היה לי אח

10 nurse

רועי אהרוני

זו האמת הפשוטה, המגדרית והלאומית גם אחרי שנשנן את כללי התקינות הפוליטית: במדינת ישראל חסרים אחים גברים. ועוד יותר מכך – אחים יהודים * הצצה לעולם הסיעוד שכולנו, מה לעשות, נפגוש בדרך כלל מהעבר השני של הווילון בבית החולים * אם אתם בעניין של עיסוק עם בני אדם, תמיכה ברגעים לא פשוטים והתברכתם בשרירי חיוך מפותחים, יש לכם בהחלט מה לחפש כאן

אור אהרוני (31) הוא בן הדוד שלי – והוא אח במיון של בית החולים איכילוב. מי שביקר לאחרונה בבית חולים יודע היטב שהצירוף הזה – אח, גבר ובטח יהודי, הוא ממש לא מובן מאליו. אני תופס אותו בבוקר, אחרי משמרת לילה של 12 שעות, משבע עד שבע. כשרחמיי נכמרים על שעות השינה האבודות שלו, אני מציע לו שנדבר בערב, אבל הוא אומר: "אני חוזר לעוד משמרת לילה, אז זה לא הולך להיות יותר טוב".

מהחיוניות שבקולו קשה להבחין שהוא חוזר מ-12 שעות עבודה. אולי זה קשור לאדרנלין שיש בחדרי המיון בחודשי החורף הקרים. "המשמרת נעה בין כיף לבלגן היסטרי, בין ההצגה הכי טובה בעיר לבין משהו שאני לא מאחל לאף אחד לראות", הוא מתאר. "מגיע שטף של עשרות אמבולנסים לאורך המשמרת. אנשים מבוגרים עם דלקות ריאות, חולים קשים. הצוות בלילה מצומצם בלאו הכי, ולוקח זמן רב עד שמגיעים לבדוק את החולה. לפעמים אתה חושש שמצבו של חולה יידרדר לך בלי ששמת לב, כי הוא נמצא כמה חדרים בהמשך ואתה עסוק בהחייאה או במשהו דומה. במיון אתה אף פעם לא יודע איזו משמרת תהיה לך ומי ייכנס בדלת".

מקולנוע ומשפטים לחדר המיון

לאור יש תואר ראשון במשפטים, אך כבר בתקופת הלימודים הוא ידע שזה לא זה. "הייתה לי תחושת בטן טובה על סיעוד", הוא משתף. "המגע עם בני אדם, היחס האנושי – ועם זאת, אפשרות סבירה לפרנסה".

גם ישעיה ברנשטיין (37) הגיע לסיעוד מתחום אחר. הוא שימש במאי ועורך סרטים, עד שלפני שנתיים מאס בישיבה מול המחשב כל היום. "אני בן אדם שמאוד אוהב לעבוד עם אנשים, לפגוש אותם, ומעניין אותי מאוד לעזור. התחלתי לחפש משהו שעונה לצרכים האלה".

עם הרצונות האלה ישעיה כמעט הלך לכיוון של דייל אוויר באל-על, עד שהוא פגש מישהו שבגיל 40 עשה הסבה לסיעוד. "אמרתי לעצמי – אם הוא עשה את זה, גם אני יכול".

לישעיה ולאשתו היו הרבה חששות מהמהלך המתוכנן. "תהינו איך זה ישפיע עלינו כלכלית ומשפחתית", הוא מספר. "אמרתי לאשתי – כשאדם הולך אל הייעוד שלו, אמנם אלוקים לא יעשה את זה קל, אבל הוא בטוח לא יכשיל אותנו".

כיום הוא סטודנט בשנה ג' מתוך ארבע שנים בחוג הנפרד לסיעוד במרכז האקדמי לב, חוג די חדש שעד עתה היה פתוח רק לנשים. ישעיה מספר על לימודים לא קלים: "לימודי כימיה, מתמטיקה, ביולוגיה, כירורגיה, ובעיקר תרופות – אלה נושאים לא פשוטים".

10 nehama shulman

נחמה שולמן, אחות כללית

אלון קייזר, שלמד גם הוא סיעוד, מסכים עם ישעיה: "מדובר בלימודים אינטנסיביים מאוד עם המון חומר ומבחנים". גם אלון שינה את מסלול חייו ועבר הסבה מעבודה סוציאלית לסיעוד, המקצוע אותו שתמיד רצה ללמוד. "הייתי נשוי טרי, עברתי תהליך של חזרה בתשובה, והפחידה אותי העבודה עם נשים", הוא מספר. "בזמנו לא הייתה מסגרת דתית ללמוד בה סיעוד, אז עשיתי תואר ראשון בעבודה סוציאלית. לבסוף החלטתי להישאר באותו נתיב של נתינה אבל בצורה פרקטית – ועשיתי הסבה לסיעוד".

ישעיה: "כשהמנחה שאל אותי איך הייתה ההרגשה, פרצתי בבכי. הרגשתי שסוף סוף אני עושה משהו שמתאים לאישיות שלי"
מסביב למשמרת

נחמה שולמן היא אחות כללית באחד מבתי החולים באזור המרכז, ונמצאת כבר 30 שנה במקצוע. "לפני הכול זה מקצוע שדורש נשמה", היא מדגישה. "אם לא באים מאהבה, אז לא לבוא בכלל.

"אני עבדתי שנים רבות במחלקת טיפול נמרץ. הסיפוק שם גדול מאוד ויש תחושת שליחות ויכולת ממשית להצלת חיים. אם יש אירוע לבבי חריף, למשל, יש לך יכולת והרשאה לתת מכת חשמל ולהציל חיים. אין תחושה יותר מרוממת מזה. כל אחות בכל מחלקה – כשהיא מזהה מצב חירום וקוראת לעזרה בזמן, זו תחושה עצומה. זו זכות שיש לנו להיות במקום הזה, כשאדם זקוק לחסד ואנחנו יכולים לתת לו".

איך נראית העבודה במשמרות?

"עבודת הסיעוד בכלל והעבודה במשמרות בפרט מתאימה מאוד להורים. היא מאפשרת עבודה במגוון של משרות ובמשמרות שונות. יש נשים שטוב להן להיות יותר ערניות בלילה מאשר ביום. כאמא לילדים היה לי נוח להיות במשמרת לילה. הבית כמעט לא הרגיש בזה שאמא לא נמצאת, הייתי ישנה בבקרים ונמצאת עם הילדים בצהריים. לי אישית זה היה יותר נוח מלהתייצב בעבודה בשבע בבוקר ולחזור בחמש אחרי הצהריים".

תניה (23), שנמצאת בשלבי הסיום האחרונים של הלימודים בבית הספר לסיעוד שליד בית החולים לניאדו, מקווה שהעבודה תתאים לחיי המשפחה. "משמרות זה אכן מבנה טוב לשגרת הבית, אבל תלוי באילו משמרות מדובר. לפעמים יכולים לתקוע אותך במשמרת ערב, בדיוק בשעות שהבעל והילדים בבית, ואת לא נמצאת".

"צריך ללמוד לאהוב את העבודה במשמרות", מסתייג אור, "לנסות לנצל את העובדה שיש לך שבוע מגוון ולא עבודה משרדית קבועה מהבוקר עד אחרי הצהריים. צריך ללמוד את ארגון שעות השינה סביב שעות המשמרות, ולשים את האצבע על הדופק לגבי ניצול הזמן הפנוי שלך".

אלון הוא דוגמה למישהו שהעבודה סביב משמרות לאורך היממה אינה פשוטה לו. "לא חזיתי את הקושי הזה מראש", הוא מודה. "אמרו לי בזמנו שזה יתרון, אבל היום אני לא חושב כך. אתה בן 33 ועובד במשמרות כמו שליח פיצה. לפעמים הייתי יוצא מהבית בשתיים בצהריים וחוזר בחצות, ומפספס את הילדים. פתאום כל השעון שלך מתהפך – כי זה אפילו לא משמרות קבועות, אלא לו"ז משוגע. אתה חוזר אחרי לילה של טירוף מבית החולים, ואתה מלא אדרנלין ולא מצליח להירדם והנה מגיעה משמרת נוספת – הייתי הולך לעבודה כמו זומבי. החיים שלי הפכו לדבר הטפל שמתרחש בין משמרת למשמרת".

באירוע אחד אלון הבין עד כמה העבודה במשמרות הקשתה אליו. "ישבתי בליל הסדר עם הילדים בבית בנחת", הוא מספר. "פתאום הרגשתי שאני מתפוצץ מחרדה, ולא הבנתי מה קרה. הרי אני בבית והכול בסדר! כשהתחלתי לנבור בעצמי, הבנתי את מקור החרדה – אמנם עכשיו אני פה, אבל בגלל זה ידפקו אותי בשבועות להישאר משמרת. עכשיו אולי ניתן לי החופש, אבל מה אני אעשה עם המשמרת בשבועות?"

בעקבות הקשיים הללו אלון החליט לעזוב את בית החולים ולעבוד כאח בקהילה. "עכשיו אני עובד כמו אדם נורמלי", הוא טוען. "נכון שהמשכורת נמוכה יותר, אבל אני עובד גם בקופת חולים וגם ב'יחידה להמשך טיפול' בחולים סיעודיים בבית, וזה משלים את ההכנסה. עכשיו אני יכול לאכול בכל ערב עם ילדיי וללמוד את הדף היומי כמו בן אדם, לא יום כן יום לא".

10 or aharoni1

אור אהרוני, אח במיון איכילוב

זה טוב ליהודים

אף שנחמה אוהבת מאוד את עבודתה, היא לא מסתירה את העובדה שיש בה גם קשיים. "העבודה מאוד אינטנסיבית וקשה – גם פיזית, וגם בגלל הלחץ והמתח", היא אומרת. "החולים ומשפחותיהם נמצאים במתח גדול. אם לא יודעים לקבל את זה ולהיות קשובים למטופלים, זה יכול להגיע למצבים לא נעימים.

"ביחס למקצועות אחרים, יש הרבה מאוד עזיבה של אנשי סיעוד. יש מחסור של אלפי אחים ואחיות בארץ, ולכן תמיד בוגרי סיעוד ימצאו מקום עבודה. עוזבים הרבה אנשים שסבורים שהשכר לא מספיק הוגן, שהעבודה קשה, שלא בכל מקום קל להתקדם. יש אנשים שמרגישים שהם עבדו מספיק בסיעוד והולכים לעבודות שהן בנישה של המקצוע, כגון תועמלן רפואי.

"לכן כשהרגשתי שאני מתעייפת או חשה תסכול, שיניתי תפקיד והתקדמתי למקום יותר טוב. חשוב לא להרגיש שחוק אף פעם".

אלון מספר על קושי נוסף שגרם לו לעזוב את בית החולים, והוא ההרכב החברתי. "קשה מאוד להיות מיעוט", הוא נאנח. "אתה מגיע לחדר האוכל, וכולם מדברים ערבית או רוסית. יש צוותים שהם ממש קומונות. זה לא מאפשר לך לבחור את מקום עבודתך לפי התחום, אלא גם לפי המרקם החברתי. אתה יודע שייתכן שהצוות לא ירצה אותך. פעמים רבות זה לא בגלל מניעים שליליים, אלא פשוט מבחינה תרבותית קל להם יותר לדבר בשפתם, והחיץ שנוצר גרם לי לנדוד ממחלקה למחלקה".

"כשמדברים על אחים גברים, אז יש הכי הרבה ערבים", מעידה נחמה.

"להיות גבר יהודי במקצוע זה להיות מיעוט דמיעוט", אומר אלון. "לי ברור שבקצב הנוכחי, בעוד עשרים שנה כל הרפואה תהיה דוברת ערבית ורוסית".

יש רגעים שבהם אתם אומרים לעצמכם "חבל שלא בחרתי במקצוע אחר"?

"אפילו לא לרגע", עונה אור בהחלטיות. "אני אומר תודה על כל רגע שאני לא יושב בתוך ארבעה קירות של משרד מול מחשב, שאני זוכה לפגוש בני אדם. אני יכול במהלך משמרת לראות פוליטיקאים בהווה ובעבר, שחקני תיאטרון וכדורסל, פרופסורים והומלסים – כשהאחרונים יכולים להיות מרתקים לא פחות".

יש פרנסה במקצוע?

"כן", עונה ישעיה. "המשכורות יחסית הרבה יותר טובות מפעם. גם האפשרות לעשות שבתות ולילות או טיפולים ביתיים מוסיפה מאוד למשכורת. עצוב להגיד את זה, אבל ייתכן שכשיותר גברים ייכנסו למקצוע זה יעזור להעלאת המשכורות".

"אנשים במשרה מלאה יכולים להגיע למשכורות יפות", אומרת נחמה. "חלקם עושים השלמה בעוד מקום ומגיעים למשכורות מכובדות".

"תמיד יהיה ביקוש לאחים ואחיות, כי האוכלוסייה הולכת וגדלה", מוסיף ישעיה. "כל מקום שתעזוב יהיו לך עשרה מקומות אחרים שתוכל להתקבל אליהם. ויותר משיש ביקוש לאחיות, יש ביקוש עצום לאחים".

יש מתחים בין הרופאים לאחים?

"אני לא יודע איך זה במחלקות אחרות, אבל אצלנו אין שום מתח", מעיד אור. "יכול להיות שבמחלקות הפנימיות, בגלל סבבי העבודה הנפרדים לרופאים ולאחים בקושי עובדים יחד ואז נוצר מתח. בסך הכול זה די מגוחך כשעובדים ביחד. הרופא הוא לא הבוס שלך ולא הרב שלך בישיבה, אלא אדם שאתה עובד אתו ביחד כדי לשפר את מצבו של המטופל".

"אני בטוחה שיש מתח", עונה תניה. "לפעמים אני מרגישה את זה במחלקות. במקום שבו אני עובדת הצוות ביחסים חברתיים טובים, אבל זה נושא מאוד מדובר – המתחים וחוסר שיתוף הפעולה, כמו גם חוסר סבלנות ודיבור לא מכובד מצד הרופאים".

"זה תלוי במחלקות", מסכמת נחמה. "יש מחלקות שהיחסים בהן מאוד נעימים וטובים, ויש מחלקות שיש בהן הרבה מתח".

כל האחים והאחיות ששוחחתי אִתם ידעו לספק בקלות יוצאת דופן רגעים מיוחדים. "פעם אחת טיפלתי בחולה", מספרת תניה, "ולפני שהוא השתחרר הוא ניגש אליי ואמר לי – תדעי שבחיים לא קיבלתי טיפול כזה מסור, ובזכותך אני יוצא מפה שמח". תניה מעידה שהיא מתרגשת מהסיפור: "מה כבר עשיתי, חייכתי או טיפלתי כמו שצריך? אך מבחינתו זה היה עולם שלם".

yeshaya berenshtein

ישעיה ברנשטיין, סטונדט במרכז האקדמי לב

"כשהתחלנו לעשות את ההתנסויות בבתי החולים, בסוף כל יום היינו מספרים לשאר חברי הקבוצה על הפעילויות הסיעודיות שעשינו", מספר ישעיה. "כשהמנחה שאל אותי איך הייתה ההרגשה, פרצתי בבכי. הרגשתי שסוף סוף אני עושה משהו שמתאים לאישיות שלי. אני לקוי למידה, ועבדתי קשה מאוד כדי להצליח בלימודים, וסוף סוף הגעתי לדבר האמתי".

לנחמה יש היסטוריה עשירה של טיפול שהולידה מקרים רבים של תחושת זכות גדולה. אני מבקש ממנה לספר על מקרה אחד, והיא מתארת אירוע שבעקבותיו כתבה תפילה (ראו מסגרת): "הייתי במחלקת צנתורים בשעות המוקדמות של הבוקר. חולה אחד התחיל לרדת מהמיטה, ולמרות שאמרתי לו לרדת בהדרגה, הוא ירד מהר והייתה לו תגובה עצבית. הוא החל לאבד את ההכרה והלב שלו הפסיק לפעום. מיד התחלתי לעשות לו עיסוי והזרקתי לו תרופה. אחרי דקה הוא חזר לעצמו ולא הבין מדוע אני גוחנת מעליו.

"הרגשתי אז עד כמה זה בידי הקדוש ברוך הוא ולא בידינו. באותה מידה שהייתי לידו באותו חדר, יכולתי גם להיות בצד השני של המחלקה ולא לראות אותו בכלל. זו פשוט זכות להיות במקום הזה ולהועיל, אפילו רק לא להזיק".

נחמה: "הייתי במחלקת צנתורים בשעות המוקדמות של הבוקר. חולה אחד החל לאבד את ההכרה והלב שלו הפסיק לפעום. מיד התחלתי לעשות לו עיסוי והזרקתי לו תרופה. הרגשתי אז עד כמה זה בידי הקדוש ברוך הוא ולא בידינו. באותה מידה שהייתי לידו באותו חדר, יכולתי גם להיות בצד השני של המחלקה".
ההתאמות ההלכתיות יצמחו עם ההרכב האנושי

ההתמודדויות שאחים ואחיות צריכים להתמודד עמן אינן פשוטות: העבודה בשבתות ובחגים, שחלקה היא הצלת חיים וחלקה רחוקה מזה מאוד, כמו גם טיפולים אינטימיים לחולים מן המין האחר.

"מכיוון שהיום יש יותר אחים גברים, אז ההעדפה היא שגבר יטפל בגבר ואישה תטפל באישה", אומרת נחמה. "לא בכל מצב, כמובן, אבל בדברים שפוגעים בצניעות משתדלים מאוד לשים על זה דגש. כמעט תמיד כשיש דברים אינטימיים ואין אח בנמצא, נביא אח ממחלקה אחרת או רופא. ככל שיש פחות אחים, כך יותר אחיות צריכות לעשות דברים שעדיף היה שגברים יעשו. יחד עם זאת, היום אנחנו נראה אחים גברים בחדרי לידה, מה שפעם לא היה".

"כשיש לך אינטראקציה טובה בצוות, אתה יכול ליצור הבנה בין האחים לאחיות", טוען אלון. "גם אחיות לא רוצות להחליף חיתול לגבר. יוצרים הבנה שבפעילויות צנועות של מטופלות, האחיות מחליפות את האחים ולהפך. כל הצדדים שמחים מזה".

נחמה מתייחסת גם להנחה שלפיה יש בעיות צניעות בין האחים והאחיות הנמצאים יחד שעות ארוכות. "חשוב לי להדגיש שאין פרטיות לצוות שנמצא במחלקה בבית חולים", אומרת שולמן. "יש אִתם מטופלים, משפחות ועוד אנשי צוות. לכן זה לא נכון שבעיות שכאלה קיימות יותר בבתי חולים מאשר במקומות עבודה אחרים".

העבודה בבית החולים בשבתות ובחגים היא כבר סיפור עם הרבה פחות פתרונות. "העבודה בשבת היא ללא ספק מורכבת", אומר ישעיה, "ולכן מעבירים במכון לב שיעורים שמתאימים לבעיות ההלכתיות הקשורות לשבת".

"גם אצלנו העבירו קורס שלם על הלכה וסיעוד", אומרת תניה. "הבעיות העיקריות הן בשבת. בבתי חולים כלליים יש המון בעיות, אבל אם אתה עובד בבית חולים דתי מספר הבעיות פוחת כי בית החולים פותר אותן, בעיקר באמצעות ערבים שעושים את המלאכות".

"כשאתה מגיע לפרקטיקה, אתה מגלה שיש מעט מאוד מחלקות שיש בהן פיקוח נפש או סכנת איבוד איבר", מוסיף אלון. "העבודה בבית החולים כוללת חילולי שבת רבים – כניסה למחלקה עם דלתות אוטומטיות, העברת כרטיס, ועוד הרבה פעולות תיעוד במחשב ובכתב יד שזה חלק נכבד מהעבודה. הטענה העיקרית להקל היא ההסתכלות הכללית, שאי אפשר שנבנה מדינה יהודית עם אחים ערבים. כלומר, אנחנו צריכים להיכנס למוקשים כדי שבסופו של דבר תהיה מערכת בריאות הלכתית".

"שאלתי את אחד מרבני בית החולים, האם היה נותן לבן שלו לעבוד בבית החולים בשבת, והוא הודה שלא. יכול להיות שמדובר ברב שיותר חושב על המציאות ההלכתית הפרטית ויש רבנים שחושבים יותר על המציאות הכללית. הרגשתי שאני לא מספיק אמיץ כדי להיות שפן הניסיונות כשמדובר באיסורי דאורייתא ודרבנן".

למה רק שפרה ופועה

מבחינה היסטורית, מקצוע הסיעוד הובל על ידי נשים, ונתפס כפריסת חסותו של הטיפול האימהי גם על החולים, הנכים והקשישים. זה מתחיל אולי כבר במיילדות העבריות מתחילת ספר שמות, ונהוג לתלות את תחילת מקצוע האחיות באופן רשמי עם טיפולן של הנזירות בחולים ובנזקקים במאות הראשונות לספירה. גם כשפלורנס נייטינגייל, חלוצת מקצוע הסיעוד בעת המודרנית, הפכה את הטיפול בחולים למקצוע שאינו קשור לכנסייה, המשיכו לומדות הסיעוד להיקרא "אחיות" על שם אחיות המנזר והתחום נשמר בעיקר בקרב נשים.

"אי אפשר להתעלם מהעובדה שזה התחיל כמקצוע של נשים", אומר ישעיה. "יש בטיפול משהו יותר אימהי, וזו נטייה נשית. אבל רוצים שיותר גברים ייכנסו, מכיוון שמבחינה פיזית – דברים שארבע או שש נשים צריכות לעשות, יכולים לעשות שני גברים. כל מקום שאנו מסיירים בו במסגרת הלימודים, מנסים לשכנע אותנו להגיע ואומרים שמאוד ישמחו לקבל אותנו".

"אני חושבת שזו סתם סטיגמה", טוענת תניה. "יש אולי אנשים שחושבים שמדובר בעבודה שבנים פחות טובים בה, וזה ממש לא נכון. אני רואה אחים שעושים את זה מדהים".

"למיטב ידיעתי, בערך על כל ארבע אחיות יש אח אחד", אומר אור. "הסיבה לכך פשוטה מאוד: האגו הגברי. הציפייה מגבר היא שיהיה רופא, ואם לא – אז מנהל בחליפה כי יש לזה 'טייטל', ולא לכבודם לטפל בקשישים. זו הבניה חברתית הפוגעת בכבוד העצמי של כל מיני גברים. רבים מעדיפים להרוויח פחות אבל להיות 'מנהלי חברה' או תואר מפוצץ אחר. אלו אנשים שלא הולכים עם הלב שלהם, גם אם הם רוצים לעבוד במקצוע יותר טיפולי".

"אני חושב שאין סטיגמות בנושא", טוען אלון. "דווקא הרבה אנשים ששומעים שאני אח מעריכים את זה. אנשים בקהילה ניגשים ושואלים אותי שאלות כדי שאעזור להם, עושים ממני חצי רופא".

"כל מחלקה תשמח מאוד אם ייכנס אליה אח גבר", אומר אור. "קודם כול, בהיבט הפיזי – לא רק סחיבות אלא העמידה על הרגליים במשך שעות רבות דורשת כושר. בנוסף, העובדה שלאחות יש חודשי שמירת הריון וחופשת לידה נותנת יתרון לא רע לגברים".

נחמה מנסה לנתח מדוע המקצוע נתפס כמקצוע נשי. "בזמנו הפרנסה של האחיות הייתה מאוד נמוכה, ולא הייתה אפשרות לפרנס משפחה מסיעוד. זה השתפר מאוד בשנים האחרונות, והמקצוע היום נתפס מכובד יותר במעמד החברתי שלו.

"בנוסף, העובדה שהמקצוע פיתח עצמאות והוא לא רק כפוף לעולם הרפואה מאפשרת לאחים עצמאות גדולה יותר וממילא זה גם משפיע על הנושא של המגדר. במידה מסוימת, לגבר יותר קשה שיגידו לו מה לעשות.

"בכל מקרה היום זה נתפס מבחינה חברתית טוב יותר מבעבר, שבו לגבר היה אסור להזיל דמעה והוא היה צריך להיות קשוח. היום הלגיטימציה של גבר להביע רגשות או להיות במקום הדורש כישורים רגשיים, גדלה, וזה יביא ברכה בכל התחומים".

תפילת האחות

נחמה שולמן

מודה אני לפניך, אלוקים

על שזיכיתני להיות כלי לשליחותך.

עזרני א-לי,

במקום של חולי – להוסיף מזור

ובמקום של כאב – ללבות נחמה.

במקום של צער – להרבות שמחה

ובמקום של סערה – להשכין שלווה.

במקום של משבר – לטעת אמונה

ובמקום של דווי – להאדיר ארוכה.

יהי רצון, שלא תצא תקלה מידי.

במקצועיות ורגישות אתן מענה.

אושיט יד לכל נזקק.

אוסיף בריאות וחיים

ולא חלילה אאבדם.

אקשיב, אלטף, אחייך, אתמוך ואעודד.

ובסופה של משמרת,

אשוב להודות לך, הא-ל.

 

b7underdos5

 

 

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
משהו חדש מתחיל בצה"ל

  מאמר מאת איתמר סג"ל,...

ולוויים לשירם ולזמרם

  שירת הלווים המיתולוגית תתחדש...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם