הופכים אבק דק לעם פועל

8 moskowitz
העשור הראשון
קשה למצוא ראוי ממשה מושקוביץ (הידוע בכינויו 'מושקו', נולד ב-1925) לשוחח עמו על העשור הראשון של מדינת ישראל. מאז עלה ארצה מצ'כוסלובקיה בשנת 1935 התמסר כולו למען המדינה. צועד עמה יד ביד עוד מימי המחתרות, וממשיך לפעול למענה גם כיום. מושקו שימש ראש המועצה האזורית שפיר, הקים יישובים רבים, וגם את הישיבות 'אור עציון' ו'הר עציון' (לצד הרב עמיטל). לצד פעילותו בתחומי ההתיישבות, היה מושקו חבר בוועד המנהל של אוניברסיטת בר אילן, יו"ר מכללת שערי משפט והיד עוד נטויה. כשבשנת תשס"ח הוכרז כי נבחר לקבל את 'פרס מוסקוביץ' לציונות' איש לא היה מופתע

מורדי מילר

אנרגיית שיחת הלילה שלנו גורמת לי לשכוח שובו ושוב שהאיש הזה בן יותר מתשעים. מפעם לפעם הוא משחיל איזו בדיחה, ותיאורו את החיים בשנותיה הראשונות של המדינה הוא צבעוני וחי, כאילו היה זה אתמול.

"יום הקמת המדינה היה אחד הימים הנוראיים בחיי", מספר מושקו להפתעתנו, עד שנדמה שלא שמענו נכון.

נוראיים?

"כן. היה זה היה בצהרי יום שישי. הייתי אז במחנות המעצר בקפריסין, שם שהיתי במטרה לסייע לניצולי השואה לקראת עלייתם ארצה. הצלחנו לשמוע בעזרת רדיו מקוטע שהיה לנו על הקרבות בגוש עציון. שמעתי את השדרן הקפריסאי מספר על הקרבות בגוש עציון. הוא תיאר כיצד היישובים נחרבו, רבים נהרגו ואחרים נלקחו בשבי. לא ידעתי מי מחבריי חי, מי נהרג ומי שבוי. מיד לאחר מכן הגיע זמן תפילה. ערכתי קבלת שבת לתנועת הנוער 'בני עקיבא' במחנה המעצר. במהלך התפילה נעמדתי והתחלתי לומר דברי תורה, אך לא הצלחתי לעמוד בכאב ופרצתי בבכי. ברחתי לאחד החדרים הצדדיים כדי שלא יראו אותי בוכה".

אשתו של מושקו הייתה בגוש עציון ונשלחה יחד עם בתם בת שמונת החודשים לירושלים. קשר הדואר עם קפריסין היה מקוטע ומושקו לא ידע היכן הן ומה מצבן. "מצד אחד התאבלתי על חבריי ועל היישובים שנחרבו. אך מצד שני הייתה שמחה גדולה מאוד במחנות המעצר בקפריסין. אני עצמי יצאתי ורקדתי בשמחה גדולה יחד עם כולם, משום שדחקתי את אסוני הפרטי אל מול הניצחון הגדול".

הימים שלאחר הכרזת העצמאות היו רוויי חדרה בנוגע לעתיד המדינה שזה עתה קמה. "קיבלתי דו"ח חלקי מהארץ, וידענו שהמצב לא פשוט בכלל", מספר מושקו. המעפילים במחנות חשבו שמכיוון שהוקמה מדינת ישראל יתירו להם האנגלים להיכנס לארץ, אך ההפך קרה: "לא רק שלא שחררו אותם", מתאר מושקו, "אלא הגבילו את המכסות החודשיות של העלייה לארץ".

"שמעתי את השדרן הקפריסאי מספר על הקרבות בגוש עציון ומתאר כיצד היישובים נחרבו, רבים נהרגו ואחרים נלקחו בשבי. לא ידעתי מי מחבריי חי, מי נהרג ומי שבוי. מיד לאחר מכן ערכתי קבלת שבת לתנועת הנוער 'בני עקיבא' במחנה המעצר בקפריסין. במהלך התפילה נעמדתי והתחלתי לומר דברי תורה, אך לא הצלחתי לעמוד בכאב ופרצתי בבכי. ברחתי לאחד החדרים הצדדיים כדי שלא יראו אותי בוכה"

מה היה תפקידך כשליח במחנות?

"פעלנו בעיקר בקרב הציבור הדתי-לאומי שם – הן אצל הנוער והן אצל המבוגרים. הקמנו תשתיות, עזרנו בביגוד ומזון, והעיקר היה העברת שיעורים בעברית, הדרכה והכוונה לקראת העלייה לארץ. כולם ללא יוצא מן הכלל היו שורדי שואה".

בן גוריון צדק

פעמים רבות מספרים על אווירה של מלחמת אחים בשנותיה הראשונות של המדינה. במחנות המעצר בקפריסין, הגם שכל התנועות והזרמים היו מיוצגים בהם, הייתה לדברי מושקו מציאות של עזרה הדדית. במדינה הצעירה המצב היה עדין יותר. "היו לי קרובים שגרו ליד החוף וראו את 'אלטלנה' בוערת. ציוו עליהם לעזוב את הדירה, והם ברחו מפחד שאולי יקרה להם משהו. הייתה אווירה מתוחה מאוד. יש לומר לשבחו של בגין שהוא אמר: 'רק לא מלחמת אחים'".

מה דעתך על אירוע אלטלנה היום?

"במבט לאחור אני חושב שבן גוריון צדק. הוא אמנם לא היה צריך לבצע את זה באופן כל כך מידי ואכזרי וללא ניסיון להגיע לפשרה. חברים שלנו ב'הפועל המזרחי' היו מאלו שניסו לתווך בין האצ"ל ובין בן-גוריון, ולא עלה בידם. עם זאת, למעשה נוצר צבא של העם במקום שיהיה פילוג".

התלוננו ועשו

עם שובו לארץ בשנת 1949 דאג מושקו לטפל בעשרות הנשים ממשואות יצחק (אז בגוש עציון) שבני זוגן היו בשבי. לאחר חזרת הגברים מהשבי התפנה מושקו להקמת היישובים עין צורים ומשואות יצחק באזור שפיר, ולאחר מכן מועצה אזורית בת 14 יישובים דתיים, שבראשה עמד במשך 27 שנים.

עסקת ואתה עדיין עוסק בהתיישבות מאז קום המדינה. האם יש הבדל בין ההתיישבות של היום ובין ההתיישבות של פעם?

"240 איש נהרגו בגוש עציון, כמניין מ"ר. אני ביקשתי להפוך את ה'מר' ל'רם'. במקום שיהיו אנדרטאות של עץ ושל אבן, רציתי שנקים יישובים של תורה ועבודה. נכון שהיום המציאות שונה והאנשים שונים, אבל הכרת השליחות קיימת לא פחות. יש גם נוער מצוין ואני אופטימי בנוגע לעתיד".

מושקו מתאר את השנים הראשונות במדינה, שבה 600 אלף יהודים היו צריכים לקלוט פי שניים עולים חדשים ובזמן קצר. "במועצה האזורית שפיר שבראשה עמדתי, הפכנו את השכנות המקרית בין הוותיקים לעולים החדשים לשותפות. התאחדנו כולנו: מתימן, ממרוקו, מכורדיסטן, מהונגריה ועוד. הקמנו משהו גדול ויפה. היה צריך לעסוק בחקלאות בתנאים קשים וחלק מהאנשים היו מבוגרים, אבל לא הייתה בררה אחרת".

העשור הראשון – החשוב ביותר

מהם האתגרים שעומדים לפתחנו?

"שני אתגרים מרכזיים", פוסק מושקו, ומפרט: "חינוך, על מנת להבטיח שיהודים לא ייעלמו לנו בהתבוללות בגולה. בנוסף ישנו ערך ההתיישבות של 'כל מקום אשר תדרוך כף רגלכם בו לכם יהיה'. לכן השקעתי מאמצים גדולים בגוש עציון. שם, בין ירושלים לחברון, התהלכו דוד, עמוס וישעיהו הנביא. הכול בפיסת הקרקע המצומצמת! עד היום אני עוסק בתוספת יישובים בגוש עציון וריבוי האוכלוסייה".

במבט לאחור, מה למדת?

"למדתי שאפשר להזיז דברים גדולים מאוד מלמטה למעלה. לא הייתי חבר כנסת ולא שר. אבל האמנתי, חלמתי והגשמתי. הכול מתחיל באמונה וזה מה שנותן את הכוח לעשות".

איזה עשור היה בעיניך הכי חשוב למדינה?

"העשור הראשון, משום שבמהלכו הפכנו מיליון וחצי עולים דוויים ומוכים מכל העולם לפרודוקטיביים, ויחד אתם הקמנו מדינה. הדבר הזה לא קרה מעולם בהיסטוריה. לפני שנים רבות ארה"ב קלטה 60 אלף מהגרים מהונגריה במשך שנים. ארה"ב עם 300 מיליון אזרחיה קלטה 60 אלף וכולם התפעלו. אנחנו קלטנו מיליונים! ומאיפה? ובאילו תנאים? שרידי שואה!" מרים מושקו את קולו.

האם חשת אפליה עדתית או פוליטית בשנותיה הראשונות של המדינה?

"אני בטוח שנעשו שגיאות באותו זמן, אבל יש להבין שזה לא נעשה מתוך כוונות זדון אלא מתוך חוסר ידיעה וחוסר הבנה ואי ראיית התמונה הכוללת הגדולה של מה שנעשה כאן. אני זוכר שהייתי בידידות רבה עם לוי אשכול בזמן שהיה שר האוצר. מדינת ישראל עמדה בפני שוקת שבורה: לא היה חיטה, ולא היה במה להאכיל את האנשים עד שנחתם הסכם השילומים. חיינו בתנאים איומים, ובתנאים כאלה מובן שעשו שטויות. עשו שגיאות נוראיות! אבל זה כלום לעומת ההישגים של הפיכת אבק אדם לעם שלם שעושה עבודה נפלאה. אנחנו - הציבור הציוני-דתי - היינו הגורם המאחד והמלכד. בידינו להשפיע ולהועיל, ולכן – התפקיד העיקרי שלנו הוא החינוך והשמירה על קיומה של היהדות".

האם לתחושתך יש היום יותר שחיתות מבעבר?

"לא, אלא שהיום זה מתגלה יותר כי יש יותר פתיחות. את צרת השחיתות יש לבער בכל תוקף. ובציבור שלנו אנחנו ברוך ה' מתנהגים בסדר.

"אני מאושר לדעת שהקב"ה זיכה אותי לחיות בתקופה נוראת ההוד של 'מִשואה לתקומה'. במקרה יצא שנשלחתי לשליחות בקפריסין וראיתי את שרידי השואה, את הנוראות. ראיתי אילו בני אדם הגיעו, וזכיתי לראות איך על ידי אותם שרידי שואה הצליח עם ישראל להקים מדינה לתפארת".

 

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
תלמידים יקרים שימו לב

  הרב יונה גודמן במכתב...

סיפוח או נורמליזציה?

  הטור המשפטי של שניאור...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם