ארץ ישראל השלמה באמת

8 gvulot-1
חזון ארץ ישראל השלמה באמת
התרגלנו כל כך לגבולותיה המהונדסים הנוכחיים של מדינת ישראל, ושכחנו שהקדוש ברוך הוא הבטיח לנו הרבה יותר * ספר חדש של הרב חיים שטיינר, "טובה הארץ מאוד מאוד", מזכיר לנו את החזון שמוטל עלינו להגשים * שיחה עם הרב על תכניות צה"ליות לכיבוש ארצנו המובטחת * ההיסטוריה הלא-מוכרת של חוקרי האזורים הללו ופספוס הזדמנויות היסטוריות בתקופת המנדט ובמלחמות בלבנון * וגם היכרות עם אזורים פחות ידועים שיום יבוא ועוד נעשה שם שבתות

ארנון סגל

לבנון? שלנו

על פי הרב שטיינר, כל השיטות ההלכתיות כוללות את לבנון – כולה או חלקה – בתוך תחומי הארץ. לפי המקורות המובאים בספרו, שבעה שבטים התנחלו בלבנון: זבולון, אשר, נפתלי, דן, מנשה, ראובן וגד. שבט נפתלי, על פי יוסף בן מתתיהו, התנחל גם בסוריה: "את החלקים הפונים מזרחה עד דמשק העיר נטלו בני נפתלי". ביירות, בירתה של לבנון, מצויה לפי כל הדעות ההלכתיות בתחומי ארץ ישראל המקודשת.

הרב שטיינר שימש רב חטיבה במלחמת לבנון הראשונה, ומצא אז שמהלכי צה"ל בעת המלחמה הזו לא היו אלא חזרה על מהלכי יהושע בן נון בקרב שניהל נגד מלכי הצפון. בקרב ההוא חנו אויבי יהושע במי מרום, הלא היא מארון א-ראס שבדרום לבנון – שם ידוע לשמצה כיום בשל הקרב העקוב מדם שהתנהל במקום במלחמת לבנון השנייה.

יהושע חילק את כוחותיו והם התקדמו לעבר האויב בשלושה צירים. כוח אחד התקדם לאורך חוף הים: "וייתנם ה' ביד ישראל ויכום וירדפום עד צידון רבה". כוח אחר התקדם על גב ההר, "עד משרפות מים". השורש שר"ף בערבית פירושו 'להיות גבוה'. משרפות מים, טען הרב שטיינר, הם מקורות מים בהר – כלומר במרכז לבנון. הציר השלישי היה במזרח הלבנון – "ועד בקעת מצפה מזרחה", הלא היא בקעת הלבנון.

אלו היו גם צירי ההתקדמות של צה"ל במלחמת לבנון הראשונה, והרב שטיינר הוסיף בסוף הספר מנשר שהופץ לחייליו בעת המלחמה ההיא: "לשמחתנו לא קראו אויבי ישראל כיום את תכנית הפעולה של יהושע בן נון כפי שפורסמה בפרק י"א בספרו".

"למעלה מ-3,000 שנה מאוחר יותר", ממשיך הרב שטיינר בספר, "כאשר צה"ל כבש את לבנון ונע לכיוון ביירות, הוא נע באותם צירים: אוגדה אחת נעה על ציר החוף. שתי אוגדות פעלו בצירים הרריים בהר הלבנון, וגיס תלת-אוגדתי הבקיע בלחימה מול השריון הסורי בבקעת הלבנון. בתוך שלושה חודשים השלים צה"ל את כיבוש לבנון עד ביירות".

אלא שבניגוד ליהושע, השטח שנכבש לא יושב הפעם בידי יהודים, והכול הסתיים בנסיגה חפוזה מהשטח כעבור שנים לא רבות.

לרב שטיינר יש הסבר לכך. על דברי הפסוק מספר במדבר (לג, נה) "והיה אשר תותירו מהם לשׂיכּים בעיניכם ולצנינים בצדיכם וצררו אתכם על הארץ", הוסיף: "לצערנו מדינת ישראל לא פעלה לפי דברי הנבואה וזו בדיוק המציאות שנוצרה במלחמת שלום הגליל. בשנה הראשונה אחרי כיבוש לבנון נפל פחד צה"ל על הערבים תושבי לבנון. חיילינו יכלו לנסוע בלב לבנון במכונית פשוטה, ללא מיגון. שנה לאחר מכן, התנועה הותרה רק עם קסדות ושכפ"צים ב'ספארי' ממוגן ירי. זו הייתה תוצאת התנהגותנו הסלחנית".

הרב שטיינר שימש רב חטיבה במלחמת לבנון הראשונה, ומצא אז שמהלכי צה"ל בעת המלחמה הזו לא היו אלא חזרה על מהלכי יהושע בן נון בקרב שניהל נגד מלכי הצפון. הרב שטיינר הוסיף בסוף הספר מנשר שהופץ לחייליו בעת המלחמה ההיא: "לשמחתנו לא קראו אויבי ישראל כיום את תוכנית הפעולה של יהושע בן נון כפי שפורסמה בפרק י"א בספרו"
עוד נשכשך רגליים בפרת

הרב שטיינר לא מוותר על שום שעל שהובטח לנו, ומזכיר שבספר דברי הימים נכתב ששבט ראובן הגיע בהתפשטותו עד לפרת: "בני ראובן בכור ישראל... ולמזרח ישב עד לבוא מדברה למן הנהר פרת" (דבהי"א פרק ה). גם על שלמה המלך נכתב שהוא רדה "בכל עבר הנהר", כלומר שלט בכל השטח שמהפרת ועד עזה.

בספר מצוטט מדרש (בראשית רבה טז, ה) שבו מסופר שהאמורא הבבלי רב ביקש מבנו חייא לבנות לו בית בארץ ישראל. הבן לא הבין לאן מבקש האב להרחיק, ואביו הורה לו: "עבר נהרה בנה" – כלומר, די לחצות מערבה את נהר הפרת כדי להגיע לתחומה של הארץ הקדושה. במדרש מצוטט גם האמורא שמואל המכריז בעניין הפרת: "עד מקום שהנהר מהלך – שם היא ארץ ישראל". הפרת, נהר עצום, מגיע בנקודות מסוימות לרוחב של מעל שישה קילומטרים.

עבר הירדן המזרחי

לרב שטיינר בספרו כמה תגליות מדהימות ולא ידועות. למשל, העובדה שההסתדרות הציונית בראשות חיים ויצמן ויתרה בתוך 24 שעות, אי אז בשנת 1921, על עבר הירדן המזרחי כולו – 77% מהשטח שבהצהרת בלפור הוגדר כמוקדש להקמת בית לאומי לעם היהודי.

"לבריטים", כותב הרב שטיינר, "התעוררה בעיה עם קבוצת בדואים בראשותו של עבדאללה (סבא רבה של עבדאללה השני, מלך ירדן הנוכחי, א"ס). הבדואים תקפו חיילים בריטים ודרשו לקבל את עבר הירדן המזרחי ולהקים שם מדינה. במטרה להיפטר מבעיה זו החליטו הבריטים לפנות לד"ר חיים ויצמן שעמד בראש ההסתדרות הציונית, ולבקש ממנו לוותר באופן זמני על עבר הירדן המזרחי. הם עצמם לא האמינו שיצליחו בכך, שכן עבר הירדן המזרחי היה כלול בתחומי ארץ ישראל המנדטורית, בה התחייבה ממשלת בריטניה להקים את הבית הלאומי כנאמר בהצהרת בלפור".

הרב שטיינר מצטט בהקשר הזה את דבריו הלעגניים של ויליאם זיף, אחד ממזכירי הממשלה הבריטית באותם ימים, ביחס לוויצמן ולהסתדרות הציונית: "צ'רצ'יל, ידיד הציונות, ביקש את ויצמן וחבריו, ידידי בריטניה הגדולה, לאשר (את התזכיר שבו הם מוותרים על עבר הירדן) ולבטוח שבריטניה הגדולה כהכרת תודה על הג'סטה היהודית הזו תתקן המעוות בנדיבות לבה בעתיד לבוא". מהמשך הדברים מתברר שצ'רצ'יל לא רק ביקש זאת בנימוס מוויצמן, אלא אף איים עליו שאם לא תתקבל הבקשה בתוך 24 שעות יבוטל לחלוטין המנדט הבריטי ועמו ההבטחה לבית לאומי לעם היהודי.

"ויצמן קרא בחיפזון לישיבה את חבריו, אשר רובם ראו בהתנהגותו של צ'רצ'יל 'בלוף'. הדרך היחידה לביצוע חוקי של השינוי המוצע במעמד היהודי בארץ ישראל היא בהסכמת המנהיגות היהודית. אך ויצמן שידל ודיבר על לבם, עד שחבריו הסכימו לבסוף, וחתמו על פסק דין מוות לתנועתם מתוך הכנעה מופלאת ביותר.

"אין כל ספק שחלק גדול ביותר של הסכמה ציונית לצעד זה הסתמך על נאמנות מופרזת לאינטרסים של ידידתם ותומכתם בריטניה. הגידו להם שזוהי רק תחבולה זמנית כדי להוציא את המושלים הבריטים ממצוקה בלבאנט. אילו עמדו איתן על עמדתם הייתה כל המזימה מתבטלת".

עד הסכם השלום עם ירדן בשנת תשנ"ד (1994), עולה מהספר, ישראל כלל לא הכירה בקיומה של ירדן על שטח ארץ ישראל המזרחי. אפילו להפך. בתרפ"ג (1923) הכיר הקונגרס הציוני בשתי גדות הירדן כשייכות לעם היהודי, וההחלטה הזו לא שונתה עד לחתימת ראש הממשלה המנוח יצחק רבין על הסכם השלום עם הממלכה ההאשמית. התנגדות להכרה בישות הזו היא שהביאה כנראה את הרב גורן זצ"ל לסרב להשתתף בטקס החתימה על הסכם השלום עם ירדן.

מחלוקת ראשונים חוצה את סיני

הרמב"ם מציין בהלכות קידוש החודש את גבולות הארץ, ובפרק י"א הוא כותב שהגבול הדרומי של ארץ ישראל עובר בקו הרוחב °29, ואילו בפרק י"ח הוא מציין את הגבול הזה בקו הרוחב °30. הרב שטיינר בספרו משער שייתכן שכוונת הרמב"ם היא לממוצע בין השניים – קו הרוחב °29.5. הוא מציין שקו הרוחב הזה עובר ממש באילת ומכליל אותה בכך בתחומי הארץ הקדושה.

אותו קו רוחב, °29.5, גם חוצה את סיני לשניים, פחות או יותר בנקודת מעבר גיאוגרפית משמעותית מאוד בחצי האי – רמת א-תיה. בניגוד לצפון סיני, המתאפיין במישורים גדולים שמבחינת הטופוגרפיה והאקלים דומים לאלו שבצפון הנגב, הרי שבמרכז סיני שוכנת רמת א-תיה הגבוהה ובדרום סיני מתנשאים הרים עצומים, שהגבוה בהם – ג'בל קתרינה – מתנשא לרום 2,629 מטרים מעל פני הים.

"רק החלק הצפוני של סיני מהווה המשך טופוגרפי של ארץ ישראל", כותב הרב שטיינר. "למסקנה שהגענו אליה בדעת הרמב"ם יש אפוא ביטוי הגיוני בחלוקה הטופוגרפית בתוך חצי האי סיני".

יחד עם זאת, הרב שטיינר איננו מכריע בין הדעות השונות ביחס לגבולות הארץ. הוא מביא את כולן בלי לקבוע איזו מהן נכונה. בין השאר הוא מציין גם את דעת רש"י, שכמותו פסק גם הגר"א – המניח שסיני כולו נכלל בתחומי ארץ ישראל המקודשת.

ואדי אל עריש

ואדי אל עריש הוא הגדול בנחלי חצי האי סיני, נחל אכזב. היו שהניחו שהוא "נחל מצרים", גבולה הדרום-מערבי של ארץ ישראל על פי התורה. רבי דוד בן זמרה, הרדב"ז בן המאה ה-16, העיד עליו: "ואני עברתי בו והוא מלא על כל גדותיו, ושוב עברתי והוא יבש, אין בו מים כלל".

שתי גדות לנילוס

רבים מהראשונים – כדוגמת הרמב"ם – הניחו שנחל מצרים המתואר בפרשת מסעי כגבול הדרום-מערבי של הארץ, שבמקומות אחרים בתנ"ך נקרא ה'שיחור' או 'נהר מצרים', איננו אלא הזרוע המזרחית בדלתה של הנילוס, הסמוכה לעיר פילוסיום. כיום העיר הזו נקראת בלוזה, ועד לנסיגה מסיני היה המקום בשליטת ישראל. הזרוע הזו של הדלתה יבשה זה 1,400 שנה.

יש המרחיבים את גבול הארץ אף מעבר לכך וטוענים שהרמב"ם סבר שכל שטח הגדה המזרחית של הנילוס עד לקו הרוחב °29 או °30, איננו אלא ארץ ישראל.

באופן הזה מיישב הרב שטיינר טענה קשה ביותר נגד הרמב"ם: בעוד שהרמב"ם מציין את איסור התורה החמור להתגורר במצרים, הרי שהוא עצמו התגורר בחלק מחייו בקהיר. איך מיישבים את הקושיה? המהריק"ש, רבי יעקב קשטרו, מגדולי חכמי מצרים בדור שאחרי גירוש ספרד, כתב על דברי הרמב"ם שנראה שסבר שקהיר – שבזמן הרמב"ם ישבה על גדתו המזרחית של הנילוס בלבד – נחשבת מבחינה הלכתית לשטח ארץ ישראל. ממילא יהודים המתגוררים בה אינם עוברים על האיסור להתגורר במצרים.

הֹר ההר

הר ההר על פי פרשת מסעי הוא הקצה הצפון-מערבי של הנחלה שניתנה לישראל. קיימות ארבע או חמש שיטות לזיהויו. השיטה המסורתית היא ה'טאורוס אמנוס', רכס הרים עצום השוכן בקצה הצפון מזרחי של חוף הים התיכון, בדרום טורקיה של ימינו. בין שאר המקורות התומכים בכך נמנית הברייתא במסכת גיטין (ח,א) האומרת כך: "איזהו ארץ ואיזהו חוצה לארץ? כל ששופע ויורד מטורי אמנון ולפנים – ארץ ישראל".

חיזוק נוסף לשיטה הזו הוא מהתחנה השנייה בגבול הצפוני על פי פרשת מסעי – "לבוא חמת". לדעת רש"י וכן על פי התרגום הירושלמי הקדום, לבוא חמת היא אנטיוכיה – בירתו של אנטיוכוס שכיום קרויה אנטקיה, עיר טורקית במורדות הרי אמנוס.

לעומת זאת, בעל הספר 'כפתור ופרח', רבי אשתורי הפרחי בן המאה ה-14, שהקדיש שבע שנים של מסע על חמור לחקר גבולות הארץ, נטה בסופו של דבר לזהות את הר ההר בג'בל אל אקרע השוכן כחמישים קילומטרים מדרום לרכס אמנוס, בצפון סוריה.

על פי הרב שטיינר, כל השיטות ההלכתיות כוללות את לבנון – כולה או חלקה – בתוך תחומי הארץ. לדבריו, שבעה שבטים התנחלו בלבנון. יוסף בן מתתיהו כותב ששבט נפתלי התנחל גם בסוריה. ביירות, בירתה של לבנון, מצויה לפי כל הדעות ההלכתיות בתחומי ארץ ישראל המקודשת

הרמב"ם, שכזכור התווה את גבולות הארץ המובטחת על פי קווי אורך ורוחב, מצביע על הגבול הצפוני כקו הרוחב °35. הוא מציין את עיירת החוף הסורית 'בניאס' (לא להתבלבל עם המעיין שליד החרמון שקרוי אף הוא בשם הזה) כשוכנת על קו הרוחב המדובר. סמוך לעיירה בניאס בסוריה מצוי הר גבוה ובראשו מבצר המכונה 'מרגט', העונה ככל הנראה לדעת הרמב"ם לזיהוי 'הר ההר'.

שיטה שלישית לזיהוי הר ההר היא של רבי שלמה סיריליו, אשר גורש מספרד בשנת 1492, עלה ארצה והתיישב בצפת. הוא לוקח אותנו עוד דרומה לתוך שטח לבנון, ומזהה את הר ההר בראס א-שאקא – רכס עצום הבולט אל תוך הים מדרום לעיר החוף הלבנונית טריפולי. העיר אמיון הנמצאת סמוך להר הזה זוהתה בידי הנוקטים את השיטה הזו כאמנה.

הזיהוי הדרומי ביותר להר ההר הוא של הרב יצחק גולדהר, בעל הספר 'אדמת קודש' שעלה ארצה בסוף המאה ה-19, התגורר בראש פינה ושימש מודד קרקעות מטעם הברון רוטשילד בגליל ובחורן. הוא זיהה את הר ההר עם ההרים שממזרח לביירות.

לעורר אהבה לארץ

הרב שטיינר הגיע השנה לגבורות ברוך ה'. היה מראשוני תלמידי ישיבת מרכז הרב המתחדשת, מגדולי וותיקי תלמידי הרב צבי יהודה. אני משוחח עם הרב לקראת צאת ספרו החדש, 'טובה הארץ מאוד מאוד', בהוצאת 'דברי שיר'.

רב שטיינר חגג השנה שמונים. מראשוני ישיבת מרכז הרב המתחדשת. מגדולי וותיקי תלמידי הרצי"ה. סוף סוף לא כול הנוער מכיר אותו...

הרב שטיינר, האם עולה בדעתך תרחיש כלשהו שבו יושב לידינו כל השטח מהפרת ועד הנילוס?

"בוודאי. במלחמת המפרץ, למשל, היו לצה"ל תכניות מגרה לכבוש את כל השטח עד הפרת. לא להישאר שם, לצערנו, אבל לכבוש. הרמב"ם כותב שבצפון הארץ שטחה מגיע עד קו רוחב °35. במלחמת לבנון השנייה ראיתי את התכניות והיה כתוב בהן שצה"ל צריך להגיע לכל היותר עד קו רוחב °35".

יוצא מהספר שביירות, דמשק, רבת עמון ואולי אפילו קהיר הן חלק מארץ ישראל.

"נכון. דמשק, למשל, נחשבת לדעת כל הפוסקים ארץ ישראל".

האם לדעת הרב עלינו לבוא בתביעות לטורקיה, למצרים, ללבנון, לסוריה ולירדן שישיבו לנו את חבלי ארצנו המצויים כיום בשטחן?

"אינני אומר שיש להורות לצה"ל לעלות על טנקים ולהתחיל לכבוש את השטחים הללו, אבל יש לדעת שהמגמה בסופו של דבר היא להגיע למקומות הללו, ושגם זו ארץ ישראל. הרב קוק במכתבו לגדוד העברי כותב שלא יהיה שלום בעולם עד שלא יוחזרו כל שטחי הארץ לעם ישראל".

לשיטות המרחיבות את גבול הארץ עד לנילוס, יוצא דבר מוזר שלפיו כאשר עם ישראל הלך במשך ארבעים שנה במדבר, הוא היה מצוי במשך כל הזמן הזה בתוככי הארץ המובטחת.

"הכוזרי אכן מסביר שמתן תורה היה בארץ ישראל, מפני שנבואה יכולה להתקיים רק בארץ ישראל. יחד עם זאת, מדובר בשטח שלמרות היותו בתוך גבולות הארץ – אי אפשר היה להתיישב בו. זה מדבר, וקשה לחיות בו. בני ישראל הסתובבו במדבר הלוך ושוב בלי מטרה, וזה עונש בפני עצמו , גם אם זה קורה בתוככי הארץ. מלבד זאת, אי אפשר היה להסתפק בהגעה למדבר מפני שבוודאי היו צריכים לכבוש גם את ארץ ישראל הצפונית יותר ואת ירושלים, כי בקדושת הארץ קיים סדר קדימויות בחובת הכיבוש.

"כששהינו בימית, אגב, הלכנו לראות מהו ואדי אל עריש המתואר בחלק מהפוסקים כ'נחל מצרים' שהוא גבול הארץ הדרום-מערבי. ראינו אמנם שיש לו שני קירות גדולים שהעידו על זרימה עצומה, אבל בפועל הוא היה יבש באותה עת. ממילא הרב צבי יהודה עמד בתוקף על כך שהלכה כגר"א וכפוסקים נוספים, שפסקו שהזרוע המזרחית של הנילוס היא גבול הארץ הדרום-מערבי ולא ואדי אל עריש, ושסיני כולו נכלל בתחום הארץ.

"הרב אלישיב זצ"ל פסק שאילת נחשבת ארץ ישראל לעניין דיני שמיטה. ראוי לציין גם את דברי ה'ציץ אליעזר', שטען שגם אם נניח ששטחים מסוימים שכבשנו לא נכללו בשטח ארץ ישראל המקורית, כאשר שטח מסוים נכבש בידי צה"ל הוא הופך בזאת לארץ ישראל. צה"ל כבש כזכור את כל סיני עד שארם א-שייח' במלחמת ששת הימים, ואפילו הוקמה שם ישיבה".

באחרונה החל שוב דיון בתקשורת על התקפלות ישראלית מול ירדן ועל תשלום פיצויים למשפחות מחבלים ירדנים כדי לאפשר להשיב את שגרירותנו שם לפעולה. שאלתי את הרב האם לדעתו קיים קשר בין הוויתורים הנוכחיים לבין הוויתור הנמהר של ההסתדרות הציונית על עבר הירדן המזרחי כפי שהוא מתאר בספר.

"בהחלט", הוא משיב. "בשני המקרים מדובר בחולשות. ההתנהלות הזו היא ההפך מגאווה יהודית. אגב, גם בעולם הרבני קיים חוסר ידיעה של העובדות ההלכתיות בעניין הגבולות. אחרי מלחמת ששת הימים הלכתי עם הרב צפניה דרורי לכל מיני רבנים כדי לעורר את מודעותם לעניין תחומי הארץ המקודשת. הלכנו בין השאר לרבי מגור ולרבי שלמה זלמן אוירבך. הרב אוירבך אמר שעד לדבריי לא ידע שאזורים רבים בדרום נכללים אף הם בתחומי ארץ ישראל. הוא, ענק שבענקים, לא ידע, כי לצערנו לא עוסקים כמעט בעניין הזה. בגולה בוודאי לא עסקנו בזה, וגם כיום אנחנו מניפים גבוה כל כך את הדגל הביטחוני, עד שהוא הופך לבלעדי.

"מטרת הספר, בכל אופן, היא לעורר אהבה למקומות הללו. הגיבור של הספר הוא הרב צבי יהודה קוק, כי כל ההתיישבות העצומה ביהודה ובשומרון יצאה מהבית שלו. הוא חיבר את הכרוז 'לא תגורו' ואמר שאסור בשום אופן למסור שטח וכל הזמן צריכים להתיישב, שהכי חשוב זה להתיישב. אין רב ששינה את מפת היישובים בארץ כמו הרב צבי יהודה".

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
הזהות והחזון

  הרב זאב סולטנוביץ' על...

שבעים לישראל - לחזון ולאתגרים

  ח"כ מוטי יוגב במאמר...

הפרסום בעולם קטן עובד

האתר החדש של עולם קטן

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם