נחשים

8snake2

 

חיי לילה

אחרי חורף של הסתתרות ותרדמה הנחשים יוצאים לפעילות, וזה הזמן להכיר אותם מקרוב * שלחנו את כתבנו להתלוות למשלחת מקצועית במסע לילי במדבר בעקבות החי המושמץ ביותר בקרב בני האנוש * הצצה נדירה לחיי הלילה של הנחשים בישראל * וגם טיפים מועילים למי שחלילה הוכש

מורדי מילר


כך מצאנו את עצמנו, אשתי טל ואני, עולים בשעות בין הערביים על הרכב הקטן עם עקיבא טוֹפֶּר (23, ירושלים), אל עבר הדיונות המדבריות הרחוקות, על מנת לאתר נחשים. כן, אנחנו שבימים כתיקונם מקפידים לשמור מהם מרחק, יצאנו אחרי אוהב נחשים ליצור אִתם פגישה יזומה.


בכל הנוגע לנחשים אפשר להגדיר את טופר 'משוגע לדבר'. עוד מגיל צעיר התעניין בבעלי חיים, ובשלב מסוים גילה את אהבתו לנחשים שחשאיותם ותדמיתם המסוכנת הסעירו את נפשו. מאז החל בקריאת ספרי זוחלים הללו לא משו מידו.


אהבתו לחיות הובילה אותו להשתלב במסגרות של גן החיות התנ"כי, ובשנים האחרונות נסגר מעגל - הוא שב לגן החיות והפעם כמדריך. המפנה המשמעותי בכניסתו לעולם הנחשים חל בהיותו בן 15. באותה תקופה עקב טופר אחרי אתר שהפעיל הצלם ואיש הטבע אילן נרינסקי מכפר אדומים. באמצעות האתר העשיר עקיבא את ידיעותיו על הנחשים בארץ, עד שיום אחד נתקל במודעה בדבר סקר אקולוגי המתארגן בנחל תקוע מטעם רשות הטבע והגנים. "מדובר בפעילות מאורגנת שבה יוצאים צוותים של חוקרי יונקים, חוקרי חרקים ועוד. הללו עורכים סקר שבודק אילו בעלי חיים נמצאים בשטח מסוים וכמה, כדי להעריך את מצב השטח. בתור ילד קצת חוצפן הרמתי טלפון לאילן ואמרתי לו שאני מאוד מתעניין בזוחלים ושאשמח להצטרף למשלחת". נרינסקי, שכנראה התרשם מתושיית הילד הנלהב, החליט לתת לו הזדמנות.


כיום, אגב, טופר עצמו הוא לוכד מוסמך מטעם 'רשות הטבע והגנים'. בזמן שאתם קפצתם לטבול במעין בגיל התיכון, לטופר היו תחביבים נוספים. בהיותו בן 16 בלבד החליט ללכת לכנס של איגוד חובבי עכבישנים בגבעת רם ("לא עכבישים, עכבישנים" מתקן טופר למראה פנינו המופתעות. מתברר שעכבישנים כוללים קבוצות נוספות מלבד עכבישים, דוגמת עקרבים ועוד).


העונה החלה


הנחשים, כמו רוב הזוחלים, אינם מתפקדים בקור. "בחורף, כשקר מדי, הם לא פעילים, הם נכנסים למעין תרדמת", מסביר טופר. "במקומות מסוימים בעולם הזוחלים ממש קופאים". בקיץ, הנחשים בשיא פעילותם, הם מחפשים מזון, מתרבים, וכן הלאה. לאורך השנה שעות הפעילות של הנחשים משתנות בהתאם לטמפרטורה. בקיץ, כשחם מאוד, רבים מהם יהיו פעילים בעיקר בלילה, ובמשך היום יסתתרו במקומות מוצלים וקרירים כמו סדקים בקרקע או מתחת לאבנים.


אתם אולי מכירים את הזוחלים בכינוי 'בעלי דם קר', אך לטופר חשוב להבהיר שמדובר במונח שנובע מטעות. לדבריו, בעוד שליונקים ולעופות יש מנגנונים פיזיולוגיים שמשמרים טמפרטורת גוף קבועה גם כשמזג האוויר משתנה, זוחלים תלויים יותר בטמפרטורת הסביבה, שכן "לזוחלים, ככלל, אין מנגנונים פיזיולוגיים לוויסות טמפרטורת הגוף. למעשה, טמפרטורת גופם עוקבת באופן פסיבי אחרי טמפרטורת הסביבה". לכל זוחל יש טווח טמפרטורות שבו הוא פועל ביעילות, חלקם פועלים בחום גבוה. כך למשל, "חרדון צב מצוי שיושב בערבה הדרומית, יכול להיות בעל 'דם חם' יותר משלנו, כי הטמפרטורה בחוץ חמה מאוד. לא נכון לומר שהוא בעל דם קר".


שקית של נחשים דרוסים


הנסיעה דרומה נמשכת ובחוץ מתחיל להחשיך. הנסיעה הופכת אטית ולא רק בגלל פיתולי הכבישים הצרים - בעזרת אורות הרכב ועיניים מיומנות טופר תר אחרי נחשים שאולי חוצים את הכביש. אנחנו מצדנו מתקשים להאמין שאפשרי למצוא נחש חוצה את הכביש. "ישנה השערה שמכיוון שהכביש קולט חום במשך היום בלילה הוא מושך אליו זוחלים שנמשכים לחום", מסביר ידידנו המלומד. דקות ספורות חולפות ולפתע הוא מזהה משהו. "נחש!" הוא קורא בהתלהבות שקשה לפספס. הרכב עוצר בצד הדרך וטופר יוצא ומאתר את הנחש. מדובר כנראה באחד האנשים הבודדים שבמקום לברוח מנחשים הוא הולך לחפש אותם. לאורך כל המסע עקיבא, איש המקצוע, הולך ראשון, ורק אחרי שמצא את הנחש וזיהה אותו הוא קורא לנו. הפעם היה זה נחש בשם זעמן אוכפים, על שם צורות אוכפים לבנות שמצויות על גבו, וביניהם כתמים חומים רוחביים.


העצירה הבאה הייתה גם היא בכביש. התלהבותו של טופר החלה להיות מידבקת. הפעם מתברר שמצאנו נחש ממין נדיר יחסית שטופר לא ראה זמן רב. לראשונה אנו מרשים לעצמו, בטווח בטיחותי, להביט בנחש מקרוב. היצור הזה, שלרוב מעורר בעתה, נראה פתאום קסום כל כך. גופו אדום, עיניו גדולות וצהובות ואישוניו מאונכים. שמו 'עין חתול אדמדם'. כעת אנו מתחילים להבין את סוד המשיכה לעולם הנחשים ומחכים כבר להמשך הלילה, לדיונות ולחיי הלילה שהן אוצרות בתוכן.


אמנם מצאנו נחשים נוספים על הכביש אך הללו היו דרוסים. בשל נסיעתם המהירה של כלי הרכב בכבישים, נדרסים מינים רבים ובהם שועלים, זאבים, נחשים ומכרסמים. גם אז עצר טופר את הרכב ולרגע חלפה בראשנו מחשבה מבהילה שהבחור השתגע. אולי אהבתו לנחשים העבירה אותו על דעתו והוא מארגן להם קבורה? מהר מאוד התבדינו. מתברר שזוחלים ויונקים דרוסים מושכים אליהם אוכלי פגרים, ואף הם נדרסים בתורם. כך נוצר מצב שבו לא אחת נמצאת קבוצת פגרים - אחד שנדרס בהתחלה והיתר שבאו לאכול אותו. את הנחשים הדרוסים אוסף טופר באמצעות מלקחיים מיוחדים ושם אותם בשקית, ואותה ימסור בהמשך ל'אוסף הלאומי של זוחלים ודו-חיים' בגבעת רם. שם ייקחו מכל נחש דגימת DNA, וישמרו את הנחש עצמו לצורכי מחקר. איסוף הפגרים, חשוב לציין, נעשה בתיאום מול גורמים רלוונטיים כגון הפקח האזורי ו'אוסף הזוחלים הלאומי'.


"בעזרת דגימות ה-DNA ונתונים מורפולוגיים אפשר להשוות בין אוכלוסיות שונות", מסביר טופר. "בנוסף, את הנחשים הדרוסים אני מעביר יחד עם נ"צ מדויק ותאריך האיסוף. הצלבת מידע שמגיע מאנשים שונים עוזר לנו לקבל תמונה רחבה יותר ולהבין, למשל, אם יש בעל חיים שנמצא מחוץ לאזור התפוצה המוכר שלו. כמו כן, זה עוזר לנו להבין אם יש קטעי כביש בעייתיים במיוחד".


יש פתרון לכביש בעייתי?


"יש לפעמים כבישים ראשיים שיש בהם הפרדה בין נתיבים, דבר שמונע מעבר של בעלי חיים. התוצאה היא קיטוע של בית גידול והפרדה בין אוכלוסיות. זה משפיע לרעה על המגוון הגנטי ועלול לפגוע בבריאותם של בעלי החיים. כדי למנוע את זה משתדלים לבנות מעברים על-קרקעיים או תת-קרקעיים שיאפשרו מעבר בעלי חיים. כשמזהים קטע כביש בעייתי במיוחד אפשר לפנות לגופים כמו מע"צ או רשות הטבע והגנים".


הולכים על העקבות


הגענו. ירח כמעט-מלא מאיר על הדיונות העצומות, והשמים זרועי כוכבים. ברוכים הבאים לממלכת החולות. מבעד לשקט אפשר לחוש בקיומם של יצורים רבים היוצאים לצוד בלילה, ובראשם הנחשים. אם בכביש קשה לאתר נחשים, בחולות על אחת כמה וכמה. כאן ביתם הטבעי, אלא שלמרבה המזל הנחשים מותירים עקבות על החול. כשטופר מתבקש לספר לקוראי 'עולם קטן' על סוגי העקבות הוא מדגיש שמעקב אחרי נחשים לא אמור להתבצע בידי אנשים שאינם מקצועיים, וזו גם הסיבה שמיקום הדיונות נשאר חסוי לאורך הכתבה. עניין והרפתקה אפשר לממש באינספור דרכים טובות יותר.


למה חשוב שאנשים לא יחליטו לנסוע לבדם לחפש נחשים?


"מכמה סיבות: ראשית, כל הזוחלים בארץ ובכללם הנחשים מוגנים על פי חוק וכל התעסקות אתם, לרבות הרמתם, מהווה הטרדת ערך טבע מוגן. בנוסף, על הנחש למצוא את הטרף שלו, להתחמק מטורפיו, ובעונה המתאימה למצוא בן זוג. מכיוון שאינו יודע להעריך את כוונותינו, כשאנו מתקרבים אליו אנו עלולים להפריע לשגרת הפעילות שלו ולגרום לו עקה. סיבה נוספת היא שבכל זאת יש פוטנציאל סכנה בהתעסקות עם נחשים, וזה דורש מיומנות והכשרה".


לאחר ההסתייגות החשובה הוא מוכן, עבור הידע הכללי של הקוראים, לנדב מידע בסיסי. מומלץ להחזיק ראש כי ההסבר טיפה מורכב. עקיבא מסביר כי נחשים שונים מתקדמים בצורה שונה, ובהתאם לכך אפשר לזהות עקבות מסוגים שונים בחול. "נחשים רבים מתקדמים ב'זחילה נחשונית'. מדובר בסדרה של פיתולים העוברת לאורך גופו של הנחש, כאשר כל פיתול דוחף כנגד הקרקע. כתוצאה מכך מופעל בחזרה כוח מצד הקרקע והנחש נדחף קדימה. כשהקרקע סלעית או עשבונית זה יעיל מאוד, אבל בהתקדמות על החול זוהי צורת זחילה יעילה פחות. במקום לדחוף את הנחש קדימה, חלק מהאנרגיה מבוזבז על דחיפת החול אחורה. לכן נחשים מסוימים שמתמחים בחיים בחולות פיתחו צורת זחילה שנקראת 'זחילה לוליינית'. הזחילה הלוליינית מתבצעת באופן כזה שהנחש מתקדם למעשה באלכסון אחורה, על ידי כך שהוא מרים את ראשו מעל לקרקע ומעביר אותו לנקודה שנמצאת אחורה והצדה ביחס לנקודה המקורית. פיתול שעובר לאורך הנחש מעביר את גופו בעקבות הראש, והנחש מתקדם למעשה בסדרה של מעין 'דילוגים'. במקום לדחוף את החול הצדה, הוא מרים את גופו מעל לחול ומניחו בכל פעם במיקום חדש. כך מתבזבזת פחות אנרגיה על דחיפת חול שאינה מקדמת את הנחש, וגם מראה העקבות שונה מעקבות של זחילה נחשונית".


בהתאם לעקבות יודע טופר להבחין איזה סוג נחש עבר במקום, ולאיזה כיוון הוא התקדם. בעוד אנו תוהים מה כבר נמצא, והאם נצטרך להסתפק בנחשים שזכינו לראות בדרך, מצא טופר עקבות של נחש חולות (תמונה). כעבור רגעים אחדים שמענו אותו מכריז בשמחה שהנחש נמצא. אורכו סנטימטרים ספורים וקשה היה להבחין בפרטים קטנים על גופו בעיניים בלתי מיומנות. המשך המרדף אחרי העקבות הוביל אותנו למטבעון מדבר (תמונה), שהיה ארוך מקודמו, ובהתרגשות גוברת חזינו בפלא. אך ההפתעה הגדולה באמת הייתה עוד לפנינו.


לילה במדבר עם נחש ארסי


מי שלא שמע את קריאתו של עקיבא במדבר לא שמע קריאת שמחה מימיו. נחש ארסי בשם עכן קטן (תמונה) נמצא, ואנו התגודדנו סביבו בהתרגשות. המדהים הוא שהנחש היה רגוע מאוד, לא תקף ולא זז. והנה, תוך כדי שטופר מסביר לפרטי פרטים על העכן התחולל לנגד עינינו פלא: באטיות, שלב אחר שלב, התחפר העכן בחול עד שרק עיניו, זוג נקודות זעירות, ניבטו מעל לחול. בשום אופן אי אפשר היה לזהות את העכן אם לא היינו יודעים שהוא שם. עקיבא הסביר שהוא בעמדת מארב וממתין לטרף (תמונות). היה זה רגע נדיר בטבע שבו אפשר היה לחזות בבהירות בנפלאות הבריאה.


ואם כבר בפלאים עסקינן, הרי שהחבר הבא שמצאנו בחולות מופלא לא פחות. אם חשבתם שרק בים יש יצורים שוחים - תחשבו שנית. הכירו את נחושית החולות, יצור ששוחה בחול. כמו דג במים מתקדמת הנחושית מתחת לחול, ומפעם לפעם פורצת החוצה לתפוס טרף ושבה אל מתחת לפני הקרקע. גופה מותאם לחיי החול. עקיבא הסביר כי בטנה שטוחה ולצדה מעין דפנות זעירות, על מנת שבנשיפת אוויר כשהבטן מתכנסת לא יזלוג חול וימלא את החלל שהתפנה. אלמלא הדפנות הייתה הנחושית נדחפת בכל נשימה כלפי מעלה עד שהייתה חשופה לחלוטין. זרועותיה הקטנטנות נכנסות לשקעים זעירים בצדי הגוף כדי שלא יפריעו ל"שחייתה" מתחת לפני החול.


עולם המחקר עוד לא יודע לתת מענה מניח את הדעת שיסביר באילו לילות יוצאים יותר נחשים ובאילו פחות, אך מה שבטוח הוא שהגענו בלילה עמוס נחשים. עוד עקבות הובילו את עקיבא לעכן ממין אחר, עכן חרטומים, שאחד ממאפייניו הבולטים הוא קשקש דמוי קרן המזדקר מעל כל עין. ללא ספק, לא היצור הכי סימפטי לפגוש במדבר באמצע הלילה. הסבריו של עקיבא על הנחש גרמו לנו להביט בו בהתפעלות, וגם יצאו תמונות לא רעות בכלל. 


תיעד את ההכשה של עצמו


מתברר שגם במגוון נחשיה מצטיינת ארץ הקודש, וקיים כאן מגוון גדול בהרבה מאשר במקומות רבים אחרים בעולם. לדברי עקיבא, "יש בארץ כ-43 מיני נחשים - שזה המון ביחס לגודל השטח. הדבר נובע מהעובדה שישראל יושבת על מפגש יבשות. לכל אזור יש מינים המיוחדים לו, למשל: בחרמון יש נחשים שהתפוצה שלהם אירופית וזה קצה גבול התפוצה הדרומי שלהם, יש לנו חורש ים תיכוני, יש החולות של מישור החוף, מדבריות טרשיים ודיונות חול, במערב הנגב יש שלוחה של חולות מהסהרה, וכן הלאה. בקיצור, התברכנו בלא מעט מינים מאזורי תפוצה שונים".


בין הנחשים שאפשר להיתקל בהם בישראל יש ארסיים ושאינם ארסיים. ובעוד אתם מחווירים למשמע הצירוף 'נחש' ו'ארסי', כדאי שתכירו כמה נתונים חשובים שאולי קצת ירגיעו אתכם.
יש התאמה בין גודל הנחש ובין חוזק הארס שלו?


"צריך לשים לב לשני דברים בהקשר הזה: 'חוזק' הארס והכמות שלו. יכול להיות נחש גדול בעל ארס 'חלש', אך הוא מזריק כמות גדולה של ארס ולכן עלול להיות מסוכן יותר".
איך מודדים ארס?


"המדד המקובל נקרא LD50. אופן המדידה מתבצע כך: לוקחים מאה חיות מעבדה, עכברים בדרך כלל, ובודקים מהי הכמות המינימלית של ארס (מחושב ביחס למשקל גוף) שתגרום לחמישים אחוזים מהם למות. ככל שהמדד נמוך יותר, כלומר צריך פחות ארס כדי להמית חמישים אחוז מהאוכלוסייה, כך הארס חזק יותר. הבעיה עם המדד הזה", מסייג טופר, "היא שחיות שונות מגיבות לסוגי ארס נבדלים באופן שונה. למשל, יש לנו כ-21 מיני עקרבים בארץ. חלקם בעלי ארס שכמעט אינו משפיע על בני אדם, למעט במקרים של אלרגיה חריפה, ואילו לחרקים הוא קטלני. המדד הזה מלמד אותנו עד כמה הארס משפיע על עכברים, ולפי המדד הזה הנחש בעל הארס החזק ביותר בארץ הוא הצפעון השחור. מדד ה-50LD שלו מאוד נמוך (להזכירכם - נמוך זה חזק)".


רגע לפני שאתם אורזים את המזוודות ועוזבים לארץ נטולת נחשים, יש בפי עקיבא נתון מפתיע: "ישנו רק מקרה מוות אחד שמתועד מהנחש הזה בארץ. הסיבה לכך היא שמדובר בנחש מדברי, גורם שכבר מונע אינטראקציה בינו לבין רוב האוכלוסייה האנושית בארץ. בנוסף לכך, זהו מין שמבלה את עיקר זמנו מתחת לפני הקרקע ויוצא לפעילות בעיקר בלילה. הוא קטן ודק בהרבה מהצפע המצוי ומכיש בעזרת שן ארס אחת בכל פעם, בניגוד לרוב הנחשים הארסיים שמכישים בשתי שיניים. משמעות הדבר היא שהצפעון מזריק פחות ארס בכל הכשה. כשנפגשים בו הוא בדרך כלל רגוע למדי. הסיכוי 'לזכות' בהכשה ממנו בלי להרים אותו ביד שואף לאפס".


את הצפעון השחור מצא לראשונה פרופ' היינריך מנדלסון בשנת 1944 בעין גדי. מנדלסון, חוקר ישראלי, הוכש בידי הצפעון משום שהלה מכיש בצורה מיוחדת, באמצעות הוצאת השן הצדה. סוף הסיפור טוב ומנדלסון שרד את ההכשה. "האגדה מספרת", משתף עקיבא כממתיק סוד, "שהפרופסור היה רחוק ממקום יישוב והיה צריך לצעוד זמן רב עד שהגיע למקום שבו טיפלו בו. כיקה אמתי הוא עצר כל חצי שעה כדי לרשום את התפתחות הסימפטומים שחווה מההכשה כדי שהכול יהיה מתועד".


מבין הארסיים טופר ממליץ שתכירו את הנפוץ ביותר בארץ - הצפע המצוי. הוא מצוי באזורים שבהם מרוכזת רוב האוכלוסייה: במרכז הארץ ובצפון. מסיבה זו הוא גם האחראי לרובם המוחלט של מקרי ההכשה בארץ, ואף למקרי מוות נדירים. "הצפע המצוי בוקע באורך של כ-20 ס"מ ויכול להגיע לאורך של מטר ושלושים ואף יותר. הוא בעל מבנה גוף עבה. התפוצה שלו היא ים תיכונית, ממורדות החרמון ועד קו באר שבע, והוא משגשג בקרבת אדם".


למה דווקא בקרבת אדם?


"כי בני אדם מייצרים המון פסולת שמושכת עכברים וחולדות - שהם, בין היתר, הטרף של הצפע המצוי. הפסולת הזאת משמשת לעתים קרובות גם מקום מסתור עבור הנחש. כנחש גדול בעל בלוטות ארס גדולות, הוא מסוגל להזריק כמות גדולה יחסית של ארס. ביחס לנחשים אחרים הוא תוקפן יחסית ולא מהסס להכיש, אם כי הוא יעדיף לסגת במקרה של עימות".


נחש נוסף שנפוץ מאוד הוא זעמן המטבעות. אף שהוא דומה לצפע המצוי ומצוי באותם אזורים הוא אינו ארסי. "הוא גם מועיל", מוסיף טופר. "טורף מזיקים שונים ואפילו צפעים".


כשעקיבא נשאל איך לזהות אותו הוא משתהה רגע. ניכר שאת התשובה יבינו המבינים בלבד. "עין בלתי מיומנת יכולה לבלבל בינו לבין הצפע. ההבדל הכי פשוט שלא דורש להתקרב לנחש הוא שלצפע יש דוגמה של מעוינים לא סימטריים על הגב, שמיוצגים לרוב במעין זיגזג שיכול להתנתק ולהתחבר לסירוגין. לזעמן המטבעות יש בדרך כלל מטבעות סימטריים על הגב עם רווח קטן בין כל שני מטבעות. רק בזנב הם מתחברים למעין קו רציף. גם האישונים ופרטי הקשקשים שונים", אומר עקיבא ומיד מזהיר, "אבל את זה לא כדאי לבדוק מקרוב..." 


אמא, נחש בסלון


אם עד עכשיו האינסטינקט הראשון שלכם למראה נחש היה להרוג אותו, חכו עם זה. "כשרואים נחש בטיול אפשר להתפעל מרחוק ולתת לו להמשיך בדרכו", אומר טופר ומוסיף: "גם כשרואים אותו בבית אין סיבה להרוג, במקרה הצורך יש להזמין לוכד נחשים".


לא להרוג נחש בשום מצב?


"צריך להבין שנחשים לא תוקפים סתם", מנפץ טופר מיתוס נפוץ, "הם תוקפים משתי סיבות: הראשונה היא כשהם צדים ותוקפים טרף. מכיוון שנחש בולע את הטרף בשלמותו ואינו יכול לקרוע ממנו נתחים, הרי שהאדם אינו מהווה עבורו טרף פוטנציאלי. אנחנו גדולים מדי". גם אם ראיתם ב'נשיונל ג'יאוגרפיק' נחשי ענק בדרום אמריקה, אפריקה והודו שיכולים לבלוע בני אדם, בארץ אין חשש לנחשים כאלה. הסיבה השנייה שנחש יכיש היא שהוא מרגיש מאוים. גם אז, אומר טופר ומנפץ מיתוס שני, "כמעט תמיד הנחשים יעדיפו לברוח ולהתחמק. כשנחש נושף הוא מאותת שהוא רוצה להימנע מעימות. הוא בעצם אומר: 'אני פה, אל תתקרב. אם תתקרב אצטרך להגן על עצמי'. כשעובר עכבר הוא לא נושף עליו אלא מכיש אותו. לכן, כל עוד לא מציקים לנחש ולא מנסים להרים אותו, לזרוק עליו חפצים או לתפוס אותו, אין לו סיבה להכיש".


אם כך, ניסיון להרוג את הנחש או ללכוד אותו יכול להיות מסוכן?


"ודאי. סטטיסטית, רוב ההכשות מתרחשות כשאדם לא מיומן מנסה ללכוד או להרוג את הנחש. אין שום סיבה להתקרב אל נחש. כשאתה מתקרב אליו ומנסה להרוג אותו, אתה מסתכן. הנחש לא רוצה לתקוף, הוא תוקף כמוצא אחרון וכשהוא מרגיש מאוים ואין לו יכולת להימלט".


חשוב לשמור את הנחש בטווח ראיה כדי להכווין את הלוכד. הלה בא עם ציוד מתאים ואינו הורג את הנחש. "אחרי הלכידה ובתיאום עם הפקח משחררים את הנחש במקום מרוחק מיישוב אדם".


הוכשת? הירגע!


אמנם הנחש לרוב יסתלק לפני שהאדם יגיע, אומר טופר, אך עלול גם לקרות מקרה מצער שבו אדם לא שם לב לנחש, דורך עליו ומסתכן בהכשה. כאן חשוב להזכיר למטיילים שבינינו לסגור תיקים ולכסות נעליים לפני שהולכים לישון בשטח, ובבוקר לנער אותם ולוודא שלא מסתתר בפנים זוחל כלשהו.


הדבר הראשון שצריך לעשות אם אדם הוכש, הוא להירגע. "צריך להימנע עד כמה שאפשר מלחץ, כי כשהלב פועם מהר הארס מתפשט בגוף במהירות רבה יותר. יש לנסות להרגיע את המוכש", מבהיר טופר. טיפים נוספים שעשויים להציל חיים הם בעיקר בתחום ה'לא תעשה': "אסור בשום פנים ואופן לחתוך את מקום ההכשה, זה רק יחמיר את המצב. לא לנסות למצוץ את הארס, לצרוב את אזור ההכשה או להתעסק אתו בשום דרך". ומה בכל זאת אפשר לעשות שיעזור? "אפשר לקבע את האיבר המוכש (כמו במצב של שבר), אך בשום אופן לא לשים חוסם עורקים. בדרך כלל מדובר ביד או ברגל. ככל שהאיבר המוכש יתנועע פחות כך הדם יזרום לאט יותר וכן ייטב. בנוסף, חשוב גם להוריד צמידים, טבעות, שעונים וכד', כי לעתים קרובות הגף מתנפחת וטבעת, צמיד או שעון יכולים להפוך לחוסם עורקים ולמנוע זרימת דם באופן שרק יחמיר את המצב.


"אז נכון שחוץ מלשכב, להירגע ולהזמין אמבולנס אין הרבה לעשות, אך אנו חיים במדינה קטנה בעלת תשתיות רפואה מתקדמות, ובדרך כלל אפשר להגיע לבית חולים בזמן יחסית קצר. רוב ההכשות בארץ הן של צפעים מצויים, ויש להם נסיוב בבתי החולים שמטפל בארס".


לסיום חשוב לעקיבא להדגיש ש"לנחשים יש מוניטין גרוע ולא בצדק. אני רואה עד כמה יש דעות קדומות ביחס לנחשים. אנשים לא מכירים אותם ולכן מפחדים מהם, בהדרכות שאני מעביר אני משתדל להרחיב לאנשים את האופקים ואת הידע בנושא". מבחינתו מדובר ביצור מדהים, במיוחד בזכות הארס. "הפוטנציאל הרפואי שגלום בארס הוא גבוה מאוד: נעשה בו שימוש לא רק כדי לפתח את הנסיוב הנגדי אלא גם לפיתוח תרופות נגד סרטן ועוד". אבל מעבר לכך – "הקונספט של ארס מרתק בעיניי. הוא מאפשר לבעל חיים קטן לגבור על בעל חיים גדול ממנו. מעבר לנתונים הפיזיים של מהירות, כוח וכן הלאה, ברגע שבו הארס מופיע, כללי המשחק משתנים. הקטן יכול להכריע את הגדול".


***
להדרכות ולמידע נוסף על נחשים אפשר ליצור קשר עם עקיבא בעמוד הפייסבוק - Akiva Topper או במייל This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

בצילום: רצף העקבות של נחש החולות נקטע באחת. בקצה עקבות הנחש ניתן לראות עקבות של עוף דורס שנחת ואחז בטפריו את הנחש

צילום: יח"צ

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
מתקפה גרעינית

  ד"ר יוסי לונדין בעקבות...

לא תחמוד

  הרב יהודה ברנדס על...

הפרסום בעולם קטן עובד

האתר החדש של עולם קטן

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-662190

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם