אקדמיה בערבית

m 8 muslems
הערבים נוהרים בהמוניהם לאוניברסיטאות
משהו דרמטי קורה בקמפוסים בשנים האחרונות: שיעור הסטודנטים הערבים באקדמיה הישראלית נוסק ללא היכר. לפני שמתעסקים בשאלה אם זה טוב או לא (רוב הימנים דווקא חושבים שכן), כדאי להסתכל על התופעה הזאת בעיניים: מהם המחירים האקדמיים שלה? מהם היתרונות והחסרונות הלאומיים של שילוב ערבים באקדמיה הישראלית לעומת היציאה שלהם אל מוסדות בחו"ל? וגם: האם יש בישראל מקום להעדפה אקדמית מתקנת לערבים? * ערבים ויהודים בישראל – המבט האקדמי

ארנון סגל

בשנת הלימודים האקדמית תש"ע רק 11 אחוזים מהסטודנטים לתואר ראשון בישראל היו ערבים, אולם שבע שנים אחר כך, בשנה"ל הקודמת (תשע"ז), כבר טיפס שיעור הסטודנטים הערבים ל-16 אחוזים. במספרים מוחלטים למדו בשנה שעברה בישראל 47,000 סטודנטים ערבים לעומת 26,000 בלבד לפני שמונה שנים. זה עדיין פחות משיעור הערבים באוכלוסייה כולה (21 אחוזים) ובוודאי פחות משיעורם בקבוצת הגיל הרלוונטית (26 אחוזים), אך היד עוד נטויה. התכנית הלאומית להגדלת מספר הסטודנטים הערבים בישראל שואפת להגיע ל-17 אחוזים עד לשנת 2021.

המוסד המוביל באחוז הערבים הלומדים בו הוא ללא ספק אוניברסיטת חיפה. על פי נתונים מטעם המועצה להשכלה גבוהה שפורסמו בשבועות האחרונים ב'דה-מרקר', בעוד באוניברסיטת אריאל רק 4.7 אחוזים מהסטודנטים הם ערבים, באוניברסיטת תל-אביב, בבר-אילן ובעברית בירושלים אחוז הסטודנטים הערבים עומד על כ-12–14 אחוזים, באוניברסיטת בן-גוריון בנגב – 7.6 אחוזים ובטכניון 22.2 אחוזים מהתלמידים הם ערבים, הרי שבאוניברסיטת חיפה לא פחות מ-41.4 אחוזים מהסטודנטים הם ערבים.

הנהירה הערבית לקמפוסים לא מתרחשת מאליה: יש תכנית שלטונית סדורה ומתוקצבת היטב להגדלה ניכרת של מספר הערבים בפקולטות למיניהן, והיא כוללת מכינות, קורסים מקדימים, ליווי ותמיכה ואפילו מלגות. מוסדות ההשכלה הגבוהה גם מקבלים תקציב לצורך תמיכה אישית בסטודנטים נזקקים כדי לצמצם את הנשירה. ידיעה טרייה באתר המועצה להשכלה גבוהה (המל"ג), למשל, מדווחת על החלטה של הוות"ת (הוועדה לתקצוב ותמיכה) להשקיע מיליון שקלים בהגדלת מספר הפסיכולוגים בחברה הערבית באמצעות המרצת סטודנטים ערבים לגשת לתואר שני בתחום.

"שילוב ערביי ישראל בחברה הישראלית הוא יעד מרכזי", הכריז שר החינוך נפתלי בנט לפני קרוב לשנתיים, והודיע על שילוש התקציב לקידום סטודנטים ערבים בחמש השנים הקרובות, מ-300 ל-900 מיליון שקלים. בפועל הסכום קרוב יותר למיליארד. בכל שנה משתתפים בתכנית הייחודית המיועדת להכשרת סטודנטים במגזר הערבי 35–50 אלף סטודנטים. במהלך התקופה הם מקבלים ליווי אישי עד לקבלה ללימודי התואר הראשון. בהתאם למספר הסטודנטים הכולל שננקב למעלה כבר אפשר להבין שבפועל רבים מאלו המקבלים את ההכשרה אינם צולחים את דרישות הסף למרות כל המאמצים והכספים המושקעים, ונותרים מחוץ לאוניברסיטה. בעבר היה מי שכינה את תופעת הסטודנטים הערבים בישראל 'פאטה מורגנה'. בין השאר זה נבע מכך שנכון לשנת 2014, על פי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, רק 15.5 אחוזים מהסטודנטים לתואר ראשון בני המגזר הערבי הצליחו לעבור משנה א ל-ב.

גורם המעורה בנעשה באוניברסיטאות בהיבט הזה הוסיף שייתכן שבקרב קובעי ההחלטות חולפת גם מחשבה שבאמצעות הגברת ההשכלה בקרב נשים בדוויות תפחת שם הילודה. הכלל הגורף בכל העולם הוא שהגברת ההשכלה מביאה לצמצום הילודה – זאת מלבד חריג אחד ויחיד בעולם כולו, הציבור הדתי-לאומי בישראל, שבו ככל שההשכלה עולה הילודה דווקא מתגברת.
"העדפה מתקנת"

בסתיו האחרון חוללה נשיאת אוניברסיטת בן-גוריון פרופ' רבקה כרמי סערה קטנה כשהכריזה שהחל מהשנה יונהג במוסד שבניהולה מסלול לימודי חדש שבו יוכלו סטודנטים בדווים להתקבל לאוניברסיטה ללא מבחן פסיכומטרי. לדברי הנשיאה, עדיף לקבל את המועמדים הבדווים באקדמיה הישראלית משאלו יפנו ללמוד בחברון, בדהרייה או בירדן. ההתבטאות הזאת הביאה כעבור יומיים לקיום הפגנה סוערת בשערי המוסד, ובמסגרתה מחו תושבים מבאר שבע על שההטבות ניתנות לבני מגזר אחד בלבד. הם התרעמו במיוחד על שתושבי העיר והסביבה ששירתו בצה"ל שירות מלא ייאלצו ללמוד במוסד מרוחק יותר, בעוד צעירים שלא התגייסו לצה"ל כלל קיבלו את הזכות לעקוף בתור. באוניברסיטה הודו שיש העדפה של סטודנטים ערבים, אך ציינו שמדובר במילוי החלטת הממשלה והנחיות המועצה להשכלה גבוהה לקידום שילוב הבדווים. "יש להשוות את ההזדמנות שמוענקת למועמדים ערבים לזו של הסטודנטים שאינם ערבים. תכנית מיוחדת זו מנסה לתת לסטודנטים הערבים ובפרט לבדווים הזדמנות טובה יותר ללימודים אקדמיים ביחס לאלו של יתר המועמדים", הסבירו אז באוניברסיטה.

גם בטכניון, מתברר, מתקיים קורס חינם לערבים בלבד, קורס שמעניק להם כלים להשתלב בהצלחה בעולם העבודה. לדברי האוניברסיטה, זאת כחלק מהמדיניות הממשלתית לעודד השתלבות באקדמיה של מה שמכונה בלשון התקינה 'בני מיעוטים'. ההתנהלות הזאת מעוררת מטבע הדברים לא מעט כעס. "מה השאלה בכלל?" נדרש לעניין ח"כ בצלאל סמוטריץ'. "עובדתית ברור שיש העדפה מתקנת לטובת הערבים בקבלה למסגרות רבות באקדמיה. זה כולל הורדת רף הדרישות, וזה פעמים רבות מאוד בא על חשבון סטודנטים יהודים שמנסים ולא מצליחים להתקבל למרות כישוריהם והתאמתם. סטודנט יהודי ששירת בצבא ועושה מילואים לא מתקבל לאקדמיה למרות שהוא עומד בכל תנאי הסף ואף מעבר לזה, כי את המקום שלו תפס סטודנט ערבי שמקבל עדיפות".

מצד שני, אי אפשר לטעון שאין היגיון ברצון השלטוני לשלב את המגזר הערבי בהשכלה הגבוהה. הסיבה העיקרית למוטיבציה היתרה של מדינת ישראל במאמצים האלה היא שבעידן הנוכחי אחוזים ניכרים מקרב הצעירים הערבים אינם עומדים בדרישות הסף הגבוהות של מוסדות האקדמיה בישראל, ופונים ללמוד ברשות הפלשתינית או במדינות ערב. בדיון שהתקיים בכנסת בהקשר הזה העריך ח"כ יואל חסון ביותר מ-8,000 את מספר הסטודנטים הערבים מישראל שרוכשים השכלה גבוהה במוסדות ביהודה ובשומרון. באוניברסיטה האמריקנית בג'נין לבדה, לדבריו, לומדים 5,000 תלמידים ערבים מישראל הקטנה (מתוך 10,000 תלמידים בכלל האוניברסיטה). לדעת חסון, אם לא ייעשה משהו בעניין, כחמישים אחוזים מהבדווים יפנו להשכלה גבוהה בחו"ל.

מחקר של מכללת סכנין מלפני כשנה גילה שלמעשה רוב הסטודנטים מהמגזר הערבי לומדים בחו"ל. קל לשער שחלקם גם ימצאו עבודה מחוץ לתחומי ישראל, בעיקר בארצות ערב, ויישארו שם. לפי ד"ר קוסאי חאג'-יחיא, ראש התכנית לחינוך ומורשת ערבית במכללת בית ברל, בשנת הלימודים תשע"ו למדו כ-14 אלף סטודנטים ערבים במדינות שונות, ומדובר בתופעה שרק מתרחבת.

גורם המעורה בנעשה באוניברסיטאות בהיבט הזה הוסיף, שלא לייחוס, שייתכן שבקרב קובעי ההחלטות חולפת גם מחשבה שבאמצעות הגברת ההשכלה בקרב נשים בדוויות תפחת שם הילודה. ככלות הכול, כשני שלישים מקרב הסטודנטים הערבים הם למעשה סטודנטיות (לעומת כמחצית ממספר הסטודנטים היהודים). הכלל הגורף בכל העולם הוא שהגברת ההשכלה מביאה לצמצום הילודה (זאת מלבד חריג אחד ויחיד בעולם כולו, הציבור הדתי-לאומי בישראל, שבו ככל שההשכלה עולה הילודה דווקא מתגברת).

שנתון של המועצה להשכלה גבוהה משנת 2015 מציין שיש תחומים ייחודיים שסטודנטים ערבים מבכרים יותר ממקביליהם היהודים: "בולט בעיקר אחוז הסטודנטים הלומדים תואר ראשון במקצועות עזר רפואיים, 15 אחוזים לעומת 5 אחוזים מהסטודנטים היהודים. גם במדעי הרוח וחינוך חלקם של הערבים גבוה יותר מחלקם של היהודים – 17 אחוזים לעומת 14 אחוזים בהתאמה. לעומת זאת שיעור הערבים הלומדים לתואר ראשון נמוך יותר מאותו השיעור בקרב היהודים בלימודי הנדסה ואדריכלות – 13 אחוזים לעומת 21 אחוזים, משפטים – 7 אחוזים לעומת 10 אחוזים, ומדעי החברה ועסקים – 34 אחוזים לעומת 37 אחוזים". בשנת 2016, אגב, ערבים היו 42 אחוזים מכלל הסטודנטים לסיעוד.

קפיצה ניכרת במספר הסטודנטים הערבים באקדמיה הישראלית חלה בשנות ה-90 של המאה הקודמת. בתשנ"ו עמד שיעורם על 7 אחוזים, ואילו בתש"ס הוא כבר הגיע ל-10 אחוזים. העשור שלאחריו עמד בסימן קיפאון, ורק בעשור הנוכחי, כאמור, שב ומתרחש גידול של ממש באחוז הסטודנטים הערבים מכלל פוקדי הפקולטות.

למרות הגידול בשיעור הסטודנטים הערבים, שיעור הסטודנטים הבדווים נותר נמוך מאוד: 850 סטודנטים בלבד למדו בשנה הראשונה ללימודי התואר ראשון ב-2016. כ-230 אלף בדווים חיים בנגב. בכל שנה מ-5,500 מסיימי בית הספר התיכון פחות מ-10 אחוזים פונים ללימודים במוסדות ההשכלה הגבוהה. עד לעת האחרונה פנו רובם ללמוד בשטחי הרשות הפלשתינית. בחודשים האחרונים החליטה הוות"ת לעודד את המוסדות להשכלה גבוהה להגדיל את מספר הסטודנטים הבדווים הנקלטים לשנה א של התואר הראשון, כדי שבסוף שנה"ל תשפ"ב (2022) יעמוד מספרם על כ-1,500.

"מדד אחד בלבד: שכל"

לא מזמן שאלה את האוניברסיטאות תנועת 'אם תרצו' אם יש אצלן העדפה מתקנת ביחס לסטודנטים ערבים, המשולבים במוסדות גם ללא הכישורים המתאימים. ככלל השיבו האוניברסיטאות שגוף חיצוני, 'העמותה לקידום החינוך' הוא שמבצע העדפה מתקנת ביחס לאוכולוסיות שונות הנחשבות חלשות, כדוגמת חרדים, יוצאי אתיופיה וגם בני מיעוטים. בכל מקרה, טוענות האוניברסיטאות, מדובר בעשרות מעטות של סטודנטים בכל אוניברסיטה.

דובר אוניברסיטת חיפה מסר בתגובה לשאלתי: "אנחנו באוניברסיטה לא סופרים כמה ערבים לומדים אצלנו. נתונים מוערכים בלבד מדברים על כ-34–35 אחוזים ערבים מקרב מהסטודנטים לתואר ראשון, והרבה פחות מכך בתואר שני ושלישי".

האם יש אצלכם העדפה מתקנת לטובת הסטודנטים הערבים?

"אסור לנו לקיים העדפה מתקנת. אין דבר כזה מלבד מה שמורה לנו העמותה לקידום החינוך, שהיא גוף חיצוני לאוניברסיטאות והקריטריונים שלה לא מתבססים כלל על הלאום של הסטודנט המיועד".

אפשר ללמוד באוניברסיטת חיפה גם בערבית?

"ודאי שלא. לא רק שאין אפשרות כזאת, אלא ששפת הלימוד בתואר ראשון ובמחצית הקורסים בתואר השני היא עברית – והמעט האחר מועבר באנגלית. על פי תקנות האוניברסיטה ונהליה, סטודנט שלמד בבית ספר תיכון שהשפה בו לא היתה עברית חייב לעבור מבחן יע"ל כדי לבדוק שיש לו הכישורים ללמוד באוניברסיטה. באוניברסיטת חיפה, כמו בכל האוניברסיטאות, יש מדד אחד בלבד שעל פיו מקבלים סטודנטים – לפי השכל".

כך או אחרת, לנוכחות ההולכת וגוברת של צעירים ערבים במוסדות ישראלים יש גם מחיר. כמה דוגמאות מהזמן האחרון: עימות אלים פרץ בין סטודנטים ערבים לסטודנטים יהודים באוניברסיטה העברית לאחר שחברי תא חד"ש של הרשימה המשותפת ביזו את זכרו של לוחם צה"ל סמל רון קוקיא הי"ד, שנרצח בפיגוע דקירה בערד לפני חודשים אחדים. בהפגנה איסלמית קודמת בקמפוס הירושלמי הושמעו קריאות בנוסח "לא יהיה פתרון אלא בעקירת הכובש", "ציונים צאו החוצה, אדמתי ערבית וחופשית". לפני קרוב לשנה הונפו תמונות מחבלים בהפגנה של תא חד"ש באוניברסיטה בעד שביתת האסירים הביטחוניים. זמרת תושבת הרשות הפלשתינית, דלאל אבו אמנה, אשר הופיעה לפני כשלושה חודשים באוניברסיטת תל-אביב, הגישה שם את ההמנון הפלשתיני. תלמידים ערבים ויהודים מתאי שמאל באוניברסיטת תל-אביב נופפו בדגלי פלשתין לאות הזדהות עם המחבלים הכלואים בישראל בהפגנה שקיימו בשנה שעברה.

מרצה מתחום מדעי הרפואה: "הסטודנטים היהודים מרגישים את הירידה ברמה וברצינות. המרצה נדרש להוריד את הרמה כדי לעמוד ברף של השומעים. לאחרונה, לדוגמה, בחנתי את התלמידים במבחן שאי אפשר בשום אופן לטעון שהיה קשה, אבל גם אחרי שביטלתי חמש שאלות כדי להעלות מעט את הציונים עדיין היו 12 נכשלים. ראש החוג לחץ עליי להעניק פקטור לארבעה סטודנטים שקיבלו ציון 59, לעגל עוד מעט את הפינות כדי שיעברו"

 

מנגד, מתוך רצון שלא לפגוע חלילה ברגשות הסטודנטים הערבים ההולכים ומתרבים, הוחלט באוניברסיטה העברית לבטל את שירת 'התקווה' בסוף טקס הענקת התעודות לבוגרי הפקולטה למדעי הרוח בשנה שעברה. באקדמיה לאמנויות 'בצלאל' לא ציינו מאותה סיבה את חגיגות יום ירושלים בשנת החמישים לאיחוד העיר.

דרישה נוספת שנשמעת לאחרונה יותר ויותר בעקבות הגידול במספר הערבים באקדמיה היא לאפשר להם ללמוד בשפתם, דבר שיחייב כמובן שינוי מערכתי כולל, עצום ויקר מאוד במבנה ההשכלה הגבוהה כולה.

אבל חמור ובעייתי מכך, כתבה של העיתונאי ישי פרידמן שהתפרסמה באתר 'מידה' לפני קרוב לשלוש שנים טוענת שאחוזי ההעתקות בקרב סטודנטים ערבים גבוהים לאין שיעור משיעורם בקרב סטודנטים יהודים. 90 אחוזים מהניצבים בפני ועדת משמעת במוסדות להשכלה גבוהה בצפון, לפי הכתבה, הם ערבים, זאת בעוד שיעור הסטודנטים הערבים באותם מוסדות הוא רק כ-35 אחוזים מכלל הלומדים. לוועדות המשמעת, אגב, מגיעים בעקבות מעשים חמורים במיוחד שגובלים במישור הפלילי: גנבת מבחנים ועבודות סמינריון וכדומה. מיותר לומר שלתחקיר הזה לא ניתן פרסום רחב במיוחד בתקשורת הכללית.

"מורידים את הרמה כדי שיעברו"

לשם הבנת הבעייתיות שוחחנו עם שתי מרצות במכללות בצפון. האחת משמשת מרצה בכירה בתחום. היא דווקא בעד שילוב הערבים באקדמיה, אך מכירה במחיר שהשילוב הזה גובה: "זה לא עניין של העדפה מתקנת", היא מבהירה. "פשוט נוצר מצב שלמכללות בפריפריה מגיעים הרבה חבר'ה מהמגזר הערבי, בעיקר לתחומים שקל יותר להתקבל אליהם ותנאי הקבלה אליהם מינוריים מאוד. בהקשר הזה אנחנו נתקלים בהרבה מאוד פערים של שפה ושל הרגלי למידה.

"יש פערים גדולים בין סטודנטים ערבים לסטודנטים יהודים. אי אפשר להתכחש לזה. חלקם הלא מבוטל מגיעים מבתי ספר נחשלים, עם קשיים ניכרים בהרגלי למידה ובכישורי למידה. אנחנו נותנים להם ליווי צמוד וסדנאות להעצמה ולניהול זמן. בסופו של דבר נעשה כאן צעד שבעיניי הוא מבורך בדרך לשינוי של החברה הישראלית. אותם חבר'ה שכעת מגיעים להשכלה הגבוהה בקושי רב, לילדים שלהם כבר יהיה ברור שהם ירכשו השכלה גבוהה ויהיה להם קל הרבה יותר. לטווח הארוך זה תהליך טוב. זה מהלך שהחברה שלנו צריכה לעבור, אם כי כיום אנחנו משלמים עליו מחיר ברמה האקדמית".

הנוכחות של הסטודנטים הערבים פוגעת ברמה האקדמית?

"אנחנו משתדלים מאוד לשמור על סטנדרטים, אבל אי אפשר לומר שזה לא פוגע. במחלקה שבה רוב של סטודנטים ערבים, כמו זו שבה אני מלמדת כיום, הרמה לעיתים מונמכת במידה מה לאור הצורך בהנגשת המידע. ייתכן שצריכה להיעשות להם הכנה מוקדמת כדי למנוע זאת".

כלומר, בסופו של דבר יוצאים כיום מהמכללה שלך אנשי מקצוע טובים פחות כתוצאה מהורדת הרמה?

"אולי, אבל בסופו של דבר זה לא פוגע ברמה המקצועית. במחלקות המכשירות למקצוע ספציפי (דוגמת ראיית חשבון, רפואה וכיו"ב) עדיין קיימים תנאי סף מתאימים. ביתר המחלקות, המכשירות לתואר כללי יותר ולא יישומי ספציפי, התהליך אותו עובר הסטודנט לאורך התואר מוביל בסופו של דבר לפיתוח מיומנויות המשמעותיות בשוק העבודה, דוגמת הרחבת אופקים, יכולת ניתוח ואינטגרציה, חשיבה ביקורתית, משמעת עצמית ועוד, ולפיכך מייצר בסופו של דבר אנשי מקצוע איכותיים יותר".

מרצה נוספת שעמה שוחחנו, מתחום מדעי הרפואה, מדברת על מרמור בקרב הסטודנטים היהודים בחוג שבו היא מרצה, חוג שבו שלושה רבעים מהתלמידים הם ערבים. לדבריה, "הסטודנטים היהודים מרגישים את הפער הזה ואת הירידה ברמה וברצינות. כל דבר צריך להסביר הרבה פעמים עד שהוא מובן, בין השאר בגלל שהשליטה בעברית לא טובה כל כך".

יש מדיניות של המכללה לקבל יותר ערבים?

"בוודאי. יש אצלנו מדיניות הכלה. לפני תחילת הלימודים, בכנס מרצים, העבירו לנו הרצאות שבהן דיברו על שבמכללה שלנו לומדים הרבה בני מיעוטים וצריך להנגיש להם את השפה. בכלל, מדברים המון על הצורך לקבל אותם. המכללה רוצה לקבל אותם כי כל סטודנט שווה למכללה כסף. יש בהם גם כאלו שהם בסדר גמור מבחינת הרמה, אבל רובם הגדול מושך כלפי מטה מבחינת רצינות לימוד. יהודים שואלים שאלות, מתעניינים ורואים שאכפת להם, ואילו הערבים מתעסקים בדרך כלל בדברים אחרים, יוצאים ובאים, ובכלל הקשב שלהם נמוך יותר. ממילא המרצה נדרש להוריד את הרמה כדי לעמוד ברף של השומעים. בהכללה אפשר לומר שרמת האמינות שלהם פחותה ויש גם יותר העתקות".

השוק ייפגע בסופו של דבר מהעובדה שמהאקדמיה יוצאים עובדים מוכשרים פחות?

"ברור לי שכן. לאחרונה, לדוגמה, בחנתי את התלמידים במבחן שאי אפשר בשום אופן לטעון שהיה קשה, אבל גם אחרי שביטלתי חמש שאלות כדי להעלות מעט את הציונים עדיין היו 12 נכשלים. ראש החוג לחץ עליי להעניק פקטור לארבעה סטודנטים שקיבלו ציון 59, לעגל עוד מעט את הפינות כדי שיעברו. יש לו כמובן אינטרס שיותר סטודנטים יסיימו את החוג ויצאו עם תעודה".

מה צריך לעשות כדי לפתור את הבעיה באקדמיה?

"פשוט לא להוריד את הרמה. צריך שתנאי הקבלה יישארו כפי שראוי".

נעצר כי הניף דגל ישראל

תום ניסני, רכז הפעילים הארצי של תנועת 'אם תרצו', חווה לפני קרוב לשנה על בשרו את מדיניות התקינות הפוליטית ביחס לסטודנטים הערבים בקמפוסים. התברר שבשנים האחרונות מאשרים באוניברסיטת חיפה לציין בסמוך ליום העצמאות את אירועי הנכבה באירוע סגור המיועד לערבים בלבד. ניסני וכמה מחבריו הגיעו מצוידים בדגלי ישראל כדי למחות מחוץ לאולם שבו התקיים הכנס. מאבטחים מטעם האוניברסיטה מנעו ממנו ומחבריו את הנפת הדגל הכחול-לבן אפילו במרחק כמה עשרות מטרים ממקום האירוע, ולאחר שניסני התעקש להניף את הדגל בכל זאת הוא נעצר בחשד להפרת הסדר הציבורי ובילה לילה במעצר.

הנה תגובה שמסר לנו ניסני בשם תנועת אם תרצו באשר לטענות שהועלו בכתבה:

"אנו תומכים בהשתלבות בני מיעוטים בחברה במסגרת של ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי בעלת משטר דמוקרטי בלבד, לכן עיקר מאבקה של 'אם תרצו' הוא במי שחותר לפגוע בזהותה ובצביונה הציוני. מי שמקבל ערכים אלו ואף פועל להגן עליהם במסגרת שירות צבאי, מילואים או שירות לאומי, ולא משנה מהי דתו – יזכה מאתנו למלוא הכבוד והעזרה.

"שלב חשוב נוסף בהשתלבות החברתית עובר גם באקדמיה. לכן אנו חושבים שעל משרד החינוך להעניק העדפה מתקנת רק לבני מיעוטים ששירתו בצה"ל או בשירות לאומי, כלומר רק לאלו שקשרו את גורלם בגורל עם ישראל ומדינת ישראל. המערכת חייבת ראשית לחבק ולחזק את אלה שבחרו לתרום ולהשתלב ולא את מי שהחליט לא להתגייס.

"אין ספק שתכניות ממשלתיות המנסות למנוע מסטודנטים ערבים ללמוד בקמפוסים בביר זית, בחברון, בג'נין ובעמאן על ידי עידודם ללמוד באקדמיה הישראלית הן חיוביות וראויות, אולם המציאות מוכיחה שההסתה מתרחשת גם בקמפוסים בארץ ולעתים בעידוד הסגל האקדמי ממש. ניתן לקחת לדוגמה את ההפגנות שהתקיימו בשנה האחרונה באוניברסיטה העברית בירושלים, שפעם אחר פעם נשמעו בהן קריאות ל'אינתיפאדה', תמיכה בשהידים ול'ציונים החוצה'. אותם הסטודנטים המובילים את ההפגנות פעם אחר פעם הם אלה שנהנים ממלגות יוקרתיות וכמעט אף פעם אינם נקראים לכל הפחות לבירור משמעתי. יש לזכור שאך לא מזמן רצח סטודנט בדווי ממכללת אשקלון את החייל רון קוקיא ז"ל בערד. את המשחק הכפול הזה אין לקבל.

מי שלא רוצה להשתלב ומי שרואה במוסדות הישראליים 'מוסדות כיבוש', לא ראוי לקבל ולו חצי-הטבה מהמדינה ולא חצי אגורה מכספו של משלם המסים. כל הנחה משמעותית לאלו הפועלים נגד ישראל רק מעודדת יותר את תקוותם להשמיד את המדינה ומחלישה את בני המיעוטים שכן שואפים להשתלב".

***

מהי השורה התחתונה? האם הנטייה להסוות את הלאום השולט במדינה הזאת ולטשטשו הלכה באקדמיה צעד אחד רחוק מדי? האם כדאי להוריד את הרמה האקדמית כדי להכניס תחת כנפי האקדמיה גם את החוליות החלשות יותר בחברה הישראלית, שאם נימנע מלהשתמש במכבסת מלים – רובן המוחלט מורכב מערבים?האם כדאי להתנות רכישת השכלה בשיתוף פעולה עם המדינה? בשירות צבאי או לאומי? לעת עתה, מכל מקום, נראה שמישהו אחר החליט במקומנו בכל השאלות המהותיות האלה ולא טרח לשאול לדעתנו.

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
הקרב על כללי המשחק

  הרב איתי אליצור על...

"נו, מה עם ילדים?"

  סקירת הצגה חדשה שפותחת...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם