כן המפקד, הפורש

m 6 dekel

"תפקידנו אינו לפתור שסעים, אבל לגשר עליהם"
מפקד גלי צה"ל היוצא ירון דקל יודע שהתחנה שלו מרגיזה אתכם, וזה לגמרי בסדר מבחינתו * עוד לא ברור מה יעלה בגורלה של התכנית המצליחה שהוא מגיש עם עמית סגל, אבל לרגל פרישתו מתפקיד מפקד התחנה הוא נפגש עם אחיו של שותפו לתכנית והתמודד עם הטענות נגד גלצ * דקל מסביר מדוע זה לא רלוונטי שרוב שדרני התחנה תומכים במדינה פלסטינית, עונה למה גם בשנת תשע"ח אנו זקוקים לתחנת רדיו צבאית, מוחה על חוסר הנוכחות הערבית בגלצ ומסביר למה אף על פי שהוא אדם מאמין, הוא מסרב להיכנס לסוגיות של דת ומדינה * ריאיון פרישה חגיגי, זה מה שקורא עכשיו

ארנון סגל

אחד מהדפוסים שגלי צה"ל הביאה לעולם, ושבחמש וחצי שנות פיקודו של ירון דקל (53) בתחנה הפכו לאפנה מבוקשת, הוא ההגשה בזוגות. זה החל עוד לפני עידן דקל בראשות התחנה, בתכנית 'המילה האחרונה' שעלתה לאוויר לפני 19 שנה, אבל הועצם מאוד בתקופתו ואומץ בהתלהבות גם בכלי תקשורת אחרים. בחודשים האחרונים החל גם דקל עצמו להגיש תכנית בזוג, מדי חמישי בבוקר עם עמית סגל (גילוי נאות: אחיו של הח"מ). כעת, משדקל מפנה את מקומו לטובת מפקד גל"צ החדש שמעון אלקבץ, לא ברור עדיין מה יעלה בגורל התכנית הזו, שנחשבת מוצלחת ומואזנת.

למדת משהו מהשידור הזוגי הזה לצד אדם בעל עמדות שלכאורה שונות משלך, שלא ידעת עד כה כמגיש בודד באולפן?

"זו לא תכנית עמדות, לא 'המילה האחרונה'. השידור המשותף הוא חיבור שיצרנו לטובת המאזינים. הגשתי בעבר תכנית בעצמי, את 'הכול דיבורים', לפני שהתמניתי למפקד גל"צ, אבל חשבתי שבעידן הנוכחי הגשה זוגית טובה יותר מהגשה של יחיד. לא תמיד, יש כאלה שזה לא מתאים להם, אבל ברגע שיש שניים באולפן מתקיימת שיחה ונוצרת אינטראקציה. זה משרת את המאזינים כי רדיו בעידן הנוכחי פחות 'מקריין' ויותר 'משוחח'. אנחנו רוצים לשמוע אנשים מדברים ולא רוצים לשמוע אנשים מקריינים. גם בקול ישראל, ברוח הזו, הורידו את הרי"ש המתגלגלת ועברו לרי"ש של בני אדם. חשבתי שחיבור של עמית ושלי, שני עיתונאים שעוסקים בתחום הפוליטיקה והשלכותיה על חיינו, יכול להיות מעניין אף על פי שהוא מצריך הקטנת אגו משני השותפים. כי אם מגיש יושב במשך שעתיים עם עצמו האגו שלו מתרחב מאוד. לא פשוט לעיתונאי לצמצם את האגו שלו".

זה רק עניין של אגו או גם של עמדות שונות?

"רק אגו. הרבה פעמים אנחנו דווקא חושבים דומה. בכלל, אינני דעתן. העולם היום מתחלק לשניים לצערי, אלו שבעד ביבי ואלו שנגד ביבי. אז אני לא נמצא לא שם ולא שם, וחושב שעדיין יש מקום לאובייקטיביות. קיימות לא מעט תכניות של עמדות בגל"צ, אבל במקרה שלנו החיבור הוא בגלל ההרכב האנושי ומה שהוא עושה למאזינים".

"טוב מאוד שהרדיו גם ירגיז"

דקל, באופן חריג מאוד בהוויה העיתונאית הנוכחית, מתנזר מכל חשיפה ציבורית של עולמו הפרטי וגם מהבעת עמדות פוליטיות. הוא אב לבת ומתגורר בתל אביב. אביו יאיר היה עורך בעיתון 'מעריב'. הוא החל את הקריירה העיתונאית בגלי צה"ל, ואחר כך שימש שנים רבות כתב פוליטי ברשות השידור וסיקר שבע מערכות בחירות בארץ.

טוענים שמעולם לא אמרת את דעתך בשידור. האם לא מכעיס אותך שתחתיך, כמו גם תחת קודמיך בגל"צ, מתקיימת הטיה בוטה מצד עיתונאים וכתבים שמבטאים את דעתם דווקא במקום שבו מצופה מהם להישאר אובייקטיביים?

"אנחנו חיים בעידן שבו עיתונאים משתפים יותר ויותר בדעותיהם. זה מתרחש בעשור האחרון, וזה בסדר כל עוד נשמעת גם הדעה האחרת. לשם כך דרוש ריבוי וגיוון של השיח, וזה מה שהשתדלתי לעשות בחמש וחצי שנותיי בגל"צ. היה לי חשוב שבגלי צה"ל ישדרו הרבה אנשים בעלי דעות שונות. העובדה שגל"צ פלורליסטית היא עניין מבורך. כל אחד יכול למצוא דברים שמעניינים אותו ומדברים אליו. אין אדם אחד שכל התכניות ימצאו חן בעיניו, ויהיו גם תכניות שירגיזו אותו מאוד, וזה בסדר כי תפקידו של רדיו גם להרגיז".

למרות כל השינויים בגל"צ בשנותיך כמפקד התחנה, עדיין נדמה שרוב התכניות מוגשות בידי חילונים שתומכים במדינה פלסטינית.

"לא נכנסתי בראיונות לשאלה במה כל שדר תומך. השאלה היא אם קיימים שדרים ראויים וטובים. אי אפשר לשאול עיתונאי בראיון קבלה 'במה אתה תומך, בנישואין אזרחיים או על פי ההלכה' ו'תגיד לנו בבקשה מתי אתה צם, רק ביום כיפור או גם בתשעה באב'. זה לא עובד ככה ורע מאוד אם זה יעבוד ככה. אני לא שופט ולא בוחן שדרים אלא בשאלה איך הם משרתים את התחנה ואת מאזיניה, והאם הם מעניינים ורלוונטיים.

"במבצע 'עמוד ענן' החלטתי שמשדרים את כל האזעקות בשידור חי, ומודיעים 'אזעקה עכשיו בקיבוץ כפר עזה', למשל. זה הפריע לשידור ונפל בדיוק על השיר, או על שאלה של רזי וכדומה, והושמעו המון ביקורות על כך. אחת התגובות שקיבלתי מאנשים במרכז בסוף המבצע הייתה בסגנון 'בזכות גל"צ הבנו מה עובר על תושבי הדרום'. זו דרך רדיופונית לגשר על פערי מרכז-פריפריה".

"טוב מאוד להתרגז מרדיו, אחרת הוא ינסוך תרדמה על מאזיניו, לכן הפלורליזם חשוב. אני רוצה מאוד שבתחנה ישרתו חיילים מכל רובדי האוכלוסיה, כי גל"צ צריכה לשקף את מדינת ישראל וחייליה. לכן גם עשינו שינוי משמעותי והרחבה גדולה מאוד של המנעד שממנו מגיעים החיילים – גם פריפריה, גם בני ישיבות, גם חרדים, גם חילונים, גם עולים חדשים וגם חיילת ערבייה, וזה לא פחות חשוב כי יש מאזינים ערבים וחשוב שערבים שמשרתים בצה"ל ישרתו גם בגלי צה"ל. אדם הוא תבנית נוף מולדתו, והוא יביא לתחנה את הערכים והתובנות שעליהם גדל וזה חשוב מאוד".

מעבר לערך העליון ברדיו ובכלל בתקשורת הלא הוא הגדלת הרייטינג, קיימים ערכים נוספים שהיה חשוב לך להנחיל בתקופת פיקודך?

"הרייטינג חשוב ואסור לזלזל בו, אבל הוא איננו הערך היחיד, בוודאי לא ברדיו ציבורי. גל"צ הוא רדיו ציבורי שלא משרת שום בעל הון. אין לו בעלים מלבד הציבור. הוא בחסות צה"ל, אבל הבעלים שלו הוא הציבור הישראלי. לכן תכניות משודרות לא רק בגלל רייטינג. כמובן, אם יהיו לתכנית אפס מאזינים זה יעיד שהחטאנו את המטרה, אבל לתכנית כדוגמת 'האוניברסיטה המשודרת' שהיא נכס צאן ברזל, קיים ערך ציבורי חשוב מאוד. חוקרים ומדענים מדברים בה על נושאים מדעיים והיסטוריים שונים. כך גם 'ספרים, רבותיי, ספרים' שעוסקת בספרות כבר שלושים שנה, וגם התכנית של ערן סבג שמשדר בעשר בערב על דמויות היסטוריות. הרייטינג איננו חזות הכול. אם הכול היה הרייטינג היינו צריכים להמציא את 'האח הגדול' של הרדיו או לקיים חידונים ושעשועונים".

ככלל, גלי צה"ל תורמת להקטנת הקיטוב בעם או דווקא מגבירה אותו?

"אחד הדברים שעשינו בתחנה בתקופתי הוא יצירת חזון לגל"צ. עד אז לא היה חזון, ואני חושב שתחנה צבאית ציבורית כמו גל"צ זקוקה לחזון. אחד היעדים שנכללו בחזון כשנכתב לבסוף, הוא גישור על פני שסעים בחברה הישראלית. לא לפתור שסעים, אלא לגשר. לדוגמה, במבצע עמוד ענן החלטתי שמשדרים את כל האזעקות בשידור חי, ומודיעים 'אזעקה עכשיו בקיבוץ כפר עזה', למשל. זה הפריע לשידור ונפל בדיוק על השיר, או על השאלה של רזי וכדומה, והושמעו המון ביקורות על כך. היום כל הרשתות עושות זאת, אבל זה החל בגל"צ. אחת התגובות שקיבלתי מאנשים במרכז בסוף המבצע, הייתה בסגנון 'בזכות גל"צ הבנו מה עובר על תושבי הדרום'. זו דרך רדיופונית לגשר על פערי מרכז-פריפריה.

"כנ"ל בפערים בענייני דת ומדינה ובנושאים אחרים. אם עולים דוברים של הצדדים השונים ומתקיים שיח, אולי הם ישכנעו זה את זה וכך נקטין את הקיטוב. בעבודה על החזון הוועדה ישבה כמעט שנה. חשבתי, והוועדה הסכימה אתי, שרדיו כדוגמת גל"צ מסוגל לגשר על פני שסעים. אנחנו חיים בעידן של קיטוב וחשים בזה כל הזמן, אבל עצם העובדה שמדברים על נושאים רבים כל כך בלהט, בתשוקה ובעניין, מתוך חרדה ודאגה – כל אחד בתחומו, העובדה שמדברים על זה ברדיו מקטינה את הקיטוב, כי אם לא מדברים על הדברים הם עלולים להתפרץ בדרכים אחרות. רינו צרור מדבר מהכיוון שלו, אראל סג"ל מהכיוון שלו, יועז הנדל, ניצן הורוביץ, עירית לינור ורזי ברקאי מדברים כל אחד מכיוונו, כי כל אחד רוצה שיהיה פה טוב יותר. בסופו של דבר השדרים בגלי צה"ל הם פטריוטים וציוניים וגם אנשי רדיו מצוינים. כל אחד רואה את הטוב אחרת, וחשוב שזה יישמע".

"לנהוג בכבוד, בדרך ארץ, בהצנע לכת"

נדמה שב'מילה האחרונה' מתרחשת תזוזה ימינה. עירית לינור נכנסה לתכנית על תקן 'שמאל', ואילו היום היא נציגת הימין בתכנית. בכלל, כבר לא כל כך מתווכחים שם.

"נכון. בשלב מסוים בתכנית הזו כולם הסכימו עם כולם. אני חושב שזו הייתה הבעיה של המילה האחרונה כי אם כך היא מאבדת חלק מהמהות שלה, לשמש במה של דיון ושיח כפי שהייתה בימיו של אורי אורבך ז"ל, שהיה מאבני היסוד של התכנית. לכן בוצעו שינויים.

"ככלל, אני חושב שגל"צ היא היום הרדיו הרלוונטי ביותר בישראל, וזה קרה בגלל שהיא הפכה למה שמכונה 'טוק רדיו', רדיו מדבר, 'מה שקורה עכשיו'. בשביל מוזיקה יש גלגלצ ועוד שמורת טבע אחת חשובה, בתכנית 'ארבע אחרי הצהריים' שמשודרת כבר כמעט ארבעים שנה, אבל מלבד זאת גל"צ מיתגה עצמה בתקופה שבה כיהנתי כרדיו מדבר. תחנות לא ממותגות, תחנות שהן מרכול של תכנים – פחות מצליחות.

"אגב, לא הכול זה דיוני ימין ושמאל. קיימים נושאים חברתיים ואזרחיים. דווקא השאלה אם צריכים מדינה פלסטינית או לא צריכים נשמעת לי היום פחות רלוונטית".

למה בכלל מדינת ישראל צריכה תחנה צבאית בשנת 2017?

"היום לא היו מקימים תחנה צבאית כי הצבא לא צריך תחנת רדיו, אבל בשאלה האם להרוס כיום תחנה טובה מאוד, התשובה שלילית עם שישה סימני קריאה. חס וחלילה. זו תחנה טובה, הגונה, עם יושרה ושדרים איכותיים".

אבל עדיין מבוססת על חיילים.

"נכון. ניסו למצוא אכסניות אחרות לתחנה כדי שהיא לא תיסגר, ולא הצליחו, אבל אוי ואבוי אם בגלל זה תיסגר תחנת רדיו במדינה דמוקרטית, כי אנחנו לא רוצים להיות טורקיה".

עשו את זה לערוץ 7.

"אבל פתחו אחר כך ערוץ עם רישיון, גלי ישראל. אם היית אומר לי לסגור את גלי ישראל – אני אומר על כך אוי ואבוי. נכון, יש בגל"צ משהו מוזר ושונה והיום לא היו מקימים אותה, אבל היא פועלת היטב לטובת הציבור הישראלי בנתיבות, בתל אביב, בהרצליה ובעפרה. אם תימצא אכסניה שבה גל"צ תוכל לשמור על רוחה ומקצועיותה ואיכותה – אז אין לי התנגדות, אבל רמטכ"לים ומנכ"לים של משרדי ביטחון חיפשו אכסניה כזו ולא מצאו".

ובכל זאת, מה בין גלי צה"ל לבין הצבא היום? כמעט לא נשאר בה שום דבר צבאי מלבד 'קולה של אמא' ועוד תכניות מעטות מהסוג הזה.

"יש בה לא מעט תכניות חיילים וצבא. 'רצועת הביטחון', 'הקשב' וגם מבזק צבאי על בסיס יומי ו'קולות החיילים' בגלגלצ. וישנו המיזם השנתי 'אלה האחים שלי' ביום הזיכרון, שבו חיילים מלחינים שירי נופלים. אי אפשר לכמת את הערך של מיזם כזה, שחיילים בני 19 ב-2017 מלחינים טקסטים של נופלים מ-48'. יש לזה ערך תרבותי חשוב מאוד. בשנה שעברה יותר מ-300 חיילים ביקשו להלחין שירי נופלים. זה מדהים ותורם לתרבות הישראלית, למורשת ולהנצחת החיילים שנפלו. מאוד. טוב שיש גל"צ כדי שזה יקרה".

כשמדובר בכתבים צעירים כל כך, האם אין אצלך חשש משיכרון כוח שלהם מעצם העובדה שהם מחזיקים במיקרופון?

"צריך לנהוג בכבוד, בדרך ארץ, בהצנע לכת. זו לא סתם סיסמה ריקה, אבל האם לדפנה ליאל, לאילנה דיין, לעמית סגל ולנדב איל היה שיכרון כוח? בין סיון רהב-מאיר לבין החיילים של היום אין הרבה הבדל. כשאילנה דיין ואני התגייסנו לגל"צ ושידרנו וראיינו אנשים חשובים, אני חושב שהייתה יותר התרגשות מאשר שיכרון כוח. חוץ מזה צריך לזכור שגל"צ העמידה דורות של עיתונאים טובים מאוד למדינת ישראל. אני לא יודע איך הייתה נראית התקשורת בלי גלי צה"ל, שבוגריה מצויים כמעט בכל כלי התקשורת בישראל. גם ב'מקור ראשון'".

המוזיקה בגלגלצ בעיקר לועזית. האם אין מקום מתוך חשיבה ערכית להכניס יותר מוזיקה עברית לתחנה?

"70% מחיילי צה"ל מאזינים לגלגלצ. אם אינני טועה, חמישים אחוזים מהשירים בתחנה הם של יוצרים ישראלים, וזה כולל גם זמרים ותיקים – בשנה האחרונה ברי סחרוף, אריאל זילבר ואריק סיני נכנסו לרשימת ההשמעה. בעיניי יש גם ערך בלהכיר להקות חדשות ולתת לחבר'ה צעירים לפרוץ קדימה. בכל אופן, כששאלו את חיילי צה"ל במסגרת סקר שנערך מה הם רוצים לשמוע, הם ענו שהם רוצים יותר רוק לועזי. המינון היום, ככלל, הוא מינון שמשרת את המאזינים. העובדה שהחיילים ובכלל המאזינים מצביעים בשלט, אומרת משהו על ההצלחה של התחנה ושל העומדים בראשה".

"אי אפשר לשאול עיתונאי בראיון קבלה 'במה אתה תומך, בנישואין אזרחיים או על פי ההלכה' ו'תגיד לנו בבקשה מתי אתה צם, רק ביום כיפור או גם בתשעה באב'. זה לא עובד ככה ורע מאוד אם זה יעבוד ככה. אני לא שופט ולא בוחן שדרים אלא בשאלה איך הם משרתים את התחנה ואת מאזיניה, והאם הם מעניינים ורלוונטיים".
מאמין בא-לוהים

אתה מאמין בא-לוהים?

"התשובה היא כן, אבל למה זה רלוונטי לשיחתנו? "

כי מעבר לפיקוד על גל"צ אתה גם דמות ציבורית שמעניין וחשוב לדעת מהן תפיסותיה.

"לא מתוך אמונותיי הדתיות ניהלתי את גלי צה"ל, אלא מתוך הידע המקצועי. גם לא מתוך שמירת כשרות. בסופו של דבר כל אחד בוחר איך הוא חי".

מדינת ישראל היא יהודית ודמוקרטית. מהי בעיניך מדינה יהודית?

"אני לא הולך להיכנס לזה. אנחנו לא עושים כאן 'חיים שכאלה'. יש לי דעות על הרבה מאוד דברים אבל בתוקף תפקידי שסיימתי עתה אני לא הולך להיכנס לשאלות של דת ומדינה, מהו הערך הראשון בעיניי וכיוצא בזה סוגיות שעולות ויורדות בסדר היום הציבורי. אני משתדל לבחון אותן באופן אובייקטיבי ולראיין".

אתה לא אוהב להחצין את עמדותיך.

"לא. אני חושב שאפשר להצליח גם בלי לרוץ עם העמדות שלי לכל דבר ועניין. אני יודע שהיום זה יותר ויותר נדיר, אבל עדיין אפשרי. לא אכנס לכל תחום הערכים וכדומה. האם כל עם ישראל צריך לדעת מהן אמונותיי? זה נראה לי ממש לא רלוונטי. כל עוד אני עובד באופן מקצועי, למה משנה מה אני חושב?"

איך אתה מסביר את היציאה מהכלים של הרבה מאוד אנשים מהמינוי של אראל סג"ל למגיש בגל"צ? גם אתה נכווית מזה.

"הוא מרגיז הרבה מאוד אנשים, אבל גם תורם מאוד לגלי צה"ל. הוא איש רדיו מצוין. לפעמים אנשים לא אוהבים שמזיזים להם את הגבינה, אבל חשוב להזיז את הגבינה. הציבור מחפש לעתים מציאות שנוח לו לחיות אִתה, ולא תמיד מנסה לאתגר אותה. הרי בפייסבוק אתה רואה בפיד רק אנשים שחושבים כמוך, והפייסבוק שולט היום בחיינו. הציבור התרגל לאמונה שהפייסבוק משקף טוב יותר את המציאות מאשר התקשורת, ואם כל החברים שלי חושבים כמוני, כנראה החדשות בתקשורת מזויפות. אז, נכון, אראל מציב מראה שלא תמיד אהודה על אחרים".

מהי החשיבות ברדיו? ומה צופן העתיד לכלי הזה?

"רדיו הוא כלי תקשורת חשוב. קיימת בו אינטימיות של השדר היושב באולפן כי אין בו מצלמות ולא צריך איפור. אפשר גם לדבר בו יותר, כי יש בו יותר זמן שידור. קיימת ירידה בהאזנה לרדיו, כי הציבור פנה לבמות תקשורת אחרות, לכן הרדיו חייב להתאים את עצמו למציאות הדיגיטלית. זו הסיבה שיצרנו יישומון של גלי צה"ל וגלגלצ שחצי מיליון איש כבר הורידו.

"מה יהיה על הרדיו בעתיד זה עניין שנתון בסימן שאלה גדול. אני לא נביא ולא בן נביא ולא יכול לומר, אבל כבר מיהרו להספיד את הרדיו בעבר ובינתיים הוא מוכיח שכוחו עוד במותניו ועוד תחנות נפתחות. הרדיו האזורי מצליח, וטוב שכך. אני זוכר שהספידו את הטלוויזיה בעידן הקולנוע ואת הקולנוע בעידן של הקלטות, ואחר כך בעידן ה-VOD. הקולנוע עוד אתנו ואפילו מתחדש, כך שבאותה מידה עדיין מוקדם להספיד את הרדיו".

בתקופתך לא הייתה בעיה לראיין סרבני גיוס, ונדמה שגם תומכי פת"ח וחמאס ואנשי הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית.

"אנשי חמאס לא התראיינו. דמויות ברשות הפלסטינית צריך לדעתי כעיתונאי לראיין. אנחנו הרי לא אמורים לשמוע ברדיו רק את מי שעושה לנו נעים בגב. זו תקשורת לא טובה".

באותה מידה תראיינו גם את בנצי גופשטיין?

"אני חושב שמראיינים אנשים מכל כיוון. בתקופתי לא היו הגבלות על כך, מלבד אנשי חמאס שלא רואיינו".

האם התמהיל של גל"צ היום משקף את הציבור בישראל? למה נדמה שיש דמויות שאסור לגעת בהן, כמו למשל רזי ברקאי?

"למה אסור לגעת? על פי כל הבדיקות רזי ברקאי הוא אחד המותגים החזקים של גלי צה"ל. נכון, התמהיל לא מושלם. אין אצלנו תכנית שמדברת לציבור הערבי, שמונה עשרים אחוזים מתושבי המדינה. גם אין תכנית הומור יומית, אבל לפי השאלה שלך צריך לחלק את זמן השידור ביממה לפי תוצאות הבחירות. אם יהדות התורה קיבלה שישה מנדטים – הם שווים לשעה ו-12 דקות שידור וכדומה. זה לא עובד ככה. בסופו של דבר השאלה היא האם התחנה מגוונת, והיא מגוונת ומעניינת. זו התחנה הרלוונטית ביותר במדינת ישראל והיא קובעת סדר יום.

"באחוזי האזנה גל"צ לפעמים עולה על רשת ב' ולפעמים מעט פחות ממנה, ובדרך כלל צמודה אליה. גלגלצ היא התחנה המובילה במדינה, ואחר כך רשת ב' וגל"צ צמודות בסך הכול. אבל העניין איננו רק הרייטינג אלא גם הרלוונטיות. מאיזו תחנה מצטטים בטלוויזיה".

האם העובדה שגלגלצ עם המוזיקה שלה גורפת את כל הקופה מבחינת אחוזי ההאזנה ולא מותירה הרבה ל'טוק רדיו' שהשקעתם בו כל כך בגל"צ לא גורמת לך חולשה?

"מה לעשות? אנשים אוהבים לשמוע מוזיקה ופחות אוהבים דיבורים. צריך להכיר במציאות, ולדעת שאנחנו מעניינים במה שאנחנו מסוגלים לעניין, אבל לא נהפוך את גל"צ לעוד גלגלצ לשם כך".

מה אתה מאחל לבא אחריך?

"שישמור על מעמדה הציבורי של גלי צה"ל כתחנת רדיו מובילה בישראל".

 

atarMbaolam

 

 

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
הנרות מלמדים

   סיון רהב על הרב...

איחוד הקדושות

   הרב מקובר לכינון בית...

הפרסום בעולם קטן עובד

האתר החדש של עולם קטן

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם