לוחמי האש של מערכת החינוך

4 gadi ben zimra

גדי בן זמרה

שרפה! אש! הכול בוער! וכולם אצים רצים לכבות את האש המתפשטת ללא מעצור, כולם מגויסים, "סופר טאנקר", כוח בינלאומי, חומרים מונעי בערה, מים, לוחמי אש עזים ומסורים - מי לא מוטל למערכה? כולם כולם כאיש אחד בלב אחד. אך רוח מזרחית ערה שמה לאל את כל מאמצי הכיבוי. בין לבין, יש מי ששואל כיצד האש הזו פרצה. הרי יש כאן כמה מוקדים. הן לא ייתכן שפרצה מעצמה. הרי שרפות לא קורות סתם כך, מישהו הבעיר, משהו באוויר גרם להתלקחות.

בימים האחרונים מחנכים ומחנכות מנהלים ומנהלות עומדים תחת "הרעשה כבדה" של "חומרים מונעים בערה", "מים" – פיתויים, איומים, מכתבים מלומדים, הכול מגויס כדי לכבות את חום הלב. העיקר לא להגיע לעמונה, פשוט אסור להיות שם. "הם - אנשי עמונה – גיבורים, אבל מרחוק!"

להכיל את האש, מעגלי שיח, יועצים, פסיכולוגים, מפקחים ומי לא? רק שהאש לא תזלוג החוצה, אש אצורה בלב - מצוין, אך שהאש תתפשט ותדליק עוד ועוד לבבות עד שאי אפשר יהיה להתעלם מהזעקה, מהכאב, מהעוול הנורא? חלילה חלילה!

מנהלים ומחנכים, אתם הצתם את האש.

על איזה אש אתה מדבר? על האש הבוערת על חולצות הטריקו: "הלב שלי בוער לארץ ישראל". על אש קודש של אהבת התורה, העם והארץ. האש היוקדת לא פורצת מאליה; מחנכים לה, זה מה ששומעים בבית, זה מה שכתוב בכל פינה בתורה הקדושה, באותיות רש"י ובאותיות מרובעות, האש הזו כתובה בשורות ובין השורות, לפני ואחרי. זו האש שמותירה אותנו חיים, שלא מניחה לנו לשקוע בין דפי ההיסטוריה, זו האש שליחכה בלבותנו גם כשישַנו בגלות הארוכה עת התקיים בנו הפסוק: "אני ישנה (אך) לבי ער".

אי אפשר לחנך לאהבת הארץ ולאהבת ה' ללא מבחן ללא התנסות. בשעת מבחן המילים הופכות ל"סוסי אש", לכוח מניע, לחיות. הרי זו כל המטרה של החינוך - להפוך את התובנה ואת הרצון לתענוג, לחשק אמתי, לכיף אמתי בלהיות יהודי.

על האש המחממת הזו שאנו המחנכים כל כך עמלים להצית ולשמר, אומר הפסיקתא על שיר השירים: "מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה. אמרו ישראל לפני הקדוש ברוך הוא. מים רבים - כל אומות העולם אם מתקבצין אינם יכולין לכבות את האהבה שישראל אוהבים אותך, שהאומות נקראו מים, שנאמר (תהלים קכד, ד) אזי המים שטפונו. ונהרות לא ישטפוה. ואפילו הורגין, ואפילו מטביעין במים, ואפילו שורפין באש, אין ישראל שומעין להם לכפור ליוצרם. אם ייתן איש את כל הון ביתו באהבה. שאם אחד מן השרים נותנין ממון הרבה לתת לאחד מישראל לעזוב את תורת א-להיו, בוז יבוזו לו, לאותו הנותן את כל הון ביתו מפני אהבת ישראל להקב"ה".

וכי יש צורך להכביר מילים כמה מאמץ חינוכי אדיר נדרש כדי להצית איזו גחלת קטנה של אהבה לה'? ומי לא מכיר את המלחמה היומיומית על כל נשמה שתמצא בתוכה את טיפת ה"עזות דקדושה" להדוף את רוח התרבות הכללית המגויסת להמית אותנו ואת תלמידנו באש של מחשבות זרות ובמים של תאוות?

היכן ההקשבה? היכן ההבנה בחינוך? בוש ונכלם אני היום בנושאי דגל החינוך של החמ"ד ושל תנועות הנוער.

אינכם מבינים עד היכן הדברים מגיעים...

אי אפשר לחנך לאהבת הארץ ולאהבת ה' ללא מבחן ללא התנסות ("כי מנסה... לדעת הישכם אוהבים את ה'"). ההתנסות והניסיון מציפים את התובנות וחלל הלב מתמלא מהן. בשעת מבחן המילים הופכות ל"סוסי אש", לכוח מניע, לחיות. הרי זו כל המטרה של החינוך - להפוך את התובנה ואת הרצון לתענוג, לחשק אמתי, לכיף אמתי בלהיות יהודי.

איך אפשר לעצור כעת? האין זו מעילה בתפקידנו?

אומַר דברים מפורשים. בסאב-טקסט של ניסיון הכיבוי הזה, מסקנת התלמידים – הערניים, האכפתיים, אלה שכל מורה משתבח בהם – תהיה אחת מן השתיים, ושתיהן גרועות. האחת – התורה פשוט לא רצינית ונושאי דברה "קשקשנים", ולכן "איש לאוהליך ישראל". ובמילה אחת "לייטיות". התורה נחמדה, רכה, מעשירה, יש בה הגיגים, וורטים... אבל להיות אלטרנטיבה - ממש לא! לעצב את חיי? כן, אבל בנחת... לחולל מהפכה בחוץ? - זו הזיה ממש!

והמסקנה השנייה תהיה שהתורה רצינית, תובענית ומשמעותית. ומה עם נציגיה המובהקים? הם פחות. פעם, בזמן ההתנחלויות, היה הרב צבי יהודה. שמענו שהיה רב רציני, נחוש ואפילו מעניין. אבל היום, נעבעך... ומה התוצאה? - דומה!

שחור לבן? כאשר משאירים - מתוך פחד, חשבונות ו"שאר ירקות" – את הנוער להתנהל לבד, אלו תהיינה מסקנותיו! סליחה, לא ממש לבד. אִתם יהיו אנשי חינוך מורשים מטעם מחוז ש"י, מן הסתם עם ה"וסטים" הידועים.

אם לא נכבד את התוקף והחום של הצעירוּת - ולא ניתן מקום לשלב הרתיחה של אותו "צורבא מרבנן" (תענית ד) וכביאורו הנפלא של רש"י: שיש לו – לצורבא מרבנן הצעיר - רוחב לב מתוך תורתו, ומשים ללבו יותר משאר בני אדם, וקא משמע לן דחייבין לדונו לכף זכות - כיצד יתפתחו צעירי הצאן להיות תלמידי חכמים?

מישהו שומע שם למעלה?

 

atarMbaolam

 

 

 

 


אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
עיר בלי חומה

  מאמר מאת הרב אברהם...

רונן, תודה

  הרב עמיחי גורדין מוקיר...

הפרסום בעולם קטן עובד


לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666


מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר


וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם