תנ"ך לכל העם

m 10 tanach

איך אתה לומד את התנ"ך שלך – פשט או עם פרשנים?
נראה שהוויכוח המסעיר על האופן שבו נכון ללמוד תנ"ך עבר כמה שלבי ליבון, ודווקא היום כשישנם שני כנסים שונים סביב התנ"ך, דומה שהווליום נרגע ושהמחלוקת נינוחה בהרבה * ניצלנו את ההזדמנות לשיחה עם שניים מהדמויות המרכזיות המלמדות היום בכל שיטה כדי להבין איך עושים את זה טוב יותר - גם בכנס הלימוד ובהחלט גם בבית * תנ"ך לכל העם

 

ארנון סגל

האם שימת הדגש על לימוד הפשט טומן בחובו תפיסה אנטי-חז"לית?

"בדיוק להפך. התפיסה שמנסה להגיד שרובד הפשט איננו קיים בפני עצמו היא האנטי-חז"לית. חז"ל הדגישו הרבה פעמים את המשפט 'אין מקרא יוצא מידי פשוטו', וכל הפרשנים המסורתיים עמדו על כך שקיים רובד פשט שיש ללמוד ולהעמיק בו בפני עצמו. מי לנו גדול מרש"י, שכתב כי אמנם יש מדרשים רבים, אבל 'אני לא באתי אלא לפשוטו של מקרא'. כמוהו הרשב"ם, אבן עזרא ורמב"ן – כולם עסקו בפרשנות הפשט, ולא ראו את הדרש כסותר, אלא כמישור שעומד בפני עצמו, שבא ללמד אותנו מסרים נוספים. המסורת הפרשנית של עם ישראל לדורותיה מורה לנו שעלינו להבין את פרקי התנ"ך קודם כול על פי מה שכתוב בהם במפורש, שכן ניתוח משמעותם הרעיוניות של הכתובים היא המסר שהקב"ה מלמד אותנו בדרך הישירה ביותר. אפשר לסכם זאת בדבריו היפים של רבי יוסף קרא, תלמידו של רש"י, שכתב: 'כשנכתבה הנבואה, שלמה נכתבה עם כל הצורך, שלא ייכשלו בה דורות הבאים, וממקומו אין חסר כלום; ואין צריך להביא ראיה ממקום אחר ולא מדרש, כי תורה תמימה ניתנה, תמימה נכתבה ולא תתחסר כל בה'".

---

כדי לנסות להבין את הדברים אנו מבקשים מהרב להדגים את השיטה הפשטנית על אחד המקרים שבהם נראה שחז"ל לא הולכים לפי הפשט – היחס לשלמה המלך. "כל הקורא את הפרקים האחרונים של מלכות שלמה מבין מיד שהתנ"ך מכוון אותנו לכך ששלמה לא קיים את הציוויים שנצטווה המלך, הוא הרבה לו סוסים, הרבה כסף וזהב, ואף הרבה לו נשים, ובסופו של דבר נאמר: 'וַיְהִי לְעֵת זִקְנַת שְׁלֹמֹה נָשָׁיו הִטּוּ אֶת לְבָבוֹ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים'. התנ"ך מלמד אותנו עד כמה חשוב שמנהיג בעם ישראל ישמור על צניעות, ושגם מלך כמו שלמה שבנה את בית המקדש ונשא תפילה יפה כל כך עם הקמתו, בסופו של דבר נכשל בגלל הרצון להגביר את עצמתו וכוחו".

חז"ל מתארים ששלמה לא באמת בנה מזבחות אלא רק אִפשר זאת.

"ראשית יש לציין שחז"ל הדגישו את חומרת חטאו של שלמה. הגמרא בסנהדרין מציינת ששלמה נכשל בכך שחשב שאף שהתורה אומרת 'וְלֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים וְלֹא יָסוּר לְבָבוֹ', בכל זאת לו לא יקרה דבר – 'אני ארבה ולא אסור', אך בסופו של דבר נכשל. אכן, המדרש בסוגיה המפורסמת על 'כל האומר פלוני חטא אינו אלא טועה' גם אומר שהוא עצמו לא בנה את הבמות, אך מכיוון שהוא אפשר זאת לנשיו המקרא החשיב זאת כאילו הוא בנה אותם בעצמו. אולם, מפרשי הפשט לא סברו שבשל כך אין לפרש את כל סיפורי הדמויות באותה סוגיה כפשוטם. דווקא במקרה של שלמה לא מדובר בפער גדול כל כך בין הפשט לדרש, ויש גם מקום להבין שהמדרש רצה להדגיש רעיון חשוב מאין כמותו – שגם אם אתה לא עושה משהו בעצמך, אך מאפשר אותו לאחרים, זה לא מוריד מהאחריות שלך לנושא. מכל מקום, המסורת הפרשנית שקיבלנו מרבותינו הראשונים הייתה שניתן גם במקרים כאלה לפרש על דרך הפשט, ולא לראות את הדרש כמחייב ברמה הפרשנית".

מה שמעורר התנגדות הוא שכל מיני דברי כפירה ומבקרי מקרא יכולים לבוא דווקא משיטה כזו שאדם מכניס את הפרשנות האישית שלו.

"אכן, הסכנה הזאת קיימת ומוחשית. אומר את האמת: פחות מטרידים אותי חוקרי מקרא, כשמדובר באנשים הגונים המבקשים באמת להבין את הכתוב. יש לנו מחלוקת אִתם על נקודת המוצא – קדושתם של ספרי התנ"ך, אך על עצם המחויבות להבנת הטקסט אנו שותפים עם רבים מהם. אבל היום יש מגמה בעייתית מאוד, והכתיבה הפוסט-מודרנית לא שואלת את עצמה מה באמת התנ"ך רוצה לומר לי, אלא הכותבים מחפשים לעצמם מסר ומלבישים אותו על התנ"ך. רק אמש קראתי מישהי שכתבה במדור פרשת שבוע באחד האתרים הגדולים, שבעצם קרח צדק, כמו כל האנשים שנאבקים בשלטון כוחני מתוך אידיאל. מה שחמור באמירה הזאת הוא שזה לא מה שהתנ"ך מספר. התנ"ך מספר על כך שקרח עשה מעשה רע, לקח אנשים בעלי טענות שקריות וסותרות ובסופו של דבר כולם נענשו. כל אדם הגון יאמר שיש בפרק הזה צד שצודק וצד שאיננו צודק, ומי שטוען שקרח צדק מספר לעצמו סיפור שלא קרה. אני מוטרד מכתיבה שאינה מחויבת להבנת המסר של התנ"ך, אלא מרשה לעצמה לחלוק על השיפוט של התנ"ך.

לפני כמה שבועות התקשר אליי מורה לתנ"ך בבית ספר חילוני ושאל אותי מה לעשות בהוראת פרקי דוד, שכן קריאת הפשט עלולה להוביל לזלזול בדוד המלך. השבתי לו, שמצד אחד אין ספק מקריאת הפשט שדוד המלך חטא וטעה ונענש, אבל אם המסקנה היא שדוד המלך הוא חלילה איש רע ומושחת, הרי שיש בכך החמצה של המסר של התנ"ך, 

"עם זאת, הבעיה קיימת משני הצדדים. אני גם מוטרד מכך שאנשים ניגשים אל הפשט עם נקודות מוצא שנוחות להם יותר מבחינת עולמם המחשבתי, כגון שלא ייתכן שאדם גדול יחטא, ולאור זאת הם משנים את הפשט הברור כדי שיתאים לתפיסת עולמם. אל התנ"ך צריך לגשת תמיד מתוך צניעות וענווה, ולשאול את עצמנו מה המסר שהתנ"ך מבקש להעביר לנו. במילים אחרות, אנחנו צריכים לעצב את השקפת עולמנו מתוך מה שכתוב בתנ"ך, ולא לעצב את התנ"ך מתוך השקפת עולמנו".

כיצד באמת אפשר לדעת מהו המסר של התנ"ך?

"ישנן דרכים רבות להבין את השיפוט המקראי. אחת מהן היא כמובן במקרה שבו יש שכר ועונש, ואם נחזור לדוגמה הקודמת, ברגע שעדת קרח נענשה, ברור שהשיפוט המקראי הוא נגדה. לעתים המסר ישיר פחות, אך עדיין ברור. כך, למשל, כאשר אליהו הנביא אומר לה' 'קַנֹּא קִנֵּאתִי לַה'... כִּי עָזְבוּ בְרִיתְךָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל' וכמה פסוקים אחר כך ה' אומר לאליהו 'וְאֶת אֱלִישָׁע בֶּן שָׁפָט מֵאָבֵל מְחוֹלָה תִּמְשַׁח לְנָבִיא תַּחְתֶּיךָ', הרי שסביר להניח שבכך מורה הקב"ה לאליהו שנביא שמקטרג כך על עם ישראל איננו יכול להמשיך בתפקידו, וכך גם הבינו חז"ל והמפרשים. ישנן דרכים רבות נוספות לנתח את השיפוט של התנ"ך, אך אין ספק שחשיפת המסרים של התנ"ך היא התפקיד הראשון של הלימוד.

"המחויבות לפשט היא גם לראות את התמונה הכללית. לפני כמה שבועות התקשר אליי מורה לתנ"ך בבית ספר חילוני ושאל אותי מה לעשות בהוראת פרקי דוד, שכן התלמידים התרעמו מאוד לאחר שקראו פרקים כמו בפרשת בת שבע, אמנון ותמר ועוד, וקריאה זו עלולה להוביל לזלזול בדוד המלך. השבתי לו, שמצד אחד אין ספק מקריאת הפשט של ספר שמואל שדוד המלך חטא וטעה ונענש, אבל אם המסקנה היא שדוד המלך הוא חלילה איש רע ומושחת, הרי שיש בכך החמצה של המסר של התנ"ך, כי התנ"ך אומר שהקב"ה בחר בדוד להיות מייסד מלכות הנצח של עם ישראל. המסר של התנ"ך הוא שדוד המלך היה אדם גדול ובעל יכולות עצומות, אך יחד עם זאת, התנ"ך לא רוצה שנצא בתחושה שכל מה שדוד עשה היה בסדר, אלא שגדלותו ניכרת בכך שהוא ידע תמיד לקבל על עצמו את האחריות גם במקרים שבהם הוא נכשל. במבחן הזה דוד עמד בגבורה רבה, וכדברי חז"ל: 'הקים עוּלה של תשובה'".

אחד הדברים שמציקים ללומד השמרן הוא שניתוח של התנ"ך בכלים ספרותיים היא התרחקות מהממד הא-לוהי של התנ"ך.

"לא רק שאני לא מבין את הטענה הזאת, אלא שאני חושב בדיוק להפך. לימוד הפשט הוא האמצעי הקרוב ביותר לחבר אותנו לקב"ה. המדרש בסופו של דבר הוא מה שחכמים אמרו, בעוד שהפשט הוא מה שהקב"ה נתן לנו בעצמו ישירות, ברמות השונות של דבר ה' – נבואה ורוח הקודש. כשאתה לומד פשט יש לך מפגש עם הקב"ה עצמו, ששום ספר אחר לא יכול להעניק לך. ובאמת, היופי בפשט הוא שבכל פעם מגלים דברים חדשים, והחוויה האישית שלי בעבודת ה' היא התחושה הוודאית שרק בספר שנכתב בידי הקב"ה אתה באמת יכול לגלות בכל פעם משהו חדש. לעתים כשאני מלמד פרק מסוים אני מוצא את עצמי תוהה איך לא ראיתי בפעם הקודמת משהו שאני מגלה עכשיו. אף פעם שני שיעורים לא ייראו אותו הדבר".

אם כך, מה המקום של הפרשנים ושל חז"ל אצל לומד הפשט?

"רבים ממדרשי חז"ל, כשמבינים אותם לעומק, לא רק שאינם סותרים את הפשט אלא שהם קולעים בדיוק לנקודה המהותית של הפשט, אף על פי שהם מנסחים זאת בצורה אחרת לגמרי.

"למשל בפרשת קרח, בשאלה העולה מתוך הפשט: לאן נעלם און בן פלת. יש לעדת קרח טענות סותרות: מי שטוען שכל העדה כולם קדושים אומר שלא צריך מנהיג, אבל מיד אחר כך 250 מקריבי הקטורת שואלים מדוע לא הם הכוהנים. על דרך הפשט אני סבור שאון בן פלת הוא זה שטען שכל העדה כולם קדושים. אחר כך היו כאלו שטענו טענות על למה אהרן ולא אנחנו. און בן פלת היה אידיאליסט, אנרכיסט, והשאר לקחו אותו לאופוזיציה הכוללת; אבל כשהוא ראה שעושים עליו סיבוב, כי הם לא באמת מתכוונים שכל העדה כולם קדושים, אלא רק כל עוד לא אנחנו בהנהגה, הוא פרש מהם, ולכן הוא לא נענש.

"המדרש אומר שאשתו של און בן פלת הצילה אותו, באמרה שגם אם קרח ינצח הוא יהיה המנהיג. חז"ל קלעו בדיוק לנקודה שמצויה בפשט – שאון בן פלת לא היה שותף לאינטרסים האישיים של האחרים. האם הייתה לחז"ל מסורת שאשתו הצילה אותו? אינני יודע. אני לא חושב שהם התכוונו לומר זאת, אלא לומר בצורה יפה מאוד, כמו שיר, את הרעיון שמצוי כבר בפשט".

מה בין לימוד פשט לבין הנפילה הקראית?

"הקראים פסקו הלכה על פי הפשט. אנחנו מחויבים להלכה בידי חז"ל. אבל אף על פי שאנחנו מחויבים לכך ברמה המעשית, אנחנו עדיין עומדים על כך שלעתים יש פער בין הפשט ובין הדרש, ובכל מקרה כזה יש להבין את הסיבה לפער זה, בלי להתעלם מכך שאכן הפשט שונה. זו הייתה דרכם של רבים מרבותינו הראשונים, כגון הרשב"ם, הרמב"ם במורה נבוכים ורבי יהודה הלוי.

"למשל, בספר הכוזרי ריה"ל טוען שבאמת אפשר לקבל על דרך הפשט את הפרשנות, שהייתה מקובלת על הצדוקים והקראים, ש'ממחרת השבת' זה יום ראשון, כפי פשט הכתוב. חז"ל לא טענו שלא הבנו את הפשט נכון, אלא סברו שהתורה רק התכוונה לתת דוגמה, שאם מתחילים ביום ראשון, גם מסיימים ביום ראשון, אך באמת האפשרות להתחיל את הספירה ניתנה לחכמים, והם שקבעו שהספירה תתחיל תמיד ממחרת יום טוב ראשון של פסח. זוהי דוגמה יפה המראה כיצד הדרש אינו סותר את הפשט. מכל מקום, המחלוקת עם הקראים היא לא בקריאת הפשט, אלא בקבלת סמכות חז"ל".

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
ענווה ועוצמה

  הרב שמואל אליהו מספיד...

שינוי פני העיר

  נתנאל אחיטוב מארגון 'חותם'...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם