סודות מהגורן

6 goren

ארנון סגל
איך הרב גורן כמעט נהרג בפאתי עזה ביום הראשון של מלחמת ששת הימים

כשמזכירים את המלים 'ששת הימים' ו'הרב גורן' כולם חושבים רק על השופר, הכותל, הר הבית ומערת המכפלה, לכל היותר גם על קבר רחל; אבל הפרוטוקולים הצה"ליים המביאים את עדות הרב על המלחמה אשר נחשפו בתחילת השבוע מגלים גם את מעשי הרבצ"ר דאז בראשית ימי המלחמה, והם הרואיים ומדהימים לא פחות מקורותיו המסעירות בהמשכה. ששת הימים והרב גורן, הסיפור שלא סופר:

"אני נסעתי לכיוון נחל עוז ומצאתי את צביקה לבנון חונה עם הגדוד שלו בחורשה על הכביש לכיוון נחל עוז. מיד כינסתי את כל הגדוד ואמרתי שאנחנו צריכים להתפלל מנחה. הורדתי את ספר התורה וכולם נשקו את ספר התורה ועמדנו להתפלל... היו שם כ-500 איש. לבסוף ניגש אלי צביקה לבנון ואומר לי שצריכים להזדרז מפני שהוא קיבל הוראה לזוז. הוא גם אמר לי שהוא החליט שאני לא אסע איתו בזחל"מ אלא בקומנדקר מפלוגה א' או ג'. אמרתי לו 'מה פתאום?' והוא ענה לי שהוא לא רוצה

לקבל עלי אחריות. אמרתי לו: 'מה זאת אומרת? אני חותם לך שאתה לא מקבל אחריות

חדד אמר לנו לגרור את עצמנו אל השיחים... זה לקח איזה עשר דקות – התחילו השיחים לבעור. אמרתי לעצמי, אם הם לא הרגו אותי אז אני אשרף פה. ומיתת שריפה זו מיתה חמורה מאוד

"בסופו של דבר צביקה לבנון העלה אותי על קומנדקר של פלוגה א' או ג', ובכן עליתי עם ספר התורה וישבתי ליד הנהג. הנהג היה מן הפלוגה והקומנדקר שלנו היה צריך להיות הראשון. מימיני ישב סג"מ, בחור דתי מהנח"ל. תוך כדי הנסיעה הוא סיפר לי שהוא דתי. הוא ישב עם הרגליים בחוץ ומאחור ישבו כל החבר'ה. יחד איתם מנחם הכהן [=עוזרו הצבאי של הרב גורן ואביו של עו"ד אביעד הכהן]. הנהג שלי נשאר עם המכונה [=המכונית] בחורשה.

לפני שעליתי קרה דבר מעניין. הנהג האורגני של הקומנדקר התחלף עם הבחור שאמר שהוא רוצה לנסוע איתי. ובכן, עלינו על הקומנדקר והסתדרנו עם כל הכוח והתחלנו להתקדם. היה רווח בין פלוגה לפלוגה ובאמצע הדרך התחילה הפגזה כבדה מאוד וזאת עוד לפני שהגענו לנחל עוז. התקדמנו בחסות החורשות. כשנכנסנו לנחל עוז היתה הפגזה נוראה...

בדם ואש

"... נסענו עם הקומנדקרים ארבע-חמש דקות. היינו כעת חשופים וראיתי את המוצבים. פתאום התחילה הפגזה ולפני שהתחלנו להתארגן לקראת זה אני שומע שהנהג נותן צעקה ופורץ זרם של דם מן הגרון. והוא נפל על הכסא והקומנדקר נוסע. נתתי עם רגל שמאל ברקס כדי לעצור את הקומנדקר והחזקתי את ההגה כי הוא כבר לא יכל להחזיק את ההגה. נבהלתי מאוד מזרם הדם. הסתכלתי אחורה וראיתי שכל הקומנדקר מלא דם. עוד לא ידענו מי פצוע ומי לא. הכובע שלי נפל מההדף. הייתי גם כן מלא דם בצד. בכל זאת החזקתי את הקומנדקר. נתתי הוראה לרדת מיד מהקומנדקר וכולם ירדו. האחרים טיפלו בפצועים שהיו על הקומנדקר, הורידו אותם וזאת תוך כדי הפגזה... אני יחד עם עוד בחור לקחנו את הנהג והורדנו אותו לאט לאט. וביד החזקתי אותו בגרון כדי שלא ייאבד דם. הוא היה לגמרי שחוט.

"שכחתי לספר שהחזקתי איתי את השופר. זה השופר שהיה לי ממערכת סיני [=מבצע קדש, 1956]. ההיסטוריה של השופר זה עניין אחר. יהודי קנה לי קרן של שופר בתורכיה, הוא הכין לי את השופר כחצי שנה לפני מערכת סיני. זהו שופר גדול מאוד, מיוחד, שהכינו מקרן איל. היהודי הזה הכין לי אותו כדי שאתקע על הר סיני ובמערכת סיני באמת תקעתי איתו. מנחם הנהג החזיק לי את השופר ואני החזקתי את ספר התורה. יש לי ספר תורה מיוחד שנתן לי אחד ההורים השכולים ממלחמת השחרור תוך כדי המלחמה. הוא ייסד אצלנו ספריה תורנית ונדב את ספר התורה הזה. זהו ספר תורה קטן, רואים את הספר בכל התמונות. בכותל המערבי הספר הזה נמצא. ובכן, אני החזקתי את ספר התורה והוא את השופר.

"הכובע שלי נפל ואני החזקתי את ספר התורה. רציתי להרים את הכובע אז שמתי את ספר התורה מתחת לשכם ולקחתי אותו [=את הנהג הפצוע] ברגליים, ואיש אחד החזיק אותו בראש. כך ירדנו מהקומנדקר והשכבנו אותו על הארץ. אני לא הספקתי לראות מה עם הפצועים האחרים... מצד ימין היה שדה חרוש ומצד שני היה שדה של תבואה. שדה התבואה מצד שמאל של הדרך בער. היתה זו ערימת אש אחת מפני שהם הפגיזו כל הזמן ובצד השני היה חריש שלא בער.

"לקחו מיד קומנדקר מאחורינו. הורידו את האנשים, הטעינו את הפצועים עליו וכשהוא היה בשדה צעקתי 'חובש'. החזקתי את הנהג בגרון כדי שלא יאבד את הדם... הוא נאנח, ממש בשארית כוחותיו. הייתי בטוח שהוא לא ימשיך לחיות. מה שחרה לי כל כך זה שכשהוא התחלף עם הנהג השני הוא אמר לי שהוא רוצה לשבת ליד ספר התורה. אם הוא היה מת, זה היה בשבילי, חס וחלילה, נורא.

ובכן, בא איזה חובש, שמו היה חדד. והוא הוציא תחבושת ופשוט סתם לו את החור עם התחבושת. הטעינו אותו על הקומנדקר ופינו אותו אחורה.

שכחתי לספר שהחזקתי איתי את השופר. זה השופר שהיה לי ממערכת סיני. ההיסטוריה של השופר זה עניין אחר. יהודי קנה לי קרן של שופר בתורכיה, הוא הכין לי את השופר
חשבון נפש

"ובמשך כל הזמן היתה הפגזה ונשמעו צעקות בשטח 'להוריד את הראשים', 'לשכב'. 'לא לקום'. אבל מוכרחים לטפל בפצועים. אנו כשהטענו את הפצוע הזה סגרתי לו עם איזה קשר, לא הספקתי לעטוף זאת יפה. ואז המ"מברוך נתן פקודה לכל מי שאיננו פצוע לעלות חזרה אל הקומנדקר. כולם החלו לבדוק את עצמם אם הם לא פגועים. אני עליתי גם כן על הקומנדקרים. עליתי בגילוי ראש. הוא ראה שאני על הקומנדקר והוא החל לצעוק: תרד מהקומנדקר, אני מבקש ממך. אתה מסכן את חייך. עניתי לו שאני רוצה להישאר איתם ולא אסכים להפקיר אותם לבד. הוא העמיד את הקומנדקר ואמר שכל מי שאין לו נשק אישי שלא ייסע. הוא הוריד גם את החבלן ששמו חדד... אז הוא אמר לחדד שהוא ישמור על הפצועים ושאני אהיה שם יחד עם מנחם הכהן. נאחזתי בקומנדקר בשארית כוחותיי – והקומנדקר נסע והשאיר אותי בשדה.

"הקומנדקר לא הספיק לזוז, ואני שכבתי בשדה בחריש. והם [=החיילים המצרים] ראו כנראה שאנחנו יורדים. זה היה ממש מטרים ספורים מן המוצבים שלהם. הם ראו שאנחנו נמצאים, ראשית הם הפגיזו את הקומנדקר. נפל פגז לתוך הקומנדקר והקומנדקר עלה באש. היו עוד הרבה פצועים וכמה הרוגים. המ"מ הזה גם נפצע. ואחרי כן שלחו מאחור אמבולנסים בדהרה כדי לחלץ את הפצועים. הם בעצמם קיבלו כדורים רבים.

"אני שכבתי בשדה וראיתי איך שזורקים את הפצועים לאמבולנסים והמשיכו לנסוע הלאה. ואנחנו נשארנו שלושה איש – חדד ומנחם הכהן ואני. הם התחילו להפגיז אותנו. אנחנו שכבנו בתוך חריש, אני החזקתי את ספר התורה, לא רציתי להיפרד מהספר. חדד צעק עלי 'תתחפר'. היה לו כובע פלדה וכשהוא שכוב התחיל לחפור לי שוחה קלה כדי להכניס לפחות את הראש. הוא אמר לי 'קח את ספר התורה, שים אותו על הגב'. אמרתי לו 'לא, אני אשמור על ספר התורה. מה שיהיה איתי יהיה גם על ספר התורה'. ראיתי שההפגזות מתקרבות יותר ויותר. אני ומנחם הכהן ישבנו יחד, וחדד היה קצת יותר רחוק ממני. וכל פעם הוא צעק לי, הרב גורן, אתה חי? אני שכבתי לי בשקט ועשיתי לי חשבון נפש. הזימזומים של הכדורים הנותבים זה היה נורא... אז אמרתי וידוי, אמרתי שמע ישראל וכל מה ששייך לזה. בשעת מעשה חשבתי כך: יהיה לי רע מאוד אם אני אשאר בחיים ומנחם הכהן יפול. אז אני לא אמצא מקום בעולם הזה. כי מה אני אגיד לאשתו? למה לקחת אותו, היא תשאל. היא לא תאמין לי שהוא רדף אחריי ואמר שהוא מוכרח לנסוע איתי מפני שהוא נסע עמי גם במערכת סיני.

שמש בגבעון דום

"אמרתי וידוי ועוד פעם חזרתי על הוידוי. לבסוף חשבתי מה עוד אני יכול להתפלל. אמרתי ככה: יהושע ביקש 'שמש בגבעון דום וירח בעמק איילון – ויידום השמש – והשמש לא שקעה. ובכן, אני מבקש שאותן השעות שהשמש לא שקעה אז, שכעת השמש תשקע לפני הזמן, אז אני אוכל לצאת מפה חי. אם לא, לא אצא מפה חי.

כשראינו שההפגזה מתקרבת ממש עלינו, אז מאחורינו היה שטח פתוח עם שיחים. אדמת טרשים. חדד צעק לי שאני אגרור את עצמי בגרירה אחורה לשטח הטרשים... חדד אמר לנו לגרור את עצמנו אל השיחים... זה לקח איזה עשר דקות – התחילו השיחים לבעור. אמרתי לעצמי, אם הם לא הרגו אותי אז אני אשרף פה. ומיתת שריפה זו מיתה חמורה מאוד. לא ידעתי מה לעשות. חשבתי לגרור עצמי לכביש – על הכביש אין שום דבר. ובצד השני התבואה בערה בצד הזה. השיחים התחילו לבעור. מה אני יכול לעשות? שכבתי שם עם המחשבות האלו שעה ושלושת רבעי. עד אשר נעשה חשוך. אמרתי לו: אם יהיה חשוך זו תהיה הצלה. שכבתי, הרהרתי בתהילים. הייתי די שקט. הם רק הפריעו לי כל פעם בצעקות: אתה חי? ניקרה בלבי כל הזמן המחשבה: אני רוצה לראות את הנהג.

"בסופו של דבר ראיתי קומנדקר דוהר חזרה בשביל מפלוגה אחרת. חדד התחיל לצעוק: בוא הנה, נמצא כאן הרב גורן. תיקח אותנו. הקומנדקר עשה סטיה מן השביל בתוך שדה הטרשים ונעמד לרגע קל. אני קופץ על הקומנדקר ואני רואה שהקומנדקר מלא פצועים והרוגים, והנהג פצוע ברגל והוא נוהג... הוא נהג כך עד שהגענו לנחל עוז. ואז כבר היה חשוך. לקחתי אז את ההגה והגענו לתחנת האיסוף. היכן שהגדוד היה קודם, שם התמקמה תחנת האיסוף. בתחנה מצאתי את סמל הדת שלנו שהיה הפקיד הראשי בפיקוד מרכז. כשהוא ראה אותי הוא כמעט התעלף. הוא החזיק אותי ביד ושאל: אתה חי? ומתחיל לבדוק לי את הדופק. אמרתי לו: מה פתאום אתה שואל? והוא ענה שאמרו שנהרגתי".

 

b7underdos5

 

 

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
משהו חדש מתחיל בצה"ל

  מאמר מאת איתמר סג"ל,...

ולוויים לשירם ולזמרם

  שירת הלווים המיתולוגית תתחדש...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם