יצאו גברים (חלק ב')

b 8 boys

ארנון סגל

את מטר ההתקפות שספגנו מאז פרסום החלק הראשון של סדרת הראיונות הללו בשבוע שעבר צפינו מראש. כאן המקום להזכיר שאנחנו בסך הכול שימשנו במה שכמדומה לא ניתנת כמעט היום בישראל לעדויות אותנטיות ממקור ראשון של מי שהיו בעלי נטיות הפוכות מובהקות, יצאו משם אחרי מסע ארוך ולא פשוט, ובעיקר שמחים במסלול החיים החדש שגילו * שני סיפורים נוספים מתוך רבים שלא פרסמנו, את כולם סיפק לנו ארגון 'עצת נפש' * הנה לפניכם דבר הקול המושתק בישראל 2017
יציאת מצרים תשע"ז

המרואיין הבא הוא אלמוני בן 33. בעיקר ממנו אבל גם מחבריו לסדרת הראיונות למדנו שהנטייה ההפוכה איננה תמונת ראי של יצר המין הרגיל בגרסה גברית, אלא מעין התקף רב-עצמה, מופע אימים של היצר שקשה מאוד לעמוד בפניו – מה שמעלה מטבע הדברים את רמת ההערכה למי שעברו את דרך הייסורים הארוכה בניסיון להימלט ממנו, בהצלחה וגם שלא בהצלחה.

"מגיל 12 בערך שמתי לב שבנים מושכים אותי", הוא מספר. "הייתי שוגה במחשבות ולא חשבתי יותר מדי מה זה אומר עליי. לא הגדרתי את עצמי כבעל נטיות הפוכות. בעיקר זה בא לידי ביטוי בנפילות בשמירת הברית ובמחשבות על בנים. סיימתי שמינית והלכתי ללמוד בישיבת הסדר. התחזקתי בלימוד תורה והעניין פחות הטריד אותי. אפילו קצת דעך. עבדתי על שמירת הברית. אחרי הצבא נוצר קשר ביני לבין אחד מהחבר'ה מהשיעור שהתברר שגם הוא היה כזה, קשר שהיה יותר מסתם חברי.

"בשלב מסוים כל החברים התחילו לצאת עם בנות לקראת נישואין. לי לא הייתה כלל משיכה לנשים, אבל בגלל שכולם יצאו, גם אני יצאתי. חשבתי שכאשר אתחתן הכול יסתדר. כמובן וכצפוי, שום דבר לא הסתדר אחרי החתונה. מצאתי את עצמי במצב נורא מבחינה רגשית ונפשית, כשאשתי לא יודעת מכלום והראש שלי נמצא במקום אחר לחלוטין ממה שהיא מדמיינת. היו לנו כמה משברים שכביכול לא קשורים לזה, אבל בתכל'ס ברור שהם קשורים. הייתי קרוע בין שני עולמות. הגענו למצב מאוד לא טוב מבחינה זוגית. הרבה מאוד מתח, הרבה מריבות על דברים שכל זוג יכול לריב עליהם אבל כשאין אהבה ואין קשר פנימי זה מצב ביש.

"הרגשתי נורא. רציתי למות. לא ידעתי איך לצאת מהסחרור הזה. לא רק שיש לי מחשבות על גברים ונפילות בשמירת הברית, לא רק שאני חי עם הידיעה הזו ומרגיש דפוק ואשם, אני גם הורס חיים של אישה. הייתי ממש בודד. ואז, דרך אחד העלונים נחשפתי לארגון 'עצת נפש'. זו הפעם הראשונה שנתקלתי בגוף שמתייחס לעניין ומזמין לדבר על זה. אני עצמי לא שיתפתי בכך אף אחד מעולם. זה היה בגיל 21. לקח זמן עד שאזרתי אומץ, והתקשרתי ל'עצת נפש'. לא אשכח את השיחה הזו. בפעם הראשונה הרגשתי תחושה של חיים. מישהו מקשיב ושומע ותומך ומבין. פתאום אמרתי 'וואלה, אני בסדר. אני יכול לצאת מהסיפור הזה. זה משהו בר שינוי'. עד אז לא חשבתי שיש סיכוי לצאת מזה, שקיימת אפשרות לחיים אחרים.

"היו לי כמה שיחות טלפוניות אִתם ואז לבקשתי הופניתי למטפל והתחלתי טיפול. במבט לאחור מדובר בתהליך מדהים, ממש לא קל, שבנה אותי מאפס. הפכתי לאיש אחר. הזהות העצמית שלי היתה ממש מבולבלת: מי אני ומה אני כלפי המשפחה וכלפי גברים ובכלל. חשתי כמו אדם שטובע בים. הכול היה שחור. התחלתי לעבוד על הבניין העצמי. התחברתי לעצמי מחדש וחזרתי לקשרים שלי מהעבר עם ההורים והאחים והאחיות, כל המסגרת הסביבתית שכנראה יצרה את הסיפור הזה. אין לי ספק שלא נולדתי כך. אני לא פסיכולוג ולא יכול להצביע במדויק על ההסבר לנטייה הזו אצלי, אבל ככלל המשיכה לגברים היא סימפטום, חלון הראווה שמאחוריו מסתתר חור גדול של מערבולת רגשית ונפשית ובלבול וקושי ואי-סדר בזהות, מי אני ומה אני.

"זה דחף חזק מאוד ועצמתי באופן שקשה לתאר. רק מי שהיה בפנים יכול להבין את זה. באמת היו זמנים שלא יכולתי לשלוט בו. הכול הרבה יותר עצמתי מאשר יחסים עם אישה, שאחרי הכול הם עדינים, רגשיים ונפשיים ומביאים להתעלות. בין גברים זה גס, מספק איזה דחף עצום של פורקן שאחריו כלום, ריקנות גדולה מאוד. היום אני יכול להבין את זה, כי קשר כזה אף פעם לא נותן את המענה. הרי יש פה חוסר. אני מחפש את הגבריות שלי אצל גבר אחר. בגברים שאני נמשכתי אליהם היו התכונות שחסרות בי. בעיניי הם היו יפים, חטובים, רזים, החתיכים האידיאליים. חיפשתי דמות שרציתי להיות היא.

"אחרי שהתחלתי בטיפול, כשהתחברתי יותר לעצמי והתחלתי לבנות את האישיות שלי, פתאום כל השד הגדול והעצמה היו כמו בלון שדוקרים אותו במחט ומפוצצים. ככל שהתקדמתי בתהליך הרגשתי שאני מתחיל להימשך לאשתי וזה היה מדהים. נס. אני רואה בזה מתנה. עכשיו, כשאני במקום אחר, אני רואה שהטיפול פשוט בנה אותי ונתן לי כוחות חיים, גם ברמה הזוגית. בשלב הזה שיתפתי את אשתי בעניין. זה היה חלק קשה מאוד והכרחי. לקחתי סיכון שהיא תזרוק אותי, ומשמים זכיתי באישה טובה שתמכה בי. ביחד עברנו את התהליך הזה".

"טבעי זה לא"

"היתרון במפגש עם 'עצת נפש' היה שסוף סוף מישהו אומר שאפשר להתמודד אחרת, לא כמו רוב הקולות שאומרים שאין דרך להתמודד עם הנטייה. התהליך שעברתי, החיבור לעצמי, כשהתחלתי להכיר מי אני באמת - פתח לי את כל הצדדים הפצועים בי כילד וכנער. עמדתי מול כל דבר כזה, פתחתי הכול ועבדתי קשה. הייתי צריך לעמוד מול כל הקשיים ולראות מה עושים בהם, וגיליתי את הכוחות שלי. וכך זה פשוט קרה. המשיכה לגברים נעלמה. אין ספק שזו סייעתא דשמיא שבאה מתפילות ומהרבה רצון. היו כמה נקודות שבירה, אבל היה הקו החם של 'עצת נפש' וגם קבוצת התמיכה של הארגון הזה וסדנה טובה מטעמו שהשתתפתי בה".

קיימות טענות שאי אפשר להתמודד עם נטיות הפוכות ואפילו שלא לגיטימי לטפל בזה בכלל. מה דעתך?

"אני אומר הפוך – זה לגיטימי מאוד, כי גבר מטבעו נמשך לאישה. אם יש לנער או למתבגר או למבוגר משיכה לבנים, זה לא באמת טבעי למרות העצמה האדירה של החוויה, והיא עצמתית מאוד באופן שקשה לתפוס. מניסיון, זה בר-שינוי ואפשרי. אין סיבה שבעולם שאדם יהיה ממורמר ויצטרך לחיות עם גבר עד 120 או ליפול במחשבות על גברים, כשאדם יכול להיות טבעי, לחזור לטבע שלו, לחיות עם אישה ולהקים בית. אין סיבה לחיות בקושי, בצער ובעצבות כל החיים. בשביל מה?

"אני מבין את הצד המתנגד לתהליך כי אני מבין את העצמה שבנטייה. הייתי שם, אבל דווקא כי אני נמצא במקום אחר אני אומר שחבל לא לנסות. הרבה הצליחו. צריך לנסות פעם ועוד פעם ובעזרת ה' מצליחים. אני מכיר עוד רבים שעברו ב'עצת נפש' ודרך מסייעים נוספים, וזה אפשרי. ואפילו אם אין הצלחה מלאה, כל התקדמות קטנה כבר מחוללת שינוי. גם אם אדם לא מגיע מיד לשינוי של 180 מעלות, כל דבר שאדם עושה בתהליך הזה חשוב ונותן לו כוחות חיים".

יכול להיות מישהו בעל נטיות הפוכות ששמח בהן?

"אינני יודע אם קיים אדם כזה. אני בוודאי לא הייתי שמח. גם בשנים שלפני החתונה ניסיתי לפתור את הבעיה בכל מיני דרכים. אף פעם לא הייתי שמח באמת. חשוב שאנשים ידעו כבר בגיל צעיר שאפשר לטפל בזה. חבל לחכות. מובן שאינני ממליץ להתחתן לפני טיפול, אין סיבה לשמור את העניין בבטן. זה לא משהו רע ולא אומר שום דבר לא טוב על האדם הסובל מכך".

היום זה נפתר לגמרי?

"זה מדהים. אני יכול לעבור ליד גברים שפעם המחשבה הראשונה בקשר אליהם הייתה מינית – והיום אני כבר לא מרגיש כלפיהם שום משיכה".

מה דעתך על מצעד הגאווה?

"אין מה להתגאות בעובדה שאני נמשך לגברים וחי עם גבר. מי שיש לו במה להתגאות הוא מי שהיה שם והצליח להשתנות. זו מציאות שמייצרים יש מאין כדי להפוך את הנטייה הזו ללגיטימית, כי 'אין בררה' וכי 'זה המצב ואי אפשר לשנות אותו', אבל זה לא נכון. אפשר לשנות. אין מקום למצעד הזה. אני לא חושב שזה קשור בהכרח לעובדה שאני דתי, פגשתי כמה לא דתיים שפנו ל'עצת נפש', אבל בלי קשר לכך הנפש הבריאה של הגבר נמשכת לאישה".

"הגעתי עד הסוף והחוסר לא התמלא"

וישנו גם עידן (35), היום אבא לשישה שצלח את המסע. "נולדתי כבת", הוא פותח.
"אהבתי את הבנים בכיתה. היה לי קול של בת. הייתי מתלבש כמו בת. היה לי רצון להיות בת. הייתי מתקשט בפייטים. זה היה מורגש בכל דבר. בכיתה ז' רציתי להתחתן עם הבנים בכיתה. חשבתי על כל מי שמסתובב סביבי. כל מי שרק עבר לידי. עברתי ישיבה בגלל שצחקו עליי. שיניתי את הקול, אבל מבפנים עדיין הייתי בת. אף פעם לא היתה לי משיכה לנשים. התחלתי להתמודד עם ענייני שמירת הברית. התלבטתי אם זה עובר. קראתי מגזינים שדיברו על כך שמדובר בבעיה תקופתית אבל מעולם לא חשתי כל משיכה לנשים.

"בנות היו מתחילות אתי אבל לי היו רק גברים בראש. בסוף ימי הישיבה התיכונית הייתי נתון במשבר גדול. הגעתי לקו שממנו והלאה אי אפשר עוד לרקוד על שתי החתונות. הרגשתי שכולי שקוע בזה. הביטויים הבסיסיים בין אדם לאדם התפרשו אצלי כמיניים. הרגשתי חוטא ולא טוב, ולפעמים נפלתי וראיתי דברים לא טובים. אף אחד לא ידע מכלום. זה העסיק אותי כל היום. זה לא כמו משיכה רגילה לבנות. כאן הצורך הזה נכח כל הזמן סביבי. זה היה צורך להשתייך, לגעת, להתבטל. כל פרט היה מעורר אותי מינית, אפילו מבט על היד של אחד החברים.

"המשיכה לגברים נובעת מחוסר, מצורך, וזה שונה מאשר משיכה לבנות. הייתי צריך את הגבר הזה כדי ש'יאשר' אותי, שיגיד שאני בסדר, אבל זה צורך וחוסר שאי אפשר למלא. בגלל זה הוא צעד אתי יום יום, רגע רגע. זה לא כמו משיכה לנשים, זה משהו שלא מרפה.

"הרגשתי עם זה לא טוב. פעם אחת הגיע לידי עלון של 'באהבה ובאמונה' שעסק בזה, ובעקבותיו התקשרתי לרב אבינר שאני לא מכיר אבל הוא אדם מקסים. הוא ענה לי בסבלנות רבה כל כך ועזר לי מאוד. הוא הפנה אותי לארגון 'עצת נפש' וכך החלטתי לנסות לעבור טיפול. היה לי חשוב להקים משפחה. רציתי ילדים. עברתי טיפולים אצל שלושה מטפלים, והם לא היו קלים. את שני המטפלים הראשונים עזבתי, אבל נתתי הכול למען הטיפול. זה היה טיפול יקר ולא היה לי כסף, גם לא מההורים שלי כי לא סיפרתי לאף אחד. הייתי צריך לעבוד בעבודות לא עבודות כדי לממן זאת.

"המטפל הראשון היה ביהביוריסט. הוא עבד על הדחף ההתנהגותי ורצה לעבד אצלי את ההתנהגויות השונות ודרכן לטפל בבעיה. אולי אצל חלק מהמטופלים זה עובד, אצלי זה לא עבד. בסופו של דבר הגעתי למטפל שעבד בשיטה דינאמית בשילוב גישה רפרטיבית. זו שיטה שאומרת שהמשיכה המינית היא קצה הקרחון, וצריך לטפל בקרחון עצמו. הוא לא דיבר אתי כלל על הנטייה. זה דיבר אליי מאוד כי ידעתי שיש משהו שמסתתר מאחורי המשיכה הזו אצלי, משהו שאני מרגיש שאני לא יכול לשלוט בו ולא בחרתי בו. הבנתי שאני רוצה להשיג משהו באמצעות העניין המיני. שאני מבקש ש'יאשרו' אותי כדי שארגיש טוב. המחשבה שאם אהיה עם מישהו יפה מאוד, שאם אתבטל אליו, אולי גם אני אהיה יפה. אולי אתו ארגיש שווה. בשביל האישור הזה הייתי מוכן לעשות הכול.

"הטיפול היה ארוך ונמשך שנתיים ויותר. דיברנו על המקום שלי במשפחה, על ההורים שלי ועל הקשר עם אבא שלי. על הצורך להיות כמו כולם מתוך ניסיון להבין למה הגעתי עד לסוף ועדיין הצורך הזה לא התמלא. על דפוסי מחשבה וכל מיני מנגנונים שפעילים אצלי, כאשר המנגנון קופץ באופן אוטומטי בתגובה למשהו. נתבקשתי להפעיל במקומו מנגנון אחר באמצעות המחשבה. עשיתי פעולות שעד אז התביישתי לעשות. להיות אמתי עם עצמי ועם הרגשות שלי. גם עם רגשות לא טובים כמו פחדים ועצב. למדתי לעמוד על שלי ולדעת לומר לא.

"הרגשתי שנפתח לי אפיק חדש וככל שחיזקתי אותו חשתי טוב יותר עם עצמי. פתאום חשתי שכבר אינני זקוק למה שגברים נותנים לי. שאני לא צריך לחפש את זה שם ולא למכור את עצמי לשם כך. הכרתי את מי שבהמשך הפכה לאשתי ואפילו נמשכתי אליה ורציתי בה. זה לקח זמן, אבל ככל שההנטייה נחלשה כך גברה המשיכה אל אשתי לעתיד, כמו יצירה חדשה שעוברת בראש.

"המשיכה לגברים נובעת מחוסר, מצורך, וזה שונה מאשר משיכה לבנות. הייתי צריך את הגבר הזה כדי ש'יאשר' אותי, שיגיד שאני בסדר, אבל זה צורך וחוסר שאי אפשר למלא. בגלל זה הוא צעד אתי יום יום, רגע רגע. זה לא כמו משיכה לנשים, זה משהו שלא מרפה"

"במהלך הטיפול היו עוד קשרים, מקומות שהייתי בהם פעם והבזקי זיכרונות מפעם. נזכרתי, אבל הפעם כבר ידעתי להפריד, מה אני צריך ומה לא. בהתחלה עוד נמשכתי לכל גבר ואחר כך רק לגברים מסוימים מאוד. אחר כך רק לגברים שהיה לי אִתם קשר בעבר ואחר כך גם זה כבר לא הופיע. למדתי להתמודד עם הנטייה ולחיות אתה. זה לא שחור-לבן, אבל אני אוהב את אשתי ונמשך אליה, הקמתי משפחה ואני כבר לא נמשך לגברים שעוברים לידי. יש לי שישה ילדים מקסימים שהם האושר שלי בחיים, ובאופן כללי אני מצוי בתהליך של תיקון וחזרה בתשובה".

"למה זה כל כך מאיים על המתנגדים? ממה הם מפחדים? אם הם לא רוצים, שיבחרו בדרך שלהם, אבל יש אנשים שרוצים ללכת למסע אחר. אפשר להשתנות. למה זה מאיים אם מישהו בחר בדרך אחרת מהם? אולי כי זה משדר להם שהם עצמם לא טובים? מה אכפת להם אם מישהו בוחר בדרך אחרת?"
"זו לא המרה, זה להיוולד מחדש"

"היו לי משברים. הרגשתי שאני לא מצליח להשתנות. אחרי שנתיים רציתי לעזוב הכול, ואז עוד פעם אספתי את הרסיסים והחלטתי שזה אפשרי. היו הרבה נקודות אור שה' האיר לי בדרך, והיה הרב אבינר שהוא נקודת אור עצומה. שלושה חודשים אחרי שהכרתי את אשתי לעתיד סיפרתי לה על כך, והיא תמכה בי לאורך כל הדרך. נכון, בהתחלה היא נרתעה והתקשרה לכל מיני אנשים שהיא מכירה להתייעץ. היו כאלו שאמרו לה שלא בטוח שאפשר לצאת מזה ושהיא לא יודעת לאן היא נכנסת, ביניהם גם רבנים גדולים. ברוך ה', היא הלכה גם לרבנים אחרים שתמכו בה ואמרו לה שזה אפשרי ושיש דרך לצאת מזה. נכון, לא הכל ורוד, אבל היא בחרה ללכת על זה. ברוך ה' שהיא הקשיבה לרבנים הטובים.

"היום הכול תקין ברוך ה' ואני כבר אחרי הטיפול. התהליך שעברתי היה מורכב – הוא התקדם באופן הדרגתי ולא מהיר כפי שציפיתי. לאורך הטיפול המתמודדתי גם עם זיכרונות העבר ורגשות למקומות שהייתי בהם, וגם מולם התמודדתי עם הזמן. למדתי להבין את עצמי ואת מה שמתחולל בתוכי. הכלים שרחשתי בטיפול מלווים אותי גם בהתמודדויות אחרות בחיים. זה מסע חיים".

קייימת התנגדות עצומה לטיפולי המרה. אתה מבין למה?

"'עצת נפש' אינה עוסקת בטיפול המרה. טיפולי המרה זה באמת נשמע מאיים. לא באים להמיר אותנו. זו לא המרה אלא להיוולד מחדש. להכיר צדדים שמעולם לא סופקו או מולאו. לא אמרתי שהסיפור שלי מתאים לכולם אבל אני יודע בוודאות שקיים כאן צורך שגורם לדחף, ואפשר בהחלט לפתור אותו. יש סיבה מאחורי המשיכה. למה זה כל כך מאיים על המתנגדים? ממה הם מפחדים? אם הם לא רוצים, שיבחרו בדרך שלהם, שיחיו עם מישהו בתל אביב וייהנו, אבל יש אנשים שרוצים ללכת למסע אחר. אפשר להשתנות. למה זה מאיים אם מישהו בחר בדרך אחרת מהם? אולי כי זה משדר להם שהם עצמם לא טובים? מה אכפת להם אם מישהו בוחר בדרך אחרת?"

למה בכלל רצית לשנות את הנטייה? בגלל האיסור ההלכתי?

"לא. ידעתי שלא טוב לי עם עצמי. זו היתה משיכה, אבל הרגשתי שאני מתבטל כלפי אנשים. זה לא בא ממקום בריא. רציתי ילדים. רציתי מאוד להקים משפחה. בכלל לא הייתי גבר. לא היה לי כלום. שלא תבין לא נכון, הייתי ילד מקובל מאוד. בישיבה אמנם צחקו עליי אבל ברגע שעברתי לישיבה אחרת זה נגמר. הייתי ספורטאי טוב ונראה טוב. אף אחד לא ידע מכלום, אבל לא הייתה לי עצמיות".

מה אומר לך היום מצעד הגאווה?

"אני מזדהה עם האנשים שצועדים שם וכואב את כאבם, ומצד שני אני מרחם עליהם, כי אני מרגיש שזו לא הדרך. למה אדם צריך להחצין את הנטייה שלו ולהבליט אותה? זה בא מאותו מקום שאנשי הקהילה חשים מאוימים מכך שקיימת דרך אחרת. אם נאמר להם שלגיטימי להיות בעל נטיות הפוכות אבל גם לגיטימי לבחור אחרת, האם הם יסכימו לכך? לא. למה? כדאי ששם ישאלו את עצמם ממה הם חשים מאוימים כל כך. אין גאווה במצעד הגאווה. אני מודה שגם הדרך החלופית שהלכתי בה איננה פשוטה. אבל אלו שרוצים לבחור בדרך אחרת, יצליחו. זה ייקח זמן וידרוש כוחות, אבל זה יסתדר. בהרבה הכנעה אני מאמין שאפשר למצוא את הדרך החוצה".

 

b7underdos5

 

 

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
"אנחנו פצועים"

  השבת מעלים את נפגעי...

תפסיקו לשחק בנוער

  מאמר מאת יו"ר נוער...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם