לאסי יוצאת למשימה

10 lassi

מורדי מילר

משפחת כהן היא משפחת אמנה לכל דבר. בת המשפחה שהם מגדלים תהיה אצלם שנה בלבד, תעבור אימון בידי מאמן מקצועי, ולאחר מכן תלך לשנות את חייו של חולה אפילפסיה, אלצהיימר או בעל נכות אחרת, ללא הכר * אז אם עד עכשיו הייתם מאלה שלא מצאו סיבה להכניס כלב לחייהם, אולי כשתדעו שיש מי שממתין לו ואף תלוי בו, תעזו גם אתם להיכנס להרפתקה המאתגרת, ובעיקר מרגשת, של גידול כלב שירות. למען מישהו אחר

מבחוץ הכול היה נראה מבטיח. סברינה סיימה זה עתה את הדוקטורט שלה בפיזיקה, והדלתות לעבודה טובה וחיים מאושרים בביתה שבלונדון היו פתוחות לפניה. חוץ מבעיה אחת שהעיבה על הכול: לקראת סיום הדוקטורט, בשנת 2011, סברינה החלה לחוות התקפי אפילפסיה קשים. מכיוון שלהתקפים לא קדמו שום סימנים פיזיים הייתה סברינה מוצאת את עצמה מפרכסת, ללא כל הכנה, ופעמים רבות נופלת ונפצעת. בשום מקום היא לא הייתה בטוחה, שכן בכל רגע הייתה עלולה למצוא עצמה בעיצומו של התקף. מצבה נהיה כה חמור עד שהפתרון היחיד שנמצא בעבורה היה לחבוש קסדה בכל מקום שהיא הולכת אליו.

"ניסיתי כל תרופה אפשרית", סיפרה לנו בשיחה מלונדון, "אבל שום דבר לא עזר". עד ששמעה שבישראל יש אפשרות של כלבי התראה להתקפי אפילפסיה. "לא האמנתי כל כך שכלב יוכל לעזור לי", היא מודה, "אבל החלטתי בכל זאת לנסות ולטוס במיוחד לישראל". סברינה התחילה לעבוד כפיזיקאית במכון ויצמן ברחובות, וקיבלה לרשותה כלבת לברדור שחורה ושמה קאי מ'המרכז לכלבי שירות ותרפיה' בהנהלת יריב בן-יוסף. "בהתחלה יריב היה מגיע כמה פעמים בשבוע לאמן את קאי. הכלבה למדה שאחרי שהיא נובחת כשיש לי התקף אפילפסי היא מקבלת פרס. אחרי כמה חודשים הכלבה שמה לב שריח הגוף משתנה, שכן לפני ההתקף האפילפסי הגוף מפריש ריח שכלבים מסוגלים להריח. היא קישרה בין הריח המשונה ובין ההתקף שבא אחריו, ומאז היא נובחת בכל פעם שיש ריח. כשהיא נובחת אני יודעת שיש לי כמה דקות להתארגן, למצוא מקום לשבת בו או לשכב, וכך אני מוגנת בשעת ההתקף". כתוצאה מכך, מספרת סברינה, היא הפסיקה להסתובב עם קסדה והצליחה לחזור לשגרת חיים נורמלית. "בזכות קאי יכולתי להיכנס להיריון וכיום יש לי ילד בריא בן שלוש. בשנה שעברה חזרנו לגור בלונדון".

גם יהודה, חולה אלצהיימר, מספר על השינוי האדיר שהביאה לו הכלבה בלה שאתו כבר 11 שנים. "כשאובחנה אצלי מחלת האלצהיימר נתקפתי בבדידות גדולה ובכעס עצום. אפילו ביישוב שאני מכיר היטב הלכתי לאיבוד. אבל מאז שבלה נמצאת לא הייתה אפילו פעם אחת שהלכתי לאיבוד. אם אני נופל או לא מרגיש טוב, בלה מתחילה לנבוח וקוראת לעזרה". אבל מעל לכול הכלבה משמשת כחברה בשעות מצוקה, ברגישותה היא יודעת לזהות מתי יהודה נתקף במצב רוח רע. "אם אין לי מצב רוח היא פתאום באה לידי, גם אם היא בחדר אחר. למה? היא חכמה כל כך עד שהיא שמה לב לזה. היא הוציאה אותי מהדיכאון. לי ולאשתי זה נתן המון שקט. יכולתי פתאום לצאת מהבית בלי לפחד שאלך לאיבוד. היא כל כך חכמה, והיא נותנת לי כוח רצון להתמודד".

והזוכה היא... לאסי!

סברינה ויהודה אינם לבד. כלבי השירות של 'המרכז לכלבי שירות ותרפיה' מסייעים לחולים רבים שסובלים מאפילפסיה, אלצהיימר ואפילו אוטיזם. בכל הנוגע לאלצהיימר יודעים כלבי השירות איך להחזיר את הבעלים הביתה, לשמור עליו ולהתריע בשעת סכנה, וכמובן להיות חברים נאמנים. כשמדובר בילדים בעלי אוטיזם הכלב יודע להרגיע את הילד כשהוא במצבי מתח ובהתנהגות בלתי נשלטת. הכלב יכול לאפשר לילד עצמאות, שכן הוא יכול בעזרת הכלב למצוא את הדרך הביתה, ובכך מקל על העומס של המשפחה. הוא צמוד לילד ונובח כשהוא מזהה שהילד מנסה לברוח. הרעיון לאמן כלבי שירות החל כשיריב בן-יוסף, מאמן כלבים מקצועי, פגש בשנת 1999 את דפנה גולן-שמש, מנהלת בתי אבות ומומחית לכל מה שקשור בדמנציה ואלצהיימר. דפנה סיפרה ליריב שבעוד לעיוורים יש כלבי נחייה ולחולי אפילפסיה יש כלבי לברדור לזיהוי ההתקף, הרי שיש צורך גם בכלבים שיסייעו לחולי אלצהיימר וללוקים באוטיזם.

הרב איתן ותמר הכהן: "לא היה לנו כלב אף פעם. אנחנו לא מכירים בעלי חיים ושניים מהילדים חיו בתחושה שכלבים הם דבר ממש מפחיד, ואפילו נמנעו מללכת ברחובות של המושב בלי ההורים שמא ייתקלו בכלב. אבל התרחש שינוי אדיר. פתאום כלב שעובר לידם ברחוב כבר לא מאיים מבחינתם"

כשם שלא כל אחד יודע איך להציל חיים של אדם פצוע, כך גם לא כל סוג כלב מתאים למשימה מורכבת של ליווי חולים ושמירה עליהם, לעתים עד כדי הצלת חיים. זו גם הסיבה שלקח לא מעט זמן עד שנמצא סוג הכלב. לאחר שנבחנו 'רועים אוסטרליים', 'לברדורים' ועוד, נבחר לבסוף הכלב 'קולי קצר שיער' המוכר לחלקנו מהסרט 'לאסי'. מה שמיוחד ב'קולי קצר השיער' הוא שהוא לא 'לוקח ללב', מסבירה מירנה שיבולת, מגדלת גזע ה'קולי קצר שיער'. לדבריה הוא לא נעלב אם הבעלים שלו נכנס למצב רוח עכור או עצבני, הוא לא נבהל ולא בורח. וכך במקביל ללברדורים המסייעים לבעלי אפילפסיה, נוסף קולי בעבור חולי אלצהיימר ואוטיזם.

כעת, משנמצא סוג הכלב עבור החולים, מצפות לכלב שנתיים עד שיהיה כשיר לגמרי לסייע לחולים. כשהכלב בן חודשיים הוא מובא למשפחה אומנת, שם הוא גדל ומתאמן בעזרת ליווי צמוד של מאמן מקצועי. בשנה השנייה הכלב עובר למטופל ויחד עם המאמן לומד את צורכי המטופל. בתום שנתיים, על פי רוב, הכלב כבר מקצוען לכל דבר.

פולה הכהן

לפני כמה חודשים הצטרפה תינוקת חדשה למשפחת הכהן בביתם בבני ראם. לפני שאתם מאחלים להם מזל טוב כדאי שתדעו שמדובר בכלבה. הרב איתן הכהן, אבי המשפחה, נתקל במקרה במודעה שפרסם המרכז לכלבי שירות ותרפיה ובה נכתב כי דרושות משפחות אמנה לכלבי שירות. למשפחה בת תשע נפשות (הורים ושבעה ילדים) שמעולם לא גידלה כלב מדובר באתגר לא קטן. "שמענו שצריך לשמור על הכלב בבית וזו הייתה התלבטות גדולה. לא היה לנו כלב אף פעם". לבסוף החליטה משפחת הכהן לצאת להרפתקה משותפת, וכך, בוקר בהיר אחד, הגיעה לביתם הכלבה פולה בת החודשיים, אותו גיל שבו היה בנם הקטן של הרב איתן ותמר הכהן.

"בלילות הראשונים פולה ייללה. אמרנו לעצמנו 'עכשיו יש לנו עוד תינוקת שצריך לקום אליה'", הם משחזרים. "היה לנו שוק של ההתחלה וגם הילדים הקטנים חששו מאוד. אנחנו לא מכירים בעלי חיים ושניים מהילדים חיו בתחושה שכלבים הם דבר ממש מפחיד, עד כדי כך שנמנעו מללכת ברחובות של המושב בלי ההורים שמא ייתקלו בכלב".

הימים הראשונים לא היו קלים. סיני, אחד מילדי הכהן הקטנים, מצטרף לשיחה ומספר על החשש הגדול שהיה בבית מפני החיה החדשה שפתאום עברה להתגורר בסלון. הילדים טיפסו על הספות, אחד הילדים היה סוגר את עצמו בחדר ופותח בחשש כדי לוודא שהכלבה לא נמצאת, ורק אז היה רץ לחדר הבא. רוני בת השבע לא הייתה מוכנה להתקרב לכלבה במשך חודש שלם. כיום, עשרה חודשים מאוחר יותר, הפכה פולה לחלק בלתי נפרד מחיי המשפחה. "התרחש שינוי אדיר", מתארים הרב איתן ותמר הכהן, "הילדים משחקים עם פולה, מתגוששים אִתה ושמחים. פתאום הם הולכים בשבת לבית הכנסת לבד, ופתאום כלב שעובר לידם ברחוב כבר לא מאיים מבחינתם".

למן היום הראשון הסבירו ההורים שפולה היא כלבה שמיועדת לשמור על חולת אלצהיימר. היא תמנע מהחולה לרדת לכביש, היא תחזיר אותה הביתה ותהפוך להיות החברה הכי טובה שלה. הידיעה שפולה היא לא סתם 'חיית מחמד' אלא מצילת חיים עזרה לבני המשפחה להכיל את הקושי הראשוני. שכן, מעבר לתקופת ההסתגלות של הילדים גם פולה עצמה הייתה צריכה להתרגל למשפחה ולא תמיד היה זה פשוט. בשבועות הראשונים יש תהליך גמילה. "יש קצת בלגן עם הצרכים", מתאר הכהן, אבל מדגיש ש"היתרון הגדול הוא שיש מישהו שמלווה". אמנם המשפחה צריכה לטפל בחיסונים, באוכל ובציוד, אבל העלות היא כולה על חשבון המרכז.

מחבואים עם פולה

בימים הראשונים קיבלה משפחת הכהן גדר ניידת שנפתחת בסלון במעין מעגל. פולה הקטנה גדלה בתוך הגדר, ובהמשך הועברה לכלוב מיוחד. הכלבה לומדת שמדובר בבית שלה ולומדת לשלוט בצרכים. אך מעבר לשליטה בצרכים והבנת הקריאה 'ארצה', תפקידה של פולה מורכב הרבה יותר ומצריך אימון מקצועי. את האימון מוביל איש מקצוע, במקרה של משפחת הכהן מדובר בניתאי שבטיאל, מנהל המרכז בארץ, והוא מבקר בבית המשפחה פעם בשבוע. שבטיאל לוקח אתו את פולה, עושה לה תרגילים ולפני שהוא הולך מוסר למשפחה דף הנחיות חדש. "אין דרישה מאתנו לתרגל", מבהיר הכהן, "אבל כן מומלץ שאנחנו והילדים נהיה חלק מזה. לא מדובר במשהו אינטנסיבי", הוא מרגיע.

בשיחה עמו מתאר לנו שבטיאל את תהליך האימון. "בשלב הראשון מדובר במשמעת בסיסית של 'שב', 'ארצה' ומשחק בכדור. בשלב השני אני מגיע יותר ומתחיל לאמן את הכלב לתפקיד הייעודי שלו: אם זו פקודת חיפוש, החְזרה הביתה, להרגיל אותו לרעשים בכך שמסתובבים אתו באוטובוס, ברכבת ובעיר. בשלב האחרון הכלב כבר מתחיל לבקר אצל המטופל אחת לשבוע ואז חוזר למשפחה האומנת. כשמסתיימת שנה הכלב עובר למטופל".

כלבי השירות לחולי אלצהיימר הם כלבי רועים והחולה הוא כביכול "כבש מהעדר". ממש כשם שהכלב יודע לשמור על העדר יחד ולהתריע כשכבשה אחת בורחת, כך יודע הכלב למנוע מהחולה להתבלבל בדרך הביתה.

"יש אימון שבו מרגילים את הכלבה לחיפוש מטופל", מדגים שבטיאל. "כשיש משפחה עם ילדים, כמו משפחת הכהן, מבקשים מהילדים לקחת אתם אוכל לכלבה ולהתחבא בכל מיני מקומות בבית. ממש משחקים מחבואים. כשהילדים במחבוא הם קוראים לכלבה והיא צריכה למצוא אותם ובכך לפתח את חוש הריח ויכולת החיפוש. מדובר בחוויה אדירה לילדים שמתחבאים בשירותים, מתחת למיטה ובכל מיני מקומות מקוריים. זה מאגד את המשפחה וכיף גם למבוגרים. בהמשך נרגיל את הכלבה לחפש גם מחוץ לבית".

לא נקשרים עד הסוף

אחד החששות הגדולים הוא שבני המשפחה ייקשרו לכלב באופן כזה שיתקשו להכיל את הפרדה כעבור שנה. הרב איתן ותמר מספרים על דרכי התמודדות. "חשבנו בהתחלה שאנחנו ניתן שם לכלבה, אבל החולה היא זו שתהיה לאורך השנים עם הכלבה ולכן היא נותנת את השם ואנחנו היינו צריכים לקבל את זה. זה עזר לנו נפשית להכיר בכך שפולה היא לא שלנו ושלא ניקשר אליה באופן מלא". ההורים גם מדברים על תפקידה החשוב של פולה עם הילדים: "ודאי שיש קשר רגשי לבעל חיים, אבל אנחנו כל הזמן מדברים על כך שלפולה יש תפקיד חשוב ושהיא תצטרך לעזוב כדי לעזור לחולה לנהל את החיים שלה בצורה תקינה. כך למשל, יש תרגול מיוחד שבו מרגילים את הכלבה לא לרדת לכביש ולא לתת לאדם האוחז ברצועה לרדת לכביש. מדובר בדיני נפשות. הכלבה גם יודעת שכשהיא מקבלת פקודה היא רצה הביתה ולא מתעכבת לשום דבר. לא חתול, לא אדם. היא גם יודעת לקחת את החולה לרכב קרוב שיחזיר אותה הביתה".

ניתאי מוסיף לדיון את העובדה ששלב המעבר מהמשפחה האומנת לחולה הוא הדרגתי. "הכלבה מתחילה לבוא יותר לבעליה החדשים, ורואים אותה פחות. אנחנו גם מצלמים את המשפחה עם הכלבה, מדברים על החיים בבית אחרי שהיא תלך. זה לא קל, ואם למשפחה יש קשר רגשי עמוק תמיד יש אפשרות להביא להם כלב נוסף לאמנה, או אפילו כלב שיישאר אצלם. המטרה שלנו היא שלמשפחה האומנת יהיה טוב".

'שלום עליכם' ביום שני

רגע, אתם בטח תוהים, למה שהכלבה לא תאומן ישירות בבית החולה? לניתאי יש תשובה מרתקת: "הכלבה רואה את המשפחה האומנת כאבא ואמא שלה לכל דבר ועניין. המשפחה היא הלהקה המקורית שלה ולכן יש למשפחה אומנת חשיבות קריטית. מצד אחד עוזרים בגידול שלה ובאימון שלה אבל מצד שני מכיוון שהיא מרגישה שמדובר במשפחה היא יכולה לפעמים לא למלא פקודות. אם החולה היה מגדל את הכלבה היא הייתה מרגישה בנוח גם לא למלא הוראות והתפקוד המקצועי שלה היה נפגע. אצל החולה הכלבה נמצאת יותר ב'מוד' עבודה".

ואכן, גם פולה הרגישה בבית אצל משפחת כהן, לפעמים יותר מדי. "בכל שבת, כבר בשלב הבישולים והריחות בבית, פולה הייתה ממש קופצת על השולחן ומנסה לחטוף חלה", מתאר איתן את שמחת השבת של פולה. "היה לנו קשה מאוד לשלוט בה. אם הכנסנו אותה לכלוב היא הייתה נובחת וכשרצינו לעשות קידוש ולשיר שירי שבת פשוט לא שמענו זה את זה. אם היינו מוציאים אותה מהכלוב היא הייתה קופצת וחוטפת מאכלים. אצל אמא שלי היא טרפה דג שלם, שזה לא בריא בעבורה". היחיד שהיה מצליח לאמן את הכלבה להתנהג כראוי בשולחן השבת היה ניתאי, אבל לא הייתה לו אפשרות לבוא לשבת שלמה. משפחת הכהן הייתה חסרת אונים עד שצץ הרעיון המקורי לקיים 'שבת' ביום שני בלילה ולהזמין את ניתאי כאורח ל'שבת'. ואכן, כל משפחת הכהן נרתמה להכנת שבת באמצע השבוע. מקלחות, בגדי שבת, בישולים ריחניים במיוחד ושולחן ערוך ועמוס כל טוב. תמר אפילו אפתה חלות וכמובן הוגשו הדגים. ניתאי הגיע כאורח והצטרף לשירת 'שלום עליכם'. "כבר בהתחלה פולה התנהגה קצת יותר טוב מאשר בשבתות רגילות", אומר הרב איתן. "ניתאי עבד קשה כדי לאמן אותה ומאז הייתה לנו קפיצת מדרגה בשבתות".

"הכלב שייך לכבוד הרב?"

כלבים בעולם הדתי אינם מחזה שכיח. כלבים אצל משפחות רבנים? זה כבר גורר הרמות גבה של ממש. לשאלתנו כיצד הגיבה הסביבה לפולה, מתאר הרב איתן ש"יש אורחים ומשפחה שאוהבים ומסתדרים והכול מצוין, אבל יש גם אי נעימויות ואנשים שמבקשים שנכניס את פולה לכלוב כשהם באים. אנשים מתפלאים לראות רב שמגדל כלב ולפעמים אני צריך לספר על הייעוד של הכלבה כדי שאנשים יבינו. כלב כשעשוע זה דבר שפחות מתקבל". גם שאלות הלכתיות עולות: "ישנה גישה רווחת שכלב הוא 'מוקצה' בשבת. אני יכול לומר שפגשתי לאחרונה את הרב יעקב אריאל, והוא אמר לי פנים אל פנים שבלי שום פקפוק ושום קולא – מי שמגדל כלב אין בכך 'מוקצה'. גם הרב עובדיה כותב שיש מקום להקל מאוד בהקשר של כלבים לעיוורים. כלומר, כלבים שנועדו לצורך טיפולי".

למי מתאים לקחת כלב באמנה?

ניתאי: "כלב באמנה מתאים גם למשפחות וגם לרווקים. היתרונות במשפחה הם שהכלב נחשף למשפחה. במשימות ייעודיות כגון לקחת את הכלב לעיר, חצייה בטוחה של הכביש ונסיעה ברכבת הן חשיפות שמהוות חוויות שכיחות למשפחה. המשפחה גם מתלכדת פעמים רבות סביב הכלב בשאלות של אחריות ומטרה משפחתית משותפת. כמו כן, אמנה מעניקה שקט נפשי של התנסות בגידול כלב בלי לדאוג להוצאות. לרווקים לעומת זאת יש לפעמים יותר זמן להשקיע".

לניתאי חשוב להזהיר מפני לקיחת כלב שירות 'רק בשביל הילדים'. "לא סתם מדובר ב'משפחה' אומנת. אם ההורים או הילדים לא רוצים, זה לא טוב. חשוב שתהיה אחדות בבית. יש משפחות אמנה שרוצות חודש ניסיון. אין דבר כזה. אתה מוזמן לבוא למשפחת אמנה לראות, להסתכל בחוברת הדרכה, אבל אני באופן גלוי רוצה שידעו למה נכנסים ושלא יתחרטו באמצע. יש המון דברים טובים ויש גם דברים פחות טובים, כמו למשל שבועות ראשונים של צרכים בבית, שערות בבית וכדומה".

בעבר כבר קרה שמשפחות התחרטו באמצע התהליך. צריך לזכור ששנת האימון הראשונה היא קריטית ומעבר ממשפחה למשפחה יכול ממש לפגוע בתהליך, לכן "צריכים להיות סגורים על זה ולהתחייב לעשרה חודשים. לא צריך להיות עם הכלב כל הזמן, אבל מצד שני כן נדרשת זמינות להוציא את הכלב בוקר, צהריים וערב, וגם תרגולים אחדים. אני כן יכול לומר שזו חוויה טובה לכולם".

ההורים לבית הכהן מספרים כי אפילו בחלומות הוורודים ביותר לא תיארו לעצמם עד כמה השפעתה של פולה על המשפחה תהיה משמעותית. לדבריהם, פולה עונה על צרכים רגשיים לא מעטים. "הילדים מטפלים בחיה וזה מעניק המון בריאות ושמחה. דווקא העובדה שמדובר באמנה טובה לנו. אם היינו לוקחים גורה משלנו היינו אולי מתייאשים ומחפשים מישהו שייקח אותה. כי גידול כלב דורש המון מיומנות, ידע והיכרות עם כלבים".

בעקבות פולה שקלתם לגדל כלב משלכם?

"בשלב הזה אנחנו רחוקים מזה, אבל לגדל שוב כלב באמנה זה משהו שבהחלט ייתכן".

atarMbaolam

 

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
פוליטיקה בהיכל הצדק

   עו"ד זאב לב במאמר...

חי באמת

  רן שריד נזכר ברב...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

איתן 054-6799933

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם