מסע לארץ הקוזקים

 

נו"ן-צדי"קים בממלכת הקוזאקים. מה קורה שם באוקראינה שגורם לכל כך הרבה ישראלים לצאת למסעות רוחניים שם * כיצד מצליחים קברי הצדיקים הרבים שבאוקראינה להשכיח את אינסוף קברי האחים היהודים שפזורים ממש בקרבתם בארץ העקובה מדם הזו * ארנון סגל חזר משם. המלצות חמות לא ממש תשמעו ממנו, אבל הי, יהודים אף פעם לא נתנו למאוויים הרוחניים שלהם להיפגע כל כך בקלות

 

הקומוניזם הסובייטי מוסיף לחסל את אוקראינה באטיות אכזרית גם 25 שנים אחרי שנכחד מן העולם. זרעי ההרס שלו עדיין כאן, משמידים בעקביות את מדינת החסות העצומה שרוסיה רמסה וניצלה. לא כל כך נעים לראות מדינה בהתפרקות. זה לא בגלל הקרבות הנוכחיים במזרח עם צבא רוסיה. אוקראינה מתפוררת בלי שום קשר לאלה. זה גם לא קשור להתמוטטות שער הגריבְנה, המטבע ש-25 ממנו שווים דולר אחד. תחזיות העתיד האוקראיניות המדכאות אינן קשורות אפילו להקפאה העמוקה שהמדינה הקודרת הזו מוכנסת אליה מדי חורף.

שהאחרון יכבה את האור

"מדובר בעם עצלן", טענו באוזנינו כמה וכמה ישראלים שמעסיקים היום אוקראינים במולדתם הרדומה, אבל אי אפשר למצות את העניין רק בתכונות אופי לאומיות. הסיבה העיקרית לעצלות ולכשל היא 74 שנות השלטון הסובייטי ששכנעו את האוקראינים שאין כל טעם להתאמץ, מפני שלמאמץ אין תוצאות. תרבות העבודה הקלוקלת מביאה את המדינה הזו לפאסיביות ממארת. לאפאטיות. כתוצאה מכך, ארץ המישורים הקרירה מוסיפה לדשדש בשלג ולא ממריאה לשום מקום. בחלק מהכפרים אין כלל מים זורמים, אלא אם כן מביאים בחשבון את הנהרות בזמנים שאינם קפואים. כדי לחמם את הבית בחורף בהעדר חשמל חוטבים עצים בגרזן, ממש כמו פעם. אותו גרזן שהאוקראיני של שנות האלפיים ירש מאבא שלו שירש מסבא שלו. בדיוק אותו גרזן שאחרי שעות העבודה רצחו כאן בעזרתו יהודים חסרי מגן.

במדינה הזו, שטופת הנהרות בהיקף שבארץ ישראל אפשר רק לחלום עליו, אסור לשתות מי ברז מחשש לזיהומים. במז'יבוז' מחלקים לתושבים מים מברזים ציבוריים. המלונות של 'הולינס-אוהלי צדיקים' ושאר המבנים שייסד ישראל מאיר גבאי במתחם הקבר של הבעל שם טוב נאלצים לקיים שאיבות עצמאיות כדי לזכות בנוזל היקר.

מישה, צעיר אוקראיני בן עשרים שעובד כמלצר במתחם רחב הידיים של ישראל מאיר גבאי, הסביר לי באנגלית רצוצה שהוא אוסף כסף כדי לברוח מכאן. "אוקראינה זה לא טוב", נימק בקצרה מדוע הוא מבקש ללכת בעקבות אחיו היחיד ולהגר לניו-יורק.

וישנה גם תרבות האלכוהול האוקראינית שימיה כימי העם בהיר העיניים הזה. הנטייה הזו מוכרת עוד מתקופת היי"ש והמוזגים היהודים, אבל גם היא טופחה והועצמה מאוד באשמת הקומוניזם. עם שלם דפק את הראש עם כוס וודקה כדי לשכוח את קשיי היומיום, את התסכול ואת המציאות האוקראינית נטולת התקווה. כשחזר לביתו שיכור ולא שמח, הגבר האוקראיני פרק את יגונו באמצעות מכות לאשתו, ושכנע אותה במהירות באופן הזה שעדיף לה לחיות בלעדיו. כך התרסק כאן גם מוסד הנישואין. המשפחה האוקראינית הנורמטיבית מורכבת מאישה וילד. לפעמים גם כלב. וזה במקרה הטוב. בתי היתומים הממשלתיים מלאים במאות אלפי ילדים. לא כולם שם באמת יתומים. חלקם הגדול גדל בבית שבעיניים אוקראיניות נחשב נורמטיבי, כזה שבו האם (אב מאן דכר שמיה) נוהגת להשאיר ללא השגחה את ילדיה הקטנים וללכת לעבודה או לעיסוקים אחרים. אברמי דייטש מז'יטומיר מלקט מבתי היתומים הללו אחד אחד את היהודים שבין הילדים ואוסף אותם למוסד המופלא שהוא מנהל בעיר. גם הרב משה ראובן אסמן, רבה הראשי של אוקראינה, משקיע בעבודת הקודש של איתור היתומים היהודים שעות רבות.

אוכלוסיית אוקראינה קטנה בשמונה מיליון איש מאז 1991, מ-52 ל-44 מיליון. לשם השוואה, בזמן הזה אוכלוסיית ישראל גדלה מחמישה מיליון נפשות לשמונה מיליון וחצי. למרות עלייה קלה בילודה האוקראינית לאחרונה, התמותה המקומית עדיין גבוהה ממנה בכ-300 אלף נפש בממוצע.‏ גם מראה העיניים מאשר זאת. ברחבי אוקראינה נצפים הרבה יותר מבוגרים מאשר צעירים. ילדים כמעט לא רואים. בכל המרחבים שגמאנו באוטובוס מוסק הבחנתי בעגלת תינוק אחת בלבד.

מבחינה רשמית אלו אמורים להיות ימי עדנה לאוקראינים, בני האומה בעלת ההיסטוריה הארוכה והלא כל כך מפוארת. ככלות הכול הללו רק בתחילת דרכם העצמאית, הצעירה בהרבה ממדינת ישראל. אוקראינה קיבלה את עצמאותה לאחר התפרקות ברית המועצות, בשנת 1991. גם המהפכה הכתומה שהעלתה לשלטון את הגורמים הפרו-מערביים בשנת 2004, והמהפכה האוקראינית השנייה שהתרחשה לפני שנתיים בדיוק, עוררו תקווה לפריחה ושידרו התחדשות. אולם נראה שבפועל, חוץ מלקומם את הרוסים על אוקראינה ולסבך אותה במלחמה, המהפכות לא השיגו דבר.

האומה שקיבלה בצהלה גלויה את פני הנאצים ומעולם לא התחמקה מהזדמנות לטבוח ביהודיה, מוצאת עצמה היום מול שוקת שבורה כשהיא נשרכת הרחק אחרי כולם. נכון, לא רק היהודים סבלו כאן. גם האוקראינים עצמם לא ליקקו דבש. הסובייטים, לא פחות משלל הכובשים שקדמו להם, התעללו באוקראינה. הם שדדו את אוצרותיה, זיהמו לנצח את צ'רנוביל וסביבותיה בנשורת רדיואקטיבית והרעיבו למוות עשרה מיליון אוקראינים, שליש מהאוכלוסייה, בשנות השלושים של המאה הקודמת. גם היום נהנית רוסיה להתגרות בשכנתה ממערב. היא נטלה ממנה בחזרה את חצי האי קרים, חבל הארץ שהעניקה לאוקראינה בשנת 1954 לרגל מלאת 300 שנה ל"איחוד בין שתי המדינות". פוטין שלח את חייליו לחצי האי בידעו שהאוקראינים לא יעזו להגיב. במזרח המדינה ניטשת כבר שנה וחצי מלחמה שיזם נשיא רוסיה ובמסגרתה נהרגו כבר אלפי אוקראינים, עשרות אלפים הפכו לפליטים והסוף לא נראה באופק.

אלכסיי עוד רותם עגלה

על נהר הדנייפר האדיר, אותו דנייפר שלפי המעשיות החסידיות חצה הבעל שם טוב באדרתו כפי שאליהו ואלישע חצו את הירדן, קודחים הדייגים בתקופה הזו של השנה חורים בשכבת הקרח העבה כדי לדוג את הדגים שמתחתיה. קייב, עיר הבירה בת שלושת מיליוני התושבים, חשוכה בעונה הזו גם ברבע לשמונה בבוקר. לא ממש רואים כאן את השמש כי מסך עננים תמידי חוצץ בינינו ובינה. למען האמת, לא לגמרי ברור שהיא עדיין נמצאת מאחוריהם ולא נמלטה למקום טוב יותר.

אבל יש מי שמנסה למתג היום את אוקראינה כאתר נופש מזמין ומאיר פנים לתייר הישראלי. חדרי מלון ברמה גבוהה מאוד ואירוח חם אמורים לקרוץ לקהל יהודי דתי שמבקש להגיע לערש החסידות, להלך בדרכים שבהן נסעו רבי נחמן מברסלב, רבי לוי יצחק מברדיצ'ב ורבי שניאור זלמן מלאדי מייסד חסידות חב"ד. בעלות נמוכה במושגים ישראליים אפשר לזכות כאן לכבוד מלכים, כיאה לבעלי המאה. אוקראינים קשי יום ממלאים את כל משאלות האורחים הזרים מתוך מאמץ למלא אגב כך גם את הקופה האוקראינית המרוששת.

אין להכחיש: האירוח הלבבי שבו התקבלנו - קבוצת עיתונאים אורחי חברת UP, חברת-הבת של 'אל על' - בכל נקודה יהודית ברחבי הארץ הקפואה, מעורר נשכחות ומצית את הנשמה החסידית. לרגע נדמה שחצרות האדמו"רים המתות קמו לפתע לתחייה במזרח אירופה. רק כאן אפשר עוד לדמיין את אלכסיי, עגלונו המיתולוגי של הבעל שם טוב, רותם את עגלתו כהכנה למסע פלאי נוסף על פני הקרח. ניגוני חב"ד המושמעים בקול על רקע השלג העמוק במתחם ציון 'האדמו"ר הזקן' בעל התניא בהדיטש עושים את העבודה ומעוררים את הגעגוע. עלוני הפרסום במז'יבוז' ובאומן מבטיחים חוויה רוחנית וגשמית כאחת באווירה פסטורלית בלתי נשכחת.

אבל אל תמהרו להשתכנע. להגיע לכאן אגב סיור בקברי ראשי החסידות זה עוד מובן איכשהו, אבל הרעיון לבחור בכפרים הנידחים של האזור הזה כיעד לנופש משפחתי בגלל איכות המלונות הגבוהה והמחיר הזול, זה קצת כמו לצאת לחופשה משפחתית באושוויץ. לכל רוחב האופק מצויים כאן בתי קברות יהודיים – המוצר העיקרי שיש לארץ הקרח הזו להציע. בכל כמה קילומטרים אפשר למצוא כאן בורות מוות וקברי אחים. אם לא מימי השואה (מיליון וחצי נרצחים מתוך 2.5 מיליון יהודי אוקראינה ערב המלחמה) אז מפרעות ת"ח ות"ט (1648 למניינם, בין 20 אלף לחצי מיליון נרצחים). אם לא מהן אז מ'הסופות בנגב' (1881) או מפרעות ההיידמקים (שנת 1768, 20 אלף נרצחים יהודים באומן) או מפרעות 1905 (800 נרצחים) או מהפרעות שאחרי המהפכה הקומוניסטית (שנת 1917, יותר מ-50 אלף נרצחים).

האוקראינים, הבה לא נשלה את עצמנו, רואים בהיידמקים ובקוזאקים גיבורי תרבות. מחולל פרעות ת"ח ות"ט, בוגדן חמלניצקי, הוא בעיניהם מושא להערצה. אוקראינה בחרה להנציח את זכרו של חמלניצקי כשקראה על שם רב המרצחים את המחוז שבו מצויה מז'יבוז' ואת המבצר שבלב העיירה, ואם בכך לא די גם קראה עיר על שמו. האוקראינים מוקירים גם את סמיון פטליורה, הסדיסט מחולל הפוגרומים בזמן המהפכה הקומוניסטית. נשיא אוקראינה לשעבר, ויקטור יושצ'נקו, אף הניח בעת כהונתו זר על קברו של פטליורה בפריז.

למי יש יותר כבוד

שלא כמו אלכסיי, עגלונו של הבעש"ט, אנחנו לא זכינו לקפיצת הדרך. שעות רבות העברנו בדרכים מלאות הקרח הקיימות בשפע במדינה הצפונית הזו, הגדולה יותר מפי מעשרים ממדינת ישראל. ארבע שעות נסיעה מקייב להדיטש, מקום קבורתו של רבי שניאור זלמן מלאדי, ומשם לילה שלם בנסיעה לאומן, כולל שעה וחצי שבהן ניסה העגלון האוקראיני שלנו להתניע מחדש את האוטובוס הסרבן. הרבה בקשות קיבלתי מחברים להתפלל עליהם בקברי הצדיקים באוקראינה. רבי נחמן מברסלב שהטריח עצמו בשנת 1799 במסע מייגע בכיוון ההפוך, לארץ ישראל, קיבל אף הוא קוויטלאך – פתקים – ובהם שמות שלשלומם התבקש להתפלל בארץ הקודש. כיום, לעומת זאת, יהודי ארץ הקודש שולחים קוויטלאך לאוקראינה.

"לכבוד מייסד הבית הגדול והקדוש הזה", נכתב על בימת בית הכנסת הצמוד לציון מייסד חסידות חב"ד, רבי שניאור זלמן מלאדי. ההקדשה הזו מכוונת לבנו של מייסד החסידות, רבי דב בער, "האדמו"ר האמצעי" שהשתקע כאן. רציתי מאוד להעיר שם שידוע לי בבירור שהבית הגדול והקדוש אמור להיבנות במקום אחר, הרחק מכאן, אבל התאפקתי. היה נראה לי מוזר להתווכח בעניין הזה עם רוסטיק – האוקראיני הממונה על אתר הציון, שאף מחזיק בכרטיס ביקור בעברית המעיד על כך.

רבי שניאור זלמן מלאדי נמלט מנפוליאון לאחר שתמך בצד הרוסי במלחמה. מהצאר לא היו לבעל התניא כל ציפיות. הוא הכיר את אכזריותו, אולם מתוך חשש להתגברות ההתבוללות היהודית באם ינצח נפוליאון, ביכר את השלטון הרוסי על פני הצרפתים. בכפר פיענע שברוסיה זכה ה'אלטער רבע' (=הרבי הזקן) לשמוע על מפלת נפוליאון בעקבות החורף הרוסי הקשה, אולם החורף פגע גם ברבי עצמו. הוא חלה ונפטר זמן קצר אחר כך, בכ"ד בטבת תקע"ה (1815). הוא הובא לקבורה בהדיטש מאחר שמלמל את שמה בדקותיו האחרונות וחסידיו הסיקו מכך שכאן חפץ להיקבר. הם הובילו את גופו דרך משמרות הצבא מרחק בן כ-300 קילומטרים בעיצומו של החורף.

"האם לא הגיע הזמן להעלות ארצה את עצמות האדמו"ר הזקן?" שאלתי את מי שמנהל ביד רמה את מפעלי חלקת הקבר הזו, שניאור זלמן ('שושו') דייטש בן ה-28. דייטש הביט בי בסלחנות: "כשהרבי יקום לתחייה נעלה כולנו יחד אתו". מאוחר יותר, במהלך סעודת המלכים שהגיש לנו, סיפר לנו על מאמציו העצומים להשיג מניין יהודים במקום לתפילות ראש השנה ויום הכיפורים, וזאת בעקבות בקשתו המפורשת של האדמו"ר השישי מחב"ד, רבי יוסף יצחק שניאורסון, שכך ייעשה בהדיטש. "כבוד ה'אלטער רבע' הוא שיהיה כאן מניין", הוא נוהג לשכנע את חבריו, חסידי חב"ד, להטריח עצמם עד לכפר הנידח הזה במזרח אוקראינה. עיתונאים חרדים חברי הקבוצה שלנו שאינם נמנים על החסידות התגרו בדייטש: "למה זה הולך קשה כל כך? אם הרבי הריי"ץ בעצמו ביקש שיגיעו, מדוע החסידים לא מגיעים?". נו נו, אני מכיר מקום אחר שבורא עולם בכבודו ובעצמו ביקש שיפקדו אותו שלוש פעמים בשנה, ובכל זאת לא רבים מגיעים.

נעים להכיר: בית קברות

זו ארץ נטולת הרים, רק מישורים אינסופיים, חיוורים משלג כפניהם חסרות ההבעה של בני העם המתגורר כאן. לאורך כ-1,500 הקילומטרים שגמאנו כאן זה היה הנוף ואין בלתו. אה, וגם המוני עצים גבוהים המצויים בשלכת. נראה שבכל אוקראינה אי אפשר למצוא בעונה הזו עלה בודד שנותר לרפואה על העץ.

באוקראינה לא טרחו בדרך כלל הגרמנים להוביל את יהודי המדינה למחנות השמדה, ופשוט ירו בהמונים אחד אחד לצד בורות גדולים ששימשו קברי אחים. באבי יאר שלצד קייב, שבו נרצחו ב-29.9.1941 33,771 מיהודי העיר הוא כנראה הדוגמה המפורסמת ביותר, אבל גם בשאר רחבי אוקראינה זו הייתה השיטה. במז'יבוז', למשל, נורו שנה אחר כך אלף מתוך 3,500 יהודי הכפר על גדות נהר הבוג, והשאר נרצחו במסע ציד ארוך בשבועות שלאחר מכן. הנהר קפוא בעונה הזו, והשמים אפורים ואטומים, ממש כמו לבם של הרוצחים וסייעניהם המקומיים. עלון הפרסומת מאיר העיניים של ישראל מאיר גבאי, אגב, דווקא משבח את הבוג ובאור רומנטי משהו דורש עליו את הפסוק "ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן".

ליד השלט הנושא את שמה של ברדיצ'ב, ממש על כביש הכניסה אל העיר, מכריזה אנדרטה קטנה על העובדה שבבור שתחתיה טמונים 18,640 מיהודי ברדיצ'ב. 37 אלף יהודים חיו בעיר ערב הגעת הנאצים בשנת 1941. את כולם אפשר למצוא היום טמונים בקבר האחים הזה ובבור נוסף בצד הכביש שגם על גביו אנדרטה, שני קילומטרים הלאה מכאן. אחד בלבד מכל יהודי העיר ניצל והצליח לצאת מהבור בחסות החשכה, משה ויינשלבוים שמו. את המעמד הקצר שקיימנו לצד בור המוות בקור מקפיא, כולל 'א-ל מלא רחמים' ושירת 'אני מאמין', ויינשלבוים הקשיש חתם בקדיש שקרא במבטא יידישאי כבד. היום חיים בברדיצ'ב 280 יהודים, או כ-500 לפי הגרסה האופטימית יותר של בית חב"ד המקומי. צל חיוור לחיים היהודיים לפני המלחמה.

בקיצור, אפילו במלון המפנק בכפרו של הבעל שם טוב קשה לנוח בשלווה ופשוט ליהנות מהקסם החסידי, אלא אם כן הכוונה היא למנוחת עולמים. כזו יש כאן בשפע. לכו תדעו, בכל רגע עלולים להגיח ממקום כלשהו קוזאקים ולהשלים את מה שהיטלר לא סיים. אימי העבר מסרבים להניח למבקרים לשקוע בנפלאות סיפורי החסידים.

הקוֹזאקים היה שמם הכולל של אלו שנמלטו מאימת אדוניהם האצילים ופרקו את עוּלם. קוזאק פירושו בתורכית 'שוחר הרפתקאות' או 'בן חורין'. במהלך המאה ה-17 לספירה הללו צברו כוח רב ותסכול, וכשכל זה התפרץ בעצמה היהודים היו הראשונים ששילמו את המחיר. עד לשואה שהעמידה בצל את כל הפרעות והאסונות שקדמו לה, המאורעות הללו היו הטראומה הגדולה של יהודי אוקראינה. כ' בסיוון, היום שבו נפלה העיירה נמירוב בידי הקוזאקים והמוני היהודים שהתבצרו בה נטבחו, נקבע בשל כך כיום צום בידי ועד ארבע הארצות בחורף 1650.

בשעות הפנאי במהלך החופשה הקרובה שאתם מתכננים בארץ הקוזאקים, בברסלב או בז'יטומיר, תוכלו להניח רגל על רגל, להביט אל הנוף החלומי ולקרוא בנחת את תיאורו של הרב נתן נטע הנובר בספרו "יוון מצולה", על מוראות הפרעות ההן:

"והרבה קהילות קודש אחורי הנהר ניפור הקרובים אל החלל, כגון קהילת קודש פריסלאב, וקהילת קודש בארשיבוקה, וקהילת קודש פראטון, וקהילת קודש באריופלין, וקהילת קודש לובען וקהילת קודש לאחווץ ואגפיהם, שלא יכלו לברוח, ונהרגו על קדושת השם במיתות משונות ומרות. קצתם פשטו עורם מעליהם והבשר השליכו לכלבים, וקצתם קצצו ידיהם ורגליהם והשליכום על הדרך, ועברו עליהם בקרונות ודרכום בסוסים, וקצתם פצעו בהם פצעים הרבה שלא יהיו כדי להמית והשליכום בחוץ שלא ימותו מהרה, ויפרפרו בדמיהם עד שיצאה נשמתם. והרבה קברו בחייהם. ושחטו ילדים בחיק אימותם. והרבה ילדים קרעו לקרעים כדגים, ונשים מעוברות בקעו בטנם והוציאו העובר וחבטו בפניהן" (פרק ד').

***

בקבר רבי נחמן שהיתי שתי דקות בדיוק. מעט תמונות שיוכיחו שהייתי פה – והחוצה. גם אצל הבעל שם טוב במז'יבוז', בחלקת הציון ובבית המדרש, לא הצלחתי להאריך בתפילה. מי שיצא לו להתפלל בירושלים לא זקוק לחוויות מתקנות במז'יבוז'. אצל רבי נתן בברסלב אפילו רקדנו: אם אתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן. "בברסלב בוערת אש", שרנו שם גם את שירו של רבי נתן, "הבער אותה בלבי". אבל האמת היא שבברסלב של היום, כפר אוקראיני נידח וקפוא למהדרין על גדות הנהר, לא בוערת שום אש. האש הזו בוערת היום בארץ ישראל. בוערת יותר מאי פעם.

סגרתי את הפינה הזו של אוקראינה בתודעתי, זו שהציקה לי לא מעט שנים ושהייתי מוכרח לבדוק אחת ולתמיד. חזרתי ארצה מפויס יותר. הארץ הטובה, שבה גם באמצע החורף אפשר לתפוס רגעי שמש וללכוד בעיניים פיסת ירוק. הארץ שהאקלים בה נורמלי ולא קפוא באופן אכזרי וחסר פשרות. שעיני ה' בה מראשית שנה ועד אחרית שנה, ולא שכוחת א-ל כמו כמה כפרים שראיתי בגלות אוקראינה. במו עיניי ראיתי איך א-לוהים נטש אותם.

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
יש לך כנפי טיס

  אשר בן אבו חוגג...

חברים של הים

  איך מתמודדים עם סכנות...

הפרסום בעולם קטן עובד

האתר החדש של עולם קטן

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-662190

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם