הספורט הסודי של המושתלים

m 2 olimpic

ארבע מדליות למשלחת הישראלית באולימפיאדת המושתלים ה-21
בתחילת השבוע חזרה משלחת ישראל ממשחקי המושתלים ה-21, שהתקיימו במלגה, ספרד. ואפילו זכינו! זהב אחת, כסף אחד ושתי מדליות ארד * כשההבדל בין אליפות לחידלון הוא השתלה אחת

נדב גדליה

כבר 40 שנים שמדי שנתיים נערכים משחקי המושתלים ברחבי העולם, וסביר להניח שלא ידעתם עליהם; משחקים אלו אינם זוכים כמעט לסיקור תקשורתי ולמימון משרד התרבות והספורט.

כ-2,500 מושתלי לב, כליה וכבד ובני משפחותיהם מגיעים בכל שנה למקום מסוים ברחבי העולם ומתחרים במגוון תחומי ספורט ממש כמו באולימפיאדה: אופניים, טניס, פינג-פונג, בדמינגטון, מטקות, חצים, קיאקים, סקווש, באולינג, כדורעף, כדורסל ועוד.

המשחקים, המחולקים לפי קבוצות גיל, פתוחים בפני כל מי שחוגג שנה ויותר מההשתלה ומטרתם לעודד מושתלים לעסוק בספורט כדי לשמור על בריאותם ולשפר את איכות חייהם, אך לא פחות בשביל לעודד את הציבור לתרום איברים.

"כשרואים את ההבדל בחייו של אדם שהיה חלוש וחולה בעת שהמתין להשתלה לעומת 'ביצועיו' אחרי השתלה מוצלחת, קל הרבה יותר להבין את חשיבותן של תרומות האיברים", אומרת ראש משלחת משתתפי התחרות, חגית סימן טוב. "בעיניי יש כאן גם מעין מפגן הכרת תודה גדולה לתורמים ולבני משפחותיהם שגרמו לזה שהתחרות הזו תתקיים, שאנשים ימשיכו לחיות ולתפקד".

השנה התקיימה התחרות מ-25 ליוני ועד 1 ביולי במלגה, ספרד, והיו בה משתתפים מ-52 מדינות. מישראל הגיעו שישה משתתפים בלבד. מושתלים ישראלים רבים רצו להגיע לתחרות, אך נבצר מהם משום העלויות הגבוהות הכרוכות בטיסה ובשהות בחו"ל.

חגית פורשר (41) מחיפה היא משלנו; אישה דתית, יוצאת קיבוץ טירת צבי, אחות במקצועה וסטודנטית לבריאות הציבור באוניברסיטת חיפה, שנסעה השנה לראשונה (על חשבונה) להתחרות במשחקי הספורט האולימפיים המיועדים למושתלי אברים. לפני כשנתיים עברה חגית השתלת לב בארצות הברית בעקבות מחלה גנטית שפגעה בה במשך שנים ארוכות עד שנצרכה לתרומת לב כדי להמשיך לחיות.

במשחקי המושתלים גרפה השנה חגית שתי מדליות ארד: האחת בתחרות שחייה של 400 מטר חופשי והאחרת בתחרות הליכה של שלושה קילומטרים. חגית, שבחרה ללכת לבדה לתחרויות, אינה מפסיקה להתרגש כשמדברים אתה על זכיותיה. "ההרגשה בכלל של להגיע לשם הייתה מדהימה. היה נעים לפגוש אנשים במצבי, שהם גם מושתלים אבל זה לא מה שמגדיר אותם, שחיים את החיים כמו אנשים רגילים. יש הרגשה של בית כי כולנו התמודדנו עם דברים קשים, דומים פחות או יותר.

"הזכייה הראשונה שלי בתחום השחייה הייתה באמת נדירה", מספרת חגית. "היו שם שחייניות חזקות ובגמר היו שמונה נשים, וזה היה מאוד מאתגר".

חוץ מהזכיות של חגית, רשמה המשלחת הישראלית שכללה ששה אנשים ונשים וזכיות נוספות ובסך הכל ארבע מדליות לששה משתתפים. הישג כביר לכל הדעות.

מדליית זהב לרות ג', מושתלת כבד שהשתתפה ביום הראשון לתחרות במשחק פטאנג - משחק זריקת כדור צרפתי מול יחידים, זוגות וקבוצות, ומושתל כבד נוסף, שחיין מקצועי שזכה במדליית כסף בתחרות שחיה של חמישים מטר חופשי.

איך מתכוננים למשחקים תחרותיים כאלה? אנו שואלים את חגית.

"מושתלים צריכים לחיות אורח חיים בריא ולעשות המון ספורט, חמש פעמים בשבוע, חצי שעה ביום אני עושה פילאטיס ויוגה. אני משתדלת מאוד לצאת להליכה בחוץ וגם בחדר כושר אני הולכת עם המכשירים נוסף על השחייה, שאפשר לומר שהייתה ההתכוננות שלי לתחרות, כי לקראתה התחלתי להיכנס לעניין השחייה".

אף שמהרבה בחינות מדובר באירוע מרשים יותר מהמשחקים האולימפיים, אין כמעט תהודה תקשורתית למיזם הספורטיבי הזה. "כל הפרסום הזה לא בשבילי", אומרת חגית, "רק חשוב לי מאוד לעורר את המודעות לעניין ההשתלות ולעודד לחתום על כרטיס אד"י. לדעת רוב הפוסקים אין מניעה דתית לתרום איברים וזו אפילו מצווה, וחשוב לי שידעו את זה. רבים מסרבים לתרום איברים כי הם טוענים שזה נגד ההלכה, אבל זה לא: יש פה הצלת חיים, שהיא מצווה חשובה. הפחד הטבעי שהרופאים לא יעשו את כל המאמצים להציל אדם חי הוא מובן, אבל אין לפחד הזה שום בסיס, כי המוות המוחי נבדק על ידי כמה מומחים, ועדה ובדיקות שבוחנות שאין התאוששות ממנו.

"בארץ יש בעיה קשה, כי למרות ההתפתחות הרפואית אין איברים. אנשים ממתינים שנים ועלולים למות בעודם מצפים לאיבר. את ההשתלה שלי עשיתי בחו"ל אחרי המתנה של תשעה חודשים. זה פרדוקס, כי דווקא בתרומת כבד או כליה מן החי אנשים תורמים גם למי שהם לא מכירים, אבל בתרומות מן המת, כמו בתרומת לב, אנחנו במקומות הכי נמוכים בעולם, ולצערי אין כל כך מודעות לעניין".

איך זה לחזור לחיים אחרי מחלה קשה ואחרי ההשתלה?

"המחלה היא מחלה גנטית נדירה, וכשהיא התפרצה היה לי די קשה לי לקבל את זה. מקובל לחשוב שמחלות לב הן מחלות של מבוגרים, והתביישתי בה, הסתרתי אותה. למי יש מחלת לב בגיל צעיר? אבל מחלת לב היא לפעמים מחלת שריר הלב לפעמים, ונולדתי עם זה.

"זה קרה פתאום: איבדתי את ההכרה, אושפזתי ואחר כך הייתי מורדמת ומונשמת. לפני כן הייתי אחות בטיפול נמרץ שעשתה הכול. לא היה קל, אבל יש לי משפחה תומכת מאוד והיא עזרה לי, וב"ה אספנו כוחות. אני לא מסתכלת על המחלה כמתנה אלא כאילו אלו הקלפים שקיבלתי, אבל קיבלתי אותם כי אני יכולה להתמודד אתם. כל אחד מקבל את מה שהוא יכול להתמודד אתו, לדעתי, אבל ברור שאחרי שקמים מזה מסתכלים על החיים אחרת".

חגית סימן טוב: ""כשרואים את ההבדל בחייו של אדם שהיה חלוש וחולה בעת שהמתין להשתלה לעומת 'ביצועיו' אחרי השתלה מוצלחת, קל הרבה יותר להבין את חשיבותן של תרומות האיברים"

חגית פורשר: "דווקא בתרומה של כבד או כליה מן החי אנשים תורמים גם למי שהם לא מכירים, אבל בתרומות מן המת, כמו בתרומת לב, אנחנו במקומות הכי נמוכים בעולם, ולצערי אין כל כך מודעות לעניין"

 

atarMbaolam

 

 

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
מי שנותן, מאושר יותר

  אבינועם הרש לפרשת נח  

לחשוב מחוץ לתיבה

  הרב לונדין על אינטגרציה...

הפרסום בעולם קטן עובד

האתר החדש של עולם קטן

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם