בונה בית נאמן בישראל

m2eran rols

קשה להעריך כמה מהבתים במדינה הזו עברו תחת מי שהיה נער קריות פשוט ו'אתאיסט', לדבריו. ערן רולס של היום הוא כבר מזמן לא רק אחד הנדל"ניסטים הבולטים במדינה. דיור ובנייה הם בשבילו רצף ערכי יהודי וישראלי מובהק * גם בלי כיפה על הראש הוא מדבר בפירוש על השלב הבא של הרוח, שצריכה להתגלות על העצמות ועל הגידים של בניין המדינה בארץ ישראל. בכל ארץ ישראל * משבר הדיור? מבחינת רולס, כשנעבור לבנייה ישראלית מתוך ההכרה הזו – לא נזכור שהוא היה כאן

ארנון סגל

פעם, במסגרת פרויקט ספרים של ידיעות אחרונות, התבקש ערן רולס להצטלם כשהוא אוחז בספר החביב עליו. רולס נעתר בשמחה והצטלם כשהוא נושא בשתי ידיו ספר תורה גדול. רולס, בן חמישים, הוא כנראה הגורם שאחראי לא מעט על עיצוב תבנית נוף מולדתנו: הוא יושב ראש מרכז הבנייה הישראלי, החולש על הגופים שמלמדים את הישראלים איך לבנות בתים. עם זאת, הוא מתעניין הרבה יותר בעיצוב הבית הלאומי. הבית היהודי.


הוא תושב רמות השבים שבשרון, נשוי לעירית ואב לארבעה, שהגדול שבהם משרת בצה"ל. לפני 17 שנים רכש מממשלת ישראל, יחד עם שותפיו, את מרכז הבנייה הישראלי, אז חברה כושלת שלמעשה חדלה להתקיים, והפך אותו עד מהרה לצומת העסקים המרכזי של עולם הבנייה והנדל"ן. רולס גדל בקריות בחילוניות מוחלטת והתחנך בשומר הצעיר. "לא היה כל קשר בין תושביה הדתיים של קריית שמואל לאלה החילוניים", סיפר רולס בעבר, והוסיף שעד לפני 13 שנים היהדות הייתה ממנו והלאה.
אבל אז, בנסיבות שהוא מעדיף שלא להרחיב עליהן, החל האשכנזי-למהדרין הזה להניח תפילין יום יום, לקדש על היין בשבת, לברך ברכת המזון ולפקוד את בית הכנסת בכל שבת. "הייתה לי השגחה פרטית והמון התגלויות. היה לי ביקור של אליהו הנביא בבית הכנסת. קרו לי דברים מטורפים. מאתאיסט שלא מאמין בקיום הא-ל הפכתי להיות אדם מאמין עד הקצה. אין לי ספקות בנוכחות הקב"ה".


אז מנתה קהילת בית הכנסת ברמות השבים שני זקנים בלבד, הדתיים היחידים בכל הגזרה. כיום, לעומת זאת, הקהילה הפוקדת את בית הכנסת מונה כ-15 משפחות, בפיקודו ובניווטו של רולס. "אנו נמצאים בדרך", הוא כתב על כך והוסיף: "לא שומרים עדיין שבת, ואולי חלקנו לא ישמור לעולם, אבל היום אנו נטועים חזק עם תורה ומסורת בלב כמו עשרות אלפי ישראלים ברחבי הארץ, אנשי 'הכיפות השקופות'".

"חמוּר שלא בונים את ארץ ישראל"


מהו מרכז הבנייה הישראלי?


"מוסד שהוקם ב-1969 על ידי ממשלת ישראל ונועד להיות הגוף שמלמד, מדריך ומכוון את הציבור הפרטי שהולך לבנות או לקנות את ביתו, וגם את בעלי המקצוע בענף – בנייה, נדל"ן ועיצוב פנים. כל הקהילה המקצועית עוברת אצלנו, מבתי הספר הגדולים בארץ, לעולם הבנייה, הנדל"ן ועיצוב הפנים. אנו מקימים גם את תערוכת הבנייה שמתקיימת כעת בגני התערוכה, את תערוכת שבוע העיצוב של ישראל, וכן ירידי דירות שמתקיימים שלוש פעמים בשנה".


איך פותרים את משבר הדיור?


"יש שני חסמים שאם נתגבר עליהם – נפתור אותו. הראשון הוא הכסף. כיום, דירה בישראל עולה פי שניים ויותר ממה שהיא צריכה לעלות, משום שמדינת ישראל גובה 70%-60% ממחיר דירה חדשה במסים ישירים ועקיפים. לגבי דירות יוקרה אין לי בעיה שהמדינה תגבה מסים מלאים, אבל אם היא תחליט שהיא מוותרת על ההכנסות שלה מדירות מעמד הביניים, מחירי הדיור של המעמד הזה ירדו ב-50% בערך. במקביל לכך המדינה צריכה להעלות את שיעור המס על משקיעים שקונים דירות למעמד הביניים, שלמעשה שודדים את הדירות האלה מהזוגות הצעירים וממעמד הביניים. מה שקורה היום הוא שהדירות האלה נרכשות על ידי עשירים שזו דירה שמינית, תשיעית ועשירית שלהם, ולא על ידי מי שזקוק לדירות באמת. המדינה צריכה להבריח את המשקיעים על ידי מיסוי גבוה".


למה הממשלה לא עשתה זאת עד כה?


"כי אין מחאה ציבורית. אם הייתה מחאה ציבורית זה היה קורה כבר מזמן, אבל הציבור אָפָּתי".


אבל הייתה כאן מחאה חברתית בדיוק בהקשר הזה.


"הובילו אותה לעניינים אחרים ויאיר לפיד, שיצר המון ציפיות, התגלה כלא רציני. לא הייתה לו שום תכנית עבודה וכל 'מע"מ אפס' היה רק דיבורים. בפועל לא נעשה כלום. מחירי הדירות עלו ב-20% והם ממשיכים לעלות גם כיום.


החסם השני שיש להסיר, שאינו חשוב פחות מעניין המסים ובלעדיו לא יקרה כלום, הוא בניית 200 אלף יחידות דיור בשנתיים הקרובות. חסרות היום בשוק מאות אלפי דירות לזוגות צעירים ולמעמד הביניים. אם המדינה תבנה אותן, ובמקביל תוותר על הכנסותיה ממסים – מע"מ, מס קרקעות, היטלי השבחה והרבה מסים אחרים שכיום מועמסים על הדירה הקטנה הזו – מחירי הדירות יתחילו לרדת עבור מעמד הביניים".


יכול להיות שגם ההקפאה ביהודה ובשומרון תרמה לעליית מחירי הדיור?


"אין ספק, אבל החמוּר בהקפאה לדעתי, לא פחות מעליית מחירי הדיור, הוא העובדה שלא בונים את ארץ ישראל. גם ביהודה ובשומרון צריכים לפרוץ קדימה, לבנות ולסלול כבישים. מאות אלפי דירות צריכות להיבנות. לצערי, ממשל אובמה מפעיל לחץ כבד מאוד על נתניהו, ונתניהו נכנע לו. עם זאת, ההקפאה היא על בנייה בלבד, וכבר כיום אפשר להכין את השטח לבנייה עתידית באמצעות יצירת תשתיות וכבישים".


זה לא בעייתי שהמדינה מעדיפה לדחוס את האוכלוסייה בגוש דן ולא לפזר אותה באופן שווה בכל הארץ?


"ודאי בעייתי. דווקא מחירי הדיור הגבוהים היום הם הזדמנות למדינה לפזר את האוכלוסייה באופן הרבה יותר נכון. הרי היום אנחנו מאבדים את הגליל ואת הנגב. הגליל ברובו המוחלט הוא ערבי, וזו סכנה למפעל הציוני. אמנם המדינה סוללת כבישים ופסי רכבת, שמהווים תשתית תחבורתית טובה וזה מצוין, אבל חייבים לתת הטבות משמעותיות לחברות הייטק וביו טק ולחברות טכנולוגיה כדי שיפתחו בצפון ובדרום מרכזי פיתוח. אם זה ייעשה, ונוסף על כך יתאפשר לקנות בצפון דירת חמישה חדרים ב-600 אלף שקלים, נראה עלייה חדה ומהירה במעבר של זוגות צעירים מהמרכז לצפון ולדרום".


האם נכון לעבור לבנייה לגובה כדי להשאיר בישראל שטחים פתוחים?


"הבניה לגובה היא בסך הכול 10% מיחידות הדיור שנבנות בישראל. כשמדברים על בנייה לגובה מתכוונים לבניין של יותר מעשרים קומות. בהקשר הזה צריכים לקחת בחשבון שמגדל בגובה כזה פירושו עלות אחזקה גבוהה. לרוב המגדלים יש שומר, והרבה פעמים גם ברֵכה וחדר כושר. באופן כללי בונים מגדלים כאלה בסטנדרט גבוה מאוד, מה שמייקר מאוד את עלות השימוש. לכן, אם נבנה במסות בפריפריה – בגליל, בנגב, ביהודה ובשומרון – דירות בנות 6, 8 או 10 קומות, זה יכול להיות פתרון מצוין ופחות יקר. באזורי המרכז לא תהיה ברֵרה, ויהיו חייבים לבנות רבי קומות בשל חוסר מקום, אבל שם גרות משפחות מבוססות ומבוגרות יותר, ולכן זה לא נורא. למעמד הביניים צריך לבנות בנייה רוויה לגובה של פחות מעשרים קומות, בלי כל הפאר וההדר הנלווה – בנייה איכותית אבל צנועה. צריכים להפשיר מגרשים לבנייה פרטית, גם ביהודה ובשומרון".

בתים ל-150 שנה


כמה זמן אמורות להחזיק מעמד דירות שנבנות היום בישראל?


"לשם השוואה, דירות שמבצעים בהן כיום פינוי-בינוי, כלומר הורסים ובונים אותן מחדש, הן דירות שנבנו בחופזה לפני 80-50 שנה. אם הדירות האלה החזיקו מעמד זמן רב כל כך, דירות שבונים היום יכולות להחזיק מעמד אפילו 150 שנה. אני רק מזכיר שבעולם הרחב מתגוררים גם בדירות בנות מאות שנים. אם הן נבנות נכון אין בכך בעיה".
מה יקרה אם האדמה תרעד, חלילה, בארץ הקודש? הבתים יחזיקו מעמד?


"ההיסטוריה מלמדת אותנו שאחת למאה שנה מתרחשת כאן רעידת אדמה שמסכנת חיי אדם באופן משמעותי. לשמחתנו, מאז רעשי האדמה החזקים שחווינו בצפת ובטבריה לפני כמאתיים שנה לא נרשם רעש אדמה גדול, אבל זו הסטטיסטיקה וזה רק עניין של זמן. בדירות או בבתים שנבנו בחפזה בשנות ה-40, ה-50 וה-60 חייבים לבצע היום פינוי-בינוי ולעשות זאת כמה שיותר מהר. בשלוש השנים האחרונות אכן יצאו לדרך עשרות מיזמי בנייה כאלה והפקק נפרץ, אבל הם מתבצעים בעיקר בגוש דן, שם מחירי הדיור יקרים ולכן משתלם ליזמים לבצע אותם. כשמחירי הדירות זולים לא כדאי ליזמים להשקיע במיזם, ולכן יצטרכו למצוא פתרונות אחרים".


במדינות רבות בעולם, כמו צ'ילה, יפן וקליפורניה, הבתים ערוכים לרעידות אדמה בעוצמות חזקות הרבה יותר מהצפי באזור שלנו. למה בישראל לא מסוגלים לפתור את הבעיה באותו אופן?
"צריך לזכור שבבנייה חדשה מוסיפים כיום מרחב מוגן לדירה, והוא מפחית 95% מהסיכוי להיפגע הן במלחמה, הן ברעידת אדמה. את הממ"ד הוסיפו לדירות החל משנות ה-90, לאחר מלחמת המפרץ הראשונה. בסך הכול, מתוך כ-2 מיליון וחצי דירות שקיימות היום במדינת ישראל, לחצי יש ממ"ד ולחצי אין. לאלה שאין יצטרכו לעשות פינוי-בינוי, או את מה שמכונה 'תמ"א 38' – תהליך שבמסגרתו משפצים ומחזקים בניין קיים ומוסיפים לו חדר נוסף שיוכל לעמוד ברעידות אדמה וכן ישמש כמקלט בעת מלחמה. זה תהליך שאני פחות אוהב, כי גם בתום השיפוץ מדובר בבניין ישן, וממילא גם התשתיות, הצנרת והתכנון ישנים מאוד".


מה דעתך על עבודה עברית בבנייה? יש לזה מקום?


בניגוד למה שחושבים, גם אנשי העלייה השנייה לא בנו בעצמם בתים. רק בודדים בנו. כל סיפורי קבוצות העבודה מתייחסים למתי מעט. גם היום לא תהיה עבודה עברית בבניין, ואני מוכן לחתום על זה. אני טוען שזה בגלל הפירמידות. עבודת בנייה חרוטה בזיכרון הקולקטיבי של עם ישראל כעבדות. יהודי התחנך שראשו צריך להיות זקוף, אבל כדי לעבוד בבניין צריך להתכופף. אני לא הופך את המצב הזה לאידיאלי, אבל זה המצב. אני נמצא כבר שנים בתחום. משנות ה-90 הייתי שותף לכל הניסיונות לייצר עבודה עברית בבניין, של חיילים משוחררים ושל קבוצות שונות, ובכל זאת בודדים היו היהודים שעבדו בבניין אמִתי – בתפסנות ובברזלנות, בטיח ובריצוף. אינני מדבר על גבס, אינסטלציה, מיזוג אוויר ואיטום, שבהם דווקא עובדים יהודים, אלא על הבנייה עצמה. אבל זה בסדר, תמיד אפשר להביא פועלים זרים שיבנו עבורנו".


מהי המשמעות, בעיניך, של להיות בונה?


"אני רואה זכות גדולה בכך שמרכז הבנייה הישראלי הוא המוסד שמלווה ומכשיר כאן אזרחים לבנות את ארץ ישראל. בבית יש לי ספרייה שלמה על חלוצי העליות הראשונות, וכשרואים שלפני מעט יותר ממאה שנה לא היה פה כלום, שיממון אחד גדול, נוצרת התחושה שאין בעל הנס מכיר בנִסו. ערב העלייה הראשונה, בשנת 1882, היו בארץ ישראל בסך הכול עשרת אלפים דירות ובתים ששייכים ליהודים.


"אנחנו, בני דור התקומה, איננו מכירים בנס שאנחנו חיים בתוכו. העובדות שבארץ ישראל בונים בכל שנה 50 אלף דירות ליהודים, שבאים לכאן יהודים מכל העולם ומצטרפים – אחינו מאתיופיה, אחינו מרוסיה ובני שבט המנשה – שבונים בתים וסוללים כבישים ומקימים גני ילדים ובתי ספר ואולפנות וישיבות ובתי כנסת ואוניברסיטאות ומתנ"סים – הן נס. אנחנו חיים כבר 120 שנה בתקופה נִסית של התגשמות חזון העצמות היבשות של יחזקאל. כעת אנחנו מצויים בשלב שבו הקב"ה מפיח נשמה בגוף. זו תחייה של האומה. יש תהליך ההתחברות של העצמות והגידים, אבל השלב החשוב שבו אנו נמצאים כעת הוא שלב הפחת הרוח בגוף ובנשמה. בזה – בזהות היהודית – אני רואה תפקיד לא פחות חשוב שלי מאשר בהדרכה ובהוראה לבניין ארץ ישראל".

יש מסורתיות אשכנזית


נדמה שקיימת כיום נטייה ליצירת שכונות נפרדות לדתיים ולחילוניים.


"לצערי הנטייה כיום היא להתבדל, וזה האסון של עם ישראל. אני מפנה בעניין הזה אצבע מאשימה לציונות הדתית שאני כל כך אוהב. הציונות הדתית בונה מחדש את הגטאות, והפעם בתוך עם ישראל. תסתובב בגבעת שמואל ותראה. פעם היו דתיים בכל עיר ובכל רחוב. היום רוב הציבור הדתי מגיל שלושים ומעלה גר בשכונות שבהן כל השכנים שלו דתיים. זה עצוב. הציונות הדתית מסתגרת. גבעת שמואל וכפר גנים אלה גטאות, שלא לדבר על יישובים ביהודה ובשומרון שבהם כלל לא מקבלים תושבים לא דתיים.
"במקום 'שבת אחים גם יחד', חיבורים ואהבת ישראל, הדירות בציונות הדתית נמדדות בריחוקן מסניף בני עקיבא ומבית הכנסת. בגבעת שמואל לא תראה חילוניים בשבת ובחג. ואולם, אם תבוא לרמות השבים, היישוב שבו אני גר, תראה שם דתיים, חילוניים וחרדים יחד. פיתחנו שם קהילה של כולם והכול בה אפשרי – רק צריך אהבת ישראל. ביום העצמאות השנה הייתה כזו שמחה, לא ראית דבר כזה".


המצאת משהו שלא היה קיים עד היום. זו מסורתיות אשכנזית.


לא המצאתי אותה, אבל אני חושב שהגדרתי אותה. אצל האשכנזים החיתוך בין הזרמים היה תמיד שחור או לבן, קיצוני, עד שגילינו שבתרבות שהגיעה מצפון אפריקה אדם לא חייב להיות דתי כדי להיות מחובר. מחבקים אותו, וזה טוב כל כך. אדם יודע שהוא אורח רצוי בבית הכנסת גם אם איננו שומר שבת. בעם ישראל יש היום תופעה עצומה של התחברות מחדש אל היהדות, וזה אחרי שלושה דורות שניתקו עצמם מהיהדות, מהסיבה הפשוטה שהיהדות שהם הכירו הייתה חולה. זו הייתה יהדות גלותית ולא 'עץ חיים למחזיקים בה'. היו צריכים לשמר אותה עם הרבה מאוד הלכות דרבנן, שהיו נכונות לגולה אבל לא לארץ ישראל.


"לצערי אין היום בציונות הדתית רבנים עם כתפיים רחבות כמו הרב קוק. נהפוך הוא – חלקים הולכים וגדלים ממנה דומים היום יותר לקיצוניים שבחרדים. ואני אומר את זה באהבה. במקום ללכת לגישה המקלה והמחברת – אנחנו מסתגרים בגטאות של קנאות".


כמומחה לבתים, מה דעתך על המצב בהר הבית?


"אני מודה שהמבנה המוסלמי על מקום המקדש לא עושה לי טוב, אבל בינתיים, ובכל אופן, אין מצב שיהודי לא יוכל לדרוך שם. הסטטוס קוו שם חייב להשתנות. בצד ההלכתי אינני מבין, אבל אם מבחינה הלכתית אין בעיה בכך, אין מצב שיהודי לא יוכל להתפלל בהר הבית. אנחנו צריכים לשנות את הסטטוס קוו שם. עם ערבים אין סטטוס קוו. יש הרבה פשרות שאני מוכן לעשות עם ערבים. למשל, בוויכוח אם עדיף סלט ערבי או סלט ישראלי – אין לי בעיה להסכים על כך שהסלט הערבי עדיף. גם בוויכוח אם הפלאפל הוא מאכל לאומי שלנו או שלהם – אני מוכן לוותר. שיהיה שלהם. אבל יש כמה דברים שעליהם אין ויכוח. אני מכבד את הערבים כבני אדם, אבל אינני מוכן לשאת ולתת אִתם לא על מים ולא על אדמה. אולי זה לא תקין פוליטית, אבל אינני איש פוליטי וזה לא מעניין אותי. אני רואה תופעה של הגירה מיהודה ושומרון היום. הם מבינים שאין להם מה לחפש כאן ושאין להם עתיד במקום הזה. ככל שעם ישראל יתפכח וחלקים מתוכו יפסיקו לדבר על שלום אוטופי שלא יתרחש לעולם – ולא כי אנחנו לא רוצים שלום – גם הזוגות הערביים, צעירים, משכילים ומודרניים, יהגרו מפה בסופו של יום. והם כבר מהגרים".

אם אני עגלה ריקה, לא נצליח להתקדם


לאן מתקדמת כיום החברה הישראלית?


"למקום טוב. אני רואה דברים טובים שקורים היום. בתפילת ההלל שקיימנו ביום העצמאות ברמות השבים, עם שירה וניגונים ולהקה מדהימה, השתתף חבר שלי מחסידות 'תולדות אהרון' האנטי ציונית, אברהם פרידמן. הוא הגיע יחד עם איש החסידות שמואל פפנהיים. זה לא היה קורה לפני חמש שנים, אבל עכשיו הם התפללו אִתנו. ממש ימות המשיח. עם זאת, הבאתי לשם גם חברים חילוניים עד הקצה, שלא ביקרו בבית הכנסת עשרים שנה. לאחד נתנו להגביה את הספר ולשני לגלול אותו.


"החבר'ה המקצינים לא יודעים לעשות חיבורים בעם ישראל. כשנקודת המבט מתנשאת מאוד, בנוסח 'אני גיליתי את האור', 'אני עגלה מלאה ואתם עגלה ריקה' – זה בלתי אפשרי. כל אחד מאִתנו זכה מהקב"ה להיות שייך לעמו – גם הקיבוצניק שאוכל שרימפס, גם התלמיד הכי מקורב לרב טאו וגם החרדי מתולדות אהרון – כולנו שווים לפני הקב"ה.


"אני מעריץ שלוש דמויות – בן גוריון, בגין והרב קוק. אלה שלושת המנהיגים הגדולים. הרב קוק היה הראשון שדיבר על חזרה לתורת ארץ ישראל. למדתי היטב את מאמר הדור. הוא מדבר על הדור שלנו. אנחנו עדיין שייכים לדור התקומה. נכון, האידיאולוגיות השתנו מאז שהרב קוק כתב את ספרו, האתגרים השתנו והדרכים אחרות – אבל זה עדיין אותו דור. המעבר מתורה גלותית לתורת ארץ ישראל טרם הושלם".


ילדיך הולכים בדרכך?


"מוקדם לדעת. אני לא מכריח אותם. אני רוצה שזה יבוא להם באהבה כפי שזה בא לי. אני אוהב את הקב"ה באהבה גדולה. גם כשאני חוטף מכות אני אומר לו 'תודה' ומנסה ללמוד במה לא הייתי בסדר".


יש קשר בין מה שאתה עושה בעולם הבנייה ובין האמונה שלך?


"הייתה לי הארה בבית הכנסת לפני כמה שנים שעוד לא התקדמתי אִתה. בספר שמות מצווה משה למנות את בצלאל בן אורי ואת אהליאב בן אחיסמך ליצור את המשכן, וה' הפיח בהם לשם כך רוח חכמה, בינה ודעת. להבנתי, הקב"ה הנחיל להם תורת בנייה עתיקה שבאמצעותה יש לבנות את המשכן והמקדש, ולדעתי גם את הבתים הרגילים. כלומר, יש תורת בנייה עתיקה, ייחודית לעם ישראל ולארץ ישראל, שעוד לא שחזרנו אותה אבל נגיע אליה. זו תורה שבזכותה בלעם לא יכול היה לפגוע בעם ישראל, כי החלונות והדלתות של הבתים לא היו מכוונים זה מול זה. חדר השינה לא פנה לחדר השינה של הבית שממול, וזה רק אחד הפרטים מתורה שלֵמה שאבדה עם החורבן. כשנגלה אותה נדע איך לבנות נכון בית בישראל, אבל עד עכשיו הקב"ה לא גילה לנו אותה".

צילום: יח"צ 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
מי שנותן, מאושר יותר

  אבינועם הרש לפרשת נח  

לחשוב מחוץ לתיבה

  הרב לונדין על אינטגרציה...

הפרסום בעולם קטן עובד

האתר החדש של עולם קטן

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם