דרך אמונה

10 kursia

הנה עוד הימור שלנו – הכירו את משה נריה כורסיה (25), מחנך בישיבה תיכונית ואמן יוצר, שמעדיף עומק על ריאליטי,נעזר בחנן בן ארי כדי להגיע לגלגל"צ, ומתכתב במחברות אישיות עם הקב"ה

נדב גדליה

כמו ששמחנו להכיר לכם הרבה לפני שהגיעו לתודעה הארצית את ישי ריבו וחנן בן ארי, אנו גאים להציג לפניכם בראיון בכורה את הזמיר הבא, עוד רגע הנוכחי. הוא בן 25, דתי-לאומי, בן היישוב נוף איילון, בוגר גבעתי ומחנך בישיבה תיכונית.

עד היום הוא הוציא כמה סינגלים לרדיו מוצלחים, ויודעי דבר במוזיקה היהודית אמרו לנו שמדובר באחד השמות החמים שכדאי לשים עליהם אוזן.

רגע לפני שהוא יוצא במופעי ההשקה שלו לאלבום הבכורה 'יותר מדי', פגשנו אותו בנוף ילדותו. מדובר בבחור פשוט שיוצר את המוזיקה שלו (מילים, לחן, שירה) בעצמו, ולמרות השאיפה לחדור לגלגל"צ, הוא לא מוותר על השם הכי דתי-לאומישלו - משה נריה כורסיה. בעולם של סטטיקים ומותגי צלופן, לא פשוט לפרוץ ללב הקהל החילוני עם השם היהודי שלך, תודו.

ומשה נריה שואף לשם, אל מרחבי העם. רק אל תקראו ליצירה שלו מוזיקה יהודית המשודרת במעליות 'רדיו קול חי' בואכה 'סרוגים'."מאז שאני ילד השם שלי מאתגר את הסביבה", הוא מביט בי בכנות ומונה את הכינויים שהדביקו לו החבר'ה – מושון, מוש, מושיק ועוד."כבן למשפחה תורנית, עניין השמות היה חשוב מאוד להורים שלי וכשהוצאתי את הסינגל הראשון זה יצא קצת בלחץ של זמן.בשנייה של החלטה מול אנשי הגרפיקה, שכבר עיצבו עטיפה בלי השם משה - החלטתי כמחווה להורים שלי לעמוד בפיתוי של המיתוג הקליט ולכתוב על העטיפה את השם המלא שלי 'משה נריה כורסיה' ולשלוח את זה ככה לרדיו. מה שמצחיק הוא שאחרי שהראיתי לאבא שלי את הסינגל ביוטיוב הוא שאל: למה לא כתבת רק 'נריה' פשוט, זה יותר חזק ככה, לא?

"אם משהו טוב - הוא יעבוד בכל מצב בעזרת ה'", מסכם הזמר העולה את סוגיית המיתוג.

עומק בעטיפה מזמינה

אמונה תמימה ופשוטה יש בו במשה נריה, בן להורים מחנכים המחזיקים משפחה בת עשר נפשות.הוא מנסה ללכת על החבל הדק שבין אמן בן תורה, מחנך, ובין הבחור ה'קול' ששר שירים. כורסיה, במודע או שלא, מנסה את מה שרבבות דתיים-לאומיים סוחבים בנפשם – הרצון לשלב בין קודש לחול. לא לשיר על פסוקים, לא לשנות שפה אישית או לבוש, ולהביא את המורכבות הדתית-לאומית כפי שהיא. לעתים מופלאה ופעמים מבלבלת. חיים את זה.

"זו תמצית החיים שלי", הוא אומר, "שילוב של ניגוד עניינים לכאורה, אם זו השפה, הלבוש והתרבות, או החבר'ה שלי שרובם לא דתיים, אל מול המשיכה לקדושה שעליה גדלתי ושממנה ינקתי את הרצון לקרבת ה'. זה לא תמיד קל. אני לא מדבר על 'לשלב', אלא לחיות את זה ביומיום.זה תרתי דסתרי, אבל זה מי שאני, אי אפשר לשקר לעצמך ולשחק מקום שאתה לא באמת נמצא בו רק כדי להצטייר 'נכון'. אני רוצה לחיות את העולם שלי כמו שהוא באמת. אני לא מאמין שהקב"ה רוצה שאני אלך שפוף, הוא רוצה אותי חי, אבל בקדושה, וזו עדיין מלחמה".

כורסיה משתמש לא מעט באהבה בין גבר לאישה כדי לתאר געגועים בין הקב"ה לנשמה ולישראל. אבל מסתבר שיש מי שלא מקבלים את זה בקלות. "אנשי תקשורת דתיים לא הסכימו לפרסם את השיר "לא מבינה" כי הוא נשמע להם רומנטי ואפילו ארוטי. אני אומר שם 'רוצה קרוב רוצה טהור רוצה מתוק', ולך תסביר להם שזה נכתב לנשמה שלי, שהיא רוצה כל כך הרבה קדושה ואני מספק לצערי כל כך מעט".

את השיר הבא שלו החליט כורסיה לבצע כשיר מחאה על שירי הפופ השוטפים את ארץ הקודש בשנתיים האחרונות.'שנזוז' קרא לו כורסיה ובו הוא מכתיב במכוון קצב לא מקפיץ ומספר על כך שמבקשים ממנו לייצר חומרים שיהיה קל לאהוב ולזוז לצלילם, כמקובל."אולי כך ישמיעו אותך בגלגל"צ ותפרוץ החוצה", אמרו לו וכשהוא הוציא את 'נזוז' לא הבינו שמדובר בשיר מחאה ומבקרי מוזיקה טענו שהשירלא מקפיץ מספיק... כנראה לא עיינו בכלל במכתב שצורף לשיר ובו ביאר למאזינים למה התכוון המשורר.

"לקחתי קצת פאוזה מכל הטקסטים העמוקים ורציתי לדבר על מצב התרבות שלנו, על המוזיקה הזולה, הטקסטים הרדודים והבס וסלסולים. שלא תבין לא נכון, אני הכי בעד לפתוח חלון ולשים בפול ווליום איזה שיר פופ כיפי, גם של הצמד של המדינה... אפילו רבי נחמן אמר שאדם צריך לשמח את עצמו ב'מילי דשטותא'.אבל כשזה משתלט על הכול זה קשה וכואב. ז'אנר שלם של מוזיקת עומק נכחד".

אולי הגיע הזמן להבין שבדור שלנו, שסרטונים שארוכים מ-30 שניות כבדים לנו, אין מקום לעומק?

"ישנה חכמת ההמון, שזה 90 אחוז מהאנשים, ובאמת הכול מהיר, אתה עובד על 200 אחוז ואין לאף אחד סבלנות. אין לנו נחת רוח, אין שלווה. אז אתה אומר יאללה, אני אשקיע חצי דקה בצפייה בסרטון ואשמח את עצמי קצת. כולנו כאלה בסופו של דבר. גם אני.אבל כיוצר זה דווקא גורם לי לחשוב יצירתי יותר. לא לרדת לרמה של טקסט זול אלא להביא את העומק בעטיפה מודרנית, כמו אביתר בנאי, שמביא את התוכן שלו בעטיפה שתדבר לדור של היום. בשנים האחרונות הוא משקיע הרבה כסף בקליפים מקוריים מאוד או באנימציה, ככה שהטקסטים מצליחים להישאר עמוקים, לתפוס את המאזין ולגעת בו בזמן שהקליפ רץ בעיניים, ככה שגם בדור הזה אפשר להתכתב בשפת העם".

100 אלף שקל לאלבום במקום טיול סביב העולם

עד עכשיו הוציא כורסיה יותר ממאה אלף שקלים להפקת המוזיקה שקיננה בו כחלום ילדות. מגיל בית הספר היסודי הוא חסך פרוטה לפרוטה,הוסיף לפרוטות הישנות את משכורותיו הצנועות כמחנך והלך על החלום עד הסוף, כשבמקביל חבריו מטיילים בעולם. "מהשמינית אני לא נח", הוא אומר בחיוך, אפילו לא נאנח. "בחזרות למופע החברים שלי היו בחו"ל, כל הזמן הם טסים, אבל בעיניי חשוב יותר להגשים חלום מכל טיול חולף".

הצלחה של אמן היא דבר די נזיל. יש גם חששות ממצבים שאסור לחשוב עליהם?

"ככל שאתה מוציא יותר כסף - יש לחץ חזק יותר, אתה אומר לעצמך שאתה מוכרח להצליח. אבל זו הדרך ועושים את זה באהבה. מוציאים את הכסף בכיף, לא בצער.אתה נכנס למינוס ואומר היה מגניב אם היה לי יותר, אבל ההתמודדות הזו לעשות את הכול לבד מרגשת ומבגרת. היו מחשבות ללכת לחברת תקליטים, היו המון פניות מתכניות ריאליטי שעד שפנו אליי לא האמנתי בכלל שהמפיקים שלהן חופרים ברשת כדי למצוא אמנים.הייתי בטוח שכל השמות שצמחו מהריאליטי פנו בעצמם לטלוויזיה", צוחק כורסיה שסירב בנימוס להצעות מתוכניות הריאליטי הנחשבות. "היה חשוב לי לא לוותר על הערכים והאמירה שלי. מה שווה ההצלחה אם בסופו של דבר זה לא מי שאתה?

"כשאני תולה מודעות להופעות שלי בעצמי - אני הכי מבסוט, זה מראה לי שהדרך שלי אמתית. כשאתה רוצה להצליח במוזיקה אתה חולם על קהל וזוהר, אבל אז אני נזכר בסיפורים על מרגול ששרה ברחוב וזרקו לה שקליםאו על דודו אהרן שחילק דיסקים שלו בצמתים, או על אביב גפן שמכר 200 עותקים מהאלבום הראשון שלו - וזה לא רק מעודד,זה מראה לך שזה הסיפור האמתי של אמן. לא להפוך לכוכב בן לילה".

יש רגעים קשים במיוחד בדרך הזו?

"כדתי, הכי קשה זה בשבת שאי אפשר להתמיד בעבודה הקשה והראש מתפוצץ ממחשבות ורצון לקדם את הדברים".

"תעשיית המוזיקה היא משחק כיסאות עם מעט כיסאות... הם [בן ארי וריבו] בפירוש פתחו את התודעה לאמנים דתיים, וגם לי כיוצר הם פתחו את הראש; אם לא שניהם - לא הייתי חושב רחוק. הייתי חושב כמו שאר האמנים הדתיים - סאונד טוב, הפקה מושקעת והכול טוב, אבל בזכותם אני חושב בגדול, מעז לחלום על גלגל"צ ועל הציבור הכללי"
אלוקים מקליד/ה

את המסע הרוחני האישי שלו, הרבה לפני שנכנס לאולפן להקליט אותו מוזיקלית, תיעד כורסיה במכתבים לאלוקים.המכתב הראשון ליושב במרומים נכתב בגיל 14, אחר כך כבר הגיעו מחברות שלמות שהתמלאו בכתב יד צפוף. "הייתי נער ונסעתי עם חברים לאילת", מספר כורסיה ועיניו מתרגשות. "נורא פחדתי שיקרו שם דברים לא טובים... אז התפללתי בכתיבה, כתבתי לו בפעם הראשונה בחיים 'ה' בבקשה, תשמור עליי שאשמור על העיניים ולא אתפתה לדברים שאסור לעשות', דברים כאלה. כשאני קורא את זה היום זה נורא מתוק בעיניי. מרגש אותי שהייתי במקום הזה".

מאז הכול היסטוריה. "הכתיבה לה' הפכה לתרפיה הכי גדולה בעולם בשבילי. אבל לצערי ככל שאתה מתברגן בעולם, מוצא עבודה קבועה, קשה יותר למצוא זמן לכתוב.היום אני כותב פחות, מדי פעם איזו הערה בסלולרי, הלוואי שהייתי כותב לו יותר".

היו גם קשיים? פעמים שכעסת עליו?

"באופן מעשי לא חזרתי בשאלה, אבל באופן השקפתי היו תהיות", משתף כורסיה. "אני בא מבית שנושם כל הזמן את הקב"ה, זה טבוע בי, אז בוא נאמר שאף פעם לא הייתה אפשרות להוציא את הקב"ה מהמשוואה.אבל כשלמדתי בישיבה וחוויתי דברים רוחניים באופן חזק - הנפילות היו בהתאם... לפני שאתה עולה יש התמוטטות של הרוח, אין כוח, יש עצבויות, ואז באות מחשבות אולי לחיות את אלוקים ממקום אחר, לא ממקום 'דוסי', קשה לי להסביר. אבל אין מה לעשות, אתה לא משתחרר מהקב"ה כשאתה גדל על זה שהוא נוכח. שיש אבא, אמא, אלוקים".

במה זה התבטא בפועל?

"נגיד שאתה עושה דברים שאסור לעשות – וגם זה עם ה', למטה. אתה מתסכל עליו ואומר לו 'מצטער, תהיה אתיפה במקום הזה, למטה'. יש בזה חוצפה אבל זה אמתי. לדתיים יש נטייה להתעלם מהקב"ה כשיש הרבה נפילות. אומרים 'די, אין כוח להתמודד עם הנוכחות שלו' ומתעלמים ממנו.יש לי המון חברים דתל"שים, ואני מדבר על משפחות תורניות לא פחות משלי".

מה החזיק אותך שלא החזיק אותם?

"אני חושב שיש משהו מעבר לבית שבו גדלת - שילוב של סגנון הנפש האישית שלך, החינוך והחוויות האישיות שעברת, כי בינינו,לא כל הדתלש"ים אתאיסטים, פשוט אין להם כוח, ונוח להם ככה. ותאמין לי שלא קל להם.נורא מורכב לדתל"שים להיות דתל"שים, כי לפעמים יש להם בעבר אלוקים כל כך גדול והם צריכים כל הזמןלהרחיק אותו כדי לא לחטוא ולראות אלוקים מול הפרצוף, לא נעים".

"לפני שאתה עולה יש התמוטטות של הרוח, אין כוח, יש עצבויות, ואז באות מחשבות אולי לחיות את אלוקים ממקום אחר, לא ממקום 'דוסי', קשה לי להסביר. אבל אין מה לעשות, אתה לא משתחרר מהקב"ה כשאתה גדל על זה שהוא נוכח. שיש אבא, אמא, אלוקים"
בן 25 לחופה?

המפיק המוזיקלי של כל המופע של כורסיה ובעצם מלווה את כורסיה מהרגע הראשון הוא המוזיקאי יעקב אסרף שמלווה את חנן בן ארי מתחילת הדרך. חנן עצמו הוא חבר קרוב של כורסיה והוא מתייעץ עמו לפני כל הוצאת שיר לרדיו. "כשהקלטתי את השיר 'לא מבינה', קרעתי את האולפן באמוציות וצרחות, השמעתי לחנן והוא טען שהכול טוב ורואים שהשיר יוצא מהלב שלי, אבלההגשה מוגזמת. אז הלכתי והקלטתי מחדש את כל השירה. את הסינגל 'תציל אותי' לא חשבתי לשלוח לרדיו. אמרתי לעצמי שהשיר הזה לא רדיופוני, אבל חנן עודד אותי ללכת עם מה שאני מתחבר אליו ולהוציא אותו".

היום קל יותר לאמן דתי לצאת לאור, אחרי ההצלחה הגדולה של חנן וישי ריבו?

"שניהם סופר-מוכשרים אבל לא פחות מזה הם גם חכמים - העשייה שלהם, מעבר לחומרים המצוינים. מאוד מחושבת. תעשיית המוזיקה היא משחק כיסאות עם מעט כיסאות...הם בפירוש פתחו את התודעה לאמנים דתיים, וגם לי כיוצר הם פתחו את הראש;אם לא שניהם - לא הייתי חושב רחוק. הייתי חושב כמו שאר האמנים הדתיים - סאונד טוב, הפקה מושקעת והכול טוב, אבל בזכותם אני חושב בגדול, מעז לחלום על גלגל"צ ועל הציבור הכללי".

איך ההרגשה לחלום, לחיות את ההמתנה, להקליט ועדיין לא לכבוש את הפסגה הזו?

"אתה רואה שיר ביוטיוב, שיר מצליח של זמר מפורסם, והלב נצבט. גם אם אני מרוצה מהדרך יש עוד דרך פנימית - להיות סבלני.פעם היה לי רצון חזק לכבוש, להצליח, ואז עלתה בי ההבנה שאולי אני לא חייב את הטירוף הזה של ההצלחה הגדולה, ואולי בכלל עדיף למצוא קהל איכותי וקטן משלי במקום להיות זמר של להיט אחד. משהו כמו אלף-אלפיים חסידים שיאהבו את מה שאני עושה", מחייך כורסיה. "לשלמה ארצי לקח עשר שנים להכיר את המקום המוזיקלי שלו, אז מה אני מתיימר עכשיו? אני עדיין מברר את הנקודה שלי, תן ליהנות מהדרך, לא להיות חזיר,לא ללחוץ ולא להשתגע, ואם לא עכשיו אז מחר ואם לא בכלל - אז לא בכלל, ולשמוח במה שקורה ושאנשים שומעים את המוזיקה שלי".

אתה בן 25. אפשר כבר לרמוז לך על חתונה?

"אני מרגיש כרגע שאני יותר צריך את זה מרוצה את זה. אני יודע שזה מה שצריך לעשות וגם מרגיש צורך. משהו חסר,אבל אני באמת עסוק מהשנייה שאני פוקח את העיניים עד השנייה לפני שאני זז לישון, הן בעבודה כמחנך הן במוזיקה. ניסיתי לפתח כמה קשרים וזה לא באמת עבד, לא יודע אם זה מפני שאני עסוק או שאולי זו פשוט לא האחת. גם יכול להיות, לא?"

הופעות השקת האלבום: 15.8 תמונע | 23.8 - בית היוצר

 

 

atarMbaolam

 

 

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
מי שנותן, מאושר יותר

  אבינועם הרש לפרשת נח  

לחשוב מחוץ לתיבה

  הרב לונדין על אינטגרציה...

הפרסום בעולם קטן עובד

האתר החדש של עולם קטן

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם