אמר החבר

b 8 porat

ארנון סגל

קפיטליסטים יקרים, תתמודדו עם העובדה הזו: במדינת ישראל קיימים עדיין 22 קבוצים שיתופיים עם אידיאולוגיה סוציאליסטית לכל דבר. שלושה מהם חדשים ואפילו דתיים * אמיתי פורת (הבן של הרב חנן זצ"ל), מזכ"ל הקיבוץ הדתי החדש, לא רק שלא נבהל ממגפת ההפרטה שאיימה על סמל הציונות של קום המדינה, והוא אפילו משוכנע שהשינויים והעדכונים הנדרשים שנעשים בתנועה הקיבוצית עתידים להחזיר עטרה לישנה * על התמורות הדתיות רוחניות. הצורך הקיומי בחיבור להתיישבות ביו"ש, וגם על ערכי הקיבוץ שעוד יחדרו לעיר * שיחת חברים לרגל חגיגות 80 שנה לקיבוץ הדתי הראשון (טירת צבי)

אחת משגיאות ההגהה המשעשעות והשכיחות בעיתון 'הצופה' ז"ל נרשמה כאשר בוקר אחד הופיעה שם כותרת רבת משמעות שבישרה: הקב"ה פרש מהמפד"ל. הכוונה לא היתה כמובן לריבונו של עולם אלא לקבה"ד, הלא הוא הקיבוץ הדתי.

'הצופה' כבר איננו, הקדוש ברוך הוא חי וקיים לנצח, וגם הקיבוץ הדתי עוד חי ובועט. בכ"א בתמוז השנה ימלאו למפעל הוותיק הזה שמונים שנה. בקיץ 1937 נוסד בעמק בית שאן ראשון הקיבוצים הדתיים – טירת צבי –במסגרת יישובי חומה ומגדל.

בשנה האחרונה חלו חילופי דורות רבי-משמעות בהנהגת הקיבוץ הדתי. את נחמיה רפל הוותיק החליף בתפקיד המזכ"ל אמיתי פורת, הבן של חנן זצ"ל. הוא בן 45 כיום, השני מ-11 ילדי משפחת פורת (עשרה אחים ביולוגיים + אחות באמנה). מדובר במספר ילדים מעט יוצא דופן בקיבוץ. רק משפחה אחת בכפר עציון הייתה אז גדולה יותר. לבן ולאשתו מיקי, אגב, יש ארבעה ילדים. פורת נולד בכפר עציון וגם היום מתגורר בו, היחיד מכל אחיו שעונה להגדרה הקיבוצניקית 'בן ממשיך'.

רגילים להעריך את מספר התושבים בקיבוץ הדתי בכעשרת אלפים איש שחיים ב-22 יישובים, כולל שלושת מושבי דרום הר חברון – כרמל, מעון ויתיר. הם הצטרפו לתנועה בשנים האחרונות בגלל היחלשות תנועות אחרות כדוגמת תנועת המושבים של הפועל המזרחי. מתוך כל יישובי התנועה רק שישה הם קיבוצים שיתופיים שוויוניים בדגם המוכר מפעם: לביא, שדה אליהו, יבנה, בארות יצחק, מגדל עוז ועלומים. כל השאר מצויים על מנעד ההפרטה. בכל התנועה הקיבוצית הגדולה, אגב, קיימים 250 קיבוצים. רק כעשרים אחוזים מהם עודם שיתופיים.

"שני מושבים שיתופיים חזרו לשורותינו בשבע השנים האחרונות", מבשר פורת, "משואות יצחק וניר עציון. התנועה זרקה אותם בשנות החמישים משורותיה כי הם לא היו אידיאולוגיים מספיק לטעמה, והפכו לא עלינו למושב שיתופי. האירוניה של ההיסטוריה היא שנוצר מצב שחלק מהמושבים שהצטרפו אלינו שיתופיים כיום יותר מאשר קיבוצים מסוימים שלנו. זה אומר משהו על טיבה של אידיאולוגיה נוקשה. מצד שני, צריך לציין שגם בשנות החמישים לא היינו מופרעים כמו הקיבוצים החילוניים שהתפלגו ל'איחוד' ול'מאוחד'. שם הרי משפחות התפרקו ויישובים נחצו".

איך נשארו רק הייקים

פורת הצעיר למד בישיבת נווה שמואל שבאפרת יחד עם שאר הבנים הגדולים של הקיבוץ, ואילו הבנות למשפחת פורת למדו בנווה חנה. זה היה אז חידוש יוצא דופן בהווי הקיבוצניקי, שהולכים ללמוד בישיבות ובאולפנות. "גם במקרה שלנו ביצעו את הטעות הרגילה", מחייך פורת בעגמה קלה, "כפי שהכריחו עד אז את כל הנוער ללמוד בחינוך הקיבוצי, חייבו את כולנו ללמוד בנווה שמואל ובנווה חנה. עברו כמה שנים וכמה כאבים עד שהבינו בקיבוץ שלא ייתכן שמוסד אחד יתאים לכולם". אחר כך הוא למד בישיבת הקיבוץ הדתי בעין צורים במשך שנה ואחריה התגייס לסיירת צנחנים. לאחר קורס הקצינים, השחרור והלימודים האקדמיים, פנה פורת לעסקי החינוך. את הטבילה הראשונה עשה בקבוצת יבנה.

"היה לי חלום: לחזק ולשנות את החינוך הדתי בקיבוץ הדתי. הייתה הרגשה שיש מקום לחזק בו את יסודות האמונה, כך שתהיה בוערת וחיה יותר. לא רק קיום פורמלי של המצוות אלא אמונה בוערת בלב. כמי שגדל שם ומצד שני בא מעולם דתי חזק מהבית ומהישיבה, חשתי שנכון לעשות מאמץ בכיוון הזה. היו אז מחקרים שהצביעו על אחוזי חילון גבוהים דווקא בקיבוץ הדתי. והייתה לי וגם לאחרים תחושה שהעבודה בעניין צריכה להיעשות מתוך המחנה פנימה.

"אנחנו באנו מאווירה חסידית יותר, מכפר עציון. קיימת תיאוריה שבכפר עציון גרו החסידים של הקיבוץ הדתי, וכשהוא חרב במלחמת השחרור המאפיין הזה נכחד מהקיבוץ הדתי ונשארו רק הייקים. היה בקיבוצים מי שקידש את המסגרת המעורבת, בנים ובנות. אצל חלק מהקיבוצניקים הייתה הבנה שאנחנו ממש כמו הקיבוצים החילוניים, רק עם כיפה. גמרא דווקא למדו. בחלק מהמקומות בנות אפילו נבחנו בבגרות בחמש יחידות בגמרא שזה הרבה יותר מהרגיל, אבל בסך הכול לימודי הקודש לא היו חזקים בחינוך הקיבוצי. למרות שהמוסדות רצו מאוד לחנך חינוך דתי משמעותי, הם לא מצאו את הדרך לכך. זה גם לא השתנה מאז בצורה דרמטית, אם כי הכיתות כבר נפרדות בדרך כלל. במחזור הראשון שחינכתי ביבנה הכיתה עוד הייתה מעורבת, ובשני כבר ביצעו את ההפרדה. נוסדו גם כיתות תורניות.

"גם מקיבוצים אחרים יצאו ללמוד במוסדות חינוך של כלל הציונות הדתית שברובם הם נפרדים, וההפרדה חלחלה פנימה לקיבוצים. קשה מאוד לומר שהחינוך בקיבוץ הדתי כיום דתי יותר, אבל בהליכה של הבוגרים למכינות ולמדרשות הוא נעשה דומה יותר לשאר הציונות הדתית. אין היום תוצר אחד שמאפיין את כלל החינוך בתנועה.

8 kibutz

"אחרי כמעט עשור בחינוך, בשנת 2005 התחלתי לשמש מזכיר בכפר עציון. הגעתי בזמן שבו התחושה הייתה שהמקום שרוי בשקיעה מסוימת ובתהליך הזדקנות. לא הייתה צמיחה במספר התושבים ולא הצטרפו חברים חדשים. גם לא נבנו בתים. אחד הדברים שבלטו לי בהקשר הזה היה כאשר הבן הבכור שלי מצא עצמו בקבוצת גיל שהיו בה רק ארבעה ילדים, ומתוכם שלושה היו בני תושבים ורק אחד – הבן שלנו – בן להורים שחברים בקיבוץ. לאור זאת, הדבר הראשון שעשיתי כשנכנסתי לתפקיד המזכיר היה לנסות להגדיל את הקהילה ואת היישוב. מילאתי את התפקיד עד שנת 2010, כשבתוך התקופה הזו עברנו גם את הקפאת הבנייה. מצד שני, כמו בהרבה מקרים דווקא היא העניקה לנו את הדחיפה לשאוף לגדול. בנינו בתים לחמישים משפחות חדשות. היום גרות בכפר עציון כ-150 משפחות, והמגמה היא להגיע בעשור הקרוב ל-200-250 משפחות. הקיבוץ עבר הפרטה חלקית לאחרונה, ובעיניי זהו מהלך ציוני כי הוא מאפשר לקלוט חברים חדשים ובין השאר גם בנים ממשיכים שיזכו להרבה יותר עצמאות מאשר החברים של פעם".

על אביו הרב חנן פורת ז"ל: "אבא שלי ראה עצמו תמיד חלק מהקיבוץ הדתי אבל הוא היה גם מרכזניק מאוד, תלמיד של הרב הקוק ושל הרב צבי יהודה. ההליכה לכפר עציון הייתה מבחינתו קודם כול חזרה הביתה"
החלוץ של 2017

האם נותרו עוד קיבוצניקים עם מגפיים ובגדי עבודה שרק הרגע חזרו מהפלחה?

"בהחלט עוד קיים מרכיב חקלאי כמעט בכל היישובים שלנו. אמנם עובדים שם פחות פועלים באופן יחסי למה שהיה פעם, כי המיכון החקלאי הפחית את הצורך בידיים עובדות. זה עדיין אידיאולוגי, ומשהו ב-DNA עוד נשאר, אבל התמורות גדולות ורוב החברים כמו גם רוב הקיבוצים כבר אינם עוסקים בחקלאות. ברוב הקיבוצים מתאפשר לחברים לבחור בעצמם את המקצוע שלהם, במה שפעם נקרא עבודת חוץ – מקצועות חופשיים כאלו ואחרים. ואחרי כל אלו, הקיבוץ הדתי הוא כיום התנועה החקלאית ביותר מבין התנועות המיישבות".

גם כל יתר מוסדות הליבה שאפיינו את הקיבוץ שינו צורה וחלקם אף נכחד. בקיבוצים שעוד נותרו שיתופיים עוד קיים מערך שירות לא קטן, וגם הוא עבר שינויים. המכבסה המיתולוגית ומחסן הבגדים שלצדה עוד עובדים במלוא המרץ, ותאמינו או לא אפילו בתי ילדים קיימים, אבל באף אחד מהם אין כיום לינה משותפת. גם בקיבוצים החילוניים, אגב, היא כבר איננה קיימת. מה שמעניין הוא שבחלק מהקיבוצים הדתיים מעולם לא התקיימה לינה משותפת. "תמיד הקיבוץ הדתי היה צעד אחד קדימה משאר הקיבוצים, ובעניין הזה אין לי ספק שזה קשור גם למסורת הדתית", אומר פורת. "תמיד היה ברור לנו שהמסגרת המשפחתית חשובה יותר, אבל נכון שהיו שנים של בלבול גם בעניין הזה". מאידך גיסא, את הלינה המשותפת מאמצים היום דווקא בקומונות חדשות של התנועות הכחולות או בקבוצות מחנכים שיושבות בתוך הערים. "אני רואה בזה חזרה על טעויות עבר" – פורת לא מסתיר את ביקורתו – "בקומונות כאלו ערך המשפחה לא ברור דיו. אני לא רוצה להוציא עליהם לעז כי לפעמים מדובר באנשים אידיאליסטיים מאוד".

חדר אוכל, מעוז הקיבוץ הישן והתוסס, הוא כיום לא יותר משירות שגם בחלק מהקיבוצים השיתופיים עורכים בו דיונים על הפרטה. בחלק מהקיבוצים יש בפועל רק ארוחת צהריים בחדר האוכל. במקומות כמו כפר עציון, שכבר הופרט כאמור, עוד קיים חדר אוכל אך אינו משמש לסעודות משותפות על בסיס קבוע. בקיבוץ עלומים ובקבוצת יבנה, לעומת זאת, חדר האוכל שוקק חיים ומוגשות בו שלוש ארוחות. דבר נוסף שהשתנה הוא המאזן בין פונקציות בבית ובמבני הציבור – ברוב הקיבוצים יש היום לחברים בתים קצת יותר גדולים מאשר פעם, כ-100-120 מ"ר ובתוכם גם מטבח.

"צריך להבין שגם קיבוצים שכבר אינם שיתופיים שונים מיישובים קהילתיים ברשת הביטחון שהם מקנים לחברים בהם", מסביר פורת. "יש לזה גם משמעויות חוקיות. גם קיבוץ מופרט מחויב בהענקת רשת ביטחון סוציאלית למובטלים, לבעלי צרכים מיוחדים, לחולים ולפנסיונרים למשל. זה קיים בכל הקיבוצים".

 

ומה לגבי השכר? אם חבר בקיבוץ שיתופי עובד בהייטק ומקבל משכורת עתק, היא עדיין זורמת לקופה המשותפת?

 

"בהחלט. והשכר שיקבל מתחלק באופן שוויוני לפי גודל המשפחה. קיימות תופעות כאלו, של חברים בעלי שכר גבוה מאוד שממשיכים להיות חברים בקיבוץ שיתופי מתוך אידיאולוגיה".

 

נכון להעריך שהקיבוץ יסיים בסופו של דבר את דרכו בהפרטה מוחלטת?

"כמו בהרבה תחומים, קיימת כאן תנועת מטוטלת. זה לא יחזור לקומונות המוטרפות של תחילת הדרך, כשהיו חברי קיבוץ שלא היו להם אפילו בגדים משלהם, אבל בהחלט מותר להניח שיהיו מקומות שבהם השיתופיות דווקא תתחזק. כבר היום תושבים בכפר עציון נכנסים מרצונם החופשי לחברות בקיבוץ, למרות שזה דורש מהם לשלם יותר כסף מאשר שילמו כתושבים. נכון, הם גם מקבלים יותר ממה שקיבלו כתושבים. רבים מחפשים את האיזון בין הפרט לבין הכלל.

"את הגישה שלי בעניין הזה שאבתי מא"ד גורדון, שכבר ב-1920, כשרעיון הקיבוץ עוד היה חדש ובעל כוח רב, כתב את המבוא ההגותי-ערכי לתקנון מושב העובדים הראשון - נהלל. לחברי קבוצת דגניה שהתרעמו כנגדו, על שהוא מסייע לקבוצות שמעודדות רכוש פרטי לא עלינו, הסביר גורדון שהמסגרת השיתופית חשובה אבל התוכן הרבה יותר חשוב. הוא כתב להם שאם ישקיעו רק בצורה, במסגרת, ויסמכו עליה שהיא כשלעצמה תתקן את האדם ואת החברה, הצדדים השליליים יעבדו חזק יותר והמסגרת תכה בפניהם. מעניין שהוא הבין את זה כבר אז.

"וזה נכון גם כיום. אפשר לחיות בקיבוץ שיתופי או בקיבוץ מתחדש או במושב עובדים, ואפשר אפילו לחיות ביישוב קהילתי או בעיר. אני אמנם רואה יתרונות מסוימים בקיבוץ הדתי, אבל אסור לקדש את המסגרות החיצוניות הללו יותר מדי. צריך להבין שהן רק מסגרת ובכל צורה שתהיה יש לעבוד על התוכן".

 

הדור הצעיר, ככלל, ממשיך בקיבוצים?

"לקיבוצים המופרטים אכן חוזרים יותר צעירים שגדלו בהם, אבל בכל המקרים אין נטישה המונית. לפני 15 שנים הייתה בקיבוצים מגמת התכווצות, אבל היא לא קיימת היום. היום קיים אפילו גידול, ואין ספק שהתנועה הקיבוצית בכלל וגם הקיבוץ הדתי יוצאים מהמשבר שהיו נתונים בו. כעת יש להחזיר את האנרגיות לעשייה שהיא מעבר ליישוב עצמו, ובזה אנחנו משתדלים מאוד להשקיע. למשל, בהקמת בתים לבעלי צרכים מיוחדים בתוך הקהילה. אלו מיזמים שכבר קיימים ואנחנו גאים בהם. ישנם גם גרעיני 'צבר' שמטפחים נוער יהודי שבא מחו"ל לשירות צבאי, ובמסגרת הזו הקיבוצים מעניקים להם את המעטפת החברתית".

לא רק אנדרטה לסטלין

איך היית מגדיר את הבשורה של הקיבוץ הדתי בעת הזו?

"תורה ועבודה. הרצון לקחת את הכוח השיתופי הזה שקיים ולעשות בו משהו מעבר לטובת השותפים עצמם. ראוי שקבוצה תדאג לא רק למרכיבים שלה. זו בשורה של הקיבוץ הדתי שאפשר לייצא גם למסגרות לא קיבוציות".

 

כשהקיבוץ נוסד הסוציאליזם והקומוניזם היו חזקים מאוד, אבל התנועות האלה נעלמו ואילו הקיבוצים עדיין כאן. האם הניסיונות לשמר אותו אינם התעקשות על שימור מוסד ארכאי?

"שותפות קהילתית היא דבר משמעותי ואמתי ובעל ערך גדול, והיא בשורה שלנו קודם כול לעצמנו – אבל גם כלפי חוץ. אם אנשים בקהילות עירוניות יהיו פחות בודדים, פחות לבד, ויוכלו ליצור לעצמם מסגרות שיתופיות שנועדו גם לתרום לאחרים, זה יהיה מבורך. אנחנו לא אוחזים בשותפות כי היא שריד מהעבר אלא מתוך רצון אמתי לעשייה בהווה ובעתיד. משפחת בן-שלום שיצאה מסעד והקימה את הקיבוץ העירוני בית ישראל בגילה ובקריית יובל ואת המפעל החשוב בירוחם, אומרת בדיוק את זה. זה לא חייב להיות קיבוץ שיתופי ולא כל מי שעובר שם צריך להיות קיבוצניק, אבל הרעיון שקהילה אוחזת בשיתוף כלשהו ונושאת משימה הוא מסר חשוב. אני רואה בזה דבר גדול.

"דוגמה נוספת היא רתמים, קיבוץ שננטש ושתנועת 'אור' יחד עם משפחות דתיות הקימו מחדש כיישוב קהילתי. מאה משפחות גרות שם היום, ולאחרונה הם הגדירו עצמם כמושב שיתופי ומבקשים הכרה של משרד החקלאות ושל רשות מקרקעי ישראל להעניק להם אישור לחקלאות. הם מבינים שליישוב זה בריא יותר וכך יש לו יותר אפשרויות של קיום עצמי. באופן הזה הם גם מסייעים לשמירה על אדמות הנגב, אם כי לצערי אנשי רשות מקרקעי ישראל לא מבינים זאת ומערימים עליהם קשיים. מדובר בקבוצה שלא באה במטרה להקים יישוב שיתופי אבל פתאום מגלה שיש לזה כוח עדיף על פני היישוב הקהילתי הרגיל. ואם כך, כנראה זה לא גרוע כל כך כפי שאוהבים לטעון. אנשים מחפשים את השיתוף, כמובן באופן שלא יחנוק אותם, שלא ידכא את היזמה, את האחריות האישית ואת העצמאות".

"אנחנו לא אוחזים בשותפות כי היא שריד מהעבר אלא מתוך רצון אמתי לעשייה בהווה ובעתיד. משפחת בן-שלום שיצאה מסעד והקימה את הקיבוץ העירוני בית ישראל בגילה ובקריית יובל ואת המפעל החשוב בירוחם, אומרת בדיוק את זה"
 

פעם אלו שבאו מהקיבוצים הובילו בפוליטיקה ובהנהגה בישראל, והיום כבר לא. אותו דבר נכון גם לגבי הקיבוץ הדתי ביחס לכלל הציונות הדתית. למה זה כך?

"אין ספק שאת ההנהגה נטלו כוחות אחרים. זה קרה בצורה חריפה יותר בתנועה הקיבוצית הגדולה ביחס למפלגת העבודה, אבל נכון גם לגבי הקיבוץ הדתי. פעם בני עקיבא הייתה של הקיבוץ הדתי וכל המזכ"לים שלה באו ממנו. היום זה לא המצב. יש התחדשות בחיים. אנחנו לא צריכים לנצח תנועות אחרות בציונות הדתית אבל בהחלט צריכים להביא את היתרון היחסי שלנו ואת האיכות שלנו במקום שהם מסוגלים לתרום. צריך לחזור אל הזירה הציבורית, לעשייה, לאו דווקא בפוליטיקה. הקמת יישוב חדש היא בהחלט משימה שיש לשוב אליה. טוב ש'אמנה' מקימה יישובים, אבל צריך שגם הקיבוץ הדתי יקים יישובים.

"לפני כשלושים שנה התקבלה החלטת ממשלה שלא מקימים כלל יישובים חדשים וממילא האנרגיה בקיבוצים התמוססה. הרצון הטבעי להתיישב כבר לא התאים למדיניות הרשמית בישראל. מי שסחף בוגרי בני עקיבא בהמוניהם וניתב את האנרגיה היה אז גוש אמונים. היו אפיקים אחרים להגשמה ולשליחות ולאידיאליזם והקיבוץ הדתי לא ידע להציע אפיקים דומים בזמנים ההם. ממילא כולה נשאבה ליהודה ושומרון. הטעות היא שהמדינה נסוגה מהתיישבות, שהיא כבר איננה מקימה יישובים חדשים ולא רואה בזה ערך".

כן, להקים קיבוצים חדשים

בעצם אתה אומר שברגע שהקיבוץ הרפה מערך ההתיישבות, ממילא הוא ירד גם מעמדת ההובלה וההנהגה.

"זה דבר חזק מאוד בעיניי. השיתופיות אף פעם לא הייתה דרך הרבים אבל היא תוארה כאוטופיה. בבני עקיבא חינכו להגשמה בדרך הקיבוץ, הסבירו שזו ההגשמה של ערכי תורה ועבודה. בסופו של דבר הקיבוץ הוא תנועת התיישבות בעלת אידיאולוגיה מסוימת. ברגע שההתיישבות לא מתחדשת ואין הקמת יישובים חדשים, האנרגיה שבתוך העסק מצטמצמת. זו הזדקנות. בנוסף, ביעדים הלאומיים שהקיבוץ הדתי אחז בהם חזק - כדוגמת הקמת אולפני גיור, הכשרות עולים וחברות נוער – הצרכים השתנו ולא תמיד ידעו בקיבוץ ליצור כלים חדשים כשהישנים כבר לא התאימו. אני חושב שעכשיו הם כבר הולכים ונבנים".

 

אתה עדיין מזוהה עם הערך הזה, תורה ועבודה?

"כן. חלק מהוגי הדעות של תורה ועבודה התכוונו בסיסמה הזו למה שקרוי היום סוציאליזם דתי. היום הסוציאליזם כבר פחות מרגש, אבל הרעיונות של צדק חברתי, תיקון אדם ועולם – רעיון של תורה ועבודה עדיין משמעותי ורציני. העבודה פירושה בעצם הגשמה בעולם הזה. היא מבטאת את הרעיון שהתורה מצויה בתוך השדה, בעולם הממשי. זו קריאת תיגר כלפי העולם האורתודוקסי הישן שראה את חזות הכול בתורה. אנחנו אומרים שהעבודה הלאומית והחזרה לחיים הטבעיים והעצמאיים של עם באדמתו, זה עצמו תורה, וזה עדיין נכון באופן עמוק מאוד. ההתגייסות שלנו למשימות הלאומיות עדיין חזקה ומקובלת על רוב שדרות הציונות הדתית. השותפות היא כלי יעיל לעשייה שמאפשר יותר מאשר עבודת היחיד – אבל בהחלט גם ערך. הרמב"ם מסביר את מאמר המשנה 'קנה לך חבר' שיש שלוש דרגות של חבר – והעליונה שבהן היא חבר המעלה, שפירושו התחברות לצורך עשיית הטוב".

 

אתה לוקח את הפירוש הזה של הרמב"ם כהגדרה לחבר קיבוץ?

"הלוואי. היעד העמוק והאוטופי שלנו הוא מציאת חבר לעשיית הטוב. תיקון עולם".

גם תהליך ההזדקנות שעבר על הקיבוצים לא בהכרח נתפס בידי פורת כעניין שלילי: "הקיבוץ הפך לדגל את הרב-דוריות שמאפיינת אותו מאוד. תמיד צחקו על כך שעדיף להיות ילד או זקן בקיבוץ, כי באמצע זה לא משהו, ויש בזה גם אמת. קיימת כאן תפיסה שאדם הוא חלק מהמקום שבו הוא גר, ממש כמו עץ. אדם צומח בתוך קהילתו, וגם לזקנה יש בה מקום. בחיים הקיבוציים ברור מאוד שהזקנים הם חלק מהקהילה ומשקיעים בזה הרבה אנרגיה. בונים כאן היכלות מפוארים לגיל השלישי".

 

אבא שלך ז"ל לא היה ממש חלק אורגני מהקיבוץ הדתי. נכון?

"לא סתם הוא לימד בישיבת הקיבוץ הדתי. אבא שלי ראה עצמו תמיד חלק מהקיבוץ הדתי אבל הוא היה גם מרכזניק מאוד, תלמיד של הרב הקוק ושל הרב צבי יהודה. ההליכה לכפר עציון הייתה מבחינתו קודם כול חזרה הביתה. לנוכח הסיפור של כפר עציון גם הייקים בקיבוץ הדתי, החבר'ה שמושכים שמאלה, התקשו לעמוד ולהתנגד. אבא שלי אמנם לא ראה אותי בתפקיד מזכ"ל, אבל ידע שאני עובד בקיבוץ הדתי והיה מבסוט מזה בסך הכול. הוא אכן ניסה להוביל בקיבוצים מגמה של חינוך לאמונה ולקיום מצוות, וגם התיישבות בכל חלקי ארץ ישראל".

 

קיים משהו יוצא דופן בעובדה שקיבוץ נבנה כהתנחלות ביהודה ובשומרון – שאוחזת בעצם בדגל המתחרה.

"שלושה קיבוצים דתיים מצויים כיום בגוש עציון, ובנוסף לשלושת מושבי דרום הר חברון שהצטרפו לתנועה ולשדמות מחולה מהבקעה, ונוצר מצב ששבעה מתוך 22 יישובי התנועה שוכנים מעבר לקו הירוק. אני לא רואה בזה שינוי כיוון דרמטי בקיבוץ הדתי. אנחנו עובדים בשיתוף פעולה הדוק עם זמביש ועם 'אמנה'. מבחינתנו זו לא תנועה מנוגדת. נכון שעד היום יש דימוי שמאלני לקיבוץ הדתי, אבל צריך לזכור שבשורה התחתונה 70 אחוזים מתושבי הקיבוצים הדתיים הצביעו לבית היהודי ולליכוד. בסופו של דבר התנועה מצויה בימין".

 

למי הקיבוצניק הדתי הממוצע קשור יותר, למקביליו בקיבוצים החילוניים או לציונות הדתית?

"אנחנו חברים טובים של שני הצדדים, אבל אי אפשר לקחת מאתנו את הזהות הציונית-דתית שלנו. היא ברורה לנו מאוד. יש משהו עמוק שצומח דווקא מתוך חיבור לתורה, ואי אפשר לעמעם את זה. ויחד עם זאת, צריך לעבוד על כך שהחיבור הזה לא יזדקן ולא ייבול".

 

צילום: הדס פרוש, פלאש 90, וארכיון ט"צ

b7underdos5

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
"אנחנו פצועים"

  השבת מעלים את נפגעי...

תפסיקו לשחק בנוער

  מאמר מאת יו"ר נוער...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם