ארץ נהדרת

10 nehedar
 כשתופעה מוזיקלית היא מדויקת על גבול האקדמית ויחד עם זה מצליחה לצבוט בלב – צריך לנסות להבין מה קורה שם * מורין נהדר משחזרת פיוטים פרסיים נשכחים ומצליחה להעביר אותם תהליך ישראליזציה מפעים

אילת כהנא

לשיר 'גוֹלֶה גַנְדוֹם' (פרח החיטה) נחשפתי לפני כשנה בחתונה. מה שתפס את האוזן שלי, מלבד השירה הפרסית המתובלת בעיבוד שובה נפש, הייתה הבלחה של ניגון מוכר וקלאסי מבית הכנסת - 'לכה דודי' בניגון ברסלב. התקדמתי לעמדת הדי-ג'יי, רושמת לי את שם השיר כדי לשמוע אותו בלופ בדרך הביתה.

"מי שיבין את הקריצה, יבין", היא אמרה לעצמה בזמנו. כל החלוקות האלה - ברסלב, פרס, ישראלי, אתני - הכול שטויות. "כאן, הכול יכול להשתלב". והשילוב הזה שכל כך טבעי בעיניה, מגלם יותר מכול את דמותה של הזמרת מורין נהדר: ישראלית שנולדה באיראן, ירושלמית ש"גלתה" לתל אביב, אישה דתייה שמוערכת בפלייליסט הישראלי ולא שרה דווקא למגזר, זמרת קלאסית אירופית שסללה את דרכה אל אלבום פיוטים ראשון וכעת אל השני שבדרך.

הפחד מתיוג מוזיקלי דתי או אתני לא שיתק אותה; האומץ להקליט שני אלבומים ראשונים, אחד של פיוטים ושני כולו בפרסית, הביא אותה היישר אל המיינסטרים הישראלי והוביל שיתופי פעולה עם אמנים כמו רונה קינן, אהוד בנאי, שלומי שבן ושאנן סטריט.

לכל החבילה המרשימה הזו נוספת גם חכמה מוזיקלית של ממש: מעטים האמנים בארץ שמבקשים להחיות תרבות לחנים עתיקה ולהגיש אותה בעיבוד ישראלי ואף מצליחים בזה; מעטים הזמרים בארץ שמעבר לממד הבידורי מבקשים להעביר את הקהל שלהם תהליך בכל הופעה, ומעטים האמנים שיוותרו על הופעות מפני שהם מבקשים להישאר נאמנים לתורה המוזיקלית שחקוקה בתוכם.

געגועים למשהו אחר

את דרכה המוזיקלית החלה נהדר במקהלת "אנקור" הירושלמית. מקהלת ידועה של ילדים ונוער ששרה יצירות קלאסיות ובינלאומיות, ובה השתתפה מגיל 10 ועד 18. "אחרי הלימודים, במקום לרדת למטה לשחק הייתי שמה את הילקוט ונוסעת באוטובוס לחזרות במרכז העיר. היו נוהרים אלינו מכל הארץ לחזות בפלא של מקהלה שעובדת בסטנדרטים בינלאומיים מחמירים. זה היה בית הספר הכי טוב שלי". והיה לכך גם מחיר: "במשך שמונה שנים בעצם לא היו לי חיי חברה".

בית הספר התיכון שלה היה תיכון האקדמיה למוזיקה - מקום טיפוחם של ילדי משפחת רזאל בין היתר, ומשם המשיכה אל עבר התואר הראשון בגבעת רם.

"ההגעה לתיכון האקדמיה למוזיקה הייתה בשבילי שוק תרבותי", היא נזכרת. "המפגש בין הדתיות שלי לבית ספר הסופר-חילוני וליברלי הזה היה פשוט הלם". מצד שני, באולפנות שאליהן ניסתה להתקבל כמו חברותיה בממ"ד בשכונת גילה הירושלמית לא הייתה אפשרות להתפתחות מוזיקלית, "ולי היה ברור שאני לא יכולה לנשום בלי מוזיקה".

כל שיר מורכב מבית ופזמון ומורכב מסולם צלילים שמכיל לרוב שבעה צלילים. במוזיקה הקלאסית הפרסית יש שנים-עשר סולמות בסיס ובהם עושר צלילי גדול. מתוך כל הסולמות האלה, יהדות איראן מלחינה פיוטים בשלושה-ארבעה צלילים בלבד. ולמה זה גאוני? כי אם אתה יוצר לחן בן ארבעה צלילים אי אפשר לטעות בו יותר מדי, אי אפשר להתרחק. אם אני מלמד ילד יצירה כזו, בסופו של דבר הוא לא ישכח אותה

ההורים של נהדר תמכו בבחירתה הלא שגרתית, ולדבריה מדובר בנס. "במשפחה איראנית המושג מוזיקאי לרוב מצטייר כמקצוע בזוי ולא מכובד בלשון המעטה". באקדמיה עמלה מורין על כפל תואר במשך שש שנים במסלול שמתעד אותה להיות זמרת שמתמחה במוזיקה אירופית, כולל שירה וביצוע לצד ניצוח מקהלות והכשרת מורים. עם זאת, לצד ההתקדמות בלימודי המוזיקה האירופית, הגרסה דינקותא לא מרפה ממנה.

"מגיל 12-13 היה לי טקס שקיימתי כשאף אחד לא היה בבית. הייתי שולפת תיבה מוחבאת עם קלטות שאמא שלי העלתה אִתה, קלטות של יצירות פרסיות, ואותן הייתי שומעת ובוכה". העובדה שמדובר בתיבה נסתרת שלא מונחת על מדף גבוה ומכובד מלמדת לדעתה על המשבר שהתרבות האיראנית עברה פה בארץ, כמו תרבויות נוספות: "שמים את זה בתיבה ושוכחים, כי זה לא מתאים לשיח הישראלי או למוזיקה כאן.

"הייתי מקשיבה ולא מבינה את הרצון שלי להאזין לשירים האלה. הרגשתי שאני פשוט מתגעגעת. ואני בוכה, ומהר מנגבת את הדמעות שמא מישהו ייכנס ויראה אותי. עוד כפעוטה כשהייתי שומעת מוזיקה פרסית, היו קטעים שממש גרמו לי לבכות. וכדי שאמי לא תיבהל הייתי מכסה את הראש בשמיכה. הייתה לי איזושהי אינטליגנציה להבין שאני לא בוכה כי אני בצער, אלא כי אני מתרגשת מהמוזיקה".

המוזיקה הפרסית מלנכולית בדווקא?

"היא מאוד אצילית ומאוד מתמטית – יש בה היגיון פנימי. אני מדברת כמובן על יצירות קלאסיות פרסיות, רק שפה בארץ המקום הזה לא קיבל כבוד כמו המוזיקה הקלאסית אירופית. יש פה תרבות שלמה שאני לומדת להכיר מאפס, שלא מקבלת הכרה. ועם כל זה, המוזיקה הפרסית מלווה אותי כל הדרך ומבחינתי הכול מאת ה' והכול מכוון מלמעלה".

"דוקטורט חי"

כשהתחיל 'לדגדג' לה לגשת אל התואר השלישי, המנחה אמר לה: יש לך יתרון בזה שאת יודעת פרסית, אולי תעשי מחקר על המוזיקה של יהודי איראן? "לא התחשק לי לכתוב עבודה על איזה קונצ'רטו של מלחין אירופי, הייתי כבר רוויה מזה. יחד עם זאת, הוא הזהיר אותי שאין הרבה הקלטות או חומר לעבוד אתו". הכול מלמעלה כבר אמרנו, וממש באותה תקופה החל בארץ מה שנקרא אז "גל הפיוט". גורמים מסוימים ביקשו לקדם את הגל וחיפשו מי שילמדו את הפיוטים ואת המסורת. "פנו אליי אוטומטית בבקשה לבוא וללמד. אמרתי שאני מכירה פיוט אחד או שניים, אבל הם אמרו 'סומכים עלייך, תחפשי'".

כך החל המסע של נהדר אל המטמונים הגנוזים של מוזיקת יהודי איראן.מסע שארך יותר מעשר שנים ובו היה עליה לגלות לחנים, סולמות ומבנים ייחודיים, בהקלטות מהקלטות שונות. "רצתי לסבא שלי להקליט אותו ומצאתי את עצמי נכנסת לתוך סחרור של חיפוש. בו בזמן, אני מלמדת סדנאות על שיר או שניים ומקבלת תגובות נלהבות מקהל לאו דווקא איראני, ושואלת את עצמי ממה הם כל כך מתלהבים. בדיעבד, לכל אורך הדרך היו רמזים אל פיוטי יהדות איראן, וכשאני פקפקתי, משמים הראו לי אחרת. עד היום זה קורה לי עם אשכנזים שיוצאים מגדרם לשמע הפיוטים הללו. 'אני מרגיש שייך לזה' הם אומרים לי. וכך, עם הזמן ועם התגובות אני מבינה שהדוקטורט הוא לא העניין. תפסתי את גודל השעה - נקראתי לדגל אל פיוטי יהדות איראן האבודים כשאני לא רואה שום גבר שעושה את זה. כולם שרים את המוזיקה החילונית הפרסית".

מורין עזבה את האוניברסיטה. "החלטתי שאני עושה מה שנקרא 'דוקטורט חי', והוא בשביל טובת הכלל, לא בשביל איזה ספר שאכתוב ויעלה אבק באוניברסיטה. יש כאן גלות שחזרה ויש קבוצה של אנשים שלא מכירה את התרבות של עצמם, ביניהם אני. ואני מבינה את גודל השליחות".

מה קרה? היה ניסיון של יהדות איראן להסתיר את העבר שלה?

"היו בתי כנסת שמן הסתם שמרו על המסורת אבל זה לא משהו שהנחילו לצעירים. מה שקרה הוא שהמסורת נטמעה במסורת הספרדית-ירושלמית והמרוקאית".

תוצאות המחקר החי של נהדר גילו תורה שלמה: "כל שיר, אפילו עממי, מורכב מבית ופזמון ומורכב מסולם צלילים שמכיל לרוב שבעה צלילים מדו ועד סי. במוזיקה הקלאסית הפרסית יש שנים-עשר סולמות בסיס ובהם עושר צלילי גדול, ובדומה לשאר הסולמות המזרחיים מאגדים גם רווחים של רבעי טון בין תו לתו - כלומר מורכבים מיותר משבעה צלילים. מתוך כל הסולמות האלה, יהדות איראן מלחינה פיוטים בשלושה-ארבעה צלילים בלבד. ולמה זה גאוני? כי רוב האנשים לא מוזיקליים ולא יצליחו ללמוד לחן מתוחכם ולהעבירו לדורי דורות, אך אם אתה יוצר לחן בן ארבעה צלילים אי אפשר לטעות בו יותר מדי, אי אפשר להתרחק. אם אני מלמד ילד יצירה כזו, בסופו של דבר הוא לא ישכח אותה".

ויחד עם זאת, את מצרה על כך שכן שכחו.

"הם לא שכחו, הם לא הנחילו. מעבר לכך, במסורת הלחנים המרוקאית למשל, שירת הבקשות וכל מה שאנו מכירים, אלו בעצם שירי עם חילוניים מארצות האסלאם שהכניסו אותם לבית הכנסת ו'גיירו' אותם. הפרסים אמרו: אנחנו לא מכניסים מוזיקה חילונית לבית הכנסת. יתרה מזו - אנו לא מרשים לחזן לסלסל או לעשות קישוטיות צלילית מקובלת, למרות שאם תשמעי זמר איראני מסלסל תחשבי שזה ציפור ולא בן אדם, אבל בקהילה הפרסית הוחלט שהלהטוטנות הזו לא נכנסת לבית הכנסת".

וכאן נכנסה נהדר לתמונה. "הבנתי שאני מחפשת בן אדם שלא קיים שילמד אותי את הדבר הזה. זה היה מתסכל מאוד. אני זוכרת שבכל הופעה שלי הייתי אומרת: אם מישהו מכם מכיר מישהו ששר עדיין לחנים יהודיים פרסיים, אני רוצה להכיר אותו".

לנהדר היה ברור שמה שהיא עושה הוא לדורות. "כל פעולה שעשיתי הייתה לחסוך בשביל לממן את זה, ובסוף הייתה עזרה מבחוץ וגם נשברו חסכונות".

מדינת ישראל היא פלא

"יש כזה מרחק גדול בין הביצוע הראשוני ששמעתי ממוסר המידע, כשמצאתי, לבין הפיוט שהוקלט בסופו של דבר", היא מתארת את העבודה הלא פשוטה שעשתה עד שהגיעה לעיבודים המרשימים שבאלבום הראשון. "כשאתה בא לראיין איש מבוגר שהוא לא זמר, הוא לא יודע איך להעביר את השיר. הוא שר אותו לאט, אין משקל, אתה לא יודע מה הקצב של השיר, זה משהו מאוד אמורפי. אחת הדוגמאות היא סבא שלי: הוא שר גם באלבום את 'צור משלו'. הייתי צריכה לגלות את המקצב הפנימי של השיר, אחרת הכול היה נשמע כמו מוואל (אלתור קולי במוזיקה הערבית, א"כ) אחד גדול. כלומר היה פה עניין לחשוף את המהות הפנימית של הפיוט".

ההקלטות לאלבום הראשון נמשכו שנתיים. "רציתי לתת למסורת את הכבוד, לא יכול להיות שבגלל שאין כסף אקליט את זה בשקל וחצי או עם שני כלים". העיבודים באלבום מרהיבים לא פחות מההפקה המוזיקלית. הקהל של נהדר החל לגדול. לא עוד קהל מבוגר שמבקש להתרפק על המסורת, גם צעירים שכבר פיתחו אוזן להעריך את ההפקות המוזיקליות המוצלחות בישראל כיום החלו להגיע להופעותיה. פרסים לצד אשכנזים (כמו כותבת שורות אלו), מסורתיים לצד חילונים ודתיים.

למה בחרת לשלב את ניגון ברסלב בגולה גנדום?

"זה יצא ממש באורח פלא. שמתי לב שהמנגינות לא מתנגשות. זה עניין של הארה. כששלחתי את זה לרדיו שאלתי את עצמי אם לכתוב שמופיע בו ניגון ברסלב או לא, נורא פחדתי שיפסלו את זה כי חלילה הכנסתי משהו יהודי. אבל זה רק מראה כיצד כל החומות האלה הן שטויות. הכול יכול להשתלב כמעט".

הוצאת אלבום פיוטים ראשון ושני שכולו מושר בפרסית. לא פחדת להסתמן כזמרת של נישה מסוימת, דתית או אתנית?

"אם זה היה נשאר בנישה הייתי באמת מאוכזבת. אבל הבנתי בצורה תת-מודעת שיהיה נורא לצמצם את זה רק למסורת יהודי איראן ולכן השקעתי בעיבודים ובהפקה המוזיקלית. זה של כולכם, הרי כולנו התגלגלנו הנה מכל קצוות תבל. צמצמו לנו את המחשבה שכדאי להישאר בעדה המסוימת שלך. אנשים פשוט לא מבינים את גודל הנס – לי יכלו להיות חיים אחרים לגמרי אילולא עלינו לארץ – כל ההוויה שלי פה היא נס בל יתואר. אני מלחינה פה ואני שרה ומופיעה ויוצרת והקהל שבא לראות אותי הוא מכל הגלויות. מה עוד אפשר לבקש? זה כל כך פלא בעיניי".

מכוונת להיות צינור

בהופעות שלה מורין יושבת. היא לא מפזזת על הבמה כפי שנהוג, והיא בעיקר מרגשת. פורטת בקולה על נפשות הנוכחים, מעבירה להם משהו עמוק מתוך העולם הפנימי שלה. "נחמד שאנשים באים ומוחאים כפיים, אבל השאיפה שלי היא שבן אדם שמגיע למופע ייכנס במצב צבירה אחד ויצא עם איזושהי תגלית על עצמו". ובאמת, כמי שעברה תהליך כזה במהלך הופעה שלה, אני יכולה לומר שזה עובד. משהו קורה שם מול האישה הזו ומול המאמצים שהשקיעה בלחשוף משהו מהעבר ולשלב אותו כאן בהווה.

השליחות הזו, השירה הזו, אמרת בעצמך בהופעה שהיא מגיעה ממקום אמוני. למה התכוונת?

"פתאום מצאתי את עצמי שרה טקסטים שכתובים בשפה מדהימה ומחורזת והכול מדבר על בין אדם לאלוקים. גם השירים ב'גולה גנדום' הם מאה אחוז שירים שביררתי. אין פה משהו בטקסט שהוא לא 'כשר'. אז כשאני שרה רק עברית גבוהה זו חוויה שאני לא יכולה לתאר, בכל הופעה שלי מול קהל אני מרגישה כמו שליח ציבור, לא פחות".

אגב שליח ציבור - את קוראת לעצמך גם בתואר "פייטנית". מה זה אומר? הרי את לא שרה בבתי כנסת.

"בגלל שאני בן אדם שאוהב לדייק, אני לא בטוחה עד כמה התואר פייטנית הוא נכון, ומצד שני כשאני מסתכלת על כל האלמנטים של פייטן, הם קיימים אצלי - אני אמנם לא כותבת טקסטים אבל אני מלחינה אותם, אני כן מבינה במקאמת. אני לא יכולה להגיד על עצמי שאני זמרת, פסיק, שרה פיוטים. יש הגדרה נבדלת".

ומה לגבי איסור שירת נשים?

"יש מה שנקרא 'כוונת המנגן', שאתה מדייק את עצמך להיות צינור ולא להתכוון לכך שיתרכזו בך ובכישרון שלך. היו לי המון הזדמנויות להיות זמרת מהסוג השני, אבל לא העזתי להתקרב לזה. הרבה שנים אני עוסקת בלסנן הופעות או שירים, ויש דברים שאני אפילו לא אחשוב לעשות אותם כי אני יודעת שהם יגררו אותי להיות בסיטואציות שלא אסכים להן".

את חושבת שיש סלחנות לשירת הנשים שלך בגלל המקום שממנו את ששרה?

"בסופו של דבר אני אפילו לא עומדת בהופעה. הלבוש שלי לא חשוף, הטקסטים מאוד ברורים ונקיים. הדברים שיוצאים מפֹּה", היא מכוונת ללב, "צריכים להיות מדויקים. אני שרה לרוב פיוטים, טקסטים שמדברים על בין אדם לאלוקים, כשכל מה שיוצא מהפה מכוון לשם שמים. זה אולי יומרני אבל אני יודעת שהכוונות שאני באה אִתן הן טהורות".

צריך לתגמל נשים הרבה יותר

בימים אלה התחילה נהדר בהקלטות של אלבום שלישי, והוא צפוי לצאת לקראת החגים בעזרת ה'. "מבחינת העטיפה המוזיקלית יהיו נגיעות שיזכירו את המוטיב הפרסי, אבל יהיה לו סאונד ישראלי יותר", היא מגלה.

ואף שהיא בעיצומה של העבודה על האלבום השלישי, הרביעי כבר מזמן בדרך. הוא יהיה אלבום שירי משוררים שיכלול לחנים שלה לשירים של משוררים ותיקים כמו יהודה עמיחי, לאה גולדברג ויוסי הלוי, לצד יוצרים בני זמננו. "הבנתי שלא יהיה נכון להקליט עכשיו אלבום שירי משוררים כי יש פה פיוטים שמחכים לצאת לאור כבר כמה שנים טובות. אבל מבחינת עושר לחני - אלבום שירי המשוררים הוא הכי גדול שלי. זו אמירה ישראלית יותר כי יש בי גם צד שמלחין בצורה מאוד לא פרסית, מאוד אוניברסלית, מערבית אפילו. אני חושבת שהקהל יגלה מורין אחרת לגמרי".

ובאמת, מי שמגיע להופעותיה מתרשם עד כמה המנעד המוזיקלי מרשים. אחד משירי המשוררים שהלחינה ושמבטא את הדבר הזה הוא 'משל ונמשל' של אורי צבי גרינברג.

אמרת בעבר שכשנפגשת עם שירי אצ"ג גילית שהם קשים מאוד להלחנה. למה?

"הוא היה נביא זעם. הטקסטים שלו נורא ארוכים, לפעמים מגילות שכתובות מעשה אמן. אבל אין שום חזרתיות, אין סיכוי ליצור ממשהו פזמון. אני חייבת להודות שבהתחלה לא הכרתי אותו לעומק ואחרי שקראתי שאלתי את עצמי למה לא למדתי אותו בתיכון כמו את לאה גולדברג או את יהודה עמיחי. במובן מסוים הדחיקו אותו והיום אני יודעת שאולי זה בגלל הדעות הימניות שהחזיק.הוא העז להעלות שאלות לא פשוטות ושילם על זה מחיר".

מופעי נשים הם היום דבר שבשגרה. גם מירי מסיקה הצטרפה למעגל וכעת גם שירי מימון. היית רוצה להיכנס לנישה הזו?

"ברור", היא כוספת. "זה אחד הדברים שמפתיעים אותי: הגעתי לכל הקהלים בציבוריות הישראלית למעט מופעי נשים. אך אני לא מצטערת על זה כי אני חושבת שיותר קל לעשות פעולה הפוכה מהחוץ אל הפנים, כלומר מהתרבות הכללית אל התרבות המגזרית, אבל אני בהחלט מכירה בכוח הזה של להיות רק עם נשים".

עם זאת, לדבריה הסצנה הזו עדיין בחיתוליה. "כמה אודליה ברלין יש? כמה רוחמה בן יוסף יש? עוד דור או שניים באמת יהיו מופעים שיכללו את כל קשת האמנים וזה יצא מהמקום המגזרי שלו".

וממגזר - למגדר.

מורין מתארת כיצד חיי אמן אינם פשוטים, אך חייה של אמנית מסובכים עוד יותר.

"אישה שהיא אמנית, זה הרבה יותר ראוי להערכה מאשר גבר אמן. אני מסתכלת על עצמי: יש לי הופעה בערב, הילד שלי חוזר מהגן, ובדיוק כשהוא חוזר אני יוצאת לעבוד. וכמה שלנשים יש רגשות אשם ממילא כלפי הילדים שלהם, תכפילי את זה. למה אני אומרת את זה? כי פערי השכר קשורים לנושא הזה בתכלית. כששואלים מדוע אני מבקשת סכום מסוים, אני רוצה להגיד להם, חבר'ה כשאני באה יש מישהו שצריך לחפות עליי בבית. ברגע שאת קמה מיליון פעמים בלילה ובערב צריכה להופיע, ולחזור ולהניק ואת לא נחה; ואת אף אחד לא מעניין שילדת לפני עשר דקות ושאת סוחבת תהומות אין חקר של עייפות. העולם עדיין לא מתוקן. צריך לתגמל נשים הרבה יותר", היא קובעת.

"התחושה היא שכאשר אני על הבמה ההופעה נופלת לי מהשרוול, אבל צריך להבין שמדובר בשנים שנים של עבודה סיזיפית קשה כדי שזה ייראה ככה, וכאמא אני צריכה עוד יותר לאסוף את עצמי כדי להביא מאה אחוז אנרגיות שצריך בשביל הופעה".

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
הזהות והחזון

  הרב זאב סולטנוביץ' על...

שבעים לישראל - לחזון ולאתגרים

  ח"כ מוטי יוגב במאמר...

הפרסום בעולם קטן עובד

האתר החדש של עולם קטן

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם