קבלו את בר

10 bar

בשבוע הבא עתיד לצאת לאור כתב עת מסקרן במיוחד שמתיימר ללקט אל תוכו פירות מובחרים מעיתם של תלמידי ובוגרי ישיבות בלבד. מעלעול ראשוני ניכרים איכות והקפדה. מצד אחד מדברים שם על מרחב יצירה גדול אבל יש להם גם בהחלט כללים ברורים. ניסינו להבין לעומק במה מדובר, והסקרנות רק גברה

נדב גדליה

רבי שלמה אבן גבירול, רבי שלום שבזי, רבי יהודה הלוי ורבי נחמן מברסלב הם רק קומץ מגדולי תורה ענקיים שאחזו גם בחבלי השירה והיצירה.אפשר לומר שתורתם קדמה ליצירתם, ואולי בזכות זאת יצירתם כה עמוקה ומיוחדת.שנים לא מעטות אני כותב על פריחת התרבות היהודית בזמננו, אך טרם מצאתי את ההגדרה לשאלת 'מיהו יוצר יהודי'. האם מספיק כיפה או שביס? צריך לחתום על קיום מצוות בהידור, או שמא התכנים אמורים להשתזף עם פסוקים בכפיפה אחת כדי שיכונו 'יהודיים'?

עד שתימצא ההגדרה המדויקת ל'יצירה יהודית', חבר'ה צעירים מישיבת 'רעותא' החליטו להביא בשורה אמנותית מבית המדרש, כזו שלא יהיה ספק כי היא יצירה יהודית: מהסיבה הפשוטה - התכנים מיוצרים ע"י תלמידי ישיבות ובוגרי ישיבות, ר"מים וראשי ישיבות בלבד.

מאחורי המיזם רכונים שמונה חבר'ה וכל אחד עושה את עבודתו בהתנדבות מלאה, שלא על מנת לקבל פרס מלבד הגשמת החזון: לכידת רגעים וסיפורים ברוח בתי המדרש הציוניים ותיעודם לכדי כתב עת מודפס.

בראש המיזם עומד צור ונטורה (23), מי שכתב בעבר כמה סיפורים קצרים בעיתון שאתם אוחזים.הוא אמן בנשמתו, בוגר כיתת 'מזמור' של 'משיב הרוח', נשוי המתגורר במגדל עֹז ועובד לפרנסתו כגנן. יחד עם משה בלאו (22), חייל בחיל המודיעין וחברו של צור לישיבת 'רעותא' שבה למדו השניים ובצירוף שישה חברי מערכת, עמלו השמונה במשך כשנה על איסוף חומרים, ואלה יודפסו בקרוב בכתב העת היצירתי החדש 'בר' העתיד לצאת בכל תחילת 'זמן' בישיבה.

"להרבה ישיבות יש כתב עת משלהן", פותח ונטורה."בישיבת רמת גן ישנו כתב העת 'תמורות', בעתניאל 'אביע', בישיבת שיח יצחק - 'הקונטרס', והרצון שלנו הוא ליצור משהו שיאחד את כל היוצרים מכלהישיבות. כתב עת מאחד והכי איכותי. ברמת התוכן זה אומר שאם יש לי עשרים כותבים טובים בישיבת רמת גן ויש מישהו אחד מעולה - אנחנו ניקח אותו לכתב העת שלנו כך שבסופו של דבר כל הישיבות יקראו את היצירה שלו".

הגיליון הראשון ממומן מתרומות נדיבים. עלות הוצאת כל גיליון 5,500 שקלים, ואם תרצו לרכוש אחד תצטרכו לשלם 30 שקלים- לכיסוי הוצאות ההדפסה ולא לרווחים.

"בישיבה מה עושים? קוראים, מדברים, כותבים, עוסקים בהרבה מאוד טקסט אבל לא מתייחסים למה שנמצא מסביבנו כמו איך הספר נראה, מה אני לובש, איך דברים נראים. הרגשתי שצריך לקחת את המבט הזה צעד קדימה"

מה המניע להוציא לאור כתב עת חדש בתוך כל ים הדפוס שמסביב?

"באופן אישי אני יוצר כבר הרבה שנים בכל מיני במות, ניהלתי את אתר היצירה 'פסיפס',ובעקבות סדנת כתיבה שהעברתי בישיבת 'רעותא' קלטתי את הצורך בהבעת יצירה מהמרחב של בית המדרש. בישיבה מה עושים? קוראים, מדברים, כותבים, עוסקים בהרבה מאוד טקסט אבל לא מתייחסים למה שנמצא מסביבנו כמו איך הספר נראה, מה אני לובש, איך דברים נראים. הרגשתי שצריך לקחת את המבט הזה צעד קדימה לעשיית אמנות.זה לא כתב עת כמו 'אסיף' שמתעסק בהגות יהודית, אנחנו עוסקים ביצירה 'רגילה' בתחומי השירה, הפרוזה, מסות ויצירות ויזואליות ייחודיות, כמו למשל צילום של סנדל שהדביקו עליו את העיטור של הספר 'אורות' כרצועות שלו".

"זה לא מגיע מתוך 'הנחות' של הדור הזה ללימוד תורה מורכב. אני חושב שאחרי שעות ארוכות של לימוד אל תוך הלילה יוצאות יצירות. הן כבר קיימות ומפכות מאתנו; זה לא משהו שבא להחליף את רוח התורה, והמשהו החדש הזה מנצנץ חזק מאוד, שולח הבהובים של אור וקורא לנו ואנחנו מתקרבים אליו ומדפיסים אותו, נותנים לו את מה שמגיע לו"

ומה זה אמור להביע?

"התחום החזותי מתחלק לשניים: יש צילומים יפים וישנו הצד החזותי-אמנותי העמוק - אלו דברים שגורמים להסתכלות מחדש, וביצירה של הסנדליש שני דברים לא קשורים בכלל, והרעיון להניח אותם יחד מעורר מחשבה: האם אני צריך ללכת בחיים שלי בלבוש הזה של 'אורות', עם העטיפה הזו, ברמה המופשטת, כך שהספר ילווה אותי?היוצר הוא מישהו שהולך אחרי שבוע-שבועיים של שהות בישיבה הביתה. בישיבה הוא למד את ספר 'אורות' וזה לא יוצא לו מהראש, הוא כל כך נמצא אתו, כל הזמן, ב'רמת הסנדל'".

היצירה קיימת ומפכה מתוכנו

למה חשוב לדעתך להוציא יצירת חולין מבית המדרש, לא עדיף ללמוד פשוט תורה?

"הכניסה של האמנות בצורה שאנו מכוונים אליה - יכולה לשחרר הרבה דברים, עולם התורה יקבל הרבה מעבר לזה שעולם האמנות יהיה טוב יותר בזכות השאיבה מעולם התורה. תשמע, אני לא יודע איך היו נראות תפילות שבת בלי שירי הרב קרליבך, אבל ודאי שזה עורר משהו חדש שלא היה לפני כן ברמה הזאת. גם באמנות - היום יש כבר בית ספר דתי למחול, בית ספר דתי לציור, אנשים מחכים למישהו שיעיר אותם ומחכים להפריה הדדית הזו של עולם התורה ועולם היצירה".

ואולי אנחנו דור יותר עצלן שמעדיף אמנות נעימה מלפצח דף גמרא?

"באחת מהמסות שנפרסם, שכתב הרב נתן אופנר, הוא בדיוק אומר משהו שנוגע בזה. המסה נקראת 'אולי הוא בוכה עכשיו: מעט על אלסטיות הזמן, החופש ופעימות הלב'. אולי משהו נפתח בנו מכיוון שאנחנו פה בארץ, קורים פה תהליכי גאולה הן לרוח והן לנפש. ולא, זה לא מגיע מתוך 'הנחות' של הדור הזה ללימוד תורה מורכב. אני חושב שאחרי שעות ארוכות של לימוד אל תוך הלילה יוצאות יצירות.הן כבר קיימות ומפכות מאתנו; זה לא משהו שבא להחליף את רוח התורה, והמשהו החדש הזה מנצנץ חזק מאוד, שולח הבהובים של אור וקורא לנו ואנחנו מתקרבים אליו ומדפיסים אותו, נותנים לו את מה שמגיע לו".

יש אצלכם צנזורה, דברים שלא תפרסמו?

"יש רוח של חופש אבל לא פרסמנו יצירות מסוימות שלא היו קשורות לבית מדרש בשום צורה. זה הגבול שלנו, כי בסופו של דבר המטרה היא להביא משהו ממרחב בית המדרש. משהו שאין. אמנם יש בתי מדרש שבהם באמת לומדים כל היום והלילה ואז כותבים, ויש גם מקומות אחרים שאולי לא לומדים כל הלילהואז כותבים, לא נכנסנו לחיים האישיים של כל כותב וכותב, אבל יש כללים: הכותב צריך להיות תלמיד ישיבה או בוגר ישיבה וכמובן ר"מים וראשי ישיבות".

איך אתה יכול לקבוע אם היצירה של האדם מגיע מבית המדרש דאתמול או שהוא יצר אותה אחרי צפייה בסרט?

"גם אם ראית סרט - אתה עדיין במרחב הישיבתי בעיניי כתלמיד ישיבה. אחד הסיפורים שנפרסם נשלח ממישהו שתיאר כותב מאמר שפותח אינטרנטכדי להיעזר בכתיבת המאמר, בתוך בית המדרש. יש מקומות שבהם אינטרנט לא נכנס לבית המדרש, נקודה, ובכל זאת נפרסם את זה. אפשר לדבר מתוך בית המדרש או עליו באינסוף הקשרים אבל צריך שזה ינבע מבית המדרש.שלחו לנו סיפור מדהים אבל הוא לא נבע מבית המדרש, ולצערי ויתרתי כי הוא היה סתם סיפור על אדם רגיל. היום דיברתי עם צלם שמעולם לא למד בישיבה ושלח יצירה, אבל זה פשוט לא קהל היוצרים שאנחנו מחפשים, גם אם הוא מצלם נהדר. ותאמין לי שלהגיד 'לא' ליוצרים זו אמנות בפני עצמה, אבל אין בררה", מחייך צור.

גשר אל בית המדרש

יש חשש שתיתפסו כמתנשאים, אליטיסטיים. לא?

"מי שיש לו יצירות והוא רוצה להוציא אותן לאור - יכול לפרסם בפורומים ברשת, בפייסבוק, אבל אדם שרוצה להוציא את היצירה שלו לכתב עת שמודפס, עולה כסף ויש בו סוג של הכרה - זה אחרת לגמרי. מעבר לרוח של בית המדרש חייבים איכות. פרסמתי סיפורים 'בעולם קטן' לפני כמה שנים ואנשים עדיין זוכרים אותי בגלל הסיפורים האלה. בשביל שתהיה לנו איכות ודיוק ושיקראו את החומר, חייבים לערוך את זה ולבחור. מי שצילם את הארנבונים שלו בבית - זה לא דבר שמתקרב לאמנות. אנחנו מוכרחים לעסוק במעֵבר, ביצירה שמשאירה את הדברים כאמנות, משהו שמעורר מחשבה, תובנה, דבר שנשאר עם דגש על דברים שעדיין לא דוברו.

"כשאדם אומר לחברו שכואבת לו הבטן, זה הכי נכון וחשוב, אבל זה לא משהו שנשאר וזו אינה יצירה. יש פה רוח מסוימת וממנה אנחנו רוצים להתפעם, אני לא קורא לזה אליטיסטי".

כתב העת מיועד לבאי בית המדרש ש"מרגישים את היצירה" יותר?

"אנחנו רוצים שגם אנשים מחוץ לעולם שלנו ייחשפו ליצירות, שכתב העת יהיה גשר וחיבור לבית המדרשגם למי שלא זכה להיכנס בשעריו. דרכו הוא יצליח אולי לגעת במה שיש בבית המדרש: ברגש,בשכל, באווירה, בממשי. לא כולם יודעים מה זה קפה של ישיבה, זה עולם אחר לגמרי, אווירה אחרת אפילו בקפה".

להזמנות ומידע: This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

לתגובות: נדב גדליה בפייסבוק

 

atarMbaolam

 

 

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
מי שנותן, מאושר יותר

  אבינועם הרש לפרשת נח  

לחשוב מחוץ לתיבה

  הרב לונדין על אינטגרציה...

הפרסום בעולם קטן עובד

האתר החדש של עולם קטן

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם