נגלה ונסתר משמשים יחדיו

m 6 shapira

 

נגלה ונסתר משמשים יחדיו

 

קשה היה שלא להיות מופתעים מהמהלך שעשה הרב יהושע שפירא לפני פחות מחודש: האיש שהוביל קו חסידי מובהק בישיבת רמת גן, ובעצם בציונות הדתית כולה, קרא לרב בן ציון אלגאזי - שבמובנים לא מבוטלים מייצג סוג של אנטיתזה לתפיסתו - לכהן לצדו כראש ישיבה שני * רגע לפני כנס עבודת ה' השנתי "בכל לבבך" הם מתיישבים ללבן את התפניות שעברה הציונות הדתית בכל הקשור לעבודת ה', וגם תוהים עד כמה הרחקנו לכת עם הפלורליזם * והם אפילו מנסים לצפות לאן תנשב הרוח הישראלית ב-30 השנים הבאות

 

איתמר מור

 

בוקר יום ראשון שלאחר שבת חופשית, הוא זמן קשה גם בישיבות ההסדר והישיבות הגבוהות. החבר'ה בדרכם מהבית. החזרה לשגרת הישיבה, ה"נחיתה" בחזרה לסדר היום, לוקחת לחלק מהאנשים זמן ממושך. דווקא משום כך, היה מפתיע לגלות את בית המדרש של ישיבת ההסדר ברמת גן הומה וסוער ביום ראשון כבר בשעה תשע בבוקר. בין החברותות המתפלפלות עוברים להם שני ראשי הישיבה, הרב יהושע שפירא והרב בן ציון אלגאזי, ומברכים בברכת שבוע טוב את התלמידים.

 

התמונה הזאת איננה אופיינית גם מבחינת התדמית החסידית שדבקה בישיבה הגוש-דנית המפורסמת והידועה בהתוועדויות החסידיות שלה, בבערה הפנימית ובדרישת האמת, אך קצת פחות בזכות הפלפול הלמדני או המקצועות ההלכתיים. אף שאלו היו קיימים בישיבה כל השנים, האווירה והתחושה בציבור הייתה שלא מדובר במאפיין עיקרי. בישיבה קיים כבר שנים כולל הלכה ודיינות. נשיא הישיבה הוא הרב יעקב אריאל שליט"א, רב העיר רמת גן לשעבר. אולם דמותו הדומיננטית של הרב יהושע שפירא, מייסד הישיבה היא זו שהעניקה לה את דמותה הייחודית.

 

בערב חג השבועות האחרון ידעה הישיבה תפנית מיוחדת כשהרב שפירא החליט להכתיר ולמנות לצדו כראש ישיבה את הרב בן ציון אלגאזי. הרב אלגאזי, ששימש בעבר ראש ישיבת כרם ביבנה, היה בשנים האחרונות ראש בית המדרש בישיבה ברמת גן. הוא מזוהה בעיקר עם מכון "צורבא מרבנן" לבירור ההלכה והנגשתה, מפעל שאותו הגה והקים לפני כ-15 שנה. הבחירה בדמות "הלכתית" מובהקת כמו הרב אלגאזי נראתה לרבים תמוהה כשמדובר בישיבה חסידית כמו ישיבת רמת-גן, אולם כבר בטקס ההכתרה הבהירו השניים כי מדובר בחיזוק למגמה שתמיד הייתה בישיבה. הרב שפירא אמר שם כי מאז הקמת הישיבה הוא חיפש להעמיד לצדו ראש ישיבה נוסף, ובאותה נשימה הקפיד להבהיר: "אני לא בורח לשום מקום ואינני מתכוון להפחית מנוכחותי והשקעתי בישיבה. מטרת המהלך הזה, שלו אני מחכה מאז הקמת הישיבה, היא לחזק ולתת תוקף ללימוד הנגלה בישיבה".

 

פחות מחודש לאחר המינוי אנחנו נפגשים עם שני ראשי הישיבה כדי לברר מה השתנה מאז, אם בכלל, לדבר על מגמות ותהליכים שונים בציבור הדתי והכללי, וכן לעסוק בכנס "בכל לבבך" שאותו תקיים הישיבה השנה בפעם השביעית ובמתכונת גדולה במיוחד. הכנס הוא מפעל נוסף בשורה לא נגמרת של מיזמים שהרב יהושע שפירא מוציא לפועל לאורך השנים, כמו הקמת חברת אינטרנט "רימון", מערכת "נטספארק", מדרשת "אוריה", ארגון "נהורא" וכמובן הספרים הרבים שחיבר.

 

הרב אלגאזי, האם אינך מרגיש סוג של "פלסטר", שנועד להעניק לישיבה, שעיקר שמה בא לה מהיותה חסידית, את ה"הכשר" שהיא גם למדנית-הלכתית?

 

"יכול להיות שהייתי מרגיש כך אם לא היו נותנים לי בישיבה מקום להתבטא ולהוליך מהלכים. יותר מזה:אני חושב שנקודת המוצא היא לא האם מאפשרים להוציא מהלכים מן הכוח אל הפועל, אלא האופי של האנשים, של צוות הר"מים של הישיבה. אם המקום הוא מקום תורה אמתי עם אנשי מעלה, הרי שהם יצליחו להכיל גם גישות שונות ואנשים אחרים. מכיוון שהביטוי שלי הוא יותר למדני, והיה צורך בנקודה הזאת בבית המדרש, אני חושב שהשילוב לא היה מאולץ אלא אמתי. גם מחוץ לישיבה, אנחנו מרגישים שהישיבה מקבלת היום מקום אחר בציבור מאז ההלכה והלמדנות קיבלו בה את מקומן הראוי לצד הדברים הטובים האחרים שהיו כאן כל השנים".

הרב אלגאזי: "לפעמים מושגי הפנימיות והחסידות מביאים לסוג של בריחה. אדם חי בתחושה שהוא עסוק בקדושה, בתורה, בעניינים עליונים, אבל כל זה ערטילאי ולא אמתי כי הדברים אינם מעוגנים במציאות בעבודה. פנימיות ללא ביטוי חיצוני עלולה להוליד אגו משחית"
 

 

זה נכון גם כשאתה בוחן את דופק החיים של בית המדרש אצל התלמידים?

 

"לחלוטין. התלמידים שקועים בעיון ובבקיאות. אחד האברכים סיפר לי שביום חמישי האחרון הייתה חבורה רצינית של תלמידים שדיברו אתו בלימוד בשעה אחת לפנות בוקר. מי שמכיר שעות של בית מדרש, יודע שאלו שעות שקשה למצוא בהן דיבורים של עיון. יש בישיבה כולל דיינות ובו נמצאים אריות תורה של ממש. כך שתלמידים שמגיעים כיום לישיבה עושים זאת כי קיימים כאן שני העולמות: הנגלה והפנימי. זה מבטיח איכות וכמות".

 

הרב שפירא, כשעולם הלמדנות וההלכה נפגש עם עולם עבודת הנפש והפנימיות, אין סתירה בין השניים? האם אין פה תחושה של צמצום? איך בישיבה מצליחים לשלב בין שתי התנועות הקוטביות הללו?

 

"נכון שיש אזורים שקיים בהם מתח בין הפנימיות לנגלה, אבל זה מתח חשוב, כדי שכל צד יתחדד ויביא את שלו בצורה מלאה ולא שטחית ומטשטשת. כדי ששני הצדדים יבואו לידי ביטוי בצורה מלאה, חייבת להיות תנועתיות שבאה כביכול על חשבון הצד האחר. אני אומר כביכול, משום שבסופו של דבר תורת ה' תמימה ושלמה. אנחנו לומדים את החלק הנגלה של התורה מתוך הבּערה של החלק הפנימי שבה. יותר מכך, אני חושב שהחלק החיצוני של התורה מבקש להילמד מתוך דבקות ויראת שמים כדי להחיות אותו. כך יוצא ששתי התנועות שאתה מדבר עליהן, לא רק שאינן סותרות זו את זו, אלא אף משלימות ומעשירות האחת את רעותה. זה לא אומר שאין רבדים שבהם קיימים מתחים. אדם שעובד רוצה מדי פעם לצאת לחופשה. גם אדם בחופשה לא תמיד רוצה לחזור לעבוד. יחד עם זאת, אם תבקש ממנו לבחור בחיים שבהם יש רק עבודה או רק חופש, הוא יאמר שהוא מעוניין בשילוב של שני הדברים. ההתנגשויות הן קטנות. רוב הזמן ישנה סינרגיה מצוינת".

 

"אני רוצה לחדד משהו", מוסיף הרב אלגאזי. "לפעמים מושגי הפנימיות והחסידות מביאים לסוג של בריחה. אדם חי בתחושה שהוא עסוק בקדושה, בתורה, בעניינים עליונים, אבל כל זה ערטילאי ולא אמתי כי הדברים אינם מעוגנים במציאות בעבודה. השילוב בין הנגלה לנסתר, בין החסידות להלכה והלימוד, יוצר תורה שלמה ואמתית. אדם מקבל מידות כשהוא משלב לצד לימוד הפנימיות גם הלכה. פנימיות ללא ביטוי חיצוני עלולה להוליד אגו משחית".

 

הרבה צעירים דתיים מרגישים שההלכה וההתפרטות שלה דווקא מצמצמים אותם ואת יכולתם לעבוד את ה' בצורה אותנטית וכנה. ההלכה אולי יוצרת יהודי של 'צורה' אבל עם מעט 'תוכן'.

 

הרב שפירא: "גדולי ישראל מאז ומעולם שילבו בחיים שלהם את שני הדברים, את ה'זכור' וה'שמור', והציבור ניסה ללכת בדרכם עד כמה שהוא מסוגל. יש תנועות של הלוך ושוב, אבל חייבים לזכור שגם הדרישה הפנימית לעבודת ה' אותנטית היא לא חוויה מנותקת. זה לא ניו אייג', או פילוסופיה, אלא תנועת נפש שמניעה את העשייה. זה נכון שהרָצוֹא וָשוֹב שבין שני החלקים הוא חלק מהחיים, אבל צריך לזכור מה האמת".

 

הרב אלגאזי: "אני חושב שהמשנה אמרה את זה הכי פשוט כשהיא קבעה ש'אין בוּר ירא חטא ולא עם הארץ חסיד'. זה לא יכול בלי זה. לחסידות חייבת להיות קרקע של ש"ס ופוסקים. כאלו היו כל גדולי החסידות, והדור שלנו לא שונה מבחינה זו בדבר".

 

הרב אלגאזי, מה דעתך כפוסק ספרדי על הצורך בשימור הפסיקה לפי מסורת אבות? האם ההבדלים הללו עדיין רלוונטיים בעידן שלנו?

 

"ראשית אני חייב להדגיש שעל אף היותי ספרדי, אני מגיע מבית מדרש מאוד אשכנזי. הייתי רב של קהילה אשכנזית פולנית-גליציאנית. יחד עם זאת, אני מודה שבכל פעם מפתיעים אותי מחדש התלמידים והציבור שמבקש ומחפש לדבוק במסורת הפסיקה של אבותיו. כלומר, זאת תנועה שמתחילה מהשטח ולא ממורי ההלכה, ומי שמגיע לו כל הקרדיט על העניין הזה הוא מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל, שעבודת חייו הייתה להשיב עטרה ליושנה בפסיקה הספרדית ולהפסיק את הטשטוש בין הבדלי הפסיקה והנוסחים. הרב עובדיה הציל, כפשוטו, את הפסיקה הספרדית, ובזכות כך המון העם רוצה לשמר את מסורות הפסיקה של אבותיהם. ב'צורבא מרבנן' אני נתקל בזה כל הזמן, כשמגיעות בקשות לקבל ניואנסים של פסיקה לפי דקויות של עדות. לא תמיד מסתפקים רק ברב עובדיה או ברב אליהו. התימנים רוצים לדעת את מסורת הפסיקה שלהם, התוניסאים רוצים לשמוע את הרב מאזוז והטורקים את הרב פלאג'י. בית המדרש הוא אחד, כמובן. כולם לומדים יחד. אבל בעולם הפרטי יש רצון לשמר את מסורת האבות על אף הערבוב. בעיניי זה טוב כי זה מבטיח את המשכת התורה ומסירתה. כשאני מוותר על מנהגים, אני קוטע שרשרת של דורות".

 

מתכון מנצח

 

כאמור, השנה מקיימת ישיבת רמת גן את כנס "בכל לבבך" המוקדש כולו לענייני עבודת ה', במתכונת רחבה מאי פעם. לאור הדרישה ההולכת וגוברת משנה לשנה והתלונות על כך שההרשמה נסגרת מוקדם מדי, הוחלט השנה בישיבה להעביר את הכנס לביתן 2 במרכז הירידים, מהמתחמים הגדולים והמשוכללים בארץ. מעבר להשקעה חסרת התקדים, העברת הכנס למיקומו החדש היא סוג של הצהרה המלמדת על הלכי רוח בכל הקשור לחיפוש משמעות ורוחניות.

 

המעבר של כנס "בכל לבבך" לביתן 2 במרכז הירידים יכול ללמד משהו על מה שקורה היום בציבור מבחינת החיפוש אחר עבודת ה'?

 

הרב יהושע: "מתקיימים בנו כפשוטו דברי הנביא 'לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע דבר ה'. ביתן 2 במרכז הירידים הוא מקום ענק. אחד האולמות הגדולים ביותר במזרח התיכון. אני לא יודע אם נצליח השנה למלא את הביתן כולו. זה גם לא מדאיג אותי. גם אם זה יקרה רק בעוד שנה או יותר זה בסדר גמור. כשהתחלנו את 'בכל לבבך' לפני שבע שנים הופתענו כשאי אפשר היה לעבור במסדרונות. זה רק הלך וצמח וגדל. גם לאחר המעבר למרכז הירידים הגבלנו את ההרשמה, כדי שמבחינה טכנית אפשר יהיה להסתובב במתחם. הביקוש המשיך להיות גדול יותר מההיצע. כל המהלכים שאני מתאר מבטאים רוח גדולה ששוטפת את עם ישראל בכל הקשור לדרישת אלוקים, לבקשת הנשמה".

 

מספר הכנסים בקיץ, מכל הסוגים, רק הולך וגדל משנה לשנה. האם יש פילוח שמאפיין מיהם האנשים שמגיעים לכנסים הללו?

 

הרב יהושע: "אני יכול לדבר על מה שאנחנו רואים ב'בכל לבבך'. מבחינה זו מגיע לכנס ציבור מכל רובדי החברה. אנשי המקצוע שאמונים על הפקת הכנס, עוקבים אחרי המספרים וגם אחרי השמות משנה לשנה. מבחינתם הפרמטר הקובע הוא שימור גרעין קבוע של אנשים שנקשרים וחוזרים ונרשמים בכל שנה, לצד קבוצה שמתחלפת. ברוך השם, כל השנים כנס 'בכל לבבך' משמר את ההתחדשות הזאת. המפיקים שלנו מדברים על מתכון מצוין שמוכיח את עצמו".

הרב שפירא: "מחד גיסא, הסטטיסטיקה מדברת כבר כמה שנים על כך שבעם ישראל ישנה מגמה של התחזקות, התקרבות לדת ולמסורת. מאידך גיסא, אותה סטטיסטיקה מצביעה על היחלשות ורפיון וחילון בקרב הציבור הדתי. בחורה שאומרת על עצמה שהיא דתייה למרות שהיא לא שומרת על שום דבר למעט הימנעות מנסיעה בשבת, כי היא 'על הרצף', פשוט משקרת. זאת סיסמה שמטרתה לטשטש, להשטיח את העולם ההלכתי והתורני, את ההבדלים בין צדיקים למי שנכנעים"

 

האם "בכל לבבך" הוא כנס פנימי של הציונות הדתית, או שאתם מייעדים אותו גם לציבורים אחרים כמו בעלי תשובה או אנשים שמחפשים להתקרב?

 

הרב יהושע: "'בכל לבבך' מיועד לכולם ואנחנו גם רואים בקהל את כל חתכי החברה הישראלית. אנחנו בונים את הכנס כך שיכיל גם דמויות שמתכתבות עם עולמות אחרים כמו סיון רהב-מאיר, רות ואביתר בנאי, הרב עופר גיסין ועוד. יחד עם זאת, אינני חושב שנכון להשוות בין 'בכל לבבך' לכנסים כמו אלה של 'ערכים' או 'הידברות' שמכוונים את עצמם מראש רק לדבר מסוים מאוד. אנחנו מקדישים חלק מהכנס לעניין התשובה, אבל מבקשים לעסוק ברבדים נוספים".

 

כששמעון פרס עשה הדתה

 

בסוף השבוע שעבר התפרסמה כתבה מקיפה עם הרב יהושע בעיתון 'בשבע'. אני מודה שהתחושה שעלתה לי מהכתבה הייתה שהרב שפירא מלמד זכות על הציבור הכללי, אך לא חוסך את שבטו וביקורתו מהציבור הדתי-לאומי. אי אפשר היה שלא לשים לב לכך שהרב המחמיא לציבור הכללי על היותו בעל "רוח נכונה ובריאות נפשית", מצליף בציבור הדתי-לאומי על היותו "חלש", "כנוע", "מתכופף בפני אפנות".

 

למה הרב מחמיר אתנו כל כך?

 

"נקודת המוצא שלי היא סטטיסטיקות אובייקטיביות. הסטטיסטיקה מדברת כבר כמה שנים על כך שבעם ישראל ישנה מגמה של התחזקות, התקרבות לדת ולמסורת. מאידך גיסא, אותה סטטיסטיקה מצביעה על היחלשות ורפיון וחילון בקרב הציבור הדתי. זאת לא המצאה שלי. מכאן נובע ההבדל בדיבור למי שצריך לקרב אותו, למי שצריך למנוע ממנו להתרחק עוד יותר.

 

"אך מעבר לכל זה, חשוב להדגיש את ההקשר שבו נאמרו הדברים. אני התייחסתי בדברי לביטוי 'דתיי הרצף' שבעיניי הוא מקומם ואינני יכול להסכים אתו בשום אופן. זה ביטוי שכל עניינו ניסיון לצייר סדר יום חדש שמנוגד לסדר היום הטבעי של התורה. הביטוי 'דתיי הרצף' מבקש ליצור מציאות שבה גם מי שאיננו דתי, ייחשב דתי על אף זאת. באותה נשימה גם מי שדתי מאוד, הוא בסך הכול 'על הרצף', כי כולנו כביכול באותו סל. ולכן בחורה שאומרת על עצמה שהיא דתייה למרות שהיא לא שומרת על שום דבר למעט הימנעות מנסיעה בשבת, כי היא 'על הרצף', פשוט משקרת. זאת סיסמה שמטרתה לטשטש, להשטיח את העולם ההלכתי והתורני, את ההבדלים בין צדיקים למי שנכנעים. זה ביטוי שנועד להכשיר את ההידרדרות ולזה אני לא יכול להסכים".

 

יש לרב גם ביקורת מקבילה על הציבור הכללי?

 

"בוודאי. אם אתה שואל אותי למשל על הביטוי 'הדתה', הוא בעיניי לא פחות מניסיון מלצייר את הציבור הדתי כאנשים כוחניים שכופים באמצעים דיקטטוריים סדר יום מסוים. הביטוי הזה גרם נזק נורא ואיום. דברים שבעבר היו יכולים להיאמר בפשטות, היום מוגדרים כ'הדתה'. בשבת האחרונה התארחתי בכנס מסוים. אחד הדוברים סיפר על מעמד שבו הוא שמע באוזניו את שמעון פרס, אז שר הביטחון, מגן בחירוף נפש על חובתם של תלמידי ישיבות לחזור לבתי המדרש בסיום מלחמת יום הכיפורים. פרס השתמש אז במילים: 'בלי תורה אנחנו לא עם יהודי'. הוא אמר את הדברים בטבעיות, מנקודת מבט יהודית-היסטורית. דברים כאלה היו נחשבים היום ל'הדתה' חמורה".

 

הרב אלגאזי: "אני רואה בקמפיין ה'הדתה' מלחמה ברצון של הציבור הדתי לדבר באופן ברור ולא מתנצל. התפיסה הפוסט-מודרנית המשטיחה הולכת וקורסת והציבור מפחד מהשינוי הזה שבא לידי ביטוי באמירות ברורות. אמירות ברורות הן תמיד מחייבות. אנחנו חיים בעידן שבו מי שמצליח הוא מי שיש לו אמירה ברורה ועקרונית. מספיק לראות מה קורה בפוליטיקה המקומית, וגם בזו העולמית, כדי להבין שעידן העמימות חלף. אנשים לא מוכנים יותר להסתפק בסטטוס-קוו. ההצלחה של נתניהו, של ליברמן וכמובן זו של הנשיא טראמפ נובעת מיכולתם להיות נחושים וברורים. הם עומדים במילתם ולא מתבלבלים. זה נכון ברמה העולמית וזה נכון בוודאי ביחס לתורה".

 

כשאני שואל את הרבנים מה לדעתם הסיבה לתנועה ההפוכה במה שקורה בציבור הדתי לעומת הציבור הכללי, הרב אלגאזי מדבר בחריפות על מגמות שלטענתו קיימות בתוך ההנהגה הרבנית וכוללות החלשת ההלכה, הרבנות הראשית ואפילו זלזול בהלכה. אף שהוא לא נוקב בצורה מפורשת בשמם של רבנים, אי אפשר שלא לקשור בין האמירות הללו לדברים שאמר הרב שפירא על מיזם הכשרות של ארגון רבני 'צהר', ולפיהם הוא "מפורר את היכולת לתת כשרות אמתית, הולך למקום מאוד לא טוב וקורע את החבורה", וכן קביעתו כי הפקעת הקידושין למסורבת גט בידי בית הדין הפרטי של הרב דניאל שפרבר היא דוגמה ל"עזות פנים ופריצת גבולות".

 

"כמי שיושב בתוך עמו אני מזהה כבר כמה שנים תהליך שבמסגרתו גם בהנהגה הרבנית של הציבור, ישנן מגמות של החלשת ההלכה והקלת ראש במעמדה", אומר הרב אלגאזי. "יש הבדל בין 'קולא' בהלכה להקלת ראש. זה בא לידי ביטוי בכל מיני עניינים של זלזול בהלכה, במעמדה של הרבנות הראשית ועוד. המסר הזה לא נשאר בחלל. אם הלכה היא לא משהו מחייב, אלא עניין אלסטי שאפשר לשחק בו לכאן או לשם, הציבור קולט את זה. עניין נוסף הוא הנטייה שקיימת בציבור שלנו להסתפק באמירות עמומות כדי להבטיח 'גמישות'. משום מה לציבור הדתי יש בעיה לדבר בצורה ברורה. הוא מרגיש שהוא חייב להיות נחמד ולהסתדר עם כולם. כשאין עקרונות והכול נזיל, אז התלמידים שלנו - וגם הציבור - שממילא זקוק לחיזוקים כי הם מתמודדים עם עולם מורכב של קודש וחול, הולכים ונחלשים. אנשים כיום מחפשים אמירות ברורות ולא עמימות".

 

הרב יהושע, ישנה תחושה שהציונות הדתית שאתה דוגל בה היא פחות ממלכתית. האם אמירה כזאת נכונה בעיניך?

 

הרב יהושע: "אינני מבין למה הכוונה ב'פחות ממלכתית'. אני כן יודע שקיים פער בציבור בכל הקשור להבנת תורת הרב קוק והממלכתיות שלה. יש בלבול בין ההבנה הפנימית של דברי הרב זצ"ל לאמירה החיצונית להם. אני אומר דבר חמור: המשפט הידוע של הרב זצ"ל לפיו 'הצדיקים הטהורים אינם קובלים על הרשעה', עשה שַמות בציבור הדתי. לאורך הדורות היו מי שפירשו את המשפט הזה כהזמנה להעלמת עין, לוויתורים, לעמימות, לריצוי ולבינוניות. הרב זצ"ל אמר משפט, אבל התכוון להיפך הגמור ממה שמייחסים לו. הרב דיבר ממבט פנימי ולא מהפרשנות החיצונית שהעניקו למילים.

 

"אני מציע לכולם לקרוא את הספר 'להכות שורש' של הרב אברהם וסרמן שליט"א והרב איתם הנקין הי"ד, שם מובאות איגרות של הרב זצ"ל שלא פורסמו, בין השאר לקק"ל. כשהרב זצ"ל ראה שיש חילולי שבת ובעיות הלכתיות אחרות על הקרקעות שהוא סייע ברכישתן, הוא העדיף שהן תישארנה אצל ערבים ובלבד שלא תהיה מציאות כזאת! זה לא באיגרת אחת, אלא פעם אחר פעם. זאת היא הממלכתיות האמתית שהרב זצ"ל כיוון אליה.

 

"גם הפרוטוקולים של מסע המושבות מלאים באמירות שהרב זצ"ל נשא בכל קיבוץ ומושבה חילוניים שאליהם הגיע. הוא מבקש שיפרידו כיתות בבתי החינוך בין בנים ובנות, שישמרו את השבת, שיכשירו את חדרי האוכל. הרב זצ"ל היה ממלכתי, אבל לא פחד מהאמת ולא ניסה למצוא חן בעיני אף אחד. זה היה הרב קוק זצ"ל. כשבאחד הקיבוצים קמה אחת החברות ומחתה על שהרב מדבר על כשרות ואמרה 'תכף הרב גם יאמר לנו להדליק נרות שבת', הרב קוק מיד דרש דרשה על חשיבות הדלקת נרות שבת. מי שאוחז באמת בשיפולי גלימתו של הרב זצ"ל, רוצה שתהיה פה מדינה שמתאפיינת בטוב ואור אלוקי שמאירה את העולם כולו. הטוב והאור הזה מתגלה בתורה".

 

לסיום, אני מבקש לשאול אתכם כיצד אמורה בעיניכם להיראות מדינת ישראל בעוד 30 שנה, בשנת העצמאות ה-100. מהי האוטופיה של המדינה היהודית בחזונכם?

 

הרב יהושע: "ראשית, אני מקווה מאוד שלא ניאלץ להמתין עד לשנת העצמאות ה-100 כדי שהאוטופיה תתגשם. האוטופיה נובעת מהכרה פנימית עמוקה של הנשמה בדבר תפקידו של עם ישראל כלפי עצמו וכלפי העולם. מצב כזה נקרא גאולה. אנחנו נמצאים בעידן של חבלי גאולה ונדרשת ידיעה גדולה באילו דרכים ללכת ובאילו כלים להשתמש. מי שמכוון אותנו הם גדולי ישראל שבכל דור. זה מצב מורכב ומסובך, ואשרינו שגדולי התורה שותפים בתהליך הלידה המחודש הזה. ככל שההכרה הכללית והפרטית אצל כל אחד בדבר השליחות שלנו כעם ה' תלך ותגבר, כך נתקרב לגאולה שלמה".

 

הרב אלגאזי: "אני חושב שכדי להגיע לשנת העצמאות ה-100 צריך בתחילה להבין מה משמעותה של עצמאות. המקימים של מדינת ישראל כתבו עליה במגילת העצמאות שהיא אמורה להיות 'אור לגויים'. להיות 'אור לגויים' אין משמעותו בהכרח לקבל מהגויים; עצמאות אמתית היא מצב שבו הערכים העצמיים ברורים ואין שום מבוכה בכך. המבוכה הולכת ונעלמת ככל שהידיעה הפנימית בנוגע לתפקידנו הלאומי כעם וכמגזר יתחדדו. זהו המפתח להופעת העצמאות האמתית שבוא תבוא".

 

 צילום: יוסי זליגר

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
לרמטכ"ל, שלום

  פורום רבנים במילואים במכתב...

צו גיוס

  ישראל בן פזי, מנכ"ל...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

איתן 054-5764476

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם