ביידיש זה נשמע טוב

10 Gefilte Yoni Eilat
הזמר, השחקן ובמאי התיאטרון יוני אילת הוא דווקא תל אביבי מגניב,אבל את האמנות שלו במוזיקה ובמחזות הוא בחר לעשות – ביידיש. ואפילו אתם, קוראים כהים שלנו, יכולים ליהנות מזה

נדב גדליה

כשאתה מספר בדיחה והחבר'ה לא צוחקים, אין מנוס מלקבור את ראשך בסמארטפון ולחפש אחת אחרת, חלופית. בבדיחות עתיקות זה פשוט יותר: מספיק שתזרוק "במרוקאית זה נשמע טוב יותר" כדי שתצא בשלום מהסיטואציה. כתימני, מעולם לא היה לי נתיב הבריחה הזה, למרבה הצער. יוני אילת (42), זמר, שחקן ובמאי תיאטרון, החליט להקדיש את חייו להעצמת שפת היידיש בארץ הקודש בעזרת מחזות ושירים. לאחרונה שחרר לרשתות השידור את שירו החדש 'עומד מתחת עץ חרוב', שבו הוא משתף פעולה עם רמי יוסיפוב, הגיטריסט של 'טיפקס'. איך קשורה הרוקריות והאתניות המזרחית של טיפקס לשפת היידישע מאמע? זה בדיוק העניין של אילת: להנגיש את השפה עם הדימוי הארכאי לדור הסטטיק.

"אם יהיה משהו שיצחקו עליו שנים - בסוף זה יהיה דבר מצחיק", מתייחס אילת לדימוי הנלעג של שפת היידיש. "ביסוד שלה, היידיש היא שפה מאוד עשירה במחזות, שירה, ספרות, פתגמים, חכמה עממית, אבל בארץ יש לה דימוי נלעג, ואחרי מלחמת העולם השנייה האסוציאציה הראשונה כשאומרים יידיש היא שואה. זה קורה כי היום היחיד בשנה שמשמיעים בו יידיש ברדיו הוא יום השואה. כשאתה שומע שיר ביידיש אתה מיד מדמיין את העיירה בוערת. בעיניי זה עוול משמעותי. גם שיר אהבה או געגוע ביידיש - נושא בתוכו את הבשורה והצליל על סוף ימיה של השפה. אתה לא שומע את ימי התרבות המפוארים, אלא שפה שהולכת ונכחדת".

"אנשים אומרים שהם לא מבינים את המילים, ואני אומר: אז מה, גם כשאנחנו שומעים שירים בספרדית ובאנגלית אנחנו לא תמיד מבינים את המילים. אבל הרוח של השפה, הקסם, קיימים. אצלי דרך המוזיקה ובלי להבין את המילים - הסקרנות להבין יותר גברה"

ייִדִישׁ נכתבת באותיות עברית. היא משלבת בין מילים בעברית, בארמית, בסלאבית, בגרמנית ולטינית.בימי הביניים נקראה לרוב "עברי-טייטש" או "לשון אשכנז", ולמן תקופת ההשכלה ז'רגון. השפה התפתחה מהמאה התשיעית, עת התיישבו יהודים בגרמניה. היא החזיקה מעמד כאלף שנים, אך משלהי המאה ה-18, עם שילובם של היהודים בחברה הכללית, החלה בדעיכה אטית. מי ששימרו את השפה המשיכו לשכלל אותה ולנסות לקבוע לה חוקים. המהגרים היהודים בארצות הברית עד לאחר מלחמת העולם השנייה המשיכו להשתמש בשפה. אך השואה ובעקבותיה התקומה הציונית הביאו להידלדלות השימוש בשפה. היידיש הפכה עם פריחתו של המפעל הציוני לסמל גלותי המציג דור רדוף שלא ידע מנוח והוצרך להשתמש בשפה שלעתים מזכירה מעין 'קוד חברתי פנימי' בין היהודים.

"בגלל ההיסטוריה וגלי ההגירה השפה נעלמה, נעקרה ממקומה", מסביר אילת."בן גוריון והציונים רצו לבנות בארץ יהודי צבר, לוחם, שיתנגד לדמות המזרח אירופית הנרדפת שסימלה היידיש. היו אז 'גדוד מגִני השפה' שאסרו על הדבקת שלטים ביידיש. בשנים שלפני השואה היו 11 מיליון דוברי יידיש, אבל ל'גדוד' הייתה מטרה למגר את השפה. אפילו תפריטים בשפת היידיש במסעדות - נאסרו. אפשר לומר ש'גדודי מגני השפה' היו אחראים לזה בצורה טרוריסטית. זרקו אבנים על מופעים ביידיש. זה היה המצב, פלא שהשפה כמעט נכחדה?" ובכל זאת, בדומה לעם היהודי, גם היידיש הצליחה להניח יד ורגל במחוזות המיינסטרים המערביים ולהשתמר.

"אפילו אצל הבדרן סיינפלד בטלוויזיה האמריקאית יש רמז ליידיש", מגלה אילת. "באחת התכניות הוא משתמש במילה 'שמוזינג', שזה אומר 'ריכול' וזה מגיע מהביטוי יידיש 'כאפט א שמועס' (מילולית: לחטוף שיחה). גם המילה 'בייגל' נשתמרה או 'משיגענער' (משוגע) שאפשר למצוא לא פעם אצל וודי אלן".

עד כמה המלחמה למיגור היידיש הייתה קיצונית?

"מספרים שביאליק הלך פעם עם חבר שלו ברחוב ודיברו ביידיש. 'גדור מגני השפה' בא לביאליק וטען כנגדו שהוא מדבר יידיש במרחב הציבורי. ביאליק אמר לו: 'מה אתם רוצים? היום שבת ואני בחופש'. יש סיפור אחר שאומר שביאליק השיב לאחד מה'גדודים': 'אתה רוצה עברית? לך לעזאזל'. אנשים העירו אפילו למשורר הלאומי על השפה ולא ניסו להבין שיש לאנשים צורך להשתמש בשפת אמם.אי אפשר לעקור שפת אם של מישהו, שפה שבה הוא גם כתב את שיריו הראשונים".

אתה יכול להבין את הציונים שגרמו להיחלשות שפת היידיש?

"אני לא מאשים את הציונות, ברור לי שהם התכוונו לטובה. אבל היום, כשהעברית ניצחה ובגדול - אין יותר מה ללחוץ על שימור העברית בלבד. יש יותר סבלנות לשפות אחרת. אפשר לראות סופרמרקט רוסי שיש בו שלטים ברוסית. אף אחד לא מנסה למגר את השפה הרוסית מהרחב הציבורי. העברית לא מאוימת. אנשים מדברים רוסית ברחוב. הכול זורם. הגיע הזמן להחיות גם את היידיש. לתת לה מקום.

"בשנים האחרונות יש מידה מסוימת של תיקון. התיאטרון 'יידישפיל' ובית 'שלום עליכם' שכתב ביידיש מקבלים תקציבים ממשלתיים, ומעבר לזה יש תנועה של יחידים שחוזרים לשפה. אני מחובר מאוד לחוה אלברשטיין. היום זה נשמע טבעי שהיא שירה ביידיש, אבל זה התחיל באופן לא צפוי. ממש לא היה מובן מאליו שבאמצע שנות השישים היא שרה ביידיש. בשנים האחרונות היא מלחינה שירי משוררים נשכחים ביידיש. היא יוצרת שירי יידיש חדשים. זה מעשה חשוב שאין כמותו. היא הקליטה כבר שלושה אלבומים והם זכו להצלחה בינלאומית.

"אני לא מאשים את הציונות, ברור לי שהם התכוונו לטובה. אבל היום, כשהעברית ניצחה ובגדול - אין יותר מה ללחוץ על שימור העברית בלבד. יש יותר סבלנות לשפות אחרת. אפשר לראות סופרמרקט רוסי שיש בו שלטים ברוסית. אף אחד לא מנסה למגר את השפה הרוסית מהרחב הציבורי. העברית לא מאוימת. אנשים מדברים רוסית ברחוב. הכול זורם. הגיע הזמן להחיות גם את היידיש"

 

"לקחתי לחן שהיא כתבה לשיר של משורר אלמוני שכתב ביידיש בשנות השבעים, תרגמתי אותו לעברית והשארתי קצת יידיש, כדי שזה יגיע לעוד אנשים שנרתעים משיר שכולו יידיש. צריך להרגיל את האוזניים הישראליות לצבע ולריח של היידיש". השיר החדש הושמע לא מעט פעמים ברשתות הרדיו הגדולות גלי צה"ל ורשת ב'. "אמרתי לגלי צה"ל, הנה, אתם רואים, השמעתם יידיש והשמים לא נפלו, הכול בסדר".

עד כמה היידיש מדוברת כיום בישראל?

"בדיוק היום הייתי צריך להיות בהקלטה בתכנית היידיש של 'קול ישראל'. כן, יש תוכנית יידיש ב'קול ישראל' במשך שנים. נותנים חצי שעה לאתיופים, לבוכרים. הם מחויבים לזה. מאז ש'קול ישראל' הפך ל'תאגיד השידור הציבורי' התכנית היא על יידיש ולא ביידיש. יש לי פינה שבועית, ובכל פעם אני משמיע שיר עם תרגום שלו. לדעתי ככה טוב יותר ליידיש. היא מתווכת טוב יותר כשכל התכנית בעברית ומציגים את היידיש באופן שבו כל דובר עברית יוכל להבין וללמוד.

"דוברי היידיש בארץ הולכים ומתמעטים. בכל העולם כולו יש שני מיליון אנשים שדוברים יידיש. מתוכם מספר בן שש ספרות של דוברים נמצאים בארץ. אבל צריך לעשות שתי אבחנות: יש הרבה דוברי יידיש בבני ברק, במאה שערים ובברוקלין, אבל אין להם עניין בתרבות היידיש, בספרות החולין וכדומה. וישנם דוברי היידיש שחיים את התרבות היידית".

אילת עצמו למד יידיש עם כניסתו לתפקיד שחקן בתיאטרון 'יידישפיל'."החיידק דבק בי כשסבתא דיברה עם אמא ביידיש, וכשנכנסתי לתיאטרון עברנו שיעורים מקצועיים בשפהבבר אילן. זה כלל דקדוק נכון וכל מה שצריך כדי שנוכל להציג תיאטרון יידיש טוב".

יידיש היא שפה קשה ללמידה?

"לא חושב. קודם כול מכיוון שבתוך היידיש יש 6,000 מילים שהמקור שלהן בעברית. איך זה קורה? מטבע הדברים, בגלל שזו שפה יהודית משתמשים בה במילה כמו 'שבת' ועם הזמן זה נהיה 'שאבעס', ועוד. יש דינמיקה של שפה שמשתנה במשך השנים בשפה שקיימת יותר מאלף שנים ועדיין זה מזכיר תחבירים מוכרים משפות כמו אנגלית, ויש גם דברים הפוכים. ביטויים שחדרו לעברית מהיידיש".

תן דוגמה.

"אנחנו שואלים בעברית 'מה נשמע' ולא שמים לב שזה משהו מיוחד שאין לו תרגום בשפה אחרת. באנגלית לא פותחים ככה בשאילת שלום. שואלים: 'How are you' כלומר 'איך אתה'. רק בעברית, בהשפעת היידיש, אנחנו אומרים 'מה נשמע' שזה מגיע מהביטוי ביידיש שמזכיר שמיעה - 'װאָס הערט זיך?'"

"הייתה לי סבתא, אבל אמא כבר לא הייתה"

יוני אילת גדל עם שלושה אחים בקריית טבעון לאשת חינוך ולאב שהחזיק מפעל מתכת. כיום הוא מתגורר בתל אביב ועדיין שומר על מאפייני עמק יזרעאל שבו גדל. "גם היום כשאני הולך ברחוב אני מזהה את שמות העצים והפרחים. גדלתי על חילופי העונות, נרקיסים, כלניות, טבע. מצד שני, אני מרגיש שאני עכבר עיר שנולד בכפר, מאוד מחובר לתל אביב", הוא צוחק. כבר בילדותו שימש מסמר הערב בכל אירוע וטקס. "בקריית טבעון אין הרבה מה לעשות", הוא אומר, "עד היום נערים אוהבים לשחק בכדור מים. לא הייתה מגמת אמנות כמו שיש היום כמעט בכל בית ספר".

חרף הנטייה המקומית למשחקי כדור מים, החיבה של אילת לשירה ולמשחק הובילה אותו כנער לנסוע לרמת ישי הסמוכה כדי ללמוד פיתוח קול. ההורים נתנו 'דחיפה שקטה' בלבד, לדבריו. "הם לא דחפו אותי לעשות אמנות. בחופשים עבדתי אצל אבא במפעל המתכת. אבל תשמע, גם הוא הבין שזה לא זה... אין לי חוש טכני".

אחרי שירות צבאי בתפקיד מש"ק חינוך, מצא אילת את עצמו מתערבב בעיר הגדולה. אילת החליט ללכת אחרי החלום האמנותי בכל הכוח. הוא פנה ללימודי משחק מקצועיים בבית הספר הנחשב 'בית צבי'. לאחר מכן שיחק בהצגות ילדים וזימר בערבי שירה עבריים שיזם בבית 'אבי חי' וזכו להצלחה גדולה. לאמנות בשפת היידיש הגיע במקרה, בעקבות פטירתה של אמו שהייתה מאוד דומיננטית בחייו.

"היא נפטרה בגיל 52", נזכר אילת בעצב. "היא אמנם זכתה לשני נכדים בחייה, אבל יכלה לראות הרבה יותר. היום יש לה תשעה נכדים. אמא לא ראתה אותי שר ביידיש על הבמה. הייתי בן 27 כשהיא נפטרה, לא חושב שזה גיל קלאסי ליתמות. אחי היה בן 15 והמוות היה די מפתיע. נשארתי בלי אמא ועם סבתא דוברת יידיש שוטפת".

אט אט הוא נחשף לתרבות היידיש, התקבל ל'יידישפיל' והחל להצליח כשחקן גם בהצגות למבוגרים.כשהחל בלימודי היידיש התחבר עוד יותר לסבתו. "בהתחלה סבתא טענה שאני מדבר כמו גוי", מחייך אילת, "בגלל המבטא העברי שאינו נשמע טבעי לדוברי היידיש. כמו אמא שלי, גם היא דאגה לי. לא הבינה מה הקטע של אמנות ומה יהיה עם הפרנסה".

גם אחרי שהפך לחלק אינטגרלי בתיאטרון 'יידישפיל', ביים בעצמו שלוש הצגות מוצלחות שזכו לשבחים בקרב מבקרי אמנות ואף להצגתן בניו יורק ובוורשה, סבתו של אילת עדיין לא הייתה בטוחה בנוגע למקצוע שבחר נכדה."היא התגוררה בדיור מוגן בצפון, והייתה הופעה שלי באזור. הזמנתי אותה והיא החליטה להביא רק חברה אחת מהדיור המוגן. היא חששה מה יהיה. לא התלהבה. אותה חברה התלהבה מאוד מההצגה והלכה לספר לכל החברות. החברות רצו גם ושאלו את סבתא: 'מה, למה לא אמרת גם לנו לבוא?' בסוף, בכל פעם שהייתי משחק בהצגה של 'יידישפיל' בחיפה היה מגיע אוטובוס שלם מהדיור המוגן של סבתא כדי לראות אותי. סבתא הייתה מאוד גאה. היא לא העזה לחלום שיום אחד הנכד שלה יעשה אמנות בשפת אמה.

"נהייתי סלבריטאי כשהייתי בא לבקר אותה", הוא צוחק במבוכה. "הנכד השחקן-זמר".

אילת מרוצה ממקומו כשחקן מודרני וצעיר הנושא את דגל היידיש. מ-2005 הוא משחק בתיאטרון ה'יידישפיל' וקוצר הצלחות.לא דבר מובן מאליו לשחקנים בארץ הקודש המשוועים לפרנסה."זה פתח לי פתח לעולם יצירתי שלא הכרתי לפני כן. הופעתי ברחבי העולם, נהניתי וגם עשיתי מהאמנות ביידיש פרנסה.

"אנשים אומרים שהם לא מבינים את המילים, ואני אומר: אז מה, גם כשאנחנו שומעים שירים בספרדית ובאנגלית אנחנו לא תמיד מבינים את המילים. אבל הרוח של השפה, הקסם, קיימים. אצלי דרך המוזיקה ובלי להבין את המילים - הסקרנות להבין יותר גברה".

המקורות ינצחו

כשבחרת באמנות ביידיש, לא פחדת שיגידו שיידיש זה לא מגניב?

"האמת היא שאני שומע דווקא דברים הפוכים - שהבאתי 'יציאה'. אני גם כל הזמן משתדל שזה יהיה ככה. לא עבש, לא זקן. רק לא נפטלין, שלא יריח מזה. אני טיפוס תל אביבי ואני משתדל שגם זה ייראה ככה. אם מישהו בא לצחוק על זה, אני ממשיך לדבר על היידיש בלהט, במחויבות, בעומק. בסופו של דבר אני עושה את זה ברצינות. ואני חושב שמעריכים את זה.

"היום כבר מבינים שעולם התרבות רק מרוויח מהחזרה למקורות. יש שיח מזרחי חזק מאוד. התרבות שלנו מכילה כמה וכמה צבעים, וזהמה שנותן לנו עושר תרבותי מעניין יותר. זה מעט מדי ומאוחר מדי, אבל זה קורה.

"שים לב שהפתח של חוה אלברשטיין להצלחה בחו"ל היה דווקא שירי היידיש שלה. גם כשעפרה חזה עליה השלום הייתה כוכבת פופ בשנות השמונים ושרה שירים של צביקה פיק, ההחלטה התמוהה שלה, בזמנו, לעשות אלבום של מוזיקה תימנית – היא שגרמה לה להצליח בפופ הבינלאומי. סימפלו שני שירים. זכתה בגראמי והצליחה מאוד בעולם".

אז התכנית שלך הייתה להצליח בזכות העבר?

"המחשבה לא הייתה מושכלת. אתה מכוון לנקודה הפנימית החשובה בלבך - ואז הדלתות נפתחות מעצמן. יש משפט שאומר שהדרך חכמה יותר מההולך בה. אתה זורק משהו לאוויר ואתה לא יודע איך זה יהדהד. אותי זה הפתיע.

"בדרך לא ברורה היידיש דואגת לי במובן הזה של פרנסה. הוצאתי דיסק של יידיש, הופעתי ומכרתי את האלבום וכיסיתי אותו. אחר כך הדיסק הפך להצגה, כתבנו מחזה סביב השירים וזה נתן עוד הד לדיסק. הדיסק הראשון שלי ביידיש יצא ב-2010, הוא נקרא 'נשמה צוענית', ומאז עולם המוזיקה השתנה ובכל פעם אני מוציא שיר בודד. לא כל כך קונים דיסקים וצריך לדעת איך לפעול. אם אתה מתמסר ועושה את זה מקצועי - אין קיר שיכול לעמוד בפניך. אתה עושה הופעה אחת ושומעים עליך ואתה מוזמן לאחרת. אני חושב שהחלטתי את זה לפני הכול. אני והמקצוע - חתונה קתולית. היו לי הזדמנויות עסקיות וויתרתי עליהן לטובת המקצוע. אתה אוהב את המקצוע והמקצוע מחזיר לך".

מונולוגים מהקישקע

כשאני רואה בתפריט של מסעדה או של איזה אירוע את צמד המילים מרק קר – אני ממש מזדעזעת!

אף פעם לא הצלחתי להבין את הקונספט הזה – מרק קר.

מרק יכול להיות רק חם. זה כלל ברזל שגדלתי עליו.

וכמי שגדלה בבית פולני, גדלתי בעיקר על כללי ברזל. ועל מרק. חם. או נכון יותר רותח.

לא צריך להגיד את זה אפילו.

בבית פולני מרק חם זה כפילות מיותרת. אמרת מרק – אמרת חם.

מרק קר הוא מבחינתי עוד יצירה "פוסט מודרניסטית",

כמו זאת שהביאה לנו את יובל הבן ויובל הבת, למשל...

נכון, אני לא מכחישה, יש גם טראטור, צזיקי וגספצ'ו...

מגישים אותם קרים, לפעמים אפילו עם קוביות קרח.

אבל למה לקרוא להם מרק? נכון, הם נוזליים. אז מה?

הקרם הגנה ששכחתי באוטו שבוע לא נוזלי?

לא כל הנוצץ - זהב, ולא כל הנוזל - מרק.

(מתוך המחזה 'מונולוגים מהקישקע')

"אחת ההצגות הבולטות משלוש ההצגות שביים אילת היא 'מונולוגים מהקישקע' שהועלתה עשרות פעמים במשך כחמש שנים תמימות", מספר אילת. "כאן גם המקום להודות לששי קשת המנהל האמנותי, שאמנם חשש בהתחלה, אבל נתן בי אמון".

'מונולוגים מהקישקע' הוא מחזה התבסס על ספר בישול ששולבו בו קטעים סאטיריים. אילת נתקל בספר של נילי אושרוב והחליט להמחיז את הקטעים המשעשעים שמצאו חן בעיניו, וכך לראשונה בהיסטוריה להפוך ספר מתכונים - למחזה.

"הדימוי של היידיש והאוכל האשכנזי הוא זהה", הוא אומר. "אומרים שהאוכל הוא אפור, מכובס, רוטט. פה בארץ אנחנו אוכלים חצילים ולא רוצים שייתנו לנו מרק עם קניידלך. אבל אנשים גדלו על זה! אי אפשר שלא יהיה בזה נוסטלגיה. זה נושא ראוי לטיפול".

בינינו, מדובר באוכל לא ממש טעים. מה לעשות.

"לא מתווכח על זה. ואכן יש מעט מסעדות יהודיות בתל אביב. אבל אני עצמי מתגעגע לאוכל הזה. זה מזכיר לי את הטעמים של הבית.יש דברים שהם זרים גם לי כמו רגל קרושה. זה קו פרשת המים בעבורי", צוחק אילת. "אבל יהיו אנשים שיגידו שזה מעדן ילכו למסעדה ויקנו דווקא את זה. כמו הדימוי של השפה, שהוא נלעג, ככה באוכל. הייתי לא מזמן באוסטרליה ויש להם ממרח שחור כזה בשם 'ג'ימייט'. אי אפשר להסתכל על זה אבל אי אפשר להתווכח עם חיבור של אנשים וטעמים. הדבר הזה רץ שם.גם שקשוקה נראית חיבור של דברים לא קשורים - מה זה ביצה עם עגבניה?! אבל אוכל הוא עניין תלוי תרבות.חלק מהתהליך הזה הוא תרבות ממוסדת וחלק הוא אווירה ציבורית שאומרת:'עכשיו בארץ אנחנו נתחבר לאוכל הים תיכוני, נאכל חומוס, שמן זית, פלאפל'".

'אשכנזים קרים' זה גם דימוי?

"דימוי בלבד. אי אפשר להגיד על שפה שהיא קרה. כשאני מנסה לחשוב על מילים החמות שסבתא שלי אמרה לי כמו 'א גיטע נשמה' (נשמה טובה) וכל הסופרלטיבים החמים - אז זו שפה חמה. אני חושב שמה שאתה מדבר עליו הוא אימג' בלבד. התעסקנו בהצגה בשם 'היידישע מאמע' בעניין הזה. יש אולי עניין של איפוק, אבל זה יותר סטריאוטיפ. סבתא שלי חיבקה ונישקה אותנו. בסרטי הבורקס רואים קור אצל האשכנזים אבל זה לא עניין שמוכר לי מהצד האשכנזי של אמא שלי".

להתחבר לגמרא בת"א

כשאני מדבר עם אילת על אמונה הוא נרתע קצת. "אתה דוחק אותי לקיר", הוא מחייך. "אני לא אפיקורס, אבל גם לא באספקטים של אמונה. בוא נאמר שהעיסוק בתרבות היידיש חיבר אותי לדברים מהמסורת ומהיהדות. כשאני עושה ערבי זמר, מעניין אותי לעסוק בשירים שקשורים לתקופה, תשרי, חגים. גדלתי בבית ששמרנו בו מסורת כמו כיפור ופסח ובחצי השנה האחרונה למדתי גמרא ותנ"ך במרכז עלמא' בתל אביב, זה חיבר אותי עוד קצת. בעקבות לימוד הגמרא נבט רעיון שעדיין נמצא בחיתוליו - לעשות שיר עם אחד המורים שלי שידבר על טקסט מהדברים שלמדנו".

לתגובות: נדב גדליה בפייסבוק

 צילום: תמי שחם, ינאי יחיאל

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
משל המערה

  הטור של אבינועם הרש...

על נבואות ורעידות אדמה

  מאמר מאת הרב יואל...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם