אתה ברוגז עם הסַפָּר?

10 nadav
 
נדב גדליה לא הבין מה הקוקו עושה על ראשו אז הוא יצא למסע אישי-פסיכולוגי בעקבות השיער הארוך, רגע לפני שנכנע לזעקת ההמון: 'תסתפר!"

נדב גדליה

מגיל 14 השתוקקתי לקוקו. אוזניי על אבות האומה ג'קי לוי ואבישי בן-חיים, שותות בצמא את מילות 'המילה האחרונה' מהווקמן הישן, וכל ראשי עטוי תספורת קצוצה שלא מבטאת את מה שאני באמת מרגיש ושאליו אני נמשך. כל אימת שרציתי יותר, הציב לי הרב בישיבה תנאי: אם אתה רוצה לצאת לשבת חופשית - תחזור מסופר.

ואבא? נו, באמת. לא ציפיתם שהבן של נחמיה יסתובב ברחובות מחנה יהודה כשמחלפותיו סדורות על עורפו. אבא לא ייתן לזה יד. לכל היותר מספריים, 30 שקלים ביד וציווי 'לך תסתפר'. כפרת עוונות על התסכול בדרך חזרה מהספר החובבן בעיר. כסף נטל ושערות קצץ. אבל למה למען השם, תמיד הפוני נקטם עקום? כשאפילו פוני בסיסי לא תוקן על מצחי כראוי, פלא שלא הצלחתי להשתחרר בקלות מאזיקי הרווקות? והרי ידועה אמרת חז"ל שהעיקר הבריאות והתסרוקת.

רק בגיל 29, כשאישה וילדה מצדדיי, חשתי מספיק בטוח לתת לשיער להתארך. כשארכו הקווצות, בחשש כבד ולב רועד פילחתי גומייה מהילה אשתי. הייתי מרוצה. עכשיו זה קוקו לכל הדעות, קדימה, בואו תגיבו לי רע, אני פה בשביל לעמוד עם הסמל שלי שאתם כל כך מתעבים. החלום הוגשם, החיים עצמם, הידד לי. שנתיים של חירות נפש. "זה מנהג הגויים", אבא זורק, אבל אני כבר מחייך. שנינו יודעים שיש גבול לאבהות. "אתה ברוגז עם הספר?" החבר'ה מנסים להצחיק, והישירים יותר בוחרים להיכנס לתהומות הזוגיות שלי: "מה אשתך אומרת על זה?" הם שואלים. "היא בעד", אני מפתיע ומגלגל את השיחה לפתח הזוגיות שלהם בקלילות.

ד"ר ברוך כהנא: "לא צריך לגזור באופן טכני אלא מתוך הבנה ברורה שהייחודיות שלך היא לא אורך השיער אלא דברים הרבה יותר עמוקים. אתה בוחר מקצוע, מקים משפחה ברמה דתית שאתה מאמין בה, מגדל את הילדים בכיוון החינוכי שלך, אתה יוצר בסגנון הייחודי שלך דווקא. ולדעתי ככל שאתה בטוח בצדדים המהותיים אתה פחות זקוק לצדדים החיצוניים"

אך ביני לעצמי המחשבות מייסרות אותי: למה זה טוב? כמה זה רע? האם זה באמת יפה לי? געגועים מודחקים לפוני העקום של יעקב הספר. אז מה באמת עומד מאחורי השיער הארוך, הקוקו. פיני ידידי קיצר לא מזמן את שלו ומרצה לי בלהט שאם לא אחתוך את הצורה לממזר לא אצליח לצאת מהשריטה לעולמים. "קוקו זו מחלת נפש", הוא פוסק בנונשלנטיות ומדליק אותי.

"תראה את האנשים המבוגרים האלה, בני שישים עם צמה. אתה רוצה להיראות ככה?! קוקו שנשאר כמה שנים - בדרך כלל מתים אתו. זו התמכרות", הוא ממשיך להטיף.

"אבל זו הילדות שלי, הפצע, הרצון, התשוקה ההיא שהייתה אז. איך אפשר לוותר עליה?" אני זועק בתמיהה ופיני שותק, מביט בי כמו החוזרים בתשובה האלה שהאמת נמצאת בכיסם והם יודעים בדיוק מה טוב גם בשבילך.

אל תחשוב על מה שפיני אומר, אני לוחש לנפשי. רחמנא ליצלן, לכפור בקוקו?!הבטחתי לנסות, ולמען הכּנות לא נותרה לי בררה אלא לברר את הנושא מחדש. קפצתי לנעורים כדי להבין דרכם את עצמי ולא שיערתי (...) שאני מובל אלי כבוד לאבדון.

בחזרה לרצון הנערי

אני פוגש שני חבר'ה שנמצאים בשיא צמיחתם. הימים ימי נערות והשיער הוא מקור גאוותם. "אף פעם לא חשבתי על זה", מצהיר בכנות רועי פישביין (17) מקיבוץ עלומים. "שיער ארוך תמיד הגניב אותי, מגיל קטן, אבל בבית הספר זה היה אסור.לפני כמה שנים עברתי לתיכון ואז התחלתי לגדל, מאמצע כיתה י"א.זה התחיל בקטנה. אמרתי לעצמי 'אין לי כוח להסתפר הפעם', וזה התגלגל. אחר כך הסתפרתי קצת ומאז זהו, הארכתי הרבה. כבר שנה-שנתיים בערך אני עם שיער ארוך".

גם אתה מקבל הערות כמו "כל מי שיש לו קוקו, הוא קצת קוקו"?

"אני אישית לא רואה בעיה עם שיער ארוך וגם הישיבה התיכונית מרשה את זה - אז סבבה.כשעברתי בית ספר בכיתה ח' לא עשיתי את זה בשביל לגדל שיער, זה לא כזה אישיו.לדעתי היום בקרב בני הנוער זה כל כך בנורמה, ככה שזה לא נראה חריג. גם למשפחה ולהורים לא ממש אכפת".

יש תאריך יעד לגזיזה?

"חשבתי לעשות מהשיער ראסטות בהכתרה בפורים ואז להשאיר אותן עד לאמצע המכינה ולהוריד הכול. הצבא הוא העניין שבגללו אני אוריד, ברור שזה יבאס אותי אבל אין מה לעשות".

האם זה עניין סתמי לגדל שיער?! אני תמה בכעס. יצילני השם. לא ייתכן שעל זה אני נלחם.

"אני מגדל שיער מתוך רצון לשבור שגרה באופן רך ופסיבי דווקא", מסביר לי מנחם הרפנס בן ה-17 מבאר שבע בכיוון מעט יותר פילוסופי. "הייתה לי שגרת לימודים מאוד בנאלית והרגשתי צורך בשינוי כלשהו, אבל כזה שלא יפגע בלימודים. אני לא רואה בעיה בהארכת שיער בקטע הדתי, מלבד הנורמות. ונורמות לא בהכרח צודקות".

וההורים?

"הם קצת חששו בהתחלה, חשבו שזה מרד שקט. לא ממש אהבו את זה. ניסו לשכנע אותי להוריד והסברתי להם שזה מאוד מקל עליי פסיכולוגית את השגרה המשעממת. הידיעה שאני עושה משהו חריג עוזרת מבחינה נפשית לפרוק משהו. אחרי שהסברתי להם הם הבינו אותי והפסיקו לדבר על זה". מנחם נעצר לרגע וחוכך בדעתו."טוב, לפעמים הם עדיין קצת עוקצים אותי על הקוקו, אבל בצחוק. לא מעבר לזה. כשיימאס לי אני אסתפר, פשוט מאוד".

ומה אתה מייעץ לי?

"תעשה מה שטוב לך, אבל אם לא אכפת לך ואם אין לך הבדל בין ארוך לקצר, והוא לא חלק באישיות שלך - תוריד אותו. כי בגיל מבוגר יותר, אחרי הנעורים, יש חשיבות גדולה מאוד לשמירה על המוסכמה כי זה עלול לפגוע בך בתעסוקה, בזוגיות. לא שווה להפסיד דברים חשובים כאלה בשביל שיער".

ככה, בלי להתבלבל.

 על ספת הפסיכולוג

עם כל הכבוד לחכמת נערים, אני חש שלבי זקוק לעצה מקצועית יותר מ'תעשה מה שטוב לך'. ובכלל, מה מגדיר 'טוב לי' ואיך אפשר לדעת את נבכי נפשך ואת המניעים האמתיים שלך בלי מישהו שמבין בנפש האדם. לכן, התחנה הבאה שלי היא ספת הטיפולים של הפסיכולוג ד"ר ברוך כהנא.

מה עומד מאחורי הרצון הזה לגדל שיער, דוקטור?

"יש בחינוך הדתי הקלאסי דחיפה לאורח חיים מסוים שכולל גם הופעה מסוימת. זה מגיע מהורים וממחנכים, ונערים, לרוב, מנסים להוביל תהליך התבגרות שבו הם רוצים להיראות אינדיבידואליים. זה צורך חיובי בעיקרו, שום הורה לא היה רוצה שהילדים שלו יצאו ממכונת שיכפול".

ועדיין, התשוקה ההורית והחינוכית מכוונת לנורמטיביות.

"המילה 'נורמטיביות' כוללת מגוון, רק עם גבולות. חז"ל בסנהדרין אומרים שהקב"ה טובע את כל האנשים במטבע של אדם הראשון, ובכל זאת הם לא יוצאים אותו דבר. אם כל האנשים היו חיים בתלם אחד היינו היום במערות.

"בגיל ההתבגרות זה טבעי יותר, כי בהתחלה, בבית ספר היסודי, כל הערך של הילד נמדד לפי הלימודים, אך בשלב מסוים הוא מבין שאי אפשר להסתתר מאחורי 'ככה זה אצלנו בבית' וזה שאני משתדל להיות תלמיד טוב. יש צורך להראות לאנשים מסביב מי אתה, וכשאין קבלות כי אתה בסך הכול מתבגר ולא באמת יודע מי אתה, אז נוצר משהו פרדוקסלי: צורך לתחזק סמלים עצמתיים כמו שיער ארוך שאומר 'אני שונה', ומצד שני, בגלל שהנער כן צריך תמיכה חיצונית, נוצר פה משהו הפוך על הפוך וכל הנערים נראים שונים אבל שונים באותה צורה... יש סרט שבו ההמון צועק 'כולנו שונים!' זו קומדיה אבל יש לה בסיס אמתי.

תמיד הדרישה הקולקטיבית היא 'להתבגר'.אין להם משהו חכם לומר. אפס תובנות. גיחוך מתנשא לכל היותר. הם נטולי תשוקת הבנה. נורמטיביים. מעולם לא חשו את הצורך הקיומי לעשות משהו שונה. להתבלט בדרכך. לא לחוש 'עוד מישהו'. ההמון מלא בסוגדי-מיינסטרים המלאים כמיהה מודרנית לעולם ברור של נורמליים מול הזויים. הם תמיד יודעים במבטון קצרצר מיהו האדם הנכון עלי אדמות.

"בדרך כלל כשאדם בוגר הוא רגוע יותר, פחות קריטי לו הסימנים החיצוניים שייחדו אותו והוא מייחד את דרכו בעזרת תכנים, מקצוע, דברים פנימיים. זה סוג של איזון שלא צריך להיות מופגן כלפי חוץ בכלל".

אבל בגיל 30...

"בתרבות המערבית בשלב הנוכחי, אדם בגיל 20 ולפעמים 30 נמצא עדיין בגיל ההתבגרות בגלל כל מיני תמורות שחלו בעולם המודרני. הקביעה 'זה בסדר' מורכבת, כי אולי היה נכון שמהתחלה היינו בוגרים וזהו ולא נאריך את גיל ההתבגרות עד גיל מאוחר כל כך.המציאות היא שחבר'ה צריכים את זה, גם בגיל מבוגר יותר".

אפשר לדעת אם יש כאן צורך חזק באמירה או התבגרות מאוחרת שתחלוף?

"אני חושב שמי שבגיל ההתבגרות לא עשו את הצעדים שיבליטו את הייחודיות שלהם, הצורך לעשות אותם מגיע לפעמים בהמשך. לא פעם מדובר בחבר'ה שהיו אפילו מדריכים חינוכיים בתנועת נוער ולא התאפשר להם לעשות את מה שהם באמת רצו מבפנים. אנחנו מכוונים את הנוער לכיוון מסוים ולעתים בצורה מאוד חזקה, וכשהם יוצאים מהרחם החמים של העולם הדתי ונפגשים בעולמות שבחוץ - פתאום כל מיני דברים שנראים מובנים מאליהם בחממה מקבלים תפנית, עד כדי מעבר תהליך של גיל ההתבגרות בגיל מאוחר הרבה יותר, ואפילו בעצמות גבוהות יותר".

יש דרך לצאת מהצורך הזה? מתישהו זה יקרה לי?

"אני חושב שבאיזשהו שלב פחות צריכים את זה", מרגיע הדוקטור."המציאות מראה שבגיל 12 אתה שמח שאתה נראה גדול, כמו ההורים, ובגיל 16 צריך סמל חיצוני שאומר 'אני לא כמו ההורים'. לפעמים אפילו צובעים את השיער או מבטאים את הייחודיות בדרך אולטרה-דתית בדמות כיפת ברסלב זועקת ופאות ארוכות. זו אותה משמעות פסיכולוגית של הצהרה על דרך אחרת. אחר כך טבעי לרדת מהסמלים האלו כשהם מיצו את עצמם. היה שחקן כדורגל שאמר פעם: 'אני לא צריך להוכיח את עצמי יותר, כי היום הוכחתי את עצמי', זו אבן דרך".

אתה ממליץ לי לעשות מעשה אמיץ ולגזור הכול?

"לא צריך לגזור באופן טכני אלא מתוך הבנה ברורה שהייחודיות שלך היא לא אורך השיער אלא דברים הרבה יותר עמוקים. אתה בוחר מקצוע, מקים משפחה ברמה דתית שאתה מאמין בה, מגדל את הילדים בכיוון החינוכי שלך, אתה יוצר בסגנון הייחודי שלך דווקא. ולדעתי ככל שאתה בטוח בצדדים המהותיים אתה פחות זקוק לצדדים החיצוניים. הבעיה הקשה היא שאדם נתקע בצדדים החיצוניים ועל זה הוא נאבק במקום להיכנס למקום הפנימי יותר. הרב קוק מדבר על זה, על ההיתקעות במקומות החיצוניים והרדיפה אחריהם - במקום אחרי הדברים הפנימיים.

"הפתרון הוא לעבוד ככל האפשר על הצדדים הפנימיים והמהותיים ולהגיע למקום שאין צורך בסמלים החיצוניים. לא להזדקק להם".

כשהחיצוניות משתלטת עליך

"הקוקו הוא תופעה שקיימת 15-20 שנה", אומר לי הרב אלישע אבינר. "אני רוצה לספר לך משהו אישי: כשהתחילה התופעה היה בחור אחד שגידל שיער ארוך והייתה התלבטות בין הגבאים אצלנו. תהו אם ראוי לתת לו להיות שליח ציבור. אני התרשמתי שהוא בחור טוב וכנראה יש לו סיבות משלו לשיער הארוך. התייחסתי לזה כמו שחז"ל אומרים בתלמוד 'כל העומד ליקצץ כקצוץ דמי'. ובאמת אחרי כמה זמן הוא הסתפר".

למה החברה, ההורים והמחנכים נוטים לקשור בעבותות את כל הסממנים החיצוניים למשהו רוחני?

"אני לא חושב ששיער ארוך כשלעצמו הוא פריקת עול, אבל הוא בא לומר משהו ויש חשש. לא יודעים אם זה קצה הקרחון או שזה רק זה. אפשר להבין למה זה מפחיד הורים ומאיפה החשש והדאגה".

בפועל, איך הורים צריכים להתייחס לנער שמחליט על נראות חיצונית מתריסה כמו קוקו?

"לדעתי זה מתחיל הרבה לפני כן. הורים צריכים להכיר את הילד שלהם באופן כללי ולהבין לאיפה הרוח נושבת. הקוקו הוא סימפטום למשהו עמוק, וצריך להתמודד עם הדברים המסובכים יותר שמאחורי זה ואחריהם לעקוב".

הרב יוכל להכריע לי - קוקו, זה דבר רע או טוב?

"היום גברים לא מגדלים שיער ארוך ולהיות 'חורג מהנורמה' זה לא דבר טוב באופן כללי. יש יוצא מן הכלל כמו הרב הנזיר, שזה סוג של פרישות. סיפור אחר לגמרי. מי שיתנהג כמו הרב הנזיר - שיגדל שיער ארוך. צריך לשאול האם זה בא לקדם את האדם למקום טוב יותר או שזה משחק חיצוני שבא להתריס ולהגיד 'אני לא אכנע לנורמות'. אתה לא נכנע לנורמות חיוביות או שליליות? זו השאלה. השיער בא לחקות דמויות של סלבריטיז או את הרב הנזיר?"

לא לחקות, להיות מי שאני. מה העניין להיות נורמטיבי?

"יש עניין. ברור. כי אדם נורמטיבי מוגן על ידי המיינסטרים. אדם הוא יצור חברתי ואם הוא בוחר חברה טובה היא מסייעת לו ומחזקת אותו בקשיים שהוא חווה".

המספריים של אפרים

ובחלומי, אני עומד זקן ושבע ימים מול קהל רב שמשלהב אותי חיים שלמים להיות נורמטיבי. להיכנע. הם קוראים לזה 'להתבגר'. תמיד הדרישה הקולקטיבית היא 'להתבגר'. וברור לך שאם הם משתמשים מולך בטיעונים חלולים של 'תפסיק להיות ילד', אתה כנראה צודק. אין להם משהו חכם לומר. אפס תובנות. גיחוך מתנשא לכל היותר. הם נטולי תשוקת הבנה. נורמטיביים. מעולם לא חשו את הצורך הקיומי לעשות משהו שונה. להתבלט בדרכך. לא לחוש 'עוד מישהו'. ההמון מלא בסוגדי-מיינסטרים המלאים כמיהה מודרנית לעולם ברור של נורמליים מול הזויים. הם תמיד יודעים במבטון קצרצר מיהו האדם הנכון עלי אדמות.

אני פוקח את עיניי העייפות ממלחמות ומחשבות על סמלים ואמירות. משאלתי היחידה היא להקיא הכול. למאוס בכל ההתעסקות המיותרת הזאת. אני הופך בשיערי המבולגן ובלי לחשוב עולה על הטוסטוס. זאת תהיה הפעם האחרונה שהרוח מצליחה להכניס לי את הפוני לתוך העיניים, אני מהרהר.

"השיער שלך כולו תאים מתים גם ככה", מעודד אותי אפרים הספר כשהוא אוחז במספריו הענקיים. ניכר שאפילו הוא, שראה שערה או אלפיים בחייו, מתרגש כדבעי. "זה נדיר. אני בדרך כלל עושה את זה לילדים בני שלוש שבאים לעשות חלאקה", הוא מנמק.

"אז אתה אומר שכל הרצון לקוקו התחיל כבר בגיל 3? בזה שלא עשו לי חלאקה כמו שצריך?! ואני הייתי בטוח שהנערות זה הסיפור", אני מנסה לפתח עם אפרים שיחת נפש לקול מכונת התספורת. והוא, ספק שומע ספק אינו רוצה לחפור עמי בצוותא, מכסח לי את הראש בהנאה. מיובשי התור עדיי, שיותר משהמסופר רצה להסתפר הספר רוצה לעשות בשערו של הקליינט כרצונו.

"אפרים, תעשה לי חפיפה", אני מבקש. "תן לי ליהנות מההיוולדות שלי מחדש. זה מה שאני מרגיש עכשיו", אני אומר לו וכל הנוכחים מסביב לא מבינים למה חשוב לי לצלם את זה. לך תסביר לנורמלֵי העם שלא חטאו בהרהור חוץ-נורמטיבי על גידול שיער, איך מרגישים כשנפרדים ממחלפות ראשך. "אתה רוצה לתרום את השיער לחולי סרטן?" שואל אפרים ואני קופץ על המציאה. "בטח, בשביל זה גידלתי את הקוקו הזה", אני ממהר לומר כשמבטי הממתינים בתור ננעצים בי כיתדות. קשה להבין בעיניים למי שלא מבין אותך ועוד צועק את זה.

"איזה יפה אתה!" מתפעלת אמא שמעולם לא חינכה אותנו על ברכי הסגידה ליופי. תראו מה שקוקו אחד מוציא מאנשים, אני נפעם. אבא כמעט לא אמר מילה. הייאוש נעשה אצלו נעשה נוח יותר. ומשהרים ידיים כבר אי אפשר לו להתרפק על החלום שהתגשם ובנו מחמדו מילא את תאוות לבו והסתפר.

החברים של אבא בבית הכנסת דווקא מדברים – "עכשיו אתה נראה כמו הבן של נחמיה".

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
הזהות והחזון

  הרב זאב סולטנוביץ' על...

שבעים לישראל - לחזון ולאתגרים

  ח"כ מוטי יוגב במאמר...

הפרסום בעולם קטן עובד

האתר החדש של עולם קטן

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם