מנגיסטו זה מעבר לגדר?

8 magistu
למאבק על אברה מנגיסטו שותפים בעיקר אתיופים. לא נוח לכם לקרוא את זה? לכו אל אוהל המחאה שהוקם למענו * לכל סוגיה כזו יש כנראה עוד רבדים לאומיים ושיקולים רחבים, אבל בסוף מדובר באירוע הומניטרי שהיה אמור להסתיים מזמן * ויש גם ניצני התעוררות ראשונים: ר"מ ותלמידיו בישיבה בלוד יצאו לפעול * אילת כהנא חזרה מאוהל המשפחה מול בית ראש הממשלה, והמשפחה ביקשה ממנה להעביר לכל הפחות את המסר: בואו לתמוך

אילת כהנא

שלוש שנים וחצי חלפו מאז חצה את הגבול לעזה אברה מנגיסטו, צעיר בן העדה האתיופית, תושב אשקלון הלוקה בנפשו. כמעט שנה נדרשה למערכת הביטחון לפרסם את המקרה, מאחר שבמשך עשרה חודשים הורו למשפחת מנגיסטו לשתוק כדי שלא לסכן את הניסיונות להביא לשחרורו. "עשרה חודשים ישבנו עם הכאב לבד כי האמנו לממשלה שהיא עושה מאמצים", אומר אילן, אחיו הגדול של אברה. "היום אנחנו מבינים שזו הייתה טעות מרה".

משפחתו של אברה כבר לא שותקת. לפני חודש הם הקימו מאהל מחאה מול בית ראש הממשלה, בדיוק במקום שבו מחו חמש שנים הוריו של גלעד שליט – השוואה שמשפחת מנגיסטו מבקשת לשלול מכול וכול: "אברה הוא אזרח, לא חייל, ולפי החוק הבינלאומי מדובר במקרה הומניטרי ולא פוליטי. חמאס, לדעת כל ארגוני זכויות האדם, מפר את החוק הזה הפרה בוטה בהחזקת אברה, חולה בנפשו, ובכך שאינו שולח מידע על מצבו ואינו מאפשר ביקורים של הצלב האדום".

משפחת מנגיסטו עלתה מאתיופיה במבצע שלמה. אברה הוא הילד החמישי מעשרה, שכולם התחנכו במוסדות החינוך הדתי. למיכאל אחיו, חייל מצטיין בגולני שגדול ממנו בשלוש שנים, היה אברה קשור בלב ובנפש. לדאבון הלב נפטר מיכאל כשלוש שנים אחרי שחרורו עקב מצוקה נפשית. אברה, שלא יכול לשאת את האבדן, הלך והתכנס בתוך עצמו, ניתק מגע מחבריו ויצא למסעות ארוכים לבדו כשרק תיק קטן על גבו. אגרנש, אמו, חששה לו מאוד והבינה שהיא אינה יכולה להתמודד לבד, ופנתה לרווחה בבקשת עזרה. הבקשה הביאה לאשפוזו של אברה בבתי חולים פסיכיאטריים פעמיים בשנת 2013, אך הוא נשלח לביתו לאחר ימים אחדים בלבד, לאחריות הוריו, שאינם דוברי עברית כמעט כלל, ולאחריות הסביבה הלא פשוטה שבה חי.

בחוסר קול

ב-7 בספטמבר 2014, קצת אחרי שהסתיים מבצע 'צוק איתן', יצא מנגיסטו מביתו בשכונת עתיקות באשקלון והלך לעבר גדר הגבול. הוא צעד כמעט שעתיים, מרחק של עשרה קילומטרים, עד לחוף זיקים. כשהגיע לגדר הגבול חצה אותה, ומאז נעלמו עקבותיו. זה הסיפור המוכר לציבור הישראלי. את הסיפור המלא, שמעלה לא מעט שאלות, פרסמה בעת האחרונה אילנה דיין בתכניתה 'עובדה'.

בסרטון של צה"ל מתועד מעקב של תצפיתניות שזיהו תנועה חשודה בחוף זיקים אל עבר גדר הגבול, ובו רואים בבירור את אברה צועד בנחישות ואף מטפס מעל גדר התיל. מה שעוד רואים בבירור הוא שאותן תצפיתניות עקבו אחריו כחצי שעה, אך איש לא עצר אותו. לפי המידע המודיעיני, הוא נתפס בידי חמאס שעות מספר לאחר מכן, וההנחה היא שהועבר להליך של חקירה, מאסר ושבי.

כמעט שנה עברה עד שמערכת הביטחון פרסמה את המקרה בהדגישה שהאזרח שחצה את הגבול עשה זאת "מיזמתו", הבעת רצון שאפשר בהחלט לתהות עליה כשמדובר באדם לוקה בנפשו.

צה"ל שחרר הודעה לתקשורת, ועליה חזר גם נשיא המדינה רובי ריבלין, כי כוח של חיילים הוקפץ לאירוע, אך כשראו אותו הוא כבר היה מעבר לגדר.

הסרטון, לעומת זאת, מלמד אחרת, וכמוהו החייל ערן שמעוני, שהוקפץ לעצור את אברה: "למה אתם לא מראים אותנו מנסים לעצור אותו?" תהה שמעוני כשצפה בסרטון. ואמנם בסרטון אפשר לראות לשנייה את החיילים במקום האירוע כשאברה עדיין בצד הישראלי, אך באותה שנייה הסרטון נחתך.

את פס הקול שהושתק בסרטון השלים שמעוני, תושב ניר גלים. לדבריו, התצפיתניות דיווחו בקשר על התנועה יוצאת הדופן ליד הגדר, וכששאל שמעוני את המ"מ אם אפשר לחתור למגע, המ"מ עלה מול המפקדים בקשר, אך הם לא אישרו להם לנוע לכיוון החוף. רק עשר דקות אחרי הדיווח נענו מפקדי הכוח לצעקות התצפיתניות המבקשות לנוע לכיוון החוף. בצה"ל טענו שרק בשלב הזה הייתה הצדקה ברורה להקפצת הכוח.

הכוח, שהגיע כשאברה עדיין היה בצד הישראלי, חשב שמדובר במחבל שיצא מעזה דרך מנהרה וכעת חוזר לעזה, על כן לא התקרבו החיילים מחשש שיסכן אותם. שמעוני שחזר ב'עובדה' רגעים שנחתכו מהסרטון: "חסר אותנו רואים את אברה, צועקים לעברו, היינו מבולבלים מי זו הדמות הזו. הוא היה נראה משוגע", סיפר. "ראינו אותו מחפש מאיפה לעבור את הגדר, בינתיים היה בלגן בקשר, ולא ידענו מה לעשות, אז עשיתי מה שלימדו אותי והחלטתי להיות יצירתי". בשלב הזה, מספר שמעוני, הוא ירה צרור לאוויר וצרור ליד הרגליים של אברה, אך אברה אפילו לא ברח משריקות הכדורים. הוא הביט בערן והמשיך בנחישות לחפש מעבר. בשלב הזה הבין שמעוני שלא מדובר במחבל, אך עד שהצליחו לחשוב על השלב הבא אברה כבר עבר את הגדר.

שמעוני, שטולטל מהמקרה, טען ב'עובדה' שאף אחד לא בא לשאול אותו על האירוע אף לא שאלה אחת. "אמרו לי רק לסתום ת'פה". דובר צה"ל מסר בתגובה לתשדיר כי נערך תחקיר בעניין, וציין כי ביקשו מהחיילים לשתוק משום שיקולי ביטחון. עוד טען כי בצבא שוללים כל גזענות וכי העבירו למשפחה את הסרטון הלא ערוך.

לא בתמורה למחבלים

במאהל יושבת משפחת מנגיסטו לבדה. מדי פעם עוברים ושבים מתעניינים, מחזקים וממשיכים, אך הבדידות מסמלת את העובדה הכאובה שהציבור הישראלי אינו שותף למאבקם עד כה, אינו תומך במשפחה כבמשפחתו של שבוי. היחידה שתמכה במשפחה מהרגע הראשון הייתה הקהילה האתיופית, שמטבעה מגובשת מאוד בארץ.

בשנה האחרונה החלה התעוררות מסוימת בקרב הציבור הישראלי: סרטוני תמיכה של כוכבי רשת או בעלי דעה קוראים לציבור לחשוב שוב על האופן שבו הוא מתייחס למקרה ועל הפניית העורף כביכול למשפחת מנגיסטו, ובכל זאת נראה שמשפחת מנגיסטו נשארת לבד. מדוע? האם זו גזענות? האם זה משום שאברה עבר את הגדר לכאורה מיזמתו?

"לצערי כל מה שציינת נמצא", אומר אילן בכאב. הוריו, איילי ואגרנש, יושבים לידו ומקשיבים לו, אך את השיחה אנו מנהלים בתרגומו.

"אחת הבעיות הגדולות היא שהציבור לא מבין על מה המשפחה נאבקת. לצערי, אצל כולם מהדהדת עדיין עסקת שליט והשלכותיה, והדבר מרתיע את כולם מלתמוך בנו מחשש שלחץ על הממשלה יביא לעסקה נוספת. אבל לא רק שאנחנו לא מדברים על שחרור מחבלים ועל עסקה, אנחנו נגד שחרור מחבלים!" אילן מזדעק. "אנחנו מדברים על מאבק הומני. מדובר באזרח שלוקה בנפשו ומוחזק בתנאי שבי בניגוד לחוקים ההומניטריים הבינלאומיים. לממשלה יש הכלים שלה הן בזירה הישראלית הן בזירה הבינלאומית ללחוץ לשחרורו מטעמים הומניטריים", זירה שלכאורה אמורה להיות קלה יותר, היות שמדובר בזכויות אדם ולא בסכסוך הישראלי–פלסטיני.

"אני לא מבין למה הממשלה נוהגת בשתיקה רועמת עד היום. היו צריכים לדרוש מהזירה הבינלאומית להיות מעורבת מכיוון שיש פה חציית קו אדום לכל הדעות, החזקת אדם חולה בשבי. לצערנו הממשלה לא עושה זאת, ולא זו בלבד, היא מאפשרת ביקורי משפחות למחבלי חמאס המוחזקים בארץ. הצלב האדום מממן למשפחות המחבלים אוטובוסים, אבל מצדנו אין דרישה או לחץ על הארגון הזה להיות מעורב במקרה של אברה. אני לא מצפה שהצלב האדום יחזיר את אברה, אבל כארגון זכויות אדם הוא יכול לצעוק למען המשפחה בזירה הבינלאומית, במדינות שיש להן השפעה".

"שלוש שנים וחצי, וראש הממשלה אפילו לא מזכיר את השם של אברה", מזדעק איילי, אביו. "כבר 25 יום אנחנו יושבים פה בחוץ, ואף אחד גם לא בא לדבר אתנו".

"הכול בידיים של ראש הממשלה אם להציל את הבן שלי או לא", אומרת בכאב אגרנש, אמו של אברה, ודמעות בעיניה. אי אפשר שלא לבכות עם האם הזאת, ששתיקתה הענווה אולי רועמת יותר משל כולם. "ראש הממשלה נוסע למדינות זרות, נפגש עם אנשים. אם הוא היה לוחץ עליהם שיעזרו זה היה עוזר. אבל אם הוא יושב בשקט איך הוא רוצה שהבן שלי יחזור? למשפחת שליט הייתה אפשרות של לחץ בינלאומי מכיוון שצרפת נרתמה למאבקם מאחר ששליט הוא אזרח צרפתי. לנו אין למי לפנות אלא לממשלת ישראל.

"אנחנו רוצים אותו בלי שום תמורה. אם הממשלה היה מציגה לפני מדינות העולם את העוול ההומניטרי זה היה עושה משהו אפילו ברמת התודעה. אבל יש שתיקה רועמת, ואני לא יודעת איפה הבן שלי!"

אילן מסיים לתרגם ואומר לי שלא פעם אמרה לו אגרנש: "אני מעדיפה לקבל גופה מלחיות בחוסר הוודאות הזה".

מה את מרגישה לגבי אברה? אמא הרי מרגישה, יודעת.

אגרנש דומעת ומשתהה. "אני רוצה להאמין שהוא בחיים, אבל עד שהוא לא יגיע אני לא יודעת מה לחשוב. מה לדמיין".

אם אתם נגד שחרור מחבלים ומדגישים שהמאבק הומניטרי, למה הציבור לא מתגייס בהמוניו לתמוך בכם?

"יש בנו תפיסה מוטעית שאם אזרח ישראלי מוחזק בידי חמאס הפתרון הוא רק שחרור מחבלים. אבל פה אנחנו לא מדברים על עסקאות ולא על שחרור מחבלים. אנחנו מדברים על מידע, לדווח על מצבו, ביקור של הצלב האדום, משהו. אני חושב שכל מה שאסירי חמאס מקבלים גם אנחנו צריכים לקבל, אבל את הדבר הזה הממשלה לא דורשת אפילו בשביל אחי", אומר אילן. "אנשים גם צריכים להבין שאי אפשר להגיד על אדם לוקה בנפשו שהוא עבר מרצונו. הוא לא מודע לסכנות שנכנס אליהן".

אף שנפגשו כמעט עם כל חברי הכנסת, רק אחדים הביעו תמיכה במשפחה: אורן חזן, יהודה גליק, חיליק בר, מיכל בירן, יעל פארן, אילן גלאון, פנינה טמנו-שאטה ועומר בר לב. "עד היום מעבר למילים יפות לא ראינו מעשים. נפגשנו גם עם בנט ושקד. אף אחד לא התחייב שהנושא ההומני יהיה על סדר היום".

יש פה אמירה מדינית "אברה לא מעניין אותנו"?

"הפוליטיקאים מחפשים מה יתרום להם לכיסא או לכנסת הבאה, והנושא של אברה לא נמצא בסדר העדיפויות. לגבי חייל או אזרח, אני לא מכיר קטלוג שמסביר חיים של מי שווים יותר. צה"ל אומר שנעשה תחקיר, אבל לא קיבלנו דו"ח של מה נעשה, מי נענש ואם הפיקו לקחים. זה מקרה שלא היה אמור לקרות".

ימים מספר לאחר הריאיון פנו למשפחה אנשי ראש הממשלה כדי לתאם פגישה.

אתם חושבים שיש מדיניות מכוונת לרסן את המאבק שלכם?

"בכל המקרים של שבויים ונעדרים הממשלה אומרת למשפחות 'שבו בשקט, זה מועיל'. אבל בפועל אנחנו רואים במציאות שהשקט לא תרם לאף אחד. אם לא צועקים ולא דורשים, כלום לא קורה".

צביה אלישיב למען אברה

אילן מעיד כי בזמן האחרון הוא רואה שינוי לטובה וכי הציבור מתחיל להתגייס לתמיכתם. בינתיים אין להם גב כלכלי, וכל מאבק המחאה ממומן מטוב לבם של פעילים ואנשים טובים.

הרב אראל עודד, תושב לוד ור"מ בישיבת צביה אלישיב, התוודע למקרה של אברה מנגיסטו לגמרי במקרה, לדבריו. "חבר ניסה לארגן הדלקת נרות בחנוכה האחרון בבית משפחת מנגיסטו ופנה אליי בבקשה שאשתתף ואעזור לו להגיע לאנשים", הוא נזכר. "לצערנו לא הצלחנו להרים את האירוע כי היה קשה לרתום אנשים. גיליתי שיש מעט בני נוער וצעירים שמעורבים במאבק ובתמיכה במשפחה ושכמעט אין מודעות בחברה שלנו אפילו ברמת השם: לא הרבה אנשים בציונות הדתית יודעים מי זה אברה מנגיסטו", הוא מצר.

לכאורה לא מובן כיצד החברה הישראלית אינה תומכת במשפחת מנגיסטו, ובפרט הציונות הדתית. "ניסינו לקיים באמצע השבוע בלוד שיעור תהלים לילדים להצלת אברה, והעניין התגלגל בעצלתיים. אנשים אמרו 'כל הכבוד', אבל הרגשתי שזה לא מדבר אליהם. אני חושב שחלק עיקרי מזה הוא העובדה שהמשפחה לא דיברה, לכן גם הרבה לא יודעים שהם נגד שחרור מחבלים".

הרב עודד מספר כי פנה לכמה אישי ציבור ולרבנים, והם הסכימו שהנושא לא מושך מספיק את הציבור, ושיש לכך שלוש סיבות: "האחת, בגלל שהוא עבר לשם בעצמו, כביכול מיזמתו. קשה לאנשים לקבל את זה למרות שהוא עשה זאת והוא לוקה בנפשו. הסיבה השנייה היא שהמשפחה היא בסך הכול משפחה משכונות עתיקות באשקלון, והסיפור לא הגיע לתקשורת ולפייסבוק. מצאתי את עצמי בכל פעם מחדש בשיחה עם אנשים שאני חושף אותם לראשונה למכלול הסיפור.

"הדבר המרכזי שמונע מאנשים להזדהות עם המאבק הוא הצלקת של סיפור עסקת שליט. הציבור שלנו הרבה יותר מזוהה עם המשפחות השכולות. העמיסו על הסיפור של אברה מנגיסטו כל כך הרבה מסרים שהתחברו – שמאל וימין, שחרור תמורת מחבלים ועוד – אך למעשה כל אלו מונעים הזדהות עם מאבק הומניטרי".

הרב עודד קיבל עליו לעורר את המודעות לסיפור של אברה מנגיסטו ולעמדת המשפחה בציבור הדתי. גם את הכיתה שלו, כיתה ח, רתם למאבק: "במסכת בבא בתרא למדנו לאחרונה את הסוגיה של פדיון שבויים ויצאנו אתה לשטח. החבר'ה התרימו כסף בעבור שמשונית שהדפסנו עם הכיתוב 'להחזיר את אברה הביתה'. גרפיקאים מתנדבים עזרו לנו לעצב, העירייה נרתמה, וכחצי שעה לפני כניסת חג הפסח תלינו את השלט במקום מרכזי בלוד. שבוע לאחר מכן חבר'ה שלנו כבר יצאו לצעדה מרמלה עד לוד, והיו בהלם לראות שהם היחידים בצעדה שלא נמנים עם בני העדה האתיופית.

"הדבר הבא היה כששילבנו בתפילת ערב יום העצמאות של הגרעין התורני שקופית עם תפילה מיוחדת שנכתבה לשחרורו של אברה. ניסינו גם ליצור קשר עם אמנים שהופיעו ביום העצמאות בבמה התורנית ולבקש מהם להזכיר את אברה ולהקדיש לו שיר, אך ללא הצלחה", הוא אומר באכזבה.

לעומת זאת ביום העצמאות עצמו הרימו הרב עודד ותלמידיו פעילות במרכז העיר והזמינו את אילן מנגיסטו. הוא דיבר בבמה הכללית בעיר מול 5,000 איש, ובסוף האירוע הופרחו בלונים עם תפילה לשחרורו של אברה.

"יש לי תלמיד שהוא אח של דני גונן הי"ד. אמא שלו דבורה היא יו"רית של פורום המשפחות השכולות, והשבוע היא הגיעה להיפגש עם משפחת מנגיסטו במאהל, הכול כדי לייצר אמירה כזו שהמשפחות השכולות תומכות במשפחה, כי חשבנו שברגע שהחברה הישראלית תראה במאהל אם שכולה, משהו בקישור הזה לעסקת שליט יישבר ואנשים יבינו שמדובר כאן במשהו אחר".

משפחת מנגיסטו מזמינה את הציבור להגיע למאהל מול בית ראש הממשלה ולשמוע עוד על מאבקם לשחרורו של אברה.

לידים:

אילן מנגיסטו: "אחת הבעיות הגדולות היא שהציבור לא מבין על מה המשפחה נאבקת. לצערי, אצל כולם מהדהדת עדיין עסקת שליט והשלכותיה, והדבר מרתיע את כולם מלתמוך בנו מחשש שלחץ על הממשלה יביא לעסקה נוספת. אבל לא רק שאנחנו לא מדברים על שחרור מחבלים ועל עסקה, אנחנו נגד שחרור מחבלים!"

איילי מנגיסטו: "שלוש שנים וחצי, וראש הממשלה אפילו לא מזכיר את השם של אברה. כבר 25 יום אנחנו יושבים פה בחוץ, ואף אחד גם לא בא לדבר אתנו"

אגרנש מנגיסטו: "הכול בידיים של ראש הממשלה אם להציל את הבן שלי או לא. הוא נוסע למדינות זרות, נפגש עם אנשים. אם הוא היה לוחץ עליהם שיעזרו זה היה עוזר. אבל אם הוא יושב בשקט איך הוא רוצה שהבן שלי יחזור? למשפחת שליט הייתה אפשרות של לחץ בינלאומי מכיוון שצרפת נרתמה למאבקם מאחר ששליט הוא אזרח צרפתי. לנו אין למי לפנות אלא לממשלת ישראל

הרב עודד: "במסכת בבא בתרא למדנו לאחרונה את הסוגיה של פדיון שבויים ויצאנו אתה לשטח. החבר'ה התרימו כסף בעבור שמשונית שהדפסנו עם הכיתוב 'להחזיר את אברה הביתה'. גרפיקאים מתנדבים עזרו לנו לעצב, העירייה נרתמה, וכחצי שעה לפני כניסת חג הפסח תלינו את השלט במקום מרכזי בלוד. שבוע לאחר מכן חבר'ה שלנו כבר יצאו לצעדה מרמלה עד לוד, והיו בהלם לראות שהם היחידים בצעדה שלא נמנים עם בני העדה האתיופית"

"אנחנו רוצים אותו בלי שום תמורה. אם הממשלה היה מציגה לפני מדינות העולם את העוול ההומניטרי זה היה עושה משהו אפילו ברמת התודעה. אבל יש שתיקה רועמת, ואני לא יודעת איפה הבן שלי!"

אילן מסיים לתרגם ואומר לי שלא פעם אמרה לו אגרנש: "אני מעדיפה לקבל גופה מלחיות בחוסר הוודאות הזה".

מה את מרגישה לגבי אברה? אמא הרי מרגישה, יודעת.

אגרנש דומעת ומשתהה. "אני רוצה להאמין שהוא בחיים, אבל עד שהוא לא יגיע אני לא יודעת מה לחשוב. מה לדמיין".

מעבר לגדר / אראל עודד

לך לך – אמרו הכול,

לטובתך, קרא הקול

יבוא עזרי מן ההרים,

קידש רגליו אבק דרכים.

והוא הלך, כאברהם,

ולא עבר עמוד ענן

ועל עמדו עמד הים

חלב ודבש לא ניגרים.

ואת הארץ עוד ראה

ואל הנחלה לא בא

מחוץ למחנה ישב

נכון לשוב על עקבותיו.

וקול דממה חזר כהד

''לך לך!'' והוא צועד

חלפו שנים, חלף גדר

לעם נוכרי, עולם אחר.

ואחרי ככלות הכול

גם שערי דמעה סגרו

כי מציון תצא תורה

באשקלון אל תספרו

אך בייאוש המכרסם,

כולנו יחד נילחם

נזכור, נספור, נישא תפילה

לבן אובד, דרור יקרא

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
אל תסגרו את החינוכית

  שוקי ברקן, עובד החינוכית...

נועריבונות

  הכירו את נוער הריבונות...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם