המהפכה החוקתית

6 shaked ofer amram

אחרי הנאום שהסעיר את מערכת המשפט השבוע, השרה שקד אמנם ממתנת מעט את הציפיות אבל בהחלט תולה תקווה של ממש בהעברת חוק הלאום ובלימת המהפכה החוקתית של ברק

רועי אהרוני

נאום שרת המשפטים איילת שקד בשבוע שעבר בוועידת המשפט בתל-אביב עורר סערה: כבר בזמן הנאום הופרעה השרה ממושכות על ידי פעילי שמאל, ומיד לאחר שסיימה את הנאום צחצחו כותבי מאמרי העיתונות את מקלדותיהם ושיסו בשרה מילים כמו: "פשיסטית", "וולגריזציה", "עריצות", "אויבת הציונות" ו"נציונל-ציוניזם" – ובחרתי רק חלק ממילות שפת הביבים הפסידו-אקדמית. היסטוריון מהאקדמיה כתב: "הציונות החדשה של שקד היא סינתזה מהפכנית בין אתוס הקולוניאליזם ההתיישבותי של תנועת העבודה לבין מרכיבים אתנוצנטריים-גזעניים יהודיים" וכי תפיסת עולמה "שואבת ממחוזות אפלים".

"ידעתי שהנאום יעורר סערה", אומרת השבוע השרה שקד. "צפיתי שהוא יגרור עשרות גוונים של הסתה, בעיקר בעיתון 'הארץ'. עם זאת אני חייבת להגיד שכשראיתי את עצמת השנאה, ההסתה והשימוש לרעה במונחים כמו 'נאצי', 'פשיסטי' או 'הרייך השלישי', זה עדיין היה מאכזב וקשה".

"הכנסת, כאספה מכוננת, עיגנה עד היום רק את זכויות הפרט בחוקי היסוד, ועליה לעגן עתה גם את הזכויות הלאומיות. כמו כן בעתירות לבג"ץ על המדינה לטעון את הטיעונים הלאומיים שעד היום לא נטענו בבית המשפט. בית המשפט מצדו צריך בפרשנות שלו גם להתייחס לזכויות הלאומיות ולא רק לזכויות הפרט. לשם כך יש לבחור שופטים שבהשקפות העולם שלהם ייצקו תוכן ציוני לפסיקות"
מהפכה מוסרית ולא פלקט

השרה ביטאה הרבה מרחשי לב העם בנוגע למרכיב הלאומי והציוני החסר בשיח המשפטי. בנאומה טענה שקד: "הציונות הפכה לשטח המת של המשפט. אתגרים לאומיים הם נקודה משפטית עיוורת, שעל פי התפיסה המקובלת היום לא אמורים לבוא בחשבון, ובוודאי שלא להכריע, כשמולן עומדות שאלות הנוגעות לפרט". עוד הוסיפה: "מערכת זכויות הפרט בישראל היא עניין שהוא כמעט מקודש בעיניי, אבל לא כשהיא מנותקת את עצמה מהייחודיות הישראלית, מהמשימות הלאומיות שלנו, מהזהות שלנו, מההיסטוריה שלנו, מהאתגרים הציוניים שלנו".

אך המשפט שכנראה הכי הסעיר את אבירי זכויות הפרט בעיני עצמם הוא: "הציונות אינה צריכה להמשיך, ואני אומרת כאן – גם לא תמשיך – לכוף את ראשה בפני מערכת זכויות פרט המפורשת באופן אוניברסלי".

שרת המשפטים הדגישה שהבעיה אינה במערכת המשפט אלא תוצר של משבר מוסרי-פוליטי, ומשום כך "רק מהפכה מוסרית ופוליטית בסדר גודל דומה לזו שחווינו בשנות התשעים, כזו שתעניק אישור מחודש להישגי הציונות ועמדותיה המרכזיות מאז ראשיתה, תוכל להפוך את המגמה הבעייתית".

השרה שקד מאמינה שהפתרון לבעיה הוא חוק הלאום, שלדבריה ייחקק במושב החורף הקרוב. כשאני שואל את השרה אם היא חושבת שחוק כזה יוכל לחולל מהפכה כפי שעשה 'חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו' בשנות התשעים, נראה שהיא מסתייגת מהמילה 'מהפכה', הגם שהשתמשה בה בנאומה. "הייתי מעדיפה לקרוא לזה סוג של צלע משלימה", היא מעדנת.

ועדיין, כדי לחולל את השינוי שהתרחש בשנות התשעים לא די לחוקק חוק יסוד, טענתי. צריך גם מישהו כמו נשיא בית המשפט העליון לשעבר אהרן ברק שיפרש את החוק הזה וישתמש בו ולא יהפוך אותו לאות מתה בספר החוקים.

"ברור", היא מסכימה. "כדי שהחוק הזה יהיה משמעותי ולא סתם פלקט צריכים להיעשות שלושה דברים.

"הכנסת, כאספה מכוננת, עיגנה עד היום רק את זכויות הפרט בחוקי היסוד, ועליה לעגן עתה גם את הזכויות הלאומיות. כמו כן בעתירות לבג"ץ על המדינה לטעון את הטיעונים הלאומיים שעד היום לא נטענו בבית המשפט. בית המשפט מצדו צריך בפרשנות שלו גם להתייחס לזכויות הלאומיות ולא רק לזכויות הפרט. לשם כך יש לבחור שופטים שבהשקפות העולם שלהם ייצקו תוכן ציוני לפסיקות".

שקד מציינת שכדי שהחוק לא יהיה 'סתם פלקט', כלשונה, צריך לחוקק אותו 'כמו שצריך'. "למשל הסעיף שמאפשר התיישבות ייחודית, שהוא תשובה לפסיקת 'קעדאן' (=שקבעה כי אסור להחכיר אדמות ליהודים בלבד), זו דוגמה לסעיף חשוב ומשמעותי. הוא מעורר מחלוקת ואני חושבת שצריך להיאבק עליו".

האם יש לדעתך היתכנות פוליטית להעביר את החוק במושב הכנסת הקרוב?

"אני חושבת שזו הפעם הראשונה שיש היתכנות פוליטית גבוהה מאוד, מפני שראש הממשלה באמת רתום לזה".

בנאום ציינת שפסיקת בג"ץ בשבוע שעבר בעניין המסתננים הייתה נראית אחרת אילו היה חוק הלאום. באיזה מובן?

"אמנם בשלב הזה החוק לא היה עוזר, אבל לפני כחמש שנים, כשהיינו נתונים בשטף של אלפי מסתננים בחודש, היה אפשר להיעזר בחוק הלאום בשביל לדבר על החוק למניעת הסתננות.

"צריך לשים לב שפסק הדין מקבל את עמדת המדינה ברוב הטיעונים, אבל טוען שצריך לתקן את ההסכם הבילטרלי שנעשה בין ישראל למדינה השלישית. כביכול אם המדינה תתקן את ההסכם, נוכל להתחיל להוציא את המסתננים".

כלומר בג"ץ גונן כאן על טענות היפותטיות של המדינה השלישית.

"לדעתי האישית מכיוון שלמדינה השלישית לא היו טענות, בית המשפט לא היה צריך להתערב. אבל הוא התערב", היא נאנחת.

מנווטת לטווח רחוק

אל השרה שקד מופנות גם טענות מימין, ואפשר לסכם אותן במשפט קצר: הימין יודע לנאום אך אינו יודע לשלוט. ניסיתי לברר עם השרה שקד איך אפשר לגרום לנאומים הללו גם להיתרגם למעשים. "זו ספינה ענקית, ואתה לא יכול לסובב אותה בבת אחת סיבוב של 180 מעלות", היא טוענת. "אני מנסה לסובב אותה בזוויות כמו ששום שר משפטים לפניי, לבד מפרידמן, לא ניסה לסובב".

לטענתה, אפשר לראות שינויים רבים בשטח מאז נכנסה למשרד המשפטים: "היום במשרד המשפטים מדברים בצורה ברורה על שהייעוץ המשפטי צריך ליישם את מדיניות הממשלה. יש שינוי גדול מאוד בתשובות המדינה לבג"ץ גם בעניין ההתיישבות וגם בעניין ההגנה על מדיניות שרים. משום כך גם הבחירה של מנדלבליט כיועץ המשפטי לממשלה הייתה מהלך חשוב, מכיוון שגם הוא אוחז באג'נדה הזו. היום כשנציג של היועץ המשפטי לממשלה או יועץ משפטי של משרד יושבים עם השרים, הם לא אומרים להם 'אי אפשר' אלא 'בואו נראה איך עושים את זה'".

עם זאת, השרה שקד עוד לא מציינת כהצלחה את פועלה בוועדה לבחירת שופטים. "עוד מוקדם לדעת", היא אומרת. "נדע רק בעוד ארבע-חמש שנים, אולי בקדנציה השנייה שלי כשרת משפטים".

את מתכננת בקדנציה הבאה להמשיך כשרת המשפטים?

"כן", היא עונה, "יש לי עוד הרבה עבודה".

פינוי יישובים מדיני – קו אדום

גם בעניינים הקשורים למאבק על יהודה ושומרון השרה שקד הודפת את הטענות על ממשלת ימין שממשיכה את מדיניות השמאל. "הצלחנו לרשום 800 דונם על שם קק"ל בכפר עציון, להקים את הוועדה המוניציפלית בחברון, להשתמש בתקנת השוק כדי להכשיר התיישבות שנעשתה בתום לב ולהסדיר 200 אלף דונם קרקעות בנגב", היא יורה. "אפשר להסתכל על מחצית הכוס הריקה, אבל אני מציעה להסתכל על החצי המלא".

ומה עם חוק ההסדרה? שוב, בסוף הדברים מתגלגלים לבג"ץ והוא שקובע.

"החלטנו ללכת על החוק מתוך מחשבה שהוא בר הגנה. כשקוראים את תשובת המדינה רואים שהיא מציגה עמדה מאוד יפה עם תשובות מנומקות ותשובות, בוא ניתן לזה צ'אנס".

הטענה היא שנראה שאתם נותנים הרבה צ'אנסים ואין שום קו אדום שיגרום לכם לשבור את הכלים.

"זה מכיוון שמדובר בממשלה ימנית מאוד שלא הייתה כמותה בתולדות מדינת ישראל. אני מציעה לתת לנו לעבוד, אבל ודאי שפינוי יישובים הוא קו אדום, אין על מה לדבר".

אז מדוע לא פרשתם כשפינו את עמונה?

"זה לא אותו דבר, אני מדברת על פינוי מדיני. פינוי עמונה היה צו חלוט שהממשלה הזו ירשה, וברגעים אלה ממש היא מקימה יישוב חדש במקומו".

כלומר גם אם נמשיך לראות פינויים כמו בנתיב האבות, חלילה, אתם תישארו בממשלה.

"אף אחד לא מדבר על פינוי נתיב האבות – יש 12 בתים שיש עליהם צו הריסה, ולגבי שישה מהם הוגשה עתירה לאפשר רק לנסר חלקים קטנים מהם וכך להשאיר אותם עומדים. אני מקווה מאוד שבג"ץ יקבל את העתירה הזו. גם פה המדינה מסכימה עם עמדת התושבים וקוראת לבג"ץ שלא להחריב את ששת הבתים אלא להוריד רק את החלק שהוא על הקרקע שאינה מוסדרת".

השרה שקד חוזרת לעבוד ומפטירה: "יש לנו הרבה מאוד אתגרים השנה". היא לא מעוניינת לחשוף במה מדובר, אבל מאחלת ש"תהיה לנו שנה מלאה של עבודה פורייה".

 


למה צריך בכלל את חוק הלאום? ליהנות מיפייפותו של יפת ולשכון באוהלי שם

פרופ' רון שפירא, נשיא המרכז האקדמי פרס

נאומה של השרה שקד בכנס לשכת עורכי הדין עורר סערה במערכת המשפט, אולם למיטב הבנתי הביקורת שמתחה השרה על תוצאת פסק הדין בעניין המסתננים לא התמקדה באופן שבו השופטים הפעילו את שיקול דעתם. הביקורת הופנתה לדין הישראלי, במצבו הנוכחי, והמשיכה את מגמתה של שרת המשפטים לעשות בו רפורמה. שקד הפנתה את תשומת הלב לכך שבפסק דין בן 120 עמודים, בנושא של מדיניות הגירה הנוגעת לעשרות אלפי שוהים בלתי חוקיים, השיקול של היותה של מדינת ישראל "בית לאומי לעם היהודי" אפילו איננו מופיע (לפחות לא בגלוי) במניין השיקולים הפרשניים. מקור הבעיה, אמרה השרה שקד, הוא בראש ובראשונה במחוקק ולא בבית המשפט, שכן המחוקק הוא זה שאמור לדעתה להסדיר את הנושא במסגרת חוק הלאום שהיא מנסה לקדם.

כדי להבין את החשיבות של חוק הלאום יש לראותו בהקשרו ההיסטורי ולעמוד על משמעותו החוקתית.

מדינת ישראל היא מדינת לאום אתנית, שתפקידה לממש את הריבונות של העם היהודי בארץ ישראל, בכפוף למחויבות לשמור על זכויות הפרט של בני המיעוטים שבה. הרעיון של הקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל התקבל במשפט העמים לפני כמאה שנים: הוא עוגן בהצהרת בלפור, בהחלטה 181 של עצרת האומות המאוחדות מכ"ט בנובמבר 1947, ובפסקת הפתיחה של מגילת העצמאות.רוב אומות העולם הכירו בזכותנו להתגדר בד' אמותינו במולדתנו ההיסטורית, למורת רוחם של רוב שכנינו. גם במדינות המערב הזכות לקיים מדינת לאום אתנית איננה מובנת מאליה. ארצות הברית, למשל, איננה משייכת את הלאום שלה לקבוצה אתנית, וכך גם חלק גדול ממדינות אירופה הנוצרית. אף על פי כן, צידוק הקיום של מדינת לאום אתני הוכר בדרך כלל, ולדעת רבים יש לו הצדקות טובות גם על סמך נימוקים דמוקרטיים ליברליים, וביניהם – זכותם של פרטים לקיום תרבותם ולשמירת זהותם.

דווקא על רקע קיום המחלוקת, חשוב שחוקתה של המדינה תבטא את העיקרון הזה. בהיעדר ביטוי מפורש לעיקרון האמור (למעט אזכורים עקיפים, כגון בביטוי הרב-משמעי "מדינה יהודית ודמוקרטית" שבחוק יסוד כבוד האדם וחירותו) נמצאת לעתים שיטת המשפט שלנו בריק נורמטיבי בעניינים חשובים. היא מקדשת (ובצדק) את זכויות הפרט האינדיבידואליות, הזוכות להכרה אוניברסלית, אך מתקשה לתת ביטוי הולם לזכויות הקולקטיביות של בני הלאום היהודי, שבשלן הוקמה המדינה מלכתחילה. החוקים, המוסדות והסמלים של המדינה מביאים בדרך כלל לידי ביטוי את הלאומיות האתנית של עם ישראל, אך כשנוצר הצורך ליישב בינה ובין זכויות הפרט חסרה השיטה המשפטית את הכלים הנורמטיביים לעשיית איזוני האינטרסים העדינים הכרוכים בכך.

בהיעדר ביטוי מפורש לעיקרון הלאומי, נמצאת לעתים שיטת המשפט שלנו בריק נורמטיבי בעניינים חשובים. היא מקדשת (ובצדק) את זכויות הפרט האינדיבידואליות, הזוכות להכרה אוניברסלית, אך מתקשה לתת ביטוי הולם לזכויות הקולקטיביות של בני הלאום היהודי, שבשלן הוקמה המדינה מלכתחילה. כשנוצר הצורך ליישב בינה ובין זכויות הפרט חסרה השיטה המשפטית את הכלים הנורמטיביים לעשיית איזוני האינטרסים העדינים הכרוכים בכך.

פסק הדין בנושא המסתננים הוא דוגמה טובה ליכולת לייחס משמעות מעשית לחוק הלאום. נקודת המוצא שלו היא שמותר לגרש שוהים בישראל על כורחם, ללא צורך בהסכמה. כך מקובל במשפט הבינלאומי וכך גם בשיטות משפט של מדינות מערביות אחרות. הצורך בהסכמה במקרה זה נבע רק מהעובדה שבשני ההסכמים של מדינת ישראל עם המדינות שהסכימו לקבל אזרחים שאינם שלהן, נקבע שהסכמת המדינה הקולטת מותנית בהסכמת האדם הנקלט. השאלה שבית המשפט בחן לא הייתה הצורך בהסכמה כנובע מערכי יסוד, אלא כנובע מפרשנות של הביטוי "הסכמה" הכלול בסעיף ספציפי בהסכם שמדינת ישראל צד לו.

ואולם, מושג ה"הסכמה" הוא רב-אנפי ותלוי-הקשר. לא כל דבר שפוסל את תוקפה של הסכמה לצורך אחד פוסל את תוקפה לצורך אחר. ייתכן שיש למשפט דרכים פרשניות להצגת הסכמה שאיננה משוחררת לגמרי מלחצים כהסכמה תקפה לעניין זה, ובהקשרים אחרים הדבר מקובל. ייתכן גם ששאלת דמותה של המדינה כ"בית לאומי לעם היהודי", אילו הייתה תופסת מקום נכבד יותר במגוון השיקולים הפרשניים, הייתה מאפשרת פרשנות כזאת. ברם, במצב החוקתי הנוכחי השיקול הזה נדחק לקרן זווית.


 

atarMbaolam

 

 

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
הנרות מלמדים

   סיון רהב על הרב...

איחוד הקדושות

   הרב מקובר לכינון בית...

הפרסום בעולם קטן עובד

האתר החדש של עולם קטן

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם