על האש ותורת הסוד

m 6 lag baomer
איך להדליק מדורה – ולא כמו צעירים?

אביאל רוזנבאום, בית ספר שדה עפרה

מכירים את הרגע הזה שבו אנחנו מתקבצים כולם יחד לקומזיץ אחרי שסחבנו את העצים ואת התפודים וזכרנו להביא גם מחצלת ופינג'ן ואפילו אחד החברה פינק במרשמלו, ורק אז ניגשים אל ערמת העצים ומגלים שבקופסת הגפרורים, שדווקא זכרנו להביא, לא נותר אלא גפרור אחד? אם ל"ג בעומר היה בחנוכה אולי גפרור אחד היה מספיק בשביל להדליק מדורה, אך מכיוון שיהודה המכבי לא אתנו, אנחנו נאלצים להדליק מדורה בגפרור אחד בלבד...

איך עושים את זה? נתחיל בלברור מתוך ערמת העצים שאספנו כבר מליל הסדר חלק ממשטח עץ המכונה 'רפסודה'. אחרי שמצאנו אחד, עדיף שיהיה טרי יותר, שלא התייבש (בדרך כלל הוא בהיר יותר), נפורר אותו לפיסות עץ קטנות בעובי עיפרון ונערום אותן לערמה. אין צורך ביותר מדי. תחת פיסות העץ נתחב חתיכת טישו או נייר. את הגפרור היחיד שנותר בקופסת הגפרורים נצית – זהירות שלא יכבה מהרוח – ונדליק אתו את הנייר.

לאחר שהנייר יתלקח חתיכות העץ יידלקו, ועליהן יש להוסיף בהדרגה חתיכות רפסודה גדולות יותר. שימו לב שלא לחנוק את העץ עם כל העצים שיש לכם, ואם הרוח חזקה מדי נסו לחסום אותה במעגל אבנים מסביב.

זכרו:

-          חומרי בעירה עלולים להיות מסוכנים, ואין צורך להשתמש בהם כדי להדליק את המדורה.

-          אין צורך במדורה גדולה, שתיים–שלוש רפסודות יספיקו לכם בכיף ללילה שלם, ואתם יכולים לבנות על הגחלים שלהן גם למנגל.

-          אם לא הבאתם נייר כסף אפשר לצלות את תפוחי האדמה כמו שהם. הסירו מהם את השכבה השחורה ותגלו בפנים את אותה התוצאה.

-          אל תשאירו לכלוך אחריכם ואל תשרפו חומרי פלסטיק ושקיות!

גם אם זכרתם להביא די גפרורים או שיש לכם מצית, נסו לערוך תחרות ביניכם מי מצליח להדליק את המדורה בגפרור אחד.בהצלחה!

צ'יזבט

אביאל רוזנבאום, בית ספר שדה עפרה

המילה קומזיץ נכנסה לשפה העברית כבר בימי העלייה הראשונה, אבל בשונה מהמילה קומזיץ, שמקורה דווקא בגרמנית (KOMMEN SITZEN), צ'יזבט מקורו דווקא בתרבות המקומית שהייתה פה – בשפה הערבית. משמעות המילה כיד'בת היא שקר, ומאחר שמספר הצ'יזבט בודה את הסיפור ממוחו הקודח ולא תמיד מספר אמת לאמיתה דבק לסיפורי הבדיה האלה הכינוי צ'יזבט.

בזיכרונו של כל אחד מאתנו יש ודאי המדריך או החבר שמאיר את פניו בפנס בזווית שרק שקעי העיניים מוארים, וכולם ישובים סביבו קשובים, עיניהם מרותקים ללהבות המדורה, והוא מספר בפתוס סיפורי אימה.

אם תמיד חלמתם להיות המצ'זבטים הטובים בחבורה, כדאי שתקפידו על שלושה עקרונות:

א.      אינטונציה וקצב דיבור – דיבור אטי וברור טוב בכל פעם שאתם מדברים מול קבוצה, אך בשונה מסיפור רגיל, כשמספרים צ'יזבט רוצים להכניס את הקהל לאווירה מיוחדת. כדאי לדבר בקול שקט למדי כדי ליצור קשב, כשברקע נשמעים רק פצפוצי המדורה. גם קצב הדיבור חשוב: נסו לדבר לאט ובבהירות, בלי לעלות או לרדת בטונים יותר מדי.

ב.      בניית הסיפור – כשמצ'זבטים רוצים להחזיק את הקהל במתח כדי שיישאר קשוב ולא יאבד בין להבות המדורה, במיוחד אם הסיפור לא בדיוק יושב לכם בראש ואתם ממציאים אותו תוך כדי תנועה. נסו להימנע משימוש במילים "ואז.." או "אחר כך". אפשר להיות ספרותיים יותר ולומר "מיד לאחר מכן", "לפתע", או סתם "יום למחרת". הוסיפו תוך כדי הסיפור פרטים שישאירו את הקהל בקשב.

ג.       עקרון ההפתעה – בצ'יזבטים, אחרי שנכנס להקשבה ולמתח הקהל מצפה שיפתיעו אותו, הוא מנסה לאסוף כל פרט מידע מהסיפור כדי להבין טוב יותר את סופו. סיפורי היומיום שאנחנו מספרים לחברים לא חייבים להיות פאנץ' בסופם, אך צ'יזבט, שבדרך כלל לא נושא מסר, חייב להכיל אחד כזה.

אם אתם לא כישרוניים בהמצאת סיפורים אתם יכולים למצוא צ'יזבטים באינטרנט או לערוך סיפורים מוכרים מסרט או מספר שקראתם. מי שרוצה לספר צ'יזבט בנוסח ימי הפלמ"ח יכול לקרוא בספר 'ילקוט הכזבים', שערכו דן בן אמוץ וחיים חפר, המאגד סיפורים ואגדות שנהגו לספר זה לזה הפלמ"חניקים, שהרבו לשבת מסביב למדורה.

דגים על האש

המלצת המערכת

דגים בשטח הם אחת המנות המפנקות והלא מסובכות להכנה. בסוף הכול מסתכם בנייר כסף עבה וכפול שעוטף את כל סוגי הדגים – מקרל (מקור ברזל מצוין), אמנונים, פורל ועוד – על מצע תפוחי אדמה, בטטה, הרבה שום, פלפל שחור גרוס, מלח גס ופפריקה. חשוב להקפיד שלא לשים את הדג העטוף על אש גלויה אלא בתוך גומת גחלים, עדיף מכוסה במעט אדמה או אפר שיחצצו מהחום. שעה תעשה את העבודה בלי לפתוח את העטיפה מסקרנות מיותרת שתגרום איבוד נוזלים.

עוד אפשרות היא לשים את הדג על מצלה (מנגל) במקום במדורה: קוצצים לקערה גדולה זר כוסברה, שני ראשי שום, חותכים לימון לחתיכות דקות, מתבלים במלח גס ובפלפל שחור ויוצקים שמן זית בנדיבות. חותכים יריעות גדולות של נייר כסף לפי מספר הדגים. מניחים כל דג במרכז אחת היריעות, ממלאים אותו בתערובת, ברוך ואהבה מלטפים את כולו בשמן זית ושמים עוד מעט מתערובת הירקות גם מחוץ לדג. אוטמים היטב את נייר הכסף. מניחים את הדגים על רשת מוגבהת מעט מעל הגחלים וצולים כרבע שעה כל צד.

קשה לחכות? זה הזמן לשלוף מהמדורה את תפוחי האדמה שהנחתם בה מבעוד מועד, לקלף אותם בעדינות, לזרות עליהם מלח – ולמביני עניין באמת – להמס קוביית חמאה על כל פלח תפוח אדמה. זהו, עכשיו כולם יכולים לשיר בר יוחאי בכוונות עילאיות.

סוד המסע - לימוד מתוק בפנימיות התורה לאור המדורה

 

הרב איל יעקובוביץ', ראש ישיבת ההסדר בצפת

 

בספרי המקובלים מובא פעמים רבות ההכרח ללמוד את התורה בדרך של פנימיות. הפסוק "תורת אמת הייתה בפיהו" נדרש על רבי שמעון בר יוחאי, וזוהי תורת האמת. גם הרב קוק מצביע על כך שבדור הגאולה חובה גמורה ללמוד את פנימיות התורה. אחרת, אומר הרב, "חכמת סופרים תסרח", התורה הנגלית תימאס, לא פחות.

 

ניתן דוגמה, טעימה קלה, ללימוד פרשה בתורה בדרך של פנימיות.

 

בסוף ספר במדבר התורה מונה את כל המסעות שבני ישראל הלכו במדבר, ארבעים ושניים מסעות עד לארץ כנען. התורה מפרטת את שמות כל המקומות שאליהם נסעו בני ישראל ושבהם חנו. במבט ראשון הדבר נראה ארוך ומיותר – מה אומרים לנו כל השמות הללו של נקודות ציון עלומות במדבר? מובן שאין הדברים רק כפשוטם. בזוהר הקדוש מבואר שהמסעות הללו הם שם קוד לכל המסעות שכל אדם עובר בחיים, ושכל האנושות עוברת מבריאת העולם ועד לעתיד לבוא. המספר הזה, ארבעים ושניים, אינו מספר סתמי, הוא כמספר האותיות של שם ה' המפורש שאותו היה הכוהן הגדול אומר בשעת ברכת כוהנים בשקט וביום הכיפורים לאוזני כל העם. שם זה מורכב מצירוף של ארבעים ושתיים אותיות בכפולות של שש מילים, רווח, ועוד שש מילים, כך שבע פעמים. אנו מכירים את הרמז לשם הזה מתפילת 'אנא בכח' שחיבר רבי נחוניא בן הקנה. תפילה זו היא של מ"ב מילים, כך שראשי התיבות שלהן מרכיבים את השם הקדוש הזה – שאיננו יודעים את ניקודו ואת פיסוקו וגם איננו רשאים לאמרו.

 

יוצא שהמסע שלנו בחיים הוא בעצם הליכה בתוך אותיות שמו של הקב"ה שמתגלה אלינו דרך ההתמודדויות שלנו בחיים. אנחנו לא חיים סתם כך ולא כעונש או גורל אכזר; כל מה שעובר עלינו הוא תחנות שיש בהן קודש, הן חלק משמו של הקב"ה שעלינו לגלות.

 

וממש כמו בני ישראל היוצאים ממצרים והולכים במדבר המסוכן אחרי ה', כך גם אנו עוברים דרך תחנות שעלינו לתקן ולהעלות מהן את הטוב מתוך חתירה הלאה. את המסע הזה אנו עוברים כל יום מהבוקר עד הערב, כל שבוע עד שבת ובכל החיים כולם עד למיתה. המסע הזה איננו פרטי ואישי בלבד, הוא מסע לתיקון כל העולם והוא מעלה את הניצוצות הקדושים הפזורים בכל תחנה ותחנה. השם הקדוש הזה שם בן מ"ב אותיות נרמז באותיות הראשונות של ספר בראשית, וזה מה שמראה לנו בשביל מה נברא כל העולם – כדי שנעלה אותו ונתקן אותו. מ"ארץ מצרים" אל הארץ המובטחת.

 

האמונה בטוב הא-לוהי שגנוז בחיים והידיעה שאנו במלחמה תמידית כדי לגלות את רצון ה' בכל דבר, הן תובנה חשובה לחיים שלנו ומסייעות לנו למלא את הייעוד האמתי שלנו בשמחה.

 

דוגמה לדבר היא ימי ספירת העומר. בימים אלו אנו עולים מהנפת העומר, שזו מדרגה ראשונית ובהמית יחסית, עד למתן תורה. בכל יום מימי הספירה אנו עוברים התמודדות וניסיונות עם אופי שמקביל לאחד משלבי המסע. ארבעים ושתיים אותיות ושבעה רווחים, יחד ארבעים ותשעה ימים. רבי נחמן אומר בליקוטי מוהר"ן שאם נתבונן נוכל להבחין בכל יום מימי הספירה שמכל הכיוונים עולה התמודדות אחת שמקבילה לצירוף של הספירות הקדושות המתאים לאותו יום. 'גבורה שבנצח', 'הוד שבהוד' וכדומה. עלינו להיות דרוכים ומוכנים להתגבר ולעבור את זה נכון על מנת להגיע עם כלי נקי, פתוח ומתאים יותר לקבל את התורה.

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
המלך בשדה

  הרב איל ורד במאמר...

משפט יהודי

  הרב ברוך אפרתי במאמר...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם