הישראלי החדש

m 4 new

הוא הרבה יותר קרוב לאמצע, הוא מדבר פחות על זהות ויותר על מאבקי מעמד הביניים היומיומיים, ומביא אתו בשורה עתידית של שיתופיות בין כל חלקי החברה * שיחה עם הסוציולוג ד"ר נסים ליאון על המרקם החברתי החדש שנבנה בישראל ממש מתחת לאף של כולנו * אם רק נשמור על הכללים הבסיסיים אנחנו עוד עשויים להיות מופתעים לטובה מעצמנו

אדם פז

מדינת ישראל מנתה נכון למאי 2017, על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, 8.6949 מיליון תושבים, לעומת 806 אלף תושבים עם קום המדינה. כגודל החברה כך גודל השסעים שבתוכה. ועם זאת, באופן יומיומי נראה שלמרות גידול האוכלוסייה – האנשים בישראל דווקא קרובים זה לזה הרבה יותר ממה שנראה על גבי המסכים.

"אנחנו רואים יותר ויותר אוכלוסיות ממוצאים שונים שנכנסות למעמד הביניים", מנתח ד"ר נסים ליאון. "מעמד הביניים מוגדר מבחינה סוציואקונומיות ומבחינת השאיפות של הפרט - וזו הזירה שהופכת להיות כיום יותר ויותר מגוונת מבעבר. אפשר לראות בה יותר חרדים, יותר מזרחים, יותר ציונים דתיים. זה אחד התהליכים הכי מרכזיים שקורים היום".

ד"ר ליאון הוא מרצה בכיר במחלקה לסוציולוגיה ולאנתרופולוגיה באוניברסיטת בר-אילן, יועץ ללימודי התואר השני במחלקה ומ"מ ראש התכניתלייעוץ ארגוני. הוא עוקב אחרי התנודות החברתיות כבר שנים רבות.תחומי המומחיות שלו הן בין היתר הזהות החרדית-מזרחית, מקומה של המסורתיות כדפוס חיים, הימין החילוני והמרקמים בחברה הישראלית.

"בגדול, הכניסה למעמד הביניים פותחת מחדש את כל שאלות זהות – מאיפה אתה מגיע? מהן השאיפות שלך? מה המקום שלך ביחס לעבר? פתאום דברים שהיו נחשבים מוחלטים הופכים להיות פחות מובנים מאליהם", מתאר ד"ר ליאון. "אנשים שעוברים, נניח, משכונות דלות אמצעים לשכונות מבוססות - החיים שלהם נמצאים על קו התפר בין העבר וההווה. קו התפר הזה מייצר לא מעט סיפורים ישראליים חדשים.

"אפשר לומד שבמציאות שלנו היום נוצר הישראלי החדש – כולנו עוסקים יותר ויותר בזהות הישראלית, בשאלת ההישגים שלנו, איך נשמור אותם ואיך נעביר אותם לדור הבא".

בעצם כל מגזר מתעסק בכמה הוא ישראלי?

"לא, הוא עוסק בכמה הוא משולב במרכז הישראלי, ובכמה הוא מביא מעצמו למרכז הזה.
אני לא מדבר על הקיצוניים שבכל מגזר אלא על הרוב - אלו שנכנסו למעמד הביניים. אלו שבידיהם כלים אקדמיים משותפים, הרגלי קריאה חדשים. כל אלו יוצרים שיח זהות אינטנסיבי מאוד.

"שיח הזהות הזה לא חייב להיות מופגן כמו בסדרות. ישראל היא לא 'זגורי אימפריה' או 'שטיסל' – זה בהחלט יכול לבוא לידי ביטוי בשיחות שבת או במפגשים חברתיים. זה דבר שכל הזמן צף".

אתה רוצה לומר לי שהשיחות של הציבור החילוני במועדונים ובברים עוסקות בשאלת הזהות הישראלית?

"בציבור החילוני האשכנזי הוותיק, הזהות פתאום מאוימת. הוא מרגיש שהוא פתאום חולק את המרכז וכל מה שכלול בו עם עוד קבוצות. הוא אינו מוביל יותר".

אז אפשר לומר שההתנקזות הזו למרכזיות היא ניסיון השפעה סמוי של כל מגזר על החברה?

"לא סמוי – אלא תהליך גלוי לחלוטין. תראה למשל את כחלון, את מירי רגב, את אבי גבאי. אלו דמויות שבמקרה הזה מגיעות מהמעמד הבינוני המזרחי, והן מחפשות לא להיגרר אלא להוביל את סדר היום הישראלי. הדיון הזה כבר לא מתחלק בתוך קבוצה מצומצמת, הלא היא מעמד הביניים הוותיק – אלא בתוך קבוצה מגוונת יותר.

"גם האנשים הפשוטים פוגשים את הדבר הזה בבית הכנסת, במתנ"ס המרכזי, בבחירות של פנאי, תרבות, תקצוב וחינוך, זה נמצא בכל מקום. זהו הבסיס של כל מאבקי האשכנזים-מזרחים. כולם רוצים לתרום ולהיות חלק ממובילי דעת הקהל".

מי בראש?

"המאבק פה איננו של הגמוניה", מבקש ד"ר ליאון להדגיש. "הגמוניה פירושה שליטה של קבוצה אחת. לא בטוח שהרצון הוא כזה. אלא השכבות המוחלשות מבקשות בסך הכול באופן טבעי חלוקה של הכוח. אין כאן חתירה לשלטון אלא לשותפות לאומית".

זה אתה אומר כמנתח מהצד – "הלוואי שזה מגיע מתוך רצון לשותפות". בפועל אפשר שכל קבוצה רוצה להוביל את השיח ממש.

"תשמע, יש הרבה שיתופי פעולה. אף לא אחד מהם קורה בשם המזרחיות או האשכנזיות אלא בשם הישראליות. חלק מהאמירה הזו של מעמד הביניים החדש בהחלט ייתן בעתיד גם אפקט פוליטי. נכון להיום כל מאבקי הכוח הללו הם חלק מהקוד החדש שמתגבש מתחת לאף שלנו.

"נקודות המפגש אינן בשכונה, שם בדרך כלל כל אחד גר לצד הדומים לו. הן נמצאות בזירות שבהן יש מפגש - באזורי תעסוקה, באוניברסיטה, במכללות. יש הרבה יותר למידה הדדית, תרבויות נפגשות. לא יודעים לאן זה ילך אבל ברור שזה ייתן בעתיד את אותותיו".

איך אתה מסביר את התהליכים הפנים-חברתיים מול איך שהם מיוצגים בטוקבקים ברשת?

"טוקבקים הם כמו פרסומות: אתה מדגיש את מה שאתה רוצה לפרסם. לכן זה בא פעמים רבות בצורה צעקנית מאוד. אם היינו חברה שמורכבת רק מטוקבקים, זו הייתה בעיה קשה מאוד.

"מצד שני, אותו חייל חילוני מהרצליה, שהיום לא מכיר את האוכלוסייה החרדית, יכיר אותם עם ההתפתחות של הנח"ל החרדי והייצוגיות שלהם בצבא. אחר כך בלימודים הוא יכיר חרדים מסוג מסוים. הוא לא יפגוש את חברת הלומדים החרדית, אבל הוא בהחלט יפגוש אנשים שהשפה והרקע שלהם חרדיים. הם משמרים קשר עם חרדיוּת. זה משמש גדול מאוד שמתרחש בקבוצת הביניים - באקדמיה או בשיעורי מבוא לכל מיני קורסים. בהתחלה אמנם תהיה רתיעה, אבל בשלב מסוים נוצר שיח טבעי. כך גם בשוק העבודה, כך בעולם ההייטק, וכך בכל מיני צמתים שבהם הוא יחפש שפה משותפת אִתם. זה לא דבר שנוצר מהיום למחר, אלא חלק מתמונת העתיד.

"מהצד השני, אפשר לצייר את זה מתוך מגמה הפוכה – יש התכנסות ברורה של מגורים על בסיס זהות משותפת, מה שמכונה 'בנייה סקטוריאלית'. שכונות חרדיות, שכונות דתיות, שכונות חילוניות, ועדות קבלה למיניהן וכו'. לעומת זאת, רואים הרבה מרחבים משותפים. המשא ומתן בין המשותף והמפריד יהיה אחד התהליכים הכי מעניינים בשנים הקרובות מבחינת הציבוריות הישראלית.

"יש יותר ויותר אנשים שחולקים בעיות כלכליות משותפות. רגילים היו לומר לנו שכור ההיתוך של ישראל הוא צה"ל - היום יש עוד זירות של כור היתוך. יש יותר ויותר אנשים שמנהלים כלכלה, שנמצאים בשוק התעסוקה ובאקדמיה. תנאי החיים נעשים יותר ויותר משותפים למרכז הישראלי.

"יש כאלו שמבינים את זה וינסו לבנות פוליטיקה של חיבורים בין קבוצות - ויש כאלו שיחששו מזה וינסו להוביל להפרדה. ההפרדה גובלת בחידוד זהות. נאמר כך: המגמה העתידית היא תוצר של מאבק בין פוליטיקה של שותפות (מעמד הביניים), לבין פוליטיקה של זהות. הפוליטיקה שתנצח היא זו שתכתיב את סדר היום הישראלי. פוליטיקה של מעמד לוקחת זמן. יש מטען תרבותי גדול על הגב שלה – אז זה לא שמחר כולם יתחתנו עם כולם, אבל בהחלט נוצר לאט מרחב שיח משותף".

לעומת התזה שאומרת שהקיצוניים מושכים את החברה, נשמע שאתה נותן בתהליך הרבה יותר משקל לאמצע.

"בוודאי. לא מדבר לא על פריפריה מעמדית ולא על עשירון עליון. האמצע הרבה יותר מגוון, לכן נוצרים בו תנאים של חיבורים קטנים. המאבקים הללו יבנו את העתיד של הישראליות שלנו".

הסאטיריקנים גזענים, הליברלים שמרנים

תוך כדי שיחה עולה בי המחשבה שעם כל הדיבור על הרוב שמתמרכז, בכל זאת התקשורת, הרשת והפוליטיקה לא תמיד מיישרות קו עם המרכז. התנודות תמיד יצביעו על מרקם חברתי שמתדלדל, על ראש ממשלה או נשיא שמעדיף סקטור אחד על פני אחר, ועל כך שבצד השני יש בעיקר טעויות. האם הרוב חי באיזו נאיביות מול המציאות? אם תשאלו את ד"ר ליאון, נראה שדווקא סגנון החיים החדש הוא המציאותי יותר.

"סגנון החיים של ההוא מהמגזר האחר דומה מאוד לשלך. גם הוא עושה מנגל, גם לו חם בקיץ, וגם הוא חוסך לדירה בשביל ילדיו. לרוב גם תמצא שאיפה פוליטית משותפת – תגובת-נגד לפיגוע וכדומה. מצד שני, השותפות הזו שברירית. היא עומדת מול כוחות עבר, שמנסים להחזיר את המצב לסדר הסקטוריאלי, שבו הזהות נותנת את הטון ולא אורח החיים. למשל, אני חושש מאוד שמוטיבים גזעניים יקבלו יותר ויותר מקום. הרי הגזענות לא צומחת מהפרדה בין אנשים שונים אלא דווקא מהתקרבות ביניהם. לפתע צצים כוחות שאומרים 'היי, לא היית פה קודם'; 'אמנם אתה דומה לי אבל מאוד שונה ממני, אז צריך להיפרד ממך'... זו הייתה הבעיה הקלאסית של יהודים בגרמניה בראשית המאה העשרים - הם נהיו דומים יותר ויותר לאליטה הגרמנית עד שאלו רצו לסמן אותם, ואין סימון חוץ מאמצעים גזעיים - הלא מבחינת לבוש, סגנון חיים וצריכה תרבותית הם דומים. גם אצלנו ממהרים להוציא מהמרכז - הוא שחור, הוא מדבר בחי"ת ועי"ן, הוא ערבי או מזרחי או חרדי".

דווקא נשמע שהסאטירה לא התנערה מהגזענות. יותר מזה, הם צוחקים על כולם בשם האחדות.

"האופן שבו הסאטירה מדברת כיום שייך במידה רבה לשיח של העבר. זה שיח קריקטוריסטי. הם מצלמים תמונת עבר, פונים למציאות קיימת ובזים לה, טוענים שאינה קיימת".

זו לא מחאה?

"ממש לא מחאה, זה סוג של שמרנות. אנחנו אוהבים לראות בסאטירה משהו מתקדם - אני חושב שהיא משהו מאוד שמרני. היא משמרת קווי בידול שבמציאות מיטשטשים. בפועל לעומת זאת, יש כל הזמן ניסיון מצד המרכז החדש לחצות אותם".

בהקשר הזה – אנחנו יותר ויותר עדים לכך שהחברה הכי שנואה בישראל כבר איננה החברה הערבית, אלא דווקא החברה החרדית. משהו בישראליות דוחה את החרדיות מתוכו. כאילו הציבור אומר, זה לא חלק מהזהות שאנחנו רוצים ליצור.

"החברה החרדית עוברת תמורות לא פשוטות. דווקא מהסיבה הזאת היא נמצאת תחת מתקפה לא פשוטה של דה-לגיטימציה. זה מטריד מאוד, התהליכים האלה מונעים את מה שבאופן מבני נוצר - השתתפות בשוק התעסוקה, השתתפות בצבא וכו', כל מה שמזין את המרכז ביותר ויותר חרדים. הציבור החרדי בעצם נמצא במגננה בלתי פוסקת.

"יש לי שאלה על מערכת החינוך הישראלית – נניח שבשיעורי אזרחות עולה שאלה מצד תלמידים: מדוע החרדים לא מתגייסים, לא משתתפים בנטל וכדומה. האם המורים לאזרחות, והמורים בכלל, מציגים את התהליכים של השתלבות החרדים בחברה? האם לומדים על המורכבות של החברה הזאת, או שיש תהליך של השחרה בלבד?"

אפשר למדוד תנודות חברתיות – התלהמות מול מרכזיות?

"אני מוצא שסקרים פונים לרוב לגילאים צעירים, ושם יש אלמנטים קיצוניים. אני חושב שכמעט לא עוסקים בסיקור הגילאים שבין 30 ל-50. אז אמנם אנחנו עוסקים הרבה בדור העתיד, אבל הקבוצות הצעירות מחזיקות בעמדות הרבה יותר חדות. אם הכול היה בידיים של הצעירים היינו מקבלים מפלגות קצה בלבד".

"בזמנו, הייתה ברית בין לפיד ובין בנט. מה הקשר? זו מפלגה אורתודוקסית וזו מפלגה חילונית. אלא שהקשר הוא מעמדי. אתה יכול לייצר חיבורים על בסיס תנאי החיים שאתה רוצה לשפר. באותה מידה יש כוחות של זהות שיכולים להפריד את זה. אני יכול לחבר בין בנט ללפיד כמו שאני יכול להפריד ביניהם. זה בדרך כלל נמדד לפי השאלות שעומדות על סדר היום"

לפי זה אפשר להבין למה הליכוד כל פעם עולה. רוב הציבור הוא מרכז.

"גם המרכז הזה מורכב מארבעה כוחות פוליטיים – העבודה, הליכוד, יש עתיד וכולנו. הם רוב הציבור".

מה ההבדל בין כולנו ליש עתיד?

"האחת מייצגת את מעמד הביניים האשכנזי, הוותיק יותר, ואחת את מעמד הביניים המזרחי.

"מצד אחד, לא שמעת מכחלון סדר יום מזרחי מובהק. מצד שני, אתה שומע את הסיפור שלו, את היעדים שהוא רוצה לכבוש מבחינה חברתית כלכלית – וזה תואם את סדר היום המזרחי. לצאת מהפריפריה, להשתלב במעמד הביניים, שלילדיך תהיה השכלה גבוהה ודיור נורמלי – זו שאיפה של מעמד הביניים".

גם לפיד דיבר את השפה הזאת בקדנציה הקודמת.

"בוודאי. אבל כחלון ולפיד הם תאומים במובן שגפני ודרעי תאומים. אכן סביר להניח שיהיה בעתיד איחוד בין ש"ס ויהדות התורה; רעיונית גם יש עתיד וכולנו יכולות להתאחד. מה שכן, אלו מפלגות שמייצגות את השיח החדש".

הבית היהודי לא רלוונטי בשיח החדש?

"הבית היהודי, בדומה לש"ס, הוא מפלגה של סקטור היסטורי. אפשר שכאן זה מעט מורכב יותר – יש בציונות הדתית קבוצות מעמד ביניים חזקות מאוד. לא בכדי העמידו את בנט בראש, כי הוא האבטיפוס של דמות הביניים חובשת הכיפה.

"אגב, בזמנו, הייתה ברית בין לפיד ובין בנט. מה הקשר? זו מפלגה אורתודוקסית וזו מפלגה חילונית... אלא שהקשר הוא מעמדי. אתה יכול לייצר חיבורים על בסיס תנאי החיים שאתה רוצה לשפר, דהיינו מעמד הביניים. באותה מידה יש כוחות של זהות שיכולים להפריד את זה. אני יכול לחבר בין בנט ללפיד כמו שאני יכול להפריד ביניהם. זה בדרך כלל נמדד לפי השאלות שעומדות על סדר היום.

"פוטנציאל החיבור הוא התנאים התנועתיים. אותה ישראל משגשגת שעליה מדברים היא מקור לחיבורים על בסיס סוציואקונומי".

אז איך זה שהשיח לא נכנס למערכת החינוך?

"ככל שאתה עוסק יותר בחינוך תראה את זה פחות. בדרך כלל בחינוך עוסקים בממד הזהותי, בממד המפריד. הוא נתון קיים בישיבות כמו שהוא נתון קיים בתנועות הנוער הממלכתיות.

"בהקשר הזה, חשוב לציין שיש הבדל בין חברה רבת-תרבויות לחברה רב-תרבותית. חברה רבת-תרבויות אומרת שלכל סקטור יש התרבות שעליה הוא שומר. חברה רב-תרבותית דוגלת בשיח שיש בין התרבויות שלה. לכל תרבות יש בה מקום. הרבה פעמים מתבלבלים בין המושגים. יש שמרנים שייקחו את השיח למקום של רב-תרבויות, ויש אחרים שינסו לקחת את זה לישראל הרב-תרבותית".

מלכוד 67

לא יכולתי להתאפק מלהזכיר בהקשר של שיחתנו את ספרו האחרון של ד"ר מיכה גודמן, שמציע כפתרון למחלוקות הפנימיות בישראל את האפשרות שבה כל מגזר יוותר מעט על עקרונותיו ובכך יתקרב לאמצע.

אז זה הפתרון שגם אתה מציע? כל מגזר צריך לעשות חושבים לעצמו, לעשות צעדים לכיוון תרבויות אחרות?

"אני טוען שלא צריך לעשות צעדים יזומים, הצעדים נעשים מאליהם. החברה פה פועלת באופן מובנה. לכלל אין בחירה. כל עוד אין קטסטרופה שמשנה חברות, מבחינה כלכלית, מדינית, ביטחונית כזו או אחרת, נוצרים בתוך המרכז הזה נימים משותפים. בצורה של טעמים, של תרבות ופנאי.

"קח כדוגמה פשוטה את מגזין 'מוצש' של 'מקור ראשון': זה שיח מעמד ביניימי קלאסי. מה אני מוצא שם? שיח רפלקטיבי, פונה פנימה, הרבה הומור בריא על עצמו, ביקורתי; ובאותה מידה המגזין נותן מקום לאפנה ולגורמה, לספרות טובה ולתרבות פנאי מפותחת. אם הייתי נותן למישהו מפינלנד לקרוא את מוצש הוא היה מקבל את תרבות הפנאי הישראלית, מצד שני זה סקטוריאלי. בעבר היו הפרדות ברורות. היום בתוך הטקסט הזה אפשר לראות את החיבורים למכנה משותף רחב יותר.

"יש הרבה שיתופי פעולה. אף לא אחד מהם קורה בשם המזרחיות או האשכנזיות - אלא בשם הישראליות. חלק מהאמירה הזו של מעמד הביניים החדש בהחלט ייתן בעתיד גם אפקט פוליטי. נקודות המפגש אינן בשכונה, שם בדרך כלל כל אחד גר לצד הדומים לו. הן נמצאות בזירות שבהן יש מפגש - באזורי תעסוקה, באוניברסיטה, במכללות. יש הרבה יותר למידה הדדית, תרבויות נפגשות. לא יודעים לאן זה ילך אבל ברור שזה ייתן בעתיד את אותותיו"

"'הארץ', לעומת זאת, הוא דוגמה למי שמאוים מאוד בתור מעמד הביניים הוותיק, שברובו בעל תפיסה אשכנזית. הוא נמצא תחת איום כי הוא מאבד לא מעט מנכסיו, והוא מוצא את עצמו נושא ונותן על מקומו בתוך השליטה וההשפעה הפוליטית, המשפטית, התרבותית. אבל זה לא קרה משום שמגזרים צברו כוח, אלא מפני שמתוך הסקטורים נכנסו כוחות של קבוצות או יחידים למעמד הביניים, ובאופן טבעי ונינוח חיפשו את המקום הטוב ביותר. שוב, לא להשפיע בשביל הסקטור שלהם, אלא להשפיע על מנת שהחברה תהיה טובה יותר. אין כאן איזו תכנית אידיאולוגית כזו או אחרת, אלא שפה ישראלית חדשה".

דווקא 'הארץ' שמוחזק כנאור ומתקדם טוען פעמים רבות לקונספירציה ושחיתויות בכל מה שאינו תואם את שיטתו.

"לכן הרבה פעמים דווקא השיח הליברלי נתפס כשיח שמרני. הוא בסך הכול מנסה לשמור על נכסיו. בכל דבר אתה מוצא קונספירציה, כרסום בשלטון החוק. הדיוקן של המשפטנים בארץ משתנה – אתה מיד מלביש לא מעט סטריאוטיפים, כאילו יודע מה הולך במוחם. והכול בשם הגנה על היסוד הליברלי, אף שבאותה מידה אתה מעקר את הליברליות הזו מיסודה".

סוף טוב?

כסוציאליסט וחוקר תרבויות, אתה רואה מגמה אופטימית בסך הכול?

"אני רואה שתי מגמות: האחת של חיבורים למרכז, והשנייה של כוחות שרוצים להחזיר את הסדר הישן - אם בשם מסורות יהודיות, אם בשם זהויות ייעודיות. הם אלו ששייכים לעולם הישן וטרם התייאשו ממנו.

"אין לי אומדן מדויק, אבל כל מערכת בחירות בעשור האחרון נתנה ביטוי לשני הצדדים הללו. מצד אחד מנהיג יכול להגיע לשלטון בשם השגשוג הכלכלי, מצד שני אותו מנהיג אומר שהערבים נוהרים לקלפיות".

מה אתה כן צופה בעתיד, וממליץ לנו כחברה לשים לב אליו?

"כמו שאמרתי, אחד הדברים המטרידים אותי ביותר הוא תופעת הגזענות. אני חושש מאוד שהיא תקבל יותר ויותר מקום דווקא בגלל החיבורים. כשאוכלוסיות רוצות שותפות בתוך המרכז, כשהן רוצות להיות במקום טוב מבחינת חינוך ומרחב וביטחון אישי – קבוצות אחרות שאוחזות במרחב המסוים לא ירצו אותן. יש כל מיני מנגנונים לא נעימים, ועדות קבלה למיניהן. מאיפה הן מגיעות לעולם? כדי לעמוד מול הכוחות התנועתיים.

"יש לנו מערכת חינוך שצריכה לתת על זה את הדעת. מערכת של מדעי הרוח והחברה שחשוב מאוד לטפח אותה בעניין הזה. זה התפקיד שלה. פעמים רבות הן סוג של נביא בשער, נותנות לנו מחשבה נוספת, תפיסה ביקורתית ביחס למה שמתרחש.

"וכמובן יש הנהגה שצריכה לקבל אחריות. לעמוד בצורה ברורה מול התופעות הללו ולמגר אותן. זה הסיכוי היחידי שלנו כחברה להצליח את המרחב החדש והמאחד".

וברמה הפרקטית? חשבון נפש שלקראת תשעה באב?

"אנחנו חברה שמדברת הרבה. גם אני מדבר הרבה. אבל נראה לי שאנחנו חייבים להיות יותר קשובים. פחות מונולוגים, יותר דיאלוגים. דיאלוג שאליו אתה ניגש בעיקר כדי להקשיב לאחר.

"המציאות המאוד מורכבת הזאת מעוררת הפרעות קשב קולקטיביות. זה מתבטא בטוקבקים, בצעקנות של אולפני הטלוויזיה. צריך קצת להירגע ולהיות קשוב. לא הכול נורא כל כך כמו שמציירים לנו בתחזיות".

נשמע שבכל זאת סיימת באופטימיות.

ד"ר ליאון מחייך. "מה אני אעשה? נראה שאחרי כל הירידה לפרטים קטנים, באמת משהו גדול וטוב מתקרב אלינו".


 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
הנרות מלמדים

   סיון רהב על הרב...

איחוד הקדושות

   הרב מקובר לכינון בית...

הפרסום בעולם קטן עובד

האתר החדש של עולם קטן

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם