עיר חלומות ואבן

m  7elyada
חוץ מהכותל המערבי ומשוק מחנה יהודה יש עוד המון מקומות בירושלים, לאו דווקא נחבאים, שכדאי מאוד לבקר בהם. מדריך הטיולים הידוע אלידע בר שאול מגיש שש נקודות ירושלמיות שאסור לפספס

אלידע בר שאול

בהר שהקים מדינה (מערת חללי בית שני בהר הרצל)

בשיר 'הכותל' של יוסי גמזו אומר הרב הישיש לחיילים העומדים לצדו: "מתחת לחאקי כולכם כוהנים ולוויים". בחיבור ייחודי לירושלים נמצאת נקודה המפגישה באופן מצמרר בין ימי המקדש להקמת מדינת ישראל. בתוך תוכי הר הרצל, מעל 'גן הנעדרים' וחלקת קדושי גוש עציון, שוכנת מערה שכל המגיעים לפתחה מגיבים בפליאה ובהתרגשות גדולה. על משקופה סיתתו באבן: "מערת קברים מימי בית שני נתגלתה בזמן התקנת בית הקברות הצבאי, תשי"ד".

שוו בנפשכם את תחושותיהם של החופרים והקברנים שהעבירו את מאות חללי תש"ח מבתי הקברות הזמניים אל ההר וגילו שכבר היו פה מבני עמם שחלמו ונפלו... המשורר יצחק שלו הקדיש למערה שיר בספרו 'אלוהי הנושק ללוחמים', כששנאת חינם שהייתה מנת חלקם של אלו התחלפה ב'רעות' של "חיילים יהודים המתים לכבוד בית שלישי".

מוזאון חדש בירושלים (בית פלוגת הכותל)

היום, כשהכותל המערבי נגיש ו"בְּקוֹל רִנָּה וְתוֹדָה הָמוֹן חוֹגֵג" (תהלים מב, ה), חשוב לזכור את הימים האחרים. בחול המועד פסח האחרון נפתח מחדש ברובע 'בית פלוגת הכותל' (ברחוב היהודים פינת פלוגת הכותל). בין תרפ"ט למרד הערבי של תרצ"ו–תרצ"ט, "בימים אדומים של פרעות ודמים", כשדמם של יהודים הצועדים לכותל היה הפקר מבחינת שלטונות המנדט, התארגנו צעירי וצעירות בית"ר במקום. הם היו יוצאים ואלות בידיהם ולעתים גם נשק חם מוסתר בבגדיהם ללוות את בני עמם בבואם אל הקודש, עד שלפני כ-80 שנה פשטו על המקום נציגי שלטון המנדט וסגרו אותו.

המיצג המרהיב במקום המחודש מציג את גבורת הנוער וסוקר את המאבקים נגד האיסורים האנטישמיים ואת מסירות הנפש, בראשות הרב משה צבי סגל זצ"ל, מפקד ברי"ח, 'ברית חשמונאים', למען השמעת קולות השופר בעיר העתיקה.

"נצור לשונך" (תחנת הרדיו הסודית)

ברחוב שבטי ישראל, סמוך לתחנת פז ומול חסידות תולדות אהרן, ניצבת כנסייה רומנית. אל דאגה, לא תקבלו פה הזמנה או עידוד לביקור בניחוח עבודה זרה... נסו להתעלם מריחות הסולר והדלק, ממראות הצלב ודגלי הכנסייה ואפילו ממבטי בני המגזר החרדים הסובבים אתכם בחביבות ובסקרנות. צעדו כמה מטרים ברחוב החומה השלישית עד שתחזינה עיניכם, על קיר המבנה האחורי של הכנסייה, בנוסח המפתיע של השלט הזה:

קול רומני קורא נגד האופל

במקום זה פעלה בין השנים 1941-1943 תחנת הרדיו "העצמאות הרומנית" המוקמת ומופעלת על ידי הפטריוט הרומני ג'ורג' ביזה. אינטלקטואלים רומנים ויהודים איחדו את קולותיהם כנגד הנציזם בשידורי תחנה זו. גילוי הגלעד נעשה בחסות משרד החוץ של רומניה ובנוכחות נשיא רומניה יון איליאסקו. מרץ 2004

לכו תבינו, אמצע ירושלים, 75 שנה אחר כך, ובכוחו של שלט לזרוק אותנו לתקופה ההיא וליבשת אחרת. מסוג הדברים שהמטיילים הקוראים אומרים עליהם: "כמה מידע יש בעיר הזאת, וכל כך הרבה עוד יש ללמוד עליה..."

עניין של שיווק (תעלת הבריחה של לוחמי המחתרות)

אזור 'מגרש הרוסים' בירושלים נתון בשנה האחרונה ברעש קידוחים וחפירות בשל עבודות התשתית לבית הספר לאמנויות 'בצלאל', וקבוצות המסיירות בסביבה נאלצות לנווט במבואות הסמוכים. כזה הוא רחוב אוסקר גרוזנברג, והצועדים בנתיבו ומגיעים אל אחורי 'מוזאון הגבורה' הירושלמי מתבקשים לעצור.

צמוד לגדר המוזאון, ששימש בעבר בית הסוהר המרכזי של המנדט, יש עמוד הסבר ולפיו בדיוק במקום שאתם עומדים, בתעלה שנחפרה בתנאי מחתרת מחדר 23 שבמבנה אל תעלות הביוב שלרגליכם, ביום שישי י' באדר א' התש"ח 12 אסירי אצ"ל ולח"י זחלו אל החופש ואל המשך פעילות ולחימה עד גירוש הבריטים מארץ ישראל.

מובן שרצוי להרחיב את היריעה ולבוא בשערי המוזאון הוותיק והמרשים, שבין כתליו ממש אירעו כמה מפרשיות הגבורה של עמנו, כסיפורם של משה ברזאני ומאיר פיינשטיין, בו חובר השיר 'עלי בריקדות' המרומם ובו חדר הגרדום ועוד. חומרים ארכיוניים נחשפו במוזאון בעת האחרונה.

מכל מקום, לחולפים ברחוב על רגל אחת נספר על תבונת הבורחים, על החלפת הבגדים למדי עובדי מע"ץ של אז, או פועלי ביוב. ראוי להזכיר את לוחם הלח"י מרדכי לוי, שזחל לכיוון הבורחים וסייע רבות, ואת הסכנה שהיו נתונים בה ביציאתם בין עמדות הבריטים שבבית הסוהר לעמדות שברחוב מליסנדה (הלני המלכה) הסמוך, מעל גג תחנות הרדיו.

בנו של מרדכי לוי הוא רמי לוי. כן, ההוא שהתחיל ברחוב השקמה. באחד מערבי הזיכרון לאברהם 'יאיר' שטרן שהתקיימו השנה אמר רמי: "אבא שתק וכמעט לא סיפר כלום על אותם ימים", והוסיף בחיוך: "ומה שלמדתי מאבא בעיקר זה לעשות מבצעים..."

זחלנו, הלכנו, יגענו – קדימה, אוכל (הפתיליה)

בשנה שחוברה לה ירושלים יחדיו פתח יוסף לוי מסעדה קטנה ובה בישל על פתיליות תבשילים ביתיים איכותיים וטעימים. כבר 50 שנה, ללא פרסומות, הומה המקום משבע בבוקר ועד תשע בערב ומציע מיני בשר ועוף בבישול אטי ובמהירות שיא של הגשה. למזון שילוב טעמים תימני-מרוקאי: סלטים עממיים וטריים, חומוס לצד חילבה וסחוג ותפריט מחויך, המכריז "רק 8 סוגי מרק היום" ביום חורפי, ופרוסות אבטיחים ומיצים טבעיים שנסחטים על המקום ומצננים בימות הקיץ.

הללו מזמינים פסיפס סועדים של נהגי מוניות המתקבצים ובאים, בנקאים ורופאים שיצאו להפסקת צהריים ובחורי ישיבה אמריקאים חמודים שהגיעו מ'מיר' הסמוכה בעקבות הריח. בליל של עברית, יידיש, אנגלית ושפת רחוב עסיסית נישאים בחלל.

מה נחמד היה לראות שם את חיים גורי ז"ל סועד עם עליזה, מתענג על התקרובת ומביע דעתו האופיינית, או את האחים ראובני, מפיצי 'הקסטות הצהובות' של פעם, נזכרים בנעימה ישנה ופוצחים בתיפוף ספונטני בצוותא עם הזמר המסתופף במחיצתם, משל היו 'הפרויקט של רביבו'. על מלאכת ההסעדה מנצחים כיום בניו של לוי – שלומי החייכן בעל הקול הרדיופוני ושוקי המפריח פתגמים מעת לעת. הבדיחות נשלפות מהמותן והאווירה חברתית, מזמינה, כמעט משפחתית.

הפתיליה – רחוב זוננפלד בשכונת בית ישראל.

מבט אל העתיד (בית כנסת המחתרות)

70 שנה למדינה, 51 לאיחוד ירושלים, ובשנה הבאה תחול שנת ה-50 לפטירת הצדיק הירושלמי, רֶבּ אריה לוין זצ"ל. כעשרה ימים לפני פטירתו בא לבקרו לוחם האצ"ל לשעבר ר' יוסף ויטלזון, ששימש הגבאי המסור של בית הכנסת 'אחדות ישראל'. רֶבּ אריה אחז בידו של ר' יוסף ואמר לו: "אני מבקש ממך שתשמור על בית הכנסת".

את ר' יוסף, מהמופלאים והצנועים שבדור המייסדים, אחד מהמגורשים לאפריקה שחזר לארץ, נשק למשפחתו ורץ לקרבות תש"ח, יקיר ירושלים ואהוב הבריות, חיבבו כל הבאים במחיצתו. את צוואת רֶבּ אריה הוא קיים בעמדו על המשמר גם בתקופה ששכונות נחלאות התרוקנו מצעירים, ובימות הקור, כשלא הגיעו מתפללים, היה עומד בסמטה שליד בית הכנסת, מפציר ומלקט ופועל להמשך המניין. ברבות השנים זכה לראות את 'אחדות ישראל' או 'בית כנסת המחתרות', בפי הצעירים, הופך שם דבר, ובימי העצמאות וירושלים פקדו מאות את שעריו.

את הקירות מעטרים לוחות זיכרון לחללי האצ"ל והלח"י, למפקדים, לעולי הגרדום, לחוזה המדינה ולדמויות ייחודיות. רב בית הכנסת היום הוא הרב בנג'י לוין, נכדו של 'אבי האסירים', המשפיע מחן משפחתו על הבאים. איתן ויטלזון, בנו של ר' יוסף (שנפטר בתשרי תשע"ב), ממשיך בהצלחה את מסורת אביו. שחרית של שבת מתחילה בתשע, ואחרי התפילה קידוש יהודי טיפוסי, סיור והסברים מפי לואי ליפסקי, דמות לבבית נוספת, המזכיר ימי עבר ומוסיף נופך מיוחד לזהות המקום.

אזהרה: בואו לשבת אחת ותתאהבו...

*בשבוע הבא אי"ה, ח' בסיוון (22.5), ב-16:30 יתקיים טקס קריאות רחוב ע"ש ר' יוסף ויטלזון. הציבור מוזמן (סרטון קצר על דמותו של ויטלזון: https://www.youtube.com/watch?v=CnG5pS7WPOo).

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
הקרב על כללי המשחק

  הרב איתי אליצור על...

"נו, מה עם ילדים?"

  סקירת הצגה חדשה שפותחת...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם