"האתאיסט דהיום לא רציונלי"

8 rat

חוששים לצאת מעולם התורה לעולם האקדמיה מפחד הכפירה? מחכה לכם הפתעה: מתברר שגם האתאיזם מבוסס על אמונות ולא על המדע * ד"ר משה רט עורך כבר שנים ארוכות מסעות פילוסופיים באקדמיה וברשת, ועם צאת ספרו 'פשוט להאמין' הוא קורא לעולם המחשבה התורני להצטרף ולחדד את בירור האמת האלוקית המוטלת על כתפי הדור הזה

רועי אהרוני

מסלול החיים של הרב ד"ר משה רט (36) היה שגרתי למדי: מגורים בגבעת שמואל, לימודים בישיבה תיכונית ולאחר מכן בישיבת ההסדר קרני שומרון. בישיבה הוא גם היה לאברך ועשה הסמכה לרבנות, ושם גם הוציא תעודת הוראה ותואר ראשון בחינוך. אם תרצו, מהדגמים הקלסיים של בוגרי החינוך הציוני-דתי. ואולם לאחר מכן הוא בחר לחשב מסלול מחדש, הלך לאוניברסיטת בר-אילן ולא יצא ממנה עד שנהיה ד"ר לפילוסופיה כללית.

אני מחכה לראיין אותו זה זמן רב. פוסט שפרסם על שהתנהגות מוסרית של אתאיסטים אינה רציונלית שבה את לבי ונתן לי תחמושת טובה ביותר בוויכוחים, ומאז אני עוקב אחריו בשקיקה, קורא איך הוא מנתח באזמל חד את האתאיזם ולמען האמת קורע אותו לחתיכות במקוריות ובכתיבה נפלאה. כשסוף-סוף יוצא ספרו בנושאי אמונה, 'פשוט להאמין – מדריך למאמין הרציונלי', אני לא יכול שלא לקפוץ על ההזדמנות.

"כבר בתור ילד הייתי פילוסוף", מעיד ד"ר רט כשאנו מתיישבים בביתו בקרני שומרון. "הייתי שואל שאלות, מנסה לחקור ולהבין דברים. התלבטתי אם ללמוד פילוסופיה והאם דווקא כללית ולא יהודית, אבל בסוף החלטתי שיותר נחוץ היום לעם ישראל שיהיו בני תורה שמבינים בתחום הפילוסופיה הכללית. מעטים עוסקים בפילוסופיה כללית, ומי שכן עוסקים בזה או שהם רחוקים לגמרי מהיהדות או שהם שמאלנים-ליברלים".

נשמע מעט מאיים ללכת ללמוד פילוסופיה באקדמיה.

"תלוי איך אתה מגיע לשם. היו כאלה שחששו שאתקלקל, ואני יכול להבין את החשש, אבל באתי נשוי ואב לילדים, עם בסיס מוצק בלימודי אמונה מהישיבה, כך שלא הרגשתי מאוים באקדמיה. אמנם לפני שלמדתי פילוסופיה פחדתי שאולי יש בזה ממש, שאולי לפילוסופים יש טענות מוחצות נגד היהדות שאי אפשר להתמודד אתן. בהתחלה היו ספרים שפחדתי לפתוח. אחרי שלמדתי אמרתי – זה הכול? מזה פחדנו? אם זה הכי גרוע, אנחנו יכולים להסתדר עם זה".

ועם זאת הוא מסייג: "אני לא אומר שלא מדובר במקום מסוכן או שכל אחד מתאים לזה, אבל מי שזה מתאים לו יכול ללכת ללמוד כל עוד הוא לא בא בתחושה של 'אני הולך לחפש את האמת לאן שהיא לא תוביל אותי', כי אין דבר כזה. כל אדם יגיע לאן שהוא רוצה להגיע. מי שאומר שהוא מחפש את האמת בלי הנחות מוקדמות, פשוט לא מודע לעצמו.

"אם אני בא מראש מתוך מגמה שהיהדות היא חלק מהזהות שלי, לימודי הפילוסופיה הם היכולת שלי לטייל בעולם אך תמיד לחזור הביתה".

האם לדעתך ההתעסקות הפילוסופית היא חובה לבן ישיבה?

"ברמה מסוימת אני חושב שכן. יהודי צריך לא רק לדעת את יסודות האמונה כי אם גם להסביר אותם. לא כל אחד צריך להיות פילוסוף, אבל לא מספיק ללמוד בישיבה 'מורה נבוכים' ו'כוזרי'. הפילוסופיה היהודית נתקעה בימי הביניים פחות או יותר. כמו שהמדע התקדם מאז, גם הפילוסופיה התקדמה. אם אדם שלמד רק רמב"ם וריה"ל ירצה להתמודד עם הכפירה של היום, הוא ייראה כמו אביר מימי הביניים שמנסה להילחם בטנק".

ד"ר רט סבור כי חסרים היום פילוסופיים יהודיים רציניים. כשאני שואל אותו אם תלמיד חכם הבקיא במחשבת ישראל נחשב פילוסוף יהודי בעיניו, הוא עונה בשלילה. "פילוסופיה זה מקצוע", הוא אומר. "הוא יכול להיות חכם ונבון, אבל אם אין לו הכלים המסוימים שהפילוסופיה המודרנית נותנת, הוא ילקה בחסר. רואים זאת רבות אצל רבנים שעוסקים בהחזרה בתשובה או כותבים ספרי אמונה – כולם נופלים באותן הטעויות: הוכחות שאינן הוכחות, נימוקים שקל להפריך, אין בירור יסודי של המושגים. בעין מקצועית אפשר לראות אפילו אצל גדולים בעלי הבנה פילוסופית אי דיוקים צורמים. זו מיומנות נרכשת שצריך לתרגל רבות".

אין סבא בשמיים

אם תדמית הפילוסוף היא אדם היושב בצל אילן או במערה חשוכה והוגה דברים על הקוסמוס, הרי שלפילוסוף מודל תשע"ז יש 5,000 חברים ו-2,000 עוקבים בפייסבוק וגם אתר אינטרנט מושקע. "היום כולם נמצאים בפייסבוק ובאינטרנט, אז אין סיבה שהפילוסופים ינהגו אחרת", אומר ד"ר רט. "הדיון עם אנשים אחרים והתגובות עוזרים מאוד לחדד את הטיעונים".

אך ד"ר רט לא כותב רק בעולם הווירטואלי. עתה יצא לאור ספרו החדש 'פשוט להאמין'. הכותרת וגם תוכן העניינים העשיר נראים מבטיחים, אבל הקביעה בכותרת מעוררת תהיות: האומנם פשוט להאמין?

"אני חושב שכן", אומר רט. "האמונה היא דבר טבעי לאדם. כולנו מאמינים בכל מיני דברים; רוב העולם המחשבתי שלנו בנוי על אמונה. האנושות לא מתחלקת למאמינים ולספקנים רציונליים – הכול אמונה בסופו של דבר, עם שינויים ברמות ובתכנים. זה חלק מהקיום האנושי. ההבדלים בינינו נובעים מהשאלה במה אנחנו מאמינים ולא האם אנחנו מאמינים. לכל אחד נותר רק לברר את האמונה שלו ובמה הוא מאמין".

איך הצליחו האתאיסטים להחריג את האמונה באלוקים משאר האמונות האנושיות, כך שייראה לא רציונלי להאמין באלוקים?

"הם אינם מודעים לאמונות שלהם, וזו בדיוק הבעיה", הוא טוען. "הם חושבים שהם לא מאמינים ושהם פועלים רק לפי הידע והמדע, אבל כשאדם מאמין במדע הוא מאמין בהרבה הנחות יסוד שהמדע בנוי עליהן. האתאיסטים מנסים להציג את אנשי הדת כמאמינים פתאים, בעוד שגם המדע כמו האתאיזם בנוי על אמונות.

"לכל שלילה יש השלכה: כששוללים משהו, בהכרח מאמינים בדבר ההפוך. להאמין באלוקים זה לומר משהו על המציאות: העולם נברא בצורה מתוכננת, תכליתית, יש בו השגחה וכן הלאה. כשאדם אומר שהוא לא מאמין באלוקים, הוא בהכרח אומר את ההפך: העולם נוצר רק במקרה, יש רק חומר, אין משמעות ליקום מעבר למה שבני האדם נותנים לו וכן הלאה. אם אדם בוחר להאמין שאין אלוקים, הוא בהכרח בוחר להאמין שהכול במקרה. גם זו אמונה שצריך להצדיק, בדיוק כמו אמונה בבורא".

לרבים מאתנו, מאמינים ואתאיסטים, יש בעצם תפיסה ילדותית של אלוקים כסבא בשמים. אולי זה עצמו גורם לאתאיסטים לחשוב שהם יכולים לבטל אותו בלא השלכות?

"זה כנראה נכון, כי אם מישהו חושב שאלוקים הוא סתם זקן בשמים, כשאני מוריד אותו הכול נשאר אותו דבר", עונה רט. "כשהוא מבין מהי באמת אמונה, את ההבדל בין מציאות המתנהלת עם אלוקים למציאות המתנהלת בלעדיו, הוא מבין שיש בעצם הבדל גדול בין הגישות, ויש לזה השלכות בתחום המוסר וההכרה שלא קל לאתאיסטים להתמודד אתן".

נראה שרוב האנשים אינם בטוחים שאין אלוקים, אלא שהם סבורים שאי אפשר להכריע בשאלה הזו.

"זו עמדה אגנוסטית, והיא קבילה רק ברמה הפילוסופית אך לא ברמה המעשית", מדגיש רט. "ברמה המחשבתית האדם יכול לבחור בין שלוש אפשרויות: יש אלוקים, אין אלוקים או 'לא יודע'; אבל ברמה המעשית כולנו מכריעים איך אנו חיים את חיינו.

"נניח שהתגלה חיסון חדש שהדעות חלוקות אם הוא מועיל או מזיק. ברמה המחשבתית אני יכול שלא לנקוט עמדה, אבל לא ברמה המעשית – או שאני מתחסן או שלא. כך גם באמונה: האגנוסטיקן יכול לטעון שהוא אינו יודע, אבל ברמה המעשית עליו לבחור האם להתנהג כמאמין או כמי שאינו מאמין.

"כששוללים משהו, בהכרח מאמינים בדבר ההפוך. להאמין באלוקים זה לומר משהו על המציאות: העולם נברא בצורה מתוכננת, תכליתית, יש בו השגחה וכן הלאה. כשאדם אומר שהוא לא מאמין באלוקים, הוא בהכרח אומר את ההפך: העולם נוצר רק במקרה, יש רק חומר, אין משמעות ליקום מעבר למה שבני האדם נותנים לו וכן הלאה"

"אני טוען שהחזקה בספק ברמה המחשבתית אינה סותרת את האמונה. אדם יכול להאמין וגם להיות בספק אם הוא באמת צודק או לא. הפילוסוף הדתי צ'סטרטון אמר שהמאמין האמתי הוא אגנוסטיקן, כי הוא אינו יודע בוודאות ולכן הוא צריך להאמין. אבל אני אישית מאמין בצורה חזקה ולא בדרך של ספק.

"עם זאת, גם הפילוסופיה מודעת למגבלות של השכל, היא יודעת שהשכל עצמו יודע מעט מאוד. הספקנים הגדולים של הפילוסופיה, כגון דקארט ויום, הראו עד כמה מעט השכל מצליח להשיג, וממילא הם העבירו את המגרש לידי האמונה. הם פרצו את חומות השכל – ועכשיו האדם יכול להאמין".

אז השלב הבא של המחשבה האנושית יהיה האמונה?

"זו התקווה. אני חושב שהאנושות תעבור את גיל ההתבגרות, שבו היא נמלאה ספקות, ותגיע לשלב הבגרות, שבו היא תאמץ שוב את ערכי האמונה. היא לא יכולה לחיות במצב הנוכחי יותר מדי זמן. אלו מותרות של חברה שמנה ועשירה ללא בעיות, ובסוף נסיבות החיים יובילו גם אותה לוותר על העמדה הספקנית".

למוסר נדרש בסיס ערכי

ד"ר רט כבר שבע קרבות מוויכוחים עם אתאיסטים בענייני אמונה. "יש ביקורת על האמונה בתחום המוסר, והיא בעיקר מה שמניע את האתאיסטים הלוחמנים כנגד הדתות", הוא מנתח. "כשאנשים מאמינים בפיות או בחייזרים זה לא מפריע לאף אחד. הדת לעומת זאת נתפסת מאיימת משום שהיא יכולה להגיע לאלימות ולכפייה. כנגד הטענה הזו צריך להבהיר שאסור לשפוך את התינוק עם המים – לא צריך להכחיש כל דת ואמונה בגלל דאע"ש.

"אבל יותר מזה: צריך לדבר על כך שבעולם ללא אלוקים אי אפשר לבסס מוסר. בעולם אתאיסטי אין מוסר אובייקטיבי, אין אחד שיותר צודק מחברו. האתאיסט טוען שגם לולא אלוקים הוא לא רוצח וגונב, ואולי הוא אף נעלה יותר מכיוון שהוא עושה את זה מעצמו. אבל זו לא השאלה; השאלה היא האם יש הצדקה לכך שהאתאיסט אינו גונב. האם מנקודת מבט אתאיסטית אפשר להעביר ביקורת על הנאצים? הם הפעילו שיקול דעת והגיעו למסקנות מוסריות, אולי שונות משלי, אבל אולי אני לא יכול לומר שהם רשעים?

"אם האדם רוצה חובה מוסרית אובייקטיבית הוא חייב לבסס אותה על קיומו של אלוקים. אם אין אלוקים נשארנו עם אוסף רצונות אנושיים שאין דרך לתעדף. הרצון האלוקי הופך את המוסר לסדר ערכים שהוא מעל כולם, למשהו שקשור למטרת הבריאה, שכולנו נבראנו כדי לקיים.

"גם חסידי דת השוויון והליברליזם נדרשים להסביר מה עומד מאחורי המוסר שלהם, מדוע להיות מוסריים. מה גם שאצל החילונים בכל כמה שנים מחליפים את האמונות. לפני עשרים שנה למשל גם החילונים היו קוראים להומואים 'סוטים', והיום מי שאומר משהו נגדם תוקפים אותו, אסור לחשוב אחרת. מהפך גדול כל כך בזמן קצר כל כך הוא מפחיד מבחינת היכולת לערוך שטיפת מוח ציבורית. לך תדע אילו עוד שינויים מהפכניים יכולה החילוניות להמציא.

"מי שאין לו בסיס למוסר לא יכול למתוח ביקורת עניינית עלינו", הוא אומר. "אפשר לנהל משא ומתן איך לחיות יחד למרות ההבדלים, אבל קשה מאוד לנהל דיון ערכי".

אנשי המדע מביישים את האתאיזם

לתנועת הכפירה שורשים בני מאות שנים, אולם ד"ר רט טוען כי בעשור האחרון מתפתח 'אתאיזם חדש', לוחמני במיוחד אך ללא חידוש אינטלקטואלי. "בשנים האחרונות נשמעים אנשי מדע כמו דוקינס, האריס ועוד, שיצאו במסע צלב פופוליסטי נגד כל הדתות באשר הן", מספר רט. "הם מציגים את המדע בתור חלופה לדת, וזה התחיל לתפוס בארץ.

"את זה צריך לפרק על ההתחלה: אין במדע שום דבר אתאיסטי והוא איננו מקדם את האתאיזם. המדע הוא כלי שעוזר להכיר את המציאות. כל מה שמעבר לזה הוא גלישה ממדע למדעניזם, קרי: הפיכת המדע להיות הכלי הבלעדי שכולל את הכול.

"דוקינס למשל מנצל את היוקרה האקדמית שלו כביולוג כדי לתקוף את הדת או כדי להציג את המדע כמנוגד לדת. הוא אומר פעמים רבות שאנשים אינם צריכים לדבר על נושאים שהם לא מבינים בהם, והוא עצמו פועל כך ועושה מעצמו צחוק בעיני כל מי שקצת מכיר את הנושא לעומק.

"הפילוסופים האתאיסטים, בשונה מאנשי המדע האתאיסטים, אינם מזלזלים בבעלי הדתות אלא מתמודדים עם הטיעונים בצורה מסודרת. לעומתם אנשי המדע מזלזלים בפילוסופיה בכלל ובדתות בפרט, והם טוענים שיש לנו 'חבר דמיוני' או שאנו מאמינים ב'מפלצת הספגטי המעופפת'.

"הפילוסופים האתאיסטיים מובכים מאנשי המדע המתיימרים לעסוק בפילוסופיה, כמו שביהדות אנו נבוכים לעתים ממחזירים בתשובה שמדברים שטויות. יכול להיות שהם יסכימו עם המסקנה הכופרנית, אך עדיין יחשבו שאנשי המדע עושים לאתאיזם בושות".

אבל הזלזול במאמיני ה' גולש מאנשי המדע לאוחזים במיקרופונים ולרשתות החברתיות.

"זה עניין חברתי-פסיכולוגי שנובע בעיקר מבורות ומחוסר היכרות עמוקה עם הדת", אומר ד"ר רט. "זה יושב בעיקר על שיקולים פוליטיים; אילו כל הדתיים היו סגורים במנזר לא היו מזלזלים בדת, כי לאף אחד לא היה אכפת. אך גם לשיטתם אין פה במה לזלזל. אפשר שלא להאמין, אבל לומר שרוב האנושות כבר אלפי שנים מאמינה במשהו, כולל רבים מאנשי המדע, הפילוסופיה והרוח הגדולים ביותר – וכולם היו סתם דבילים? אפשר לחשוב אחרת, אבל זה ממש לא הגיוני לזלזל בכולם".

הספר שלך מופנה בעצם לכל מאמיני האל ולא דווקא ליהודים.

"בהחלט", הוא משיב בחיוב. "הספר מיועד להגן על האמונה בכלל, לא חשוב במה. המלחמה היום היא לא בין נוצרים ליהודים אלא בין מאמינים למי שאינם. אין כמעט יהודים שמתנצרים, אבל מתחלנים יש בלי סוף. גם לנוצרים יש בעיית חילון, ולכן צריך ליצור שיתוף פעולה סביב הנושא הזה ולהילחם יחד בחזית. 'מאמיני כל העולם – התאחדו'!"

ביקורת המקרא אינה מדע

אמנם אדם יכול להיתקל בדעות כופרניות במהדורות החדשות, ברשתות החברתיות ובאתרי אינטרנט למיניהם, אולם נדמה כי המקום שבו רוב המאמינים נתקלים בהתמודדות חזיתית עם הכפירה הוא הלימודים האקדמיים. "לפעמים הבעיה היא עצם היציאה מבית המדרש לספסלי האקדמיה, היוצרת מפגש עם אנשים חכמים שלמדו והם אינם מאמינים, אפילו אם הם לא ממש מתעסקים בענייני אמונה", מסביר ד"ר רט. "זה יכול להכניס אדם להלם תרבותי אם הוא הגיע מרקע סגור".

עדיין יש התמודדות עם בעיות של התנגשות תורה ומדע, כגון גיל העולם או תאוריית האבולוציה של דרווין?

"פחות", הוא עונה. "אלו דיונים של שנות השבעים והשמונים, היום יש מספיק גישות שמיישבות את הסתירות בכל מיני דרכים. לא קשה במיוחד למצוא תשובות מניחות את הדעת.

"יכולה להיות מציאות הפוכה, ולפיה דווקא הדתיים משתמשים באבולוציה כדי להוכיח את מציאותו של הבורא שהצליח ליצור יצורים המתפתחים מכלום לדבר משוכלל, והאתאיסטים היו טוענים נגדם שהעולם קדמון והיצורים תמיד היו שלמים"

"ניקח לדוגמה את תאוריית האבולוציה, ספינת הדגל של הכפירה. קודם כול, אין בעיה עקרונית להאמין שאלוקים ברא את העולם באמצעות אבולוציה, אך כשלומדים את התאוריה היטב מגלים שמדובר בהשערות רבות של תהליך שאף אחד לא ראה במו עיניו. כל התחום של העבר הרחוק שרוי בחוסר ודאות, ולכן בונים תאוריות על פי ממצאי מאובנים ודמיון בדנ"א. זה מוצג כאמת מדעית, אבל אם תשאל מדען שמודע לעצמו הוא יודה שמדובר בתאוריה המסבירה את הממצאים בצורה הסבירה ביותר נכון לעכשיו. כלומר גם כדי לקבל את האבולוציה צריך אמונה".

ד"ר רט מציע להסתכל על האבולוציה במשקפיים אחרים: "יכלה להיות מציאות הפוכה, ולפיה דווקא הדתיים משתמשים באבולוציה כדי להוכיח את מציאותו של הבורא שהצליח ליצור יצורים המתפתחים מכלום לדבר משוכלל, והאתאיסטים היו טוענים נגדם שהעולם קדמון והיצורים תמיד היו שלמים. האפשרות הזאת, שהמציאות בקלות יכלה להתפתח כך ששני הצדדים היו טוענים טענות הפוכות, מציגה את האבסורד: פעמים רבות בוויכוחים אין דעות ענייניות אלא משתמשים בהן ככלי ניגוח פוליטי. אם כאן דוקינס מגייס את האבולוציה נגד הדתיים, ביקום מקביל אנחנו היינו מגייסים אותה נגד האתאיסטים.

"גם המחלוקת של החוקרים והארכאולוגים בנוגע לתיארוך יציאת מצרים, המצוטטת רבות במאמרים כופרניים, אינה כצעקתה. כשנכנסים לפרטים רואים שיש כמה שיטות תיארוך, ויש לוחות זמנים שמסתדרים עם הסיפור המקראי. יש ארכאולוגיים רציניים מאוד שאומרים שזה מסתדר. ככל שמעמיקים בזה יותר רואים שאין פה התנגשות חזיתית אלא כל מיני קשיים מעורפלים, ולא משהו שבאמת מפיל את האמונה".

זה נכון גם לגבי אסכולת ביקורת המקרא?

"ביקורת המקרא אינה מדע אלא ספקולציות על בסיס סגנון לשוני כזה או אחר", עונה רט. "את אותם הטיעונים שמדעי הטבע והמדעים המדויקים מפנים כלפי המאמינים יש להפנות כלפי ביקורת המקרא. למשל, מישהו ראה באיזה מקום את מקור J? מישהו פגש את הדיטרונומיסטים שערכו את ספר דברים? על תלי תלים של השערות בנו תורה שלמה".

ייתכן שזה נובע מאמונה באקדמיה, המציירת את עצמה כמקום פלורליסטי שמטרתו חקר האמת.

"כמו כל פלורליסט, האקדמיה פלורליסטית רק כלפי מי שפלורליסטי כמוה", אומר רט, "ואשר לחקר האמת, לא כולם שם אפלטון, שרק חקר האמת הטהורה הניעה אותו. המרצים בעיקר רוצים להתקדם, ויש מאבקי הישרדות לא פשוטים, רוויי פוליטיקה ותככים, על מיקום ועל משרות. מדובר באנשים רגילים עם יצרים ושאיפות, ולחשוב שהמטרה שלהם היא רק ידע טהור זו נאיביות – מספיק ללמוד שם קצת כדי לראות שזה לא כך".

ד"ר רט טוען שתחום הארכאולוגיה הוא דוגמה טובה לאמונות הסמויות שמניעות את האקדמיה. "אי אפשר לפרסם בארץ מאמר ארכאולוגי שהוא בעד התנ"ך", הוא קובע, "גם אם נמצא ממצאים שתומכים בתנ"ך. אם מישהו רוצה לקבל תמונת מצב על מה שקורה בארכאולוגיה עליו לפנות לחוקרים מחו"ל, כי שם אין 'אנטי' כזה.

"בכלל, צריך לחקור היטב כל אמירה אקדמית. מה שבטוח, אי אפשר לסמוך על פרסומים פופולריים, לא בעיתונות ואפילו לא במאמרים מקצועיים. גם בנושא כמו מרד בר כוכבא, שהיה בתקופה מאוחרת מהתנ"ך, אפשר לזהות בנקל איך העמדה הפוליטית של החוקר משפיעה על הדרך שהוא מפרש בה את המרד: חוקר ימני ידבר על הצלחת המרד וחוקר שמאלני על הנזק שלו. אם כך, על מה נשאר לי לסמוך?

"יש תחומים שהאקדמיה בפירוש מתעלמת מהם, למשל העל טבעי: רוחות, שדים, טלפתיה, גלגול נשמות ועוד. נותנים למדענים עדויות על כל מיני תופעות, אך הם מתעלמים בשיטתיות מכל העדויות, גם מהרציניות שבהן, בלי לחקור אותן. הם פוחדים שהן יערערו את תפיסת העולם ולכן מטאטאים אותן מתחת לשטיח. ככל שלומדים יותר על הדברים שמסתתרים מאחורי החזות הכביכול אובייקטיבית ושוחרת הידע של העולם האקדמי, מגלים עד כמה אי אפשר לסמוך עליו".

מקום בעולם לפיה אחת קטנה

מהי השאלה הקשה ביותר ששאל אותך אתאיסט?

"השאלה הכי קשה היא בעיית הרע בעולם", עונה רט. "אם אלוקים הוא כול יכול והוא טוב, איך הוא מאפשר סבל בעולם? אין לזה הסבר מניח את הדעת, ונראה שזה חלק מהעניין – שהרי לו ידענו את ההסבר, זה היה מפספס את המטרה שלשמה הרוע קיים. גם אם הסבר שכלי כזה או אחר יכול לספק את השאלה האינטלקטואלית, הקושי הוא יותר ברמה החווייתית. אדם שחווה את הרוע על בשרו מתקשה לקבל תשובות".

ומהי הדרך הטובה ביותר להפריך את עמדתו של האתאיסט?

"צריך להעביר את ההוכחה למגרש שלו. ברור גם לו שהעולם שסביבו הוא מופלא, ממגוון היצורים החיים ועד התודעה האנושית; ברור גם לו שיש עקרונות מוסריים שצריך לחיות לפיהם; הוא צריך להסביר את כל הדברים הללו אם העולם נוצר במקרה וללא תכלית.

"האתאיסטים טוענים שלטענות יוצאות דופן צריך ראיות יוצאות דופן, ואני טוען שטענתם שהכול במקרה היא יוצאת הדופן, ולכן הם שצריכים להביא לי ראיות יוצאות דופן. עד אז אני לא יכול לקבל את התמונה המצומצמת והצרה שלהם. הרי זו תמונה אבסורדית, זה גובל בשיגעון.

"הספר שלי פונה למי שלא בהתכחשות, שאפשר לעורר אותם לאמונה, אלא שהם חושבים שהשכל משמש להם מחסום. לפעמים אנשים אומרים: 'הלוואי שהייתי מאמין כמוך, אבל השכל שלי לא מאפשר לי'. אני רוצה להראות שהשכל ממש לא מפריע לאדם להאמין, זה רק נדמה לו".

מבחינה אובייקטיבית, רציונלי יותר להאמין?

"כן", עונה ד"ר רט בהחלטיות. "זה רציונלי יותר מכיוון שזה אינטואיטיבי יותר ומסביר דברים רבים יותר. המאמין לא צריך לבטל כל מיני תופעות במציאות או להתכחש אליהן כמו שהאתאיסטים עושים; האמונה מאפשרת לו להיות פתוח גם לתופעות חריגות או על טבעיות. אם אני מטריאליסט אני חייב לשלול אותן ולא יכול לבדוק אותן בכובד ראש, אחרת זה יהרוס לי את השקפת העולם. לאתאיסטים אין מקום בעולם אפילו לפיה אחת קטנה".

אם כן, למה יש לא מעט אנשים שאינם מאמינים?

"כל אחד מאמין במשהו", הוא מתקן אותי. "יש מי שלא מאמינים באלוקי ישראל המתגלה, כי זה גובה מחיר מהאדם או מהחשש ללכת בדרך הזו ולגלות למפרע שהיא טעות, או שמרגישים פער בין העולם המוסרי שלהם ובין העולם המוסרי של היהדות.

"האם מנקודת מבט אתאיסטית אפשר להעביר ביקורת על הנאצים? הם הפעילו שיקול דעת והגיעו למסקנות מוסריות, אולי שונות משלי, אבל אולי אני לא יכול לומר שהם רשעים?"

"המיינסטרים בעולם איננו האתאיזם. בעולם מעריכים שיש רק בין 3–12 אחוזים אתאיסטים. רוב מוחלט מאמין באלוקים, ויש גם רוב גדול לדתיים. בסקרים בארץ מדובר ב-80 אחוזים שמאמינים באלוקים, אלא שהאתאיסטים עושים הרבה רעש, כותבים הרבה מאמרים ונמצאים בעמדות הנכונות".

העולם הופך מאמין יותר או כופר יותר?

"קשה לדעת", הוא משיב. "האתאיזם החדש, קרי המלחמה נגד המאמינים, הוא תופעה די חדשה, אבל מן הסתם זו אפנה חולפת. קשה לדעת גם כי יש אירועים היסטוריים שגורמים לעלייה במאמינים, כמו מלחמת ששת הימים, או לפגיעה באמונה, כמו השואה. סביר להניח שבינתיים גם המאמינים וגם האתאיסטים פה כדי להישאר עד בוא המשיח. זה חלק מהמלחמה שאנו נמצאים בה בעולם הזה.

"צריך להגדיר אותה כמלחמה. כל מאמין צריך להיות חייל במלחמה הזו, ולא לשבת ולומר: 'אני מאמין וזה העיקר'. אנחנו נמצאים בעולם הזה כדי לנהל את המאבק הזה. אם פעם הוא היה נגד עבודה זרה או נגד הצדוקים, היום המאבק שלנו הוא בחילון ובאתאיזם. כל אחד צריך להשתתף במלחמה הזו, להכין לעצמו כלי הגנה וכלי נשק כדי להילחם".

ד"ר רט סבור שהעיסוק בזה מחולל שינוי. "גם מי שלא נכנס לעומק הטיעונים או שלא עובר מהפך של 180 מעלות, הדברים מחלחלים אצלו", אומר רט. "כשהייתי במילואים התווכחתי עם בחור אחד שנראה שהוא מזלזל בכל הטיעונים שלי, ואחרי זה ראיתי אותו הולך לחבר אחר, שגם הוא ד"ר לפילוסופיה, ומגן על העמדה שלי אגב שהוא מקשה עליו איך עונים לטיעונים שלי. כלומר זה כן חדר את הקליפה שלו. יש לי חבר בפייסבוק שהיה פילוסוף אתאיסט והיום הוא ממש חוזר בתשובה. לפעמים רק נראה שהם אדישים".

ייתכן שהמאבק באתאיסטים, המתנהל מעל לראשים של הרוב, הוא בעצם בשביל הרוב הדומם, שאותו אפשר לשכנע?

"בדיוק. כמו בתעמולת בחירות: יש מי שבטוח יצביע בעבורך ומי שבטוח לא יצביע בעבורך, אבל את התעמולה אתה עושה בשביל הרוב המתנדנד".

ד"ר רט מחזק את ידי היוצאים לקרב בכפירה ומצייד אותם בארבעה עיקרים שהם חייבים לזכור: "א) האמונה באלוקים לגיטימית ואינה פרימיטיבית; ב) רציונליות אינה להיצמד למוכר אלא להפך: להרחיב את העולם שלי מעבר למעגל המצומצם לאופקים רחבים; ג) ספק איננו סותר אמונה – גם אם מתעוררים ספקות, זה לא אומר שאני לא יכול להאמין; ד) כולם מאמינים, השאלה היא במה אני בוחר להאמין".

atarMbaolam

 

 

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
היסטוריה על סולם אחד

  הטור האישי של סיון...

מנהלי בית ספר, לכאן

  אבינועם הרש ביוזמה חדשה...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

איתן 054-5764476

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם