ירושלים הבנויה, בצעדי צב

6 jrslm

ארנון סגל

התוכנית: חידוש פני העיר כקדם. קצב ההתקדמות: איטי
מסילת רכבת קלה מתחת לחומות העיר העתיקה, שחזור גן המלך שבו התהלך שלמה המלך, בלימת ההגירה היהודית מהעיר וגם משילות אמיתית על מזרח העיר וטיפוחה – אלו רק חלק מהתוכניות של ירושלים של מטה שהצלחנו לשלוף מתוך מגירות שהאבק החל לכסותן, כולן קיימות וממתינות למימושן * כך תיראה העיר 'אם לא אשכך', בתוך כל החגיגות

מיזם הרכבת הקלה החל עוד הרבה לפני עידן ברקת, אבל כפי שהדברים נראים כרגע עבודות הקמתה יסתיימו הרבה אחריו. אולי כבר אחרי לכתו לעולם שכולו טוב (עד 120!). כמו מיזם הבינוי של הורדוס בהר הבית שנמשך למעלה מארבעים שנה והסתיים הרבה אחרי מותו, כך גם מיזמי הבניה בירושלים של היום הם בגדר מפעל חיים. רעיון הרכבת הקלה הירושלמית החל להתגלגל באמצע שנות ה-90, אבל קו ראשון שלה נפתח רק ב-2011, אחרי כעשר שנות עבודה מתישות עבור התושבים. גם הקו הזה עוד לא נוסע לכל אורכו המתוכנן (נווה יעקב-הדסה עין כרם, מסלול בן 22.5 ק"מ). הצפי לסיום העבודות בו הוא אמנם בשנת 2019, אך גם זה לא מבטיח שבאותה שנה כבר תתחיל הרכבת בפועל לנסוע על כל המסלול הזה.
כמותו מתוכננים שבעה קווים נוספים, ביניהם קו שיגיע עד למרומי הר הזיתים וקו נוסף, תת קרקעי, שינוע מתחת למפלס העתיקות לאזור הכותל המערבי. הצורך במקרה האחרון גדול מאוד, מפני שלאזור הכותל והר הבית מגיעים מדי שנה יותר מעשרה מיליון מבקרים, ובינתיים מובילים אליו צירים דקיקים שלא מתקרבים להכיל את התנועה הנדרשת. מלבד שני קווי רכבת קלה שאמורים לעלות על הפסים בשנת 2026 (אחד מהם ינוע מגבעת רם להר הצופים ולהפך, והשני בין גילה לרמות), לשאר הקווים אין יעד זמן מוגדר. לאור הכרת סדרי העבודה אפילו באזורים שאינם טעונים בעיר, מותר להעריך שמדובר בסדר גודל של עשרות שנים מהיום.
על כל פנים, מה שיקרה בע"ה כבר בעוד פחות משנה הוא יציאתה לדרך של הרכבת מתל אביב לירושלים, שנסיעתה אמורה לארוך 28 דקות בלבד. הרכבת אמורה להגיע לתחנה תת קרקעית חדשה שנבנית בין התחנה המרכזית לבין בנייני האומה. שלוש רכבות ייצאו מדי שעה מתחנת האומה לתל אביב, עם עצירה בנתב"ג בלבד, וכן בכיוון ההפוך. עם פתיחתה צפויים לעבור בה בכל יום עשרים אלף נוסעים. לאחר הפיכת כל המסילה מתל אביב לכרמיאל לחשמלית יופעלו שתי רכבות בשעה בין כרמיאל לירושלים. בהמשך, כך הבטיח שר התחבורה ישראל כץ, תמשיך הרכבת הבינעירונית הנכנסת לעיר עד לאזור הכותל והר הבית, גם כן במסלול תת-קרקעי, אולם עוד חזון למועד. לחנוכת התוספת הזו או אפילו לתחילת העבודות בה אין ככל הידוע מועד נקוב.
מיזם נוסף שראש העיר מתהדר בו אבל יישומו עוד רחוק הוא קו של רכבל שיימשך בין הר הזיתים, רחבת הכותל ומתחם הרכבת הישנה. גם הרעיון הזה נועד להקל על המצב התחבורתי הקשה של אזור העיר העתיקה והנגישות הבעייתית כל כך שלו גם בשנת 2017. רכבל כזה, אגב, מסוגל להסיע כ-4,000 איש בשעה.

 

המזרח הרחוק מלב


עשר שנים אני גר במזרח ירושלים, ולא מצאתי דרך טובה לנוע בו מלבד ברגל. חמישים שנה למלחמת ששת הימים ולאיחוד העיר, ירושלים פורחת, גדולה ומתקדמת יותר מאשר אי פעם, ובכל זאת כשהולכים מזרחה משהו בלב נחמץ. כאילו חגיגת הניצחון הזו של המדינה היהודית בבירתה דילגה על האזור הזה, שדווקא הוא החשוב והקדום יותר בה. לפעמים נדמה שמדינת ישראל מסתיימת בשער האשפות, ושנעשה מאמץ מיוחד מצדה להותיר את כל החלק המהותי הזה של הבירה כחצר אחורית.
אזור ממילא, לשם השוואה, חלון הראווה היפהפה של ירושלים כיום, היה בדור הקודם אזור תעשיה זנוח ומכוער. כך גם מתחם התחנה ולא מעט אזורים אחרים בעיר הקודש שבעידן הנוכחי הן פנינות נוף ותיירות, אבל בכפר השילוח עוד בונים בניה פראית ומכוערת, טלאי על טלאי, גובים דמי פרוטקשן ומשתלטים על אדמות, והכל מוזנח ומלוכלך. וזה עוד מצב טוב ביחס לשכונות שבעומק השטח.
ולא שחסר רצון טוב לשנות את פני הדברים ולהשיב לאזור הירושלמי הזה את יופיו מקדם או לפחות להפוך אותו לנורמלי. ניר ברקת, ראש עיריית ירושלים מזה שמונה שנים, מנסה לקדם כבר שנים רבות את מיזם 'גן המלך'. גן המלך הוא חלקה התחתון של עיר דוד, היכן ששוכנת בריכת השילוח. בימי הבית הראשון והשני זה היה אתר יפהפה שכנראה בהשראתו נכתבה מגילת שיר השירים. אפילו בתקופה העותמאנית והבריטית השטח ההוא נותר ריק מבנייה כדי לשמר את הקסם שבו. זו כנראה הסיבה שהוא עדיין מכונה בערבית 'אל בוסתן' – הבוסתן, אך היום ניצבים בו 88 בתי מגורים של ערבים. שבעה בלבד היו קיימים בו בעת שחרור המקום במלחמת ששת הימים, ואילו הרוב המוחלט של הבתים בו נבנו בעיקר מאז שנות התשעים, הודות למדיניות ההפקרות שהנהיגה ישראל במזרח העיר, כנראה מתוך חוסר רצון מופגן לראות בשטח הזה חלק מבירת ישראל ומהמדינה בכלל. על המסמך העירוני שמתעד את השקת מיזם השיקום של גן המלך – שכולל בין השאר תכנון לטיילת ולהשבת זרימת מי הגיחון באפיק הקדרון – מופיע התאריך 2.3.2010. כלומר, למעלה משבע שנים חלפו ובשטח אין כל רמז להתחלה של חתירה למימוש התוכנית.
צווי הריסה על המבנים הבלתי חוקיים הוצאו כבר לפני 12 שנים, אך בשל לחץ פוליטי והתנגדות של עמותות שמאל הוא טרם מומש. עניינים כאלה – כמו כמעט כל צעד שיש בו כדי להשיב את האזור העתיק של ירושלים לימי גדולתו, הם ללא ספק הרבה מעל לראשו של ראש העיר ודורשים הכרעה של הדרג המדיני – אבל ממשרד ראש הממשלה שבמערב העיר גן המלך נראה כה רחוק, עד שלנוכח גל מחאות השמאל הצפוי בנושא מעדיפים שם כנראה שיישאר כפי שהוא עתה, גן עדן לפורעי חוק.

 

ועדיין, בלבה חומה


העיתונאי ('ישראל היום') ואיש המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה נדב שרגאי מציין שעד 1967 היה היחס בין יהודים ללא־יהודים בעיר המערבית 97% יהודים לעומת 3% לא־יהודים. אחרי האיחוד הועמד היחס בכלל העיר על 74% יהודים מול 26% ערבים, אולם כיום היחס עומד רשמית על 59%-41% בלבד לטובת הצד היהודי. בירושלים של היום 542 אלף יהודים לעומת פחות ממאתיים אלף ערב ששת הימים, אבל למרות הגידול הניכר בצד היהודי, הצד הערבי גדל פי שניים ויותר.


זה לא בגלל הריבוי הטבעי הערבי, שבירושלים – יש לדעת – מצוי בשוויון עם זה של הצד היהודי, אלא בעיקר מכיוון ש-18 אלף תושבים יהודים עוזבים את ירושלים מדי שנה. ב־25 השנים האחרונות עזבו את ירושלים יותר מ-400 אלף יהודים. הסיבות העיקריות לעזיבה הן מחסור חמור בדירות, ומחסור חמור במקומות עבודה. ולמה לא בונים? ראש העיר איננו מתנגד לבניה בעירו, כמובן, והסיבה לכך היא שוב – חולשת הדרג המדיני. כלומר בונים, אבל בעיקר במערב העיר שגם כך רווי בבנייה. השטחים הפנויים הם כיום במזרח העיר ושם זה כבר עניין שבישראל 2017 נחשב משום מה לטעון ומורכב.
ואחרי כל אלו, מאתיים אלף יהודים גרים היום ב-12 שכונות שבנתה ישראל בשטחי העיר המשוחררים (רמות, נוה יעקב, רמות אשכול, מעלות דפנה, סנהדריה המורחבת, גבעת המבתר, הגבעה הצרפתית, גילה, ארמון הנציב, הר חומה, רמת שלמה, פסגת זאב). בתוך העיר העתיקה, לעומת זאת, יישבה המדינה מחדש ביהודים רק את הרובע היהודי. ברובע המוסלמי וברובע הנוצרי אמנם מתגוררים כיום יהודים, אך זאת רק הודות לפעולתן של עמותות פרטיות. עמותות פרטיות מילאו גם את החלל הריק שהותירה הממשלה בעיר דוד, בבית אורות שעל הר הצופים, בהר הזיתים, בשכונת שמעון הצדיק, בכפר התימנים, בקדמת ציון, באבו טור, בנוף ציון שליד ארמון הנציב ובבית חנינא. בכל אלו מתגוררים כיום כ-3,000 יהודים.

 

צווי הריסה על המבנים הבלתי חוקיים באזור גן המלך הוצאו כבר לפני 12 שנים, אך בשל לחץ פוליטי והתנגדות של עמותות שמאל הוא טרם מומש. עניינים כאלה הם ללא ספק הרבה מעל לראשו של ראש העיר ודורשים הכרעה של הדרג המדיני – אבל ממשרד ראש הממשלה שבמערב העיר גן המלך נראה כה רחוק, עד שלנוכח גל מחאות השמאל הצפוי בנושא מעדיפים שם כנראה שיישאר כפי שהוא עתה, גן עדן לפורעי חוק


אז המדינה לא בונה בירושלים, אבל מפעל אחד מרשים היא בכל זאת בנתה בה: גדר שחוצה אותה לאורכה. כן, גם חמישים שנה אחרי 'איחוד העיר' עדיין חוצה אותה גדר. היא רק הוזזה קצת מזרחה ולא מפריעה יותר מדי בעיניים למקבלי ההחלטות מהסיבה הפשוטה שהיא עוברת בשכונות הערביות. ועדיין – מבחינת היקפה וגובהה היא לא מביישת את חומת ברלין. הגדר הותירה מאחור בין השאר את אזור כפר עקב ומחנה הפליטים שועפט, שבהם חיים לפחות כ־100 אלף ערבים. מבחינה רשמית האזור שייך לירושלים והוא חלק ממדינת ישראל, אבל בפועל, הוא שטח הפקר. נדב שרגאי מספר על משטר של טרור וכנופיות עבריינים, נשק חופשי שמועבר מיד ליד, עוני, סמים, לכלוך, עזובה ועבריינות בנייה נרחבת. ההפקרות, עם זאת, שולטת במזרח העיר גם בצד 'הנכון' של הגדר. ככל שזה נוגע לתחום הבנייה היא נובעת בין השאר מהעובדה שהמדינה מסרבת לרשום את בעלי האדמות בטאבו.


נדב שרגאי, האם לדעתך קיימת מגמה מכוונת להשאיר את מזרח ירושלים, עיר דוד, הרובע המוסלמי, הר הזיתים וכדומה כחצר אחורית של העיר ושל המדינה?


"אין מגמה מכוונת. קיימים אזורים במזרח ירושלים שהמדינה רוצה לחזק את אחיזתה בהם – העיר העתיקה ומה שסביבה, כולל הר הזיתים. יש רצון טוב, אבל מבחינת מעשים זו כבר שאלה אחרת. בהר הזיתים המדינה השקיעה המון לאורך השנים. קיבלנו אותו לידיים עם 38,000 מצבות מנותצות. חלקן הפכו לריצוף של מדרכות וכבישים וגרמי מדרגות ובתי שימוש. נעשתה שם עבודת שיקום גדולה, אבל הדרכים לבית העלמין עדיין חשופות לפגיעות, ולא פעם אין טיפול בטחוני הולם במצוקת יהודים שמותקפים בדרך לשם. בעיר דוד, מי שפועל זו בעיקר עמותת אלע"ד ולא המדינה. המדינה לפחות לא מפריעה לאלע"ד, וזה לא מובן מאליו כי בשכונת שמעון הצדיק, למשל, היא כן מפריעה ומעכבת אכלוס ובניה חדשה.
"באשר למעגלים שרחוקים יותר מהעיר העתיקה אני מטיל ספק אפילו ברצון של המדינה להמשיך ולהחזיק בהם. ההתנהלות הלא החלטית הזו של המדינה נוחה לה מבחינת התמרון מול גורמים בינלאומיים כדוגמת ארצות הברית, שלוחצת עליה להימנע מקביעת עובדות בשטח. נוח למדינה שאלע"ד קונה בתים, וכך המדינה יכולה לטעון שזה במסגרת השוק החופשי ושאין ביכולתה למנוע זאת. שכונת שמעון הצדיק זו נקודה חשובה מאוד כי היא מחברת בין מרכז העיר לבין הר הצופים, והיה הגיוני להעמיק בה את האחיזה ולפתח אותה, אבל המדינה נרתעת מכך ומעכבת בניית מיזמי בניה חדשים שהוגשו".


מה דעתך על תוכניות הפיתוח העירוניות הנוגעות למזרח העיר כדוגמת גן המלך, רכבת תת קרקעית לכותל או רכבל?


"הלוואי. ככל שיישמו אותן מוקדם יותר כן ייטב. ברגע שקיים קו שעובר גם באזורים יהודיים וגם בערביים זו עוד חגורת ביטחון שתמנע חלוקה של העיר בעתיד. יחד עם זאת רכבל ורכבת תת קרקעית לכותל נשמעים לי כמו חזון אחרית הימים. זה לא מעשי בטווח הזמן הקרוב. לא שאין רצון, אבל אין מספיק נחישות, אין חבל ארוך מספיק מבחינה מדינית ואין כסף כדי לבצע זאת. אלו שלושת הגורמים שהופכים את היתכנות הביצוע של מיזמים כאלו לרחוקה ופחות ריאלית".


מה צריך לעשות כדי להצעיד את העיר ואת מזרחה קדימה?


"צריך לבנות הרבה יותר למגורים, ולמנוע את ההגירה הגדולה החוצה. אם רק חצי מאלו שעזבו את העיר היו נשארים בה, הכל היה נראה אחרת מבחינה דמוגרפית. בנוסף, הייתי מוציא את השכונות הערביות שמעבר לגדר מירושלים, אך לא לרשות הפלשתינית. הייתי משאיר אותן בתחומי ישראל אבל משקם אותן בעזרת מועצה מקומית נפרדת. זה היה מכריח את המדינה להזרים תקציבים למקומות הללו. כרגע אל האזורים הללו שמעבר לגדר נכנסים ערבים תושבי יהודה ושומרון והם מתפוצצים מרוב אוכלוסיה. זה שטח הפקר שאיננו של הרשות הפלשתינית ובפועל גם לא של ישראל. בונים שם בלי חשבון ובלי רישיון, לפעמים בניינים גבוהים מאוד, וחלקם לא בטיחותיים. זו הסיבה שהדירות שם זולות מאוד ביחס למה שקורה בצד הישראלי של הגדר, וכך נמשכת לשם עוד ועוד אוכלוסיה מיהודה ושומרון, מה שמסלים עוד את הבעיה הדמוגרפית היהודית בירושלים. צריך שמישהו ייקח אחריות על השטח הזה, ולהשיב את האחריות גם לידי האוכלוסיה. בין השאר יש לשמר בידיה את תעודות התושב של התושבים שמעניקות להם תנאים טובים באופן יחסי.

עיריית ירושלים: "הקו הכחול של התחבורה הציבורית מצטרף לקו האדום המשרת בהצלחה 145 אלף נוסעים ביממה ולקו הירוק, שינוע מהר הצופים, דרך תחנה מרכזית ועד לארנה ושכונת גילה, וגם הוא אושר על-ידי הוועדה המחוזית להפקדה להתנגדויות לא מכבר. עם השלמת שלושת קווי הרכבת הקלה, כמחצית מתושבי ירושלים יגורו במרחק של עד 500 מטרים בלבד מתחנת רכבת קלה. על-פי ההערכות בנייתם של שלושת הקווים הללו תושלם עד 2026, כאשר ההארכות והשלוחות של הקו האדום לנווה יעקב, להדסה עין כרם, להר הצופים ולגבעת רם יושלמו כבר עד 2021"
"הבנייה בעיר די תקועה. במערב העיר בונים חופשי, אבל רק לגובה כי אין שטחים פנויים שם ואלו שבהם היו יכולים לבנות בדרום מערב ירושלים נפלו בוועדות הסטטוטוריות, בגלל התנגדות הארגונים הירוקים. במזרח העיר, מי שבולם את הבנייה זו ארצות הברית, גם בעידן טראמפ. את הר חומה לא מרחיבים ואת גבעת המטוס לא בונים וב-E1 לא בונים וגם באזור עטרות לא בונים. נוצר מצב שכבר אין מאגר של תכנון לבניה עתידית כי אפילו התכנון נעצר בשמונה שנות אובמה".


איך אתה מעריך שהעיר תיראה בעוד חמישים שנה?


"אומר מה אני רוצה שיהיה. העיר צריכה ללכת מזרחה מבחינת כיוון ההתפתחות שלה, לכיוון מדבר יהודה, מעלה אדומים ים המלח. צריך לצקת ממשות באזור המכונה 'מטרופולין ירושלים' ולבנות בו. אי אפשר להמשיך להרים את ירושלים לגובה. המגדלים שכעת צצים בכל פינה אינם הולמים את אופיה של העיר. צריך לתת גם לערבים לבנות, בעיקר בשכונות שבהן הם גרים היום, שבהן הבניה כיום הרבה יותר נמוכה מאשר בצד היהודי. בצד הערבי צריך דווקא לבנות יותר לגובה, עד שמונה קומות. ואילו בצד היהודי יש להפסיק את הבניה המוגזמת לגובה ולהתפרש על פני שטח רחב יותר".

 

היא עוד תשוב לגדולתה


שאלות דומות הפנינו גם ליהודה מאלי, מראשי עמותת אלע"ד. בניגוד לשרגאי הוא משוכנע שאין מגמה ממלכתית להשאיר את מזרח העיר מאחור. ממש להפך:
"לירושלים יש כמה מרכזים", פותח מאלי. "מרכז הזיכרון בהר הרצל, המרכז המסחרי הישן במפגש הרחובות יפו-המלך ג'ורג'-בן יהודה. יש גם את קרית הלאום ששם בית המשפט העליון, המוזיאונים ומשרדי הממשלה, ויש את שני מרכזי טכנולוגיית העלית בהר חוצבים ובגן הטכנולוגי במלחה. המרכז ההיסטורי-רוחני של ירושלים, לעומת זאת, כלומר העיר העתיקה, עיר דוד ורכס הר הזיתים, היה עד לפני עשרים שנה מוזנח לחלוטין. גם הכותל היה מקום שהמראה שלו לא היה מרהיב. בשילוב ידיים של מספר ארגונים כדוגמת הקרן למורשת הכותל ועמותת אלע"ד, הולכים ומחזירים למרכז ההיסטורי-רוחני של ירושלים, שזו בעצם ירושלים של ימי התנ"ך, את כבודו. זאת בפעולה משולבת של ארגונים פרטיים ושל ממשלת ישראל. זו יוזמה שנדחפת מצד אחד על ידי ארגונים פרטיים, ומצד שני בידי ממשלת ישראל וזרועות הפעולה שלה. יחד עם זאת, אנחנו באמצע המהלך ויש עוד הרבה מה לעשות".
לתוכניות של ברקת לגבי האזור הזה, מגן המלך ועד הרכבל לכותל, אין תאריך יעד. אין אפילו התחלה של עבודות.
"ניר ברקת רואה איתנו עין בעין את חזון הפיתוח של ירושלים של ימי התנ"ך, וככל יכולתו מקדם אותו. בשנים הקרובות נראה תוצאות לכך, למרות שאינני יכול לומר לך בדיוק מתי. לפעמים המציאות מקדימה את החזון, ולפעמים לוקח לחזון קצת יותר זמן, אבל יש לנו סבלנות ואנחנו רואים שדברים מתרחשים כאן".


אם זה היה תלוי בך, איך היית רוצה שירושלים תיראה?


"ה'אבן עזרא' מתייחס לקושי בפסוק 'עומדות היו רגלינו בשערייך ירושלים' – שהרי שער איננו מקום שעומדים בו אלא הולכים בו, והוא מסביר שבירושלים בכל זאת עומדים בשער מתוך רצון להתבונן ביופי החומות והעיר. ובכן, הייתי רוצה שירושלים תהיה כמה שיותר נקייה וכמה שיותר יפה, ושאזור ירושלים של ימי התנ"ך יתפתח וייתן מענה למליוני המבקרים בו, יהודים ושאינם יהודים – מענה רוחני-היסטורי ומענה של ידע".


איך תיראה ירושלים בעוד חמישים שנה?


"אומר לך איך תיראה בעוד עשרים שנה, כי מרחק זמן של חמישים שנה הוא מעבר לאופק שלי. בעוד עשרים שנה אזור ירושלים של ימי התנ"ך יהפוך למרכז רוחני-תרבותי לעם ישראל וגם לעולם כולו".


זו הערכה או תקווה?
"זו תוכנית עבודה".


זה כולל גם את הר הבית?


"לא. הר הבית איננו בתוכניות העבודה שלנו. צריך אמנם לעורר את הכיסופים, התפילות והלבבות וליצור תחושת שייכות, אבל אני לא רואה את המעורבות שלנו בשינויים בתוך הר הבית. בכך אני רואה את עצמי מחוייב באופן מוחלט לאופן שבו הרב צבי יהודה זצ"ל הגדיר את הדברים".

 

ביורוקרטיה בדרך לגאולה


רצינו לראיין בעניין את ראש העיר, אך הדבר לא יצא לפועל משום מה ובשל כך הסתפקנו בשאלות לדובר העיריה. שימו לב להעדר כמעט מוחלט של נקיבה בתאריכי יעד בתגובת העיריה:


בתוך כמה זמן תצא לפועל תוכנית גן המלך? למה היא מתעכבת?


תגובת העיריה: "עיריית ירושלים פועלת זה זמן רב לתכנון מחודש של שכונות מזרח העיר. תכניות התכנון המחודש של גן המלך וסילוואן התיכונה אושרו בוועדה המקומית לתכנון ובניה וממתינות לאישור הוועדה המחוזית ומטרתן להביא חוק וסדר ולהגביר את הריבונות במזרח העיר".


בתוך כמה זמן תצא לפועל התוכנית המלאה של רישות העיר ברכבות קלות וברכבל לכותל?


תגובת העיריה: "על פי התכנון, יצא הקו הכחול משכונת גילה, ינוע בדרך חברון, תיאטרון החאן, קרן היסוד, המלך ג'ורג', יחצה את הקו האדום [הקו הנוכחי] ברחוב יפו ויכנס למנהרה באורך 1.2 ק"מ עד לשדרות גולדה מאיר – אחרי צומת בר אילן – ומשם ימשיך עד לשכונת רמות בצפון העיר. על-פי התכנון, תהיה לקו זרוע נוספת, שתנוע משכונת מלחה, קריית הספורט, קטמון, עמק רפאים, ותתאחד המסילה עד לשכונת רמות. כך ינועו לסירוגין רכבות בדרך חברון ובעמק רפאים – קטמונים – מלחה.
"הקו הכחול מצטרף לקו האדום המשרת בהצלחה 145 אלף נוסעים ביממה ולקו הירוק, שינוע מהר הצופים, דרך תחנה מרכזית ועד לארנה ושכונת גילה, וגם הוא אושר על-ידי הוועדה המחוזית להפקדה להתנגדויות לא מכבר. עם השלמת שלושת קווי הרכבת הקלה, כמחצית מתושבי ירושלים יגורו במרחק של עד 500 מטרים בלבד מתחנת רכבת קלה. על-פי ההערכות בנייתם של שלושת הקווים הללו תושלם עד 2026, כאשר ההארכות והשלוחות של הקו האדום לנווה יעקב, להדסה עין כרם, להר הצופים ולגבעת רם יושלמו כבר עד 2021.


"הרכבל לכותל: מימוש חזון ראש העיר לרכבל שיחבר את המוקדים הרלוונטיים לשלוש הדתות באגן העיר העתיקה מתגבש בימים אלו על ידי אנשי המקצוע, ולכשהתכנון יבשיל הוא כמובן יידון בוועדות הרלוונטיות. פרויקט הרכבל הוא חלק מרשת תחבורה מקיפה הכוללת קווי רכבת קלה ומערכות הסעת המונים שיאפשרו הגעה מהירה, בטוחה, יעילה וידידותית לסביבה למוקדים אליהם מגיעים מיליוני מבקרים בשנה מכל הדתות".


מה עושים כדי למנוע עזיבת יהודים את ירושלים? האם ניכר גידול בעזיבה?


תגובת העיריה: "מאזן ההגירה מירושלים הינו משתנה אחד באוכלוסיית העיר ואינו המשתנה היחיד המעיד על פיתוחה. מאזן ההגירה נותן תמונה חלקית ולא מייצגת של דמוגרפיה, שלא לוקחת בחשבון 23,000 לידות בשנה, 3000 עולים חדשים ועוד. התמונה המלאה היא שהעיר צומחת ב-17000 תושבים בשנה, כך שירושלים גדלה ומתפתחת, והצמיחה באה לידי ביטוי בכלל המגזרים, הכללי, החרדי והערבי.
"בשנים האחרונות צומצמה ההגירה השלילית משמעותית, כך שירדה בשנת 2014 לרמה נמוכה מזה שנים, זאת הודות לפעולות העירייה לחיזוק המשפחות הצעירות בעיר, חיזוק כלכלת העיר ומערכת החינוך, בעוד בשנים 2001-2008 כמות התלמידים במגזר הציוני (ממלכתי וממלכתי-דתי), התכווצה בכ-12%".


"מאז 2009 חזרה ירושלים לצמוח וצמחה ביותר מ-6% במגזר הציוני, כאשר מדי שנה נפתחים כחמישים גני ילדים חדשים. גידולה הטבעי של ירושלים מביא את העיר לשיאי אוכלוסייה חדשים ואנו פועלים כל העת כדי להגדיל את אפשרויות המגורים והתעסוקה בעיר. בנוסף, אנו פועלים מול משרד האוצר ומשרדי הממשלה להגדלת התקציבים וההשקעות הממשלתיות בעיר כדי להפוך אותה ליותר תחרותית ולהמשיך את ההתפתחות שחלה בה בשנים האחרונות".

 


Lead
צווי הריסה על המבנים הבלתי חוקיים באזור גן המלך הוצאו כבר לפני 12 שנים, אך בשל לחץ פוליטי והתנגדות של עמותות שמאל הוא טרם מומש. עניינים כאלה הם ללא ספק הרבה מעל לראשו של ראש העיר ודורשים הכרעה של הדרג המדיני – אבל ממשרד ראש הממשלה שבמערב העיר גן המלך נראה כה רחוק, עד שלנוכח גל מחאות השמאל הצפוי בנושא מעדיפים שם כנראה שיישאר כפי שהוא עתה, גן עדן לפורעי חוק

 

שרגאי: "יש רצון טוב, אבל מבחינת מעשים זו כבר שאלה אחרת. בהר הזיתים המדינה השקיעה המון לאורך השנים. בעיר דוד, מי שפועל זו בעיקר עמותת אלע"ד ולא המדינה. המדינה לפחות לא מפריעה לאלע"ד, וזה לא מובן מאליו כי בשכונת שמעון הצדיק, למשל, היא כן מפריעה ומעכבת אכלוס ובניה חדשה.  שכונת שמעון הצדיק זו נקודה חשובה מאוד כי היא מחברת בין מרכז העיר לבין הר הצופים, והיה הגיוני להעמיק בה את האחיזה".

 

"הייתי מוציא את השכונות הערביות שמעבר לגדר מירושלים, אך לא לרשות הפלשתינית. הייתי משאיר אותן בתחומי ישראל אבל משקם אותן בעזרת מועצה מקומית נפרדת. כרגע אל האזורים הללו שמעבר לגדר נכנסים ערבים תושבי יהודה ושומרון והם מתפוצצים מרוב אוכלוסיה. זה שטח הפקר שאיננו של הרשות הפלשתינית ובפועל גם לא של ישראל. צריך שמישהו ייקח אחריות על השטח הזה"

 

"העיר צריכה ללכת מזרחה מבחינת כיוון ההתפתחות שלה, לכיוון מדבר יהודה, מעלה אדומים ים המלח. צריך לתת גם לערבים לבנות, בעיקר בשכונות שבהן הם גרים היום, שבהן הבניה כיום הרבה יותר נמוכה מאשר בצד היהודי. בצד הערבי צריך דווקא לבנות יותר לגובה, עד שמונה קומות. ואילו בצד היהודי יש להפסיק את הבניה המוגזמת לגובה ולהתפרש על פני שטח רחב יותר"

 

מאלי: "ניר ברקת רואה איתנו עין בעין את חזון הפיתוח של ירושלים של ימי התנ"ך, וככל יכולתו מקדם אותו. בשנים הקרובות נראה תוצאות לכך, למרות שאינני יכול לומר לך בדיוק מתי. בעוד עשרים שנה אזור ירושלים של ימי התנ"ך יהפוך למרכז רוחני-תרבותי לעם ישראל וגם לעולם כולו".
זו הערכה או תקווה?
"זו תוכנית עבודה".

 


עיריית ירושלים: "הקו הכחול של התחבורה הציבורית מצטרף לקו האדום המשרת בהצלחה 145 אלף נוסעים ביממה ולקו הירוק, שינוע מהר הצופים, דרך תחנה מרכזית ועד לארנה ושכונת גילה, וגם הוא אושר על-ידי הוועדה המחוזית להפקדה להתנגדויות לא מכבר. עם השלמת שלושת קווי הרכבת הקלה, כמחצית מתושבי ירושלים יגורו במרחק של עד 500 מטרים בלבד מתחנת רכבת קלה. על-פי ההערכות בנייתם של שלושת הקווים הללו תושלם עד 2026, כאשר ההארכות והשלוחות של הקו האדום לנווה יעקב, להדסה עין כרם, להר הצופים ולגבעת רם יושלמו כבר עד 2021"

 

atarMbaolam

 

 

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
ועתה הייתי לשני מחנות

  מאמר מאת אדם פז

בר יוחאי אשריך

  הרב חגי לונדין מפצח...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

איתן 054-6799933

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם