"חיילים זקוקים לרוחנית"

5 armi
רועי אהרוני

על פי הדו"ח השנתי של נציב קבילות החיילים שהוגש בתחילת השבוע, הניסוי האנושי שעורך הצבא תחת פיקודו של הרמטכ"ל גדי איזנקוט בשנתיים האחרונות, הכולל ערבוב בין המינים ונטרול השפעת הרבנות הצבאית על רוח הצבא, נוחל כישלון חרוץ * מעבר לפגיעה באופי היהודי ובמסורתיות שהייתה חלק מתעודת הזהות של צה"ל, המהלכים הללו הביאו לכשלים מבצעיים של ממש ולירידה במוטיבציית החיילים – בגדודים המעורבים בפרט, אך גם בצבא כולו * קריאת התעוררות לאנשי הרוח ולמקבלי ההחלטות

השבוע התפרסם דו"ח נציב קבילות החיילים השנתי, והוגש כחוק לשר הביטחון ולוועדת חוץ וביטחון של הכנסת כמדי שנה. נציבות קבילות החיילים היא יחידה שמאפשרת לחיילי צה"ל ולבני משפחותיהם להתלונן על כל מעשה או מחדל הפוגע בחיילים ולתבוע מצה"ל את תיקון הליקויים. בראש היחידה עומד נציב הקבילות, אלוף (במיל') יצחק בריק.

אחד מהפרקים שצדו את עיני כולם עסק בנושא "הגדודים המעורבים", שקישטו את כותרות העיתונים בשנה החולפת וזכו לתעמולה של דובר צה"ל מכאן ולביקורת קשה מכאן. אמנם הדיון בנושא "פקודת השירות המשותף" והגדודים המעורבים הוא בראש ובראשונה דיון ערכי ומהותי, ובכל זאת חשוב לראות את השלכותיו כפי שעולות מדו"ח נציב קבילות החיילים.

בפתח דבריו טוען הנציב כי צה"ל קיבל על עצמו כמה שינויים "ללא ראיית עומק לגבי השלכותיהם". לדבריו, במהלך השנה האחרונה גדל מספר הפניות לנציבות קבילות החיילים, וזאת בשל "ההחלטה להקים שלושה גדודים מעורבים מגדרית (נוסף על גדוד קרקל)". רוב הקבילות שהתקבלו הן בתחום היחסים שבין המפקד לפקודיו.

בניגוד לתמונות הצבעוניות והאופטימיות שמתפרסמות חדשות לבקרים בדף של דו"צ, הנציב מעיד כי שוחח עם החיילים והמפקדים בבירור הקבילות והתרשם אחרת. המכנה המשותף של התלונות הוא "מוטיבציה נמוכה של הלוחמים מיד עם הצבתם בפלוגות ההכשרה, שבסמכות מערך הגנת הגבולות, וכן פער בין ציפיות הלוחמות לבין המצב הקיים - במהלך ההכשרה בכלל ולאחר הצבתן בגדודים המבצעיים בפרט". הוא מספר כי לאחר זמן מה "מסתמנת בקרב החיילות ירידה במוטיבציה לשרת כלוחמות, וכן ניכרת שחיקה של ממש במוטיבציה לשרת שירות קרבי, בקרב הבנים (ביחידות המעורבות)".

בריק טוען כי המפקדים "נעדרי מוטיבציה לשרת ביחידה מעורבת המשלבת בין לוחמים ללוחמות". המפקדים מספרים כי נקלטו כמפקדים בגדודים המעורבים מחוסר בררה או בשל איום ש"תישלל מהם היכולת לפקד". לדבריו, "מפקדים אשר סיימו את תפקידם ביחידות אלו בטרם עת, מסיבות ערכיות ונורמטיביות, הביעו את מורת רוחם מההחלטה להציבם בגדודי 'חי"ר קל גבולות' (הגדודים המעורבים, ר"א) כבר בתחילת תפקידם".

מעיד בריק שהתברר לו כי "שיעור החיילות הנושר בתחילת ההכשרה הוא מובהק" וכי בנוסף נושרות חיילות רבות בחלון ההזדמנויות שהן יכולות להתיר את ההתחייבות לשרת כלוחמות וכן במהלך ההכשרה מסיבות שונות. רוב הבנות מציינות כי "הקושי להמשיך בהכשרה, לא כל שכן לשרת בגדוד, הוא קושי מנטלי".

בריק מלין על כך שבעקבות ביצוע ההכשרה של הגדודים המעורבים בבסיסי האימונים של חטיבות החי"ר, נפגעה התשתית למענה רפואי לפרט, ובעיקר ללוחמות בשלבי ההכשרה הראשוניים. "תשתית מתקני הרפואה לא השתנתה", הוא כותב. "למותר לציין כי ככל שהמוטיבציה לשירות יורדת, כך עולה מספר הפניות לגורמי הרפואה ובריאות הנפש".

במהלך השנה הועלו באמצעי התקשורת דיווחים רבים על ערבוב בלתי ראוי בין בנים לבנות בבסיסים. חרף ניסיונות ההכחשה של דו"צ, בריק מודה כי "יש פער בתשתיות הנדרשות למימוש פקודות הצבא בנושא השילוב הראוי". הדוגמאות שנותן הנציב הן "כניסת מפקדים בנים למגורי בנות כדי לערוך מסדרי בוקר, להדריך או לשוחח שיחות אישיות – ללא התראה מוקדמת, תוך פגיעה בפרטיות החיילות. גדולה מזו – הלוחמות נאלצות להתקלח במקלחות ובתאי השירותים של הבנים בשל מספר זעום של מקלחות ושירותים ביחס למספר הלוחמות".

ובשולי העיסוק בענייני קדושת המחנה, נציין עוד סיפור אחד שהופיע בין שורות הדו"ח: אחיו של חייל קבל כי לקראת הכשרה צבאית שאחיו השתתף בה כחניך, הקרינו גורמי הפיקוד לפני כל החיילים סרטון אשר נועד לכאורה להצחיק את החיילים ולרומם את רוחם. בקטע מן הסרטון מתרחשת נשיקה בין שני גברים, וברגע הנשיקה התפרסה תמונת החייל על כל המסך. הרמיזה הייתה חד-משמעית לנטייתו המינית. החייל כבש את פניו בקרקע מרוב בושה ומבוכה. הנציב מציין כי גם אם החייל היה מקבל את הדברים ברוח טובה, "עדיין הייתי מוצא פסול בעצם הצגה והקרנה של תכנים אלו במסגרת צבאית".

מקצועיות על חשבון ערכים

דבר נוסף שמתייחס אליו הדו"ח הוא "פקודת גידול הזקנים בצה"ל". אמנם רבו ההכחשות, ובראשן הטור של דובר צה"ל דאז וראש אכ"א בהווה, האלוף מוטי אלמוז, שהעיד כי "שקט בגזרת הזקנים". אולם הנציב מדגיש כי מאז שפורסמו ההנחיות החדשות שמקשות לקבל היתר לגידול זקן בצבא, הוא הוצף בקבילות בנושא. הוא מעיר על הבעייתיות שיש בפקודה ולפיה קצין השלישות או ראש המטה צריכים לקבוע אם לאשר אישור זקן לחייל שאינם מכירים אותו ואת אורחות חייו.

אי אפשר שלא לסמן את האירוע הראשון שהיה בו כדי להעיד על שינוי הלכי הרוח בצבא, הלא הוא ההחלטה לסגור את תחום "תודעה יהודית" ברבנות הצבאית, שעסק בדיוק בחיזוק רוח הלחימה של חיילי צה"ל

הנציב מספר על כמה קבילות שהגיעו אליו בנושא. למשל: חייל שהלין כי מפקד היחידה ביקש מכל חייליו להתגלח עד לקבלת התשובות שהגישו לבקשות לגידול הזקן. דבר זה עומד בניגוד לפקודות הצבא, שלפיהן החיילים ייהנו מ"חמת הספק" ויורשו לגדל זקן עד להשלמת ההליך ועד לקבלת תשובה סופית בעניינם. במקרה נוסף נאמר לחייל שבקשתו אושרה זה מכבר, שהיא נשללת ותיבחן מחדש בשל "הנחיה מלמעלה" שרק עשרה אחוזים מכל חיילי האגף שבו הוא משרת יורשו לגדל זקן. זאת, "בניגוד לפקודות ולרוח ההנחיות אשר אינן מגדירות מכסת אישורים".

אולם נראה כי הבעיות דלעיל הן רק סימפטומים של בעיה שורשית ועמוקה הרבה יותר: לאן נושבת רוחו של הצבא.

אולי בלי משים, הציג הנציב את כל הפרקים שעסקו בעירבוב המינים ובהשלכות של מה שמכונה בשפה הדתית "קדושת המחנה" כמעין מבוא לפרק המדאיג ביותר בדו"ח.

לא מפתיע לגלות כי הנציב מקדיש כר נרחב לקבול על כך שבצה"ל לא עוסקים באופן מספק בערכי האמונה בצדקת הדרך. הוא מתרשם כי בקורסי הכשרת המפקדים "מודגש בעיקר פיתוח המקצועיות ופחות מובלטת הקניית כלים פיקודיים ומנהיגותיים, המחנכים להטמעת ערכים ונורמות". הנציב מפנה את חִצי ביקורתו, גם אם באופן מרומז, לפיקוד הבכיר בראשות הרמטכ"ל איזנקוט: "היות שהכול הולך אחר הראש, אם אין דורשים זאת המפקדים הבכירים, המפקד הצעיר מניין לו?"

הוא מעיד כי "בחלוף שמונה שנות כהונתי כנציב קבילות החיילים, ולאחר מאות ביקורים ביחידות צה"ל השונות ושיחות עם אלפי מפקדים וחיילים, אני מוצא שלא כל מפקדי צה"ל מודעים לצורך להשקיע בכך, ויש שעיסוקם בתחום זה ביחידה הוא מועט עד כמעט בלתי קיים כלל".

הנציב מספר כי "בביקוריי הרבים ביחידות צה"ל פגשתי חיילים אשר אינם מכירים את מדינת ישראל, המדינה שבה הם חיים, את מורשתה, את מנהגיה, את נופיה, את מלחמותיה, את גבולותיה ואת המדינות הגובלות עמה". הוא תוהה בקול "כיצד ניתן לטפח מוטיבציה בקרב חיילים לשרת שירות מאתגר, אשר תכופות מסכן את חייהם, למען מדינה שאינם מכירים".

הוא מסביר השקעה בחיזוק רוח הלחימה של החיילים היא קריטית: "הגורמים אשר יניעו חיילים קדימה במצבי סיכון הם אלה: אמון במפקד ובשיקול דעתו; רוח הלוחמים, הרעות, הערבות ההדדית איש לרעהו, אחוות הלוחמים, הגיבוש היחידתי, וכמובן – האמונה בצדקת הדרך". מפקדים שישקיעו את זמנם רק בתחום המקצועי ולא יטפחו את רוח הלחימה, ימצאו ביום פקודה "חיילים מאומנים ומקצועיים, אך ללא העצמות הרוחניות לנוע קדימה במצבי סיכון".

בסוף דבריו הוא ממש זועק: "ברי לכולנו כי מה שמנצח במלחמות הוא בראש ובראשונה רוח הלחימה של הלוחמים, ואחד המרכיבים המרכזיים ליצירתה בקרבם הוא האמונה בצדקת הדרך. זהו מרכיב חיוני לנצח במלחמה".

קשה לומר שמשהו מממצאי הדו"ח הזה מפתיע את מי שעקבו אחר התמורות שעבר צה"ל בשנתיים האחרונות. אי אפשר שלא לסמן את האירוע הראשון שהיה בו כדי להעיד על שינוי הלכי הרוח בצבא, הלא הוא ההחלטה לסגור את תחום "תודעה יהודית" ברבנות הצבאית, שעסק בדיוק בחיזוק רוח הלחימה של חיילי צה"ל. ברור לכל צופה מן הצד ומבפנים כי יש מאבק על דמותו של צה"ל, מאבק שמשפיע על תחומים רבים – משילוב הנשים ועד פקודת הזקנים.

בינתיים לא נראה כי צה"ל מטפל בסימפטומים וגם לא בבעיה עצמה. אולי הדו"ח של נציב קבילות החיילים יעורר את כל העוסקים במלאכה לבחור מחדש לאן נושבת הרוח.

atarMbaolam

 

 

 

 


אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
עיר בלי חומה

  מאמר מאת הרב אברהם...

רונן, תודה

  הרב עמיחי גורדין מוקיר...

הפרסום בעולם קטן עובד


לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666


מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר


וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם