ראש יהודי

10 fire

אדם פז

 

מלחמה בין תרבויות? "עדיף לפרק את כל התרבויות ולהרכיב משהו חדש" | פתיחות לתרבות כללית? "תרבות דתית לבדה לא יכולה להרוות את הדור" | הדתה? "אתה לא פחות מאף אחד אחר בחברה הישראלית" | נדב הלפרין מגיש תוכנית מוזיקה חדשה ב"כאן מורשת", בתאגיד השידור הישראלי, העונה לשם "אש זרה", ומחליט ללוות את הדור בחיפושיו אחר קדושה בתוך עולם מורכב. וזה אכן מורכב

 

בסיטואציה אחרת נדב הלפרין ואני היינו יכולים להיות חברים מאד טובים - הוא בקי ברזי המוזיקה הדקים ביותר, מתנסח כמו בפרוזה, ומאמין מאד בחיבורים בין עולם הקודש ובין העולם הטבעי. הוא נבחר לרשימת הצעירים המבטיחים של מקור ראשון, ומשדר תוכנית רדיו מקורית ב"כאן מורשת" של תאגיד השידור הישראלי – היא נקראת "אש זרה", ומשלבת בתוכה הגות יהודית סביב מוזיקה מכל קצווי הגלובוס.

 

"השם של התוכנית הוא סוג של פרובוקציה" הוא מודה בקול. "נדב ואביהו הקריבו אש זרה, ולי קוראים נדב.. אבל גם בקונספט – התוכנית מביאה ל'כאן' מורשת מוזיקה מאד לועזית שלא מוכרת באיזור הזה. אש היא דימוי חזק בחסידות. האש הזאת היא מצווה מצד אחד, ומצד שני אפשר להכוות בה". ומוסיף כדי להשלים דבריו – "בהחלט לא תמצא את זה במקום אחר".

 

נשמע מאד מורכב עבור הציבור הדתי הקלאסי.

 

"תמיד הלכתי למקומות מורכבים – לי זה מרגיש דווקא טבעי מאד. כששידרתי בגל"צ, זו הייתה תחנת תרבות לא דתית ופתאום דיברתי בה בטקסטים דתיים. מצד שני, אני לא הדתי הקונבנציונאלי".

 

"אפשר לומר שעצם הנוכחות שלי עם הכיפה והזקן ושאר הסממנים – אני בהחלט רוצה שיראו שנדב ירא שמיים, בלי קשר למה שאני עושה ברמה הפרטית. מצד שני, כשאנשים מאזינים לתוכנית – חלקם בהחלט לא מקבלים את מה שהם מצפים לקבל כשהם רואים את הדמות שלי. אבל זה בדיוק העיקרון של התוכנית, אני נותן מקום למוזיקה שהיא דתית ברוחה. נניח, אני משמיע בתוכנית שלי מסורת מוזיקלית של כמרים מזמרים – מוזיקה שהייתה נפוצה בכל אזורי הבלוז. יש שם טקסטים מדהימים על גאולת האדם ועל הציפייה למשיח. סוג של 'שימו לב אל הנשמה'".

 

אבות אבותינו נאבקו במהות הנוצרית, איך אפשר בכזו קלות לבוא ולומר 'זו רק מוזיקה'?

 

"אולי במידה מסוימת, דווקא במציאות הישראלית של השנים האחרונות, נוצרת כאן ההזדמנות ללמוד איך מרכיבים משקפיים אחרות על המציאות. כאלו שמסננות את העיקר מהטפל".

 

אז איפה הגבולות בין פתיחות לשמירת זהות תרבותית יהודית?

 

"הגבולות בעיניי הן התוכן. המילים. כשמנתקים את התוכן מכותרות פסקניות כמו כומר או רב, מגלים למשל, את הרעיונות שמשותפים לחסידות ולמסורת הבלוז הנוצרית השחורה. גם ברמה המוזיקלית וגם ברמה הדתית".

 

תרבות חדשה מאיתי תצא

 

הלפרין גדל בראש העין, למשפחה דתית לאומית ("אולי מהאגפים היותר ליברליים שלה"). למד בטכנולוגי בר אילן, בסיומה יצא למכינה המעורבת "בני ציון" – לדתיים וחילונים. התגייס לגלי צה"ל – שם שירת כעורך ומפיק במחלקת תכניות, בעיקר בתוכניות תרבות: מתוכניות ספרות ופינות ישראליות, ועד האוניברסיטה המשודרת.

 

כשבנו את הרכב תאגיד השידור הציבורי החדש לוהק הלפרין לתפקיד עורך ומגיש בתחנת "כאן תרבות" – רשת א' ששינתה את פניה והפכה לתחנה המוקדשת כולה לתרבות. במקביל, כאמור, הוא משדר גם תוכנית מוזיקלית שבועית ב"כאן מורשת". הקרדיט? חופשי. וכשאדם חדור השראה מקבל מיקרופון ציבורי פתוח – יוצאת אש. מה עוד שהוא ג'ינג'י. ניכר ללא ספק שלהלפרין יש נוכחות והרבה אמירה. יהיו שיאמרו שהבחור בעיקר 'עף על עצמו', אם כי כששומעים את דבריו, מבינים שזו דרכו להכיר את מקומו בעולם.

 

"העיסוק המרכזי שלי הוא כתיבת שירה" מספר נדב, "מגיל 16 מפרסם בכל הבמות המרכזיות של ישראל: בעיתון 'הארץ', 'ידיעות', 'מעריב' ושאר כתבי עת. בתקווה בשנה הקרובה להוציא ספר שירים ראשון".

 

"בתוכנית שלי אני מקבל יד חופשית. אני עושה בה מה שרק רדיו יכול לעשות. אדם אחד מדבר לאדם אחר את מה שעל ליבו. מצד אחד, בהחלט לא יכול להיות אובייקטיבי - אבל גם מביא את מי שאני - נדב הלפרין.

 

"בניגוד ל'ויקיפדיה' של חנן, אני לא איזה משהו אמורפי. אני יכול למצוא את עצמי מביא את מלוא המטען של הזהות שלי. דווקא אני, נניח, תקפתי בתוכנית שלי את ההחלטה בנושא מתווה הכותל - למרות שאני מדבר בתוכנית כל הזמן על אמונה ועל בית המקדש. הכוח שלי כמו שהוא של כל אחד אחר. התאגיד בעצם עושה כאן מהפכה כי הוא הביא מבחינה גיאוגרפית אנשי רוח ממקומות מגוונים. הם לא עושים מבחנים למי שמגיע – 'בוא תמלא לי את משבצת הדתי'."

 

באמת מה יש בתרבות החדשה הזאת שנוצרת?

 

"קודם כל זאת תרבות מקומית. דתיים וחילוניים יחד. אני אישית מחובר באיזושהי דרך לציונות הדתית. התפקיד של כל אדם זה לקחת את המטען שלו, וליצוק אותו לתוך התרבות הישראלית, שבעצם מורכבת מכל הצדדים הללו. אני מביא את כל מה שאני – גם אם אני משדר שירת נשים, או זמרים לא יהודים. התודעה שלי היא דתית ואני מחפש בכל דבר את המשמעויות".

 

דתית זה מנעד מאד רחב. דווקא הדתיות הזאת נשמעת מעט אמורפית.

 

"יכול להיות. אני מתכוון לומר דבר אחר: יש שאלה שחוזרת כל הזמן, האם מוזיקה דתית אלו רק פסוקים מולחנים? המבחן לדעתי הוא אם המוזיקה דתית בתוכן הדברים וברוח שלה. כשאתה שואל את השאלה הזו אתה יכול לשאול בגדול יותר – האם אני יכול לקחת את זה למקום של שידורי תרבות בכלל? כזו שאדם דתי יכול להאזין לה, ולהבין שמדובר באדם שחולק אתו איזה רקע וערכים משותפים, אבל שייך גם למרחב תרבותי אחר?

 

"המשימה האמתית היא לא ליצור מלחמה בין סך התרבויות בישראל, אלא לפרק ולהרכיב את התרבות כולה מחדש. אני לא חושב שמלחמת תרבות תסתיים בניצחון של אחד הצדדים. להפך, אוי ואבוי אם זה יקרה".

 

איך מביאים שיח כזה לקדמת הבמה?

 

"צריך מאד להקפיד על דיבור ישיר ולא מחנך. לא ליצור איזה 'אומנות מגויסת'. אחד הדברים שהכי חשובים לי הוא שיתאפשר לי להרגיש פרובוקטיבי. בכל תכנית אני מדבר מאד בכנות, ואם אני דתי – אז זה מה שיוצא. אני רוצה מרחב של כנות".

 

חיצי גיבור שנונים

 

חוץ מהאיזור הרדיופוני, מעביר הלפרין לפעמים פינות פרשת שבוע בטלוויזיה. על אחת הפינות שהעביר זכה לקיטונות של נאצה מפיו של כתב 'הארץ' השנוי במחלוקת רוגל אלפר, שהוכיח על ידי הפינה של הלפרין שבתקשורת החדשה ישנה 'הדתה':

 

"דיברתי על זה שהיום, לפני כך וכך שנים, בני ישראל שמרו את השבת הראשונה" משחזר הלפרין. "אלפר כתב - מה קורה, אנחנו בערוץ 20? למה באמצע היום מספרים פרשת שבוע בתוכנית אקטואליה, שאמורה להיות סוג של לונדון וקירשנבאום של התאגיד? מה זה, ניסיון התחנפות לדתיים? הוא לא תקף אותי ברמה האישית – הרי זה לא קרה ממקום כוחני, אלא ממקום ענייני וטהור מפניות. מבחינתי זה מראה באמת שסדר הכוחות בתקשורת מתחיל לאט להשתנות".

 

קרה לך שהיית במוקד התקיפה כבר או שזו חוויה ראשונית?

 

"האמת, שמגיל 14 כתבתי טור בNRG מעריב, שעסק באקטואליה מזווית מגזרית. לקחתי בו את משבצת הילד שמתעצבן על רבנים - הייתי מגיב על אמירות קיצוניות, בדרך כלל מהזרם החרד"לי. נניח, נגד האמירה של הרב שפירא שטען שהליברלים הם רפורמים. האשימו אותי אז בחוצפה. אני לא מתחרט על הטור בשום צורה, להנחתי זה היה נכון לשעתו. אני מאד מבין היום את הסנטימנט של ילד בגיל 14 שקופץ בראש, זה באמת פחות נראה טוב - אבל בדיעבד אני לא מצטער על זה.

 

"בכלל, דבר שמאפיין את העולם הדתי - גם אם היא מפיהם של מבוגרים יותר, זה שהחדשנות נתפסת כעזות פנים כלפי מי שאינו מהפכן. אתה יכול להיות עז פנים בדר"כ רק מהאגף הליברלי לשמרני ולא להפך – דבר שאומר דרשני".

 

במבחן המציאות, נראה שעם כל הכבוד לטור שלך, דווקא הרב שפירא כיוון לדבר אמיתי. במידה מסוימת הוא ידע לנבא לפני הרבה שנים תופעה שאת ההשלכות שלה על המרחב הישראלי אנחנו קולטים רק היום. אפשר בהחלט להבין למה התעצבנו עליך...

 

"אני מניח שהטור שלי עצבן, אבל זו הייתה הפעם הראשונה שהתנסיתי בהבעת דעות ולא בדיווח, וזה בהחלט בנה אותי. באמת בסוגיה הזו הבנתי שהזירה הפובליציסטית-פולמוסית היא עולם מאד קשה שמצריך עור של פיל ובעיקר הרבה למידה, ואם האופן שבו אני מבטא את עצמי הוא דרך כתיבה – התיעול הנכון יהיה למקומות אומנותיים, ופחות לכיוון של הבעת דעה".

 

יכול להיות שמה שקורה כאן, זה שהייצוג התרבותי שלך הוא פחות מיינסטרים מבחינת מובילי דעת הקהל בציבור הדתי, אבל מאד מיינסטרים מבחינת הלך הרוח הציבורי? זה שמשלב בפועל ובחיי היום יום תורת ה' עם צריכת תרבות חולית לגמרי?

 

"הרב סדן הוציא לא מזמן חוברת, שהמטרה שלה היא לברר איך להתייחס לתרבות כללית. הוא עושה קריאה הפוכה למה שאני עושה – לדעתו פתחנו מדי את השורות, צריכים להסתגר חזרה ולצרוך פחות תרבות כללית. הוא נותן כמה המלצות – אם אתה רוצה ספרות, תקרא חיים סבתו. עכשיו, הרב סבתו, כבודו במקומו מונח. הבעיה של הגישה בדור שלי היא שהיא לא יכולה להרוות את הדור ברצינות מכמה סיבות:
אל"ף, מי שרוצה להיות רלוונטי מבחינה ספרותית ומוזיקלית, חייב להתכתב עם מה שקורה מסביב. ברגע שהוא עוזב את העולם הזה ולא מקיים אתו שיח הוא לא רלוונטי. הוא מיד מאבד מכוחו. אתה רואה בחברה החרדית ובמקומות מאד מסוגרים שהמפגש עם התרבות הוא מאד מערער, ויותר שבירה מוחלטת של הקודש, בטח שלא תפארת החול.
בי"ת, מי שכן נחשף לתרבות שהיא עכשווית, לכוח של ספרות ומוזיקה, ואומרים לו לסגת – זו הופכת להיות דרישה בלתי אפשרית. הוא לא יכול. זה לעולם לא יעבוד – הנפש שלו כבר רחבה. הוא ייאלץ לחתוך או את עץ התרבות או את העץ האמוני, ולא תמיד הוא יעשה את הבחירה שהצד הדתי מצפה שיעשה. זה עד כדי כך משמעותי בנפש. לא לשווא 'תהלים' זה הספר שהאדם הדתי קורא ביותר, והוא בעיניי השירה היפה ביותר שנכתבה. יש בו כנות ורגש ואיכות שמחברת אותך למקום גבוה. שיא תרבותי, דברים שיצאו מהלב ונכנסו אל הלב. זה דור שפותח תהלים יותר ממה שהוא פותח מסכת בגמרא".

 

הבעיה שלנו עם התרבות הכללית זה בעיקר בגלל שהיא מביאה איתה סל של עולם ערכים, שאותו באנו מלכתחילה לתקן. זו מהות שלמה. ברצינות יש פחד להבלע בה ולחדול מלהיות אנחנו.

 

"מצד שני, כשאתה בא לסרס אתה מקבל תגובה הפוכה. אני חושב שדווקא בשילוב אפשר ליצור אדם שגם מדבר את אוצרות העולם המודרני, וגם כזה שלא נטש את מסורת אבותיו – ואפילו עובד איתה".

"מי שכן נחשף לתרבות שהיא עכשווית, לכוח של ספרות ומוזיקה, ואומרים לו לסגת – זו הופכת להיות דרישה בלתי אפשרית. הוא לא יכול. זה לעולם לא יעבוד – הנפש שלו כבר רחבה. הוא ייאלץ לחתוך או את עץ התרבות או את העץ האמוני, ולא תמיד הוא יעשה את הבחירה שהצד הדתי מצפה שיעשה. זה עד כדי כך משמעותי בנפש"

 

"עוד משהו, באותו הנושא – יש נטייה בתוך העולם הדתי להתייחס לתרבות כאל משהו צדדי. השוליים של החיים. במרכזם – פרנסה, משפחה או לימוד תורה. תפיסה שאומרת 'אם אדם צריך להירגע מהלימוד אז שיישמע שיר'. זה לא ככה. האומנות במיטבה היא שיא החיים, היא לא יכולה להיות פנאי. היא ייעוד. כשדוד כתב את תהלים הוא לא כתב פרפראות נחמדות להמון, אלא שם נפשו בכפו. הנפש שלו, החיים שלו, ממש היו על הכף. זה עמוק מיני ים, בטח שלא שוליים.
"ברור שהאמנות היום מלאה בתפיסות מערביות מהולות בציניות, אבל גם היהדות היא חלק מהכתבת התרבות המערבית".

 

אנחנו גם בעד עבודה עם תרבות המערב, אבל יש בה הרבה יותר מאשר ציניות – היא מלאה בכפירה, בשחיתות מוסרית, אובדן ערכי בנושא המשפחה... אי אפשר להתעלם מזה בקלות.

 

"תופעות של שחיתות מוסרית והתפרקות מערכים מתרחשות בכל התרבויות ובכל המרחבים, גם בזה הדתי. לעיתים ההתפרקות היא חלק הכרחי מבניה מחדש. מכל מקום בתור יהודי שהוא חלק מהתרבות המערבית, המשימה שלקחתי על עצמי היא לחפש ולברור את אותם מקומות שבהם מצוי המזון הנכון לנפש, זה שיש בכוחו לרפא את 'תחלואי המערב'."

 

שירה עברית? טודו בום.

 

בוא נדבר על ההשראות שלך.

 

"כל עולם הספרות הישראלי, כל השירה העברית, הם דוגמא מצוינת. השירה העברית בדווקא, מכיוון שזו שפת הקודש. כל השירה העברית היא התכתבות אחת ממושכת עם המקורות. מצד שני, השירה העברית החדשה בפרט – מביאליק ועד נתן זך. יאיר הורביץ, פנחס שדה. יהודה עמיחי. כל העולם הזה במובהק לא היה עולם דת. הוא גדוש עושר דתי למרות שמסימני התרבות החילונית. כשאתה רוצה להתכתב עם השירה אתה חייב ללכת למקורות העבריים, אין לך מקורות אחרים. פרוייקט "משיב הרוח" הוקם רק בשנות התשעים, גם המקורות שלהם מאד צעירים.

 

"יש כמובן משוררות כמו זלדה שכתבו ממקום דתי, אבל אם אתה מסתכל על השירה העברית החדשה – אתה צריך לינוק מהמעשה הכביכול חילוני. אני ממש לא רואה בו מרידה, אלא המשך ישיר של התרבות היהודית שתחילתה בדוד המלך.

 

אבל מה לשירה עברית בעידן של 'טודו בום'? אני יכול להבין את הרב סדן, שכהוראה לרבים אולי מפחד מהשיטוח שהתרבות הזאת מביאה אתה. אנשים לא מחפשים בעולם החול שירה עברית.

 

"שמע קוריוז, הייתי בחתונה ליטאית ושמעתי שיח בין שני תלמידי חכמים. האחד שאל מה שלומך, והשני ענה 'טודו בום'...

 

"אני מנסה לומר שהשטחה יש בכל מקום. יש גם טודו-בום של העולם הדתי. בתרבות, ברבנים, בכל מקום של נתינת מסרים יש מקום פשוט ושטוח. תמיד מורכב יותר הוא יותר מסוכן, אבל האמת היא בעצמה דבר מסוכן. המרחק בין להיות משוגע ובין להיות נביא הוא מרחק קטן מאד, אבל אם תוותר על השיגעון ויתרת על הנבואה".

 

אז איך מגיעים לעומק הדברים?

 

"גדלתי בראש העין למשפחה ממוצעת, לאו דווקא כמישהו שיגדל על השירה העברית. אמא שלי בכלל מחסידות חב"ד ובעלז, והגיעה לשם. ממנה זה הגיע אליי.
לא מזמן הגעתי לספר של משורר שנשכח, שאפילו איני זוכר את שמו – בספק אם יש בודדים בישראל שיכולים לומר את שמו בכלל, אבל הספר שלו נגע בי. והנה, ארבעים שנה אחרי שהמשורר הלך לבית עולמו יש בחור דתי שעובר בחנויות יד שניה משומשות כדי למצוא את הספר שלו...
בתרבות ה'טודו בום' אני לא מאמין. יכול להיות שאני טועה, אבל להערכתי לא יהיה מי שירוץ ויחפש את הגרסאות הישנות של 'טודו בום' בעוד כמה שנים.

 

"קח לדוגמא את ליקוטי מוהר"ן שלימד הרב שג"ר – אתה קורא בספר שיצא שהשיעורים ניתנו בישיבה. בפועל, ואת זה אני יודע מהחבר'ה של שיח יצחק, מדובר בשיעורים שנתן לשלושה אנשים כשהשאר ישנים בחדרים. תמיד עומק הדברים יישאר נחלתם של בודדים. אבל הוא נצחי.

 

"חסידות ברסלב היא חסידות מנודה. לפני מאה שנה היא הייתה מאד חלשה, לא קראו את ספריה. והנה היום היא בשיא התודעה הישראלית. חסידי אלכסנדר לעומתם היו ענקיים, והיום אף אחד לא יודע מי הם. כנראה שהשיטה של ר' נחמן הייתה הרבה יותר קרובה לתהליכי העומק האלה. ר' נחמן חי.

 

"אני מאמין שיש גם אנשים שהולכים על התפר ודבריהם עמוקים וחודרים.. בודדים הם אלו שיידעו לשמוע אותם נכון. השאר בכלל לא יגיעו לשמוע אותם. האמירה הכי קלאסית על הרב שגר היא שהוא אומר דברים מאד אמיצים, אבל גם מסוכנים. מצד שני, יותר מסוכן לאבד את האחיזה שלך בעולם הדתי, מאשר להיות בעולם הדתי עם תפיסה המטילה בעצמה ספק. וזה מה שקורה להרבה אנשים".

 

מה הביקורת הדתית שקיבלת על התוכנית שלך?

 

"בתוכנית שלי, בכלל במורשת, אני משמיע שירת נשים. הלכתית יש מי שמתיר, ויש מי שמחמיר. בסוף זו בחירה ערכית. הבחירה הערכית שלי היא להשמיע את היצירה הנשית. תגובתי לאנשים שלהם זה צורם, זה שאם תוציא את היצירה הנשית מהחדר, אתה תישאר לבד בחדר. לא יכול להיות שב2017 לא תהיה יצירה נשית. אני לא מתבייש, אני בוחר בהלכה המקלה ועושה את זה לכתחילה".

 

התאגיד הרבה יותר מגוון ממה שנראה

 

בעקבות כל רעשי התקשורת על 'הדתה' נשמע שיותר ויותר גופים דתיים נמנעים לומר 'משפיעים על התרבות', ומעדיפים להתערבב בצורה טבעית. זה נכון?

 

"זה יותר מורכב. הימין - הדתי ובכלל, תמיד הרגיש שהתקשורת לא מייצגת אותו, שהעיתונאים לא אובייקטיבים. שהם אומרים תמיד את דעתם. אבל האם אנחנו, כשסוף סוף הגענו לעמדות כוח כעיתונאים, צריכים לעשות את אותו הדבר שכל השנים חשבנו שהוא מעילה בתפקיד העיתונאי?

"הייתי בחתונה ליטאית ושמעתי שיח בין שני תלמידי חכמים. האחד שאל מה שלומך, והשני ענה 'טודו בום'... אני מנסה לומר שהשטחה יש בכל מקום. יש גם טודו-בום של העולם הדתי. בתרבות, ברבנים, בכל מקום של נתינת מסרים יש מקום פשוט ושטוח. תמיד מורכב יותר הוא יותר מסוכן, אבל האמת היא בעצמה דבר מסוכן. המרחק בין להיות משוגע ובין להיות נביא הוא מרחק קטן מאד, אבל אם תוותר על השיגעון ויתרת על הנבואה"

 

"כשאני מדווח אני מדווח. גם בתוכניות שאני לוקח בהם חלק, בדרך כלל תרבות שמגיעה מהמקומות הדתיים לא קיבלה איזושהי במה. היא מיד קוטלגה – לא נדבר אליך בתרבות אלא במורשת.

 

"באופן כללי העולם הדתי מתבגר. אני גדלתי בציונות הדתי, האם זה אומר שאני פלקט מהלך שלה? דווקא בגלל שיש לה יותר ייצוג במוקדי כח, יהיו גם יותר קולות. גם החברה הכללית היא לא חברה הומוגנית. בגלות, מול הפריץ, כולנו היינו אותו הדבר. היום אני עצמאי בארצי, אני לא צריך להתפקד עם מספרי הברזל".

 

אתה חושב שעולם התקשורת החדש פחות מאיים?

 

"אין לי ספק שיש איזה שלטון פוליטקלי קורקט. גם אני, שתמיד אמרתי שאני בעל הדעות הכי ליברליות בעולם הדתי, פתאום בגל"צ מגלה שאני פרימיטיבי. הכי שמרן בחדר. אז אני מסכים שיש דברים שעדיין קיימים. מוקדי הכוח בתרבות הם תהליכיים. התרבות היא חלק מהתחלואים שהחברה סבלה. עדיין התקשורת הישראלי ומוקדי הכח התרבותיים נשלטים ברובם על ידי מישהו שלא בדיוק אמון על ערכי הציונות הדתית.

 

"ואחרי שאמרתי את זה – אני חושב שיש גם קצת צד הפוך. אנחנו מאוהבים בעמדת הקרבן. במקום להשתחרר מזה ולומר 'אתה לא פחות מאף אחד בחברה הישראלית'.

 

"הנטייה להאשים את התקשורת בסתימת פיות בנושא הזה, מפספסת את העובדה שהתקשורת מייצגת איזו תנועה של פתיחות לנושא גם בחברה הישראלית וגם בתוך החברה הדתית, ושבעיני להפוך את זה לדגל המאבק זו המלחמה של אתמול

 

אבל דווקא אנחנו אלו שיכולים לתת מקום בתקשורת לקולות השמרנות ולעולם ההלכה. השאלה מאיזו אג'נדה אנחנו מגיעים.

"ובכל זאת, הדרך הנכונה בעיניי היא לתת לאיזו זרימה מסוימת לקרות, לא לדקור באופן ישיר. לדבר תוכן ולא רק מלחמות השפעה ועיצוב דעות. בהקשר של התאגיד נניח – הדיבור היה האם התאגיד יהיה יותר ימני או פחות, במקום לדבר על התכנים החדשים שהוא מביא, על שינוי כללי המשחק בישראל."

 

היה איזה פחד סמוי מפתיחת התאגיד. אתה בעצמך כתבת על זה שמדובר בפחד של פתיחת המיקרופון לציבור הלא שמאלני בישראל.

 

"מצד הימין במובן מסוים, יש לדעתי מי שמוטב לו אותו המקום ה'מתקרבן' והמאשים, וזה משרת אותו מצוין, כל המצב המעוות של תקשורת הומוגנית לכיוון החילוני. הרגע שבו התקשורת לא תהיה שם הוא רגע מאיים. אי אפשר למסגר כך את כל סיפור התאגיד, אבל זה בהחלט אחד העניינים. כל הפוליטיקות מאחורי הפתיחה היו קטלוג גס ולא ענייני. השר אקוניס אמר שבנט תומך בתאגיד כי יש שם אנשים של בנט. ככה הוא קורא לי? אני איש של בנט? זה קטלוג. המהפכה התרבותית היא לא רק אצל החילוני השמאלני, אלא גם בחברה הדתית ובכלל. הקטלוג של אנשים הוא נח, אבל כשדברים מתערבבים יותר זה מפחיד. אתה לא יודע מה זה יילד. אבל זה הדיבור החדש שקורה כאן".

 

"צריך כל הזמן להתחדש. "הישן יתחדש והחדש יתקדש". להביא את האחוריים לפרונט, אלו שפחות מוכרים. וגם לומר להם אל תכניסו את עצמכם למשבצות, כי אלו שמצליחים הם אלו שכל הזמן יצרו בראש פתוח, בלי לחפש מיינסטרים או השמעות בלתי פוסקות ברדיו. תאמינו באמנות שלכם. הלוואי שהתוכנית שלי תיתן לזה במה".

 

התוכנית "אש זרה" משודרת ב"כאן מורשת" בימי שני בשעה 16:00 – 90.5, 92.5, ו100.7- FM. שידור חוזר ב"כאן תרבות" - 104.9, ו105.3 FM

 

 

 

 

 

 

atarMbaolam

 

 

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
מי שנותן, מאושר יותר

  אבינועם הרש לפרשת נח  

לחשוב מחוץ לתיבה

  הרב לונדין על אינטגרציה...

הפרסום בעולם קטן עובד

האתר החדש של עולם קטן

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם