא עלה בראיונות ולא נדרשנו לזה. לא נראה לי רלוונטי לשאול זאת שופט".

אני מנסה להבין מדוע זה לא שיקול חשוב. הרי בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו עיגנו את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. השופטים האקטיביסטיים פוסלים חוקים ומשנים את פסיקותיהם אם הם לא מתיישבים עם מה שהם מבינים במילה "דמוקרטית"; מדוע שלא נרצה שיהיו שופטים שפוסלים חוקים או פוסקים אחרת כדי שלא תהיה סתירה עם ערכים יהודיים?

"אלו לא נושאים שאתה מראיין את המועמדים עליהם. אתה יכול לקרוא את הפסיקה שלו ולהתרשם מהגישה השיפוטית של אותו שופט, ואם הם באים מהאקדמיה – אתה יכול להתרשם מהמאמרים שלהם. אבל היהדות היא לא נושא שעלה על שולחן הדיונים".

טרור מול מנדלבליט

לפני כמה שבועות נערך הכנס המסורתי של לשכת עורכי הדין באילת. עם השנים הולך הכנס ותופס תאוצה, ושיירות של עורכי דין, משפטנים ושופטים, יורדים דרומה. במהלך נאומו בכנס חיזק נוה את ידיו של היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט ויצא נגד כל מי שמנסה להשיג הישג פוליטי על גבו. "להפגנות סביב ביתו של היועץ המשפטי לממשלה יש מטרה אחת: להפעיל עליו לחץ פסול כדי לכוון אותו להגיע להחלטות שהמפגינים רוצים", טוען בפנינו נוה. "זכות ההפגנה היא זכות מקודשת ולגיטימי להפגין – אבל בשביל זה יש לו משרדים בתל אביב ובירושלים. כשאתם באים אליו הביתה, מטילים עליו מצור ומנסים להטיל מורא על ילדיו – זה לא בא ממקום תמים אלא מניסיון להלך עליו אימים. אסור שהיועץ המשפטי יהיה נתון לסוג כזה של טרור.

"היועץ המשפטי לממשלה הוא בעל מקצוע מהשורה הראשונה; איש הגון, ערכי, ישר. עם כל הכבוד, הוא לא עובד בשירותם של אלה שרוצים להגיש כתב אישום נגד ראש הממשלה, שמאחורי חלקם עומדים פוליטיקאים. ואני אומר לאותם פוליטיקאים – שלטון מחליפים בקלפי. מי שרוצה להיות ראש ממשלה – שיזכה בבחירות, שלא יפגין אצל היועץ המשפטי כדי שהוא יעשה לו את העבודה ויפנה בעבורו את הדרך לראשות הממשלה".

המפגינים טוענים שהיועץ המשפטי מתמהמה יתר על המידה.

"כל חקירה מסוג כזה לוקחת זמן, קל וחומר במקרה של ראש ממשלה. להגיש כתב אישום נגד ראש ממשלה – זה לשנות את ההיסטוריה. כדי להחליט להתערב ברצון העם שבחר בראש הממשלה ולשנות את ההיסטוריה, אתה צריך להיות משוכנע במאה אחוזים שבדקת את כל מה שצריך לבדוק ואין לך שום ספק באשר להחלטה. אם יש ליועץ המשפטי ספק, שייקח את הזמן כדי לבדוק עוד פעם עד שיגיע להחלטה הנכונה מבחינתו.

"אני לא אומר ליועץ המשפטי מה להחליט, אבל אני לא מוכן שיפעילו עליו לחץ כדי שיקבל החלטה שתמצא חן בעיני מי שרוצה להחליף את הממשלה. אם ראש הממשלה פשע, אתה לא תשמע אותי מגן עליו – צריך להעמידו לדין. אבל מי שיחליט על כך הוא רק היועץ המשפטי לממשלה, על פי השיקול המקצועי שלו".

אני מבין שזה חלק מתפיסתך הכוללת, בנוגע לחשיבותם של נבחרי הציבור בדמוקרטיה – מהתנגדותך לאקטיביזם שיפוטי ועד להתנגדות לניסיון להפלת ראש ממשלה.

"הציבור נותן אמון בנבחרי הציבור שלו, ורוצה שהם יעמדו בראשו. אם הוא לא מרוצה – הוא יכול להחליף אותם. אלה שמפגינים וקוראים ליועמ"ש להגיש כתב אישום, הם אלו שפוגעים בדמוקרטיה. הם אלו שלא מבינים את כללי המשחק. כללי המשחק הם ששלטון מחליפים בקלפי, ולא באמצעות הפגנות וכתבי אישום".

נלחם בהצפה

נוה נאלץ להתמודד גם עם מאבקים בתוך הלשכה פנימה. הוא חרט על דגלו את המאבק נגד ההצפה במקצוע עריכת הדין: "לא מזמן התפרסם מחקר המראה כי ישראל היא המקום הראשון בעולם מבחינת מספר עורכי הדין לנפש. יש כאן עורך דין על כל 128 תושבים. בגוש דן יש עורך דין על כל 20 תושבים. לא צריך כל כך הרבה".

גם בנושא הזה הוא מצא אוזן קשבת אצל השרה שקד, ומאז הוא הולך ומוסיף חסמים שיקשו על הכניסה למקצוע. חסם ראשון – הארכת תקופת ההתמחות משנה לשנה וחצי; חסם שני – שינוי מבחני הלשכה. בעת האחרונה אף עלתה הצעה לחסם שלישי, שיופיע בשלב מוקדם יותר של המסלול: מבחני סינון של משרד המשפטים בתום השנה הראשונה ללימודי המשפטים. לפני נוה, רק מי שיעבור את המבחנים יוכל להמשיך במסלול של עריכת דין; היתר יוכלו להשלים את התואר ולהיות משפטנים.

רבים מבקרים את נוה על המהלכים הללו, ביניהם המתמחים שתקופת ההתמחות שלהם הוארכה, הנבחנים בבחינות הלשכה שטוענים למבחנים קשים ובלתי-עבירים והמכללות על תנאי הסף שנוה מנסה להקשיח. אבל נוה איתן בדעתו: "המקצוע המשפטי הוא המקצוע היחיד בישראל שאפשר לקבל בו תואר אקדמי בלי שיש לך אפילו תעודת בגרות", אומר נוה. "זה קורה מכיוון שיש לנו תעשייה של מכללות, שלא מוכנות לקבוע תנאי סף.

"כשביקשתי מהמכללות לקבוע תנאי סף, הן אמרו – אתה חוסם בפני השכבות החלשות מהפריפריה את האפשרות להגיע להשכלה גבוהה. בעיניי זה טיעון דמגוגי, אבל זרמתי אתו ואמרתי להן – אז כדי שלא נפגע באף אחד שרוצה ללמוד, תקבלו בשנה הראשונה את כל מי שאתם רוצים ללא סינון, אבל בסוף השנה הראשונה נערוך בחינה אובייקטיבית של משרד המשפטים שתסנן את מי שלא מתאים. כשגם לזה הם התנגדו – יצא המרצע מן השק.

"אותן מכללות לוקחות את הסטודנטים מהפריפריה ומהשכבות החלשות, וגורמות להם לשלם מדי שנה כ-30 אלף שקלים, כלומר 120 אלף לתואר, חולבות אותם עד הסוף, ולאחר מכן לא מעניין אותם שהתלמידים שלהם נכשלים באחוזים מטורפים. יש מכללות עם 8 אחוזי מעבר, 14 אחוזי מעבר. הם לא רוצים שנערוך מבחני סף כדי שלא נפריע להם לעשוק תלמידים תמימים, למכור להם אשליות במשך ארבע שנים, כך שאחרי שיגמרו לסחוט את הלימון – הם יזרקו אותו הלאה".

נוה לא מתרגש מהטענות שלפיהן הועלתה הרמה של בחינות ההסמכה כדי להכשיל. "יש אחוזים גבוהים של תלמידים מאוניברסיטת תל אביב, מבר אילן ומהאוניברסיטה העברית שעוברים את הבחינה בפעם הראשונה. אז אל תספרו לי שהבחינה קשה, כי אם היא קשה – היא קשה לכולם.

"שים לב לנתונים של הניגשים יותר מפעם אחת. מתוך ה-2,500 שניגשו לבחינה האחרונה, 570 ניגשו בפעם השנייה. אחוז המעבר של אותם 570 הוא 25 אחוזים. 560 ניגשו בפעם השלישית ומעלה, ואחוז המעבר שלהם הוא 4 אחוזים: 16 סטודנטים בלבד. זה מעיד שהבעיה היא לא בבחינה, אלא שמדובר באנשים שלא מתאימים למקצוע, והם ניגשים פעם אחר פעם וזה לא עוזר להם. הם רק מרסקים את הממוצע".

מדוע אינך מסתפק בחסמי הבחינות וגם רוצה להאריך את ההתמחות?

"בראיית חשבון ההתמחות היא שנתיים. כדי לחתום על דו"ח שנתי למס הכנסה צריך שנתיים התמחות, ואילו כדי לייצג אדם שאולי יאבד את רכושו או את חירותו, מספיקה שנה?

"המשרדים היום לא רוצים להעסיק מתמחים, לא משתלם להם לתקופה קצרה שעוד מתקצרת מכל מיני סיבות. הם מעדיפים לקחת עורכי דין צעירים שיודעים כבר סדרי-דין, במיוחד במציאות היום שבה אם אתה מפרסם הודעה, אתה מקבל 300 קורות חיים. כך שהארכת ההתמחות היא לטובת המתמחים. עכשיו יש למעסיקים יותר מוטיבציה לקחת אותם".

"אני משפיע יותר מחברי כנסת"

נוה לא צריך לזגזג רק בין משרדו הפרטי ללשכת עורכי הדין. הוא גם מגדל ברוך ה' שישה ילדים. כשאני שואל אותו איך הוא מספיק להיות אתם, הוא נאנח. "אני משתדל בסופי שבוע להשקיע בהם, וגם בבקרים", הוא משתף. "אני אחראי לפיזור שלהם בגנים ובבתי הספר, ונמצא אתם שעתיים בבוקר לזמן איכות. אני משתדל גם פעם בשבוע להגיע בשעה סבירה ולאכול יחד ארוחת ערב. אבל אין ספק שחסרות לי כל יום ארבע-חמש שעות, אני רודף אחרי השעון".

כשאני שואל אותו על העתיד, הוא מתקשה לענות איפה הוא רוצה לראות את עצמו בעוד שנים רבות. בטווח הקצר הוא יודע – הוא רוצה להתמודד לקדנציה נוספת. "יש לי עוד שנה בתפקיד, ואני רוצה עוד קדנציה".

מה גורם לך לרצות להמשיך?

"יכולתי ללכת לכנסת, היו לי כמה הצעות. אבל אני חושב שכראש לשכת עורכי הדין, אני משפיע יותר מחברי כנסת. בתפקיד הזה אני יכול ליישם את הדברים שאני מאמין בהם ולהביא את עצמי לידי ביטוי בצורה מיטבית. אני עדיין לא חושב שמיציתי את עצמי ברמה המקצועית בתוך הלשכה. יש לי עוד תכניות, אבל זה כבר לשיחה אחרת".

צילום: יונתן זינזל, פלאש 90

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
ענווה ועוצמה

  הרב שמואל אליהו מספיד...

שינוי פני העיר

  נתנאל אחיטוב מארגון 'חותם'...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם