שניים אוחזים

10 vilozni
את החברותא השבועית שלהם עושים שמואל וילוז'ני ואירי ריקין ברדיו נישתי באינטרנט, ודווקא שם הם מרשים לעצמם להחצין צדדים שקצת יותר מסובך להם להפגין מעל בימת הקאמרי ועיתון 'הארץ', שבהם הם מבלים את שאר זמנם * זה אומר היהדות שלי וזה אומר שלי – יחלוקו

נדב גדליה

רגע לפני שסוף השבוע מתחיל רשמית, זה שנה שלמה שצמד שדרנים חילונים מתכנסים ומנסים לברר את פרשת השבוע ברדיו 'מהות החיים' ברשת. האחד מוכר היטב לציבור שוחר התרבות ועונה לשם שמואל וילוז'ני, מייסד סצנת הסטנד-אפ הישראלית שגידל עשרות שנים במועדון הסטנד-אפ התל-אביבי 'קאמל קומדי קלאב' את מי שנחשבים היום לקומיקאים המובילים בישראל. האחר הוא אירי ריקין, פילוסוף ומרצה באקדמיה זה שנים רבות ויוצר טלוויזיה תיעודית.

ריקין ווילוז'ני נפגשים בכל יום רביעי בשבוע ברדיו אינטרנטי קטן ואיכותי, 'רדיו מהות החיים', ודנים בטקסטים יהודיים. הם שבים למקורות העתיקים ודנים בהגות ובפילוסופיה יהודית בתכנית 'לשם שינוי'. וילו'זני כבר בן 64, ריקין עמיתו בן 55. שניהם מוכרים היטב לקהל הישראלי, אך נדמה שדווקא כאן, בתחנת הרדיו האינטימית המשודרת באינטרנט בלבד, מתגלים הצדדים המוכרים פחות שבאישיותם.

כשהסמן האדום 'ON AIR' נדלק, רחש יהודי קל נמזג באוויר וויזלוז'ני השחקן והסטנדאפיסט ממלא את החלל במילי דבדיחותא. "וילו, מקם אותי", מבקש ריקין, ווילוז'ני יורה מיד את התאריך העברי והלועזי ותוהה בקול רם מי המציא את שמות החודשים הלועזיים. אחר כך וילוז'ני נדהם בפומבי מכך שאסתר המלכה כבר אינה נשוא תחפושות ואת מקומה בחנויות התחפושות תפסה וונדרוומן. "כל החגים שלנו טראגי, צום, ואז שמחה וחג", מוסיף ריקין. "גם אצל אנטיוכוס זה סיפור דומה".

וילוז'ני, חילוני או לא, נדמה כמאמין יותר ומתרגש כדבעי מהניסיונות שלא צלחו לכלות את הרוחניות של עם ישראל במהלך הדורות. "איך ייתכן שלא נלחמנו בפורים ובמקום זה צמנו ולבשנו שק?" הוא תמה. "זה מרתק אותי, כל השנה אני מתחפש בתור שחקן, ובפורים אני עומד עירום ועריה, יש לי יחסי אהבה-שנאה לפורים", הוא צוחק.

שירים לועזיים מפכים בלאט בין נהרות הדו-שיח המעניין בין השניים. אחר כך ריקין כבר יספר מה מגדיר יהודים ויטען שיש לנו גזענות גנטית, שמצד אחד עומדים עלינו לכלותינו ומצד אחר אנו מתפארים בהיותנו 'עם סגולה' ומתרפקים על שונותנו.

אחר כך תגיע אנלוגיה בין היהודים וה'אור לגויים' לצורך של הגויים ביהודים. "כמו באמנות. האמנים המירו את כבודם בתדמית שור אוכל עשב", יסביר אחר כך וילוז'ני. "צריכים תקציבים, אבל הגבירים, לדעתי, צריכים להיות גאים בזה שהם תומכים באמנים". אחרי ששמענו על משה שבושש לרדת מההר ועל עגל הזהב והטינו אוזן לפרשנות על 'מיהם הערב רב?' (ממציאי ה'פייק ניוז' הראשון, לדברי ריקין) אנו פונים אל השניים. איך, למען ה', נוצר חיבור כזה בין שניכם? אני תוהה.

"החיבור נוצר בצורה נורא מוזרה", מחייך ריקין. "הייתי במופע סטנד-אפ של וילו (שם החיבה המקוצר של וילוז'ני) לפני שלושים שנה, וכשהציעו לי ברדיו לעשות תכנית אמרתי שאין מצב שאני עושה תכנית לבד. די. אני מרצה בין שש לעשר פעמים בשבוע. נמאס לי לשמוע את עצמי. מצד שני, לא הצלחתי לחשוב על מישהו שבא לי לעשות אתו תכנית. אחר כך נפגשנו באיזה ערב של הרצאות, אפילו לא דיברנו, והרעיון עלה לי. חשבתי על וילו. אני יודע שזה קלישאתי, אבל מה לעשות, וילו הוא אדם שונה. אחר. בהכול. יש לו נקודות של עומק והוא מנסה להבין את החיים. ביקשתי מהרדיו שיפנו אליו, אפילו לא התקשרתי בעצמי, ולשמחתי הוא הסכים להיפגש ונוצרה כימיה מפתיעה. אני תמיד אומר: 'יש כימיה כשאין כימיה'".

וילוז'ני: "משמעות בעיניי היא כמו תחפושת. אם זה מתאים לך – תיקח אותה, אם לא – לא. בקהלת סיכמו את זה ככה: 'סוף דבר הכול נשמע את האלוקים ירא ואת מצוותיו שמור כי זה כל האדם'. אין לי מסע חיפוש אחר. אני קשור לעם ולארץ בעבותות. מאז שיצאתי לאוויר העולם אני מועמד לחיפוש"

מה זאת אומרת?!

"שנינו מאוד שונים באיך שאנחנו רואים דברים. חלק מהדברים שהוא אומר אני לא מבין. זה כאילו חמישה אנשים שונים מדברים כל הזמן. כל אחד מאתנו מייצג משהו והוא אגזמפלר. שחקן. הקולות מתרוצצים אצלו בצעקות, וקשה להבין מי נגד מי ולמה. אבל אותי זה מעניין, מאתגרים אותי דווקא אנשים כאלה, שאני לא מבין. מי שאני מבין אותו – משעמם אותי. זה כמו תרגיל במתמטיקה, אחרי שפתרת את התרגיל אין לך עניין בו".

"החמיא לי שמישהו פנה אליי, וקפצתי על ההזדמנות", אומר בצניעות וילוז'ני, שחקן מוערך בסצנת התיאטרון הישראלית. "בדרך כלל אני מחפש הרפתקאות, רוצה לסטות מהשביל, ובשבילי לעשות תכנית רדיו על דברים עמוקים היה משהו שונה מאוד מהתיאטרון.

"זה בסדר גמור שהוא לא מבין אותי, כל העניין הוא שריקין מרגיש אותי, וזה מה שחשוב. הרבה מהתהליכים זה לא להבין ולעבור תהליך של רגש. הרגש יותר חזק מכל הבנה.

"ריקין גם לא נחשף אישית. הוא לא אוהב לספר על החיים של עצמו כמוני. הוא עוטף את עצמו בידע, אבל בין השיטין של דבריו אני מזהה את החיים שלו". חייו של ריקין, חרף היותו אושייה ציבורית, נסתרים מעין כול. הוא נעזר בכיסא גלגלים, מבקר ספרות ב'הארץ' וב'קול ישראל', אך חייו האישיים עטויים שריון קשיח. לווילוז'ני, שחקן מפורסם המביא לבמת הסטנד-אפ את תמצית חייו, זה נראה מוזר, "אבל אני סלחן כלפיו", הוא מחייך.

יושבים שני יהודים חילונים, די מבוגרים, ובוחרים להתעסק דווקא ביהדות?

"יהודי נולדתי ויהודי אמות", פותח וילוז'ני בפתוס. "אין לי ברירה אלא לעסוק בזה ולנסות להבין את זה כמי שחפץ חיים. זאת תכנית רדיו של מהות החיים. אני בא לזה בכל פעם ממקום של ניסיון להתחדש ולהכיר טוב יותר את פרשת השבוע. אתה קורא לי 'חילוני'", מנמיך לרגע וילוז'ני את קולו, "והנה, אני אומר לך בשקט, שלא ישמעו: אני הולך לבית כנסת". צחוק מתגלגל חותך את האוויר.

אני מניח שזה צחוק של מבוכה.

"שלא ישמעו אותי אנשים", מהסה אותי וילוז'ני. "אני מתחבא! גם פרשת השבוע אני לומד בשכונה בבית כנסת השכונתי עם הרב אליהו", הוא ניאות להוסיף אך ממלא פיו מים כשאני מנסה לברר באיזה רב אליהו מדובר. "פרשת השבוע זה דבר שקיים, ואני כאדם שמחפש מקורות יצירה ובורות מים חיים מעבר לתפקידים שלנו בתיאטרון, אם יש לי אפשרות של בחירה, אני מחפש דברים במקורות שלי. חיבור עכשווי לזה. אני מאמין שיש לזה כוחות".

כשווילוז'ני מובל לשאלה המתבקשת, אם הוא מאמין באלוקים, הוא מתרגז קצת. "אני לא אוהב את השאלות האלה!" הוא אומר, "אתה תסיק בעצמך את התשובה מאיך שאני מדבר. מה זה משנה? בהצגה 'הארץ המובטחת' שכתב המחזאי הצרפתי ז'אן קלוד גרימברג הוא אומר: 'אני מאמין בזה שאני לא מאמין, וכל יום שאני לא מאמין אני מאמין יותר'. זה המשפט האבסורדי לכאורה שתיקח אתך ממני כתשובה לשאלת האלוקים".

"החיבור שלי ליהדות הוא כתורת חיים", אומר ריקין, האוחז בדעות אמוניות די שונות משל רעהו. "ביהדות יש עומקים והבנת הטבע האנושי. הבנה של מה שאי אפשר להבין. אני לא מקיים שום מצווה, ועדיין זו תורת חיים. כמה מדברי חז"ל המוכרים ביותר מסכמים את כל מה שאפשר לדעת על האדם. לכל מי שמעניין אותו העולם – היהדות היא כלי נהדר להבין. לא צריך להיות יהודי אפילו בשביל ליהנות מהתובנות האלה, לכן אין לי שום בעיה להתחבר ליהדות. אין צורך להתחיל בבית הכנסת האמוני. מי שמחפש משענת זה אחרת, אני לא מחפש פשר לקיום שלי. אני חושב שאני נמצא פה כחתול וכעגבנייה".

אז מה ההגדרה שלך, אתאיסט?

"הלוואי שידעתי, אין לי הגדרה באמת. אני יותר ויותר נהיה חיה ופחות בן אדם. חוזר לאינסטינקטים הבסיסיים. אין לי דעות מוצקות, אני לא מתחמק, באמת אין לי. אני לא מקנא ולא מרחם. תמוהים בעיניי אנשים שיודעים מה נכון, אם יש"ע זה כאן שם. אני לא מבין. אני בעיקר מנסה להבין את העולם כל הזמן דרך אנשים. מאז שאני ילד ריתקו אותו אנשים שלא הבנתי. בעבר עשיתי סדרה על רוצחים כי אני לא מבין אותם או מפחד להבין אותם. אני חי כל הזמן במצב של לנסות להבין ובתודעה שכנראה לעולם לא אבין הכול".

לא מתיש לחיות ככה?

"זה המצב, אני לא בוחר להיות כזה, זה כמו שתגיד שאתה לא אוהב בננות ואני אגיד לך שזה בזבוז, אבל אתה לא אוהב בננות. אני לא מייחל לאמיתות. לא מייחל לכלום. טוב לי עם מה שאני. גם לחולה סופני יש יתרונות, הוא לא חושש משום דבר. גם אם אף אחד לא היה רוצה את היתרונות האלה בסיטואציה הזאת, עדיין, אנשים בלי דאגות.

"משמעות בעיניי היא כמו תחפושת. אם זה מתאים לך – תיקח אותה, אם לא – לא. בקהלת סיכמו את זה ככה: 'סוף דבר הכול נשמע את האלוקים ירא ואת מצוותיו שמור כי זה כל האדם'. אין לי מסע חיפוש אחר. אני קשור לעם ולארץ בעבותות. מאז שיצאתי לאוויר העולם אני מועמד לחיפוש.

"לדעתי הרבה יותר קל לחיות כמוני", טוען ריקין, "כי כל החיים תחפש אחרי פשר, ובסוף תמות. אני חי בלי משמעות. אתה חייב משמעות ולדעת שיש לך סיבה ואתה לא מבין איך אפשר לחיות בלי זה, אבל לדעתי זה נורא פשוט. אני בנוי אחרת ולכן יכול לחיות כך, ללא משמעות. הדבר הראשון שצריך ללמד בני אדם בעולם הוא שלא יראו את העולם בצלמם. כל אחד חי אחרת, ולא צריך לנסות להבין את האחרים. לכן אין לי שום ציפיות בהבנה האמתית.

"יש לנו אשליה שאנחנו מבינים זה את זה, ולכן רק בני האדם מאכזבים זה את זה. אפשר לחיות יחד כשמבינים שאי אפשר להבין. לכן בני זוג רבים ומתגרשים, כי הם חושבים שהם יבינו, ולא מבינים שאי אפשר להבין. הם לא מבינים שהעניין הוא ללמוד לחיות יחד גם בלי להבין, כי לא את הכול מבינים, והכול בסדר".

לאילו טקסטים ביהדות אתם מתחברים?

"כמובן לפרשת השבוע", פותח וילוז'ני, "ששם הכול אקטואלי. אפילו המשכן שאנחנו בונים מלמד על בניין משכן חיצוני, כמו שאנחנו בונים תיאטראות, אבל אין להזניח את בניית המשכן הפנימי, הרוחני שלנו. היום אנחנו רואים שהפנימי נעלם. יש הסתר פנים, ומה שנוצץ הוא הזהב ואנשים מתבלבלים... מעבר לפרשת שבוע, בקהלת למשל מצאתי שכל העולם במה וכולנו שחקנים", הוא מתלהב.

"מה שהכי מרתק אותי", אומר ריקין, "זה שאף על פי שאני לא יודע איך הטקסטים האלה נוצרו, הם מדהימים אותי בכל פעם מחדש. כל מה שאני עושה כל החיים זה לנסות להבין את החיה האנושית. זה הכי מעניין אותי בעולם, ובעידן שלנו יש אקדמיות שלמות שחוקרים בהן את הטבע האנושי, סוציולוגיה, ביולוגיה, חקר המוח. מרתק אותי איך החכמה היהודית הבינה הכול כבר אז, וידעו כל מה שאפשר. 'לפתח חטאת רובץ', 'ואתה תמשול בו'. הבנה נהדרת שאנחנו בני אדם ואנחנו מתים על חטאים וכל החיים אנחנו נלחמים בהם, ואלוקים אומר לנו למשול ביצר, ואנחנו לא מושלים בו תמיד, ולמעשה אנחנו החיה היחידה שלא יכולה להתנהג כמו חיה.

"נשגב מבינתי, יש פה איזה קסם באמת. זה אפילו מעלה את החשד שיש פה דברי אלוקים חיים. אני אומר את זה כמובן באירוניה, כי לשאלת 'יש אלוקים לדעתך?' אני אשיב לך 'כן, אבל לא זה שאתה מאמין בו'. ברור שיש פה משהו, אבל אני לא יודע כלום עליו. אולי הוא רוצה שאוכל כל היום ספגטי? אולי הוא רוצה שאנגן? אפשר להבין כל דבר באלף צורות, ואני לא יודע איך להבין את זה. בקושי אני יודע את מה שאני יודע, מאיפה אני יודע מה אלוקים רוצה ממני?"

ניסית פעם להיות 'דתי' לפי הספרים שאתה מוצא מעוררי השראה וחכמים?

"כן", מפתיע ריקין. "פעם אחת בחיים ניסיתי לצום בגיל עשרים, אני לא אכלן גדול, ולא התחבר לי. הייתי הולך הרבה לבית כנסת, ניסיתי להיכנס לזה, והבנתי שאני מתפלל בלי כוונה. בדקתי הכול בחיים. שמרתי שבתות. אני האדם האחרון בעולם לדעתי שיש סיכוי שיחזור בתשובה, דווקא כי אין לי שום דבר נגד זה. בדקתי בתמימות ובלב שלם את הכול בגלל שאני מכיר את ההוויה ולא מחובר אליה רגשית.

"זה לא שאני מחפש משהו כמו אנשים שמוצאים בסוף. אני מכיר ולא תהיינה לי הפתעות. מצחיק אותי כל מיני סדנאות של חזרה בתשובה, והם אומרים: 'אני לא רוצה ללכת כי אני מפחד שישפיעו עליי'. ממה אתה מפחד? איזו אמירה מטופשת של חוסר הבנה. אם מישהו ישכנע אותך שיש בורא עולם ותרגיש את זה, סימן שאתה רוצה את זה.

"חילונים מתנשאים על חרדים שהם עושים סדנאות, וגם להפך. אף אחד לא יודע שום דבר. אתאיזם הוא הדת הכי פנאטית, אתאיסטים יישבעו באלוקים שאין אלוקים. אני תמיד שואל את עצמי איך אנשים יכולים לדעת בוודאות שאין משהו, ואומר שזה מצחיק שהם כאילו מתנשאים ומבינים את העולם טוב יותר. המדע גם הוא סוג של דת, אגב. אין בו סובלנות לדעת אחרות. המילה פרימיטיבי נורא פרימיטיבית".

אנשים גדולים, רדיו קטן

בואו נשים את זה על השולחן. שניכם רגילים לבמות גדולות, אבל בחרתם להצטופף ליד שולחן רדיו אינטרנטי שאין לו רייטינג מטורף. לא אכפת לכם שאין לכם הרבה מאזינים?

"עשיתי הכול בחיים חוץ מלהיות זמר", פותח ריקין. "עשיתי סדרות בפריים-טיים, תכניות אולפן, רדיו ועיתונות כתובה והרצאות. נקודת המוצא היא שאני עושה את זה בשביל שישמעו אותי; כשאני עובד ברדיו אינטרנטי אין לי ציפייה שישמעו אותי הרבה אנשים. האמת שלא היה אכפת לי. ומה שטוב ברדיו הוא שאתה לא נמדד באנשים שרואים אותך. להבדיל מטלוויזיה, שעשיתי, ומיד רצתי לטבלאות הרייטינג, אני יכול לדבר על דברים אחרים. לא נושאים ספציפיים, אבל הפורמט לכשעצמו והנושאים הם לא חומרים לפריים-טיים, וזה הכיף. הפריים-טיים נורא משעמם. כל דבר שפונה להרבה אנשים זה משעמם".

"רייטינג מפחיד אותי?" תמה וילוז'ני, "לא מפחיד אותי שום דבר חוץ מבורא עולם ואשתי, לא בסדר הזה. זה נקרא לא טוב. יש פרדוקס. לשם אני מכוון. לצמצום. מפחיד אותי לפעמים שאנשים מקשיבים, כי פה נאמרים דברים שאין להם מקום וזמן ברשתות אחרות, שבהן יש דרישות אחרות. מהירות תגובה מאוד גבוהה יש בעולם הרייטינג. אני בכוונה הלכתי לרדיו קטן, הייתה לי אפשרות לעשות ברדיו מקומי, אבל התחייבתי לזה. טיימינג. זה הכול. אני שמח כי זה מאפשר לי לבחון את הדברים באופן מעבדתי. להקדיש יותר זמן למשמעות של הדיבור".

ריקין: "יש לנו אשליה שאנחנו מבינים זה את זה, ולכן רק בני האדם מאכזבים זה את זה. אפשר לחיות יחד כשמבינים שאי אפשר להבין. לכן בני זוג רבים ומתגרשים, כי הם חושבים שהם יבינו, ולא מבינים שאי אפשר להבין. הם לא מבינים שהעניין הוא ללמוד לחיות יחד גם בלי להבין"

"אתה מדבר על רייטינג כי אתה צעיר ממני", מלמד אותי ריקין. "אבל זה לא מעניין, אני לא חושב על זה ולא מנסה להשפיע ולשכנע. פשוט כיף לי לשבת עם וילו שעה בשבוע. הייתי עושה את זה גם אם זה לא היה עולה לאוויר. קצת לפרוק, לבלבל את המוח. בטח שמשלמים לנו, זו עבודה לכל דבר, אבל לא הרבה. לא באתי בשביל הכסף.

"אני לא מתחסד פה. אין לזה חשיבות עד כמה אנשים אוהבים או לא אוהבים אותנו. מה שחשוב הוא הקבוצה הקטנה שאתה אוהב ואוהבים אותך בחזרה. אין משמעות למיליונים שאוהבים אותך או לא".

איך אתה מסביר כוכבים שבלי אהבת קהל מרגישים שהם לא חיים?

"כל בן אדם עובד על אפליקציה אחרת. יש אנשים שזקוקים לזה, לחיזוק, ורוב האנשים לא זקוקים לאהבת ההמון. זה נראה ככה ברשתות החברתיות, אבל אני לא בטוח שזה ככה. בחרנו בטלוויזיה לעקוב אחרי בני נוער, ואני זוכר שאמרתי לבן שלי שיש לי פה מדגם מייצג של החברה הישראלית, לקחו בני נוער מכל קצות האוכלוסייה. והוא אמר שזה לא נכון, כי כל הנערים האלה משותף להם שהם רוצים להופיע בטלוויזיה, וזה כבר לא מדגם מייצג. צריך לזכור שיש רוב גדול שלא רוצה להיות בטלוויזיה.

"אני דווקא מבין אנשים שמחפשים אהבה ברשתות החברתיות", אומר וילוז'ני. "זה טבע האדם. האדם רוצה להיות נאהב ולאהוב. אנשים מחפשים להתאהב. הגענו לרשת מדהימה שמחברת ונותנת לאנשים. גם אם אני לא שם... זה טוב. אבל עזוב, אני הולוגרמה", הוא צוחק, "שארית של זיכרון של מעמד הר סיני. אני זוכר את יציאת מצרים כאילו זה היה הלילה..."

היהדות במרחב הציבורי

ומעבר חד לרצינות תהומית. אנו מעלים, גם אם לא לשידור, את סוגיית היהדות במרחב הציבורי, אפרופו חוק המרכולים ושימור הסטטוס-קוו. "אני נורא מקווה שיהיו כמה שיותר אנשים, לא רק יהודים, שיבינו שאף אחד לא מבין שום דבר, ונתעסק פחות במה שאנשים אחרים עושים עם החיים שלהם", יורה ריקין. "כל האסונות קרו כי אנשים הלכו להרביץ למי שלא הולך לפי האמת של עושי האסונות. האמונה יכולה להיות כל דבר כל עוד היא לא פוגעת בזולת. אנחנו נמשיך להתקוטט ככה עד סוף הימים.

"פו הדוב לימד אותי שצריך לפתח קצת התחשבות, ולא לכפות את עצמך על הזולת. העולם לא מורכב מאגוצנטרים כמוני, שלא אכפת להם כל כך. הבעיה היא שלכולם אכפת מכולם וכולם רוצים לתקן את העולם, ולכן יש מלחמות וגירושין, כי כולם בטוחים מה נכון".

"אחד הספרים שהשפיעו עליי הוא 'מובי דיק'", אומר וילוז'ני, "ושם בפרק תשע יש דרשה של כומר שאומר: כולם לאמצע הספינה. תמיד יש דעה לכאן או לכאן, אבל ברגע שהספינה מיטלטלת צריך להתקהל באמצע, וכל אחד צריך להתאמץ שהספינה תפליג. להתאחד. יהודים ודמוקרטים, נו, איך מיישבים את הסתירה? יש לנו פרדוקס ביסוד.

"הקאמרי משחק שבעה ימים בשבוע, ובפרשת השבוע כתוב לשמור את השבת. אני לא משחק ביום שישי כבר עשר שנים, והתיאטרון כיבד אותי, הביאו לי מחליף. ככה כולם מאושרים, וברור שהפרנסה בידי בורא עולם. אם כולנו היינו חזקים באמונתנו היינו עושים ניסוי, תרגיל לאומי, שכל המדינה תשבות בשבת, ונראה מה יהיה. כמו שירותרום, הוראות מלחמה, ונבדוק אם הצליח או לא. זה יכול להצליח, מי האמין פעם שלא יעשנו במקומות ציבוריים? אני בסך הכול פרט בעם שעמד כמופת לעולם, ולא מבין איך לא בחרנו להיות עם שמוביל מהלך, ואנשים אומרים: לא, אנחנו רוצים להיות כמו כולם".

לתגובות: נדב גדליה בפייסבוק

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
הזהות והחזון

  הרב זאב סולטנוביץ' על...

שבעים לישראל - לחזון ולאתגרים

  ח"כ מוטי יוגב במאמר...

הפרסום בעולם קטן עובד

האתר החדש של עולם קטן

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם