הכי נמוך, הכי גבוה

10 bigest

השחקן הדתי הכי נמוך והכי משוגע בסביבה עשה על גובהו הזעיר הצגה מצחיקה. נדב גדליה פגש את חננאל אמיתי לשיחה על צחוק ושחרור, הרצון לתשומת לב, מוסד הדייטים,החיים בצל המוות בעתניאל, הטיפול הנפשי, ולמה בציבור הדתי עדיין לא למדו לצחוק בלי מסר

נדב גדליה

הדבר הראשון שעלה לי לראש כשפגשתי לפני כשבע שנים את השחקן והסטנדאפיסט חננאל אמיתי היה 'וואו, איזה נמוך!' אבל אני שותק, כמובן, שנים ארוכות. אני מדבר איתו על תעשיית התרבות היהודית על, הסטים השונים שבהם השתתפנו כשחקנים (כמו למשל 'זוהר הרקיע') ומתעלם מהדבר הכי מעניין שקיים אצלו. נמיכות קומה נחשבת 'בעיה', ועל בעיות לא מדברים בקול רם. לא מציינים אותן, והמלצת השף היא לגלגל עיניים כמלאווח, להתעלם מהפיל שבחדר וללכת סחור סחור.

"בישיבה התיכונית הייתי בפנימייה והרגשתי שקוף בגלל הגובה, הייתי חייב לעשות משהו כדי שישמעו אותי. הייתי בא לשולחן של השמינית, ומול כל ה'חשובים' אומר להם'כל המחזור שלכם עלוב'. הם כמובן היו מתעצבנים, הייתי בורח במהירות, היו רודפים אחריי, מכניסים אותי למקרר, אני כאילו צוחק, מנסה להצחיק למרות הסיטואציה. זה היה קיצוני מאוד אבל אני את תשומת הלב שלי קיבלתי".

הכניסה ללבו של חננאל אמיתי נמצאת מסביב, אני מחשב ושואל לשלומו בפשטות, אך הוא מתעקש לפני הכול לצוד את הפיל ובכך לשחרר אותו לדרכו. הוא פוצח בצרור 'בדיחות נמוכים' ומאלץ אותי לצחוק בקול באופן לא מנומס. "מה אתה רוצה, נולדתי בשנת בצורת או שפשוט לא הייתי רעב כל הילדות", הוא מסביר בחיוך. "כשאני יושב על כיסא רגיל אני מרגיש על נדנדה, הרגליים מתעופפות בלי הפרעה", הוא משתף ולא נרגע עד שהוא מספר בפרצוף רציני שכאשר הוא קונה מכנסיים הוא מבקש הנחה משמעותית, "כי גם ככה בסוף אני צריך לחתוך אותם לחצי".

אחרי שהוא גולש לענייני דייטים וטוען שבתקופת היותו רווק בביצה הירושלמית "התאימו לי בשידוכים תמיד בחורות במידה שלי, זה היה המדד הראשוני", אני חש בנוח לשוחח אתו ברצינות על הכאב העומד מאחורי קומתו הקטנה וההצגה החדשה שלו 'למי קראת נמוך'. בימים אלו, אחרי כמעט עשור שהוא מסתובב בתעשייה כשחקן תיאטרון, סרטים, סטנדאפיסט ומצחיקן דתי חבוש קסקט אך נטול גבולות, אמיתי יוצא במופע משלו.

אם הסתובבתם בשנים האחרונות באזורי הבילוי של ירושלים יצא לכם מן הסתם להיתקל בו. אמיתי היה נוהג לעשות שטויות באמצע הרחוב כלשון העם ו'מה שבא לי כדי לשמח את עצמי ואת העולם', כלשונו. "הייתי עושה ריצה בשביל הספורט, נעצר ומתחיל פשוט לשיר ולרקוד במרכז העיר", הוא מספר בפשטות ולא מבין מה הבעיה להיות שחקן אקסטרים שמערבב חיים ומשחק בכל רגע יומיומי.

איך הופכים לאדם מצחיק?

"כשהייתי בן חמש נפלתי מהכיסא, נשברו לי שתי השיניים הקדמיות ומאז אבא טוען שהפכתי להיות הילד שעפה לו האחריות, שמחפש רק להצחיק. כאילו זה משהו בראש שזז לי", צוחק אמיתי שלא קונה את הביאור האבהי וחושב שמה שקרה לו הוא בסך הכול רצון של ילד אבוד ונמוך כדי למשוך תשומת לב, רק שעם הזמן הדברים יצאו משליטה.

"בישיבה התיכונית הייתי בפנימייה והרגשתי שקוף בגלל הגובה, ושם הקצנתי את המצחיקן עד הסוף. הייתי חייב לעשות משהו כדי שישמעו אותי. לקחתי סיכונים לא הגיוניים במושגים של תיכון, העיקר שיכירו בי. הייתי בא לשולחן של השמינית, ומול כל ה'חשובים' אומר להם'כל המחזור שלכם עלוב'. הם כמובן היו מתעצבנים, הייתי בורח במהירות, היו רודפים אחריי, מכניסים אותי למקרר, אני כאילו צוחק, מנסה להצחיק למרות הסיטואציה. זה היה קיצוני מאוד אבל אני את תשומת הלב שלי קיבלתי".

לא הרגשת שהמחיר כבד מדי? ביזיון של ממש בשביל תשומת לב.

"זה מה שבאמת קרה בסוף מתשומת הלב השלילית הזו. אתה לא באמת יודע מה לעשות עם הרצון להיראות. היה שלב שהרגשתי שאני לא יודע מי אני בחברה, כל היום רודפים אחריי. היה לי חבר קבוע, גדול כזה, שהיה מגן עליי, וברגע שהוא היה הולך שוב השמיניסטים היו רודפים אחריי. עכשיו זה כבר לא היה משעשע. נכנסתי לדיכאון, למצב גרוע.הלכתי לראש הישיבה ודיברנו. הוא אמר לי משהו כמו 'אתה אשם כי הפכת את עצמך לליצן'. שם לי את האמת בפרצוף. לא הרגשתי תמיכה או הבנה שבכל זאת יש לי כישרון קומי וצריךלנתב אותו למקום נכון, אז עזבתי בסוף י"א את הפנימייה, ויתרתי על הבגרויות והלכתי לעבודכתחזוקן בישיבה בסוסיא".

אחר כך התגייס חננאל כלוחם לחטיבת כפיר ושם הוא מעיד על עצמו שהיה 'הליצן הראשי בתפקיד לוחם'.

למרות שלוחם חייב להיות רציני.

"איזה רציני", אמיתי נקרע מצחוק, "הצבא היה הקייטנה הכי גדולה שלי בחיים. כל החטיבה, מאות לוחמים, יושבים ואני עושה להם צחוקים כשהרס"ר לא רואה, ומפסיק מיד כשהוא מסתובב. שם באמת קלטתי שאני קומיקאי והשתתפתי בהצגות בבסיס מול החיילים".

למה לא בחרת להתגייס למשהו שיגשים את הכישרון שלך דרך הצבא?

"התגייסתי דרך ישיבת הסדר ושם לא אומרים לך 'טוב אתה מצחיק בוא תהיה בתיאטרון צה"ל'. במקום זה אומרים לך, יאללה לך תעמוד בשלשות ותהיה לוחם. ככה זה. לא הייתה אופציה ואני מרגיש החמצה, ברור שהייתי תורם יותר כאיש בידור בצבא, אבל נו, לפחות כשהיינו שבוזים הייתי האחראי הלא רשמי למצב הרוח בחטיבה. תיאטרון צה"ל צמוד ללוחמים בחינם, זה גם משהו חשוב".

אחרי הצבא ניסה חננאל "להתרצן" ולהיות כמו כולם. ניסה לעבוד כמתווך נדל"ן, ורגע לפני שסגר עסקה עם רווח של חמישים אלף שקלים - העסקה נפלה. "אני טוב במכירות, במשחק בחיים האמתיים מול לקוחות, אבל נורא סבלתי בעבודה הזאת. ראיתי משמים שאומרים לי - עזוב חננאל, תתמקד במה שאתה, תצחיק".

הוא הלך ללמוד תיאטרון ב'אספקלריא' ובהמשך התמחה בקורס אימפרוביזציה שבו גילה את כישורי האלתור שלו. אלה הגיעו לשיא בתיאטרון רחוב וצחוקים ספונטניים במרכז העיר, תוך כדי שהוא נע תמידית בין הרצון להיות שחקן, קומיקאי ובין החששות וחוסר הבהירות באשר לעתידו המקצועי שבו אין לו מקצוע מסודר, הפרנסה אינה ודאית, בזמן שחבריו משלימים תואר ומתברגנים עם עבודה ותלוש.

להביט במוות בעיניים ולחייך

מה שלא קרה בשירות הצבאי כלוחם, אירע לו באזרחות: אמיתי פגש את המוות מול העיניים. לפני כמה שנים פרסנו ב'עולם קטן' את סיפור הנס שלו שלא פורסם במקומות אחרים בתקשורת, אך שינה את תפיסת חייו לצמיתות. "נכנסתי עם עוד חיילים לזירת מטענים בהר חברון. יכולתי לגמור את החיים ברגע, אבל ב"ה יצאנו בלי שריטה. למחרת דיבר אתי ערבי שנסע מאחורינו וראה את הפיצוצים ואמר לי 'אללה אוהב אתכם'. הרגשתי שמישהו שומר עליי והחלטתי לחיות את החיים כאילו כל יום הוא היום האחרון שלי, בלי להתלבט יותר בין חיים רציניים ונורמליים לבין השחקן ומי שאני באמת. כשאתה רווק אתה תמיד חושש על התדמית שלך, כי תמיד קיים הפחד הזה שאם תיתפס רע מדי - תפסיד הצעת שידוך טובה".

ההשלמה עם מי שהוא באמת הובילה אותו בהמשך למצוא את רננה, רועת צאן בזמנו ולומדת חינוך אנתרופוסופי ואשתו בהווה. יחד חובקים השניים את פלא, בנם בן החצי שנה, ביישוב נטע הפסטרולי כשמסביבם גינת ירק שבה חננאל מגדל לואיזה, פטרוזיליה וכוסברה ושר להם בקול רם. כיום הוא חש בתוך חלום. שנה וחצי אחורה מצב החיים היה מעט שונה.

"הייתי במקום שכבר התחלתי לחשוב שאולי אני לא מתאים להתחתן, שזה לא הייעוד שלי. יצאתי עם יותר ממאה בנות. מגיל 21 רציתי להתחתן, אצלנו במגזר אומרים לך שזה העניין כבר מגיל 18, עושים לך סמינרים לזוגיות, ותאמין לי שניסיתי הכול - הייתי נכנס לאתרי היכרויות, מתחיל עם בנות ברחוב, מה לא עשיתי... בנות היו מסתכלות עליי וחושבות שאני ילד בן 17, אני נראה כל כך קטן, ואתה יודע מה, אני יכול להבין את זה. למה להתחתן עם גבר נמוך אם מראש הבחורה דואגת לטווח הארוך ורוצה להוליד ילדים בגובה רגיל? הפסילה על גובה הייתה חזקה מאוד. תוסיף לזה את העובדה שלא הייתה לי עבודה מסודרת ושהייתי שחקן, ליצן, אוהב לצחוק, לדבר, לעשות שטויות בקולי קולות. כשהייתי מספר על מעשיי בכנות לבנות, הן היו אומרות 'מי זה הבחור הלא רציני הזה?!'בנות רוצות מישהו כמו רואה חשבון, שיהיה רציני, נישואין זה לא צחוק.מה שמפתיע בכל זה הוא שלרננה אשתי הקטע של הגובה בכלל לא נמצא בתודעה. עד היום היא לא קלטה את זה, היא אפילו קצת יותר גבוהה ממני וזה לא מזיז לה... ובצחוקים שלי היא רואה משהו מאוד חיובי, אנרגיות טובות".

איך הכרתם?

"רננה פגשה אותי בשידוך אחרי פורים. לא יודע מי אמר לה שאני חוזר בתשובה, למרות שאני דתי מבית. היא הייתה אחרי קשר עם בחור ישיבה דוס, וחשבה שאולי כדאי לנסות משהו שונה. הייתי נראה כמו אפרוח, עם תספורת צהובה של מוהיקן, זה היה השיא של השיא של השיגעון שלי. הלכנו לדייט הראשון בירושלים ובסוף מצאנו את עצמנו בטבעיות בטבע, הסתכלנו על הכוכבים והתחלנו לבכות. הבנתי שלידה אני לא צריך להתאמץ להיות טבעי, בהרגשה הזאת היה משהו שלא יכולתי לעמוד בפניו".

ובפועל, לתחזק זוגיות זה לא דבר פשוט, בוודאי בסגנון חיים כמו שלך.

"עברתי תהליך מאוד קשה", מודה אמיתי. "ממקום של אדם חופשי ונטול אחריות לאחד שמחזיק בית ומשפחה. קצת חששנו, ועוד לפני החתונה הלכנו ליועץ זוגיות, זאת הייתה מתנת האירוסין שלנו,הוא שינה לי הרבה בתפיסה ולימד אותנו על מה לעבוד, ועדיין תמיד יש עבודה זוגית לא קלה. זה כמו משתלה ופרחים - אתה עודר, זורע, קוטף, אבל חייבים את התנאים הבסיסיים של הקרקע בדמות אדם שלא רוצה שתשתנה, שירצה שתהיה מי שאתה, זה הכי חשוב ועל זה בונים".

וקראת לילד שלכם 'פלא', אתה מראש מכין אותו לצחוקים על השם המיוחד בבית הספר...

חננאל צוחק. "הוא באמת מיוחד ו'פלפל', אבל רצינו שם אחר. תכננו לידת בית טבעית, אבל בסוף הוא יצא בקיסרי, היו ירידות בדופק, לא ראינו בכלל שהוא יצא. במקום שתהיה לידה עם נרות נשמה ותופים אפריקאיים רננה הייתה על אפידורל בניתוח... הלידה הייתה נס. פלא. למדתי מזה שיעור גדול - לשחרר. כאילו פלא אמר לי 'אם אתה רוצה לגדל אותי - תשחרר עוד', תמיד ישנו הפחד הזה והמרדף אחרי ה'להיות רציני', בטח כשאתה הופך להיות אבא. כל הזמן חשבתי שעם הילד אני אצטרך להשתנות כדי להיות אבא טוב".

אז אתה קם אליו בלילה בטח, בטבעיות.

"בטח שהיא קמה", מפתיע אמיתי, "ולא, זה לא שוביניזם. אמרתי לרננה - אם את רוצה שאני אעבוד תני לי לישון בלילה, אין מה לעשות. סליחה, בלילות הראשונים הייתי עוזר אבל אם שנינו נהיה עייפים מי יכניס את הפרנסה בסוף?!"

"קצת חששנו, ועוד לפני החתונה הלכנו ליועץ זוגיות, זאת הייתה מתנת האירוסין שלנו,הוא שינה לי הרבה בתפיסה ולימד אותנו על מה לעבוד, ועדיין תמיד יש עבודה זוגית לא קלה. זה כמו משתלה ופרחים - אתה עודר, זורע, קוטף, אבל חייבים את התנאים הבסיסיים של הקרקע בדמות אדם שלא רוצה שתשתנה, שירצה שתהיה מי שאתה"
הכאב של עתניאל

חננאל (28) גדל בעתניאל לאמא גננת ואבא סופר סת"ם ומחזיק באחות תאומה משלו ועוד זוג אחים תאומים. ילדות שקטה ומאושרת ביישוב המפורסם. "היינו 12 תלמידים בכיתה וחיינו כמו חלום", הוא מספר, "כל החברים הטובים שלי עד היום משם. אם מישהו לא היה מגיע לבית הספר כי הוא חולה - כל הכיתה הייתה הולכת לבקר אותו, והיה גם כלל שאם יש שני תלמידים חולים - כל הכיתה לוקחת חופשת מחלה... שתי מורות ומנהלת, הן עשו הכול - בית ספר קטן, 40 תלמידים כל בית הספר".

היישוב עתניאל שחווה הרבה כאב ועצב בלא מעט פיגועים. איך זה השפיע עליך?

"כל יום הייתי חושב שהכול יכול לקרות – פתאום מגיע מסרון והודעה שעוד מישהו נפגע, בום. מישהו הלך. זה משהו קיומי. עד היום אם אבא שלי מתקשר אליי בלילה אני לחוץ שמשהו קרה. עכשיו אני עושה הפוך, ובחרתי לגור ביישוב שאין ערבים מסביבו. אני חייב ריפוי לנפש אחרי כל הטראומות של עתניאל".

טיפלת בהן?

"שנה וחצי הייתי בטיפול גוף-נפש והתוצאות היו טובות ולא טובות; המטפל לא היה הכי מדויק, אבל גיליתי כמה הדחקתי את המוות כילד. אחרי הרצח של דפנה מאיר - אפילו דמעה אחת לא יצאה ממני. הרגשתי שמשהו נדפק אצלי. הכרתי אותה טוב, ישבתי על ספסל מול הבית שלה וחשתי שיש בלב אבן שלא מוכנה לצאת, כאילו אני מתגונן מהמשבר הגדול, מדחיק, אומר כלפי חוץ 'מה שהיה היה', מכניס למגירה, סוגר באלף מנעולים ושוכח. רציתי כל כך לבכות ולא יכולתי. הבנתי שאני חייב לטפל בזה. דרך הטיפול הצלחתי לבכות, להציף את הרגשות ולהתחבר לעובדה שיש לי פחדים וזה טבעי במצב הזה, כשאתה גדל במקום עם כל כך הרבה כאב".

חולם על המסך הקטן

"אני חושב שהגיע הזמן לקומדיה גם במגזר הדתי", אומר אמיתי. "נמאס מהרצינות והמיושנות, אנשים רוצים לשחרר. הציבור הדתי-לאומי מפחד לקפוץ למים וללכת על כל הקופה, להשתגע, להשתחרר, כי יש הרבה אידיאולוגיה מאחורי כל דבר וזה מתבטא בתרבות בענק – כל הזמן שואלים 'מה המסר?' במקום לעשות את האמנות מבפנים, פשוט. ההצגה החדשה מספרת את הסיפור הכי אישי שלי, אחרי לא מעט שנים שניסיתי רק להצחיק את כולם. שנים לא רעדתי על הבמה כמו שרעדתי לפני שעלתה לראשונה ההצגה החדשה שלי, כי זה משהו שהגיע מהנשמה שלי, מבפנים. גם אני עושה הצגות שנושאות מסר אבל אי אפשר ליצור בלי להרפות, חייבים לתת גם מרחב פשוט לעשות את מה שנוגע בך באמת".

מה החלום הגדול עכשיו חוץ מלהריץ את ההצגה החדשה?

"אני לא יודע מה יקרה, אין ביטוח בתעשייה הזו, אבל אני מאוד רוצה להגיע לטלוויזיה. ואני אגיע לשם, זה רק עניין של זמן. בהמשך אני רוצה להגיע גם לטלוויזיה בחו"ל. אני מבין שיש בי משהו מאוד ייחודי בתעשייה – אני יותר מכל השחקנים שאני מכיר, אז אחת לכמה שנים נעשה רילוקיישן ורננה כבר בעניין, אני בטוח שגם פלא".

אפשר להתפרנס מזה?

"אפשר אבל רק אם נולדת לזה. אם אתה מרגיש שזה חצי כוח - עזוב את זה, לך תהיה רואה חשבון. אם אין בררה - תעשה מזה מקצוע. רק אם תרגיש רע בכל עבודה אחרת".

מה הגבול בין לנסות להצחיק כל הזמן ללהפוך לנודניק?

"אם אני מתאמץ להצחיק זה לא יוצא לטוב, טבעיות זה הקסם. כשאני מתאמץ רננה מסמנת לי בעין שאני לא במקום שלי, והיא צודקת".

 

לתגובות: נדב גדליה בפייסבוק.

 

atarMbaolam

 

 

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
הנרות מלמדים

   סיון רהב על הרב...

איחוד הקדושות

   הרב מקובר לכינון בית...

הפרסום בעולם קטן עובד

האתר החדש של עולם קטן

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם