הממתק של חורף תשע"ז

mu5rama

נדב גדליה

סקירה ראשונית בלעדית: "לעבור את הקיר", הסרט החדש של רמה בורשטין, בקרוב בקולנוע

הקולנוע היהודי, יש שיאמרו, עדיין נמצא לפני פריחתו. למה עדיין? כי ההיסטוריה מספרת שהתהליך האבולוציוני של כל אמנות מתחיל איפשהו בין אמריקה לאירופה, עובר לישראל ורק לאחר מכן מגיע למחוזות היהודיים העושים אמנות על פי תרי"ג מצוות בלי לסור ולו במילימטר מעמדת ההלכה.

בינתיים אמנות המוזיקה חובשת הכיפה עושה חיל והתיאטרון בעל המטפחת מתקדם לו בעצלתיים (לאו דווקא באשמתו, בכלזאת חשוב לזכור שהכול מתחיל בתקציבים, תשאלו את מירי רגב).ולמרות הכול, בשנים האחרונות נצפים ניצנים דניצנים דגברין (ונשים!) יהודאין שבכל זאת מצליחים להרים ראש גם בעשייתקולנוע יהודי טהור המיועד לאקרנים המסחריים הגדולים ואף מגיע אליהם.

למעשה בורשטין נוסכת תקווה גם בקולנוע העולמי שהורגל לוולגריות ואינטימיות מזויפת שכבר לא באמת מתרגשים ממנה. והנה מגיעה לה בורשטין בעלת השביס ומעבירה שיעור קומי נטול גסות רוח וסדנת רומנטיקה בלי נגיעה קלה אחת בין המינים

אין הכוונה לסרטים הזוכים להפצה במגזר או סרטים ישראליים מסחריים המספרים את סיפוריהם של הציבור הדתי/חרדי גרידא.כאלה יש למכביר - החל מ'ההסדר' של יוסף סידר שיצא עוד בשנת 2000, עבור דרך 'תפוחים מן המדבר' שאף פוצל לשלשה חלקים ושודר הן בקולנוע (כחלק בודד) הן בערוץ הראשון, וכלה ב'המשגיחים' של מני יעיש שיצא ב-2012.אנו מדברים על סרטי קולנוע כשרים למהדרין, כאלה שנעשו בכשרות מהודרת הכוללת שמירת נגיעה, שפה נאותה ומסר יהודי קליט, שמאפשר צפייה הגונה גם לשומרי עיניים.סרטים כאלה אפשר לספור על יד אחת בעלת אצבעות גדומות.

זה התחיל ב'אושפיזין' של שולי רנד שיצא ב-2004, והסתיים בסרטה הקודם של הבמאית החרדית רמה בורשטין שכתבה וביימה תוך כדי שמירה על ההלכה את 'למלא את החלל' שיצא ב-2012 ונכנס לעובי הקורה של סיפורי עולם השידוכים החרדי.

בזמן שרנד לקח הפסקה מהקולנוע ופנה לערוך מופע משירי מאיר אריאל, בורשטין נותרה לבדה בקהילת הקולנוע היהודי הלא באמת קיימת, ואחרי עבודה של ארבע שנים היא ממשיכה ומגישה יצירה נוספת שמשקפת את חיי הקהילה שומרת המצוות ממבט נוקב אך אוהד, כזה שבא מתוך הקהילה הדתיתואוהב אותה מאוד למרות חוסר השלמות המפעם בה.

הסרט החדש 'לעבור את הקיר', שטרם עלה לאקרנים בארץ, יעלה לצפייה מסחרית בבתי הקולנוע החל מכ"ד בתשרי, 26 באוקטובר.צפינו בו בהקרנה מיוחדת שנערכה לפני כמה ימים.

'לעבור את הקיר' מספר את סיפורה של מיכל (השחקנית נועה קולר), בחורה בת 32 שחזרה בתשובה לפני 12 שנים ועדיין לא נישאה. אחרי הפרשת חלה קלאסית אצל רבנית הדורה היא מוצאת סוף סוף חתן;בעל תשובה נאה שבו היא מאוהבת עד כטפחיים מעל ראשה. אך אליה וקוץ בה. חודש לפני החתונה מודיע לה בעל התשובה הנאה כי הוא פשוט לא אוהב אותה...

מיכל נעלבת מאוד אך מסרבת להתמסר לאכזבה ולייאוש ("אין ייאוש בעולם כלל", בורשטין משתייכת לחסידות ברסלב),ומחליטה, למרות הכול, להמשיך בהכנות ולדבוק בתכניתה המקורית, קרי - להתחתן. מובן שבעל האולם (השחקן עמוס תמם) מסרב להאמין למראה עיניו: בחורה הזויה עומדת מולו ומשלמת לו מקדמהכאילו החתן עומד להיכנס כל רגע ולהצטרף לשולחן הטעימות.

אך מיכל, חרף מבטיו הנוקבים, לא מרימה ידיים מאמונתה.היא עוברת מסע מעורר מחשבה בין דמויות וחתנים פוטנציאליים מסוגים שונים עד ש...טוב, כמובן שלא נגלה לכם אם היא הצליחה לעבור את הקיר ומהו הקיר והאם הוא קיים בכלל.

והפעם בתוך הרצינות, זה אפילו הצחיק

בורשטין (49), נשואה ואם לארבעה המתגוררת בתל-אביב, היא בוגרת בית ספר הגבוה לקולנוע 'סם שפיגל'.היא חזרה בתשובה לפני כ-15 שנים ומאז מלמדת קולנוע במסגרות שונות.לפני כארבע שנים זכתה בכמה פרסי אופיר (הנחשב ל'אוסקר הישראלי') על סרטה הראשון 'למלא את החלל' -ביניהם פרס הסרט, הבימוי והתסריט הטובים ביותר, תוך גריפה של 295 אלף כרטיסים (הסרט הנצפה ביותר בקולנוע ב-2012),וכניסה לרשימת מאה סרטי הקולנוע הנצפים ביותר בכל הזמנים.

לפני כמה שבועות זכתה בורשטין בטקס פרסי אופיר על התסריט הטוב ביותר של סרטה החדש 'לעבור את הקיר', ויודעי דבר מצפים להצלחה מסחרית גדולה בקופות בעונת ההקרנה שלו בחודשי החורף הקרוב.

אם ב'למלא את החלל' האווירה הייתה קודרת, לא מעט בזכות הצילום האמנתישל הצלם המוערך אסף סודרי שהצליח להעביר היטב את אווירת הסגירות במגזר החרדי,הרי שב'לעבור את הקיר' החדש בורנשטיין מחפשת להצחיק לא פחות מאשר להעביר מסר שגם בחברה הדוסית יש רגשות (וואלה?!).

בקטעים לא מעטים בסרט הצבעוני הקהל באולם רעד מצחוק, וברגעים אחרים הרגש הגואה עמד באוויר.לא הבטתי בעיני הנוכחים, אך אוכל להעיד על עיסת עיניי הדלוחה שהרטיבה ברגעי השיא של הסרט את גומת לחיישאך לפני רגע עלצה בחדווה.

בורשטין יצרה הפעם סרט קליל המקוטלג בסוגת הז'אנרים הקולנועיים כקומדיה רומנטית.קשה לדמיין סרט מז'אנר כזה ללא בדיחות גסות ונגיעות בניחוח רחמנא ליצלן.והנה, יש אחד כזה כאן לפנינו בדמות 'לעבור את הקיר' הנוגע והמשעשע כאחת.

למעשה, חוץ מקולנוע יהודי העשוי על טהרת הקודש, בורשטין נוסכת תקווה גם בקולנוע העולמי (מישהו אמר 'אור לגויים'?) שהורגל לוולגריות ואינטימיות מזויפת שכבר לא באמת מתרגשים ממנה.עשרות סרטים מותחים גבולות ומוכנים לעשות הכול כדי לעורר חיוכים מרבצם וצחוקים מיגונם - ללא הצלחה,והנה מגיעה לה בורשטין בעלת השביס שעד לאחרונה החזיקה באמתחתה אף טלפון כשר ללא אפשרות לשליחת הודעות כתובות - ומעבירה שיעור קומי נטול גסות רוח וסדנת רומנטיקה בלי נגיעה קלה אחת בין המינים.

ואולי זה הסוד שאמור לאפיין קולנוע יהודי. היכולת להעביר מנעד של רגשות, החל מדמע ועד צחוק, דרך חוויית צפייה של 90 דקות שתצליח לחצות קהלים ולא רק תשכנע את המאמינים באמונתן של הדמויות בסיפור.קולנוע מבדר שלא בא לחנך אבל מותר לו לעשות את זה על הדרך.

המסר האמוני אמנם היה שם, דביק וצפוי מעט, במיוחד אם מכירים את חייה החרדייםשל הבמאית החוזרת בתשובה, אך סרט אינו הרצאה אלא חוויה,והדרך הפתלתלה שבה הוא דוהר על מסילת רכבת ההרים שפניותיה אינן צפויות הייתה לא פחות ממטלטלת.

 

צילום: יח"צ
 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
מי שנותן, מאושר יותר

  אבינועם הרש לפרשת נח  

לחשוב מחוץ לתיבה

  הרב לונדין על אינטגרציה...

הפרסום בעולם קטן עובד

האתר החדש של עולם קטן

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם