"חיפה כבר לא אדומה"

6 yahav

איילת כהנא

ראש עיריית חיפה, יונה יהב, נמצא במצב מורכב: מצד אחד הוא מבין שעירו זקוקה לריענון יהודי – והוא אפילו מעז לומר ריענון דתי – ומצד אחר הוא מקדש את האידאולוגיה 'החיפאית', שלכאורה הביאה את העיר שבראשותו למצוקת הצביון שלה * הוא עדיין משוכנע שחייבת להיות דרך להשאיר את ייהוד הגליל משימה עליונה בלי לפגוע בדו-קיום, שהוא עדיין רוצה להאמין בו, ומדינה יהודית היא הערך החשוב ביותר, לדבריו, ממש כמו מתן כבוד לדתות האחרות בעירו, בדוגמת אירועי 'חג החגים' שנערכים מדי שנה בשנה ומעלים על נס דווקא את הצביון הלא יהודי בעיר * מבלבל? תשפטו בעצמכם. איפה? בחיפ‎‏‏ה

זו לא הפעם הראשונה שראש העיר חיפה יונה יהב קורא לדתיים להגיע לעיר, או נכון יותר, לחזור אליה. הוא עשה זאת לאחרונה לפני כמה שנים, עת חבר לרשת הגרעינים התורניים 'שעלים' להקמת גרעין תורני בשכונת הדר הוותיקה: "כשאני גדלתי ברחוב הלל הסביבה שלי הייתה סביבה של כיפות סרוגות, והיום הן נעלמו כולן", מספר יהב על חיפה ההיסטורית בשיחה שקיימנו אתו ערב יום העצמאות. "הדתיים הלכו להושעיה ולמורשת בגליל, הם הלכו לשטחים, ובכל הארץ נראתה מגמה – הציונות הדתית הפקירה את מרכזי הערים. אני חושב שהיא עשתה טעות קרדינלית", הוא מאשים. "באחד הכנסים של הגרעינים התורניים אמרתי את זה מעל הבמה: 'חברים, עשיתם שגיאה פטלית ואני קורא לכם לבוא לחיפה'. והם הרימו את הכפפה והגיעו".

גרעין הדר מצטרף לחזק לא רק את מספר תושביה הדתיים של חיפה אלא גם את הצביון היהודי של העיר: "גרעין זה הוא מהאתגרים הגדולים ביותר של רשת 'שעלים'", אומר הרב רחמים נסימי, העומד בראש הרשת. "זהו גרעין שמתמודד עם משימות רבות ומגוונות במקביל. מצד אחד צריך להרבות במשפחות יהודיות בעיר התחתית, ומצד אחר לחזק את התושבים הוותיקים, הן במובן הערכי והן במובן הסוציו-אקונומי".

אך גם אם הכול נשמע טוב ויפה, מסתמן שלא רק הדתיים מאסו בחיפה אלא גם חיפה מאסה בדתיים. משיחה עם תושבים דתיים עלו הטענות האלה: את הדתיים אפשר לספור על אצבעות יד אחת; אוניברסיטת חיפה נקראת בפי העם "אוניברסיטת הערבים"; רבים מהתושבים הערבים בעיר משמשים בתפקידי ניהול בעירייה ואירועי התרבות בעיר מתבטאים בהתאם: בחיפה הועלתה ההצגה השנויה במחלוקת 'הזמן המקביל', שכתב המחבל ואליד דקה, וגם אירועי פסטיבל 'חג החגים' מתקיימים בעיר בכל שנה בדצמבר – חג החנוכה וחג המולד נחגגים לצד חודש הרמדאן ועיד אל-פיטר. דברים אלו אולי מבטאים את אופייה של חיפה כעיר שאוכלוסייתה מעורבת והיא מקדמת דו-קיום וסובלנות בין כל הדתות, אך עולה מהם ריח לא נעים כשנראה שהצביון היהודי של העיר נדחק הצדה.

יהב מתפלא לשמוע את הטענות הללו; הוא מתפלא לשמוע גם שאלו הן חלק מהסיבות שלטענת התושבים הדתיים גורמות להם שלא להישאר בעיר: "אם כך, איך את מסבירה ששכונת 'נווה שאנן' הולכת וגדלה כל כך?" הוא תוהה. "אני מכיר באנשים שטוענים את הטענות הללו ואומר להם שבמקום שימשיכו כאוכלוסייה להצטמצם בדל"ת אמותיהם, כדאי שהם ידאגו למשל שתהיינה יותר מסעדות כשרות בעיר. יש מעט מאוד מסעדות כשרות בחיפה וזה מטריד אותי, אבל אני לא יכול ליזום כלום". באשר לטענות על עובדים ערבים המחזיקים בתפקידי מפתח בעירייה הוא אומר: "אם יש איש כספים פנומנלי מהמגזר הערבי, אין שום סיבה שלא אמנה אותו להיות גזבר בעירייה. אני קובל על הטענות הללו".

תושבים מנווה שאנן ששוחחנו עמם מספרים שאמנם מגיעות לשכונה משפחות צעירות רבות, אבל רבות מהן עוזבות ליישובים והם תולים זאת בתשתיות לקויות: מבנה בית הספר הדתי היחיד בסביבה ישן, מבנה המתנ"ס ישן, ובעוד הביקוש לדיור הולך וגדל, ההיצע לטענתם אינו גדל.

yahav

גם טענות אלו דוחה ראש העיר: "לגבי בית הספר, אין שום דרישה להוסיף קומות בשל מספר התלמידים שגדל; את המתנ"ס שיפצנו רק לאחרונה ובנינו מבנה למופת לסניף 'בני עקיבא'. אמנם אחרי שסיימנו לבנות בשבילם את המבנה הכי יפה בעיר הם סירבו לעבור אליו כי הם רצו להישאר בשוחה של בית הספר 'רמב"ם', ואם אני לא הייתי פותח את פי הם לא היו עוברים אליו", הוא מלין ונאנח – "אתם ציבור לא פשוט".

ציבור שמתיימר להנהיג את המדינה הוא לא ציבור פשוט.

"הציבור הדתי-לאומי הוא ציבור שאני מעריץ, ציבור שאני אוהב ושהנהגתי במשך יותר מעשור פה בעיר", הוא מבקש להשלים ואף מתלונן שבבית הכנסת שלו לא מחלקים 'עולם קטן'.

ערבות הדדית

היום אפשר להצביע על חיפה כעל מקרה בוחן בכל הנוגע למדינה יהודית ואפשר לומר שהמודל האירופי מתבטא בה על אוכלוסייתה המגוונת. שאלנו את ראש העיר, יוצא מפלגת העבודה, כיצד הוא מתמודד עם זה: "חיפה היא העיר היחידה בעולם שמנהלת שלום מוחלט בין יהודים לערבים יותר מ-100 שנה, והיא גם העיר היחידה במדינת ישראל שיש בה שלום מוחלט בין כל חלקי האוכלוסייה היהודית שלה. אין אחד שתוקע את אצבעו בעינו של האחר, כל אחד נוהג על פי דרכו והכבוד ניתן לו, ואני גאה מאוד על זה".

לאן אתה הולך עם הדו-קיום בחיפה?

"בעיר מעורבת שיש בה כל סוגי האמונות, אתה צריך לכבד את כולן. לא שמעתי אפילו תלונה אחת על אירועי 'חג החגים' בכל 13 שנות כהונתי", הוא מתעקש. "כשאנו עושים סעודה מפסקת ברמדאן מגיעים אליה כל רבני העיר. כשנפטר הרב שאר ישוב עליו השלום, הגיעו אליי כל ראשי הקהל המוסלמים והנוצרים וביקשו לעלות ולנחם את אשתו בשבעה. החיים המשותפים בעיר מאפשרים כבוד הדדי".

hadar

האם מדינה יהודית היא ערך חשוב בעיניך?

"מדינה יהודית היא הדבר הכי חשוב שיש בעולם. לא חשוב, הכי חשוב", הוא מדגיש ואומר דברים שלכאורה סותרים את ההנהגה החיפאית שלו לדו-קיום: "לדאבוני 70 שנה לאחר קבלת עצמאותנו אנחנו עדיין לא יודעים לשמור על המדינה הזו. אני מסתובב אחת בשבוע בתיכונים בעיר ומעביר שיעורי אזרחות, גם בחינוך הדתי, ויוצא מהם שבור. לצעירים אין היום שום קשר מהותי למדינה. אני לא מדבר על אחוזי הגיוס ועל שנת שירות; אני מדבר על היום שאחרי השחרור. הם מאבדים את הקשר העצמתי הזה למדינה, את הרצון לבנות אותה כמו שהוא קיים ביום שמתגייסים. אנחנו בבעיה ואנו חייבים להחדיר לצעירים את חשיבות השמירה על המדינה ואת הרצון לשמור עליה".

אם כך, האם לדעתך אירועים שמעלים על נס את שלוש הדתות יחד ואת הדו-קיום בעירך לא פוגמים בערך של מדינה יהודית ובחשיבות לשמור עליה כזאת?

"הצביון היהודי מתבטא מאוד באירוע מסוג זה", הוא מוחה. "כל דת מקבלת את מקומה, יש גם מפגש בין כל ראשי הדתות לשיחות על העניינים הללו, ודרך החג הזה מתבטא קירוב לבבות אחד גדול בין שלל האוכלוסיות – הסמל האולטימטיבי של העיר חיפה. הנשיא ריבלין אף הודיע לנו שהוא רוצה להפוך את 'חג החגים' לחג לאומי".

איך לדעתך מדינה יהודית צריכה להתיישם?

"מדינה יהודית צריכה להתיישם בכך שאנשים יהודים ידעו את מקורותיהם, יצללו למקורות הללו ולא יהיו מעין גויים דוברי עברית, עמי ארצות שנכנסים לבית כנסת ואינם יודעים שצריך לקום בשמונה עשרה".

כראש עיריית בירת הצפון, אתה רואה בייהוד הגליל יעד ציוני?

"אני רואה בזה יעד אולטימטיבי. אם מוציאים את חיפה מהמשוואה, האוכלוסייה היהודית בגליל עומדת על 21 אחוזים בלבד, ואין שום פעולה מצד הממשלה לעשות משהו. במיוחד שעל הגליל יש קונצנזוס, אין מריבה על השטח הזה.

"אילו היו מחזקים את חיפה ואת הגליל והיו שולחים גרעינים להתיישב בו, היינו מצילים אותו. מי שבאמת עוסק בייהוד הארץ ובחיזוקה הם הגרעינים התורניים. לכן ביקשתי מהרב רחמים נסימי שיגיעו גם לחיפה. אנשי הגרעין הם אנשים מצוינים שהשתלבו בשכונת הדר ברוח של חיפה עם כל מי שגר שם – חילונים, ערבים ואחרים, והם מהווים גורם מדהים בעיר שלנו".

על אף התרפקותו של ראש העיר על ממלכת הדו-קיום בחיפה, ההיתכנות לראש עירייה ערבי איננה מציאותית, לדבריו 14 אחוזים מתושבי העיר משתייכים לאוכלוסייה הערבית, פחות מאשר בנצרת עילית, ששם שיעורם באוכלוסייה עומד על 37 אחוזים.

למה אתה רוצה את הדתיים בעיר?

"מכיוון שאני רוצה להגדיל היידישקייט בעיר", הוא משיב.

וכיצד יידישקייט יכול להתיישב עם דו-קיום דתי?

"יידישקייט אינו עומד בשום סתירה לאהבת האחר ועם מתן כבוד לאחר. 'ואהבת לרעך כמוך' זה התורה שלנו לימדה", מרחיב ראש העיר את המושג רעך ומחיל אותו גם על הגויים.

תשתיות או לא להיות

חיפה היא אחת מ-263 רשויות מקומיות במדינת ישראל, וכעיר השלישית בגודלה נחשבת לאחת החזקות שבהן. "השלטון המקומי הוא התא השלטוני הכי קרוב לאזרח כפרט. הוא עומד ישירות מולו, הוא האחראי על עיצוב חייו במקום מגוריו, ומתוקף זה יש לו הרבה השפעה", מסביר יהב את כוחו האזרחי של השלטון המקומי.

את הקרבה לאזרחים מבטא יהב במפגש יומיומי עמם, לדבריו, כשהוא סובב ברחובות, מדבר עם אזרחים בטלפון, פוגש אותם באירועים ציבוריים ומספר בגאווה: "הם לא מתביישים לגשת אליי".

נכון להיום, עשרות רשויות מקומיות נמצאות תחת חקירה. כשאנו מבקשים מיהב לעמוד על נקודות התורפה שיש בשלטון מקומי הגורמות לשחיתויות, הוא אומר כי "נקודות התורפה הן לא בשלטון המקומי אלא באופיו של עושה המעשה בלבד. הראיה היא שמתוך 263 רשויות מקומיות עיריות ומועצות יש מספר זניח של מקרים חריגים, שאינם עולים על 15. רק המספר הזה מקבל כותרות כי אנחנו מתקדמים אל עבר חברה שמקדשת את העיתונות הצהובה".

עד כמה חיפה חזקה מול המדינה בשלטון מקומי?

"חיפה היא אמנם אחת משלוש הערים הגדולות, אבל היא עיר פריפריאלית צפונית, ומה שלא נמצא במדינת תל-אביב רחוק מהעין ורחוק מהלב. אנחנו נזנחים בצורה מוחלטת למעט במישור אחד על ידי שר אחד – ישראל כץ ומשרד התחבורה".

אך גם בסיפור הזה לא הכול ורוד. בעוד תשתיות התחבורה בעיר מקבלות תשומת לב מבורכת, כגון המטרונית המחברת בין הקריות לחיפה, תחנה מרכזית חדשה הנבנית בצ'ק פוסט והמיזם הענק של מנהרות הכרמל, דווקא בזה האחרון האזרח דווקא לא לגמרי נהנה. לפני שנתיים הצטרף יהב למאבק החברתי של תושבי העיר במחאה על המחירים הגבוהים שנגבים על ידי החברה המפעילה את המנהרות ושהועלו כבר חמש פעמים ויותר בחמש השנים האחרונות, מאז פתיחתן.

איך יכול להיות שראש עיר נאבק באופן חברתי נגד תפעול המנהרות בעירו?

"מכיוון שאין אחר שמוביל אותו. מה שקרה הוא שבלי משים מדינת ישראל הגיעה להסכמים קשים עם זכייני מנהרות הכרמל, והתוצאה היא שהאזרח צריך משכנתא כדי לשלם על המעבר בהן. לי כראש עיר לא הייתה השפעה על ההסכמים הללו מכיוון שלא הייתי בסוד העניינים. בזמנו, כשערכתי מפגן לעיני המצלמות עם שאר השותפים למאבק, זה הוריד באופן דרסטי לכמה חודשים את התנועה במנהרות, אבל לצערי הם חזרו אל סורם ובעתיד הלא רחוק הם מתכוננים להעלות שוב את המחיר".

ומה אתה מתכוון לעשות?

"אני מצפה שתקום איזו תנועה אזרחית שיהיו לה יותר שיניים".

אתה יכול להגיד שבאופן דומה אתה פועל נגד זיהום האוויר?

"אני עומד בראש המחנה בכל הנוגע למאבק בזיהום האוויר. אני כבר חשוף לזה עשור ויותר, ואתם שומעים את הקול שלי לטוב ולרע".

בחודשים האחרונים אנו שומעים יותר על מאבק אזרחי נגד הרחבת בז"ן, כמו למשל של חברי תא 'מגמה ירוקה' באוניברסיטאות.

"אנחנו שותפים גדולים למאבק הזה ומתנגדים בצורה קטגורית לכל הרחבה. גם בפליטות גם בייצור וגם במבנים. מרחב הפעולה שלי הוא בוועדות הארציות, ששם צריכות ליפול ההחלטות, ושם אנו נעמדים ונלחמים".

לשאלה האם הוא רואה נקודה של אור במאבק נגד הרחבת חוות הכימיקלים בז"ן הוא אומר באופן אמורפי למדי כי "מי שאופטימיסט רואה רק אור".

לא רק נתיבי תחבורה ארצית קיימים בחיפה אלא גם נתיבי תחבורה ימית. בשנת 2003 נחקק בכנסת חוק הרפורמה בנמלי ישראל שמטרתו הסופית הייתה הכנסת תחרות בנמלי הים של ישראל והפרטתם. בשנת 2005 החל מימוש הרפורמה בפועל, אך רק עשור אחר כך אנו רואים כי נעשים צעדים נוספים לקראת קידום תחרות בתחום נמלי הים באמצעות הקמת נמל שני בחיפה ונמל נוסף בדרום.

"אנחנו בונים כרגע את הנמל השני בחיפה, והוא יהיה השלישי בגודלו ביום התיכון", מספר יהב ואומר כי הוא יופעל על ידי חברה סינית פרטית המפעילה את נמל שנגחאי בסין. "נמל זה יתחרה בנמל חיפה, שימשיך להיות מנוהל על ידי העובדים שלו ועל ידי המדינה".

הצורך בנמל נוסף בעיר, לדבריו של ראש העיר, הוא פתיחת השוק: "כעת יהיו שני גורמים בשטח שיתחרו ביניהם על המחירים, ומי שירוויח הוא הצרכן – שישלם פחות".

נמל חיפה מבטא אולי יותר מכול את חיפה האדומה שהתפרסה על פני שנות המאה הקודמת; עיר פועלים שהונהגה על ידי ארגון ההסתדרות שדאג לא רק לרווחתם כי אם גם לאופייה של האוכלוסייה היהודית–ערבית בעיר, אופי שבנה את חיפה לעיר חילונית סוציאליסטית. לשאלתנו מה נשאר מחיפה האדומה אומר ראש העיר: "כל אופי התעסוקה בחיפה השתנה. עברנו מתעשייה כבדה לתעשיית הייטק ולמעשה כל המדינה השתנתה. זה כבר לא שלטון הסתדרות".


 

 צילום: ראובן כהן, דוברות עיריית חיפה, פייסבוק של יונה להב, גרעין הדר - באדיבות רשת "שעלים"

atarMbaolam

 

 

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
נר על החלון

  נוער וחופש גדול. ככה...

מחשב מסלול רוחני מחדש

  מאמר מאת הרב מאיר...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

איתן 054-6799933

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם