כשהנאצי נתן את הדין

12 aychman
ריאיון עם רפי איתן, מוביל מבצע לכידת אייכמן
לכידתו של אייכמן הייתה הרבה יותר מעוד תפיסת מבוקש: היא הציבה את השואה על סדר היום הישראלי והבינלאומי, פתחה את הפצע הכאוב ולימדה את העולם כולו שיש עכשיו מי שינקום שפיכת דם יהודי * רפי איתן, שהוביל את לכידת אייכמן, חוזר אל הימים של תכנון המבצע הרגיש, מגלה שהיינו קרובים ללכידת שתי ציפורים במכה ומסביר מדוע זה היה הדבר המשמעותי ביותר שעשה בימי חייו

איתמר מור

בבוקר 23 במאי 1960 עלה ראש הממשלה דוד בן-גוריון לדוכן הנואמים בכנסת וביקש למסור הודעה מיוחדת. תוכן ההודעה היה קצר, אך הוא עורר מיד מהומה במליאה ואחר כך במדינת ישראל ובעולם כולו: "עליי להודיע בכנסת כי לפני זמן מה נתגלה על ידי שירותי הביטחון הישראליים אחד מגדולי פושעי הנאצים, אדולף אייכמן, האחראי – יחד עם ראשי הנאצים – למה שהם קראו 'הפתרון הסופי של בעיית היהודים', כלומר השמדת שישה מיליונים מיהדות אירופה. אדולף אייכמן כבר נמצא במעצר בארץ, ויעמוד בקרוב למשפט בישראל בהתאם לחוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם".

24 שעות קודם לכן, ב-22 במאי בשעה 7:00 בבוקר, נגעו גלגלי מטוס 'בריסטול בריטניה' של חברת אל-על במסלול שדה התעופה בלוד לאחר טיסה של יותר מ-24 שעות מארגנטינה לישראל. על סיפון המטוס היו חלק מאנשי הצוות שלכדו את אחד הפושעים הנאצים הגדולים ביותר, וכן אדולף אייכמן עצמו. כך תמו חודשים ארוכים של תכנונים והכנות. תיק אייכמן עבר לשלב העיקרי והחשוב ביותר שלו: המשפט.

"היו ידיעות מוקדמות על הימצאותו של אייכמן בארגנטינה כבר ב-1953, אך לא היו אז המשאבים והאנשים שיוכלו להוציא אל הפועל את לכידתו. אני יודע שבן-גוריון רצה במהלך כל השנים האלה להביא את אחד מהפושעים הנאצים הבכירים למשפט בישראל. בן-גוריון הושפע ממשפטי נירנברג וקיווה ליצור בישראל משפט דומה שיהדהד בארץ ובעולם"

 

נוסף על ההתעניינות הנרחבת שמשפט אייכמן זכה לה בישראל ובעולם, היווה המשפט קו פרשת מים שעיצב מחדש את יחס הציבוריות הישראלית לזכר השואה ולניצולים. העדויות שהושמעו במשפט היו ההזדמנות הראשונה שבה נשמע בפומבי קולם של הניצולים, והדבר עורר רושם עז. רבים מאוד בימים ההם נצמדו למקלטי הרדיו ועקבו בעיתונים אחר התפתחות המשפט. ככל שנמשך המשפט ועדויות נוספות הובאו החלה להיסדק התדמית שרווחה עד אז בארץ, ולפיה הקרבנות הלכו כצאן לטבח.

אווירה זו יצרה את מה שכונה לימים 'השתיקה הגדולה' באשר להדחקת השואה בתודעה הישראלית בשנותיה הראשונות של המדינה. קשה להאמין, אך עד לעשור השני של מדינת ישראל לא נכלל נושא השואה בחומר הלימודים של מערכת החינוך. בציבור שרר חוסר רצון לשמוע על השואה, וחוסר הנכונות הוליד קשיי הידברות בין הניצולים לחברה והגביר את הבדידות ואת הזרות. כאמור, השינוי בארץ החל להסתמן רק לאחר משפט אייכמן, שחשף בפעם הראשונה עדויות של ניצולים והעמידם במרכז ההתעניינות הציבורית.

משפטי נירנברג – בישראל

מי שהוביל בפועל את לכידת אייכמן מבחינה טכנית, הכשיר את הצוות ופעל עם הלוחמים בשטח היה רפי איתן. איתן, כיום בן 91, מלווה את קורותיה של מדינת ישראל מאז ימיה הראשונים: לחם בפלמ"ח, השתתף באינספור מבצעים ובכללם 'ליל הגשרים', לחם כקצין במלחמת העצמאות ולאחר מכן המשיך בשב"כ ובמוסד כראש אגף מבצעים, ולימים אף כיהן כשר בממשלת ישראל כחבר מפלגת הגמלאים.

בשיחתנו אני מכנה את המבצע 'חטיפת אייכמן', ואיתן מתרעם ומתקן מיד: "לכידת אייכמן ולא חטיפה. חטיפה משמעותה שלילית; לכידה היא פעולה לגיטימית של מדינת חוק המעוניינת לעשות צדק". איתן מספר עובדה מדהימה שאיננה ידועה ברבים, ולפיה כמה שנים לפני לכידתו של אייכמן כבר היו לשירותי הביטחון הישראלים ידיעות בנוגע לפושעים נאצים, אולם עדיין לא הייתה תשתית טכנית שתאפשר למדינה הצעירה להוציא לפועל מבצע שכזה.

"המערכת הביטחונית בישראל, ובכלל זה שירות הביטחון והמוסד, היו בשבע השנים הראשונות של מדינת ישראל עסוקים מעל הראש בנושאים ביטחוניים ישירים ואסטרטגיים", הוא מספר. "כל המערכות היו בשלבי התהוות. אלו היו שנים שבהן אותרו וגויסו אנשים מתאימים, נבנו מערכות הדרכה, הוגדרו איזונים בין האגפים השונים ועוד.

"היו ידיעות מוקדמות על הימצאותו של אייכמן בארגנטינה כבר ב-1953, אך לא היו אז המשאבים והאנשים שיוכלו להוציא אל הפועל את לכידתו. אני יודע שבן-גוריון רצה במהלך כל השנים האלה להביא את אחד מהפושעים הנאצים הבכירים למשפט בישראל. הוא מציין את הדבר גם ביומניו. בן-גוריון הושפע ממשפטי נירנברג וקיווה ליצור בישראל משפט דומה שיהדהד בארץ ובעולם".

מתי התחילו לחשוב באופן מעשי על לכידתו של אייכמן?

"בסוף שנת 1957 קרו שני דברים: האחד היה מידע חדש שהתקבל אצל איסר הראל בנוגע למקום הימצאו של אייכמן בארגנטינה, והדבר האחר הייתה הנחיה ישירה מבן-גוריון להביא את אחד הפושעים הנאצים הגדולים למשפט בישראל. לצורך כך הוקם צוות, שבראשו עמד עמוס מנור, ובתוכו גם אני. נדרשנו לבדוק במי מהפושעים כדאי להתרכז, והועלו ארבעה שמות. אחד מהם היה אייכמן.

"איסר הסכים והקים צוות נוסף, שבראשו עמד צבי אהרוני, והוא יצא לארגנטינה. בפברואר 1960 הצוות הזה גילה את אייכמן ואת מקום מגוריו. מאותו רגע, על בסיס הגילויים האלה, עבר המבצע אל אגף המבצעים, שבראשו עמדתי. הנחיתי את אהרוני לספק לנו שורה ארוכה של פרטים שיאפשרו לנו לתכנן את המבצע. חודש לאחר מכן, כשכל המידע הדרוש כבר היה בידינו, הכנו שתי אפשרויות של מבצע. בשלב הזה בחרתי את האנשים שישתתפו בלכידה, והתחלנו לקיים אינספור תרגולים וחזרות במתקנים שדימו את השטח בארגנטינה.

"באפריל 1960, חודש לאחר מכן, הגענו לארגנטינה ועסקנו עוד שבועיים נוספים בלימוד השטח ובתרגולים. כשהצוות הגיע לרמת ביצוע שהניחה את דעתי, קבעתי תאריך סופי לביצוע הלכידה בתיאום עם איסר הראל".

שבוע וחצי עם רוצח המונים

שאלת הדרך שבה יועבר אייכמן מארגנטינה לישראל לאחר שייתפס נתגלתה כמסובכת במיוחד, מכיוון שבימים ההם לא היה קו תעופה ישראלי סדיר לדרום אמריקה.

והנה התברר כי בחודש מאי יחלו בארגנטינה חגיגות למלאת 150 שנה לעצמאות המדינה, וכי מדינות רבות, ובהן ישראל, הוזמנו להשתתף בהן. משרד החוץ עמד לשלוח משלחת לחגיגות אלו, ואיסר הראל בירר על אפשרות שבה המשלחת תצא לארגנטינה במטוס, והוא ישמש בדרכו חזרה לישראל להטסת אייכמן. לאחר שהעניין הוסדר הוכפף כל לוח הזמנים של המבצע ללכידת אייכמן ללוח הזמנים של הגעת המשלחת הישראלית.

אלא שאז, רגע לפני יציאת המשלחת, הודיעו השלטונות ארגנטינה כי הם מבקשים לדחות את קבלת הפנים למשלחת הדיפלומטית הישראלית ל-19 בחודש. פירוש הדבר היה דחייה של שבוע ימים בהגעת המטוס.

למרות זאת החליט הראל להוציא לפועל את לכידתו של אייכמן במועד שתוכנן על פי מועד הגעת המטוס במקור כדי להימנע מהסיכון של החמצת האפשרות לתפוס אותו, גם אם הדבר יחייב את החזקתו בדירת מסתור בארגנטינה ימים מספר.

ואמנם לאחר השלמת הלכידה הוחזק אייכמן במעצר בבית בבואנוס איירס תשעה ימים, ואנשי הצוות התחלפו בשמירה מתמדת עליו ובתצפיות על סביבות הבית. למפרע התברר כי משימת החזקתו של רוצח המונים ימים ארוכים הכבידה מאוד על מורל הצוות.

איך אתה זוכר את אותם תשעה ימים שבהם שהיתם עם אייכמן באותה דירה?

"אלו היו ימים לא קלים, אך בסופו של יום אתה לומד לחיות עם זה. לא רבים יודעים, אך באותם תשעה ימים עסקנו גם בחיפוש אחר מנגלה. כשהיינו בארגנטינה אחד המפעילים של המוסד הביא מידע ממשטרת בואנוס איירס שכלל כתובת של מנגלה. מאחר שכבר היינו בשטח, היה יותר ממתבקש ללכת ולנסות ללכוד גם אותו.

"בסופו של דבר למנגלה 'שיחק המזל'. הוא יצא לחופשה בדיוק בימים שהיינו בארגנטינה. השכנים אמרו שהוא ייעדר לשבועיים. הצעתי לאיסר ששניים או שלושה אנשים שלנו יישארו בארגנטינה ויחכו לשובו של מנגלה מהחופשה, נלכוד גם אותו ונביא אותו ארצה באחת מאניות 'צים', שנעו אז בקו קבוע בין ישראל לארגנטינה בהובלת בשר בקר כשר. האפשרות של הובלה באנייה הייתה על הפרק גם בנוגע לאייכמן במקרה שלא יתאפשר להטיס אותו. היו ויכוחים עם איסר בנושא הזה, ובסופו של דבר העניין ירד מן הפרק".

עד כמה השפיעה לכידת אייכמן על עיצוב דמותה של מדינת ישראל באותה תקופה?

"לכידת אייכמן הייתה הפעולה שאפשרה את הדבר שבא בעקבותיה: המשפט. למשפט הייתה השפעה היסטורית מדרגה ראשונה על המודעות לנושא השואה בכל העולם המערבי, ובמיוחד בישראל של השנים ההן. אילולא המשפט היה היום מעמדה של השואה, גם בישראל וגם בעולם, שונה לחלוטין. אין לי ספק בזה.

"זו גם הסיבה שאני רואה עד היום במבצע לכידת אייכמן את האירוע הייחודי והמשמעותי ביותר שהשתתפתי בו מבחינה היסטורית ומנגיעה רגשית. הייתי שותף במאות מבצעים לאורך השנים, אולם בכולם לא היה מבצע דומה למבצע לכידת אייכמן". 

 צילום: עמוס בן גרשום, לע"מ

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
המלך בשדה

  הרב איל ורד במאמר...

משפט יהודי

  הרב ברוך אפרתי במאמר...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם