מאה שנה לניל"י

m 4 nili

פחות משלושים איש היו שותפים למאמץ היהודי לגירוש הטורקים מהארץ, אך היו להם הצלחות לא מעטות. מידע שהעבירו לבריטים הציל אלפי בני אדם, וקידם בצעד נוסף את המסע לעצמאות יהודית. סיפור על גבורה ומסירות, כנגד כל הסיכויים

ארנון סגל

המחתרת היהודית הזו, הראשונה מאז היציאה לגלות, נוסדה בראשית מלחמת העולם הראשונה, בשנת 1915, במטרה ברורה לסלק את השלטון העות'מאני הטורקי מארץ ישראל ולהביא לכאן את הבריטים – אך זאת כשלב בלבד בדרך לכינון מדינה יהודית עצמאית • בשיאה מנתה המחתרת פחותמ-30 חברים. רוב מוחלט של מייסדיה כבר לא היה בין החיים כאשר התממש יעדה והבריטים כבשו סוף סוף את הארץ • 85 אלף יהודים חיו כאן ערב מלחמת העולם הראשונה, אולם המצוקה האיומה שהביאה המלחמה יחד עם שלטון האימים העות'מאני גרמו להקטנה משמעותית בגודל היישוב. מקובל להעריך שכ-25 אלף איש מתו ברעב • המצב בארץ היה נורא. בשלהי 1914 גם דרשו העות'מאנים מהיהודים למסור את כלהנשקשהיה במושבות לידי השלטון • במקרים מסוימים עצרו העות'מאנים עוברים ושבים ברחוב, וגירשו אותם באניות למצרים. אחר כך סגרו העות'מאנים את כלהעיתונים העבריים, פרט לעיתון 'החרות', ואף הוא היה נתון לצנזורהצמודה • ידיעות על רצח העםהארמני בידי הטורקים הגיעו לארץ ישראל, והיחס העות'מאני העוין כלפי יהודי הארץ העלה בקרבם חששות שהם צפויים לגורלדומה. גורלם של הנוצרים בלבנון הגביר את החשש ביישוב: כ-200 אלף מהנוצרים נספומרעב לאחר שהעות'מאנים מנעו מהם מזון. המניע הזה היה מהמרכזיים שהביאו להקמת גוף הריגול היהודי •

בשעה טובה, הושג קשר עם הבריטים

אהרן אהרונסון היה מדען פורץ דרך מזכרון יעקב שבשנת 1906 גילה את אם החיטה – חיטת הבר הקדומה שממנה התפתחה החיטה התרבותית. את המאמצים לגילויה עשה מתוך רצון להדביר את הרעב העולמי, אבל בינתיים התעוררו כאן בעיות דחופות יותר, שהביאו אותו להניח בצד את מחקר חיטת הבר ולפנות להצלת היישוב היהודי בארץ מהיכחדות בשעה קשה במיוחד • יחד עם עוזרו אבשלוםפיינברג בן ה-27 ואחיו אלכסנדר אהרונסון, החליט אז שאין מנוס מלסייע בפועל לדחוק את רגלי העות'מאנים מארץ הקודש • בתחילה הציע פיינברג לעורר מרדצבאי של היישוב בסיוע הבריטים, אולם אהרונסון דחה את ההצעה מחשש לכישלון מר שימיט אסון כבד. במקום זאת הוחלט להקים ארגון שיספק מודיעין צבאי לבריטים • החל מקיץ 1915 נעשו ניסיונותרבים ליצור קשר עם הבריטים אך הם כשלו. לעתים לאהתקבלו הניסיונות במאור פנים בריטי. פעם אחת אפילו גורשו אנשי ניל"י בבושתפנים ממצרים. באחד הניסיונות להגיע למצרים, בכ"ו בטבת תרע"ז (20.1.1917), על יד רפיח, הותקפו בידי בדואים אבשלום פיינברג ויוסף לישנסקי – שומר מהמושבה רוחמה שהצטרף לניל"י. בהתקפה נהרגפיינברגולישנסקי נפצע • דבר נפילתו של פיינברג נשמר בסוד בידי ראשי המחתרת ולא נודע אפילו למשפחתו. היעלמותו של פיינברג ללא הסבר מספק עוררהחשד בעיני חלק מחברי המחתרת ובעקיפין הובילה לבסוף לחשיפתה. התעוררו אז שמועות שלישנסקי רצחאתפיינברג כשהיו בדרכם למצרים, והחשדות הביאו ליציאתו של נעמןבלקינד, מחברי המחתרת וחבר ילדות של פיינברג, לחיפושים אחריו בדרום הארץ. הטורקים לכדו אותו ובאמצעותו עלו על רשת הריגול כולה • גם העובדה שהבריטים לא הקפידו מאוד על הסוואת פעילות המחתרת הביאה לכך שביישוב היהודי הקטן בארץ נפוצו ידיעות מדויקות על פעילותה • הקשר עם הבריטים נוצר לבסוף כאשר אהרן אהרונסון הגיע ללונדון דרךגרמניה ודנמרק. מאנגליה הפליג אהרונסון למצרים, שם פעל כיועץ למודיעין הצבאי הבריטי ומשם החל לארגן הפלגותקבועות של אניות לחופי הארץ • שרהאהרונסון, אחותו של אהרן, ויוסף לישנסקי ריכזו את פעילות המחתרת בארץ ותיאמו את הגעת האנייה הבריטית מנאגם • במשך יותר מחצי שנה, עד לתפיסת הרשת, קיימה האנייה את הקשר בין רשת הריגול בעתלית לבין הבריטים במצרים. היא הייתה מבקרת בחוף עתלית מדיכמהשבועות, בעיקר בלילות ללאירח. רוב הפלגותיה הסתיימו בלא כלום בגלל הקושי לנחותעלהחוף. אנשי רשת הריגול כינו אותה בינם לבין עצמם "מנחם" •

עצור סיסמה

באחת מהפלגותיה, ב-19 בפברואר 1917, ניתן השם ניל"י לקבוצת הריגול: ליובה שניאורסון, אחד מחברי הרשת, ישב על הסיפון ועלעלבתנ"ך, כשאהרן אהרונסון שוחח עם קצין בריטי, שהציע שבמפגש אנשי הרשת עם היורדים מהאנייה יזדהו הדדית כדי למנוע טעויות. אהרונסון ביקש משניאורסון להציע סיסמה, ושניאורסון הציע את ראשי התיבות של הפסוק שהיה לנגד עיניו: "נצחישראל לאישקר" (שמואל א', טו כט). הסיסמה מצאה חן בעיני אהרונסון, ומאוחר יותר הפך השם הזה לשמה של רשת הריגולכולה • לשם יצירת קשר עם המנאגם חברי המחתרת היו יוצאים לחכותעלהחוף בערב, בימים שנקבעומראש. בימים אלו הייתה המנאגם חולפת תחילה בשעותהיום מול החוף, בדרכה לפגישה עם מרגלים ערבים בסוריהובלבנון. כשהייתה מול זכרון יעקב היו אנשיה מביטים במשקפת לראות אם חלוןהצריף בכרם משפחת אהרונסון פתוח. זה היה הסימן לכך שהדרךפנויה. המנאגם היתה מגבירה את הוצאתהעשןמארובתה לסמן שהמסר התקבל. בשעותהערבאו הלילה הייתה שבה, וממנה היו יורדים סוכנים ונפגשים עם אנשי ניל"י שחיכו להם על החוף, או בתחנת הניסיונות של אהרן אהרונסון בעתלית. זה היה מסוכן: אפשר היה להיתקל ברועים ערבים או בחיילים עות'מאנים. בנוסף, הבריטים חששו גם מהטבעת האנייה בידי צוללותגרמניות או מהיתקעות הספינה על החוףהרדוד • "זה הלילה החמישי שאנשינו יוצאים ערבערב ומחכים עד שעה שתיים בליתוצאות", תיארה פעם שרה אהרונסון את החוויה. "אנשינו שבים נרגזים ובלי כל תקווה, כי להסתכן חינם קשה כפליים... זה גם מרגיזאותם, מפני שהם התעייפו לשכב ולצפות חמששעותרצופות מבלי להניע ביד או ברגל" • כשהיו שני הצדדים נפגשים, למניעת טעויות בזיהוי בחשכה היו קוראים זה לעומת זה: "ניל"י!" – "טוביה!" – על שם בנו של יוסף לישנסקי • ראשי הארגון היו כולם בני העלייההראשונה; אולם נמנו עליה גם בני העלייה השנייה ואפילו כמהערבים, בהם שני אחים נוצרים מָרוּנים •

חפרפרות במקומות הרגישים

יוסף לישנסקי נהג לערוך מסעות בכל הארץ, לאסוף מידע מהרכזים ומהמודיעים במקומות השונים: בראשוןלציוןהיה מרכז של ניל"י, שאותו ניהל נעמן בלקינד. הוא ריכז וערך את הידיעות מחזית הדרום. הנה דיווח לדוגמה: "ראשון לציון, 19 מארס, לילה. מאחד-עשר תותחי-ההרים נשלחו שמונה לחזית, דרומה, ושלושה לשרונה, שכונת תל אביב. אני מצרף ציור המראה את עמדותהסוללות של התותחים האלה... רושן ביי, מפקד המחנה בירושלים, הוגלה לאנטוליה, מפני שמצאו אצלו שישיםאלףלירות בזהב. המפקד הגרמני טילר וכל המטה שלו נהרגובעזה על ידי פצצה מאוירוןאנגלי" • בדרום פעל סוכן נוסף חשוב של ניל"י, האגרונום אליהורנאמזי"א. הוא צורף למטהו של המפקד העות'מאני הבכיר בהג'ת ביי לצורך חקלאי, ומונה בנוסף להיות הצנזורהראשי של מכתבי החיילים העות'מאנים מהחזית. הוא היה אוסף פרטי מידע, ומעביר אותם לנעמן בלקינד בראשוןלציון • בדמשק פעלו סוכנים רבים של ניל"י, בעיקר קציניםיהודים בצבא העות'מאני. רכז הפעילות בסוריה, איתן בלקינד, קצין בצבא העות'מאני ואחיו של נעמן, הצליח להשיג בין השאר את מחברתהצופןשל תחנת האלחוט הגרמנית באזור. הוא גם נהג לציין מקומות הראויים להפצצה לדעתו • גם עפולה הייתה מוקד פעילות מרכזי של הצבא העות'מאני וצומת מסילות חשוב, וד"ר משה ניימן, רופא בצבא העות'מאני ובעל קשרים עם בכירים בו, היה אחד מרכזי פעילות הארגון המחתרתי בעיר. בין השאר טיפל בבכירים עות'מאנים כאחמדג'מאלפאשה ואנואר פאשה ושאבמהםסודות, ואותם העביר למרכז בזכרון יעקב. לאחר שניימן הועבר משם במסגרת תפקידו בצבא, פתח סוכן אחר של ניל"י, דוד סוקולוביץ', חנותקטנה בתחנת הרכבת ומשם תצפת על תנועותהצבא העות'מאני • בירושלים פעל המהנדס נחום וילבושביץ', גיסו של אבשלום פיינברג. כמהנדסעירוניהייתה לו גישה למידערבעל העיר. הוא העביר לעתלית בין השאר את מפתעיר הקודש • בעבור הבריטים הייתה ניל"י מקור מידע יוצאדופןבאמינותו, מפני שעל הסוכנים הערביים שלהם בארץ ובסוריה התקשו לסמוך • יתרון גדול נוסף היה הידעהמקיף שהעמיד אהרן אהרונסון לרשות המודיעין הבריטי בנוגע לתנאי האקלים, הגיאוגרפיה והדמוגרפיהבארץ ובסביבותיה • ידיעה חשובה שסיפקה ניל"י, למשל, הייתה על החלפת מערךהמטוסים העות'מאני במערך חדיש יותר, מידע שהבריטים לאידעועליו ובעקבותיו שדרגו את כלל המטוסים שלהם בחזית הזו •

תמיכה עולמית ביישוב

אולם מעבר לכול, חלק משמעותי בפעילות המחתרת היה אספקת אמצעים כספיים כעזרה ראשונה ליישוב היהודי ובפרט לתושבי תל אביב-יפו היהודים שהטורקים גירשו בערב פסח 1917 לגליל ופשוט גוועו ברעב • "ילדים לעשרות מתיםמדייום ברחובות", כתב לישנסקי לאהרן אהרונסון בקיץ תרע"ז. "מצביהודינו כביום שצר טיטוס על ירושלים. חוששני שבקרוב אודיעך, כי אִמוֹת שחטואתילדיהן לאכילה. זה הוא המצב, יקירי, קרעשמיםוארץבצעקותיך ועזרה תן לנו. עזרה!!! יורדים יהודיך לטמיון וכל עינינו נשואות אליך, זכוראתזה" • מלבד סיוע כספי טרחה ניל"י להפיץ בעולם, באמצעות המנאגם, את העובדות האמתיות על הזוועות שהטורקים חוללו בארץ. יש הסוברים שבכך מנעו גירושים נוספים של יהודים ואולי אפילו טבח ביהודי הארץ בדומה לזה שבוצע בארמנים. הידיעות שהעבירה ניל"י פורסמו בעיתונותהחופשית בחו"ל והביאו לשיפור מידי במצב המגורשים • במקביל לכך, אהרן אהרונסון פעל לגייס סכומי כסף גדולים במצרים לשם משלוחים לארץ. המנאגם העבירה ליישוב היהודי בארץ באמצעות ניל"י בין 20 אלף ל-25אלףלירותטורקיות בזהב, אשר נאספו מיהודים מכל רחבי העולם • הכסף הועבר בידי המחתרת לוועד ההגירה שבראשות ראש העיר תל אביב מאירדיזנגוף, וזה דאג לחלק את הכספים לנצרכים • ההערכה הבריטית הייתה שהמודיעין שסיפקה ניל"י חסך חיים של כשלושיםאלףחיילים בריטים. זאת, כמובן, מעבר להצלה נרחבת של היישוב היהודי בארץ ממוות ברעב • ממסמכי המודיעין הבריטי, שנחשפו לאחרונה, עולה שלאהרן אהרונסון היה חלק בהצהרתבלפור שניתנה כבר אחרי מותה של שרה והפסקת פעילות המחתרת. אהרונסון ואחיו שמואל אפילו קיבלולעיונם את טיוטת נוסח ההצהרה טרם פרסומה •

היונה לא שבה

במשך הזמן הוחלט בניל"י להשתמש גם ביוני דואר. זו הייתה החלטה נמהרת. יונים אומנו לצורך המשימה, ולבסוף הובאו לתחנת הניסיונות בעתלית. ביונים נעשה שימוש בחודשיה האחרונים של המחתרת, בקיץ 1917, בדיוק מאה שנים לאחור • באמצע אלול תרע"ז שיגרה שרה אהרונסון שניזוגותיונים למצרים, ובפתק שצורף ביקשה שהמנאגם, אניית הקשר, תגיע מול חופי עתלית ב-10 בספטמבר. היו ידיעות מעורפלות על מתקפהצפויה של הטורקים בחזית עזה, שאותן ביקשו חברי ניל"י להעביר. היונים לאהגיעו ליעדן, אולי עקב שימושלאנכון ביונים או בשל כישלוןהאימונים שעברו במצרים. אחת מהיונים נחתה בין יוניו של פקיד עות'מאני בקיסריה. הוא הבחין ביונה הזרה ובפתק שהיה קשור לרגלה, אולם לאהצליחלקרוא בו. במהרה נפוצו שמועות ביישוב על תפיסתהיונה. ללישנסקי נודע על כך עוד באותו לילה • איש ניל"י מנשה ברונשטיין נשלח מיד לתחנה בעתלית, שחט את כל היונים שהיו שם וקבר אותן באדמה. לישנסקי השמידאוגנז מסמכים שחשש שייתפסו • הטורקים הציגו את היונה במלון'גרף' בזכרון יעקב כאמצעי לחץ על האוכלוסייה, אך אישלאפצה את פיו • תפיסת היונה גרמה לסערתרוחות אצל ראשי ניל"י. יוסף לישנסקי חשב שצריך להמשיך את העבודה בכלמחיר. לעומתו, היו שסברו שיש להפסיק את הפעילות לזמן מה עד שיירגעו הרוחות. ההכרעה נפלה לטובת יוסף, והפעילותנמשכה • ימים ספורים אחר כך החליט נעמן בלקינד לצאת למצרים לברר היכן אבשלום. להחלטה קדמו ויכוחים עם יוסף ושרה, שלא שיתפו את בלקינד בידוע להם. בלקינד ביקש מהם לצאת למצרים ב'מנאגם', אך הם סירבו. הוא איים שיצא לבדו למצרים, אבל השניים לאהאמינו שיממש את איומו • בשבוע שלפני ראש השנה תרע"ח נתפס בידישודדים בדואים והוסגר לטורקים. הוא הובל לבאר שבע, ומכיוון שבכליו נמצאו רשימות בעלות אופיצבאימובהק הטורקים חקרו אותו עד שחילצו מפיו בדרך כלשהי את סודות המחתרת • במוצאי חג ראשון של סוכותתרע"ח הקיפה פלוגה עות'מאנית את זכרון יעקב מכל עבריה • על הגעת החיילים הטורקים נודע מבעוד מועד לעגלונוהערבישל אהרן אהרונסון, והוא מסר את הדברים במהירות לשרה. הוחלט שיוסף לישנסקי יחד עם חברי מחתרת נוספים יימלטו, ואילו שרה תישאר במקום • ארבענשיםיהודיות סייעו לטורקים באיתור בתי שאר אנשי ניל"י. לבית אהרונסון הטורקים הגיעו בכוחות עצמם. הם עצרו את שרה, את אביה אפרים-פישל ואת אחיה צבי אהרונסון, את בני משפחת לישנסקי פרט ליוסף שנמלט, ופעילי ניל"י נוספים • העות'מאנים עינו את האב פישל ואת הבן צבי אהרונסון בפאלקות – הלקאות על כפותהרגליים והידיים, בדרישה לגלות את מקומם של יוסף לישנסקי וראובן שוורץ – בן דודה של שרה וחבר ניל"י, שחשבו בטעות לאחדהבכירים ברשת – והכריחו את שרה להביטבעינויים • היא טענה שאביה ואחיה לאהיו שותפים לריגול •

בדרכה האחרונה, זקופה וגאה

בבוקר המחרת חודשו העינויים. אביו וחותנו של ראובן שוורץ הולקו ברחובההראשי של זכרון יעקב. שוורץ הסגירעצמו לאחר ששמע על כך מפי מסתירו • כעת עונתה גם שרה עצמה. העינויים כללו הצלפות, מכות, צביטותבמלקחיים, הנחת ביצים רותחות תחת בית השחי ובין הברכיים ועוד. בין עינוי לעינוי היו קושרים את שרה לידית הדלת, כדי שלאתוכללנוח בישיבה על הרצפה. היא הייתה נאנחתוצועקת מכאב על מכותיה ומקללת את הטורקים ביידיש, בערבית ובצרפתית, אךלאגילתהדבר על שאר אנשי ניל"י ולקחה על עצמה את האחריות לכלפעולותהריגול. כשהציעו לה הטורקים מים לשתייה, סירבהלקבלמידם • שלושהימים נמשכו העינויים, ולאחריהם הוחלט להעביר את העצורים לנצרת. בפרק זמן זה הצליחה שרה לכתוב מכתב שבו הוראות לשימוש בכספים שהעבירה וקריאה לנקמה • בטרם היציאה לנצרת, ביקשה שרה ללכת לביתה, להתקלח ולהחליף בגדים. הטורקים הסכימו. שרה הובלה לביתה זקופהוגאה, והותירה רושם רב על רואיה. מפקד משטרה טורקי שצפה בה אמר לאחר מכן ש"החל להאמין במלכותישראל". בביתה נכנסה לחדר האמבטיה, הפעילה את ברז המים וירתהלתוךפיה מאקדחה. החיילים הטורקים ששמרו על הבית הזעיקו לבית את ד"ר הלליפה, רופא המושבות שעל שמו בית החולים בחדרה. את הנעשה תיאר ביומנו: "את שרה מצאתי מוטלת בליהכרה על הרצפה בחדר הרחצה, ולידה מוטל אקדח קטן... הכרתה שבה אליה לאחר זריקה... היא התחננה והתייפחה: 'בשם א-לוהים! גמורנא עם כל זה! אני מבקשת ממך להמיתני!... לא אוכל לחיותולסבול, לא אוכל...". ארבעה ימים גססה, ובבוקר אסרו חג של סוכות נפטרה • את גופתה עטפו הטורקים ברשתות הגנהמפנייתושים, מפני שכבר לאנמצא בד מתאים בשלב זה של המלחמה • תשעת העצורים הנותרים מזכרון יעקב הועברו לבית כלא בנצרת עוד קודם לכן, ועמם 15 יהודיםנוספים מזכרון יעקב, שאותם איימו הטורקים להעניש אם לאיוסגר יוסף לישנסקי. בוצע גל מעצרים נרחב ברחבי הארץ, ואנשי ניל"י, וגם כאלו שנחשבו בטעות לאנשי ניל"י, הושלכובסיטונאות לכלא. חסןבק, שליט יפו האכזר מטעם העות'מאנים, חקר ועינה את העצורים • בז' בחשוון נמצא ראובן שוורץ תלוי בתא כלאו בנצרת, אולם ייתכן שמת בעינויים ותלייתו בוימה בידי הטורקים •

"קבר חפרנו לך, עות'מאניה הבזויה"

בינתיים הפעילו הטורקים לחץכבד גם על כלל תושבי זכרון יעקב לגלות את מחבואו של לישנסקי. מושל האזור הטורקי נאם לפני כלל התושבים ואיים עליהם בטבחוהרס המושבה. נערך טקס בבית הכנסת, ובו הוציאו את ספריהתורה מארון הקודש, הדליקונרותונשבעו בנוכחות קהל רב להסגיראתיוסףלישנסקי לכשייוודע היכן הוא • לישנסקי עצמו נמלט כשברשותו אקדחו-80 לירות זהב. היישוב היהודי בארץ רדף אותו וארגון 'השומר' אף נתן פקודה להוציאו להורג. כשנתפס בידי הארגון הזה נורהמאחור בידי אחד השומרים ונפל. היורים חשבו שמת, והלכו לדרכם, אולם לישנסקי שרק נפצעבכתפו, חבש את עצמו והמשיך בבריחתו. מכאן החל לעבור מנקודת יישוב יהודית אחת למשנה ברחבי הארץ ולבקש מחסה, אולם אימת השלטונות הביאה לכך שבקשתו נדחתה שוב ושוב, והוא נאלץ להמשיך בנדודיו, פצוע ושנוא • בשלב מסוים החליט לישנסקי להדרים ולנסות לחצות את קוהחזית אל הבריטים. בסופו של דבר נתפס בידי ערבים והובל לירושלים. עשרהימים נחקר בעיר ומשם הועבר ברכבת לכלאבדמשק, לשם הגיעו עצורים נוספים בני היישוב בארץ, רובם בלי כל קשר לניל"י • מאיר דיזנגוף הגיע לדמשק לסייע לעצורים ושיחד רבים מראשי השלטון לשם כך, אולם סירב להתערב לטובת לישנסקי, שנחשב בעת ההיא משום מה בקרב היישוב היהודי בארץ לאויב העם. זאת, יש לדעת, אף שכאמור דיזנגוף קיבל מידי מחתרת ניל"י כספים רבים מאלו שהעבירה מידי העולם באמצעות אניית המנאגם • יוסף לישנסקי ונעמן בלקינד שהובא אף הוא לדמשק, נידונו לתלייה, וגזר הדין בוצע בעיצומו של חג החנוכה תרע"ח, ימים ספורים לאחר שגנרל אלנבי הבריטי נכנס בשער יפו בירושלים העתיקה כמשחרר העיר • אור לא' בטבת תרע"ח, בשלוש לפנות בוקר, נלקחו לישנסקי ובלקינד מתאם אל עמודי התלייה בכיכר המרכזית של דמשק. איתן בלקינד ששהה עמם בכלא סיפר על כך: "לפתע פרצה זעקתו של יוסף: 'שלום, יהודים! הנני הולךלמות!'... נעמן כשל בהליכתו... בהיפרדם פנו אליי, ושניהם יחד קראו: 'ניל"י!', עניתי להם: 'נצח ישראל לאישכחכם'. רק אז פרצתי בבכי" • בכיכר המרכזית נשא לישנסקי נאוםחריף בערבית נגד שלטון הטורקים באוזני הקהל. דיבשה ארליך, עדת ראייה לכך, מסרה את דבריו: "איןאנובוגדים; לא בגדנו במולדת, שהרי בטרם הבגידה חייבת להיות אהבה. אנחנו מעולם לא אהבנו את מולדתה'פאלאקה' וה'בקשישים'... שנאנואותה תכלית שנאה... אנחנו, חברי ניל"י, בראשותו של היהודי הגדול (הכוונה לאהרן אהרונסון), חפרנו לך קברגדול, עות'מאניה הבזויה! בשעה שאתם עוסקים בתלייתנו, נכנסים צבאות בריטניההגדולה לעיר הקדושה שלנו, לירושלים, וצבאותיכם נסים מן העיר ללאקרב" • גוויותיהם של לישנסקי ובלקינד הורדו מהחבל רק בשעה תשעבבוקר, ונקברו •

כתמר יפרח

אהרן אהרונסון, מנהיג ניל"י, שרד את המלחמה, אולם בשנת 1919 התרסקהמטוס שבו טס מצרפת לבריטניה בתעלת למאנש והוא נהרג • בשנת 1931 דיווח המהנדס החיפאי בנימין רן למשפחת לישנסקי שעלה בידיו למצוא את קברו של אבשלום פיינברג מדרום לרפיח ושעליו צומח עץתמר, כנראה מגלעיני תמרים שנשאו בכליו – אך דבר לא נעשה בעקבות מסירת המידע הזה • בשנת 1966, בעקבות כתבה שהתפרסמה בעניין, החל קצין המשטרה שלמהבן אלקנה לחקור את הפרשה. אולם מכיוון שהקבר נמצא אז בשטחמצריםנאסר עליו לעסוק בפרשה. לאחר מלחמת ששת הימים ביקש בן אלקנה מהמפקד המקומי ברצועתעזה, אלוף משנה דאז מוטהגור, לאפשר לו לנסות למצוא את עצמותיושלפיינברג. גור אישר לו ובשלהי 1967 הצליח בן אלקנה באמצעות בדואיזקןכבן 80, שככל הנראה נכח בהריגתו או בקבורתו של פיינברג, למצוא את עצמותיו קבורותמתחתלעץתמר. יתכן שהעץ צמח מפירות תמר שהיו בכיסו של פיינברג בעתשנהרג • לאחר בדיקה פתולוגית נקבע שהעצמות אכן שייכות לפיינברג, ובכ"ט בנובמבר 1967, חמישים שנה לאחר מותו, הובאו העצמות בטקס ממלכתי לקבורה בהר הרצל. ליד קברו ניטע חוטר מעץ התמר שצמח מעל קברו הראשון. סוף סוף זכה נציג המחתרת השנואה והנרדפת לנוח בשלום בחיק הממלכתיות היהודית. הושלם יעדה של ראשונת המחתרות היהודיות אחרי אלפיים שנה

 

atarMbaolam

 

 

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
הנרות מלמדים

   סיון רהב על הרב...

איחוד הקדושות

   הרב מקובר לכינון בית...

הפרסום בעולם קטן עובד

האתר החדש של עולם קטן

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם