צמאים לקשר

10 kineret

 

הודות לחידושי הטכנולוגיה וליצירתיות הישראלית המים בברזים שלנו ממשיכים לזרום גם בשנים דלות משקעים. איך זה משפיע על התפילות לגשם ועל הכמיהה לברכת שמים? ריבונו של עולם, למרות הכול, אנא "תן טל ומטר לברכה על פני האדמה"

 

איתמר מור

 

אמנם בפנים כולנו מוכנים לגשם כבר מזמן, אך מבחינת התפילה החורף נפתח רשמית ביום חמישי האחרון עם תחילת שאילת הגשמים. אחרי רצף של חמש שנים שחונות, במנהלת הכנרת עוקבים בדאגה אחר המפלס ההולך ויורד. הכנרת רשמה השנה שיא של כל הזמנים, במובן השלילי. מאז 1920, אז החלו המדידות האגם, לא זוכרים מפלס נמוך כל כך. על אף צמצום דרסטי בשאיבה מהכנרת, בזכות מתקני ההתפלה שמבחינת כמות מספקים כיום את כל התצרוכת הביתית והתעשייתית של ישראל, מפלס הכנרת המשיך לצנוח בחודשי הקיץ בקצב של סנטימטר ליום.

 

מיעוט המשקעים בצפון הארץ בחורף האחרון הביא לסגירתם לציבור של חלק מהנחלים ומסלולי הטיולים, ולו זמנית, בשל זיהום. כך קרה עם נחל יהודייה ועם שפך נחל משושים (הזאכי) שנותר השנה סגור למטיילים כמעט לאורך כל עונת הקיץ. מצב זה נוצר, בין השאר, בשל הרחבת היקף הפעילות של קידוחי מי התהום ברמת הגולן - פעולה שגופי שמירת הטבע מתנגדים לה וטוענים כי היא מסכנת את זרימת מי התהום למעיינות ולנחלים ברמת הגולן ובעמק החולה.

 

אלא שלמרות כל הנאמר לעיל, מי שעוקב אחר הפרסומים בשנים האחרונות לא נתקל בקריאה ממסדית לחסכון במים. הפעם האחרונה שקמפיין "ישראל מתייבשת" נראה על המסכים ושלטי החוצות היה לפני כעשר שנים. אמנם המגישים המביאים לנו את תחזית מזג האוויר עדיין מדברים בקול חמור על מיעוט המשקעים, אולם בפועל ברשות המים לא מדברים כיום על מצוקה אלא אפילו על "עודף מים".

 

ביוב נקי

 

בעשור האחרון עבר משק המים של מדינת ישראל מהפך של ממש. רצף של חורפים שחונים, תופעת המִדְבּוּר (התקדמות קו המדבר), הידלדלות האקוויפרים – מאגרי מי התהום - בהר ובחוף, העלייה המתמדת בדרישה למים בחקלאות, בתעשייה ובמגזר הביתי, כל הביאו להכרה כי מדינת ישראל לא תוכל להמשיך להסתמך על הכנרת ועל המשקעים כמקור עיקרי לצריכת המים שלה. לאחר 50 שנה שבהן שלטה התפיסה שלפיה הכנרת וצפון הארץ הם מאגרי המים העיקריים של המדינה, ובעקבות כך הוקם המוביל הארצי, הגיע הרגע שבו נדרשו הקברניטים לחשב מסלול מחדש.

 

בשני העשורים האחרונים נעשו בישראל שלוש פעולות שהוציאו את משק המים בישראל מהמצוקה שאליה נקלע. הפעולה הראשונה והמשמעותית ביותר הייתה הקמתם של חמישה מפעלי התפלה המנצלים את מאגר המים הבלתי נדלה, הים התיכון, להפקת מי שתייה. המתקנים הפועלים בשורק, באשדוד, באשקלון, בפלמחים ובחדרה, נחשבים המתקדמים מסוגם בעולם. ישראל נחשבת כיום מרכז עולמי בטכנולוגיות התפלה ומדינות רבות וגדולות ממנה בהרבה נעזרות בה. מתקן ההתפלה בנחל שורק הוא מתקן ההתפלה הגדול ביותר מסוגו בעולם כיום.

 

מתקני ההתפלה של ישראל מייצרים כיום כמות מים העונה לכל צורכי המשק התעשייתי והביתי. למתקנים ישנה אפשרות לייצר כמות גדולה אף יותר, אם יידרש. בנוסף חלה הוזלה משמעותית במחיר ההתפלה: אם בעבר התפלת מים נחשבה לתי כלכלית, השיפורים הטכנולוגיים והתחרותיות בשוק הביאו להפחתה משמעותית בעלויות הייצור. אמנם מים מותפלים עדיין יקרים יותר ממים שפירים טבעיים, אך העלות הנוספת זניחה ביחס לנזק הכלכלי הנגרם מייבוש שטחי חקלאות וגנים.

 

תהליך ההתפלה הביא גם לשיפור משמעותי באיכות המים. איכות המים המופקים ממתקני ההתפלה נחשבת מעולה ועומדת בכמה רמות מעל הקריטריונים הנדרשים בתקנות מי השתייה של משרד הבריאות. מים מותפלים מכילים כמות נמוכה מאוד של אבן, הרבה פחות ממי התהום. בנוסף, שימוש במים המותפלים מאפשר לשקם את מאגרי התהום ולהוריד את ניצול המים באקוויפרים.

 

במקביל להתפלה, בעשורים האחרונים החלו לפעול ברחבי המדינה מפעלים לטיהור שפכים (מט"ש). מצוקת המים ואי-סדירות הגשמים הביאו להכרה כי במדינת ישראל חייב להיעשות שימוש חוזר בשפכים מטוהרים להשקיה חקלאית. המפעל הגדול ביותר בישראל לטיהור שפכים הוא השפד"ן (מכון טיהור שפכי גוש דן), שהמים שהוא מפיק משמשים להשקאה של יותר מ-70% מהחקלאות בנגב. המים המופקים על ידי השפד"ן הם באיכות גבוהה, הקרובה מאוד למי שתייה. למעשה, הסיבה העיקרית שאין משתמשים במים אלה לשתייה היא ההתנגדות הציבורית לשימוש כזה במים שבעבר היו מי קולחין.

 

הפעולה השלישית שיזמה המדינה בעשור האחרון הייתה הקמתו של פרויקט אדיר-ממדים ושמו "המוביל הארצי החדש". כפי שכבר הוזכר, השינויים האקלימיים הגלובליים, היקף האוכלוסייה שגדל בישראל ואִתה עליית רמת החיים, העלו גם את הדרישה למים. הפתרון שנמצא בדמות מפעלי ההתפלה אכן נותן מענה לביקוש, אולם עדיין נותרה בעיית השינוע של המים מאזור החוף ומרכז הארץ לכיוון פנים המדינה וצפונה. "המוביל הארצי החדש" משנה את שרשרת אספקת המים של המדינה ואת התוואי של עורקי המים הראשיים מהכיוון המסורתי - מצפון לדרום, להזרמה ממערב למזרח ומשם לכל הכיוונים באמצעות מערכת המים הארצית. אחד המיזמים הראשיים במסגרת הקמתו של המוביל החדש הוא יצירת מערכת חדשה לאספקת מים מותפלים לירושלים, אזור שיש בו גידול מתמיד בצריכה ושעתיד לגדול אף יותר בשנים הבאות.

 

מה יהיה עם הנחלים?

 

אז אם הכול כל כך טוב ויפה, האם עדיין קיימת חשיבות לשאלה כמה גשם ירד עלינו חורף הקרוב? ובכן, התשובה היא כן.

 

על אף פתרון ההתפלה ופרויקט המוביל הארצי החדש, המים המותפלים מוזרמים כיום בעיקר למרכז הארץ ודרומה. מים מותפלים עדיין לא מוזרמים אל צפון הארץ, ובהעדר פתרונות אחרים מורגש שם מאוד המחסור בגשם בשנים האחרונות. חקלאים נאלצים לייבש מטעים ושדות, הכנרת נמצאת בנסיגה מתמדת ומאגרי המים ריקים.

 

גם לאחר שמים מותפלים יחלו לזרום במערכת המים לכל רחבי הארץ, המחסור בגשם עדיין צפוי לחולל נזקים גדולים לאדם ולחי. המים המותפלים פותרים את בעיית הצריכה של האדם, אולם אינם נותנים מענה לטבע. אדרבה, המליחות המוגברת של הים עקב הזרמת המלחים הנותרים מתהליך ההתפלה עלולים לפגוע בבתי גידול שלמים. שמורות טבע, יערות, חורשות, זרימה של מעיינות ונחלים - לכל אלה אין פתרון בהעדר משקעים בצורה של גשם. מצב שכזה עלול להביא לכיליונם של סוגים רבים של בעלי חיים. ללא גשם מדינת ישראל תהפוך למדבר צחיח, שאמנם אפשר להתגורר בו הודות לכושר ייצור המים באמצעות התפלה, אך לא מעבר לזה.

 

אולם יותר מכול, הרצון האנושי להיפטר מהתלות בחסדי שמים (תרתי משמע) הוא ביטוי לנתק שבין האדם לבריאה ובעיקר לבורא. בשנות בצורת בתקופת חז"ל, בתי הדין גזרו תעניות על הציבור והוא היה צם ומתאסף לתפילה לגשם. מסכת תענית כולה עוסקת בכך. בזמנים קדומים המשוואה הייתה פשוטה: גשם מאפשר צמיחה של יבולים, מילוי של מאגרים ובורות ובעיקר חיים לאדם, לחיה ולצומח. אם אין גשם אין מים, אין מזון, ויש רעב, מחלות ומוות. אולם מה קורה כשהאדם מסוגל לשנע כמויות של מים, למחזר מים, לייצר מים, ואפילו "לזרוע" עננים ממטוסים ולהוריד כך קצת גשם? מה קורה ליחס שלו לאלוקים? ישראל כיום היא מעצמת התפלה. יחסית לגודל משק המים שלנו, אנו נמצאים במקום הראשון בעולם בהתפלת מים. במציאות שכזאת, האם אדם ממוצע יחול לחוש תלות של משק המים באלוקים?

 

חוויית התלות באלוקים היא אחת מיסודות היהדות, אך היא הולכת ונדחקת בחיים המודרניים רק למצבי קיצון לא נעימים של מחלות, אסונות או שאר תרחישים שבהם האדם מגלה כי אין לו שליטה עליהם. המדע אמנם "מצליח", כביכול, לצמצם את האזורים שבהם יש לאלוקים שליטה בלעדית. אולם שוב ושוב המציאות מגלה כי האדם אינו מסוגל לנפק תשובות מוחלטות. בסופו של היום אנו אורחים לרגע. באים והולכים, ללא יכולת אמתית לדעת את הבאות.

 

התלות בגשם אמורה להביא את האדם להכרה באלוקות מתוך הכנעה ובעיקר מתוך חיבור לתלות הטבעית שבין השמים והאדמה כפי שהיא באה לידי ביטוי בארץ ישראל: "כִּי הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה... לֹא כְאֶרֶץ מִצְרַיִם הִוא אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִשָּׁם, אֲשֶׁר תִּזְרַע אֶת זַרְעֲךָ וְהִשְׁקִיתָ בְרַגְלְךָ כְּגַן הַיָּרָק. וְהָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה... אֶרֶץ הָרִים וּבְקָעֹת – לִמְטַר הַשָּׁמַיִם תִּשְׁתֶּה מָּיִם".

 

העובדה שלמרות כל הפתרונות הטכנולוגיים ומצבו של משק המים ש"מעולם לא היה טוב יותר", מצב הכנרת עדיין נחשב מדד מצב הרוח הלאומי, כנראה מעידה כי בפנימיותו העם הזה, בין אם הוא מחשיב עצמו מאמין ובין אם פחות, עדיין מחובר בכל מאודו לקשר שבין שמים וארץ.

atarMbaolam

 

 

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
היועץ התורני של החוק

    עידו רכניץ על משפט...

המאבק במסתננים זקוק לכם

   שפי פז ממשיכה להיאבק...

הפרסום בעולם קטן עובד

האתר החדש של עולם קטן

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם