לאן הולכים המכיניסטים?

8 mechinut
איך שלא מסתכלים על הנתונים, דבר אחד מוסכם על כולם: בפעם הראשונה אחרי שלושים שנה של צמיחה מתמדת, בשנתיים-שלוש האחרונות מסתמן שינוי מגמה וצמצום בביקוש למכינות התורניות * האם הגורם הוא המשבר עם הצבא או שמא רצון ללימוד משמעותי יותר? * הפתעה מספר 2: הנוער הזה לא מתגייס ישירות לצבא אלא להפך: יותר ויותר צעירים דתיים-לאומיים בוחרים ללמוד תורה, רובם בישיבות הסדר * וכאן מגיעה הפתעה מספר 3: פחות מחצי מתלמידי ישיבות ההסדר משרתים שירות צבאי מקוצר, והיתר משרתים שירות מלא, מקצתם יוצאים לפיקוד או למסלולי הסדר מורחבים * לאן כל זה מוביל? עוד מוקדם לנתח, ובכל זאת ראשי המכינות וראשי ישיבות ההסדר מבינים שעידן חדש של לימוד תורה דתי-לאומי עומד בפתח

רועי אהרוני

השנה חוגגים שלושים שנה להקמת המכינה הראשונה בעלי. היום כבר פרוסות ברחבי הארץ חמישים ושלוש מכינות המוכרות על ידי משרד החינוך בהמלצת משרד הביטחון, שמהן עשרים מכינות תורניות ושלושים ושלוש מכינות כלליות ומעורבות. בכל זאת משהו משמעותי מתרחש בסטארט-אפ הדתי-לאומי שהעולם החילוני העתיק בהצלחה גדולה.

אפתח בהסתייגות: קשה מאוד לקבל נתונים מדויקים באשר למספרם בפועל של התלמידים בעולם התורה, קודם כול בשל ריבוי מעברי התלמידים בין המסגרות תוך כדי השנה, וכן קשה לאפיין מגמות תוך כדי תנועה ובהסתמכות על שנים אחדות. כמו כן יש פער בין המספר שמשרדי הממשלה המתקצבים את המכינות מציגים לבין מספר התלמידים בפועל, מכיוון שהתקצוב עובד לפי כל מיני פרמטרים של ותק המכינה ומספר החניכים שלמדו בה בשנים עברו.

הנתונים המוצגים כאן מנסים להיצמד ככל האפשר למספרים שנמצאים בידי מועצת המכינות ונוגעים למספר התלמידים הלומדים במכינות בפועל, ולא רק רשומים על הנייר במשרדי הממשלה. גם המספרים האלה נאלצים להסתמך לפעמים על הערכות, ובכל זאת, איך שלא מסתכלים על הנתונים, ההערכות האלה מסמנות מגמה ברורה של בלימת צמיחה יוצאת דופן במקרה הטוב, אך רוב החישובים מצביעים בהחלט על ירידה במספרי התלמידים שמגיעים למכינות.

הממצאים האלה מתיישבים היטב עם התחושה הברורה, שמדוברת לא מעט – בינתיים בעיקר מאחורי הקלעים – בין ראשי המכינות: עולם המכינות בנסיגה. אפשר להתווכח על ממדיה וייתכן שנראה בשנים הקרובות שינוי מגמה, אבל ראשי המכינות כבר מתכנסים לחשבון נפש מתוך הבנה שמשהו אינו כתמול שלשום.

פחות לצבא, אך גם פחות למכינות

עכשיו אפשר לדבר גם על הבשורה החיובית שהמספרים מלמדים: כשמסתכלים על פילוח בוגרי החמ"ד למוסדות תורניים, בשש השנים האחרונות היה צמצום של ממש בשיעור הנוער שאינו הולך למוסד תורני: מ-62 אחוזים ירד שיעורם ל-50. מספר ההולכים ישירות לצבא עדיין די גדול למרות ההיצע הגדול של ישיבות ומכינות שהנוער יכול למצוא בהן את עצמו, אולם המגמה של העלייה בהליכה למוסדות תורניים ברורה.

הנתונים מלמדים כי בעוד הסכום הכולל של התלמידים ההולכים למוסדות תורניים בעלייה, המכינות לא רק שאינן שומרות על מספר יציב אלא יורדות מ-1,270 תלמידים בשנה שעברה ל-1,100 בשנה הנוכחית, וחלק מראשי המכינות טוענים בפניי שהמספר האמתי קרוב יותר ל-900. אולי גם משום שבמהלך השנה עוזב עוד מספר תלמידים לא מבוטל, שרבים מהם מתגייסים במרץ של שנה א'. הרב משה הגר, ראש המכינה ביתיר, מספר שיש 15 אחוזים כאלה במכינות התורניות.

באחוזים קל יותר לראות את הפער: בשנת תשע"ו הגיעו אל המכינות 34 אחוזים מכלל הלומדים בשיעור א' במוסדות התורניים למיניהם, ואילו שנתיים לאחר מכן כבר הגיעו אליהם רק כ-29 אחוזים. כשמוסיפים לעוגה כמחצית מבוגרי החמ"ד שאינם הולכים ללמוד במוסד תורני כלל לאחר י"ב, הרי ששיעורי המכינות הולכים ומצטמקים.

כשמסתכלים על פילוח בוגרי החמ"ד למוסדות תורניים, בשש השנים האחרונות היה צמצום של ממש בשיעור הנוער שאינו הולך למוסד תורני: מ-62 אחוזים ירד שיעורם ל-50. עם זאת, מספר ההולכים ישירות לצבא עדיין די גדול למרות ההיצע הגדול של ישיבות ומכינות שהנוער יכול למצוא בהן את עצמו

המספרים האלה מתיישבים גם בתמונה העולה מהשטח: השבו"שים. יש הטוענים כי גם במכינות המצליחות היו בוחרים אחד מכל ארבעה שבו"שים, ואילו היום מקבלים כמעט את כולם.

המכינות מודעות לנתונים ולמגמה הברורה שהם מתווים, ובשנתיים האחרונות החלו ראשי המכינות ואנשי מועצת המכינות להתכנס כדי לטכס עצה. אסף שור, חבר במועצת המכינות ורכז הבוגרים במכינות התורניות, מספר שהם עסוקים כל העת בסוגיה מהו תפקיד המכינות. "ראשי המכינות דנים בזה, אנחנו עושים חשבון נפש עם עצמנו", הוא אומר. "ארגנו השנה לא מעט מפגשים של כל ראשי המכינות כדי לדון בסוגיה זו".

"פורום ראשי המכינות התורניות התחזק מאוד בשנים האחרונות, והירידה במספרים דחפה את ההתגבשות הזו", מספר הרב יצחק ניסים, ראש מכינת אלישע בנווה צוף. "בשנה האחרונה גם מכינות שפחות שיתפו פעולה משתתפות בכינוסים. כולן מרגישות את זה, וגם מי שלא מרגישה זאת על בשרה מבינה שהמגמה מסכנת את כל המערכת".

"פתחנו את השנה במכינות התורניות עם מאתיים תלמידים פחות במחזור", מציין הרב הגר נתון חריף עוד יותר מהנתונים שהציגו במועצת המכינות. "באופן טבעי זה משפיע על מספר האנשים שבאים למכינות בכלל, ופוגע בעיקר במכינות הקטנות. הייתה ירידה דומה במכינות בשנה שלאחר הגירוש מגוש קטיף, אבל לא בעצמה הזאת".

"המכינות מילאו צורך אמתי במשך תקופה", אומר הרב יעקב פייגנבוים, שעמד בראש מכינת קשת יהודה עד לפני כמה שנים, "ולכן הן עלו ופרחו. אולי הצורך הזה צריך להיבחן מחדש".

רוצים רצינות

הבשורה החיובית שאנשי חינוך מוצאים במספרים ההולכים ויורדים היא זו: הנוער נהיה רציני ותורני יותר. "הישיבות התיכוניות נהיו הרבה יותר רציניות, כך שהרבה ממה שקורה בדרך כלל במכינה קורה היום כבר בישיבה התיכונית", אומר הרב חיים ברוך, עד לא מזמן ראש מכינת עצם. "בישיבות התיכוניות מלמדים ר"מים שהיו יכולים להיות גם ר"מים במכינות או בישיבות הסדר, מה שהופך את הישיבה התיכונית למקום בוגר הרבה יותר, וממילא הנוער מחפש במוסד העל-יסודי משהו רציני יותר".

"ערך התורה בציונות הדתית תופס מקום משמעותי יותר ויותר, והנוער הולך יותר לישיבות ההסדר ולישיבות גבוהות", אומר הרב הגר. "היחס לעולם התורה מתחזק, וזה מצוין".

הרב יעקב פייגנבוים: "מטרת הישיבות היא לגדל תלמידי חכמים, אנשים שלטווח הארוך יעסקו בשלל מקצועות הקודש, והמכינות אמורות יותר להזין את אנשי המעשה במקצועות השונים ולוודא שיהיו קשורים יותר לאמונה ולתורה. לפיכך התבקש שיהיו הרבה יותר אנשים במכינות מבישיבות ההסדר, אך כנראה שרבים מאנשי המעשה מגיעים לישיבות ההסדר"

כלומר המכינות הן מוסד דיעבדי, ועדיף שכל הנוער ילך לישיבות?

"אם תשאל את הרב אלי סדן, שהקים את המכינות, הוא התכוון שהנוער הטוב ביותר יגיע למכינות. אבל אני לא חושב כמוהו, אני חושב שמי שעשה שנתיים בישיבה ואחר כך הלך לצבא הוא לא פחות טוב או 'מורעל' על הצבא ממי שלכתחילה הולך למכינה. כמובן, תלוי איזו ישיבה ואיזו מכינה, יש ישיבות גרועות ויש מכינות טובות. אבל אם שמיניסט מתלבט בין מכינה טובה לישיבה טובה אני אומר לו שילך לישיבה, ובלבד שישרת שירות מלא".

הרב ניסים לעומתו סבור שיש כאן החמצה מהותית בהבנת ההתאמה של המכינות לצרכים שונים לגמרי: "אני חושב שאם בחור מגיע מראש ללמוד בישיבה שנה-שנתיים הוא עלול למצוא את עצמו עם עולם רוחני דל יותר מזה שיקבל במכינה. הבנייה הרוחנית בישיבה היא לטווח ארוך, ומי שבנוי לטווח הזה חייב ללכת לישיבה. אבל מי שבא לשנה-שנתיים, ייתכן מאוד שעדיף שילך למכינה שבה בונים את הבניין הרוחני בנייה מסודרת ומותאמת לזמן קצר".

הרב פייגנבוים מתאר שינוי אחר שהתרחש בישיבות התיכוניות וייתכן שהשפיע על ההחלטה אם ללכת למכינה: "תלמיד שלמד בפעם במכינה סיפר לי שלמד בתיכון עם משמעת מאוד קשה, כך שהקשר לתורה היה בכפייה. כשהוא בא למכינה ונתנו לו חופש והאמינו בו, פתאום העסק פרח. היום מכל מיני סיבות גם בבתי הספר התיכונים יש חופש גדול. הקסם של המכינה היה בחופש שהיא נותנת להתחבר לתורה, והיום התלמידים מקבלים אותו כבר בתיכון".

ההבדל שהשתבש

הרב פייגנבוים מבחין בין המטרות של המכינות ושל הישיבות: "מטרת הישיבות היא לגדל תלמידי חכמים, אנשים שלטווח הארוך יעסקו בשלל מקצועות הקודש", אומר הרב פייגנבוים. "המכינות אמורות יותר להזין את אנשי המעשה במקצועות השונים ולוודא שיהיו קשורים יותר לאמונה ולתורה.

"לפיכך התבקש שיהיו הרבה יותר אנשים במכינות מבישיבות ההסדר. ברור גם שחלק גדול מבוגרי ישיבות ההסדר לא עוסקים במקצועות של קודש, הגם שזה חלק לא מבוטל מההצדקה לקיצור השירות שלהם. יוצא שרבים מאנשי המעשה מגיעים לישיבות ההסדר".

"ההבדל בין מכינה לישיבה, שהיה ברור בעבר, היטשטש", מוסיף הרב ניסים. "עולם הישיבות גדל בלי ביקורת; בכל שנה נפתחו עוד ועוד ישיבות, וכולן – הישיבות והמכינות – פונות לאותו פלח שוק. התחרות והשיווק האגרסיבי גרמו לזילות עולם התורה: מזמינים את התלמידים לפיינטבול או לארוחה בפאפאגאיו".

"הקימו יותר מדי מוסדות יחסית לביקוש, וזה יצר ירידה באיכות", מוסיף הרב הגר. "הייתה השתוללות במספר המוסדות המוקמים, והיא פגעה בכולם, גם במכינות וגם בישיבות ההסדר. כשיש מעט תלמידים הדרישות מהם נמוכות, ואי אפשר להחזיק ככה את המסגרת. אחרי זה באים ומתרצים שהוויתורים האלה חינוכיים, אך זו טעות חמורה".

"כולם מנסים להגיע לאותו פלח שוק", אומר הרב ניסים, "ואף אחד לא מתעסק בשיעור הניכר שלא הולך ללמוד תורה כלל. בשביל זה צריך לשנות את השפה".

אנשי המכינות נתקלים בבעיית המיתוג הזאת כאשר הם באים להציע את מרכולתם בישיבות התיכוניות. "כשאתה בא לדבר בישיבות תיכוניות ואתה אומר 'שלום, אני ממקום פלוני', ישר התלמידים שואלים: 'זו מכינה או ישיבה?'" מספר שור. "חשוב להם לשאול זאת כי יש פה תפיסה מקדימה שלפיה מכינה נועדה לחבר'ה רציניים פחות. אני חושב שזו טעות. גם הר"מים נופלים בתיוג הזה, מכיוון שרובם בוגרי ישיבות ולא מכינות".

"לפני חמש שנים לקחתי טרמפיסט וסיפרתי לו שאני מלמד במכינה", מספר הרב פייגנבוים. "כששאל אותי אם היא שווה, אמרתי לו שאני יכול להגיד רק שאני שומע מהרבה בחורים שהתהפכו להם החיים בעקבות המכינה. הוא היה מופתע, כי מעולם לא שמע מחבריו בישיבות שהתהפכו להם החיים בישיבה".

כדי לשמוע מעט על מה שהולך בשמינית בישיבות התיכוניות פנינו לרב שלום ברבי, ר"מ שמינית בישיבת בני עקיבא כפר הרא"ה, מחנך זה 28 שנים. לפחות שם התמונה דומה בהחלט לתמונה שהציגו לעיל המכינות.

"בדרך כלל אנחנו מכוונים לישיבות", אומר הרב ברבי. "התלמיד מחפש היום מקום משמעותי גם אם הוא לא כזה 'דוס'. למרות הפחד הטבעי מהישיבות, הוא לא רוצה לחוות עוד פעם י"ב – הוא רוצה משהו אחר. גם אם הוא רוצה ללכת לשלוש שנים בצבא אנחנו מעודדים אותו ללכת קודם לישיבה".

אם הרב יודע שהתלמיד ישרת בצבא שלוש שנים, הוא לא יעדיף שהוא ילך למכינה?

"עדיין אעדיף שילמד בישיבה. במכינה הבוגרים של בית המדרש הם תלמידי שנה ב'. בישיבה הוא ייפגש עם טווח גילים רחב, ויש אינטראקציה קריטית בין השיעורים השונים. נוסף על כך הבנייה האטית משמעותית. המכינה, לעומת זאת, נקראת קדם-צבאית, הראש מכוון לצבא. לכן אני חושב שישיבות ההסדר הן ההמשך הטבעי של הישיבות התיכוניות".

ניפוץ עגל הזהב

טענה מרכזית שנשמעת בנימוק הירידה בביקוש למכינות היא שזהו תוצר ישיר של המאבקים בשנתיים האחרונות בתהליכים המתרחשים בצבא, והם שהובילו לירידת האמון שהנוער הדתי-לאומי נותן בצה"ל.

"כל הפרסומים הטוענים שהצבא לא מאפשר לנער לשמור על דתיותו גרמו לצה"ל לאבד בציונות הדתית את המעמד הראוי לו", אומר הרב הגר. "זאת אף על פי שצה"ל דתי הרבה יותר משהיה אי-פעם, ושיעור ניכר מדרג הפיקוד הבינוני בצה"ל בסדיר ובמילואים הוא דתיים חדורי אמונה".

הרב יצחק ניסים: "פורום ראשי המכינות התורניות התחזק מאוד בשנים האחרונות, והירידה במספרים דחפה את ההתגבשות הזו. בשנה האחרונה גם מכינות שפחות שיתפו פעולה משתתפות בכינוסים. כולן מרגישות את זה, וגם מי שלא מרגישה זאת על בשרה מבינה שהמגמה מסכנת את כל המערכת"

עם זאת יש מי שרואים בטיעון הזה מגמה חיובית: שנים ארוכות הפכו המכינות את הצבא לערך עליון, שלא לומר אלילי, שיש לסגוד לו, אך התהליכים החברתיים האחרונים מיתנו גישה זו, ערך הצבא מגיע לממדיו הנורמליים והציבור עוזב את הלוחמנות למען התורה.

החילוניות בעלייה

בעוד המכינות התורניות בירידה, המכינות החילוניות בנסיקה מדהימה. לפי שור, על כל תלמיד שמתקבל למכינה חילונית נדחים חמישה. "הם במצוקה גדולה", מספר שור. "יש להם שלושים מכינות בסך הכול. לנו יש ארבעת אלפים בוגרי חמ"ד ומאה מוסדות, ואילו להם יש עשרת אלפים בוגרים שרוצים מכינות ורק שלושים מוסדות".

הביקוש העצום במכינות החילוניות לעומת עודף ההיצע במכינות התורניות מעלה את הסבירות שבקרוב יחליטו משרדי הממשלה המתקצבים לחלק אחרת את עוגת התקציב. "זה קיים ברקע", מודה שור, "אף שעוד לא דיברו אתנו על זה. אני מעריך שזו גם סוגיה פוליטית".

"כבר עכשיו משרד הביטחון מעביר חלק מהמכסות למכינות החילוניות, ובצדק", מוסיף הרב הגר. "מכיוון שהיו השנה מאתיים תלמידים פחות מבשנה שעברה, אפשר להעביר את התקציב ולהקים עוד שתי מכינות חילוניות או להגדיל את המכסות.

"המכינות החילוניות חשובות לא פחות מהמכינות הדתיות. הן פועלות להחזיר לציונות החילונית את מה שהיה חסר בה תקופה ארוכה: מוטיבציה ציונית בסיסית. יש לי גם ביקורת על חלק ממה שהם עושים, אבל בגדול זה דבר נפלא".

רוב ההסדרניקים לא בהסדר

אבל זה ממש לא כל הסיפור. כדי להשלים את התמונה הכוללת צריך לראות גם את התהליכים שמוסד ישיבות ההסדר עובר בשנים האחרונות.

ישיבות ההסדר הן מוסד עתיק בהרבה מהמכינות, וראשיתו במסלול ההסדר שהוקם בישיבת כרם ביבנה בשנות החמישים. מאז ועד היום צמח המסלול לממדים מרשימים, ליותר משבעים ישיבות הסדר ובהן כאלפיים תלמידים. לפי איגוד ישיבות ההסדר, כ-28 אחוזים מבוגרי החמ"ד הולכים לישיבות הסדר.

אבל הדרמה האמתית בישיבות ההסדר היא שבפועל רוב התלמידים בישיבות האלה אינם נמצאים במסלול ההסדר הקלאסי כלל, קרי שבעה עשר חודשי שירות צבאי בתוך חמש שנים של לימוד תורה.

על פי הערכת איגוד ישיבות ההסדר, פחות ממחצית, רק 47 אחוזים, ישרתו במסלול של שבעה עשר חודשים. שאר התלמידים בוחרים באפשרויות אחרות: 19 אחוזים מתגייסים דרך מסלול ההסדר אך נשארים בצבא בפיקוד ובקצונה; השאר, 34 אחוזים מתלמידי ישיבות ההסדר, מתגייסים בכלל לשירות מלא.

אם כן, בעוד 28 אחוזים מבוגרי החמ"ד מצטופפים תחת הכנפיים הרחבות של ישיבות ההסדר, בפועל רק כ-12 אחוזים מהם משרתים במסלול ההסדר הקצר – נתון שבאיגוד ישיבות ההסדר אוהבים מאוד להציג לרמטכ"ל כל אימת שחרב הארכת השירות מונחת על צווארם.

חלוקת העוגה באופן הזה רק הולכת ועולה עם השנים: לפני כעשור התגייסו למסלול ההסדר 62 אחוזים מהתלמידים בישיבות ההסדר, ורק 15 אחוזים פנו לשירות מלא.

"לפני שלושים שנה בישיבת הר עציון, שבה למדתי, מתוך שישים חבר'ה שהתחילו בישיבה סיימו את מסלול ההסדר חמישים ושמונה", מעיד מולי יסלזון, רמ"ט איגוד ישיבות ההסדר. "הייתי מופתע מאוד. העולם השתנה לחלוטין. עיקר המשקל בבחירת מסגרת המשך עבר לישיבות ולעומדים בראשן, לעומת מסלול השירות, שהפך משני בהחלט".

יסלזון מתאר איך הבין מהנוער של היום שהמציאות השתנתה: "החבר'ה האלה מאוד ממוקדים; הם מחליטים מראש שלא לעשות את מסלול ההסדר, ובכל זאת באים לישיבת ההסדר", הוא אומר. "יתרה מכך: בכל שבת, גם שנים אחרי שעזב את הישיבה, הבוגר יגיד 'אני תלמיד ישיבה פלונית', וגם ראש הישיבה יתייחס אליו כאל תלמיד שלו. כשמישהו עזב את ההסדר בשנים הראשונות זו הייתה בגידה במסגרת.

"פעם שאלתי חבר'ה איפה הם לומדים, וכשאמרו לי את שם הישיבה ביקשתי למסור שם דרישת שלום. הם אמרו לי: 'אנחנו כבר קצינים, עזבנו את הישיבה לפני כמה שנים', ופתאום קלטתי שזו שפה שלא הכרתי: הם מגדירים את עצמם תלמידים של ישיבה מסוימת אף על פי שכבר כמה שנים הם לא לומדים בה בפועל".

משחקים אתנו במכינה

כאשר מתבוננים בנתוני הפילוח בתוך ישיבות ההסדר בד בבד עם הנתונים של הירידה במכינות עולה השערה מעניינת: האם אותו חלק מהנוער שפעם באופן טבעי היה הולך למכינות או לשנה בישיבה גבוהה החליט לעשות את המכינה שלו בישיבת הסדר?

"20 אחוזים מהמגיעים לשיעור א' מגיעים אלינו מחשבתית על פי תפיסת הדגם המכיניסטי", מודה יסלזון. "הם כבר יודעים שישרתו ב-8200 או בסיירת כזו או אחרת, אבל באים ללמוד באחת מישיבות ההסדר כי היא ישיבה טובה בעיניהם. היום אנו עדים לכך שכובד המשקל הולך למקום התורני, ומטבע הדברים גם אחיזתו ומקומו של ראש הישיבה גדלים, וטוב שכך. גם אם אותם תלמידים לכאורה 'משחקים' אתנו כבמכינה, הרי שלפני כל שיקול אחר הם באים ללמוד תורה. הם בחרו שלא ללכת למכינה, ואין אדם למד אלא במקום שלבו חפץ.

"לפני שלושים שנה היו מי שחשבו שהמכינות יהרסו את ישיבות ההסדר, ולא היא. המכינות נתנו עוד פתרון לצורך אמתי של בוגרי החמ"ד קודם צאתם לשירות הצבאי".

הראיתי את הכתבה לרב אלי סדן, אבי המכינות, והרב ביקש להגיב תגובה מלאה לנתונים ולטענות, ואם ירצה ה' נביא את דבריו במלואם בשבוע הבא. רק דבר אחד נביא כבר השבוע: "כשהקמנו את המכינות האשימו אותי שאגרום פגיעה אנושה בישיבות ההסדר. אמרתי להם כבר אז: 'אתם תראו שזה יגרום שיבואו יותר אנשים להסדר', וזה אכן מה שקרה, כפי שאתם מראים בנתונים. אנחנו הטבענו במחשבה של הציונות הדתית שאי אפשר ללכת לצבא בלי להתכונן, והיום הנוער מבין את זה ומגיע למכינות ולישיבות כדי להתכונן כראוי לצבא".

הרב אליעזר שנוולד, ראש ישיבת ההסדר 'מאיר הראל' במודיעין ובאופקים, מכיר את הנתונים. כשאני שואל את הרב מדוע הנוער בוחר בשנים האחרונות בישיבות ההסדר ומעדיף אותן על פני המכינות, הרב מסביר את המשיכה של בני הנוער דווקא אל ההתגייסות במחלקת בני"ש: "כנראה יש תובנה לנוער, להורים ולמחנכים שכדאי שלפחות השלב הראשון של השירות ייעשה במעטפת שהצבא יודע לתת לתלמידי ההסדר".

לפי הרב שנוולד, תובנה זו התחזקה דווקא בשנים האחרונות משתי סיבות: "סיבה אחת היא שכל התהליך שהתנהל סביב פקודת השירות המשותף גרם לתחושה של המחנכים, של המשפחות ושל הנוער עצמו שיש פה בעיה. רבים רואים את ההתגייסות במסלול ההסדר כנותנת פתרון לחיכוך שעלול להיווצר.

"עוד סיבה היא התחושה בציבור שחל שינוי בשנים האחרונות בנוגע לתופעת הדתל"שיות הן בהיקפה הן בפתיחות לדבר עליה, גם אם זה לא בהכרח נכון. הרוב גם חושבים שהשחיקה הגדולה מתרחשת בתקופת השירות הצבאי, והנוער מעדיף להתגייס עם דתיים נוספים כדי שלא להידתל"ש".

סימפטומים של מכינות

אם אכן, כפי שאומר רמ"ט איגוד ישיבות ההסדר, יש מי ש'עושים מכינה' בישיבות ההסדר, האם הדבר משפיע גם על התכנים הנלמדים בישיבות ההסדר?

הרב שנוולד סבור שהישיבות היום אכן אינן נראות כמו פעם: "מעטות הישיבות שבהן לומדים היום כמו שלמדנו במרכז הרב בשנות השבעים: שלושה סדרים גמרא, שני סדרי עיון לפחות, שיעור אחד או שניים ביום וללא טיולים או פעילות חברתית", אומר הרב. "אבל השינוי הזה יכול להיות תוצאה של דברים נוספים, למשל שבישיבות התיכוניות לומדים פחות גמרא משלמדו בזמננו, או שהיום הנוער מורגל פחות לחיים בפנימייה ולכן ברוב הישיבות יש לא מעט שבתות בבית, והן קוטעות את רצף הלימוד ומחלישות את ימי הנסיעה והחזרה".

"בשנים האחרונות חלו תמורות בישיבות", אומר הרב ניסים. "פעם למדו בהן יום ולילה, ולא קרה שמישהו לא קם בבוקר. ביום ראשון התחילו את הסדר בשעה 9:00 בבוקר גם אחרי שבת בבית, וביום שישי רק אחרי שהאדם למד הוא יצא הביתה. היום יש אמנם ישיבות קצה שמובילות את ההארד-קור, אבל רוב הישיבות עממיות ובהן קולטים את אותם סימפטומים שפעם קראו להם 'סימפטומים של מכינות'".

באיגוד ישיבות ההסדר נולד בשנים האחרונות מסלול נוסף, וגם הוא משקף את התהליכים שישיבות ההסדר עוברות: מסלול שילובים. מסגרתו של המסלול היא ארבע שנים ולא חמש, והוא כולל כשנתיים בישיבה ושנתיים בצבא. בשנים האחרונות מספר התלמידים במסלול עולה, והוא נע סביב שלוש מאות. לדברי יסלזון, "המסלול החדש שאב גם חלק מהנוער המכיניסטי, שלא היה להם פתרון בישיבות ההסדר הקלאסיות. היתרון הבולט הוא גיוס יחדיו, בחבורה מלוכדת ומגובשת".

יוזם המסלול הוא הרב שאול דוד בוצ'קו, ראש ישיבת ההסדר 'היכל אליהו'. "המסלול הזה מיועד לתלמידים הרוצים לשרת שירות משמעותי יותר בצבא ואינם רואים את עצמם לומדים שלוש שנים וחצי או משלמים על תקופה ארוכה זו", מספר הרב בוצ'קו.

"יש מכינות שמוכוונות לחבר'ה ממקיפים, שלא היו הולכים לישיבה גבוהה", אומר שור. "מולם מתמודדת תכנית שילובים של ישיבות ההסדר".

מדוע שהתלמידים האלה לא ילכו למכינות, לשירות משמעותי וללימוד תורה של שנתיים?

"חלקם מעדיפים ללמוד בישיבה שנתפסת רצינית יותר. יש גם הבדל חשוב: במכינה אתה לומד תורה רק לפני הצבא, ובמסלול שילובים גם אחרי השירות".

לחשב מסלול מחדש

אחרי ניתוח הנתונים והעלאת גורמים אפשריים לשינויים בעולם התורה הטרום-צבאי נשאלת השאלה לאן ממשיכים מכאן.

"הגישה שלי היא תמיד להעלות את הרמה", עונה הרב סדן לשאלה איך משפרים את נתוני המכינות. "זה מה שמושך את הנוער האיכותי, ואותו אנחנו צריכים". גם הרב הגר סבור כך: "צריך להשביח את הרמה בדרישות הרבה יותר משמעותיות, והן יעלו את הרמה של המכינות, של הישיבות ושל צה"ל", אומר הרב הגר. "יכול להיות שהן יצמצמו את המספרים בטווח הקצר, אבל לטווח הארוך זו הדרך הנכונה".

"יש ויכוח תמידי בין המכינות הישיבתיות למכינות העממיות", אומר הרב ניסים. "מצד אחד טוענים שאם לא נעלה את הרמה נוזיל את המקומות והנוער האיכותי לא יבוא, ומצד שני טוענים שאם אנחנו נהפוך לישיבות, מי ידאג לנוער הזה?"

אולי המכינות והישיבות צריכות להגדיר כל אחת את תפקידן ואת קהל היעד שלהן כדי שלא יתחרו על אותו פלח שוק?

"אני לא רואה את זה קורה. רוב הישיבות פונות לאותו פלח שאליו פונות המכינות הישיבתיות: נוער שחושב ללמוד רק שנה אחת, ובסוף מתפתח לכל מיני כיוונים".

מי שהיה ער לנתונים האלה והחליט שהגיע הזמן לחשב מסלול מחדש הוא הרב חיים ברוך, שהחליט להקים מסלול חדש, 'ישיבה קדם-צבאית': "כששמיניסט הולך למכינה הוא מרגיש שזה קטן עליו, וכשהוא הולך לישיבה הוא מרגיש שהיא לא תכין אותו לצבא הכנה מרבית. לכן אני חושב שצריך ליצור מסלול שמשלב את שניהם: לימוד מעמיק של ישיבה והכנה מרבית לצבא".

הרב ברוך מתאר את סדרי הלימוד המעודכנים שהוא מתכנן: "אם בחור יוצא אחרי שנתיים בישיבה גבוהה עם שלושים דפי גמרא בעיון בסדר בוקר, שמונים דפים בבקיאות ועוד שעתיים אמונה ביום, מהישיבה הקדם-צבאית הוא יצא עם עשרים דפים בעיון ושישים דפים בבקיאות, והוספנו לו בכל יום עוד שעתיים של לימוד אמונה ברצינות של ישיבה. לא הרווחנו יותר?"

הרב יעקב פייגנבוים חושב שמעבר לכל הפתרונות, הנתונים האלה קוראים לנו להעמיק בשאלות נוקבות יותר. "בגדול, עם ישראל הולך קדימה והציבור התורני הולך ומתחזק", אומר הרב פייגנבוים. "אבל כמה אנשים לומדים תורה בזמנם החופשי? כמה אנשים התורה היא שמניעה אותם? עד כמה ההלכה מחייבת את אורח חיינו?

"הנתונים האלה מעוררים אותנו לחשוב איך פועלים כך שציבור גדול ירצה לחיות חיים של תורה והלכה, כך שהתורה תאיר את חייו וההלכה תהיה משהו מחייב בעבורו. עוד לא הגענו לשם".

שבת אחדות

רבים מראשי המכינות והישיבות שדיברתי אתם מסכימים שדבר טוב אחד יצא מכל המאבק על אופיו של הצבא: איגודי ישיבות ההסדר, הישיבות הגבוהות והמכינות החלו בפעם הראשונה בתולדותיהן לפעול יחד, כתף אל כתף. כחלק משיתוף הפעולה המתחדש יזם איגוד ישיבות ההסדר בשבת פרשת קורח שבת משותפת של חברי הוועד המנהל והרבנים הפעילים באיגוד ישיבות ההסדר, נציגים של ראשי המכינות התורניות וראשי הישיבות הגבוהות.

השבת עתידה לעסוק בעולם התורה הציוני-דתי, ונראה שהסוגיות העולות בכתבה זו עוד ימשיכו להתברר בה. האם שיתוף הפעולה בין המוסדות יוביל להגדרת גבולות גזרה חדשים או לפילוחים אחרים? האם יימצאו פתרונות משותפים למחצית מבוגרי החמ"ד שאינם הולכים ללמוד תורה לפני הצבא כלל?

שבת זו, אולי דווקא בפרשת קורח, היא בשורה של אחדות. היא משקפת את ההבנה של כל המוסדות כי הם רוצים לשלב כוחות כדי למצוא את מרב הפתרונות לנוער – בסוף, הם אומרים, מדובר בילדים של כולנו.

צריך רק לוודא שכל הנתונים האלה לא ישכיחו מאתנו את התמונה האמתית: עולם התורה הארץ-ישראלי רק הולך וגדל ומתרחב. מי היה מאמין.

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
לא כל האמצעים כשרים

  סאגת עצורי דומה לא...

כתב סתרים

  ה'אלף-בית' העתיק בעולם הוא...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם