צומת רוזן

8 rozen

רועי אהרוני

דבר אחד הרב ישראל רוזן לא יודע לעשות: למצמץ * האיש שעומד בראש מכון צומת מצליח להיות מקוטלג ברשימת אנשי הרוח השמרנים של הציונות הדתית, ועדיין להיות באגף האמיץ ופורץ הדרך בהכרעות בסוגיות הכי נפיצות בישראליות ועולם ההלכה – שבת וחשמל, גיור, צבא ובנות * ריאיון לכבוד ארבעים שנה למפעל החיים שלו

אני מודה שדמיינתי את מכון צומת כבית חרושת גדול שמעסיק עשרות עובדים, עם מוחות קדחתניים וידיים מוכשרות, כדי לספק פתרונות מיוחדים למכשולים הלכתיים שמציבה המודרנה. מהר מאוד גיליתי את נס החנוכה הקטן הזה, שמעבדה אחת קטנה מספיקה להאיר את הארץ כולה בתובנותיה היצירתיות.

המנכ"ל דן מארנץ לוקח אותי לסיור במכון. בהתחלה אנו מבקרים במעבדה הקטנה שבה מתקנים חלקי פטנטים של צומת, ולאחר מכן הוא לוקח אותי למרכז המבקרים החדיש, שבו יש הדגמות לכל מיני שכלולים ופתרונות שהמכון הנפיק, כמו אזעקה לארון הקודש שאין בה חילול שבת, מעלון למדרגות לנכים, בקרת כניסה של טביעות אצבעות ועוד. בנוסף הוא מראה לי את אחד הפיתוחים האחרונים – נרות שבת חשמליים. "הרב יעקב אריאל הגה את הרעיון", הוא מספר. "הטריד אותו שאנשים לא יכולים להדליק נרות שבת בחדרים במלון, ולפעמים אף לא מאפשרים להם להדליק בחדר האוכל. לא חשבתי שיש לזה שוק, אבל זה הצליח מעל למצופה".

לאחר הסיור אני פוגש את ראש מכון צומת, הרב ישראל רוזן. הרוח החיה מאחורי המפעל הזה, שחוגג עכשיו ארבעים שנה להיווסדו. אך סיפורו של מכון צומת, כך מתברר, מתחיל כמה שנים לפני שהוקם באופן רשמי. "כבר בילדותי היה לי 'חוש שישי' בפירוק שעונים ובניית מכשירי רדיו מאולתרים", מספר הרב רוזן, שבמשך רוב השיחה משתעשע בפירוק והרכבה של חפץ קטן בידיו. "כשלמדתי בישיבת כרם ביבנה חשבתי רבות על הנושא של עיצוב מדינה יהודית מודרנית. השתתפתי בדיונים לא מעטים בקיבוץ הדתי על היכולת לקיים מדינה יהודית לפי התורה".

העיסוק בנושא הביא את הרב רוזן להיפגש עם פרופ' זאב לב, מקים מכון לב ומי שהיה ממייסדי המכון המדעי-הטכנולוגי לבעיות הלכהבירושלים. פרופ' לב הציע לו להצטרף למכון שלו וללמוד במכון לב אחר הצהריים את הלימודים המקצועיים. בשנות לימודיו גמלה בלבו ההחלטה "להקים מוסד של הלכה וטכנולוגיה שהוא לא באסכולה החרדית", הוא אומר. "במכון התעסקו יותר בבעיות הפרטיות, ואני חשבתי שצריך להתעסק בבניית מדינה יהודית על פי התורה".

אבן פינה משמעותית נוספת הייתה המפגש עם משה מושקוביץ (מושקו), ממחדשי היישוב היהודי בגוש עציון, שהפציר ברב רוזן להקים את המכון בגוש. "באופן פורמלי, המכון נוסד בביתו של הרב יהודה עמיטל, ראש ישיבת הר עציון", מספר הרב. "התכנסנו בביתו כשבעה אנשים, ושם קיבלנו את ברכת הדרך. שם גם נולדה המילה 'צומת', שאינה רק ראשי התיבות 'צוותי מדע ותורה' אלא גם צומת שבו דרכים נפגשות. כשרפול הקים בזמנו את מפלגת 'צומת' התרעמנו וכתבנו לו שיש לנו זכויות על השם. הוא בא לביקור במכון ומאוד נהנה, אבל את השם הוא לקח.

"כל השילוב ההלכתי-טכנולוגי הומלט ברפת", אומר הרב בחיוך. "גם לפני קום המדינה היו בעיות של חליבה בשבת. היום ברפתות יש כל מיני דברים מודרניים: מניית חלב דיגיטלית, זיהוי לפרה בצוואר או ברגל, שטיפות אוטומטיות ועוד. פעם כדי לחלוב היית זקוק לשתי ידיים פרימיטיביות, היום אתה צריך להיות חצי מהנדס. בשנות הייסוד היינו מסתובבים הרבה מאוד במשקים וברפתות, בילינו לילות שלמים בניסויים".

8 tzomet 1

גם ההיבט הנפשי נלקח בחשבון

הרב רוזן מכיר היטב את הטענה שעקיפת הבעיות ההלכתיות נראית לפעמים כהערמה. "אנחנו לא נבהלים מהמילה הזו", הוא אומר. "במצוות שבין אדם לחברו אסור להתחכם. גם אם אתה מצליח פורמלית להערים על חברך או על מס הכנסה, זה לא מוסרי, זה נבל ברשות התורה. אך באיסורים שיש בהם פורמליות הלכתית כמו מלאכה בשבת, כשרות, שמיטה – אין בעיה מצפונית בכך שהגעתי למטרה בדרך שעקפה את האיסור. בורא העולם השאיר בכוונה בתורה פתחים אחוריים. זוהי גדולתה של התורה, בניגוד למערכת משפטית המנסה לסגור כל פרצה. התורה השאירה לנו שמקומות בהם נוכל לקיימה כתורת חיים".

לדעת הרב רוזן רוב חִצי הביקורת נגד צומת אינם מופנים להערמות, אלא להיקף ההיתרים. "אנחנו הולכים לפי עמדת הרב שאול ישראלי של הגישה הכוללנית, קרי כל דבר להכללתו ולא כל דבר לגופו", מסביר הרב רוזן. "כשאנו מדברים על מדיניות ציבורית, אי אפשר שתהיה הנחיה להחמיר. לדוגמה בצבא: אי אפשר לטעון שכרגע הסיור חייב לצאת ברכב אחרת יהיה אסון, אלא אם נתחיל לדון בצבא כל מקרה לגופו ולהחמיר בחלק מהמקרים – אז יהיה אסון, ולכן צריך החלטה גורפת. בשרפות שהיו לאחרונה פרסמתי שמכיוון שהן נושאות אופי לאומי כללי יש היתרים רחבים.

"כולם מבינים כשמדובר במערכת ציבורית מקלים יותר, אבל אני לא בטוח שבציבור החרדי מוכנים להכריז שלא לדון כלל במקרה לגופו. כשמדובר בבית חולים, למשל, אתה לא יכול להתחיל לבדוק כל מקרה לגופו – פלוני ימדוד את הדופק פעמיים ביום ואלמוני שלוש פעמים, הוא חייב אוכל חם והוא יכול לאכול קר. ועדיין, אני לא בטוח שרוב הרבנים החרדים יסכימו להכריז שמותר לחמם אוכל בשבת לכולם ללא קריטריונים. אולי הם שמחים שלא שואלים אותם".

רבים מהחידושים של מכון צומת מבוססים על היתר 'גרמא', כלומר עשיית המלאכה האסורה בעקיפין ולא באופן ישיר. למשל, אם כששעון השבת כבוי אני לוחץ על המתג כדי שכאשר השעון יידלק גם האור יידלק – זה גרמא, ומתירים את זה רק לצורך גדול. מכון צומת הרחיב את ההיתר הזה גם למערכות הכלליות.

"בבתי חולים לדוגמה יש היתרים נרחבים של גרמא", מדגים הרב רוזן. "ברור לכולם שיש להתיר גרמא במשאבת מינון לחולה, אבל אנחנו מתירים תחת הגג של בית החולים גם גרמות בדברים שהזיקה שלהן היא רחוקה. האם גם הדלת של חדר ההלבשה של האחיות צריכה קודן? מסיבות של הכללה ומסיבות של דו-קיום דתי-חילוני, אנחנו חייבים לתת היתרים רחבים יותר, גם לדברים שלא קשורים ישירות לחולה. מכיוון שאנחנו רואים בגרמא היתר לכתחילה, אנחנו מרחיבים את המושג 'צורך גדול' לא רק לצורך הספציפי אלא לכל המערכת – תפעול מערכת בית החולים הוא צורך גדול. אנחנו לא יכולים להתווכח עם אנשי הביטחון שרוצים שכל דלת שנייה תהיה נעולה".

ביקורות נוספות שמושמעות על מכון צומת נוגעות לכך שהם מייחסים לנכים ולמוגבלים מעמד של חולי, ובכך מתירים להם היתרים רבים. "היום יש המון פיתוחים של העולם הטכנולוגי לטובת סיעוד קשישים, נכים ומוגבלים", מספר הרב רוזן. "לא רק בנושא שינוע, אלא גם אפשרויות של דיבור, ראייה ושמיעה. קשה יותר להתיר כי אין פה שאלה של פיקוח נפש, אבל אנחנו מתייחסים אליו כחולה שאין בו סכנה שהתירו לו כמה וכמה דברים".

לדברי הרב רוזן, ההיתרים למוגבלים נשענים על ההיבט הנפשי שעד דורנו כמעט לא נלקח בחשבון. "העולם היום יותר לוקח בחשבון את הפרמטר הפסיכולוגי, שלא היה בימי קדם. חז"ל לא ייחסו חשיבות לדבר מלבד ניצנים קטנים. ההתחשבות בהיבט החברתי-פסיכולוגי שמתגלה באדם המרגיש בודד או נופל למעמסה היא דבר מודרני, והשאלה היא אם זה פרמטר בהלכה. לדעתנו כן. לא כל הפוסקים, כולל בחוגים החרד"ליים, יענו על זה אמן".

תפיסות שמרניות ככלל לא אוהבות חידושים, והן קוראות עליהם בפרפרזה את הקביעה "חדש אסור מן התורה". הרב רוזן סבור שפעמים רבות זה מה שעומד בעומק העניין: "אומרים לנו – עזבו אותנו מחידושים. אפילו על מחם שבת, שהוא אוטומטי למהדרין בלא היתר של גרמא, אמרו – אם נתחיל ככה בסוף נגיע לרכב בשבת, אז בואו נסתדר עם מחם גדול על הפלטה וזהו. זו תפיסה שאף אחד לא מוכן להתייצב מאחוריה בהכרזה, אבל אני משער שהיא גורמת לסירוב בחלק מהמקרים. ההתנגדות למעלית שבת, במידה מסוימת, היא התנגדות חברתית למודרנה. אנחנו כעיקרון לא חוששים מטיעון המדרון החלקלק".

8 tzomet 2

הרב חושש לפעמים שמא ההיתרים פוגמים באווירת השבת?

"כשמדובר בדברים חשובים כגון רפואה וביטחון אין שאלה. לגבי החיים הפרטיים, לא שינינו שום דבר באווירת השבת, להפך, הגדלנו את עונג השבת. אנחנו לא נאפשר לשמוע מוזיקה, לראות טלוויזיה או לסמס בשבת, גם אם אפשר ליצור היתר הלכתי, ומעולם לא אמרנו דברים שיכולים להתפרש כך.

"אנחנו יוצאים נגד נקודת ההנחה שאווירת השבת הנוכחית היא אווירת השבת הנכונה, וכל פרצה בה היא נגד מה שהקדוש ברוך הוא רוצה. במושגים ההלכתיים ואפילו המחשבתיים – אין קדושה באווירה כזו או אחרת.

"בילדותי עדיין לא היו שעוני שבת שמדליקים, אלא רק שעון עם קפיץ שנועד לכבות את האור, כך שאת הסעודה השלישית אכלנו בחושך. זה היה חלק מאווירת הכיסופים של סעודה שלישית. כשהתחילו את הסעודה השלישית באור, אנשים טענו – איזו מין שבת זו? זה מנוגד לכל האווירה של השבת! עד היום, למיטב ידיעתי, יש מקומות שדואגים שהאור לא יידלק בחדר שבו אוכלים סעודה שלישית כדי לא לקלקל את האווירה".

עם זאת, נראה שגם מכון צומת עוצר לפעמים פיתוחים שונים שאפשריים מבחינה הלכתית בשל הרצון שלא לפגוע באווירה השבתית הנוכחית. דוגמה לכך נותן הרב בעניין צילומים בשבת: "מי שבודק ימצא שאצל הרפורמים לוח ההזמנות לעלייה לתורה של בר מצווה או חתן מלא בחילונים שלא קשורים לקהילות הרפורמיות. לדעתי הם היו מעדיפים לעלות בבית כנסת אורתודוקסי, אבל מוותרים על הרעיון משום שהם רוצים לצלם – פעם בחיים הילד עולה לתורה, ברור שהם ירצו לתעד אותו.

"אין באמת בעיה לתכנת צילום אוטומטי, כמו שכבר קיים לצורכי אבטחה. אפשר גם לשים שלט ליד המצלמות כך שלא יהיה חשש של מראית עין. פנו אלינו לייצר דבר כזה אך סירבנו, כי בעיני הבריות זה לא נחשב שבתי".

ייתכן שבעוד מאה שנים שבת תיראה אחרת לגמרי מהשבת שאנו מכירים היום?

"אני בטוח שהיא נראית היום אחרת מכפי שהיא נראתה לפני מאה שנים", עונה הרב. "אבל התורה לא תהא מוחלפת. אלו עניינים של אווירה, יש כאלה שבשבילם גם שבת בלי שטריימל היא לא שבת. לכן אני לא מתפעל מהטיעונים על אווירת השבת – הם טובים בשביל הפולמוסים בתקשורת אבל לא מעבר לזה".

ייתכן מאוד שבמסגרת בניית בית המקדש השלישי במהרה בימינו, יבקשו ממכון צומת לתת כמה פתרונות טכנולוגיים. התחלתם כבר בתכנונים?

"חז"ל אומרים כמה וכמה פעמים שכל מה שעושים במקדש צריך להיות על פי נביא", עונה הרב. "אבל דברים דקורטיביים לא הקימו על פי נביא: הארכיטקטורה של הורדוס הייתה רומית, הלני המלכה שלחה גפן של זהב, וחז"ל משבחים זאת.

"בעיני רוחי, יש גם מקום לדברים פונקציונליים כמו מדרגות נעות, הנגשה לנכים, מערכת אינסטלציה לשאיבת הדם של הקרבנות, תאורה, מעלית. במשנה מובא שבן-קטין עשה 'מוכני' לכיור – מין מתקן להשקעתו בבור מים - זה מעשה טכנולוגי-פונקציונלי.

"האם תהיה גם טלוויזיה במעגל סגור כדי לראות את הכוהנים בעבודתם? האם על חומות העיר העתיקה יהיו מסכי ענק שיקרינו את ההתרחשות במקדש? נכון שזה עלול להוזיל את חרדת הקודש, אבל אם זה יכול להביא לקירוב ליהדות, התשובה שלי לרעיונות הללו היא – למה לא".

8 tzomet 3

גיור: משימה לאומית

מלבד הפיתוחים הטכנולוגיים, עלון 'שבת בשבתו' וכרכי 'תחומין' הגדושים מאמרים מכוננים על הקשר שבין מדינה והלכה, המכון בכלל והרב רוזן בפרט מזוהים עם נושא הגיור. "ייתכן שאם מישהו אחר היה יושב בכיסאי, הוא לא היה מערב את זה בענייני צומת, כי זה בהחלט תחביב שלי, אני אוהב גרים. אני מאמין שזה חלק מאותה תפיסה: חיפוש הקלות לבעיות ציבוריות.

"אנחנו לא נבהלים מהמילה 'הערמה'. במצוות שבין אדם לחברו אסור להתחכם. גם אם אתה מצליח פורמלית להערים על חברך או על מס הכנסה, זה לא מוסרי, זה נבל ברשות התורה. אך באיסורים שיש בהם פורמליות הלכתית כמו מלאכה בשבת, כשרות, שמיטה – אין בעיה מצפונית בכך שהגעתי למטרה בדרך שעקפה את האיסור"

"טענו כלפי הרב דרוקמן שגיור הוא דבר פרטני ואתם מערבבים לאומיות והלכה. התשובה היא – נכון, פורמלית הגיור הוא דבר אישי, אבל ההתייחסות לנושא הגיור במדינה היא בהחלט ציבורית ואנחנו אכן מערבים שיקולים לאומיים בפסיקת הלכה, זה לא חיסרון.

"השיקולים הלאומיים ניזונים מהשקפת עולם גאולתית. שיבת ציון לוותה תמיד בשובל של נכרים שהצטרפו אליה – ערב רב ממצרים והנשים הנוכריות מבבל. אם אנחנו רואים במדינה אלמנט גאולתי ובקיבוץ גלויות אקט משיחי-לאומי, מובן מדוע הוא גורר אתו שובל של אנשים שנדבקים בעם היהודי – בעלי זכויות עלייה, בני זוג יהודים ועוד".

גם אחרי שפרש לגמלאות מהעבודה כדיין במנהל הגיור, ממשיך הרב רוזן לטפל בתיקים שעוסקים באזרחי חו"ל. "אלו גיורים פרטיים שהעולם היהודי מכיר בהם, אך המדינה לא מכירה בהם, ובצדק – בגלל הרפורמים", מסביר הרב. "קשה ליצור הבדל בחוק בין ישראל רוזן או הרב ריסקין לבין גלעד קריב מהתנועה הרפורמית.

"לצערנו אנו בדור החילון, ויש ישראלים שמצאו בנות זוג בחו"ל. גם בלי הגיור הם חיים אִתן ויולדים אתן ילדים, אבל הן רוצות להתגייר. מקרים כאלה לא יכולים להתגייר בגיור הממלכתי, שהוא רק לאזרחי ישראל, והם צריכים לעמוד בוועדת חריגים. לצערי ולטיפשותם, ועדת החריגים היא ועדה נוקשה. זו טיפשות, מכיוון שהנורמות שדורשים מהם אינן פחותות מהנורמות שדורשים מאזרחי ישראל. המדינה משקיעה מיליונים בשליחי עלייה כשיש פה מאות גויות בשנה שרוצות להתגייר גיור אמתי.

"המקרה האופייני הוא שהגיורת מחזירה בתשובה את בן זוגה היהודי בזכות תהליך הגיור שעשתה. היא רוצה להצטרף לעם היהודי באמת. היא מכניסה הביתה את המצוות, את הידע, את המסורת ואת התפילות. מכיוון שבתהליך הגיור דורשים מבן הזוג להיות בערך באותה רמה של האישה, פעמים רבות זה מחזיר אותם בתשובה. יש מאות יהודים ישראלים שחזרו בתשובה בזכות נשותיהם הגיורות".

יש משהו מוצדק בביקורות התורניות על חלק מהגיורים?

"אם זו לא הייתה משימה לאומית, והכול היה רק עניין אישי, יכול להיות שהיה מקום להחמיר יותר כדי להיות בטוחים יותר. מבחינה הלכתית, הדברים מבוססים על כך שאנו מודדים את הגר 'באשר הוא שם', ולא מייחסים משקל לדברים שבלב, כי 'אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות'. אם אין לנו הוכחה עכשווית לכך שמדובר במשחק – זה מספיק בעבורנו. אני מסכים שזה לא למהדרין.

"שוב, אני מודע לכך שזה נובע מהמצב הלאומי של ריבוי נכרים פה, ואנו עושים דברים שבחו"ל לא היינו עושים. כל גיור של אזרח ישראלי הוא סילוק מוקש, וכל גיור בחו"ל הוא במידה רבה הטמנת מוקש. היום בישראל יש שישה-שבעה אחוזים של נישואי תערובת, מפני שיש שישה-שבעה אחוזים של אוכלוסייה לא-יהודית, חוץ מהמוסלמים. הסטטיסטיקה צודקת. הגיורים לא מדביקים את הקצב. השמאל טוען שצריך הקלות יתרות, אבל אני טוען שצריך שיווק טוב יותר, אחר כך נדבר על הקלות".

רוכבים לצבא על הגב

הרב רוזן מתבטא לא אחת בענייני השעה, בעיקר באמצעות טוריו החדים בעלון 'שבת בשבתו'. אני מבקש לנצל את ההזדמנות לעוד כמה בירורים אקטואליים. בכל הקשור למאבק התרבויות שמתרחש על גבו של הצבא, הרב אינו סבור שהנהגת הצבא היא הבעיה: "אני נותן קרדיט לרמטכ"ל איזנקוט שהוא מנסה לחמוק מזה, אבל גורמים אחרים בוחשים. אני לא חושב שזה מפריע למישהו בתוך הצבא באמת, פרט לעובדה שהארגונים הללו נושפים בעורפם, וגוררים את המלחמות ההשקפתיות של החברה הישראלית לתוך הצבא. אני מעריך גם שההשקפות הקלאסיות של חיל החינוך הן אקדמיות וקוסמופוליטיות מבית המדרש של השמאל הפוליטי, אז בוודאי שהם נושפים בעורף הרבנות שמייצגת את הצד היותר לאומי.

"הבעיה היא שאימת בית המשפט על כל דבר. בג"ץ רואה לעצמו עניין להתערב בכל דבר השקפתי-חברתי אף על פי שזה לא עניין של חוק. המשענת החוקית של ההתערבות שלהם בכל דבר היא 'חוק יסוד כבוד האדם וחירותו', חוקת-העל הליברלית. זה ממש אבסורד שהשופטים מתערבים במינוי של הרב קרים. גם הסיפור של שילוב בנות בטנקים נשמע אבסורד צבאי".

אז איך הרמטכ"ל איזנקוט מאפשר לזה לקרות?

"לא ברור שהוא יכול להיאבק באימת הבג"ץ ובאנשים מבחוץ הנלחמים על גבו של הצבא. אז מה יש לעשות? אי אפשר להגיד לציבור הדתי לא להתגייס לצה"ל עד שמפסיקים עם זה, כי בציבור הדתי אין משמעת של חרמות, וטוב שכך. זה לא המצב היחיד שאנחנו חיים באווירה של אימוץ המצב החברתי הקיים, למרות שהוא בדיעבד מבחינה דתית. למשל, הנושא של חינוך מעורב ותנועת נוער מעורבת. ילדיי ואני היינו בבני עקיבא, והלכתי לשבת ארגון לראות את נכדיי. גדלנו שם, ואלמלא בני עקיבא לא היו קיימים מפעלי הציונות הדתית. אבל להגיד שזו המציאות האידיאלית? אם בתחום ההלכתי היבש אני לא חושש למדרון חלקלק, בתחום החברתי, ובמיוחד בעניינים של חברה מעורבת, אני יותר חושש מהמדרון. בכל הקשור לבינו לבינה בדור המתירנות, בעייתי יותר להפוך את זה לאידיאל".

הרב רוזן אומר את הדברים כאשר פרשיות של הטרדות מופיעות חדשים לבקרים באמצעי התקשורת. בזה גם עוסק המאמר שכתב בשבוע האחרון: "כתבתי על הכוח הגדול שניתן לנשים בדור הפמיניזם להעליל, להתגולל או להפוך כל זבוב לפיל ולהרוס חיים של אנשים, לאו דווקא שרים וחברי כנסת", מספר הרב. "אני חלילה לא תומך במטרידים, אבל חושש מאוד שהנשק הזה יופעל בגלל שהתקשורת מאוד מלבה את זה, ונראה שגם מערכות המשפט נותנת לכך גיבוי.

"אין אפוטרופוס לעריות, והבעיה היא לא ההתנהלות החברתית – שכן שומעים גם דברים נוראיים בחברה החרדית אף על פי שהיא חוסמת את עצמה באמצעות חממות. הבעיה היא המתירנות והפיתויים של התקשורת והמדיה של האינטרנט והטלוויזיה, זה המקור שבו צריך להילחם".

הרב רוזן מתייחס גם ל'פורום תקנה' ודומיהם: "ברוך ה' שאני לא פעיל שם", הוא מפטיר. "אין לי כוחות לזה, אלו דברים קשים מאוד מבחינה אישית וחברתית. אני מאוד בעדם, בתנאי שזה נשאר רק בגבולות אנשי חינוך ורבנות ולא הופך להיות מסע צלב. למשל, בקשר לדוידי פרל (ראש המועצה האזורית גוש עציון, ר"א), אני לא חושב שלפורום תקנה יש מה לומר. איפה זה יעצור – הם יפעילו חקירות על כל מי שיש לו כיפה? או על כל עם ישראל? זה יאבד את האפקטיביות. גם לגבי רבנים אחרים שמטפלים בעניינים כאלה – אין דעתי נוחה מבתי דין שדה".

"ההתחשבות בהיבט החברתי-פסיכולוגי שמתגלה באדם המרגיש בודד או נופל למעמסה היא דבר מודרני, והשאלה היא אם זה פרמטר בהלכה. לדעתנו כן. לא כל הפוסקים, כולל בחוגים החרד"ליים, יענו על זה אמן".

אז איך אפשר לטפל במקרים לא פליליים או שחלה עליהם התיישנות?

"קודם כול, האמירה 'איך ניתן לבנותינו לעבור ברחוב, הרי אם לא יטפלו בח"כ הוא יתנפל עליהן ואם לא ירחיקו את ראש המועצה הוא יטרוף אותם' היא שטויות. לא מדובר באנסים בלתי נשלטים שרואים שמלה ומתנפלים. אלו הבלים שארגוני הנשים מפריחים. אם יצא שם רע על מישהו שהוא מתרועע עם נשים והרב רוצה לדברר על לבו, זה דבר אחד. אבל משפטי שדה אי אפשר לעשות – אחריתם מי ישורנה.

"בתחומי חינוך, לעומת זאת, אני כן מקבל את העניין, כי שם יש חשש שהמחנך יפגע חינוכית ותודעתית בתלמידיו, ולא רק פיזית. זה כבר לא עניין של 'הצלת קרבנות עתידיים', אלא פגיעה חינוכית בתלמידים. בזה עוסק פורום תקנה וכאן אני בעד. אבל הם יעשו שטות אם יתרחבו לכל מי שחובש כיפה ומרננים עליו רינונים, גם אם הם נכונים".

הרב לא מסתיר את דעותיו החריפות על ארגוני השמאל, ואף מכנה אותם בטוריו "סטרא דשמאלא". איך זה מתיישב עם המשנה המכילה של הרב קוק?

"ראשית, איני מדבר על השמאל הפוליטי אלא על השמאל הבוגדני, זה שתומך באויבינו או בחרם על ישראל, שטוען שצה"ל הוא צבא כיבוש. הם טועים בכך שהם מורידים מעליהם את הגלימה הלאומית לטובת האוניברסלית. המאמינים בדת השוויון כלפי הערבים הם בעיניי אויב, אויב חינוכי או לאומי. לא אויב שצריך לפגוע בו פיזית חלילה, אבל בהחלט אויב שיש להתווכח אתו. מעבר לכך הציטוטים שמצטטים מהרב קוק על חילונים אינם רלוונטיים לענייננו. הרב קוק אהד אותם כמרכבת הגאולה, ככאלו שעל גבם נישאת אלונקת המדינה, המיישבים את הארץ. כל מה שהוא ראה בהם אור הוא דווקא הלאומיות.

"המלחמה היום היא לא בין דתיים לאנטי-דתיים אלא בין הציונים לאנטי-ציונים. אני חושב שאילו הרב קוק היה חי בזמננו, הוא לא היה מחבק את האנטי-לאומיים שרואים בצה"ל צבא כיבוש ומחפשים כל הזמן את זכויות האויב, ובוודאי לא את מי שדוגל בסיוע לאויב. הוא לא היה מרעיף עליהם אמירות של חיבוק כדי לקנות את לבם או כדי להפוך את המר למתוק ואת החושך לאור.

"סביב ההתנתקות כתבתי עליהם שהם לא אחים שלי. אמנם בשעת מצוקה אישית אני אסייע גם להם, אבל אני בהחלט חש שהם לא אחים שלי במובן של האחווה הלאומית.

"אני חושב למשל שהרוב הדומם בעד אלאור אזריה. מי שנגדו זה רק השמאל הלא-לאומי ומאמיני דת המשפטולוגיה, כשהאחרונים הם פרשה בפני עצמה. גם אני חושב שאי אפשר בלי בית משפט ולא חושב שצריכים להתנפל עליו, אבל הייתי מצפה שבית המשפט יהיה גם לאומי. אם בית המשפט היה מגדיר את עצמו כבית משפט לאומי בעל אג'נדה לאומית-משפטית, ולא שם את החקיקה הבינלאומית מעל הכול, ייתכן שהרבה דברים היו נראים אחרת".

"תהיו שליחים"

הרב רוזן סבור שהאוחזים בתפקידים הבכירים במדינת ישראל צריכים להיות אנשי אמונה. "מדינת ישראל קמה על בסיס אמונה בצור ישראל וגואלו, לא על בסיס ריאליה מפוכחת של מדינה שיכולה להתקיים פה בין כל עמי ערב", הוא מסביר את משנתו. "אני באמת תמה איך יכולים לקבל החלטות הרול גורל ללא אמונה, לפחות אמונה בעם ישראל. מי שבא רק על בסיס של חישובים ריאליים שמלמדים בבתי ספר לפיקוד צבאי, לא באמת יכול להוביל כאן. צריך לדאוג שלכל נושאי המשרה ויועציהם תהיה השקפת עולם מקדמית: כמו שכל דייני הגיור צריכים להיות חדורי אמונה במשימה הלאומית של הגיור, כך הם צריכים להיות חדורי אמונה בעם ישראל".

נראה שלאחרונה גם מנהיגי השמאל מתחילים להתפכח מרעיון שתי המדינות ומתחילים לחשוב על פתרונות אחרים כמו סיפוח. מה עמדת הרב?

"ודאי שגם אני תומך בסיפוח, בלי ספק, אבל אין לי מפות, וקל לשבת מאחורי שולחן הכתיבה ולכתוב את הדברים הכי קיצוניים כשאני לא אחראי לכלום. אני לא מקבל את הגרסה של להילחם עד הדונם האחרון. אם היינו יכולים להגיע להסכמים אמתיים שכוללים ויתורים מועטים על קרקע, בעיקר בדרך של החלפה – אף על פי שבוודאי זה לא המצב האידיאלי של התורה, של ארץ ישראל השלמה – הייתי חושב על זה. הנוסחה שלי היא לא הקמת מדינה פלשתינית, אלא סיפוח הפלשתינים לירדן.

"כך או כך, יש בעיה עם מעמד הלא-יהודים שיגורו פה. אי אפשר היום לדבר על אזרחות סוג ב', למרות הבעיה הביטחונית-לאומית. אם אפשר היה, הייתי בהחלט אומר שזו מדינת היהודים, וכל מי שחי פה צריך להצהיר לה אמונים. אם יצהיר – יקבל את כל זכויות האזרח, ואם לא – יהיה אזרח סוג ב'. הבעיה היא כמובן המשפט הבינלאומי, אבל יותר מטרידה אותי אי ההסכמה הפנימית בעניין הזה. לו היינו כולנו מסכימים בפנים, היינו יכולים להיות עמידים יותר כלפי העולם.

"אין לי פתרון לבעיה הדמוגרפית. עד העלייה הגדולה מרוסיה הילכו על הציבור אימים עם הטיעון הדמוגרפי, כי אף אחד לא חשב שיש סיכוי שמשהו ישתנה, ואז קרה הנס של קריסת מסך הברזל. אז כנראה גם עכשיו הקדוש ברוך הוא יצטרך לפתור את הבעיה".

איך הרב רואה את צומת עוד ארבעים שנה?

"נראה לי שברור שהכיוון שהחלה צומת יתפתח, השאלה אם רק לכיוונים של נוחיות אישית או גם לתחומים הממלכתיים. הכול תלוי בכניסת ציבור המחויב להלכה לתפקידים במוסדות שונים, כך שייצרו ביקוש לשינויים הממלכתיים הללו.

"אני אומר לאנשים – תהיו שליחים. ככל שיותר אנשים רציניים ישתלבו, זה ייכנס יותר ויותר למערכות הממלכתיות. היום רבים מעדיפים מחשבת ישראל על פני ההלכה; ההלכה נראית פחות אטרקטיבית מברסלב. צריך לחנך לכך שכאשר יוצאים מהישיבות ומהאולפנות יהיה לבוגרים יותר אכפת מהעניין של יישום ההלכה בתפקידים הציבוריים ולא רק בפרטיים. כשההיבטים ההלכתיים יהיו דומיננטיים יותר, יהיה למכון צומת מה לומר".

 

atarMbaolam

 

 

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
"אנחנו פצועים"

  השבת מעלים את נפגעי...

תפסיקו לשחק בנוער

  מאמר מאת יו"ר נוער...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם