הילדים שאסור להם לשאול

3 alterman

חשבתם שהבהלה מפני התורה והמסורת היהודית היא המצאה של ארגון 'מולד'? מתברר שכבר לפני 70 שנה היו מי שחסמו מפני הילדים כל גישה לאלוקים. הסיפור שלפניכם הביא אפילו את המשורר נתן אלתרמן למחשבה מחודשת על הפחדים של העולם החילוני מפני הלא נודע * בפעם הבאה שדתיים נבהלים מזעקות הפחד של המבוגרים, זכרו שהילד הקטן של אלתרמן מחפש כמה אמיצים שייתנו גם לו הזדמנות

רועי אהרוני

לפני יותר מ-70 שנה, עוד לפני שהומצאה המילה 'הדתה', פורסם בעיתון 'הצופה' מכתב שהתקבל במערכת מכותב שהעיתון מכנה "איש מהימן". המכתב נשא את הכותרת "מעשה נורא בשער הגולן", ובכותרת המשנה נכתב: "ספר תורה ממנין ההורים הוחזר בכוח לטבריה – הורים מתחננים ומבטיחים להתפלל בהסתר מן הילדים – הווי של אנוסים על אדמת ישראל".

במכתב נכתב הסיפור הזה: "בקיבוץ הנ"ל סידרנו מניין להתפלל בצוותה, בשבתות וחגים. אמנם חברי הקיבוץ ההוא, השייך ל"השומר הצעיר", לא רצו כלל בעניין זה מלכתחילה, באמרם, שעניין כזה יכול להשפיע חלילה לרע על חינוך ילדיהם". הכותב מספר כי לבסוף התרככו הקיבוצניקים, ועל דעת זה נסעו הוריהם המבוגרים להביא ספר תורה מטבריה וקיימו תפילה וקריאה בתורה בבית אחד ההורים, "וכולנו נהנינו מההישג הגדול הזה שהשגנו בפינה הנדחת".

ואולם הישג זה לא נשאר בידם זמן רב: "לדאבוננו לא עבר הרבה זמן, והשטן התחיל מחדש לרקד בין החברים ולהסיתם, כי לא נאה ולא יאה לקיבוץ 'השומר הצעיר' שישמע בקרבתם קול תפילה לאלוקים, והחלו להציק להורים להחזיר את התורה למקום שממנו לוקחה, ולא ירעילו את נשמת ילדיהם הקטנים ברעל הדת והקְלֶרִיקָלִיזֶם (=תמיכה בשלטון הדת).

"ואחרי שההורים ביקשו על נפשם, בהבטיחם להם, שישתדלו להתפלל בהסתר מאת הילדים, כמנהג אבותינו בימים ההם הידועים בהיסטוריה, ודחו את שיבת הספר-תורה מיום ליום – באו פתאום ביום בהיר אחד שני חברים מראשי הבריונים בקיבוץ באוטו-משא, ובכוח הושיבו עליו את הזקן עם התורה בידיו, להחזיר לטבריה אל מקום מנוחתה בקודש".

לאחר שישה ימים פרסם 'הצופה' את מכתב התגובה של הקיבוץ. לדבריהם, ספר התורה הובא באופן זמני לקיבוץ וההורים התקשו להשיג מניין לתפילותיהם, ובקשות ההורים מחברי הקיבוץ להשלים מניין גרמו חיכוכים מיותרים. מזכירות הקיבוץ העירה על כך להורים והוחלט להחזיר את ספר התורה עד שיגדל מספר ההורים ויגיע למניין, וההורים החזירו מאליהם את ספר התורה לטבריה ללא כל שימוש בכוח.

עיתון 'הצופה' הוסיף תגובה תחת הכותרת "הכחשה – כהודאה", וטען כי דברי הקיבוץ רק מאשרים את הדברים: "הערכתנו ותגובתנו לעצם המאורע במקומה עומדת אף לפי התיאור הניתן כאן. אם בנקודה עברית בארץ ישראל נגרמו 'חיכוכים ואי נעימויות' משום שמספר הורים פנו לאורחים ולנוער העולה להצטרף למניין, אם המזכירות העירה להורים ש'הם לא יכולים להסכים שנפנה בפניות אלה לאורחים ולנוער שהקיבוץ אחראי לחינוכם' וההורים היו צריכים להבטיח 'להיזהר מזה', והמסקנה מכל זה היא 'רצוי שלעת עתה נחזיר את ספר התורה למקומו' – הרי זה 'מעשה נורא בשער-גולן', הרי זו שלילת חופש הדת וחופש המצפון, הרי זו אינקוויזיציה רוחנית, הרי זה מצב של 'אנוסים'".

כך או כך, כעבור ארבעה ימים פרסם המשורר נתן אלתרמן בטורו בעיתון 'דבר' את השיר 'הקלירקל הקטן', ככל הנראה בעקבות האירוע ההוא. את השיר האלמותי הזה יש לתלות במשרדי 'הקרן לישראל חדשה', להדביק בשערי דו"ח 'מולד' ולצטט בדף הפייסבוק של 'ישראל חופשית'. אף על פי שנכתב לפני יותר מ-70 שנה, נראה כי הוא התשובה הניצחת ביותר לפחדנים שעדיין מנסים להסתיר מילדי ישראל את אלוקים בתוך תוכי הצריף.

הַקְּלֶרִיקַל הַקָּטָן / נתן אלתרמן

להורים חפשיים – זוג מוכר לי מאד – 

נולד ילד חמוד וחפשי בדעות.

אך בטרם הילד עמד על רגליו

כבר הרגישה האם והרגיש גם האב

כי בזה התינוק, במין דרך פטאלית,

נשתרשה נטיה חזקה קְלֶרִיקָלִית!


ערב-ערב שאל הוא, אותו קְלֶרִיקַל,

מה למטה ומה בשמים מעל,

מי מוציא כוכבים להאיר בלילות,

מי יושב ברקיעים המלאים אורה,

מי מוריד הטללים? וכמו-זה שאלות

של אנשי המאה השחורה.


אך ידעו ההורים, עד נפשם כמעט קצה,

לעמוד איתנים למול כל פרובוקציה

וענו לו בנחת תשובות ביולוגיות,

פיזיות, כימיות, אנתרופולוגיות.


ומובן שהאב גם האם, שניהם יחד,

עוד חיכו לעיקר, באימה ופחד.

לא לשווא! יום אחד, את הוריו הבוהים,

הפיליסטר שאל האם יש א-לוהים.


נדהמו אם ואב והחלו לחזות:

איך הגיעה אליו

השמועה הלזאת?

והובא לשיחה משפחתית זה הסעיף,

והוחלט: זאת סיפר לו הסב שבצריף.


אך הסבא נשבע

בדמעות שליש,

שאת זו השמועה לא סיפר הוא לאיש.

ובזמן התפילה כה נזהר הוא כל יום

שנכדו לא יגש אליו חס ושלום.

והינו מתפלל בנשימה עצורה,

שנכדו לא ישמע את השם הנורא.

והצריף הוא סגור ואטום בתכלית,

שנכדו לא יראהו עטוף בטלית.

אז הוחלט את הסב,

להחתים על מכתב –

שאם יש בו עוון, הוא יחזור למוטב.

והסבא הושיט את ידו וחתם

והיו חברים שכבשו את ראשם,

כי ראו את הדיו מסמיקה כמו דם.


ועלתה הצעה אז: לקראת הבאות

להגן על הילד מפני השפעות.

ולשמור את נפשו הרכה ופתיה

מגורמי תעיות ותהיה.


אך היה שם חבר הגיוני ומיושב

שאמר, בלי לחזור פעמיים:

לשם כך יש לקום ולהסתיר מפניו

קודם כל

אדמה ושמיים.


כל כוכב הוא לילד כמין פרובוקטור

אך בזה העולם הסוער וניתך

שום מרקסיסט לא גדל עודבתוך אינקובטור,

ואולי פחדנות היא לשמור אותו כך.


קצת עלוב ייראה המרקסיסט שיחרוג

מקופסת חינוכו, מעוטף כאתרוג.

לוחמים ותיקים! אב, מורֶה ומורָה!

אל תהיו פוחדים כה מעין-הרע!


חוץ מזה שכחו השוקלים-ודנים

שגם המה היו קְלֶרִיקָלִים קטנים,

ואסון לא קרה, יש דואג ומרחם:

הם גדלו אפיקורסים, ברוך השם.

מקורות:

הטור השביעי כרך ראשון בעריכת דבורה גילולה, הוצאת הקיבוץ המאוחד

ד"ר מנחם פינקלשטיין במאמרו 'הקלירקל הקטן', מופיע באתר alterman.org.il

 

atarMbaolam

 

 

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
מי שנותן, מאושר יותר

  אבינועם הרש לפרשת נח  

לחשוב מחוץ לתיבה

  הרב לונדין על אינטגרציה...

הפרסום בעולם קטן עובד

האתר החדש של עולם קטן

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם