כולל שירות

m 4 sherut
 
המלאכים הם רק בשמים, אבל בארץ יש מלאכיות * בנות ישראל נמצאות בכל אתר ואתר, מעניקות לעם ישראל באהבה גדולה את כל מה שהן יכולות * בביקור שערכנו בכמה מקומות "מאתגרים" הבנו שהבנות האלה הן הכוח החזק ביותר שיש בעשייה הישראלית

נדב גדליה

אימהות מחליפות

בין כל בנייני המכאובים בקריית בית החולים בתל השומר נמצא 'בניין הילדים'. הוא מכיל מורכבות גדולה יותר הכוללת ילדים רכים בשנים המאושפזים במקום, והורים טרוטי עיניים המנסים לצלוח בשלום את תקופת האשפוז של ילדיהם האהובים. המשימה היא להיות שם ולסייע ככל האפשר, לדאוג לילדים ובד בבד לשמור על שפיות חיי המבוגרים, כך שלא יקרסו נפשית אל המציאות שאי אפשר לדעת מתי תסתיים.

'נותנים תקווה' היא "עמותת הבית" של בית החולים ודרכה מתנדבות בנות השירות הלאומי במחלקה לשיקום ילדים. חוץ מבנות השירות לא קיימת בבית החולים פעילות לילדים, כך שתפריט הסיוע הקבוע נע בין הפקת מסיבות חגים, בייביסיטר על הילדים כשההורים זקוקים לפסק זמן לנשימה.

"כשיש ילד חולה במשפחה, ההורים נמצאים במצב מתוח והדמות ההורית לפעמים נחלשת, כך שבת השירות היא כמו אמא מחבקת לילדים", אומרת אסתי פרידמן, הממונה על בנות השירות בתל השומר. "זה משהו שרק בת שירות יכולה לתת, מענה חם ואוהב לילד במקום אמא. כנשים, הן מזהות את הצרכים של הילדים, זה נמצא בהן".

עד כמה העניין שהבנות לא מקבלות תשלום משפיע על העבודה?

"יש הבדל גדול מאוד בין אדם שעושה את זה מכל הלב לבין אדם שעושה את זה לפרנסתו. יש גם אנשים שעושים את זה בתור עבודה – וגם אצלם זה הרבה פעמים מכל הלב; אבל אני חושבת שבשביל בת שירות, שזו השנה המשמעותית שיש לה והיא באה במטרה לעשות טוב, זה משהו אחר".

אסתי נותנת מקרים לדוגמה: "יש לנו פה ילד הסובל מאוטיזם. ההורים שלו רצו לנסוע לחופשה, והבנות מצד עצמן הציעו להשתבץ במשמרות כדי שההורים יוכלו לנסוע". אבל הסיפורים המרגשים לא נגמרים בבייביסיטר. "היה ילד מתוק שעבר חמישה-עשר ניתוחי ראש", מספרת אסתי. "המשפחה קיוותה לחגוג בחוץ אחר כך, אבל הבנות הציעו שיחגגו לו בבית החולים למרות שהן לא חייבות לעשות את זה בכלל מצד התפקיד. ארגנו לו פה את הכול, הפכו את בית החולים לאולם אירועים חגיגי. הביאו כיסאות יפים, קייטרינג, מגנטים, מזכרות, הגברה, ממש כמו בר מצווה מכובדת לכל דבר. הגיעו שמונים איש!"

אסתי פרידמן, בית החולים תל השומר: "כשיש ילד חולה במשפחה, ההורים נמצאים במצב מתוח והדמות ההורית לפעמים נחלשת, כך שבת השירות היא כמו אמא מחבקת לילדים. זה משהו שרק בת שירות יכולה לתת, מענה חם ואוהב לילד במקום אמא. כנשים, הן מזהות את הצרכים של הילדים, זה נמצא בהן"

אסתי סבורה שבנות השירות תורמות דברים שאחרים אינם יכולים. "לפני הכול, בנות השירות הן כיפיות וזה משמעותי מאוד במקום כזה. האווירה הזאת משליכה גם על עניינים רפואיים. ילדים לא אוהבים ללכת לפיזיותרפיה. הם בתהליך שיקום וזה כואב להם. ההורים לא מצליחים לשכנע את הילדים ודווקא בנות השירות מצליחות בזה. הן צעירות, מלאות מוטיבציה והיעדים שלהן מאוד גבוהים. לא מזמן הוצאנו בזכותן מאושפזים לראות סרט בקולנוע. הן לא מוכנות שרצון או חלום כלשהו של ילד יוחמץ בגלל המגבלה שלו. כרגע הן מנסות לגייס כסף למחנה באילת בשביל הילדים".

כשהאימהות הקטנות והלא-רשמיות של ילדי מחלקת השיקום היו צריכות לצאת בעצמן לסידורים כמו למשל סמינריון הדרכה, ילדי תל השומר לא קיבלו את עזיבתן הזמנית בקלות. "הילדים התחילו להגיד: 'אין לנו מה לעשות פה אחרי הצהריים'", מספרת אסתי. "הגדיל לעשות אחד הילדים שעשה ספירה לאחור, וכל הזמן ספר כמה ימים נשארו עד שהן יבואו".

אישה אחרת

בכפר 'נווה עמיאל' לנוער בסיכון מתקבצים מגוון נערים דתיים שלא הסתדרו במוסדות החינוך הקלאסיים. אחד הנושאים שאתם מתמודדים המחנכים הוא היחס לנשים, ולא פעם מדובר בנקודה בעייתית. למרבה ההפתעה, דווקא המפגש עם בנות השירות השותפות בחינוך הבלתי פורמלי מצליח לחנך את הנערים ליחס מכבד לנשים בהמשך חייהם.

"הבנות מייצגות בעבור הנוער את הדגם הנשי שהם לא יפגשו בפאבים ובמועדונים", מסבירה שלומית ברנסקי, הממונה על בנות השירות המתנדבות בכפר. "הנערים פוגשים פתאום עולם של אישה צעירה שיודעת לשים גבולות במגע, בדיבור, בהתנהגות, בכבוד שלה לעצמה ולסביבה. יש כמובן הקפדה על גבולות וכללים מאוד ברורים ביחס שבין המדריכות לנוער: אין מגע אפילו באמצעות חפצים, הן לא יעירו את החבר'ה, לא ייכנסו לחדרים ותמיד ינתקו מגע אחרי עשר בערב.

"זה מסר חזק מאוד לנוער, שהנה, יש קשר עם גבולות. מסר בלי מילים שיוצק מהות חשובה של צניעות ויוצר שינוי חשיבה חשוב מאוד לחיים בהמשך".

יש לכם צוות שעובד בשכר. במה תורמות דווקא הבנות המתנדבות?

"כשאני מדמיינת את הכפר בלי בנות השירות, אין ספק שהוא היה הרבה פחות טוב. חד משמעית. בנות השירות מביאות משהו אחר לגמרי ממה שיכול להביא צוות בשכר. החבר'ה יכולים להגיד לצוות החינוכי בשכר - 'לא אכפת לכם מאתנו באמת, זו העבודה שלכם'. לבנות אי אפשר להגיד את זה. החבר'ה רואים בנות שבאו מאה אחוז כדי לתת מעצמן, וזה עושה משהו לנוער. הם קולטים שהן פה בשבילם.

שלומית ברנסקי, כפר הנוער "נווה עמיאל": "הייתה בת שירות שבמשך תקופה מסוימת חלק מהחבר'ה כעסו עליה, אבל היא המשיכה להיות אתם בקשר ולמרות שהם היו 'ברוגז' התעקשה להיות שם בשבילם. היא הייתה בעבורם הדמות המבוגרת והאחראית שלא מחזירה כעסים בחזרה. לנוער בסיכון זו חוויה עצמתית של אמון, של מישהי שלא מתייאשת מהם רק כי כועסים עליה, כמו שהם רגילים מהחיים"

"גם האנרגיה שהבנות מביאות היא אחרת. אני זוכרת את זה מעצמי, כבת שירות, זה הזמן היחיד בחיים שיש כוח וזמן להתנדב ולתת את הכול. הטוטליות הזו קיימת רק בגיל הזה. אני שומעת אחר כך מבוגרות השירות שיש בהן געגוע לתקופה הזאת".

"הבנות שותפות לצוות ולקבלת החלטות, אבל הן לא נכנסות לעניינים של בעיות משמעת. בת השירות אולי תעיר למישהו, תגיד לו שהוא עושה משהו 'לא בסדר', אבל הן לא מענישות את החבר'ה. בזכות זה הקשר איתן הוא נקי יותר. הנערים נפתחים יותר לבנות, ועוזרת לכך גם העובדה שהן בגיל קרוב יותר לגילאי הנוער ונמצאות אתם לאורך כל היום, ולא רק רק בשעות מסוימות ביום כמו המורים והמדריכים".

שלומית מספרת מקרה שמעיד על כך: "הייתה בת שירות שבמשך תקופה מסוימת קבוצת חבר'ה כעסו עליה מסיבה כלשהי. בעולם הרגיל – אם אתה כועס על מישהו, אתה מנתק ממנו את הקשר. אבל היא המשיכה להיות אתם בקשר לאורך כל השירות, למרות שהם היו 'ברוגז', התעקשה להיות שם בשבילם. היא הייתה בעבורם הדמות המבוגרת והאחראית שלא מחזירה כעסים בחזרה, שדואגת להם. לנוער בסיכון זו חוויה עצמתית של אמון, של מישהי שלא מתייאשת מהם רק כי כועסים עליה, כמו שהם רגילים מהחיים".

לפעמים השפעת בנות השירות נמשכת גם אחרי סיום השירות. "אחת הבנות טיפלה באחד מהחבר'ה כבת שירות, אחר כך הוא הלך למכינה והיא סיימה את השירות שלה, אולם הקשר ביניהם נמשך. דווקא היא הצליחה להיות אוזן תומכת בשבילו בזמן המכינה".

איך שומרים על בת השירות בסיטואציות מורכבות מול נוער בסיכון?

"אנחנו מנסים לווסת את זה, לשמור שדברים לא יהיו יותר מדי קשים ויצאו מפרופורציה. אין ספק שכפר של נוער בסיכון מזמן הזדמנויות קשות ואתגרים, אבל יש גם הרבה תמיכה והדרכה מצד הצוות החינוכי וזה הופך את החוויה ליותר טובה".

בעלות לב חזק

גם במקומות קשים אחרים בנות השירות משתלבות, וכשמדברים על מקומות קשים אין כמו יחידת טיפול נמרץ בבית חולים. העבודה בתחום הזה אינה מיועדת לבעלות לב חלש.

"בנות השירות הן חלק אינטגרלי מהיחידה", מספרת לנו חיה ברויאר, האחות האחראית ביחידת הטיפול הנמרץ בבית החולים שערי צדק בירושלים. "אני לא מסתדרת בלעדיהן. אמנם הן לא מתעסקות בהחיאות, אבל בטיפול נמרץ לא חסר מה לעשות: לקחת בדיקות ולהחזיר, להיות עם החולה, הן יודעות איפה כל דבר נמצא, יודעות באילו דברים אני משתמשת, וכשאני עסוקה בפועל בטיפול הן דואגות שכל העניינים הטכניים יתקתקו".

חיה ברויאר, בית החולים שערי צדק: "בנות השירות הן חלק אינטגרלי מהיחידה לטיפול נמרץ, אני לא מסתדרת בלעדיהן. אמנם הן לא מתעסקות בהחיאות, אבל לא חסר כאן מה לעשות: לקחת בדיקות ולהחזיר, להיות עם החולה, הן יודעות איפה כל דבר נמצא, יודעות באילו דברים אני משתמשת ודואגות שכל העניינים הטכניים יתקתקו"

מה הקושי העיקרי בהתנדבות בטיפול נמרץ?

"היו פיגועים גדולים והבנות רואות הכול. יכולים לעבוד 13 שעות על מטופל ולדעת שיש חשש שהוא עומד למות. לא קל. יש במקרים כאלה הרבה ריצות לבנק הדם והן מרגישות ממש חלק מהניסיונות להציל פצועים. בפיגוע אחד הגיע המנכ"ל של בית החולים ואמר שנשלח הביתה את הבנות שהיו כבר במשמרת בוקר. אמרתי לו שכדאי שהן יישארו כי חשוב שהן יהיו חלק מקבוצה. הן היו ב'שמע ישראל' הנאמר בפטירה, היו ובכו. זו חוויה מאוד קשה אבל מצד שני זה מחבר אותן לצוות רפואי מאוחד בזמן אמת, וחלקן והולכות בהמשך ללמוד מקצועות הקשורים לרפואה".

אין בנות שלוקחות קשה מראות שכאלה?

"כל הבנות שעובדות במחלקות קשות משוחחות עם עובדות סוציאליות באופן קבוע, מעין קבוצת תמיכה שעוזרת להן להתמודד, אם צריך".

מעבר לעבודתן הרשמית ביחידת לטיפול נמרץ ברגעי חיים קריטיים, המתנדבות נוהגות לתת קצת מעבר, כיאה למי שהחליטו להקדיש את זמנן להתנדבות. כשמשפחות שקרוביהן נמצאות בטיפול נמרץ מגיעות להתעניין במצב והדאגה ממלאת את המסדרונות, בנות השירות מגיחות כדי להרגיע. "אם קרוב משפחה מתעלף - הן שם כדי לסייע", מספרת חיה. "בשהייה במקום כזה יש צורך לפתח ראש גדול - לראות כל הזמן מה צריך ובמה אפשר לעזור".

מה המתנדבות לומדות במהלך השירות בטיפול נמרץ?

"הצוות אוהב להסביר לבנות מה הן רואות כל הזמן, אבל מעבר לעניינים הרפואיים, האתגר הוא לחשוף בנות בגיל צעיר ליחסי עובד-מעביד ולהסתגל למערכת שבה הבת נמצאת כביכול בתחתית: היא עושה את הדברים הפשוטים, אבל בסופו של דבר החוויה של מטופל נוצרת מכל המכלול; גם מזה שהאוכל שהגיע אליו מותר לו מבחינה בריאותית וגם מזה שהאוכל הגיע בזמן. יש מישהי שדאגה לזה".

אתן לוקחות את בנות השירות ככוח סיוע או כעובדות לכל דבר?

"כשיש בנות שמחפפות הן נקראות לסדר, כמו כל עובד. בונים עליהן כמו על עובד רגיל לגמרי. הידיעה שהן באות על בסיס של תרומה היא ערך מוסף כי בבית חולים חשוב מאוד לתת את החיוך מעבר לטיפול. אם אני אתן את כל התרופות בזמן אבל עם פרצוף תשעה באב, זה לא זה. כשאני עם מתנדבת אני יודעת בוודאות שיש אצל הבחורה ערך של נתינה, כי בשביל זה היא באה לפה, להתנדב, אז היא בטוח תחייך. בשבילה זו לא רק עבודה".

ללכת בכוחות עצמה

אף אחד לא האמין שהילדה אורית (שם בדוי) תצליח ללכת בכוחות עצמה. אורית הייתה מטופלת זמן רב בעמותת על"ה המסייעת לילדים במצב סיעודי קשה מאוד. רוב הזמן היא הסתובבה בסיוע הליכון, עד שהגיעה מלאכית שירות מסורה שלקחה אותה כפרויקט. וכך, בנחישות ועקשנות מעוררות השראה, הצליחה בת השירות להעמיד את אורית על הרגליים.

"בת השירות התחברה אליה מאוד", מספרת מיכל אלקריף, מנהלת בית ספר וגני ילדים של על"ה בבני ברק, מקום לימודיה של אורית. "קודם כול היא דאגה למראה החיצוני שלה, הייתה מקפידה שתהיה מסורקת ולבושה יפה, ולצד זה עבדה אִתה קשה מאוד על ההליכה. לאט לאט היא הצליחה להביא אותה להליכה של כמה צעדים במסדרון, זה היה מדהים. בעבודה יומיומית עם שירים, עידוד ומחיאות כפיים היא דרבנה אותה. כשהילדה הצליחה ללכת היא הייתה כל כך מאושרת! הצוות הרפואי והשיקומי עסוק מאוד בפן הרפואי, ואלמלא הסבלנות והזמן של בת השירות - זה לא היה קורה. רק בנות שירות יכולות לתת את הפן האישי הצמוד שגורם לשינוי כזה".

מיכל אלקריף, על"ה: "בת השירות התחברה לילדה מאוד, דאגה למראה החיצוני שלה, הקפידה שתהיה מסורקת ולבושה יפה, ולצד זה עבדה אִתה קשה על ההליכה. לאט לאט היא הצליחה להביא אותה להליכה של כמה צעדים במסדרון, זה היה מדהים. בעבודה יומיומית עם שירים, עידוד ומחיאות כפיים היא דרבנה אותה. כשהילדה הצליחה ללכת היא הייתה כל כך מאושרת"

אם תהיתם, לא מדובר בסיפור נדיר. "אחד הילדים שהיה ניזון באמצעות גסטרוסתום (הזנה דרך הבטן), היה מקבל כמה טעימות דרך הפה כל יום", ממשיכה מיכל לספר. "אחת הבנות התחברה אליו, ובעבודה עקבית וממושכת היא הצליחה להחזיר אותו במאה אחוז לאכילה דרך הפה. הבנות מקדישות את השנה או השנתיים האלה, בחגים ובחופשות, וגם אחר כך הן מגיעות אלינו להתנדב מדי פעם, ויש כאלה שחוזרות אחרי לימודי אחיות כדי לעבוד כאן בשכר".

איך בנות השירות תורמות בלי הידע השיקומי הנדרש?

"דווקא בנות שירות שלא מחויבות לעבודה השיקומית פנויות נפשית לתת אווירה טובה למקום. בהגדרת התפקיד של הבת מדובר על עזרה וסיוע והן לוקחות את זה עם כל הלב והכי רחוק שאפשר לדמיין.

"בנות שירות הן נקודת השמחה והאור של ילדים שמצבם לא קל בכלל. יש ילדים שלא האמנו שיוציאו אי פעם חיוך, והן מצליחות לגרום לזה לקרות. אנחנו בצוות מבינים שרק צריך לתת לילדים את הזמן הזה לשבת עם הבנות בשקט ובתנוחה נעימה, לתת להם את ההרגשה שיש מישהו קרוב ללב שלהם כדי שהם יחייכו קצת".

איך את מסבירה את זה שדווקא בנות שירות מצליחות להוציא חיוך מילד חולה?

"הצוות עסוק יותר בפן הטכני ומי שפנויות לשבת הרבה זמן, לשיר, ללטף, להוציא את הילדים לטייל, לתת חום ואהבה – אלה הבנות. הצוות לא יכול לעשות כיף וחייב להתמקד בדברים השוטפים והחיוניים לחיים ממש. אפשר לומר שמעבר לחיים עצמם, שלהם הצוות הרפואי דואג, הן נותנות את איכות החיים.

"זה הגיל הכי שמח של בנות השירות - אחרי הלימודים והבגרויות, וללא דאגות של פרנסה ומשפחה. מראש הן באות עם המון מוטיבציה להפוך את העולם. בעיניי זה גם גיל שיש בו פחות חוויות של קשיי חיים, כוח האמונה מאוד חזק ושמחת הנעורים עדיין נמצאת וזה מושלם. הן יוזמות ימי הולדת מיוחדים לילדים, מסיבות ראש חודש, עושות 'רעש' בבניין, אמונות על המצב רוח במקום. לא רק של הילדים אלא גם על מצב הרוח של אנשי הצוות הרפואי".

לתגובות: נדב גדליה בפייסבוק.

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
ענווה ועוצמה

  הרב שמואל אליהו מספיד...

שינוי פני העיר

  נתנאל אחיטוב מארגון 'חותם'...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם