דעה והשכל

8 haskel
"אסור בשום פנים ואופן שההתיישבות תיתפס או תמותג כמשהו ששייך לציבור אחד. בדיוק כמו שרמת הגולן היא של כולם, גם יו"ש ובקעת הירדן הם של כולם"
כבר היום ברור שלמרות האופי הצעיר שאוהבים לייחס לח"כית הצעירה בכנסת, מדובר בדמות שהולכת לבלוט בפוליטיקה הישראלית בשנים הבאות * ח"כ שרן השכל עומדת איתנה בפני איומים מחבריה בקואליציה, מחוברת חזק להתיישבות בחברון וגם מצליחה לעצבן בחוקים ליברליים שמאיימים לכאורה על המשפחה היהודית

אילת כהנא, צילום: איילת השחר

כשעומדים על קורות חייה של חברת הכנסת שרן השכל אוהבים להזכיר לה את ההפגנה שהשתתפה בה כנערה ואורגנה על ידי תנועת השמאל 'שלום עכשיו'. הרי מה אוהב הימין יותר ממי ש'עבר לצד הנכון'?

"אוי נו, זה היה בגיל ממש צעיר, לא באמת הייתה לי תפיסת עולם מגובשת", היא מלינה. "את שנות התיכון העברתי בתקופה של האינתיפאדה השנייה, כך שפתאום התפתחה לי תפיסת עולם כשאני רואה את המציאות כפי שהיא. התגייסתי למג"ב וראיתי את מה שקורה דרך העיניים שלי. זה משהו טבעי שקרה לי, ואני חושבת שרוב הציבור הישראלי הוא כמוני".

השכל חגגה לפני כשבועיים את יום הולדתה ה-34, ולפיכך זוכה לתואר חברת הכנסת הצעירה ביותר בכנסת הנוכחית. היא פעילה מגיל צעיר בסניף הליכוד שבעיר מגוריה, כפר סבא, ובין היתר התנדבה בלשכתו של חבר הכנסת והשר לשעבר מיכאל איתן.בפריימריז האחרונים הגיעה השכל למקום ה‑31 המכובד, וכאשר נשלח לייצג את ישראל באו"ם חבר מפלגתה דני דנון, שהגיע למקום ה-30, השכל מצאה עצמה מצהירה אמונים מעל דוכן הכנסת.

את נאום ההשבעה שלה לכנסת פתחה השכל באמירה כי היא גם ישראלית וגם עולה חדשה, גם אשכנזית וגם מזרחית: אמה עלתה לארץ ממרוקו ואביה הוא יליד ישראל. היא עצמה נולדה בטורונטו שבקנדה וגדלה בישראל. היה לה חשוב לייצג את הדור שבשמו נכנסה לכנסת, לדבריה, דור של "גם וגם". "זה דור שמדלג בין השסעים שקיימים בחברה הישראלית. לקח לנו הרבה זמן להתגבר על השיח שהיה כאן בשנות ה-90, שיח של שנאה ופילוג בעם ישראל. ויש קולות וכל מיני חוקים שעולים להצבעה ורק מחזירים אותנו לאותו שיח של שנאה ופילוג. הדור שלי הוא דור שכבר לא רוצה את השיח המפלג הזה. אל תגידו לנו דתיים, חילונים, אשכנזים, מזרחיים, לא עולים ולא צברים. כולנו גם וגם".

ובינתיים השיח הזה דווקא הולך ומקצין.

"בשטח הוא לא חמור כמו שהיה לפני שנים, אבל לצערי יש מנהיגים שמנצלים אותו למטרות האישיות שלהם של צבירת כוח נוסף".

בשנתיים וחצי שחלפו מכניסתה למשכן הספיקה השכל לרכוש לא מעט ידידים פוליטיים ממגוון סיעות. בפגישתנו הראשונה, שנערכה בכנסת, כמעט לא היה אפשר לערוך ריאיון רציף: ח"כים שונים ניגשו רק כדי "להחליף אתה מילה", למשל חבר הכנסת איתן כבל: "מה עם הדבש, תגיד לי? אנחנו חייבים כבר לסגור את זה", היא פונה אליו בעניין הצעת החוק שלה הנוגעת לסמכויותיה של מועצת הדבש. "אני עם העוקץ", מתבדח אתה כבל, העומד בראשות ועדת הכלכלה, שדנה בהצעת החוק.

אך בשונה מההערכה שהיא זוכה לה מסיעות אחרות, נדמה שרכשה לה בזמן קצר אויבים פוליטיים מבית דווקא; כאשר הודיעה השכל כי לא תצביע בעד חוק המרכולים, אחת הסערות הפוליטיות ששככו זה כבר, פנה חבר הכנסת דודי אמסלם לבית הדין של סיעת הליכוד בבקשה להעמיד את השכל לדין על שהיא אינה מצייתת למשמעת הסיעתית.

"ההחלטה הזאת לא הייתה צריכה להיעשות", היא מרצינה. "אילו בית הדין היה מקבל אותה היא הייתה משרטטת את התנועה שלנו כתנועה לא דמוקרטית וכתנועה שאינה שונה מזו של יאיר לפיד או ממפלגה חרדית שבה מישהו אחד אומר מה צריך לעשות וכולם מחויבים לנהוג כך בצורה עיוורת", היא עוקצת מימין. "תנועת הליכוד היא תנועה דמוקרטית, וכל אחד בה מייצג את מתפקדי הליכוד כפי שהוא רואה לנכון.

"אותו דבר התבטא למשל בתקופת ההתנתקות, כשקמו 'המורדים', שלא הסכימו להצביע על החלטת הממשלה הזאת. אם מחר תעלה איזו הצעה הזויה על חלוקה של ירושלים לא רק שאמנע, אצביע נגד. זה חלק מהמנדט שניתן לי בהסכם ביני לבין ציבור הבוחרים שאני שומרת על האינטרסים שלו. לא יכול להיות שמישהו שלא מבין את הדרך הדמוקרטית הזאת ייקח אותי, חברת כנסת, ויגיד לבית הדין לומר לי איך להצביע".

ראינו איזו גדר ביטחונית הייתה לנו הרמה עכשיו, אחרי שש שנים של אלימות ומלחמה נוראית בצפון הערבי, וכל אחד יודע מה הייתה התוצאה אם רמת הגולן לא הייתה בידינו. בדיוק על אותו משקל נמצאת פה בקעת הירדן, שקל להסדיר אותה כל עוד יש עכשיו משטר אמריקני אוהד. זה מקום מדהים ויפהפה שיש בו כל כך הרבה היסטוריה ואפשרויות לפיתוח. בקלות אנחנו יכולים להפוך אותה מהחצר האחורית למרפסת הקדמית של המדינה

 

יכול להיות שהיה כאן משהו ברובד קצת יותר אישי?

"לצערי הרבה אנשים מפרשים כחולשה טוב לב או אדיבות", היא מסכימה. "הם ניסו אותי פעם אחת וראו שהשבתי אש, ואני בטוחה שעכשיו הם יבינו שאדם שמבקש לעשות טוב או אדיב לאחרים הוא לא בהכרח חלש".

בריאיון לערוץ 1 בתחילת הקדנציה אמרת כי הבנת שעלייך לפתח עור של פיל כדי לשרוד בכנסת. זה קרה?

"כן", היא מהנהנת בראשה בכבדות. "זה עוד לא לחלוטין שם, אין מה לעשות, כולנו בני אדם. אבל לאט-לאט מתחסנים".

"אף אחד לא יוציא אותי מהתנועה שלי"

מזל טוב. החוק הראשון של חברת הכנסת שרן השכל, חוק הערוצים הייעודיים, או בשמו המוכר יותר 'חוק ערוץ 20', אושר סופית בכנסת לפני כחודש. "אני מגיעה מתפיסת עולם כלכלית ליברלית שמבקשת לשחרר את כוחות השוק מתוך הפסקת המעורבות הממשלתית בכל פן בחיים שלנו", היא מברכת על אישור החוק. "אנו רואים שמעבר לזה שהתקשורת הישראלית היא מאד ריכוזית, אין בה באמת חופש ביטוי והיא אינה מגוונת בהתאמה לציבור הישראלי, וההתערבות הממשלתית הרגולטורית בשוק התקשורת הוא משהו שלא קיים במדינות מערביות".

מתוך תפיסת עולם זו הגישה את הצעת החוק בזמנו, ובין לבין נקלע ערוץ 20 למשבר שאיים על סגירתו. "שלושה שבועות לפני כן אמרתי לשרים: 'חבר'ה, אם אתם לא תעבירו את הצעת החוק שלי הממשלה שלנו תניף דגל שיכריז – בגללנו נסגר ערוץ תקשורת פרטי במדינת ישראל'. ובאמת, באישור החוק הצלנו לא רק את ערוץ 20 אלא גם את ערוץ 'הלה' הערבי, שהוא ערוץ חשוב ביותר. אני לא רוצה שערביי ישראל יצפו בתכניות של אל-ג'זירה בלבד או בתכניות שמגיעות מקטאר או מאיראן. אני רוצה שהם יצפו בערוץ תקשורת ישראלי שדובר ערבית".

משנתה הליברלית ותפיסתה הדוגלת במיעוט התערבות ממשלתית בחיי האזרח מזכירה מאוד חבר כנסת אחר מהליכוד, שפרש מהסיעה והקים מפלגה חדשה – משה פייגלין. למשמע ההשוואה היא מחייכת. "אני מקבלת הודעות מהחבר'ה של 'זהות' כל הזמן שהם שומרים לי מקום ברשימה שלהם לכנסת. הבית שלי זה הליכוד", היא חותכת. "אף אחד לא יוציא אותי מהתנועה שלי. אני גם רואה איך שאני לאט-לאט צוברת כוח בקרב הצעירים בתנועה ובקרב הוותיקים וגם בקרב חבר'ה מההתיישבות. אני נחשפת לקהל הרבה יותר גדול, ועם זה צומחים גם אויבים פוליטיים. למרות זאת אני נהנית מכל שנייה בעבודה הזאת וגאה להביא עוד כבוד והערכה לתנועה שלי".

הגעת למקום מכובד מאוד בפריימריז האחרונים. איך זה קרה?

"בעזרת תמיכה של הרבה מאוד קבוצות מדהימות שהייתי פעילה אתן, ובהן גם 'הליכודניקים החדשים', 'הליברלים בליכוד' ובתמיכת חברי הסניף שלי בכפר סבא ותאים סטודנטיאליים. ככה זה בפוליטיקה, מגבשים בהדרגה תמיכה מכל מיני חבר'ה שנמצאים אתם בקשר רציף".

קבוצות כוח רבות פועלות בליכוד, אך מי שעלתה לכותרות בשנה האחרונה בכך שהצליחה להוציא משלוותם את הח"כים הוותיקים בסיעה היא קבוצת 'הליכודניקים החדשים'. על אף תמיכתם הגלויה בחברת הכנסת השכל, היא איננה נמנית עם חבריה.

יש שרואים בליכודניקים החדשים סוס טרויאני במפלגה, טוענים שמדובר בכוחות שמאל שחדרו לליכוד כדי לשנות אותו מבפנים.

"פוליטיקה היא עולם עם הרבה מאוד מאבקי כוח, והקבוצה הזאת היא קבוצה גדולה ומשפיעה. למרות מה שמנסים להציג מדובר בחבר'ה ימניים שמתמקדים בעיקר בנושאים כלכלה, חברה, חינוך ובריאות. זו קבוצה גדולה של מצביעים חופשיים שאומרים: 'אנחנו רוצים לראות את המדינה צומחת מכל הבחינות האלה'. במה היא שונה מקבוצות אחרות בליכוד? היא אחת היחידות שמפרסמות במי היא תומכת ובמי לא. שימי לב שמי שיוצאים נגדם בתקשורת ומנסים כל הזמן להדביק עליהם כל מיני סטיקרים הם אותם חברי הכנסת שחברי הקבוצה הזאת לא בחרו בפריימריז האחרונים", היא רומזת לחברים ספציפיים בסיעה. החברים שבהם תמכה הקבוצה בגלוי הם יולי אדלשטיין, יובל שטייניץ, גלעד ארדן, אבי דיכטר, ישראל כ"ץ, גילה גמליאל וכמובן השכל.

"בראש הרשימה שלהם נמצא גלעד ארדן. האם הוא איש שמאל? יולי אדלשטיין המתנחל הוא איש שמאל? את מבינה שמי שמנסה למתג אותם כשמאלנים וכחתרנים שמנסים לפורר את הליכוד הם אותם אנשים שבסוף נבחרים על ידי ליבוי של הסטיגמות האלה. זה הניסיון שלהם להוציא מהמשחק הפוליטי את הקבוצה הזאת, שצברה כוח רב בליכוד, לכן הפריימריז הבאים יהיו מאבק קשה מאוד. מתוך 30 חברי כנסת 15 ילכו הביתה, וככל שנתקרב לפריימריז הציבור יראה גם הרבה סכינים נשלפות, לצערי".

אמרת בעבר שאת רואה בצחי הנגבי, ביהודה גליק, בבני בגין ובך את הליכוד האמתי. למה התכוונת?

"ובעוד רבים אחרים", היא מוסיפה. "ישראל כ"ץ הוא ליכוד אמתי, לגילה גמליאל לא חסר. אלו אנשים ערכיים שפועלים למען הציבור, שיודעים לעשות את העבודה, שמביאים את המורשת שהעבירו לנו מייסדי התנועה וממשיכים אתה הלאה.

"מה שיפה בתנועה שלנו הוא שהיא כוללת מגוון אדיר של אנשים, ולכן היא המפלגה הגדולה ביותר. כאשר נכנסים לתוך התנועה צריכים לבוא ולהשקיע כמה שיותר. לצערי הרב יש מי שנכנסים ולא מנצלים את הזמן שלהם לעשות טוב לאזרחים אלא הרבה פעמים מביכים את התנועה".

צל החקירות המאיים על ראש הממשלה אינו מרתיע את חברי הליכוד, והם מיישרים קו הגנתי למראה מתקפות התקשורת ופרסומי המשטרה. השכל מתיישרת גם היא לפי קו זה באמרה: "אני מאמינה לראש הממשלה, מאמינה בחפותו וסומכת עליו שטובת המדינה עומדת בראש סדר העדיפויות שלו".

באשר לאיומים בדבר הפלת הממשלה וההליכה לבחירות בקרוב היא אומרת: "אני אופתע אם נלך לבחירות. זה יהיה חבל מאוד, זו ממשלה לאומית טובה שאנו מצליחים לקדם בה הרבה מאוד דברים טובים. ליברמן הפתיע אותנו, לא חשבנו שהוא יתנהל בצורה כזאת, ולכן קשה לנו לומר מה יהיה", היא מגלה, "אך לדעתי לא נלך לבחירות". בניגוד לפרסומים למיניהם השכל אומרת כי כל חברי הליכוד, ובראשם ראש הממשלה, אינם מעוניינים ללכת לבחירות.

חברון היא הבית שלנו

כאיילת שקד בזמנה נראה שהשכל צוברת עוד ועוד קולות אוהדים בקרב מחנה הימין, ובפרט בקרב הימין הדתי, הרבה בזכות תרומתה להתיישבות ולמאבקיה: אחת בחודש זה שנתיים השכל מקפידה לבקר בחברון. "אולם יצחק סגור ליהודים במהלך השנה מלבד ימים ספציפיים במהלך החגים, אבל כחברת כנסת אסור למנוע ממני כניסה לשום מקום, ואני משתדלת להגיע פעם בחודש למערת המכפלה ולהיכנס לאולם יצחק עם קבוצת אנשים כדי להפגין נוכחות יהודית". בעקבות פעילותה הרבה למען ההתיישבות היהודית בחברון זכתה השכל בעת האחרונה בתעודת 'יקירת העיר'.

התלוויתי להשכל לביקורה החודשי במערה וביישוב היהודי. האמת, ההתרגשות עולה כאשר נכנסים לאולם יצחק סתם כך ביום רגיל, אך מהר מאוד היא מתחלפת ברוגז כאשר המתפללים המוסלמים מבקשים לוודא שנישאר על המחצלות ולא נדרוך חלילה על השטיחים שלהם, הפרוסים ברחבי האולם.

השכל והמתלווים אליה נושאים כמה תפילות מעל 'פתח גן עדן', ואנו יוצאים חזרה לחצר התפילה של היהודים. השכל מבקשת לשמוע אם כבר תיקנו את הגגון שמעל חצר התפילה, לאחר שבגשמים העזים הוא לא עמד בעומס ומילא את בית הכנסת מים.

משם פנינו לסיור ביישוב היהודי בעיר, ושם פוגשת השכל את מתיישבי בית המכפלה ומתעדכנת במצב המשפטי הנוכחי, מבקשת לסייע במה שהיא יכולה וכן מבקשת שישלחו לה חומרים רלוונטיים ללשכה. בדרך לאתר החפירות הארכאולוגיות בתל רומידה היא עולה לשידור אצל רינו צרור, שנשמע כועס על חוק הערוצים שלה. היא לא מתרגשת מהתקפותיו. בהגיענו לתל היא דווקא כן מתרגשת, הפעם מהממצאים הארכאולוגיים: שני מקוואות גדולים שמדרגותיהם השתמרו כמעט בשלמותן, וככל הנראה חלקה המלמדת על ארמונו של דוד המלך.

הסיור מסתיים בבית הדסה, ושם פוגשת השכל בחברה ותיקה – אורית סטרוק. אורית היא שהזמינה את השכל לבקר בחברון בפעם הראשונה, כמנהלת שדולת ארץ ישראל בכנסת: "כשרק נכנסתי לכנסת אורית סטרוק אמרה לי 'שרן, אני רוצה להראות לך את חברון'. התרגשתי והתאהבתי", היא נזכרת. מאז נרקמה בין השתיים ידידות שקשורה בעבותות לחבלי הארץ.

"תמיד מרגש לבוא לפה, זה משהו שאי אפשר להסביר במילים. כשפותחים את אולם יצחק עבורנו אנו מרגישים את העיניים, את המבטים ואת ההתלחשויות, אבל חשוב שנבוא ונפגין נוכחות. זה לבוא ולומר משהו פשוט: זה המקום שלנו, זה הבית שלנו, זו ההיסטוריה שלנו. זה לבוא ולהצהיר את זה, להגיד כמה מילות תפילה שלי במקום, להתחזק ולצאת".

הליכוד יוצא כל הזמן בהצהרות שהוא דואג להתיישבות ושמעולם לא הייתה ממשלה שדאגה להתיישבות כמו הממשלה הנוכחית. לכאורה אנחנו לא רואים את המציאות הזאת בשטח: יש הקפאת בנייה, עמונה פונתה, נתיב האבות בדרך, ראש הממשלה דוחה דיונים בדבר החלת הריבונות. אם כך, כיצד שלטון הליכוד מיטיב עם ההתיישבות?

היא לוקחת נשימה עמוקה. "אף פעם לא תהייה מספיק בנייה, כי אנחנו רוצים לפתח את ההתיישבות כמה שיותר וכמה שיותר מהר. נכון, גם עם הממשל האמריקני הקודם היו בעיות והידיים היו כבולות, ולצערי הרב נהרסו יישובים שניסינו להילחם עליהם. לכן העברנו את חוק ההסדרה. אני מקווה מאוד שבג"ץ יבין שהחוק הזה הוא קודם כול בגלל שהמחוקק רצה בו. דבר נוסף, לצערי הרב בגלל שותפה קואליציונית (מפלגת 'כולנו'), לא יכולנו להכניס לחוק ההסדרה את עמונה ואת נתיב האבות. נשבר לי הלב כשהגעתי לנתיב האבות לדבר בפניהם, ולצערי הרב לא היו לנו כלים להציל את הבתים".

אתם שותפים למהלכים של 'הבית היהודי' בעניין בג"ץ והפרדת הרשויות?

"בטח שאנחנו שותפים. חוק ההסדרה למשל לא היה עובר בלי הליכוד", היא נחרצת. "נכחתי בדיונים שנמשכו שעות רבות כדי להכניס הסתייגויות נוספות לחוק, לשכנע חברים גם ממפלגת 'כולנו' להכניס עוד ועוד יישובים. שלא יהיה ספק: כמה ש'הבית היהודי' הוא קול דומיננטי ודוחף, אם לא הייתה הירתמות של הליכוד שכולנו פה אחד נלחמנו שהחוק הזה יעבור מהר ככל האפשר, הוא לא היה עובר", היא קובעת ומבטיחה: "אם בג"ץ יעז להפיל את החוק הזה נראה איך אנחנו מייצרים חקיקה טובה שתעמוד בפני בג"ץ".

כלומר, לדידך הליכוד דואג להתיישבות.

"בוודאי. יש איזה ספק בכך?" היא מתפלאת. "בגלל דרישה של ראש הממשלה ארבע פעמים בשנה אנו יושבים עם האמריקנים כדי לדון בתכניות בנייה. האם היה דבר כזה לפני כן? המאבק על הכביש של בית אריה – אני מנסה לסייע להם כבר שנה שלמה. מתחת לפני השטח, בעבודה מאוד קשה ומאומצת שדורשת הרבה מאוד בירוקרטיה, אנחנו מצליחים להעביר עוד החלטה ועוד אחת".

הצעת חוק נוספת של השכל שמבקשת לפעול למען ההתיישבות היא החלת החוק הישראלי בבקעת הירדן, וגם אותה דחה ראש הממשלה לא פעם מישיבת הממשלה. "יש בבקעת הירדן כמה עשרות אלפי תושבים שחיים בה כבר יותר מחמישים שנה של חקלאות ופיתוח ואהבת הארץ. יותר מזה, הם החיץ הביטחוני שלנו. בקעת הירדן היא נכס אסטרטגי, וכולם מכירים בזה. עם זאת הם כאילו אזרחים סוג ב. החוק הישראלי לא חל עליהם, ולכן על כל בניית מחסן לטרקטור הם צריכים להילחם במנהל האזרחי. השתגענו? אנחנו מעלים בדעתנו שאי פעם נוותר על הבקעה באיזשהו הסדר ולא תהיה שם נוכחות ישראלית?

"או-קיי, אומרים שריבונות זה יותר מדי, בואו תחילו את החוק הישראלי בדיוק כמו ברמת הגולן. ראינו איזו גדר ביטחונית הייתה לנו הרמה עכשיו, אחרי שש שנים של אלימות ומלחמה נוראית בצפון הערבי, וכל אחד יודע מה הייתה התוצאה אם רמת הגולן לא הייתה בידינו. בדיוק על אותו משקל נמצאת פה בקעת הירדן, שקל להסדיר אותה כל עוד יש עכשיו משטר אמריקני אוהד. אנחנו יודעים מה יהיה בעוד שלוש שנים? לא. אני יודעת שזה לא צ'ק פתוח, וכאשר החוק הישראלי יחול שם, השמים הם הגבול. זה מקום מדהים ויפהפה שיש בו כל כך הרבה היסטוריה, כל כך הרבה תיירות ואפשרויות לפיתוח. בקלות אנחנו יכולים להפוך אותה מהחצר האחורית למרפסת הקדמית של המדינה".

ההתיישבות המודרנית מזוהה בימינו בעיקר עם הציבור הדתי-לאומי, שעכשיו, משהטביע את חותמו ביהודה ושומרון, נפנה לעזור ולהרים מחדש את קרנה של בקעת הירדן. השכל, כמו חילונים אחרים במחנה הימין, אינה חושבת שההתיישבות ומסירות הנפש על ארץ ישראל צריכות להישאר נחלתו של מגזר אחד.

"זה סיפור של כל אזרחי ישראל, וזה למעשה סיפור של כל יהודי. גם ערביי ישראל, האוכלוסייה הדרוזית והפזורה הבדווית מבינות את האיום הביטחוני שעלול להיות אם לא נחזיק בנכסים האסטרטגיים האלה. אני מאוד גאה בציונות הדתית, שמלאה בהרבה מאוד ערכים ומוטיבציה, וזה משהו שקל לראות ולהעריץ", היא מפרגנת, "וברור שיש חלק משמעותי בזה למערכת החינוך של הציונות הדתית. אבל אסור בשום פנים ואופן שהדבר הזה ייתפס או ימותג כמשהו ששייך לציבור אחד. בדיוק כמו שרמת הגולן היא של כולם, גם יו"ש ובקעת הירדן הם של כולם".

איך אפשר לחבר את כולם לסיפור הזה?

"רוב המתיישבים בבקעת הירדן הם לא דתיים. מי שהקים את היישובים הראשונים זה בכלל מפא"י, מפלגת העבודה. גם ביו"ש את יכולה לראות ציבור חילוני באדורה, בצופים, באלפי מנשה, לא חסר. צריך פשוט לשים את הטיעון הדתי בצד. הוא אמנם חשוב, אבל כשיוצא לי לקחת ליו"ש כל מיני שגרירים וחברי פרלמנט, אם אני אומר להם 'המקום הזה הוא שלנו בגלל שאלוהים הבטיח את זה לאבותינו', הם יגידו לי: 'טוב, זה קרה לפני 3,000 שנה. מה עכשיו?'"

גם סגן נשיא ארצות הברית מייק פנס התהדר בנאומו שזו הארץ המובטחת.

"אבל לא על זה באים ומבססים החלטות מדיניות. יש לזה משמעות אדירה, כמובן, אבל כשאת מעמידה שגרירים על ההר ומראה להם למה אנחנו מדברים על יו"ש כעל נכס ביטחוני אסטרטגי, הדבר מחלחל יותר. כשהם מבינים את העניין הביטחוני נופל להם איזה אסימון קטן. אחרי זה אפשר לדבר לא על טיעונים דתיים כי אם על ההיסטוריה והמורשת. הרבה יותר קל להם לבלוע את זה כך.

"אני חושבת שצריך הסברה כזו גם לישראלים", היא מציעה. "ככל שהם יבואו ויסיירו ביקבים ובעיניים שלהם ייחוו את יהודה ושומרון והבקעה, תתנפץ להם הבועה שרק הדתיים המשוגעים חיים על הגבעות ומאמינים באלוהים. חשוב מאוד להיזהר שאנחנו לא ממתגים את זה כמשהו ששייך לקבוצה קטנה בתוך העם".

משפחה מורחבת

למרות הקולות האוהדים שמצטרפים למחנה שלה בעקבות תרומתה להתיישבות, רבים בציבור הדתי-לאומי הרימו גבה בשבוע האחרון למראה גילוי הצד הליברלי של השכל, כאשר הצטרפה להצעת חוק של יואל חסון עם חברות כנסת נוספות, כמו מרב מיכאלי ומירב בן ארי, המבקשת להכיר בתא משפחתי של יותר משני הורים כדי לסייע בהכרה משפטית ואפוטרופוסית של בני זוג חד-מיניים להורים בהורות משותפת.

מדוע את תומכת בהצעת חוק שמבקשת לפגוע בערך המשפחה ובערך היהדות?

"אני לא תומכת בהצעת החוק כדי לפגוע בערכים האלה אף על פי שאני מאמינה שיש לכבד גם אנשים שחיים באורח החיים הזה", מסתייגת השכל. "אני תומכת בחוק בגלל מקרים מיוחדים מאוד שבית המשפט קבע שהם חריגים, כמו למשל במקרה של חברת הכנסת מירב בן ארי, שבחרה להביא ילדה בהורות משותפת, ושניהם מגדלים את הילדה, פעם היא אצלה ופעם אצלו. בן הזוג שלה לצורך העניין רואה בעצמו הורה ומבקש להירשם ככזה. אנחנו מדברים על מקרים כאלה ועל מקרים דומים, כמו למשל של ילדים שננטשו על ידי ההורים הביולוגיים שלהם, או חיים בבית חם ואוהב ומבקשים ממי שמגדל אותם בביתו שיירשם כהורה שלהם. למה שלא תינתן האפשרות להורה מאמץ שמשקיע את חייו ואת כספו ואת אהבתו להירשם כהורה? בית המשפט יוכל לאשר במקרים כאלה שמלבד ההורים הביולוגיים יהיה עוד אדם שרשום כהורה".

אמרתי לשרים: 'חבר'ה, אם אתם לא תעבירו את הצעת החוק שלי הממשלה שלנו תניף דגל שיכריז – בגללנו נסגר ערוץ תקשורת פרטי במדינת ישראל'. ובאמת, באישור החוק הצלנו לא רק את ערוץ 20 אלא גם את ערוץ 'הלה' הערבי. אני לא רוצה שערביי ישראל יצפו בתכניות של אל-ג'זירה בלבד. אני רוצה שהם יצפו בערוץ תקשורת ישראלי שדובר ערבית

ובכל זאת, הצעת החוק מתייחסת לזוגות חד-מיניים בפרט. את לא חושבת שהיא עלולה לפגוע בתא המשפחתי המסורתי?

"אנחנו צריכים לכבד את כל בני האדם, כולם נבראו בצלם אלוקים. אנחנו מבינים שבמציאות של היום יש נושאים מורכבים קצת יותר, ומאמינה שיש מקום לשקול גם את זה. אני לא רואה מקום לאסור את זה לחלוטין".

השכל, ששירתה במג"ב, היא גם הלוחמת הקרבית הראשונה שנבחרה לכנסת.

מה יש לך לומר על הרצון בצה"ל להקמת עוד ועד יחידות לוחמות מעורבות?

"זה מעציב אותי, כי אתי במג"ב שירתו הרבה בנות דתיות והייתה להן חצאית. אגב, גם אני בשירות שלי לקחתי חצאית..." היא מגלה, והדוברת שלה מחייכת למשמע העובדה המפתיעה. "ומאחר שהיו שם גם בנות דתיות קרה ההפך – לנו זה גרם להתקרב יותר. אני כנבחרת ציבור אין לי שום מנדט להגיד למישהו דתי איך להביא או לא להביא לידי ביטוי את הדת שלו. עם זאת למיטב הבנתי, יש הבדל בין הציונות הדתית לבין החרדים. ואם את מסתכלת על הצבא, הוא די דומה לסביבת עבודה. את יוצאת למשמרת ביחד, להפגנות או להפרות סדר ביחד. מה השלב הבא? אם הרבנים אומרים שאנחנו מתחילים להתחרד, הם יבקשו גם מקומות עבודה נפרדים?"

אך בשונה מסביבת עבודה, אין מגורים משותפים ללוחמים וגם אין לחימה כתף אל כתף בתנאי שטח.

"המגורים בצה"ל נפרדים, וגם כשאת נמצאת בשבוע שדאות יש אוהל של נשים".

את יכולה לומר עם יד על הלב שלא היו סיטואציות בשירותך הצבאי הקרבי המעורב שהיה בהן מתח מיני?

"את רוצה להגיד לי שגם סיטואציה במשרד היא לא סיטואציה שהיא לפעמים אינטימית?" היא מתעקשת על ההשוואה לסביבת עבודה. "צריך לסמוך קצת על בני האדם שיש להם אמונה שלמה בעצמם.

"אני מכירה את האינטנסיביות שקיימת בשירות הצבאי ואיך מנסים בכל זאת לשמור מכל מיני סיטואציות, וגם אני הייתי בסיטואציות למיניהן", היא מודה בכל זאת, "אבל הן חריגות, ולכן יש מפקדים ששומרים על הפקודות או שאפשר להתלונן אצלם. יש נהלים שעוקבים אחריהם, ומי שלא ממלא את הנהלים האלה מודע לכך שהוא עובר עליהם".

ועדיין, אף שיש קשת מגוונת של דעות הלכתיות, כל הציונות הדתית יישרה קו נגד פקודת השירות המשותף.

"אני לא באה לשפוט את הרבנים. הם למדו תורה וכל מה שצריך בשביל לבוא ולפסוק פסיקות הלכתיות, לי אין יכולת לעשות את זה. אבל יש גם זרמים אחרים בקהילה הדתית. יש בציונות הדתית נשים מדהימות ומוכשרות, ואת רואה גם טייסות דתיות. אם הם ימנעו מנשים לעשות את זה, לי זה יהיה מאוד מצער. עכשיו נאמתי נאום בנוגע לשירות נשים ואמרתי: 'הלוואי שבעוד עשרים שנה תהיה גם רמטכ"לית'. זה יכול להיות אם ימשיכו לשלב אותן, והלוואי שהיא תהיה מהציונות הדתית – אנשים עם כל כך הרבה אהבה לארץ, אהבה למדינה".

את אותו דבר שאת מדברת עליו, קידום נשים והבאתן למקומות רבי השפעה על החברה הישראלית, מאוד רוצים לבטא בשירות הלאומי.

"מי שהולכת לשירות לאומי זה מבורך וזה חשוב כמו שירות קרבי, וגם מי שלא רוצה לעשות שירות לאומי ורוצה להתחתן, מבחינתי זה בסדר. כל עוד זה מתוך בחירה שלה ואף אחד לא הכריח אותה. אבל כואב לי אם למרות שהיא רוצה להיות טייסת או טנקיסטית או מג"בניקית מישהו אחר אומר לה 'לא, את לא יכולה'. זה עצוב לי".

למה אישה צריכה להרגיש שהיא צריכה להפגין את כוחה, להרגיש שהיא מתבטאת גם בעולם גברי?

"אנחנו לא באות לתפקיד כי אנחנו רוצות להראות את כוחנו בעולם של גברים. אנחנו באות בשביל להגן על המשפחה, על המדינה. כל אישה ואישה שמגיעה לתפקיד גברי זה אך ורק ממקום ציוני של להגן על הבית שלנו. אני מכירה את כל הלוחמות ששירתו אתי, כולן אחת-אחת נשים ציוניות אידיאליסטיות מדהימות שהלב שלהם בסך הכול ביקש הזדמנות להוכיח שהן ראויות גם להגן על המדינה ולתרום למאמץ הזה בתקופות קשות של פיגועי טרור. מי שלא מגיעה במטרה להגן על המדינה, פורשת".

האחות הווטרינרית שחלמה להציל בעלי חיים ברחבי העולם נשאבה לפעילות הציבורית ולתחושת השליחות הממלכתית. "יש פה הרבה חיות פצועות שצריך לטפל בהן", היא צוחקת.

מה את יכולה להגיד שלמדת על עצמך בשנתיים וחצי האחרונות?

"ואו, למדתי הרבה, כמו למשל כמה סבלנות יש לי ועד כמה אני גאה בה. למדתי גם שיש כאלו שמקבלים כוח ופתאום מרגישים בגג העולם, ואני בכל פעם מחזירה את עצמי לקרקע ויודעת להסתכל לכולם בגובה העיניים. למדתי שלא ליפול לדרך הקלה, כלומר לא להקל על עצמי. כל כך קל לבוא ולזרוק איזו סיסמה או לתמוך במהלך פופולרי. פעם אחר פעם כשעולה הצעה שאני לא תומכת בה אני לומדת להיות חזקה ולומר 'לא, זו לא הדרך שלי'. אני חושבת שזה מה שהיה לי הכי קשה ללמוד, אבל אני גם הכי מרוצה מהשיעור הזה".

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
הזהות והחזון

  הרב זאב סולטנוביץ' על...

שבעים לישראל - לחזון ולאתגרים

  ח"כ מוטי יוגב במאמר...

הפרסום בעולם קטן עובד

האתר החדש של עולם קטן

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם