"אחים, עבודה רבה לפנינו"

8 Samuel Mohilewer
הוא נלחם על השמיטה בארץ ישראל באמצעות היתר המכירה, ערך מסע מושבות וקרא ליהודי התפוצות לעלות לארץ ישראל * הוא ניסה בכל כוחו לאחד בין דתיים וחילונים, לאחות את השסעים הנוראים שנפערו בחברה היהודית המפולגת ואובדת הדרך, ובעיקר לגייס את כל המשאבים הלאומיים לחיזוק האחיזה היהודית בארץ הקודש * לא, לא מדובר ברב קוק – אלא במעין גרסה קדומה שלו, והרבה פחות מוכרת * השבת, י"ט בסיוון, ימלאו 120 שנה לפטירתו של הרב שמואל מוהליבר, מי שהוגדר בידי הרצל כ"ציוני המדיני הראשון"

ארנון סגל

הרב שמואל מוהליבר נולד בשנת 1824 בעיירה סמוכה לווילנה, בן למשפחה מיוחסת בת 22 דורות של גדולי תורה. בגיל 15 התחתן ובגיל 18 יצא ללמוד בישיבת וולוז'ין. כעבור כחצי שנה הוסמך לרבנות. הוא היה רב בעיר הולדתו, הלובקה, ולאחר מכן בקהילות שונות בפולין ובליטא, שהחשובות שבהן הן סובאלק (1860-1868), ראדום (1868-1883) וביאליסטוק (1883-1898) • אף שנמנה על ה'מתנגדים', התחּבב הרב מוהליבר על כל החוגים, ולשיעוריו נהרו מכל הסביבה. בעת כהונתו כרב בראדום החל לפרסם מאמרים בעיתון הנפוץ בתקופה ההיא, "הלבנון", על בעיות היהודים והיהדות. בשנים 1872-1874 התנהל בעיתונות היהודית ויכוח עז בין משכילים לרבנים, ובפולמוס ביטא הרב מוהליבר עמדה מגשרת בין שני הצדדים • די בצדק הוא נחשב לאחד מאבות הציונות הדתית, כמי שסבר שיש לאחד את "שתי בנות א-לוהים אלה, האמונה וההשכלה", אבל למרות הערצה גדולה כלפיו, הוא ספג על כך כצפוי גם לא מעט התנגדויות

זה ששכנע את רוטשילד

משנת 1875 החל הרב מוהליבר לפעול למען יישוב ארץ ישראל. גם קודם לכן הִרבה לדבר על ההכרח להעביר את החברה היהודית לפסים יצרניים, אבל כעת נוספה קריאה לעשות זאת לצורך יישוב הארץ, ששיוועה לידיים עובדות. התמורה בעניין יחסו לארץ חלה בעיקר סביב הקמת קרן "מזכרת משה", שנוסדה לציון יום הולדתו ה-90 של משה מונטיפיורי ונועדה להקמת יישובים עבריים בארץ הקודש

כך או אחרת, השינוי המהותי יותר בעניין הזה חל בו לאחר הפְּרעות באוקראינה בשנת 1881, שזכו לכינוי "הסופות בנגב". אלו הביאו אותו להבנה עד כמה דחוף הצורך בהנעת היהודים ארצה. הוא נרתם לפעולה למען הפליטים היהודים, אך פעל נמרצות להטות את זרם ההגירה לארץ ישראל במקום ללהיט הגדול החדש – אמריקה • ההצלחה הייתה חלקית, יש להודות. מקרב 2.4 מיליון היהודים שעזבו את רוסיה מפרוץ 'הסופות בנגב' ועד מלחמת העולם הראשונה היגרו שני מיליון מהם לארצות הברית. רק שלושה אחוזים מכלל העוזבים בחרו לעלות ארצה. אף על פי כן, המיעוט השולי-לכאורה הזה הוא שהניע את גלגלי העלייה הראשונה והשנייה. היה בו די בשביל לעורר את ארץ הקודש מתרדמת הנצח שבה הייתה שרויה •

בשנת תרמ"ב (1882), שנת פרוץ העלייה הראשונה, ייסד הרב מוהליבר בוורשה את האגודה הראשונה של "חובבי ציון". במתכונת הזאת הוקמו אגודות נוספות ברוסיה ובארצות אחרות. הרב גם פרסם קול קורא לעלייה לארץ ישראל יחד עם הרב יוסף דב הלוי סולובייצ'יק (מחבר "בית הלוי") ורבי אליהו מייזל מלודז'. שלא כמו רבנים בני דורו ומעמדו, הרב מוהליבר לא בחל ביצירת בריתות לשם המשימה המקודשת של שיבת ציון עם גורמים מקרב הציונות החילונית ותנועת ההשכלה. כך, בחר לשתף פעולה במסגרת 'חובבי ציון' עם משכיל יהודי מתבולל מאודסה בשם יהודה לייב פינסקר. מאוחר יותר קירב אליו באהבה לא פחותה יהודי מתבולל אחר, עיתונאי צעיר, תיאודור הרצל שמו. את הרצל כינה הרב "האיש המצוין ומאוד נעלה" •

הרב מוהליבר נדד ברחבי אירופה כדי להשפיע על עשירי היהודים לתרום מכספם לפיתוח ההתיישבות בארץ ישראל. בחול המועד סוכות תרמ"ג (1882) נפגש עם הברון אדמונד דה רוטשילד והיה הראשון שהצליח לשכנע אותו לממן הקמת מושבה בארץ ישראל למשפחות בעלות רקע חקלאי מרוסיה, שתהיה דגם להקמת מושבות חדשות בארץ. כך הוקמה "עֶקרון", המוכרת כיום יותר בשם "מזכרת בתיה", על שם אמו של הברון רוטשילד •

שנת השמיטה תרמ"ט (1888-1889) הלכה וקרבה, והרב מוהליבר הוטרד מאוד מהשאלה איך להתמודד עם הסכנה שהעמל העצום שהושקע במושבות בארץ ירד לטמיון כתוצאה מהשבתת העבודה. חשש בלתי מבוטל היה גם מפני כעסו של הברון רוטשילד – חבל ההצלה של היישוב החדש בארץ באותה עת קריטית, שסירב להבין את הצורך בהשבתת הקרקע וראה בהתעקשות על כך עדות לעצלנות של האיכרים • יחסי האיכרים והפקידים היו מעורערים גם כך, אבל השמיטה הזאת ליבתה את הסכסוך לגבהים עצומים. כדי להתמודד עם האיום הזה יזם אז הרב מוהליבר יחד עם הרב יצחק אלחנן ספקטור והרב יהושע מקוטנא את 'היתר המכירה' – עניין לדיונים אינסופיים מאז ועד היום ולמחלוקת פנים-הלכתית עזה שלא פגה וצצה מחדש בכל שמיטה ב-130 השנים הבאות לפחות •

רוב המושבות אכן צייתו לרב מוהליבר, פעלו בהתאם להיתר המכירה ועבדו את האדמה, אולם לצערו העמוק של הרב בחרו איכרי פתח-תקווה ומזכרת בתיה, בהשפעת רבני ירושלים, שלא לסמוך על היתר המכירה ולא לעבוד את האדמה כלל • הברון כתב על כך מכתב מחאה חריף לרב מוהליבר. כמי ששכנע את הברון לתמוך במזכרת בתיה, ואף גייס את החלוצים שעלו והקימו אותה, ביקש ממנו רוטשילד להתערב ולשכנע את האיכרים לסמוך על היתר המכירה • הרב מוהליבר בהחלט ניסה לעשות זאת. הוא שלח איגרת למזכרת בתיה, אך זו לא שכנעה את האיכרים. הרב מוהליבר רצה לנסוע כבר אז לארץ כדי למנוע את המשבר שצמח לממדים מסוכנים, אולם בשל מחלה אסרו עליו הרופאים לנסוע • נקרע בין הפטיש לסדן, בין אהבתו לחלוצים להוקרתו לברון, נמנע הרב מוהליבר מלהשיב לפניותיו החוזרות של רוטשילד בעניין ובחר לספוג את כל האש בעצמו. הברון זעם על התעלמותו של הרב ממכתביו והתבטא כלפיו בחריפות רבה. הוא האשים במשבר כולו את הרב מוהליבר: "הוא האשם בכל, כי לפי בקשתו עשיתי את הכל [=תמכתי במושבות]. הוא לא אומר כלום, ועל ידי שתיקתו הוא מחזק את המתקוממים"

מסע המושבות של הרב מוהליבר

בשנת 1890 יצא הרב מוהליבר בראש משלחת גדולה של "חובבי ציון" לביקור בארץ הקודש, כדי לבחון את מצב המושבות שלמענן טרח כל כך • הוא התקבל כאן בכבוד רב ובהתלהבות הן בידי אנשי היישוב החדש והן ביישוב הישן • שבת ראשונה עשה בירושלים ודרש בבית הכנסת החורבה על פי הזמנת הרב שמואל סלנט. אחרי חג השבועות פנה למסע מושבות משלו, 23 שנים לפני זה שקיים הרב קוק. הוא סייר בפתח תקווה, בראשון לציון, בנס ציונה (שכונתה אז ואדי חנין), במזכרת בתיה, בגדרה, בבאר טוביה ובזכרון יעקב • בביקורו הבחין במתח וברוגז השוררים בין האיכרים לבין פקידי הברון רוטשילד, והדבר העכיר את רוחו • לאחר שהייה של יותר מחודש בארץ, חזרו הרב מוהליבר ומשלחתו לרוסיה, לא לפני שקנה לעצמו שתי חלקות במושבה רחובות ונרשם בה כחבר • באנייה בדרך חזור כתב סקירה על ביקורו ופרסם אותה בעיתונות:

מטרת נסיעתי לארצנו הקדושה

"רשמתיו בשובי מארץ הקדושה בהיותי באנייה על הים התיכון בחודש תמוז שנת תר״נ. אז בהיותי יושב באנייה בלב ים המרחפת על פני תהום, וגם רוחי מרחף אז על פני תהום רעיונות נשגבים וקדושים, מקדושת ויקרת הארץ ערש אבותינו, אשר זה תמול חבקתי את עפרה, בכיתי על חורבנה, ועלזתי על אשר זיכני ה׳ לראות בראשית בניינה, עריה ואחוזותיה, מטעי כרמיה, חוצותיה ופרדסיה, אשר קמו ונתייסדו בשנים האחרונות בהקולוניות (=המושבות) החדשות, ולבבי מלא מתקוות ישראל לעתיד ורב טוב הצפון לו, כאשר ילך בדרך הישר והטוב.

"'אמר הקב״ה: הלוואי יהיו בני עמי בארץ ישראל אף על פי שמטמאין אותה' (מדרש איכה). ומה מאד נפלאתי על כמה גדולי עמנו המופלגים בתורה וחסידות שהתנגדו לעיקר יישוב ארץ הקודש על ידי קניית שדות וכרמים ולהושיב עליהם איכרי ישראל, באמרם כי האיכרים ובפרט הצעירים לימים אינם שומרים את התורה, כי לו היו דבריהם כנים, הנה כבר כתבנו שהקב״ה רוצה יותר שישבו בניו בארצו אף על פי שלא ישמרו את התורה כראוי ממה שישבו בחוץ לארץ וישמרוה כראוי.

"מטרת נסיעתי לארץ הקדושה הייתה לידע על בוריים את הדברים האלה: אם אפשר לאיש ישראל לחיות מעבודת האדמה בארץ הקודש, הוא וביתו, ואם אפשר לו לחיות מזריעת תבואה לבד או מוכרח לטעת כרמים גם כן, או די לו בכרמים לבד, או אולי יותר טוב לזרוע ירקות ולנטוע פרדסים, היינו תאנים, זיתים, רמונים, אתרוגים, פאמעראנצען (=תפוזים), ואולי גם שושנים יקרים או עצי תות לגדל תולעת המשי? כמה כסף צריכה משפחה שלמה עד שתכין די חיותה בבית ובשדה?" ועוד ועוד שאלות.

ויש גם תשובות: "אם יהיה למשפחה שלמה אדמה טובה ערך 200-250 דונם אדמת זריעה, יהיה ביכולתה לחיות מהאדמה כשיעבוד אדמתו בעצמו. אמנם טוב יותר שייטע גם כן 40-50 דונם כרמים, אשר מזה יהיה לו בסוף ארבע שנים כעשרת אלפים ויותר גפנים, אשר יכניסו לו בשנה החמישית איזו מאות רובל כסף ובשנה השישית עוד יותר. אמנם אם יזרע וייטע גם כן גן ירק ופרדס כשתהיה האדמה מוכשרת לגן ופרדס, היינו שיהיה סמוך לו באר ומתוכו חפירות נמשכות להגן והפרדס, אז יחיה ברווח בלי ספק ברצות ה'".הרב מוהליבר התריע מפני ההסתערות של אומות רבות באותה עת על ארץ הקודש תוך מאמץ לקנות עוד ועוד שטחים ואדמות בה. מרוץ הרכש ההוא, אגב, מסבך עד היום הזה את חיי הרשויות בירושלים. אפילו בניין הכנסת שוכן על קרקע של כנסייה. גם בית משפט השלום ותחנת המשטרה הראשית בירושלים שוכנים על אדמות שקנתה הכנסייה הרוסית משליטי הארץ באמצע המאה ה-19.

זריזים בקניית אדמות

"יש עדיין הרבה קרקעות לקנות ביהודה, בגליל ובעבר הירדן", הכריז הרב מוהליבר, "ועצתי אמונה לגבירי עמנו שיחישו וימהרו לקנות אדמה בארץ הקדושה, ויקנו הרבה כפי יכולתם, כי מלבד הגאולה אשר ייתנו לארץ, יעשו מסחר גדול וטוב מאד, אשר עוד לא נראה רווח כמוהו.

"כי בכל חכמי הגויים ובכל מלכותם יאמרו לארץ הקודש מאין כמוך, וכל אחד מהם רוצה לקנות אדמת הקודש, ועל כן עלינו להיות זריזים בדבר".

הרב מוהליבר מעלה יזמה נוספת, אך היא לא הצליחה: "האדמה היותר טובה הוא אדמת עבר הירדן, אבל גם ישיבתה היא היותר מסוכנת, כי הבעדואינים [=הבדואים] הם פראים ועזי נפש ובלא חבורה גדולה ממאה משפחות ושיהיו גיבורים ואבירי לב אשר לא ייחתו מפני כל, אי אפשר לדור שם בלא סכנה".

הרב מוהליבר ראה בחרדה גדלה והולכת את התגברות האנטישמיות באירופה וחזה שחורות. את הפתרון לבעיה ראה רק בעלייה מידית לארץ הקודש • אולם כמו בעניינים אחרים, ככלל נפלו דבריו על אוזניים ערלות:

רוטשילד – עדות שהשכינה שורה בישראל

"מדי דברי לא אוכל להתאפק מלדבר נגדה-נא כל עמי", הוא כותב באותו מאמר של סיכום ביקורו בארץ. "העוד לא תראו אצבע א-לוהים בכל אשר קרה לנו? הן זה קרוב לעשר שנים אשר השקנו ה׳ כוס התרעלה ברוב מדינות אירופא ויקומו עלינו בני בלי שם – אנטיסעמיטים [=אנטישמים], ברדיפות ועלילות שונות. והנה בעת אשר כיסה חושך ארץ וערפל לאומים, בפתע בא לנו אור המאיר ממערב והאיר ממזרח צדק, וקול קורא ואומר: שובו בנים לגבולכם, השליכו אלילי כספכם ואלילי זהבכם ובואו וחסו בצִלי בארץ אבותיכם" • הוא מציין שבמשך שש השנים שקדמו לכך ייסדו בני העלייה הראשונה 14 מושבות בארץ ובהן חיו באותה עת כ-3,000 תושבים. גם הדרכים השתפרו, לדבריו: "ותחת אשר דרך הקודש הייתה מלאה קמשונים וחוחים ולא היה כמעט ביכולת רגל אנוש לדרוך בה, ואף כי לנסוע בעגלת צב, וכעת נוסעים מיפו לירושלים, לחברון, לפתח תקווה, לראשון לציון, למקווה ישראל, לזכרון יעקב - הכל בדרך ישרה בדרך המלך במרכבה רתומה לשלושה סוסים" •

בנוסף מזכיר הרב בהתלהבות את ההתיישבות המתפתחת בירושלים שמחוץ לחומות • "האם במקרה הייתה כל זאת? האם יש מי שימצא עוז בנפשו לאמר כי לא יד ה׳ הייתה בכל אלה? האם אפשר להכחיש עוד כי הנדיב מצרפת [הברון רוטשילד] עדות הוא שהשכינה שורה בישראל? חובה עלינו להחיש ולקנות קרקע בארץ הקודש כל מה דאפשר, כי במשך עשר השנים או לכל היותר ט״ו שנה, כבר עלה מחיר האדמה עשר פעמים [=פי עשרה] בלי גוזמא, ומי יודע כמה יעלה המחיר בעוד איזו שנים? ואולי לא תהיה עוד קרקע לקנות, כי כל העמים מכל הארצות מתחילים לקנות קרקעות בארץ הקודש?"

הרב מוהליבר לא נמנע מלמתוח ביקורת על הקהילה היהודית בירושלים, ובפרט על הרתיעה בעיר מפני ההשכלה הכללית ועל כך שהתושבים היהודים נמנעים מללמד את ילדיהם שפות בינלאומיות. "אמנם חיסרון גדול יש בירושלים והיא האמונה כי איסור גמור הוא ללמד שפת ערבית וצרפתית לנערי ישראל, אשר באמת הוא הכרח גדול בזמננו לדעת לשון המדינה, ובפרט בארץ ישראל אשר שם אין מבינים כלל לשון המדינה ורובם ככולם הם כאילם לא יפתח פיו. ושתי שפות אלה, ערבית וצרפתית, הן הכרחיות בארץ הקודש כי ההמון מדבר ערבית וגדולי הממשלה מדברים צרפתית.וזאת היא סיבה גדולה לביטול המסחר וההכרח לצפות ללחם הקלוקל, לחם החלוקה".

מעמדו של הרב מוהליבר בעולם היהודי היה כה חזק, עד שאת חגיגות השבעים להולדתו בשנת 1894, כ"ז בניסן תרנ"ד על פי התאריך העברי, ציינו בקהילות יהודיות רבות בעולם. לרגל המאורע הזה הוחלט ב"חובבי ציון" שפרדס אתרוגים שהיה אמור להינטע סמוך לחדרה ייקרא על שם הרב – "גן שמואל" • הנטיעה התרחשה בפועל רק כעבור קרוב לשנתיים, בט"ו בשבט תרנ"ו, והרב לא זכה ליהנות מפירות הפרדס מכיוון שנפטר בטרם חלוף שלוש שנות ערלה • ניטעו בסך הכול 66 דונם של עצי אתרוגים, וזאת לצד עצי תפוזים • בניגוד לעצי התפוזים במטע שחיים, פורחים ומניבים פרי עד ימינו אלה, עצי האתרוג שבו לא השביעו את רצון הממונים והם חדלו מלהשקיע בהם • בשנת 1921 הוקם על אתר הפרדס קיבוץ של אנשי השומר הצעיר. באופן משונה, כמיטב ההומור של שר ההיסטוריה, אנשי הקיבוץ החילונים אימצו לעצמם את השם 'גן שמואל' על שמו של הרב מוהליבר. מותר לנחש שהרב עצמו היה דווקא מחבב את תהפוכות ההיסטוריה הללו ורואה בהן יד ה' • בעת חגיגות השמונים לקיבוץ שהתקיימו בשנת 2001, נטעו חבריו גן אתרוגים במקום במחווה לנסיון הבראשיתי שלא צלח

בבאזל ייסד את מדינת היהודים

בשלהי תרנ"ז (1897), והוא כבר חולה מאוד, נעתר הרב מוהליבר לבקשתו של הרצל להיות שותף בהקמת התנועה הציונית ובהכנת הקונגרס הציוני הראשון • הוא האיץ באגודות "חובבי ציון" לשלוח נציגים לקונגרס • הוא עצמו לא הצליח להשתתף בקונגרס עקב מחלתו שהלכה והחמירה, אך נכדו קרא מעל בימת הקונגרס מכתב ברכה ששלח, מכתב שהותיר בנוכחים רושם עצום והופץ בכמה וכמה שפות בתפוצות ישראל:

מכתב השרפה בקונגרס הציוני

"בסוד האספה נחוץ לתקן אשר בני ציון שלבם נאמן למטרתנו יהיו ביניהם באהבה ובאחווה גמורה אף כי המה חלוקים בדעותיהם בדברים שבין אדם למקום, ואף שיימצאו אנשים אשר יחזיקו את חבריהם לפורצי גדר. אך עליהם להתבונן לו הייתה שרפה גדולה בביתם והיה הכל בסכנה, ויבוא אחד שהוא פורץ גדר בעיניו להציל אותו ואת כל אשר לו, האם לא היה מקבלו באהבה ושמחה? הלא כן אחיי הננו כולנו היום. אש גדולה יצאה בקרבנו, שלהבת נוראה, וכולנו עומדים בסכנה, שונאינו רבו ופרצו ומספרם כבר למיליונים רבים הגיע, ואלמלא מוראה של מלכות כבר חיים בלעונו. ועתה כאשר נמצאו לנו אחים בעת צרה כזאת, המושיטים לנו את ידם לעזרה לעשות כל מה שביכולתם להציל את עמנו ולחלצהו מן המצר, האם יהין לב אחד מאתנו לדחותם? יתבוננו כולם היטב וברית אחים לא תופר.

"יישוב הארץ היינו: לקנות אדמה ולבנות בתים, לנטוע פרדסים ולזרוע שדות, היא אחת המצוות היותר גדולות שבתורתנו, וישנם מקדמונינו האומרים כי היא שקולה כנגד כל התורה. לדעתי טוב כי האספה תשלח מכתב תודה להנדיב הברון אדמונד די רוטשילד להביע לו רגשי תודתנו על פעולותיו הכבירות לישוב ארצנו. הלא הוא הראשון בבני עמנו מיום חרבה ארצנו שהתעורר לרעיוננו הגדול וכבר הוציא על זה עשרות מיליונים פרנקים ועוד ידו נטויה לעשות הרבה להחיות שממות ארצנו.

אלפיים שנה הננו מקווים לביאת משיח צדקנו שיגאלנו מגלותנו המרה ויקבץ נידחינו מארבע כנפות הארץ לארצנו, ואף כי במאה האחרונה קמו אנשים בקרבנו וכיחשו באמונה זו וימחקו את תקוותנו מסדרי תפילתם [כוונתו לרפורמים], אבל החרדים שבקרבנו וכל העם כולו מחזיקים בתקוותנו זאת ואליה יתפללו ערב ובוקר וצהריים. והנה בימים האחרונים קמו גם אחדים מהרבנים האורתודוכסים במערב אירופה, ואחד מהם גילה את דעתו, כי כל הייעודים והנחמות שנביאנו חזו לנו אינם אלא בדרך משל ומליצה, ובאמת כאשר יבוא משיח ישראל ילך [=ימשיך] בגלותו כמו בימינו. אחדים מהם הביעו דעתם בקיצור, כי הלאומיות היא נגד אמונתנו בביאת משיח צדקנו.

"והנני מחויב בזה להגיד דעתי קבל עם, כי לא כן הדבר! אמונתנו ותקותנו היא מאז וגם עתה, כי יבוא משיח ויקבץ נידחי ישראל לארץ אבותיו, ותחת שהיינו נודדים בארצות זרים, נעים ממקום למקום, נשב אז בארצנו ונהיה לעם במלוא מובן המילה הזאת".

מצבו הבריאותי של הרב הלך והידרדר. בי"ז בסיוון תרנ"ח (1898), יומיים לפני פטירתו, עוד הספיק הרב מוהליבר לנסח כרוז שנכתב לבקשתו של הרצל שקרא להקמת "הבנק היהודי הקולוניאלי". את הכרוז חתם הרב במילים: "כן, אחים נכבדים! עבודה רבה לפנינו, ועלינו לעבוד ולעבוד בלי לאות ובלי הרף, עלינו לעבוד שכם אחד בלי פירוד, באהבה גמורה ובאחדות שלמה" •

הוא נפטר בעיר שבה שימש כרב העיר ביאליסטוק. על קברו נבנה 'אוהל' ציון, והוא נותץ במהלך השואה • מקום הקבורה התגלה מחדש בשנת 1991 וכעבור שנה הועלו עצמותיו של הרב מוהליבר ונטמנו בבית העלמין במזכרת בתיה, המושבה שלמען הקמתה טרח כל כך. על קברו נבנה 'אוהל' בדומה לזה שחרב בקברו בביאליסטוק

המכתב האחרון

"הנני מבקש את כל אחינו החובבים את ציון באמת ועוסקים ביישובה באמונה להתאחד יחד ולעבוד לטובת המפעל הזה בכל כוחם ויכולתם. אמנם כל הבא לעבוד עבודת עמנו וארצנו איננו שואלים אותו על הנהגתו היהודית הפרטית, אחים הננו כולנו לצרה ואחים נהיה לתחייה, אבל יסוד עבודתנו הלאומית צריך להיות תורתנו הקדושה, לכן הבנק היהודי הזה ישמור את יסוד תחייתנו מכל משמר".

והנה הסיום שעודו רלוונטי לחלוטין גם בימינו אלה: "עלינו לדעת, כי ביום אחד לא תתיישב ארץ, ובפרט ארץ שזה מאות שנים עזובה ושוממה ועוד על ידי עם שזה כאלפיים שנה מנותק מעבודת האדמה. יישוב גדול לא יוכל להתכונן טרם נעשו נסיונות רבים לסלול הדרך הישנה, לכן גם המעשים הקטנים גדולים המה מאוד לעבודתנו הלאומית. עבודתנו היא לשנים רבות, וכל מעשה, אף אם קטן הוא, הוא צעד אחד לפנים".

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
חורבן הבית

  אבינועם הרש במאמר על...

מכתב גלוי לבני נוער

  הרב יונה גודמן קורא...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

איתן 054-6799933

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם