יהודה המקבי, אחריך!

10 makabi

 

סיפור חנוכה רחב הרבה יותר מהכרזת המרד במודיעין ונס פך השמן בירושלים. בית ספר שדה עפרה יוצא בעקבות החשמונאים להרי בנימין ולבקעה ומכיר למטיילים את הסיפור המלא, דרך הרגליים

הדר סקלסקי

אחד הזיכרונות המשמעותיים ביותר שלי מתחילת השירות כמדריכת טיולים בבית ספר שדה עפרה הוא חנוכה. כשאתה מדריך בבית ספר שדה אתה מגלה המון דברים שיכולת להמשיך לחיות נפלא גם בלי לדעת אותם: איך חלזונות מתרבים, מתי בדיוק פורח הכדן הסגול (עכשיו!) ומה התמהיל המדויק של מים וטחינה. בחנוכה זה היה אחרת. ישבנו בספרייה עם זאב ארליך (ז'אבו), איש ארץ ישראל ותיק ומוכר, וגילינו שעל החג הכי אהוב אנחנו יודעים הכי מעט. למעשה, לא יהיה מוגזם לומר שהידע שלי לא השתנה הרבה מאז שהגננת המתוקה לימדה אותי כל מה שהיא ידעה. וזהו, מאז דאגתי לערוך על זה חזרות שנתיות כשקראתי 'על הנסים', ולא ידעתי כלום על האוצר הבלום של שני ספרי מקבים, מגילת אנטיוכוס והמון המון הקשרים גיאוגרפיים מופלאים, שמפיחים חיים בסיפור כמעט 2,200 שנה.

אנחנו חוצים את עפרה לרוחבה ופונים אל התצפית היפה ביותר באזורשעליה ישב עד לפני כשנה היישוב עמונהבין שרידי גינות שמעורבבים עכשיו בטרשים קשה לדמיין את מה שהיה עד לא מזמן יישוב שוקק חייםאת הקרבלעומת זאתקל יותר לדמיין

אי לכך, מה רבה הייתה שמחתי כשהוזמנתי לסקר סיור מדהים שמציע בית ספר שדה עפרה לרגל החנוכה. כיאה למוסד מהסוג הזה, במקום לשלוח אתכם לקרוא על הקרבות השונים והמקומות שבהם אירעו - ייקחו אתכם לשם, ואם לא ממש לשםאז הכי קרוב שאפשר למקום שבו הכול קרה באמת, במקומות שבהם צינת הגבהים ומגע כפות הרגליים על הטרשים יכולה להחיות באחת את כל מה שאירע מזמן ושמעיד יותר מכול שלא אנחנו ייסדנו את המאבק העיקש על עצמאות. ממשיכי המקבים אנחנו, ממש כשם שהם היו מודעים ללא הרף להיותם ממשיכי יהושע, דוד ושמשון.

יוצאים למרד

מעלה לבונה. כבר היו מי שאמרו על ההר המתוק הזה ש"ארבעת המקומות הכי יפים בארץ הם עמק לבונה בחורף, בקיץ, בסתיו, ובאביב". בעונה הזו של השנה העמק כבר חרוש, ומחכה לגשם שירווה אותו. תחתינו מתפתל כביש60 שממשיך צפונה לכיוון שכם ודרומה לבית אל, שבסמוך אליה נמצא הכפר ג'יפנא. המרד החשמונאי פרץ בעיר מודיעין, המזוהה ככל הנראה עם הכפר מידיא הנמצא בסמוך ליישוב חשמונאים של היום. "בארץ שלטו אז בית סלווקס היוונים" מתאר המדריך שלנו, אביאל. "היהודים לא כל כך עניינו אותם ובהתחלה הם דווקא נתנו להם זכויות וחופש דת, אך בעקבות מלחמה ברומאים הם נזקקו לכסף והחלו להשתמש באוצרות המקדש לכיסוי הוצאות המלחמה. אחרי המלחמה, אנטיוכוס הרביעי החליט לאחד את הממלכה באמצעות מיזוג דתי של כל הנתינים ורצה להפוך את בית המקדש למקדש לאל זאוס. אז הוא אסר על שמירת שבת וברית מילה וציווה על הקרבת קרבנות לאלים".

את ההמשך הלוהט כולנו יודעים: שליחי אנטיוכוס מגיעים לעיר מודיעין, במטרה לשדל את מתתינו החשמונאי לזבוח לאלילים. מתתיהו מסרב והורג את שליחי המלך, ובורח לאזור ההררי.

הרי גופנא, זה התיאור של האזור ההררי המזוהה עם הרי מערב בנימין היום, ושהכפר שנקרא ג'יפנא עד היום מאפשר זיהוי מדויק שלו. במיקום זההיה למשפחתו של מתתיהו יתרון ניכר על הצבא היווני, שכן לעומת הפלנקס (מעין פלוגות) לובשי המתכת והמזיעים של צבא יוון, היו בני מתתיהו לוחמי גרילה קלי רגליים, שניתרו בנקל בין הרי הטרשים של ארץ בנימין. בשלב זה מתתיהו ממנה את בנו יהודה למכבי, או אולי, בכלל, למקבי "מלשון מקבת, פטיש. יש מי שמפרשים שאולי זה בכלל כינוי גנאי, וייתכן, כמו שז'אבו אומר, שראשו של יהודה היה פחוס כמו פטיש, ויש כאלה שדורשים את זה לחיוב מהפסוק 'כפטיש יפוצץ סלע', כסמל לעוצמה כמי שהנהיג את המרד". כמי שנהגה לדמיין את יהודה כמצביא נאה, אני אדבק בתפיסתי הישנה. מספר המקבים עולה כי קרבות המקבים כללו לא פחות משמונה קרבות שונים, ביניהם קרבות מרתקים שאירעו באזור גוש עציון, לטרון ובנימין. חנוכיית הקרבות שיצר ז'אבו למטרות לימוד הקרבות היא סכֵמה מצוינת של תיאור שמונה הקרבות.

כאן, במעלה לבונה או ממש בקרבת מקום התרחש ככל הנראה הקרב הראשון. אפולוניוס, שר הצבא היווני, יוצא להרי גופנא לדכא את המרד. ככל הנראה יהודה מנצל את יכולת התמרון המהירה שלו נגד הצבא היווני המסורבל, ובקרב מהיר מנצח. המעניין הוא שממש כמו דוד לפניו, גם יהודה לוקח את יריבו ההרוג ומשתמש בה בקרבות הבאים. ההיסטוריה חוזרת.

גוש טלמונים. היישובים המפורסמים והוותיקים בגוש זה הם דולב וטלמון, אך פנינו לתצפית חרשה, יישוב שהוקם בתשנ"ז ומונה היום כ-60 משפחות. בעבר היה האזור מאוכלס בעיקר בערי כוהנים. אחד הכישורים של מדריכי טיולים הוא לראות את החרמון מכל מקום ובכל מזג אוויר, אך המדריך שלנו הסתפק ביעדים צנועים יותר, ולאחר חצי שעה של מצמוצים אני יכולה להעיד בגאווה שראיתי את רמאללה בבירור ממזרח, וכן את קו החוף כולל שדה התעופה בן גוריון. הנקודה העיקרית שיש להבחין בה במיקום זה הוא כביש 443 שעליו חולשת התצפית, ושמזוהה עם מעלה בית חורון. הגמרא מספרת ש"שני גמלים שהיו עולים במעלות בית חורון ופגעו זה בזה - אם עלו שניהן שניהן נופלין; זה אחר זה – שניהן עוברין". הדרך הצרה דרשה מהצבא היווני הממושמע בראשות סרון שליט הצפון להיערך בטור. ההכרח הזה שבר את יתרון הפלוגתיות המרהיב שלהם, ועשה אותם פגיעים וחסרי אונים. יהודה מבין שיש בידו הזדמנות פז לנצח בקרב ומעודד את חייליו: "היד ה' תקצר לתת רבים ביד מעטים? ואם יש מעצור לו להושיע ברב או במעט? הן לה' התשועה ורוב חיל לא יימלט". כשיתרון ההפתעה בידם מניסים יהודה ולוחמיו את סרון ולוחמיו במורד המעלה.

לעולם לפני השמש

אך בכך לא תמו הקרבות. אנטיוכוס יוצא לגיוס כספים במזרח ומשאיר את המלוכה בידי ליזיאס. המצביאים תלמי, ניקנור וגורגיאס נחושים להשיב את כבודם האבוד, ויחד עם 40 אלףלוחמים ו-7,000 פרשים הם מתכוננים ללחימה בסמוך לאמאוס - אזור פארק קנדה של ימינו. יהודהמתפלל; הוא מוכרח להעלות את המורל בקרב 3,000 לוחמיו שמבינים שבקרוב הם אמורים להילחם במספר עצום של הלוחמים המאובזרים של הממלכה השליטה. במצפָה, שיש המזהים אותה בנבי סמואל שליד שכונת רמות של היום אך ז'אבו ואחרים משוכנעים שיש לראותה בתל א-נצבה שמדרום לרמאללה, הוא מקיים את מעמד 'כוהן משוח מלחמה' שכולל צום ותפילה, זעקות ותקיעה בחצוצרות. כסמל לצערם הם מביאים למעמד תרומות ומעשרות שיועדו למקדש המחולל. גם הפעם, יהודה אינו הראשון שעושה זאת: שבטי ישראל כבר עשו זאת לפני מלחמתם בשבט בנימין הסורר, ועד היום אנו מתפללים ש"מי שענה לשמואל במצפה הוא יעננו". הקרב הזה של יהודה הוא אחד המרתקים: מודיעין מגלה ליהודה שהלוחמים היוונים מתחילים לעלות מאמאוס למצפה, ומשאירים את המקום נטוש. בצעידה לילית עוקפת יורדים יהודה ולוחמיו לכיוון אמאוס ומפתיעים את הלוחמים שנותרו במחנה בסיוע השמש המסנוורת שעולה בגבם. בינתיים גורגיאס מוצא את המצפה ריק, ורואה מרחוק את מחנהו מעלה עשן. גורם ההפתעה וההיכרות עם השטח היו ליתרון, וגם אותה שמש שעמדה ליהושע באותו מרחב שנים קודם לכן כשביקש "שמש בגבעון דום וירח בעמק איילון". מכאן אנחנו פונים אל הנקודה האחרונה בסיור, שבה גם אירע הקרב האחרון של יהודה.

אנחנו עוזבים את ההר ויורדים בדרכי עפר לכיוון יריחו אל מצודת קרנטל, או 'דוק'כפי שקראו לה החשמונאים, שהייתה אחת משש המצודות ששימשו להגנה על הגבולות המזרחיים של הארץ ולאחסון אוצרות הממלכה החשמונאיתבמבצר זה מצא שמעון את מותו
תם ולא נשלם

עפרה. אנחנו חוצים את עפרה לרוחבה ופונים אל התצפית היפה ביותר באזור, שעליה ישב עד לפני כשנה היישוב עמונה. בין שרידי גינות שמעורבבים עכשיו בטרשים קשה לדמיין את מה שהיה עד לא מזמן יישוב שוקק חיים. את הקרב, לעומת זאת, קל יותר לדמיין. אביאל מספר שהגיע הזמן לקפוץ קדימה, תוך דילוג אלגנטי על מאורעות טיהור המקדש ונס פך השמן, שהרי אותם אנו מכירים היטב. כעת אנו מדליקים את הנר האחרון בחנוכיית הקרבות שצייר ארליך - הקרב האחרון של יהודה. לאחר שאנטיוכוס מת, בנו בן ה-5 מחליף אותו. ובעוד שהמלך הקטן עסוק בגמילה ושאר ירקות (טחונים), מצביא בשם בקכידס נשלח לארץ עם צבא של 20 אלף לוחמים ו-2,000 פרשים שלבטח ישימו סוף לשטות הישראלית שהפריע מאוד להתמודדות היוונית עם החזית הצפונית מול רומא. יהודה מרכז את 3,000 לוחמיו בביר זית שממערב לכביש 60 של ימינו, אך כשהצבא היווני נאסף מולם הרוב נסים, ונותרים 800 בלבד. שוב יהודה נאלץ לנאום, לחזק, לשכנע את המעטים שאתו. "פרשים מימין ומשמאל", מתאר המדריך את חיל בקחידס, כאילו הם עומדים מולו ממש, "באמצע מרוכזים הכוחות הלוחמים, שהיו מחולקים לשניים, ולפניהם עומדים קשתים. בקכידס עצמו עמד בקצה הכוח בצד ימין. יהודה מחליט לרכז מאמץ מול הקרן הימנית ומצליח להדוף אותה לכיוון הר אשדוד המזוהה עם הר חצור, שעל חלק מהרכס שלו אנחנו עומדים עכשיו. אבל ההצלחה לא נמשכת לאורך זמן, כי הכוח שהיה בקרן השמאלית מאגף את יהודה בתנועת מלקחיים - וסוגר עליו מאחור". יהודה מת. חללים רבים נופלים בקרב, אך המרד לא תם.

לא מנצחים אותנו כל כך מהר

ברוח מעט נופלת אנחנו עוזבים את ההר ויורדים בדרכי עפר לכיוון יריחו אל מצודת קרנטל, או 'דוק'כפי שקראו לה החשמונאים, שהייתה אחת משש המצודות ששימשו להגנה על הגבולות המזרחיים של הארץ ולאחסון אוצרות הממלכה החשמונאית. אחרי מות יהודה תופסים את הפיקוד יונתן ושמעון אחיו. האימפריה היוונית ממשיכה בניסיונות להביס את המרד, אך בעקבות מלחמות קשות ברומא היא מאבדת מכוחה ומגדולתה והיהודים זוכים לאוטונומיה בארץ. כך למעשה קמה ממלכת חשמונאי שעליה אומר הרמב"ם בהלכות חנוכה ש"גברו והושיעו ישראל מידם... וחזרה מלכות לישראל יתר על מאתיים שנים". במבצר זה מצא שמעון את מותו, כאשר תלמי בן חבובו רוצח אותו ואת בניו בעת סעודת חג אחרי ששוחד לעשות זאת. "למעשה, אף אחד מבני מתתיהו החשמונאי לא מת מוות טבעי", מספר המדריך, אך לעת עתה המשיכה הממלכה להתקיים על ידי בנו של שמעון - יוחנן הורקנוס.

יומו של סיור מופלא מגיע לקצו.

בית ספר שדה עפרה מוציא בימי החנוכה טיולים לארץ החשמונאים בבנימין ובבקעה, ומזמין את כל הציבור ללכת יחד במשעולי הקרבות והמרד, במקומות שבהם קמה ממלכת חשמונאי לפני 2,000 שנה.

 


atarMbaolam

 

 

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
משל המערה

  הטור של אבינועם הרש...

על נבואות ורעידות אדמה

  מאמר מאת הרב יואל...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם