החרד"קים באים

4 hardak

נדב גדליה

לא כל הרחוב החרדי נגד הצבא, ובכל זאת הקולות הצורמים של "הפלג הירושלמי" מצליחים להשתלט על הטון * חייל בודד אחד מתכנן תגובת נגד להתעמרות הפלג החרדי הקיצוני

גיוס לצבא נראה טריוויאלי לרובנו, אך במגזר החרדי הוא מקובל הרבה פחות. משה (שם בדוי) בן העשרים מגיע מבית חרדי ליטאי ירושלמי. הוא למד בכמה ישיבות חרדיות לא מפורסמות במיוחד ("אהבתי את האווירה הביתית יותר שיש בישיבות הקטנות"), ובהתחלה ניסה להיות 'כמו כולם' במגזר החרדי ולשבת ללמוד כל היום. כשהגיע צו הגיוס הראשון שלו הלך משה ללשכת הגיוס כמו חבריו לספסל הלימודים כדי לקבל דחיית גיוס זמנית – תוקפה פג אחרי שנה מזמן נתינתה על ידי רשויות הצבא.

"בשלב מסוים ראיתי שאני כבר לא יושב ולומד כל היום בישיבה", מספר משה על התפנית, "והחלטתי להתגייס". האקט הפשוט של ביטול מעמדו כתלמיד ישיבה, המיון וההמתנה לגיוס בפועל עברו בצורה חלקה. בינתיים הוא עבד בחנות סלולרי בבירה והתגורר בשכונת רמות בעיר, עם הוריו ואחיו. אך כשהגיע לראשונה לשכונת ילדותו במדיו המאובקים אחרי טירונות מתישה, התהפכו חייו והוא נאלץ לעזוב את בית הוריו האהובים ולעבור לדירת חיילים בודדים בחברון, דירה שמתחזק העיתונאי אהרן גרנות, שעזב את עבודתו לאחרונה כדי להתמסר לעמותה שהקים ופועלת רבות למען חיילים בודדים.

למה לא יכולת להישאר לגור אצל ההורים?

"אני לא עושה יומיות, אבל המציאות הזאת, שהתחלתי להגיע לבית הוריי מדי פעם במדים, עשתה להם רע מאוד מבחינה חברתית", מספר משה. "לחיילים חרדים יש בעיה; הם נזרקים מהבית, נזרקים 'בעדינות' מהבית, או פשוט לא יכולים להתגורר בחברה החרדית שמוקיעה אותם.

"ההורים שלי באופן אישי לא התלהבו מזה שרציתי להתגייס אבל לא זרקו אותי מהבית כמו שקרה לחבר שלי, שיום בהיר אחד מצא את עצמו עם החפצים שלו ברחוב. אצלי מה ששבר את הוריי היה מה שהתרחש מסביב. קיצונים חרדים התנכלו לי ולמשפחה בשם ההתנגדות לגיוס; הדביקו מדבקות גנאי על הדלת של בית הוריי, התחילו לדבר עליי בקווי נייעס, היו צעקות נגדי ברחוב. ההורים שלי אמרו לי שזה פוגע במשפחה ואני חייב לבחור בין הצבא ובין לגור אצלם. אז פשוט קמתי והלכתי. כאב לי, אבל אני בקשר עם ההורים שלי. לא רבתי אתם. בחרתי בצבא כי לא הצלחתי להמשיך לגור אתם כשהם סובלים בגללי. עכשיו זה בסדר. בזכות היציאה מהשכונה אני לא מסתובב בה במדים וההצקות פסקו".

זה קורה בקרב כל המגזרים ותתי המגזרים בחברה החרדית?

"ההורים שלי ליטאים, אבל יש לי חברים קרובים, חיילים בודדים, מכל קצוות הקשת החרדית; אחד צ'אלמר, אחר נטורי קרתא ויש גם ממשפחות חרדיות קלסיות. אגב, אצל הספרדים משום מה פחות נפוץ שעושים רעש מזה שהילד התגייס לצבא".

את ההסבר לכך רבים מייחסים להיסטוריה של עולם הישיבות הארץ ישראלי שנוסד כאן אחרי השואה והושתת בעיקרו על עולם הישיבות החרדיות שפרח באירופה לפני השואה. החל מישיבת פוניבז', שהקים הרב כהנמן בבני ברק, עבור בישיבת חברון ועד הקמתן של ישיבות ספרדיות רבות שהוקמו בעבור הציבור המזרחי אך לרוב הונהגה בהן שיטת הלימוד האשכנזית, כולל ההגייה ודרך הפלפול התלמודית, ולא פעם מונו בהן ר"מים בוגרי ישיבות אשכנזיות. עולם הישיבות הספרדיות חדש יותר והוקם ברובו רק לאחר מכן, והאמוציות על שבחור עוזב את הישיבה ומתגייס – בהתאם.

מי בפועל עושה את המהומות נגד המתגייסים החרדים?

"כשהייתי בישיבה הרב שלי אמר לי 'אם אתה לא יכול לשבת וללמוד – תתגייס'. זה אולי לא מה שתשמע בפרהסיה החרדית כמובן, אבל זו התפיסה. אין טעם לשבת בישיבה ולא ללמוד גם אם אף אחד ברחוב החרדי לא יאמר שכדאי להתגייס. לפי ההסכמים בין הצבא לחרדים, מי שלא יושב ולומד – מתגייס, ומי שלומד – לא. פשוט מאוד, גם אם הציבור החרדי לא חשוד בהערכה למסגרת הצבאית בגלל שהיא חילונית. רוב החרדים גם לא ציונים ולא רואים את העניין של שוויון בנטל, אבל מצד אחר הם גם לא קיצונים. המעשים הקיצוניים נעשים על ידי קבוצה קטנה שעושה רעש ונקראת 'הפלג הירושלמי'. הם טוענים שמטרת הצבא היא לחלן אותם, ולכן הם לא משתפים אתו פעולה בכלל. במקום ללכת לפי החוק, שמאפשר בתכלס דחיית גיוס, הם ממשיכים ללמוד כרגיל בישיבה. כשלא מצהירים על 'תורתו אומנתו' קורה משהו פשוט מאוד; על פי חוק נעשים עריקים, ואז קורה הבלגן וההפגנות ואליהן מצטרפת 'תופעת בבושקה'".

בבושקה?!

"כן, על שם הבובה הרוסית הזאת שיש בה בובה בתוך בובה בתוך בובה; המשטרה עוצרת עריק על דו"ח תנועה, נניח, ואחרי שהיא מגלה שהוא עריק אנשי הפלג הקיצוני יוצאים להפגנה על שעצרו תלמיד ישיבה. בהפגנה הזאת יש עוד כמה עריקים שלא הסדירו את עניין הגיוס, ואז יש עוד הפגנות על עריקים שנעצרו וחוזר חלילה".

שליחות בלי אלימות

זה שבעה חודשים שמשה משרת בצבא בשירות סדיר וראשו לא פוסק מלחשוב איך אפשר לעצור את הקיצונים בחברה החרדית, שבגינם נאלץ לעזוב את בית הוריו האהובים. "עוד הרבה לפני הגיוס התעסקתי עם תופעה של תקיפת חיילים חרדים", הוא מספר. "הגשתי תלונות על כתיבת גרפיטי נאצה שיצאו נגד חיילים חרדים, דברים כמו 'חרד"ק צא החוצה', 'חרד"ק הדפוק של השכונה", 'לצבא השמד אני לא מתגייס'. זה רוסס על קירות ברחוב יחזקאל בירושלים ועבדתי לא רחוק משם, בחנות הסלולר. יום אחד באתי, מחקתי את כל הכיתובים והתקנתי מצלמת אבטחה. ידעתי שזה מקום מועד לפורענות. ואכן כבר למחרת ראיתי בצילומים אב מגיע עם שני ילדים והילדים מרססים כתובות. האבא לא עשה כלום. הוא חכם ויודע שלקטינים לא יעשו כלום.

"זאת אמנם קבוצה קטנה יחסית; אין להם מנדט בכנסת אבל בבחירות המוניציפליות יש להם נציגים בכל מיני ערים חרדיות. מבחינת 'הפלג' זו מלחמה לכל דבר. הם נלחמים בצבא בכל דרך; בכל שכונה חרדית יהיה את ההוא שיצעק 'חרד"ק!' (חרדי קל דעת) על חייל חרדי במדים. בעיתון שלהם, 'הפלס', יש מאמרים נגד הגיוס ודברים שמציגים את הגיוס אחרת לגמרי ממה שהוא. יש גם משחקים לילדים, מין משחקי 'רביעיות' עם שאלות נגד הצבא. יש גם שירים חדשים שיוצאים נגד הצבא, משקיעים בזה בהפקה, בזמר, באולפן, הכול. יש קו נייעס ששמו 'קו ההגנה' והוא מכונה בשמו המלא 'הוועדה להצלת עולם התורה'. קשה מאוד להילחם בזה".

"מה ששבר את הוריי היה מה שהתרחש מסביב. קיצונים חרדים התנכלו לי ולמשפחה בשם ההתנגדות לגיוס; הדביקו מדבקות גנאי על הדלת של בית הוריי, התחילו לדבר עליי בקווי נייעס, היו צעקות נגדי ברחוב. ההורים שלי אמרו לי שזה פוגע במשפחה ואני חייב לבחור בין הצבא ובין לגור אצלם"

והחלטת לפעול נגד מערך משומן כזה.

"נפגשתי עם אחד השרים בכנסת ודיברנו על זה שבאלימות פיזית די קל להילחם, אבל בהסתה קשה מאוד. הגבול בין חופש הביטוי להסתה הוא דק ואין לזה פתרון חד-משמעי. אפילו המשטרה והפרקליטות לא מצליחים לעצור את 'הפלג'. הם מתוחכמים, יש להם כסף שמגיע מגורמים אנטי-ציוניים בארצות הברית, הקמפיין שלהם נגד הצבא רץ כל הזמן בלי הפסקה. חשבתי הרבה זמן מה אני יכול לעשות. לשרוף להם את בית הדפוס? לא ראלי. להרביץ להם? נו, באמת. חשבתי שאפשר להילחם בדרך יפה בקמפיין פרסומי הפוך: להפיץ מסרים תורניים בכל מיני דרכים שיציגו את הגיוס באור אחר, שייתמך על ידי ספרי קודש שהחרדים הקיצונים עצמם לא יכולים להתכחש אליהם".

לצורך העניין פתח משה ספרי קודש לא מעטים מהרמב"ם ועד התלמוד הבבלי והביא את דעת חכמי הדורות בעניין תרומה אזרחית לצבא העם. לדוגמה: "הַאַחֵיכֶם יָבֹאוּ לַמִּלְחָמָה וְאַתֶּם תֵּשְׁבוּ פֹה?" אמרו חז"ל (סוטה מד ע"ב), שכל מי שנזכרו שחוזרים מהמלחמה, כגון מי שבנה בית ולא חנכו, נטע כרם ולא חיללו או אירס אישה ולא לקחה, הכוונה רק במלחמת רשות. אבל במלחמת מצווה, והכוונה למלחמה של הצלת ישראל מיד צר – "הכול יוצאין, אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה". וכן פסק הרמב"ם (הל' מלכים ז, ד). וזוהי מלחמת מצווה מובהקת. כפי שכתב הרמב"ם (הל' מלכים ה, א): "ואי זוהי מלחמת מצווה? זו מלחמת שבעה עממים (בכיבוש הארץ), ומלחמת עמלק, ועזרת ישראל מיד צר שבא עליהם". ומצוות המלחמה מחייבת כל יחיד להסתכן הרבה מעבר למה שנצטווינו להסתכן לצורך הצלת יחידים מישראל.

גם הם מכירים את הפסוקים הללו. אתה חושב שזה יעזור?

"האמת שאני לא חושב שמישהו ישתכנע מזה להתגייס. לא", אומר משה בכנות. "אבל בעיניי יש פה אמירה חשובה: די, תעצרו פה, אנחנו לא נשתוק לכם. זו תגובה שחסרה מאוד היום ברחוב החרדי, שמתנער מהפלג הקיצוני ולא רוצה להיות חלק ממנו – וזה מגיע עד רמה שלא מסכימים לעשות שידוכים עם הקבוצה זאת שעושה הרבה חילול ה' – אבל תגובת נגד אין.

"מה שאני מתכנן לעשות אמנם לא ישפיע משמעותית, אבל יכניס בהם קצת רתיעה. האם הם יחשבו פעמיים לפני הפעם הבאה שיצעקו על חייל 'חרד"ק'? לא נראה לי. יכול להיות שזה אפילו ידרבן אותם לפעול, אבל אין לנו מה לעשות. אנשים ציונים שאכפת להם מהנושא הכאוב הזה של תקיפת חיילים חרדים תרמו את הכסף לפעילות הזאת".

משה שומר לעת עתה בסוד את שיטות המלחמה שהוא מתכנן בקיצוני החברה החרדית כדי למנוע תגובת מנע מהצד השני. בינתיים יש תקציב מועט ותכניות לטווח הקרוב להפצת מסרים מחוכמת בקרב הציבור החרדי. "אני וחבריי מתייחסים לזה כשליחות לכל דבר, רק שאנחנו לא נשתמש באלימות", מצהיר משה.

לתגובות: נדב גדליה בפייסבוק

צילום: חדשות 0404

 

atarMbaolam

 

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
נר על החלון

  נוער וחופש גדול. ככה...

מחשב מסלול רוחני מחדש

  מאמר מאת הרב מאיר...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

איתן 054-6799933

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם