שמיניות באוויר

m 10 shminiyot

 

אם חשבתם שהשמינית היא בסך הכול השכבה שמעל השביעית, טעיתם * החבר'ה מקבלים בשמינית זריקת התבגרות, מגלים כישרונות חבויים וחברים חדשים וכל אחד מהם בונה הפקות ומחריבן * בין הכתרה לקיוסק הם גם צריכים להכריע בשאלות שיעצבו את חייהם לשנים הקרובות * נדב גדליה יצא לשטח כדי להביא טעימות מעולמם של השמיניסטים

נדב גדליה

אפשר להתווכח מה נשאר מארץ ישראל הישנה; מה שבטוח הוא שאת כיתות החטיבה והתיכון עדיין סופרים מהחמישית (כיתה ט') ועד השמינית (כיתת הסיום, י"ב), כפי שהיה נהוג לספור בארץ ישראל הישנה וכמו שהיה מקובל גם בגרמניה, בפולין ובאיטליה. בזמנים ההם, הרבה לפני שהומצא המושג 'חטיבת ביניים', חולק קונספט בית הספר לארבע שנות תיכון שבאו אחרי שמונה שנות יסודי. מאז הרבה מים התייבשו בכינרת, ובימינו הכיתות נספרות ברצף מתחילת בית הספר היסודי ועד סוף התיכון, אך הכינויים נותרו כמות שהם.

השמינית בימינו הפכה מילה נרדפת לאחריות כבדה, להתבגרות פתאומית ולמטען אחריות שמגיע בן רגע בשנה האחרונה של התיכון. השנה החותמת את הנערות השובבה טומנת בחובה החלטות כבדות משקל על איך ייראו החיים בהמשך, ובסוף השנה אף רסיסי געגוע מעורבים בהחמצה. נו, בית הספר לא היה כזה גרוע. מכאן החיים רק הולכים להיות מאתגרים יותר.

בשבוע האחרון נפגשנו עם שמיניסטים ושמיניסטיות החיים במגוון סגנונות ומוסדות כדי להבין איך נראית השנה המשמעותית הזאת, ההופכת את טובי בנותינו ובנינו למבוגרים באמת.

רפאל: "בזכות הפעילות המשותפת הטכנית מגיעים גם לשיחות נפש עמוקות יותר. רק מדיבור אפשר להכיר באמת, וזה מה שעושים יותר בשמינית. שיחות מתוך עייפות כשהכול פתוח. אתה הכי אמתי, סחוט ומדבר מה שעל הלב עם חבר"
אמץ לך חמשוש

איתי סולומון לומד בישיבה התיכונית אמי"ת 'בלבב שלם' בירוחם. "אני מרגיש יותר בגרות באוויר, האופי של החבר'ה משתנה", הוא מספר. "היו המון בגרויות בשביעית, ופתאום יש מה שנקרא הדברים הרציניים חוץ מהלימודים: שבו"שים, הפקת הכתרה והחלטות חשובות להמשך החיים".

עד כמה השמיניסטים משפיעים על האווירה הכללית בישיבה התיכונית?

"המון. יש לנו פרויקטים שאנחנו מנהלים בישיבה: 'אמץ חמשוש' – כל שמיניסט מדבר עם חמשוש שיחות נפש. אני חושב שבתור חמשוש נחמד לדעת שיש מישהו בשבילך משכבה גבוהה. יש גם פרויקט 'מרכז למידה': בכל יום שני יושבים עם קבוצת חמשושים ועוזרים להם בשיעורי בית. ויש פרויקטים גם מחוץ לישיבה עצמה, כמו 'מחסן כוח לתת' – חבר'ה מירוחם תורמים רהיטים ואנחנו מרכזים את התרומות ומעבירים לנזקקים.

"אני חושב שזה מבגר אותנו, נותן אחריות לדברים בחיים. אין מה לעשות, כשאתה אחראי למשהו זה לא דבר שנותנים לכיתות נמוכות, זה עושה משהו.

"גם ההכנות להכתרה. יש לנו קיוסק ואנחנו מרוויחים ממנו כסף, עושים ערבים של נקניקייה בלחמנייה, טוסטים. אנחנו גם מחפשים מקומות עבודה במלצרות עבור חבר'ה מהישיבה. רואים שזה עושה טוב לשמיניסטים. זה חשוב. תחשוב על זה שזה סוף תקופה ומבאס קצת לעזוב ככה את החברים. ההכתרה וכל ההכנות מסביב מחברות מאוד חזק את השכבה לשנים הבאות".

הדיסטנס לשמינית

גם בישיבת בני-עקיבא 'אוהל שלמה' בבאר-שבע כבר מתכוננים להכתרה. את הכסף עושים בקפיטריה של השמינית, ומקווים לגייס סכום כסף גדול ככל האפשר כדי להרים הכתרה שתיזכר לדורות בספר תולדות הישיבה. "אין, חייבים לזכור את האירוע, להשאיר יתד של 'היינו פה'", מסביר רפאל ממדוב, הלומד בישיבה. "הכתרה זה מעבר למערכונים. קח את השיר של ההכתרה, זה סיכום של ארבע שנים, זה מרגש מאוד.

"אתה נזכר בכל השנים שעברו; מההתחלה כשלא הכרת אף אחד, בהמשך שהרגשת בבית ועושה שטויות, מקבל על הראש, ואז בשביעית הבנת יותר את החשיבות של הלימודים פתאום. בכל הזמן הזה החברים כולם אתך, בטוב וברע. בשמינית אתה מרגיש שסוף סוף אתה מכיר את החבר'ה. בגלל ההכנות והקשר בין אחראים בהכתרה נוצר קשר, בזכות הפעילות המשותפת הטכנית מגיעים גם לשיחות נפש עמוקות יותר. רק מדיבור אפשר להכיר באמת, וזה מה שעושים יותר בשמינית. שיחות מתוך עייפות כשהכול פתוח. אתה הכי אמתי, סחוט ומדבר מה שעל הלב עם חבר".

ומה עם המחשבות על העתיד?

"לי אישית חשוב ללכת לישיבה גבוהה, לא להסדר", אומר רפאל. "שנה וחצי בישיבת הסדר, לדעתי, זה לא מספיק. הגעתי למסקנה הזאת כי פתחו אצלנו ישיבה גבוהה וזה פתח לי עולם שלם של תורה. אני לומד עם החבר'ה שם חברותא בגמרא ואמונה וזה משנה אותי, משפיע מאוד וגרם לי להחליט כבר עכשיו מה אני רוצה להוציא מעצמי.

"הכי חשוב בעיניי להסתכל רחוק; להסתכל כבר מעכשיו על הכיוון של הבית שאני רוצה לבנות. כשאדם בוחר אישה, חינוך ילדים ומקום מגורים זו כבר לא החלטה שלו. הבחירה לשנה הבאה היא הדבר הכמעט יחיד בחיים שאני בוחר לבד".

במה מתבטא השוני בשנת הלימודים השמינית משאר שנות התיכון?

"בשמינית אני מרגיש שאני אמור להיות ייצוגי יותר כי כולם מסתכלים עלינו. יש לנו אחריות. באופן אישי אני משתדל לנצל את זה כדי לתת לצעירים יותר. אני בקשר טוב עם שאר השכבות ותמיד זוכר שגם אני קיבלתי עצות משמיניסטים, והן עוזרות לי עד היום.

"אני רוצה להיות להם סוג של אח. יש דיסטנס לשמינית, ברור. אז אני ניגש אליהם וזה נותן להם להרגיש בנוח לדבר, להתייעץ".

להתנהג כמו גבר

"הדבר הכי בולט בשמינית הוא שהחיים הלימודיים יותר זורמים וכיפיים", אומר ליאב סופר, שמיניסט מישיבת נחלים. "אנחנו דור שסבל מכמה רפורמות במשרד החינוך, למשל שהבגרויות יהיו בכיתה י"א, ועכשיו, סוף סוף", נאנח ליאב בחיוך, "יש זמן ללמוד ולבנות את עצמי באמת. לבנות את הקומה הרוחנית שלי לפני שאני הולך להסדר".

החיים החברתיים נראים אחרת בשמינית?

"אני חושב שזאת השנה הראשונה בחיים שצריך לדעת איך לשלב גם את הבנייה העצמית וגם את חיי החברה. אתה חייב לדעת לעשות את הכול יחד וזה מאתגר, אבל ככה נראים החיים בעתיד. שילוב. במיוחד ההכתרה : לראשונה פתאום כולם פועלים למטרה אחת בלבד ורוצים שהיא תצליח. כל השנים לכל אחד יש את הקטע שלו, ופה לפעמים אתה נפגש בפעם הראשונה עם חבר'ה שפחות הכרת בשכבה ומגלה אותם. לדעתי זו המטרה המרכזית של ההכתרה: לחבר לפני הכול את השכבה, לא רק פעילויות והצגה מצחיקה".

קשה להתבגר פתאום בשנה?

"אין מה לעשות, עד עכשיו היינו ילדים ופתאום צריך לקבל אחריות ואין ברירה אלא להתנהג כמו גבר. זה מעצים בעיניי לכל החיים. סוף סוף החבר'ה מבטאים את עצמם בדברים שהם רוצים להיות. לא בהכרח מי שצילם או ביים בהכתרה ייהפך לצלם בעתיד; יותר פיתוח כישרון של הובלת צוות וידע בהתנהלות".

וגם יכולות עסקיות... איך עושים כסף בשמינית?

"לנו דווקא אין קיוסק. עד לפני כמה שנים היה, ובשנים האחרונות הוא מתופעל על ידי חברה חיצונית. הישיבה נותנת סכום מסוים להפקה של ההכתרה, אבל יש עוד דרכים יצירתיות לעשות כסף בעצמנו, אל תדאג...

"למשל, לא מזמן משפחה מהאזור הייתה צריכה מניינים בניחום אבלים. היא סגרה מחיר עם כמה חבר'ה מהשכבה שיהיו שם באזכרה ובשבעה, והם קיבלו סכום יפה שיעזור להפקה. בהמשך אנחנו מתכננים לארגן קטיף שיכניס כסף.

"יש שיגידו שיש משהו מבאס בלעבוד למען ההכתרה, אבל אני לא מסתכל על זה ככה, כי ההכתרה היא בשבילנו, אתה עובד בשביל עצמך רגע לפני שהולכים כל אחד לדרכו".

לא בזבוז אנרגייה וכסף?

"אדם לא אמור להתעסק רק בעצמו ובאיך הוא יתגדל גשמית ורוחנית. אין דרך להיבנות אם לא עושים דברים למען כולם, וההכתרה היא לגמרי למען הגיבוש החברתי והנתינה לישיבה בעזרת פעילויות חיוביות. אנחנו למשל מתכננים 'יום שכולו תורה'. צריך לחשב את זה, אבל בגדול אם תיקח 400 תלמידים, וכל משנה לוקחת 12 דקות למידה בממוצע, תגיע לזה שנסיים יחד כל הישיבה את ש"ס המשניות כולו. ואנחנו נעשה את זה".

לחץ ודמעות בדרך לשירות הלאומי

אם אצל הבנים העניינים הטכניים וסידור הכיסא לשנה הבאה נעים בין הרצון הרוחני לבין הבחירה בין מכינה, צבא, הסדר או ישיבה גבוהה, הרי שאצל הבנות, השמיניסטיות, העניינים מורכבים הרבה יותר.

"יש לי חברות שלא מצליחות לאכול כמעט", מספרת שירה ואן דייק מאולפנת גילה ברמת בית-שמש. "יש בכי, מתח ולחץ. הרבה פעמים מתחילים מסביב לשאול 'נו, מה את עושה בשנה הבאה', ודווקא השאלות האלה גורמות לרצות לברוח מלהחליט. לא נעים. לפעמים יש נדודי שינה".

איך אתן מצליחות בסופו של דבר להכריע לאן ללכת?

"יש בנות שסוגרות מקום מלחץ, ובאמת אחר כך הן מחליפות שירות. התהליך של ההתלבטות חשוב לדעתי, למרות הקושי. יש לי חברה שגדולה ממני בשנה, ובשנה שעברה היא הרימה ידיים והלכה למדרשה לא בשביל להתחזק, רק כדי לדחות את ההחלטה הקשה הזאת.

"הרגשנו את הלחץ כבר מתחילת השנה; היו שאלות של 'מי ירצה אותי בכלל?' אבל ברוך ה' בסופו של דבר רוב הבנות יושבות עם המורה כמו שצריך ורק מעטות יוצאות בלי החלטה".

כבר מצאת את המקום שלך בעולם?

"אצלנו יש שיעור שמיועד להחלטות לשנה הבאה. השיעור נקרא 'צידה לדרך' ושם אנחנו לומדות עם צוות חינוכי מומחה איך להתנהג בריאיון, איך לבחור בני זוג ועוד. זה ממש מכין אותנו לחיים עצמם, אלו כלים לכל החיים. בשיעור אחד למדנו על ראיונות אישיים, ובדיוק היום היו לי מיונים וזה מאוד עזר לי בריאיון. אני מתכננת ללכת להיות קומונרית בבני עקיבא. אצלי ההחלטה באה די בקלות, אבל הרבה מהשמיניסטיות עדיין מתלבטות אצלנו.

"רוב החברות הטובות שלי מבולבלות, כי יש כל כך הרבה תקנים ואפשרויות. מה שבטוח הוא שיש עניין חזק כמעט לכולן לעשות מדרשה אחרי שירות לאומי או לפניו כדי לקבל כלים חשובים להמשך הדרך בחיים. להיבנות. כמו זריקת מרץ לפני שיוצאים לעולם הגדול".

אתן כבר מתכוננות להכתרה?

"בטח, כבר מתחילת השמינית אור הזרקורים על ההכתרה. זו הפקה מטורפת: מתלבושות ועד הטקסטים, כולן שותפות ומביאות את עצמן לידי ביטוי בציור או שירה. לא ברור מי ימשיך בתחומים האלה, אבל זה ממש מקצועי ורציני. זה מאוד מיוחד: יש התגייסות טוטלית למען תהליך ומטרה שכולן רוצות בה וכל אחת נותנת את כל כולה".

יש טעם בהכתרה מעבר ל'שואו'?

"ברור! לדעתי ההכתרה היא הרבה יותר מהצגה של ערב אחד. הגיבוש הזה גורם לגלות את הבנות שלא באמת הכרנו לעומק בשכבה. יש חברויות לא צפויות שנוצרות דווקא בשנה האחרונה. ברוב שנות בית הספר לכל אחת יש בעיקר קבוצת בנות מצומצמת משלה, והשנה כל שיתוף הפעולה מסביב להכתרה גורם להכיר יותר. גם העניין שכל אחת רואה את טובת השכבה ולא את טובת עצמה".

שירה: "לדעתי ההכתרה היא הרבה יותר מהצגה של ערב אחד. הגיבוש הזה גורם לגלות את הבנות שלא באמת הכרנו לעומק בשכבה. יש חברויות לא צפויות שנוצרות דווקא בשנה האחרונה. ברוב שנות בית הספר לכל אחת יש בעיקר קבוצת בנות מצומצמת משלה, והשנה כל שיתוף הפעולה מסביב להכתרה גורם להכיר יותר"

ועדיין, למה תמיד יש תחושה שחייבים לעבור את הרף של המחזור הקודם?

"התחרות של לשבור את הרף היא חיובית בעיניי, כי זו לא תחרות של 'איזו שכבה יותר טובה' אלא איך עושים את זה מוצלח יותר. לא תחרות שלילית אלא להוציא את המרץ המקסימלי, לפתח שאפתנות".

חוץ מהלחץ על השנה הבאה והפקת ההכתרה, יש דברים שעושים רק בשמינית?

"כל השנה יש לנו דגש גדול על הצד החברתי. הנושא שלנו השנה הוא 'נתינה לכלל', ואנחנו עושות פעילויות באולפנה בנושא הזה. בכל י"ב בחודש השמינית מרימה פעילות לכל הבנות.

"לדוגמה, בסוכות כל האולפנה התגייסה. נסענו למשפחות מעוטות יכולות כדי לקשט להן את הסוכה. עוד דוגמה: 'מסע התחברות' – מסע אתגרי שעוברים בו דברים מדהימים בחיזוק התודעה של עם ישראל והקשר למקומות בארץ. נסענו למקומות שאם לא הייתי נוסעת במסגרת המסע הזה, לעולם לא הייתי מגיעה אליהם".

אבישג קלינג מאולפנת ערד כבר החליטה שבשנה הבאה תתנתק מחברותיה מהאולפנה. "היה לי מאוד קשה להחליט איפת לשרת", היא מספרת, "אבל במערך שעשו לנו דיברנו הרבה על אמונה ובחירת תקן שמתאים לכישורים המיוחדים שיש בכל אחת. אתה יודע, אין הרבה בנות שרוצות לעבוד עם קשישים, ודווקא אני הרגשתי שזה מה שאני רוצה. למרות שאלך לשם לבד, וזה קשה ומפחיד והכול, אני בטוחה במה שבחרתי למרות התמיהות מסביב. האמת שאני מחכה קצת ל'לבד' הזה, למרות שברור שאשמור עם החברות על קשר, אלו חברות לחיים".

מה מייחד בעיניך את השמינית דווקא?

"לדעתי בשמינית יש יותר קשר עם הצוות החינוכי שמכוון להמשך. זה לא דבר שקורה בכיתות הנמוכות. אנחנו מרגישות שאנחנו שולטות איפשהו באווירה של בית הספר כשכבה שמקבלת אחריות לכל השכבות האחרות. יש גם הרגשה שאנחנו עוברות את שלב ההתבגרות יחד, בקבוצה, והיא מאוד מקלה בעיניי את המעבר בין נערות לבגרות".

לונה פארק מבלבל של אפשרויות

נירה שחר-ברוקר היא יועצת חינוכית בתיכון בקבוצת יבנה השייך לקיבוץ הדתי, מומחית לייעוץ והכוונה בשנה המכריעה הסוגרת את גיל הנערות. "זאת שנה מאוד מורכבת. יש בה הרבה דריכות דווקא כי יש היום הרבה אפשרויות", מסבירה נירה, "מכינה, מדרשה, צבא, שירות לאומי. יש כאן קבלת החלטות שאין לפני כן בחיים. עד אז בחרו לך בית ספר יסודי ולא פעם גם תיכון. תוסיף לזה את אתגר הבגרויות, איך לסיים טוב, לימודים שגרתיים, הפרדה מבית הספר, מהמערכת, מקום שאתה אוהב בדרך כלל. יש בלבול גדול".

"חשוב מאוד ללוות את השמיניסטים ולתת להם כלים לקבלת החלטות בסמינרים ובשיחות כיתתיות, בסדנאות ובשיחות פרטיות. זה מאוד עוזר לחבר'ה להחליט. באים אליי כל הזמן לעשות סימולציות של ראיונות קבלה וכדומה, וזה מוריד קצת את הלחץ".

מה עובר על שמיניסט או שמיניסטית בשלב הזה של החיים?

"הם כמו מגיעים ללונה פארק ועליהם לבחור על איזה מתקן לעלות. ניקח לדוגמה מכינה: גם אם החלטת ללכת למכינה, יש הרבה סוגי מכינות כיום, ולכל אחת הניואנסים שלה. גם לכל בחור הסגנון שלו. יש חריגים שמגיבים קשה בלונה פארק, ויש כאלה שנלחצים פחות".

בבית הספר שנירה משמשת בו יועצת חינוכית אין הכתרה קלסית. "אצלנו זה אחרת מאחר שזה תיכון", היא מספרת. "יש דברים אחרים שמחליפים את מה שנותנת הכתרה מבחינת פיתוח כישורים ניהוליים.

"אצלנו עושים 'סמינר קיבוץ': הולכים לאיזה מקום, והחבר'ה צריכים לנהל אותו על כל ההיבטים הלוגיסטיים, הניהוליים, הכול. זו הפקה רצינית וזה משהו שבהחלט מכשיר אותם להתמודד בחיים לאחר מכן נוסף על הגיבוש, שגם הוא חשוב. ליישם את האחריות שלומדים עליה כל שנות התיכון והיסודי".

יש לך 'טיפ בזק' למי שאין לו עם מי להתייעץ, איך אפשר לבחור נכון?

"אל תלכו עם העדר. לבדוק רק מה מתאים לי, אבל לבדוק באמת, בדיקה מעמיקה. לא שטחית, לא כי 'שמעתי מהשכן שהוא מאוד נהנה'. ללכת למקום, לדבר עם האנשים, לקבל את כל המידע ובאמת לקבל החלטה עצמאית. ההורים צריכים לתמוך, זה כן, אבל הנער והנערה צריכים לבחור בעצמם. ההורים צריכים להאמין בבני הנוער. הם מספיק גדולים כדי לבחור. הרי בעוד שלושה חודשים הבן יהיה חייל וייתנו לו נשק ויסמכו עליו, לא? אין סיבה שלא לסמוך עליהם בסופו של דבר".

לתגובות: נדב גדליה בפייסבוק

atarMbaolam

 

 

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
חוק יסוד: בית המקדש

  עו"ד יאיר פייגלין רוצה...

הבורגני שמכר את האושר

  אבינועם הרש במדריך מקוצר...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם