המדענית הבאה

10 antrax

רק בת שש עשרה וכבר יודעת מה שהוא על העולם הזה * שרית שטרנברג קיבלה צל"ש על עבודה מדעית מתקדמת שהגישה במסגרת תכנית 'אלפא' היוקרתית, בדרך למציאת תרופה חדשנית * האם גם גאונים נהנים מהחיים, מה עונים על שאלות של יהדות ומדע ואפילו חלומות על פרס נובל * האנתרקס נכנס לכוננות ספיגה

נדב גדליה

בבית קפה קטן בפאתי פתח תקווה מבקש ממני נער שחום עור לקנות לו סיגריות. חמש דקות אחרי שאני מסרב הוא ניגש אליי. "לפחות אש, תיתן לי?" הוא מנסה ומספר לי שלא כעס עליי כשלא הסכמתי לרכוש לו סיגריות מטעמי מצפון. רגע אחרי הוא יספר לי בענווה שהוא בן 17, אמנם לא יכול לקנות סיגריות אבל כבר מככב בתוכנית למצטייני הייטק וכעת עובד על גיוס משקיעים לסטארט-אפ הסודי שלו, שעליו הוא כמובן מסרב לספר לי בהרחבה. "אני יודע שלא את כל הנוער מעניין מה שאותי מעניין", הוא מודה כשקורי התפעלות קושרים את פניי עת אני מגלה באמתחתו טלפון 'טיפש' ("כדי לנצל יותר את הזמן לדברים חשובים באמת").

הנער האקראי הזה אינו היחיד מבני הנוער שכבר בגיל העשרה הפכו מכווני-מטרה בחיים. כמוהו, מתברר, ישנם לא מעט בנים ובנות המכונים 'מחוננים'. הם משתתפים בתכניות מיוחדות הגורמות להם להשלים תואר ראשון במגוון תחומי עניין כשחבריהם לספסל הלימודים עסוקים בשינון שאלות המתכונת לבגרות.

כשאדם בעל מנת משכל גבוהה ('מחונן') חובר לדברים גדולים ומשקיע את מוחו בדברי דעת - התוצאה היא רווח נקי לכל הצדדים; בני הנוער המשולבים בתכניות למחוננים כמו 'אלפא' - שתכף נרחיב עליה - זוכים לסיפוק אדיר בתחומי המדע וטכנולוגיה השונים, נהנים, פוגשים עמיתים צעירים מרחבי הארץ ויודעים בדיוק מה הם רוצים להיות כשיהיו גדולים. ולמי שזה ממש הטריד אותו, גם ההורים מרוצים.

לא קל להיות גאון בימינו

שרית שטרנברג בת ה-15 וחצי מהיישוב אדם שבבנימין היא אחת מבני הנוער שזכו להיכנס לתכנית המחוננים 'אלפא'. שלוש פעמים בשבוע היא מגיעה למעבדה בהדסה כדי לערוך מחקר במיקרוביולוגיה. המחקר שלה מתמקד בבקטריופאג'ים, נגיפים התוקפים חיידקים. הרעיון המרכזי שלו הוא למצוא חלופה לאנטיביוטיקה המוכרת – שאחת הבעיות הידועות שלה היא שהיא הורגת חיידקים טובים ורעים גם יחד - וכך להמציא תרופה שתשמיד חיידקים רעים בלבד.

שנתיים (מגיל 13!) לומדת שרית בתוכנית המחוננים, וכבר הספיקה לקטוף צל"ש בתחרות מדענים ארצית.

היא בת בכורה לארבעה אחים ואחיות. אביה הוא רב קהילה ומורה למתמטיקה ואמה הרבנית מרצה במגוון מכללות דתיות במקצועות תושב"ע ותנ"ך. כבר כשלמדה בכיתה א' אובחנה שרית כמחוננת וקפצה לכיתה ב' חודשיים אחרי תחילת שנת הלימודים, כשכבר התאדתה משעמום בשיעורי הקריאה-כתיבה שהיו מיותרים בעבורה.

"באתי לבית ספר עם ידע נרחב בקריאה וכתיבה וכיתה א' לא הייתה יעילה לי, את כל מה שלמדו שם ידעתי", אומרת שרית ומוסיפה טיפ לקפצני כיתות ולהוריהם באשר הם: "אם קופצים כיתה עדיף לעשות את זה מיד כשבאים מהחופש הגדול ולא באמצע שנה, כמוני. מבחינה חברתית להיות חדש בכיתה באמצע שנה זה לא פשוט, במיוחד כשאת יותר חכמה וזה מביא רק קנאה מצד הילדים".

ואני תמיד חשבתי שכיף להיות הילד הכי חכם בכיתה.

"להיות חכם זה פלוס בחיים הבוגרים, אבל בבית ספר זה שונה. לי למשל היה נחמד לדבר עם מישהי בכיתה על פילוסופיה במשך שעה וחצי אבל קלטתי שאין לי אפשרות כזאת כי החברות שלי חושבות על דברים אחרים וזה פשוט לא מעניין אותן. ככה ששכל מבחינה חברתית פחות עוזר בבית ספר, במיוחד כשאתה קופץ כיתה. היי, הגעת לכאן משום מקום, אתה חדש וזה מעצבן את הילדים שהילד הכי קטן בכיתה יודע את כל התשובות לפני כולם".

מעצבים אף אחד לא מת...

"כשעושים עליך חרמות וכל זה - זה כבר הרבה יותר קשה מסתם התעצבנות שעוברת. אני יכולה לספר שאצלי זה היה ככה עד סוף היסודי. בחטיבה הייתי בבית ספר אחר, פתחתי דף חברתי חדש, ובתיכון היה הרבה יותר טוב. לדעתי גם כי זה בית ספר חדש וכולם חדשים, וגם כי ילדים מתבגרים. לילדים בתיכון יש יותר פילטרים בין הראש לפה מאשר לילדים בכיתה ג'".

במחשבה לאחור, היית מעדיפה להיות ילדה רגילה ולא הגאון של השכבה?

"זאת שאלה קשה. לא יודעת. מצד אחד זה נורא נחמד להיות חכמה אבל הייתה פגיעה חברתית ואי אפשר להגיד שזה לגמרי נמחק. זה יושב לי על הלב למרות שברוך ה' עכשיו יש לי גם חיי חברה טובים וגם שכל, אז הרווחתי את הכול. אולי ביסודי, כילדה קטנה, הייתי אומרת לך שאני רוצה להיות פשוט רגילה. אבל גם לילד רגיל יש ניסיונות - רק אחרים, ואני מאמינה שכל אחד מקבל את הניסיונות שהוא צריך להיות בהם".

מלכי הכיתה, לפחות בבית הספר שלי, היו אלו שהיו טובים בכדורגל. למה לדעתך אין הערכה לחכמה בקרב ילדים?

"ילד ביסודי רוצה חברים, זה יותר חשוב בעיניו מהצלחה בלימודים, והחכמים דווקא מעצבנים - כי הם כאילו מורידים את אלו שטובים בחברה בזה שהם טובים במשהו שהחברותיים לא תמיד טובים בו ואולי אפילו מתקשים.

"כשהציונים מתחילים להיות חשובים היחס של הילדים לחכמה משתנה", מאבחנת שרית את האבולוציה המוחית של הילדים. "בכיתה ו', כשהולכים להתקבל לחטיבות ומבקשים תעודה - אז אתה מתחיל לקלוט שהציונים חשובים. בתיכון זה בכלל מתקדם, לא לגמרי - כי עדיין מעריכים ספורט, שגם הוא חשוב בעיניי - אבל ברור שפתאום יש הרבה יותר הערכה לחכמה מאשר בכיתה ג'".

את הילדים שלך היית מעדיפה 'גאונים' או 'רגילים'?

שרית חושבת ארוכות על הדילמה. "יש צדדים לכאן ולכאן, ובסוף זה לא בשליטתי. כל אחד קיבל את המתנות שלו ומצד שני את הניסיונות שלו. חשוב להצליח בלימודים, ככה שאם הם יהיו מחוננים - מה טוב, ואם לא - גם סבבה".

מתמטיקה ופיזיקה על שולחן השבת

האם גאונות היא דבר שעובר בגֵנים? לא פשוט לענות לשאלה הזאת, אבל מה שבטוח הוא שהמשפחה של שרית מראה בהחלט על מגמה, כי חוץ משרית גם הוריה ואחיה נחשבים בעלי יכולות למידה גבוהות. בנוסף, אי אפשר לבטל את מידת ההשפעה ההדדית שקיימת ברמה החינוכית בתוך משפחה. "במידה מסוימת סללתי דרך כי גם אחותי בתכנית מחוננים של 'אלפא', אחים שלי גם במחוננים בבית ספר יסודי, אבל כל אחד עושה את מה שהוא אוהב בחיים. אחותי למשל רוצה להתמודד בחידון התנ"ך בהשפעת אמא שלי שהיא מרצה לתנ"ך".

גם אם לגנים אין קשר לגאונות, שרית יודעת להדגיש היטב את החלק של העבודה גם כשמדובר במתנות שמים. "רק חלק מהכישרון הוא מולד, יש דבר שנקרא איי קיו כמובן, אבל צריך להשתפר מבחינת יכולות כדי להגיע להישגים".

לא מזמן השתתפה בתחרות מדענים צעירים במוזיאון המדע שעסקה במגוון תחומים: פיזיקה וכימיה, מִחשוב ומתמטיקה, ביולוגיה ואף תחומים הומניים כמו היסטוריה, בלשנות, תנ"ך ומוזיקה. לתחרות הוגשו יותר מ-200 עבודות ולגמר הגיעו 48 משתתפים, ו-18 מתוכם זכו על פי ניקוד בפרסים, כשהפרס הראשון הוא טיסה לחו"ל והשתתפות בתחרות מדעית עולמית. "זכיתי בצל"ש שזה פרס שאומר שהייתי טובה אבל לא מספיק", מספרת שרית בהתרגשות. "זה מעולה, זה מקום ממש טוב, ממש שמחתי. ברור שאני רוצה לטוס לחו"ל להתחרות גם שם, אני מאוד תחרותית, אבל כנראה העבודה שלי עדיין לא מספיק טובה, מה לעשות... הפרס האמתי בשבילי הוא העובדה שהעבודה שלי תהיה מאמר אקדמי בעזרת ה', כל היתר זה נחמד".

שרית חזרה מהתחרות עם הערכה רבה גם לאלו הלומדים מקצועות שונים לגמרי מתחום ההתעניינות שלה - ביולוגיה. "לדעתי אמנות והיסטוריה הם מקצועות לא פחות חשובים", היא אומרת. "אני לא חושבת שההתמקדות במדע עושה אותי תכליתית יותר. זה פשוט הדבר שמעניין אותי בזכות זה שיש לי הורים מדהימים שמדברים אתי המון ומעודדים אותי לשאול שאלות כבר מגיל מאוד צעיר ואוהבים לדבר על כל מיני דברים מעניינים".

איך נראה שולחן השבת של משפחה שכולם בה אובחנו כמחוננים?

"יכול להיות שבשולחן שבת חוץ מדברי תורה נדבר על מתמטיקה, בספונטניות, זה נהיה חלק מהשיחה. זה משהו כזה - 'שרית, איך היה בבית ספר?' ואז אבא שואל 'מה לומדים בפיזיקה' ואז הוא אומר 'מה, לא למדתם את זה וזה?' ואז הוא מסביר את הנושא שהוא העלה, ושואלים שאלות וזה פשוט מתפתח לתוך השיחה. או שיש שיחה פוליטית ופתאום אנחנו נכנסים לנושאים של כלכלה ונחשפים לדברים חדשים שלא ידענו כילדים. ההורים שלי לא כלכלנים או מדענים אבל יודעים קצת מהכול וזה מחכים את כולנו".

כשאתאיסטים משלימים מניין

פעילותה המרכזית של שרית במעבדה ומסגרת כתיבת המחקר שלה על התרופה שבע"ה תחליף את האנטיביוטיקה בעתיד ("ייקח איזה עשרים שנה, טוב אולי עשר"), נעשית כאמור במסגרת תכנית 'אלפא' לבני נוער מחוננים. "זו תכנית שאוספת מחוננים מתיכונים בכל הארץ, ובפועל מה שאנחנו עושים הוא עבודת גמר בנושאים מדעיים שנותנת חמש יחידות לבגרות. חוץ מזה הם בונים על זה שנהיה קהילה מדעית שהחברים בה בונים אחד את השני. אנחנו נפגשים פיזית פעם בחודש ויש גם מחנה קיץ של שבועיים, ושם אנחנו דנים בפתרונות מדעיים בנוסף לפעילויות כיפיות רגילות ושם כל אחד עוזר לשני במחקר שלו. אם מישהו נתקע במחקר שלו בנושא שנגע בנושא שלי, אנסה לעזור לו.

"הרבה פעמים פתרון של בעיה מדעית מתחיל פשוט מלחשוב על הבעיה מזווית מדעית אחרת. מכונאי לא תמיד יצליח לפצח בעיה שאיש אמנות כן יצליח לפתור, כי דרך החשיבה שונה. כך גם פה, הנער הזה מתעסק בכימיה ואני בביולוגיה והחשיבה שלי שונה משלו. הוא יודע דברים מסוימים שאני לא יודעת, ולהפך. מקורות המידע אחרים. הוא חושב בצורה של מולקולות ואני בצורה של חיידקים ולפעמים דווקא חוסר הידע שלי בתחום המולקולות פותח לי את הראש לחשוב אחרת ממנו, בקטע פחות מקובע".

כלומר עוזרים זה לזה גם אם כל אחד עסוק בתחום אחר.

"זה נשמע מצחיק אבל ככה זה, לפעמים הרבה ידע בנושא מסוים תוקע אותך, כי אתה אומר לעצמך - עשו את זה קודם ואם לא פתרו את הבעיה בצורה הפשוטה הזאת כנראה הרעיון שלי לא יפתור את הבעיה. ורק כשאתה לא יודע אתה חושב מחוץ לקופסה. אני חושבת שככה זה גם בעוד דברים בחיים".

מבחינה דתית, איך החיבור בין דתיים וחילונים בקרב המדענים הצעירים של דור העתיד?

"החבר'ה ב'אלפא' מאוד מכבדים, גם הלא דתיים מתחשבים בקטע הדתי. בשבת במחנה היה לנו ספר תורה ומניין. לא חשבתי שזה יהיה בכלל. זה היה נחמד. היו שם חבר'ה חילונים, אתאיסטים, שקמו בשמונה בבקר כדי להשלים מניין כי היה חשוב להם מה שחשוב לנו, כדתיים. יש הרבה דיונים על דת ופוליטיקה, אנחנו קבוצה מגוונת והדת היא עוד אחד הדברים שאנחנו שונים בהם, וזה בסדר גמור".

איך את מסבירה לעצמך את ההתנגשות שרואים לכאורה בין המדע והתורה?

"היום כבר יש תשובות למה שמכנים סתירות בין דת ומדע ואני הולכת לפי התשובות הדתיות. למשל, לגבי הגיל של העולם - אנחנו צריכים להבין את הפסוקים בבראשית אחרת, ו'יום' שכתוב שם הוא תקופה ולא 'יום' כמו שמקובל להבין היום. או השיטה לתארך עצמות לפי פליטת אנרגיה, שיכול להיות שהקצב של פליטת האנרגיה השתנה. אנחנו לא באמת יודעים דברים במדע במאה אחוז, אנחנו מניחים שהדברים היו כך או כך. מאוד הפחיד אותי בהתחלה להיכנס חזק לתחום המדע, כי יש גם חבר'ה ב'אלפא' שהתחילו דתיים ועכשיו הם לא. אני חושבת ש'אלפא' הפגישה אותם בגיל מוקדם מדי עם המדע, לפני הבסיס של הישיבה והאולפנה. אבל בסך הכול אני יודעת להתווכח ולעמוד על העקרונות שלי ואנשים למדו לכבד אותי כמו שאני. נתקלתי בהמון שאלות ממדענים אחרים, ובסופו של דבר ראיתי שבוויכוח אני נותנת תשובות שקודם כול מספקות אותי וזה בונה לי את האמונה, ככה שהיום אני אפילו במצב אמוני טוב יותר מלפני שנתיים כשנכנסתי ל'אלפא'".

הנחת שייקח עשור לפחות עד שהתרופה שאת מפתחת תשווק. למה לוקח כל כך הרבה זמן לתרופה חשובה לצאת לאור?

"זו רגולציה של ארגון הבריאות העולמי, ה-FDA. בגלל שאנחנו מתעסקים בעצם עם בקטריופאג', שהוא יצור חי שיש לו DNA, צריך להעביר אותו הרבה סריקות בטיחות. צריך לבדוק את כל האפשרויות של תוצאות שימוש בו על כל סוגי החיה והאדם, לראות שזה הורג את החיידקים הרעים ולא עושה נזק, ורק אחרי שבטוחים שהוא לא יזיק לכלום אפשר להשתמש בזה כתרופה ולהכניס אותו לגוף".

---

מה הדרך להיות חוקר טוב?

"הכי חשוב - חייבים לאהוב את זה. מאוד. מחקר הוא לפעמים דבר מתסכל. יש ימים שלמים שמנסים דברים ולא מתקדמים בכלום. אם לא ממש אוהבים את התחום, זה לא שווה את התסכול. תברח מזה! יש במחקר המון עבודה קשה, ומי שאין לו תשוקה לזה - יתייאש מהר מדי. זה נראה מגניב ומשמח לעשות מחקרים, אבל אנשים שוכחים שלפני הגילוי יש לפעמים שנה וחצי של כלום. לפעמים הניסוי מצליח אבל התוצאות לא כמו שציפית... אז שימו את הדברים בפרופורציה. גם להגיד 'אני רוצה להיות פורץ דרך' זה לא מספיק. מרצון להיות פורץ דרך לא נהיים פורצי דרך, רק מעבודה קשה".

ולהיות חנון דורש לא ליהנות מהחיים עצמם...

"אויש נו", מפטירה שרית. "לאנשים שונים יש הגדרות שונות למה שאתה קורא 'ליהנות מהחיים'. אני אוהבת לראות סרטים, לנגן בחלילית ובגיטרה, למרות שאני די גרועה בשני הכלים האלה. אני נהנית מזה. וכן, אני גם נהנית לחקור. זה משהו שכיף לי לעשות, זו הנאה אחרת".

כל העניין של ידוענים ובני נוער לא עושה לך את זה?

"סלבס זה כן קצת מעניין אותי. לא אגיד שלא, אבל זה לא תופס לי מקום נכבד בחיים. אנשים שואלים 'וואי, את לא יודעת מה קרה לשחקן הזה והזה?' אז לא, זה לא מעניין במיוחד. אבל חשוב לי לומר שגם מחוננים הם אנשים עם הרגליים על הקרקע, חיים את החיים.

"זה גם המקום להודות לאוניברסיטה העברית ולצוות המעבדה ובמיוחד לד"ר רונן חזן, לירון כליפה, ד"ר שונית גלזר ונעה פסט שמובילים אותנו קדימה".

מה השאיפות שלך? את כבר יודעת מה תעשי שתהיי גדולה?

"אני בטוח אעשה משהו בתחום המדעים, לא יודעת אם זה יהיה בדיוק מה שאני עושה עכשיו, כי יש הרבה תחומי מחקר שמעניינים אותי. מעניין אותי למשל להתעסק בחקר DNA עתיק. אבל אני בת 16, יש זמן להחליט בדיוק על מה".

ושאיפות מקצועיות?

"ברור שפרס נובל יהיה נחמד", צוחקת שרית, "זה חלום. אבל המטרה שלי לא צריכה לאשוף לשם, כי בתכל'ס יש כל כך הרבה מדענים טובים וכל כך מעט זוכים בנובל. אני רוצה שיהיה לי מעניין ואני אעשה טוב ואשיג תוצאות טובות במחקרים שלי בע"ה".

לתגובות: 'נדב גדליה' בפייסבוק.

-----

ביקשנו משירה להסביר לקוראינו בשפה פשוטה מה בדיוק היא עושה שם במעבדה עם כל החיידקים. מה גילתה שם בפועל ואיך זה עובד.
אז קודם קצת על מחלת האנתרקס: מדובר במחלה מאוד מסוכנת עם שיעור תמותה גבוה שיכולה להרוג אדם תוך שבוע או אפילו פחות, והשתמשו בה בעבר כמה פעמים כנשק ביולוגי. סביר שזה יקרה שוב בעתיד ולכן מציאת דרך להתמודדות נחשבת פריצת דרך רפואית סופר-רלוונטית בימים אלה.

"בקטריופאג'ים או בקיצור פאג'ים הם וירוסים שתוקפים חיידקים. כל פאג' יכול לתקוף רק זן אחד של חיידקים. יש להם כמה יתרונות: הם לא פוגעים במיקרוביום (הם החיידקים הטובים בגוף) כי הם יכולים לפגוע רק בחיידק הבעייתי; הם תוקפים ביופילם יותר טוב מאשר אנטיביוטיקה. ביופילם זה שכבות של חיידקים שמקיימות יחסי גומלין ביניהן, האנטיביוטיקה תתקוף רק את השכבה החיצונית ואז תיעלם אבל הפאג'ים יתרבו דרך השכבה הראשונה (הם הורגים את החיידקים ע"י התרבות דרכם) ואז במקום להיעלם הם רק יכפילו את כוחם ויעברו לשכבה השנייה, יתרבו דרכה וכן הלאה.

"במחקר שלנו חיפשנו פאג'ים שתוקפים את החיידקים שגורמים לאנתרקס. גילינו שהיו התפרצויות אנתרקס ברמת הגולן בשנים האחרונות וחשבנו שהגיוני למצוא את הפאג' בסביבת חיידק המטרה שלו, לכן לקחנו דגימות אדמה מהגולן ובדקנו אם הן הורגות את החיידקים. אם כן, דיללנו ובדקנו שוב וגם צילמנו תמונה במיקרוסקופ אלקטרונים וריצפנו את הגנום, כדי לוודא שזה באמת פאג' ולא רעל שהיה בדגימה, וככה מצאנו שני פאג'ים. אבל זה רק על קצה המזלג"...

---

מיהו מחונן?

מה ההבדל בין 'ילד חכם' על גבול החכמה הסביר לבין 'ילד מחונן' של ממש?

כדי להיות מוגדר 'מחונן' לא מספיק להיות רק 'ילד חכם' ש'מבין עניין'. ההגדרות למחוננות הן מאוד קרות, מחושבות ופשוטות.

"בדרך כלל בכיתה ב' יש מבחני IQ ברוב בתי הספר בארץ, ובהם מגלים את המחוננים באמת", מספרת ד"ר ציפי ריין ממכללת אורות ישראל על הדרך המובילה לתיוג המחוננות.

"במבחנים האלה יש כמה תחומים, כמו בדיקת יכולת חשיבה גבוהה, מילולית ובדיקת ביצועים שונים. הממוצע במבחני ה-IQ הוא 100. תלמיד שמקבל בכל התחומים ממוצע של 130-135 ייחשב מחונן, ומעתה הוא יקבל חוגי העשרה שונים, יישלח לאוניברסיטה לחוגים למחוננים או אפילו יכוון ללימודים לתואר אקדמי בשלב מוקדם בחיים. יש כאלו שמקבלים ציון של 130-135 רק בתחום המילולי ואז הם מוגדרים מחוננים רק בתחום הזה, והם יקבלו העשרה רק בנושא הקשור לתחום המחוננות שלהם. אגב, אני לא ממליצה אוטומטית על הקפצת כיתה אלא לבחון כל מקרה לגופו, לא תמיד מעבר בין כיתות מתאים מבחינה חברתית או רגשית".

האם יש מינוסים בלהיות מחונן?

"רבים מהמחוננים מאוד תחרותיים ושאפתניים. זה טוב כמובן, אך מצד שני ילד שמאוד רוצה להיות הישגי יכול לעצבן ולעורר קנאה אצל ילדים אחרים, כך שמבחינה חברתית הוא יכול להצליח פחות. חשוב גם לציין שלפעמים יש התפתחות שכלית מאוד גבוהה וה-EQ - מודד ההתפתחות הרגשית - לא תואם את ההתפתחות השכלית. יכול להיות ילד שהוא מפותח מאוד שכלית אבל זה בא על חשבון יכולת רגשית. כמו ילדים קטנים שבגיל שנה וחצי עושים קפיצות וחזקים בתחום המוטורי אבל עדיין לא מדברים, ואחר כך הם פתאום מדברים אבל נעצרים בהתפתחות המוטורית. לא תמיד המוח מסוגל לפתח גם שכל וגם רגש יחד".

atarMbaolam

 

 

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
מי שנותן, מאושר יותר

  אבינועם הרש לפרשת נח  

לחשוב מחוץ לתיבה

  הרב לונדין על אינטגרציה...

הפרסום בעולם קטן עובד

האתר החדש של עולם קטן

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם