שנת רצון

m 9 1st year

ארנון סגל

עם קצת סבלנות ובלי להיבהל מכל שינוי שתפגשו, תוכלו לחוות יופי של מה שהחברים אוהבים לכנות בשמץ של אימתנות "השנה הראשונה" * בלי להתיימר להכין אתכם לשם, הבאנו כאן טעימה של הצמתים הכי פופלאריים שאם אתם זוג טוב, תהיו חייבים לגעת דרכם אחד בשני * לא הכל ורוד אבל בהחלט צבעוני

"נישואים זה לא גן עדן כמו שרווקים חושבים, אבל גם לא גיהנום כמו שנשואים מספרים", גורסים הציניקנים. האמת היא שנישואין יכולים להיות גן עדן או גיהנום, וגם במקרה של חתונה הדרך לגיהנום רצופה כוונות טובות. ולפעמים, חשוב לדעת, זו בסך הכל הדרך הלא מטופחת לגן העדן שנדמית לרגעים למחוזות האופל. כך או אחרת, זוגות לא מעטים עומדים נדהמים בשנת הנישואים הראשונה ותוהים לאן התפוגגה לפתע תחושת הקסם שחוו בתקופת הפגישות, ומדוע זו פינתה את מקומה לטובת בדידות, לחץ, חרדות וחשש בלתי פוסק ש"אולי זה בכלל היה מקח טעות והתחתנתי עם האדם הלא נכון".

זה לא חייב לקרות, אבל עלול בהחלט ולא מומלץ להיבהל מכך. היועץ האישי עזריה ליזרוביץ' (31) טוען שדווקא מציאות של בני זוג שלא מתעוררים כלל עימותים ביניהם איננה תקינה, ומעידה על כך שלא אכפת להם זה מזו או לחילופין שאחד הצדדים כה כוחני כלפי השני, עד שהוא נוטל ממנו את זכות המחאה. "אבל במקום שבו הזוגיות בריאה, ברגע שלשני הצדדים יש רצון, ממילא עלולה להתלקח מחלוקת".

"ויהי בבוקר והנה היא לאה", מסכם יועץ הנישואין הרב לירון כהן (44) את העניין בפסוק אחד. ובכן, מעבר לכך שאכן חשוב מאוד לוודא שהכלה לא הוחלפה באחרת ברגע האחרון, יש לחשוב מה לעשות במקרה שזו בכל זאת אותה אחת מתקופת הפגישות, שפשוט נראית ומתנהגת אחרת לגמרי מעברם השני של החופה והקידושין. ולמען התקינות הפוליטית – אותו הדבר חל גם לגבי הבעל מנקודת המבט של אשתו. מיטב המומחים התגייסו כאן לסייע ומתייחסים לחמשת מקרי ההתנגשות הנפוצים בשנת הנישואים הראשונה.

1. לבד מול הארנונה וארון הבגדים

ובכן, מי שעבר היישר מבית ההורים או מהחדר בישיבה אל חיי הנישואין ולא נאלץ לחוות באמצע הדרך את שלב דירת הרווקים, עלול להיחשף למשבר המסויים הזה במלוא חריפותו. פתאום מתברר לצעיר הנשוי שאם לא ידאגו הוא ואשתו הטריה לשלם את הארנונה, המים והחשמל – אלו לא ישולמו מעצמם, שאם לא יחליפו נורה היא לא תוברג מאליה, אם לא יכבסו – שום דבר לא יתכבס ואם לא יטרחו לאפות לשבת, התנור לא יתמלא מעצמו בעוגות ובפשטידות. נכון, תמיד ייתכן נס מסוג זה שאירע לאשתו של רבי חנינא בן דוסא אבל בכל זאת מומלץ לא לסמוך על הנס.

זה לא שהם לא ידעו מראש שכך הדברים יהיו ושמעתה והלאה הם עצמאים לגורלם, אבל ידיעה לחוד והפנמה לחוד. למעשה, המשבר הזה איננו קשור כלל לבן הזוג והוא כולו התנגשות של האדם עם עצמו – עצמו כפי שלא הכיר מעולם. הרי מעולם לא הוטלה האחריות כולה לפתחו. בשלבים הראשוניים אחרי החתונה ייתכן שהבית החדש עוד ארוז בחציו בתוך הארגזים, והנשוי הטרי זוכר טוב יותר איפה ממוקם הסכו"ם בבית הוריו מאשר היכן ממוקם זה שלו בביתו החדש. כסף, כביסות, קניות וניקיון, והאחריות היא רק על הזוג הצעיר.

מה עושים? אין ממש מה לעשות מלבד להיות מודעים לעניין, לדבר על זה, להתכונן במידת האפשר מראש לרגעי המשבר ולעבור אותו יחד – ובעיקר, עצת-העל בכתבה הזו – להיאזר בסבלנות אין סופית, המידה הטובה והנחוצה ביותר לזוג הטרי והוותיק.

2. המשפחה הלוחמת

מסופר על שני אחים שהתחתנו בהפרש שנים לא-זוגי זה מזה, וממילא מרגע חתונתם לא נפגשו עוד לעולם. בחגים שבהם האח האחד הגיע לבית ההורים עם משפחתו, האח האחר השלים מחוייבות דומה אצל החם והחמות. החובה הנוקשה להתארח שנה אחת אצל ההורים שלו ושנה אחת אצל ההורים שלה עשתה את שלה, ושני האחים השלימו את העדר המפגש ביניהם באמצעות הווטסאפ ובעיקר בעולם הבא.

וביתר רצינות, כל המומחים לעניין מסכימים שהיחסים עם ההורים תופסים נתח נכבד מהתנגשויות בני הזוג בשנות הנישואין הראשונות: כמה מגיעים לשבת אל ההורים, איך מחלקים את השבתות והחגים נכון בין ההורים שלו להורים שלה, וכמה בכלל מניחים לאלו ולאלו לחדור ולהתערב בחיי הזוג הצעיר?

מה עושים? הרב לירון כהן רואה זאת כעניין המחייב הכרעה: "ההתחייבות ההדדית של בני הזוג זה לזו מוכרחה להיות חזקה יותר מהמחויבות כלפי המשפחות שמהן באו. הזוג צריך ליצור גבול ברור ובריא – חצי חדיר – סביבו. המחיצה הזו חייבת לאפשר פרטיות ומרחב מחייה לתפקוד עצמאי, ובו זמנית לאפשר קשר בין הדורות". ומצד שני, הוא מקפיד להזכיר שלמרות הדיבור הנפוץ אודות בעיות בין הכלה לחמות, מתברר שיש כאלו שיחסיהם עם הורי הצד השני דווקא מצוייניםוחשוב לדעת שזה מצב תקין לגמרי ולא להיבהל מכך. אם הכל בסדר בינך לבין החמות, אין סיבה להרגיש רע עם זה.

3. אל תזיזו לי את החלות

אדם שהתחתן בגיל מבוגר יחסית סיפר בחוג מסויים שנכחתי בו, שבשבת הראשונה אחרי החתונה הגיע מבית הכנסת וגילה להפתעתו שאשתו סידרה שתי צלחות זו מול זו ובראש השולחן את החלות המכוסות. "יש לנו אורח?", התפלא, עד שהתברר לו שאין שום אורח ובבית הוריה של אשתו נהוג פשוט לסדר כך את שולחן השבת. "זה נראה לי אווילי להתרגז על כך", הודה אותו אדם בכנות, "אבל בכל זאת גיליתי שמרגיז אותי שהיא סידרה את השולחן אחרת משהורגלתי". כל מי שנשוי בחדר הבין ללבו.

עד שהתחתן לא חשב מעולם שפרטים כה קטנוניים עלולים להטריד אותו ברמה כזו, אבל אחרי שקיעת אבק הכוכבים הזוהר של שמחת הנישואין הוא הופתע לגלות בעצמו צדדים פחות מחמיאים, כעס על עניינים של מה בכך ונוקדנות טורדנית שאף פעם לא ידע שמאפיינת אותו.

גם אלו שדומים להפליא לבן הזוג, יצליחו למצוא הבדלים שידהימו אותם לגלות שהם בני אדם שונים זה מזה ולא העתק מדוייק ונאמן למקור: הוא והיא מתנהלים מבחינה כלכלית באופן שונה זה מזו, המנהגים שלו שונים משלה, הרגלי הקניה שלה אחרים משלו (טוב, לא מפתיע), קיימים ביניהם הבדלים תרבותיים ומנטאליים, הוא ישראלי והיא עולה חדשה ולהפך, ועוד היד נטויה. אפילו על אופן הנחת משחת השיניים עלולים להתגלע ריבים ומחלוקות. שלא לדבר על זמירות השבת. אצלו במשפחה הפלייליסט קבוע ואילו אצל אשתו שרים מה שבא. כמה קטנוני, ככה מטריד. "נקי יהיה לביתו שנה אחת", אומרת התורה, אבל הבית שלו דווקא מלוכלך בגלל הרגליה של אשתו, וזה מטריף אותו.

מה עושים? "אנחנו מתחתנים עם מי שמאפשר לנו להיות אנחנו ולא דורך לנו על היבלות", מבארת את העניין מאמנת אישית ומנחה ליצירת זוגיות עינת פרשן (36). "למשל, מישהי דומיננטית שאוהבת לשלוט ולקבוע תבחר בדרך כלל את מי שנמנע מעימותים או שיודע לְרצות. זה יכול להיות מישהו שיש לו קושי בקבלת החלטות ואוהב שמחליטים עליו, ולכן זה מסתדר מעולה. היא קובעת – והוא מסכים. לפני הנישואים זה אידיאלי, כי כל אחד מהם מרגיש שהאחר נותן לו מקום להיות הוא עצמו, אבל אחרי הנישואין כל אותם דברים שנורא אהבתי פתאום מעלים את הסעיף. נהוג לומר שהסיבות לנישואין הן בדיוק אותן סיבות לגירושין. כי אם בן הזוג לא לוקח אחריות, אז על כל דבר הוא יתקשר לאשתו כדי לדעת מה לעשות – להוציא את הילד? לקנות חלב? – ובת זוגו לא מבינה למה הוא לא מסוגל להחליט שום דבר בעצמו. הדבר שהכי הקסים אותה לפני החתונה, שהוא מתייעץ עמה בכל, פתאום לא נוח לה. ומנגד, אם פתאום הוא מרשה לעצמו להחליט לבד, אפילו בדברים קטנים, היא מתרגזת למה הוא לא שואל אותה. הוא בעצם שובר את הסטטוס קוו, ופועל בניגוד למסר הסמוי ביניהם שמעולם לא דובר עליו במפורש.

"למרות שזה לא נעים, למעשה זו הגאונות של הקדוש ברוך הוא. בהתחלה אנחנו עוורים לכל המגרעות, וזה נפלא ומאפשר לנו לבחור במה שטוב לנו – ומנגד, אחרי הנישואין בן הזוג מאפשר לנו את התיקון. זה כמו מראה שמוצבת מולי 24/7, שאומרת לי כל הזמן, 'הי את מזייפת' ומראה לי מה העבודה שלי. בנקודת הזמן הזו אפשר כמובן להאשים את בן הזוג ולומר שהכל בגללו ולבכות כמה נדפקתי בחיים ובחרתי לא נכון, ומצד שני אפשר להסתכל על העניין כהזדמנות לגדילה. דווקא הדברים שבהתחלה נורא קוסמים לי, הם אלו שמאתגרים אותי.

"אין מצב אחר שבו שני בני אדם מצויים זמן רב כל כך זה עם זה כמו בזוגיות, ולכן התיקון הכי גדול יכול להיעשות דווקא שם. עם חברה אני יכולה לזייף ולשבת שעתיים ולהיות הכי נחמדה, אבל בנישואין בן הזוג רואה אותי גם במצבים הלא נעימים, כשלא בא לי ואין לי כוח וכל הביקורתיות שלי יוצאת ואני נטולת מגננות – ופה מתחילה העבודה".

4. שלא יהיה לשכינה צפוף מדי ביניהם

"רק המוות יפריד בינינו", מכריזים רק בחתונות קתוליות, וגם זה כידוע איננו מתכון לנישואין מאושרים במיוחד. לפעמים, בואו נרמוז בעדינות (כי אין לנו שום דבר אישי נגד קתולים), דווקא תפיסה כזו עושה את המוות לשני הצדדים. ובכן, הבה נחדד: העובדה ששניים נישאו זה לזו איננה אומרת בהכרח שמדובר בסוף עידן חיי החברה שלהם. להפך, לפעמים טוב להשאיר גם פינות משוחררות, כאלו שלא נכבשו עדיין בידי הזוגיות. האם מותר לאשה לצאת עם חברה לסרט גם אחרי הנישואין? האם מותר לבעל לצאת ללימוד בחברותא בשעות הערב? ואם הצגות מעניינות רק את אחד מבני הזוג ולא את השני? האם לשכוח מהן ולהקריב את כל ההנאות על מזבח הנישואין? אם אחד מבני הזוג חברותי יותר ורוצה להזמין חברים לשבתות ואילו השני רוצה לנעול תריסים ודלתות בשבת ולהסתגר עם בן הזוג וזהו, ואם אחד מהם אוהב לטוס לחו"ל ואילו השני סובל מפחד גבהים בטיסות, האם נגזר על אחד הצדדים לוותר על חלומותיו?

הלאה בשלב הדוגמאות: הבעל מתיר לעצמו לצפות במסרונים שמקבלת אשתו, והיא מצדה לא מעוניינת בכך – והוא נעלב בתגובה ומקבל את התחושה שהיא מסתירה ממנו משהו חשוב. היא מצדה רוצה לשמור על מרחב פרטי משלה. היא רוצה שהוא ישתף אותה במה שעבר עליו בעבודה ואילו הוא פחות מעוניין לספר על כך. הוא נהג לשחק כדורסל עם החבר'ה פעם בשבוע, אבל מאז החתונה אשתו רומזת לו שזה או היא או הכדורסל. ובכן, חברים, כצפוי, בכל העניינים הללו אין מתכון קבוע, וכל זוג חייב מעצם הגדרתו להתמודד עם התהייה הזו ולספק הגדרה נכונה ומדוייקת עבורו.

מה עושים? "אנשים חושבים שאם הם התחתנו פירוש הדבר הוא שהם צריכים להיות כל הזמן ביחד, וזה לא נכון", מתווה הרב כהן בכל זאת כיוון עקרוני לפתרון. "חשוב שעקרון ההפרדה יישמר, ושההזדהות לא תהיה הימחקות של האחד באורו או בצלו של השני". ומותר גם שיישמר מרווח נשימה מסויים בין השניים, הוא מצטט ממורו הרב יצחק מנדלבאום, שמזהיר שלעתים הצפיפות הזוגית המוגזמת עלולה לגרום לכך שלשכינה לא יהיה חלילה מקום לשרות בין שני בני הזוג.

"לעיתים צריך ללכת על קצות האצבעות כדי לא לעצבן", מוסיף ליזרוביץ'. "הנישואים דורשים רמה חדשה לגמרי של אינטימיות, פתיחות וכנות", מסכים גם הרב לירון כהן. "לפני שנישאו, לא רק שלא יכלו להכיר את בן הזוג המיועד ברמת חיים אינטימית הנוצרת רק לאחר נישואיהם, אלא גם את עצמם לא יכלו להכיר. לאחר הנישואים, היבטים רבים של האישיות מתגלים בפעם הראשונה. הם לומדים על עצמם. הנכונות להיכנס לתהליך של למידה ותאום ציפיות משותפת היא המפתח להצלחה".

"יש פערים והבדלים שגם אם אדם ידע שהם קיימים מראש, במציאות של 24 שעות ביממה ושבעה ימים בשבוע פתאום בולטים יותר וצריך ללמוד לחיות עם זה. התהליך דורש הרבה רצון טוב משני הצדדים, ואם הבסיס הוא 'נעבור את זה יחד' – על ידי תקשורת טובה לומדים לחיות אחד עם השניה. זה דורש הרבה נכונות להבין מהם הצרכים ומהן היכולות של כל אחד, תמרון וגמישות. קיימת הגדרה מקצועית של 'רווק נשוי' – כלומר, היתה חתונה ואפילו תזמורת אבל אותו אדם הוא עדיין רווק מבחינה מהותית ודואג רק לעצמו. ברור שזה מצב לא טוב.

"לעומת זאת, חשוב לומר שהשוני בין בני הזוג איננו בהכרח מוקש. יש זוגות שמתחתנים דווקא בגלל השוני ביניהם שאפילו מפרה אותם. נכון, גם במקרים כאלו ייתכנו התנגשויות בין בני הזוג במקרים שבהם עוצמות השוני גבוהות מדי עד שגם מי שחיפש את השוני הזה כבר מתקשה להכיל. למשל, טוב לו שהוא מסודר בעוד היא ספונטנית, אבל לפעמים הספונטניות שלה כבר מוגזמת בעיניו". [U2]

5. אבוי, מדובר בגבר

בשלב הזה של האנושות, על אף כל ניסיונות הטשטוש, נדמה שהקוראים כבר בשלים לגילוי שגברים ונשים הם יצורים שונים זה מזה. כן, כן, השפה שלהם שונה והצרכים שלהם שונים במידה רבה. משפט אחד יכול להתפרש בצורה מסויימת על ידי גבר ובאופן אחר לחלוטין בידי אישה. "אנחנו נפגעים המון בשנה הראשונה", מאשרת עינת פרשן, "כי עוד לא למדנו את השפה של הצד השני ולמה הוא מתכוון כשהוא אומר משהו. אם הוא אומר 'בא לי לצאת לחברים' היא מסוגלת להבין זאת 'לא בא לך להיות איתי'. גבר קנאי למרחב האישי שלו, ואם היא רוצה לפרגן לו היא צריכה לאפשר לו את המרחב הזה. אם היא לא תאפשר זאת הוא ירגיש חנוק, וזה לא טוב לו וגם לא טוב לה. היא, לעומת זאת, זקוקה לדיבור, בעוד שהגבר פחות זקוק לכך. כשגבר עייף או רעב הוא אטום לשמוע, אבל היא עלולה להבין בטעות שלא אכפת לו ממנה.

"לאשה יש צורך שיראו אותה, שישימו לב לפרטים הקטנים ויעניקו לה תשומת לב – לתכשיט מסויים, לשמלה חדשה, לכך שסידרה את הבית. גברים, לרוב, לא מבחינים בכך. היא מתרגשת ומחכה שבן זוגה ישים לב למה שהשקיעה בו, וממילא נעלבת מאוד מחוסר תשומת הלב שלו – שנעשה מבחינתו לחלוטין בשוגג.

"בדרך כלל מה שגורמות התקלויות מעין אלו הוא קודם כל ביקורת: למה אתה לא שם לב? למה את לא מפרגנת, נותנת מרחב, מבינה שאני עייף וכו'? מאחורי כל ביקורת קיים רצון אמיתי וכן להתקרבות, אבל במקום חיבור נוצר מרחק. כשאני קשובה לרצון שלי ולא ישר מבקרת, אני עוצרת ושואלת את עצמי: מה בעצם אני רוצה וצריכה? כך הופכת הביקורת לבקשה: היה לי יום ארוך ואני צריכה שתקשיב לי. אשמח שתפנק אותי כי אין לי כוח לעשות שום דבר. לא 'למה אתה לא [השלימו את החסר]... אף פעם'. כשאני קשובה לרצון שלי הלב שלי נפתח וזו דרך טובה לגשר, כי אז אני מאפשרת התקרבות ומאפשרת לצד השני לתת לי מה שאני צריכה. כשאני מבקרת, לעומת זאת, אני יוצרת חיץ.

מה עושים?

"בכל מצב כזה יש לי שתי אפשרויות – להיות קרבן ולהאשים, כי אני מרגישה לא טוב עם עצמי ועם השיקוף שלי מהמראה שהוצבה בפניי בידי בן הזוג, או לקחת אחריות ולראות בזה הזדמנות לגדילה, להתחבר לכוחות שלי לייעוד שלי. זוגיות יכולה להיות מדהימה ויכולה להיות מאמללת מאוד. גם כשמבקשים צריך לדבר בגוף ראשון ובאופן רגשי ולא מתוך האשמה. להפריד בין המצב לבין העושה. משהו בנוסח: 'אני מרגישה שכשהבית הפוך זה עושה לי בלגן בראש' במקום 'אתה לא סידרת ואני מתחרפנת מזה'".

"קיים עניין של פיתוח ציפיות ואכזבה מאי התממשותן", מוסיף הרב לירון כהן. "ונדרשת יכולת של לימוד תוך כדי תנועה. לצורך כך נדרשת תקשורת זוגית נכונה, והבסיס שלה הוא שבן זוג אחד יבין את השני. הרבה פעמים אנחנו חושבים שאנחנו כבר יודעים מה השני אומר ומה הוא מתכוון, וזה ממש לא כך. חשוב לשמוע את השני עד הסוף ולוודא שהבנתי, וגם הדובר צריך לוודא שהוא מובן וברור. בהתחלה זה נורא טכני. פשוט לחזור על מה שהשני אמר".

עזריה ליזרוביץ': "הכי חשוב הוא לדעת לדבר על הכל. ליצור תרבות שיחה שיכולה להכיל כל מה שהשני אומר ולחוש בנוח לספר הכל. השנה ראשונה היא קשה ומעייפת מאוד, כי הכל חדש. להרבה נקודות אפשר להגיע רק ברוגע ובהרבה שיח בין בני הזוג, הרבה הבנה והקשבה והכלה. זו התמודדות שצריך להגיע אליה מתוך שיח ומתוך הבנה וסבלנות ואורך רוח. צריך לחשוב ולדבר על זה בין בני הזוג וגם עם גורמים אחרים עוד לפני הנישואין. להתכונן לזה. משום מה, במפגש האחרון בהדרכת חתנים מדברים על ליל הכלולות, אבל ליל הכלולות הוא רק תחילת הדרך. צריך ללמוד להתחשב ואלו דברים שאין מי שילמד אותם". [U3]

מעבר לכל, נדרש כאן גם פז"ם, מאשר ליזרוביץ': "הייתי נזהר אפילו מלתת תשובות בעניין הזה. מה שנדרש כאן הוא פשוט התמודדות. יש דברים שאדם חייב להתמודד עמם כדי שייבנה משהו בו ובמשפחה שהוא יוצר". ובקיצור, זה לא מהדברים שיעברו מעצמם עד החתונה, כי אז הכל רק מתחיל.


 

atarMbaolam

 

 

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
נר על החלון

  נוער וחופש גדול. ככה...

מחשב מסלול רוחני מחדש

  מאמר מאת הרב מאיר...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

איתן 054-6799933

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם